×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) מקומות שדרכן שלא תצא אשה בשוקא בכופחב שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית, נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות בכלג הרדידים. ואם היה עשיר, נותןד לפי עשרו, כדי שתצא בוה לבית האבל או לבית המשתה. לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל, ולבית המשתה, לגמול חסד לרעיותיהו ולקרובותיהז, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא:
אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחהח לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש אוט פעמיים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים מ״ה:י״ד):
In a place where it is customary for a woman not to go out to the market place wearing merely a cap on her head, but also a veil that covers her entire body like a cloak, her husband must provide at least the least expensive type of veil for her. If he is wealthy, [he must provide her with a veil whose quality] is commensurate with his wealth.
[He must give her this veil] so that she can visit her father's home, a house of mourning or a wedding celebration. For every woman should be given the opportunity to visit her father and to go to a house of mourning or a wedding celebration as an expression of kindness to her friends and relatives, for [this will have a reciprocal effect], and they will return the visits. For a woman [at home] is not confined in a jail, from which she cannot come and go.
Nevertheless, it is uncouth for a woman always to leave home - this time to go out and another time to go on the street. Indeed, a husband should prevent a wife from doing this and not allow her to go out more than once or twice a month, as is necessary.⁠1 For there is nothing more attractive for a woman than to sit in the corner of her home, as [implied by Psalms 45:14]: "All the glory of the king's daughter is within.⁠"
1. While the spirit of the Rambam's words is appreciated, in most communities the norm is for women to leave their homes far more frequently.
א. ד: לשוק. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ב. ב1: בכיפה. וכך ד (גם פ). ע׳ לעיל הל׳ א׳ הערה 12.
ג. ד (גם פ): מכל. שיבש את הענין.
ד. בד׳ (גם פ) נוסף: לה. אך בכתבי⁠־היד לית.
ה. בד׳ (גם פ) נוסף: לבית אביה או. אך בכתבי⁠־היד לית.
ו. ת2-1: לרעותיה. וכך ד (גם פ, ק).
ז. ד: או לקרובותיה. שינוי לשון שלא לצורך.
ח. ת2-1, ב1: יניחנה. וכך ד (גם פ, ק).
ט. בד׳ נוסף: כמו. תוספת מיותרת.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמגיד משנהמעשה רקחיד פשוטהעודהכל
מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן שֶׁלֹּא תֵּצֵא אִשָּׁה לַשּׁוּק בְּכִפָּה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ בִּלְבַד עַד שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיהָ רְדִיד הַחוֹפֶה אֶת כׇּל גּוּפָהּ כְּמוֹ טַלִּית נוֹתֵן לָהּ בִּכְלַל הַכְּסוּת רְדִיד הַפָּחוּת מִכׇּל הָרְדִידִין. וְאִם הָיָה עָשִׁיר נוֹתֵן לָהּ לְפִי עָשְׁרוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא בּוֹ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ לְבַיִת הָאָבֵל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. לְפִי שֶׁכׇּל אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ לָצֵאת וְלֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ לְבַקְּרוֹ וּלְבֵית הָאָבֵל וּלְבֵית הַמִּשְׁתֶּה לִגְמֹל חֶסֶד לְרֵעוֹתֶיהָ אוֹ לִקְרוֹבוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ הֵם לָהּ. שֶׁאֵינָהּ בְּבֵית הַסֹּהַר עַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְלֹא תָּבוֹא. אֲבָל גְּנַאי הוּא לְאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה יוֹצְאָה תָּמִיד פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחוֹבוֹת. וְיֵשׁ לַבַּעַל לִמְנֹעַ אִשְׁתּוֹ מִזֶּה וְלֹא יְנִיחֶנָּהּ לָצֵאת אֶלָּא כְּמוֹ פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ אוֹ כְּמוֹ פַּעֲמַיִם בְּחֹדֶשׁ לְפִי הַצֹּרֶךְ. שֶׁאֵין יֹפִי לָאִשָּׁה אֶלָּא לֵישֵׁב בְּזָוִית בֵּיתָהּ שֶׁכָּךְ כָּתוּב (תהלים מ״ה:י״ד) כׇּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה:
