×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) האשה שאמרה, הרי עלי קן כשאלד זכר, ילדה זכר, מביאה ארבעה עופות, שנים לנדרהא, והן עולה, כמו שביארנו, ושנים לחובתה משום לידה, והן אחד עולה ואחד חטאת. נמצאת למד שהכהן צריך לעשות שלש פרידין למעלןב, ופרידה אחת למטן. טעה ועשה שתים למעלן ושתים למטן, ולא נמלך, צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלה:
במה דברים אמורים, בשהביאה הארבעה ממין אחד,⁠ג שהיו כולן תורין או בני יונה. אבל אם היו שתי תורים עם שני בני יונה, ועשה שתים למעלה ושתים למטה, צריכה להביא עוד תור ובן יונה, ויעשה שתיהן למעלה, כדי לצאת ידי חובתה:
שאם עשה בתחילה שתי התורים למטה, צריכה תור למעלה להשלים חובתה, ואם עשה שני בני היונה למטה, צריכה בן יונה למעלה להשלים חובתה, שאין אדם מביא חובתו גוזל אחד תור ואחדד בן יונה, אלא או שניהן תורים או שניהן בני יונה:
When a woman says: "I pledge a pair of doves when I give birth to a male,⁠" when she gives birth to a male she must bring four doves: two because of her vow, they are burnt offerings, as we explained,⁠1 and two which she is obligated to bring because of the birth,⁠2 one, a burnt-offering and the other, a sin-offering. Therefore the priest must offer three doves on the upper portion of the altar and one dove on the lower portion.
If he erred and offered two on the upper portion and two on the lower portion,⁠3 and he did not consult [with the woman],⁠4 she must bring another dove and offer it on the upper portion of the altar.⁠5
When does the above apply? When she brought all four doves from one type; either they were all turtle doves or young doves. If, however, she brought two turtle doves and two young doves and two6 were offered on the upper portion [of the altar] and two7 on the lower portion,⁠8 she must bring one more turtle dove and one more young dove on the upper portion to fulfill her obligation.⁠9 For if at the outset, two turtle doves were offered on the lower portion, another turtle dove must be brought on the upper portion to complete her obligation.⁠10 [Or] if two young doves were offered on the lower portion, another young dove must be brought on the upper portion to complete her obligation. For a person should not bring a pair to fulfill his obligation that comprises one turtle dove and one young dove.⁠11 Instead, either they should both be turtle doves or both be young doves.
1. The commentaries note that there is no explicit source which states that the doves pledged by a woman should be offered as burnt-offerings. They do, however, point to Hilchot Ma'aseh HaKorbanot 1:14 which states that a fowl is never brought as a peace-offering. Hence, the only alternative is for them to be offered as burnt-offerings.
2. I.e., when she is poor, as stated in Leviticus, ch. 14; Hilchot Mechusrei Kapparah 1:3.
3. As would be appropriate in most instances, for pairs of doves are generally required to be offered, one as a sin-offering and one as a burnt-offering.
4. If he did not consult with her, it is his prerogative to determine which dove should be offered as a sin-offering and which as a burnt-offering, as stated in Chapter 7, Halachah 8.
5. To fulfill her vow to bring a pair of doves as burnt-offerings.
6. I.e., of one type.
7. Of the other type.
8. This is speaking about a situation where the priest offering the sacrifice forgot which type he offered on the upper portion of the altar and which type on the lower portion [Ra'avad; the Rambam's Commentary to the Mishnah (Kinnim 3:5)]. Were he to know which type he had offered on which portion, it would be sufficient to bring only one more dove.
9. I.e., to serve as the burnt-offering for the pair she was obligated to bring because of the birth, as the Rambam proceeds to explain.
10. And the two young doves offered on the upper portion are considered as having been brought to fulfill her vow.
11. As the Kesef Mishneh states, it is not merely that it is unlikely for a person to do so, through Biblical exegesis, the Sifra derives that it is forbidden to do so.
א. כך ת1, וכ״ה במשנה קינים ג, ו בכ״י רבנו. א: לנדבה (ונראה בכה״י נסיון לתקן).
