^א ב1, ב9, ת2-1: בריחוק. ופירוש נוסח הפנים: בגלל ריחוק מקום.

^ב בד׳ נוסף: מדבריהם. אך כל טומאה בולד הטומאה היא מדבריהם, כנ״ל ב, יב.

^ג כך ב1, ב9, ת2. א: בעין. ת1: כגון. וכך ד (גם פ, ק).

^ד כך ת2-1, כבכתוב. א: ביין.

^ה ב1, ב9, ת2-1: לקרקע.

^ו כך ב1, ב9, ת2-1. בא׳ נכפלה מלת ׳שאינן׳.

^ז ב9: והתרמסין. ת2: והתרמוסין. וכ״ה במשנה מכשירין ד, ז בכ״י שהוגה מכ״י רבנו. וכך ד. אך בלשון יחיד במשנה כלאים א, ג בכ״י רבנו: התורמוס. וייתכן שגם לגירסאות הנ״ל התי״ו נקראת בקובוץ. אך לגירסת הפנים וב9, שאין וי״ו אחר המ״ם, נראה שהמ״ם שוואית, כמו שהריבוי של ׳תרנגול׳ בכ״י רבנו הוא ׳תרנגְלין׳, ע׳ במבוא הכללי פרק י׳.

^ח ב1, ב9, ת2-1: לתוכן. וכך פ, ק (ר׳ ההערה הבאה). ואת נוסח הפנים יש להבין: לתוך הדבר המעורב.

^ט ב9, ת2-1: הן. וכך ד (גם פ, ק).

^י בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^יא ד: להבריחם. ונוסח הפנים בהשפעת הערבית.

^יב בד׳ לית. חיסר את ההדגשה.

^יג בכתבי⁠־היד כבסוגריים העגולים, וכן בסמוך, ומן⁠־הסתם כך נכתב בכ״י רבנו בפליטת קולמוס, כי במשנה מעשר שני א, ו בכ״י רבנו כבסוגריים המרובעים, וכמו בהלכה הקודמת. וכבר העירו על כך ר״י קורקוס וה׳כסף משנה׳, ועל פיהם תוקן בד׳ (גם פ, ק).

^יד ד: קנה. אך בגמ׳ מנחות פב. בכ״י מינכן כבפנים.

^טו בד׳ לית. אך ההמשך ׳עצמן׳ אינו מתאים לזה.

^טז ד (מ׳יצעק׳): יצא ידי שמים. ובגיליון בשם נ״א כבפנים, וכך תיקן הראב״ד, וכ״ה בירוש׳ מעשר שני פ״א ה״א.