מקום שדרכן שלא תצא וכו׳ – כבר נתבאר למעלה שהכל לפי מנהג המקום כמו שמוכיח בפרק אע״פ (כתובות ס״ה) ולא הוצרך רבינו לפרוט בזה אלא לומר אע״פ שהם עומדות בבית בלא רדיד כיון שאינן יוצאות לשוק חוץ ממנו חייב ליתן לה שהרי צריכה היא לילך לבית האבל וכיוצא בו וזהו שסמך ענין המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל:
אבל גנאי הוא לאשה וכו׳ – בב״ר כשמזכיר גנותן של נשים אומר נשים יצאניות הן שנאמר ותצא דינה ואמרו רבותינו ז״ל גבי נערה המאורסה פירצה קוראה לגנב:
ויש לבעל וכו׳ – כך אמרו ז״ל במדרש וכבשוה וכבשה כתיב מלמד שהאיש דרכו לכבש את האשה שלא תהא יצאנית:
מקום שדרכן וכו׳. דין הכפה הזכירו בראש הפרק וכאן הזכיר דין הרדיד להסמיך לו דין הליכת׳ לבית האבל ולבית המשתה:
אבל גנאי הוא לאשה וכו׳. ראוים הדברים למי שאמרן וכל בעל שכל יתן אל לבו בדבר הזה כי כמה פרצות יוצאים מיציאת הנשים בחוץ ובפרט באלו הדורות כאשר עינינו רואים בכל יום בעוונות הרבים ה׳ יתברך יטע בלבנו אהבתו ויראתו:
מקומות שדרכן... רדיד – השווה לקמן כד,יב: ״... מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל... שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית – יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אע״פ ששערה מכוסה במטפחת״. אמנם אין זה אלא מנהג בלבד ולא נהגו כך בכל המקומות. אבל במקום שנהגו הרי גם רדיד הוא בכלל הבגדים ״שלובשת כל אשה בעלת בית באותה המדינה״ (לעיל הלכה ב), אשר על כן חייב בעלה לתת לה.
רדיד – פירש אבן עזרא (שיר השירים ה,ז): ״בלשון ישמעאל כמו צעיף״. וכך פירש שם את הפסוק ׳נשאו את רדידי מעלי׳: ״עזבוני ערומה מן המצוות״. מעתה זהו שכתב רבינו שהרדיד חופה את כל גופה כמו טלית.
לבית אביה...ולבית האבל ולבית המשתה...שאינה בבית הסוהר – מבואר לקמן הלכה יב-יג.
האשה שיוצאת לבית אביה או לבית המשתה וכיו״ב אינה בהכרח יוצאת ברחובות ובשוק, שהרי בית פרטי נמצא בדרך כלל במבוי, ואפילו אם צריך לעבור דרך השוק להגיע לאותו מבוי אין כאן יציאה לשוק עצמו כי אם למעבר בלבד. בהלכה הבאה מוסיף שלפעמים יש צורך לצאת לרחוב או לשוק עצמו.
אבל גנאי... שתהיה יוצאה תמיד – מדרש תנחומא (בובר) וישלח יב: כתיב ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳, ואם עשתה והצניעה עצמה וזכתה ׳ממשבצות זהב לבושה׳ (תהלים מה,יד) – אמר ר׳ לוי, זכתה שתעמיד כהנים שהם לובשים בגדי כהונה גדולה, ואין ׳משבצות׳ אלא בגדי כהונה... רמז מן התורה שלא תהא אשה מהלכת בשוק הרבה – מנין? שכן כתיב: ׳ויברך אותם אלהים וגו׳ וכבשוה׳ (בראשית א,כח), וכבשה כתיב – האיש כובש את האשה... אבל אם הרבתה רגל והיתה יוצאה לשוק סוף באה לידי קלקל, לידי זנות. וכך אתה מוצא בדינה בת יעקב, כל זמן שהיתה יושבת בבית לא נתקלקלה בעבירה, אבל כיון שיצאה לשוק גרמה לעצמה לבא לידי קלקלה.
פעם בחוץ פעם ברחובות – על פי הכתוב (משלי ז,י-יב): ׳והנה אשה... זונה... המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה. פעם בחוץ פעם ברְחֹבֹת ואצל כל פנה תארב׳.
רבינו מסביר שגנאי הוא לה לצאת ׳פעם בחוץ פעם ברחובות׳ דוקא אם היא עושה כך תמיד, שהרי מבואר בכתוב ׳בביתה לא ישכנו רגליה׳. לא יעלה על הדעת שיש לה צורך לצאת תמיד, ולפיכך אין זאת אלא לגנאי. אבל ראוי לה לצאת כפי הצורך. כגון לערוך קניות וכיו״ב. ועל כך כתב שבסתם יוצאה פעם או פעמים בחודש, אבל הוסיף ״כפי הצורך״ לומר שאם יש צורך מסויים יוצאה כפי הצורך, ואפילו הרבה.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמגיד משנהמעשה רקחיד פשוטההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144