ב. ד (גם ק): למעלה. וכן בסמוך ׳למטה׳. ע׳ לעיל ז, ז הערה 4.
ג. בד׳ נוסף: כגון. אבל אין אומרים ׳כגון׳ אלא כאשר יש דוגמאות נוספות, וכאן אין.
ד. ד: אחת או. אך זה שיבוש הענין, כי הכוונה למביא שנים שלא מאותו המין.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםראב״דכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנהעודהכל
הָאִשָׁה שֶׁאָמְרָה הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר. יָלְדָה זָכָר מְבִיאָה אַרְבָּעָה עוֹפוֹת. שְׁנַיִם לְנִדְרָהּ וְהֵן עוֹלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּשְׁנַיִם לְחוֹבָתָהּ מִשּׁוּם לֵידָה וְהֵן אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלֹשׁ פְּרֵדִין לְמַעְלָה. וּפְרֵדָה אַחַת לְמַטָּה. טָעָה וְעָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָה וּשְׁתַּיִם לְמַטָּה וְלֹא נִמְלַךְ צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרֵדָה אַחַת וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֵבִיאָה הָאַרְבָּעָה מִמִּין אֶחָד כְּגוֹן שֶׁהָיוּ כֻּלָּן תּוֹרִין אוֹ בְּנֵי יוֹנָה. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּי תּוֹרִין עִם שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְעָשָׂה שְׁנַיִם לְמַעְלָה וּשְׁנַיִם לְמַטָּה. צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד תּוֹר וּבֶן יוֹנָה וְיַעֲשֶׂה שְׁתֵּיהֶן לְמַעְלָה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָהּ. שֶׁאִם עָשָׂה בַּתְּחִלָּה שְׁתֵּי הַתּוֹרִין לְמַטָּה צְרִיכָה תּוֹר לְמַעְלָה לְהַשְׁלִים חוֹבָתָהּ. וְאִם עָשָׂה שְׁנֵי בְּנֵי הַיּוֹנָה לְמַטָּה צְרִיכָה בֶּן יוֹנָה לְמַעְלָה לְהַשְׁלִים חוֹבָתָהּ. שֶׁאֵין אָדָם מֵבִיא חוֹבָתוֹ גּוֹזָל אֶחָד תּוֹר אַחַת אוֹ בֶּן יוֹנָה אֶלָּא אוֹ שְׁנֵיהֶן תּוֹרִין אוֹ שְׁנֵיהֶן בְּנֵי יוֹנָה:
בד״א כשהביאה וכו׳ עד ושנים למטה – א״א ולא ידע הכהן אי זה מין עשה למטה ואי זה מין עשה למעלה.
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר וכו׳ עד סוף הפרק – בפ׳ ד׳ דקינים ואיתא בפרק חטאת העוף (זבחים ס״ז:):
כתב הראב״ד: בד״א כשהביאה וכו׳ עד ושתים למטה א״א ולא ידע הכהן אי זה מין עשה למטה ואי זה מין עשה למעלה עכ״ל. ואני אומר שזה פשוט הוא ובכלל לא ידע אי זה מהן עושה למעלה הוא:
האשה שאמרה וכו׳. משנה פרק ג׳ וכתב הרע״ב ז״ל ביולדת עניה עסקינן דאילו עשירה מביאה כבש לחובתה ע״כ ומבואר הדבר דאף דלענין הנדר מצד עצמו אף שהיא עשירה יכולה להתנדב קן לעולת נדבה דלא מצינו בה איסור מ״מ לאוקמתא דמתני׳ בהכרח צ״ל שהיא עניה וידוע דאין חטאת באה בנדבה:
ולא נמלך. פי׳ שלא שאל לאשה אלא היה סבור ששניהם לחובתה שידוע שהשנים חטאת ושנים עולה ועיין מ״ש ברפ״ח. אך אכתי קשה קצת דמשמע דאם נמלך ישתנה הדין וזה אינו דאף שידע דשנים לנדרה ושנים לחובתה וטעה וכו׳ ע״כ צריכה להביא פרידה אחת מפני הג׳ עולות שהם למעלה והוא לא עשה אלא שנים אכן כוונת ולא נמלך היינו לומר שזה גרם לו שטעה:
האשה שאמרה וכו׳. עיין בהשגות ובכ״מ וראיתי להאריך בביאור המשנה הזאת לדרך רבנו וממילא יתבארו דברי רבנו. תנן סוף קנין האשה שאמרה הרי עלי קן אם אלד זכר ילדה זכר מביאה שתי קנין אחת לנדבתה ואחת לחובתה נתנתן לכהן הכהן צריך לעשותן שלש למעלה ואחת למטה ולא עשה כן אלא עשה שתים למעלה ושתים למטה ולא נמלך צריכה שתביא עוד פרידה אחת ותקריבנה למעלה ממין אחד ומשני מינים תביא שתים. ופרש״י בזבחים דף ס״ז ע״ב דהקן הראשון קרב לשם חובתה והשני לנדרה ונמצא נפסל זה שנעשה למטה וצריך להביא עוד אחת לעולה לתשלום נדרה כשהם ממין אחד וכשהם משני מינים ואין אנו יודעים איזה מהם קרב באחרונה וא״א להשלים נדרה בתור נגד בן יונה נמצא צריכה להביא תור ובן יונה להשלים נדרה:
ורבנו בפירוש המשנה אחז איפכא דהשנים שעשה בתחלה למעלה יצאה ידי נדרה והשנים שנעשו למטה הם לחובתה ונפסל עולת חובה ולזה תביא פרידה אחת לעולה לתשלום חובתה ומשני מינין ומסופק איזה מין קרב למטה יביא תור ובן יונה לעולה. ונראה שאין ביניהם מחלוקת בנדון זה אם החובה קרב ראשונה או הנדבה דבין לפרש״י ובין לפי׳ רבנו איזה מהן שירצה קרב ראשונה אלא רש״י מפרש דהא דתנן עשה שתים למעלה ושתים למטה היינו שמכל קן וקן עשה אחת למעלה ואחת למטה (דכסבור היה ששניהם לחובה אבל אין מקום לטעות שיקריב קן אחד שנים למטה דלא מצינו בשום מקום שניהם למטה) וכיון דקיי״ל אין הקנין מתפרשים אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן תכף כשעשה הכהן קן הראשון אחת למעלה ואחת למטה הוקבע לחובתה. וממילא הו״ל הקן השני לנדרה. ולדרך רבנו מתפרש שעשה הקן הראשון כלו למעלה שתכף הוקבע בעשיית הכהן לנדרה ואח״כ עשה בטעות הקן השני למטה דנפסל עולת חובתה. ולפמ״ש שפיר משכחת ליה משני מינין יביא שתים שמסופק בסדר העשייה אפי׳ ידע שתור ובן יונה נעשה למעלה ותור ובן יונה למטה אלא שמסופק אם עשה תחלה בן יונה למטה שנמצא נקבע בן יונה לחטאת והתור שנעשה אחריו למטה נפסל וצריכה להשלים נדרה בתור או דלמא עשה תחלה התור למטה והבן יונה שלמטה לאחריו נפסל וצריכה להשלים נדרה בבן יונה:
בבא דסיפא פרשה נדרה תביא עוד שלש פרידין ממין אחד משני מינים תביא ארבע. פרש״י שפרשה מאיזה מין תביא נדרה ושכחה מה שפירשה אם תורים או בני יונה הילכך ממין אחד צריכה להביא שלש דהיינו אחת לתשלום עולה שנפסלה ועוד שתים ממין אחר לספק נדרה. ומשני מינין כיון דמספקא לן אי מחוייבת תור ושני בני יונה או בן יונה ושתי תורים משו״ה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה (וקשיא לי דאין זה רבותא טפי מרישא וגם אין זה תלוי במעשה הכהן מה שקלקל כיון דבלא״ה צריכה להביא עוד שתים ממין אחר מחמת מה ששכחה המין שפרשה. ותו דאף אם עשה הכהן שלש למעלה ואחת למטה אלא שאינו יודע אם תור עשה למטה או בן יונה שאם תור עשה למטה נמצא עלו התורים לחובתה והבן יונה לנדרה וצריכה להביא עוד שתי תורים לנדרה ואם עשה הבן יונה למטה נמצא התורים לנדרה וצריכה להביא עוד שני בני יונה לנדרה ומאי איריא דעשה שתים למעלה ושתים למטה אז תביא ארבע משני מינים הא אפי׳ עשה שלש למעלה נמי משני מינים תביא ארבע):
ואולם רבנו בפי׳ המשנה מפרש פרשה נדרה שאמרה קן זה לחובתי וקן זה לנדרי ומספקינן שמא קן של נדרה נעשה למטה בטעות ונפסל וקן של חובתה נעשה כלו למעלה שנמצא אינו כשר אלא עולה שבחובה והיינו ממין אחד. ומשני מינים אפי׳ זוכרת האשה שקן של תורים פירשה לנדרה וקן של בני יונה לחובתה כיון שאין אנו יודעים האיך עשה הכהן מספקינן שמא עשה התורים למטה ונפסלו ועשה בני יונה למעלה ונפסל חטאת חובה ולא עלה בידה אלא עולת חובה משום ספק זה צריכה להביא שתי תורים לנדרה ובן יונה לחטאת חובה גם איכא לספוקי שמא התורים נעשו למעלה ובני יונה למטה ולא יצאה ידי חובת עולת חובה וצריכה להביא בן יונה לחובתה. וכן פי׳ הרע״ב:
ועיין בתוס׳ יו״ט שהקשה ותמיה לי טובא דעד כאן לא אמרו דאינו כשר אלא כמנין עולות שבחובה אלא בכהן נמלך וכו׳ ודבריו אינם מובנים אף לפי פירושו הך במה דברים אמורים (דרבנו מפרש הך בד״א באופן אחר) למה לא נחוש שקן נדרה נעשה למטה ונפסל כלו וקן חובתה נעשה למעלה ונפסל החטאת ובהכרח צריכה שלשה עופות. גם מה שהקשה התוס׳ יו״ט ותו קשיא לי דבשני מינים נמי סגי בשלשה בני יונה דכיון שלא קבעה נדרה בשעת הנדר אע״פ שעתה פירשה נדרה בשעה שנתנה לכהן שתי תורים מ״מ יוצאת ידי חובתה בבני יונה וא״כ ממה נפשך אם התורים קרבו למטה ולא עלו בידה אלא בן יונה אחד לעולת חובה הרי מביאה עכשיו שני בני יונה עולות לנדרה ובן יונה לחטאת לתשלום חובתה. ואם התורים נעשו למעלה כבר יצאה ידי נדרה ועתה מן שלשה בני יונה של עכשיו יוצאת ידי חובתה. ובשלש תורים אינה יוצאת ידי חובתה דשמא לא נתכשר אלא בן יונה אחד לעולת חובה. אלא מה שסיים התוס׳ יו״ט וכן אתה יכול לפרש אם תרצה להביא שלש תורים דיצאת ממה נפשך כוונת התוס׳ יו״ט דהיכא שפרשה בני יונה לנדרה ותורים לחובתה אז סגי בשלש תורים.
ויש ליישב קושיית התוס׳ יו״ט באחד משני דרכים או נאמר דמיירי משנתנו כשאח״כ שכחה האשה איזה מין פירשה לנדרה הילכך לא סגי בשלש תורים שמא פרשה תורים לנדרה ולא הוכשר אלא בן יונה אחד עולה שבחובה ולא סגי בשלשה בני יונה שמא פירשה בני יונה לנדרה ולא הוכשר אלא תור לעולה שבחובה. או נאמר דמשנתנו איירי שפירשה נדרה וחובתה ממש דהיינו שפירשה על הקן של חובה זה לעולה וזה לחטאת הילכך בפירשה נדרה בתורים לא סגי בשלש תורים כמ״ש דשמא לא הוכשר אלא בן יונה לעולה שבחובה. ובשלשה בני יונה לא סגי דחיישינן שמא הקן של חובה נעשה העולה למטה והחטאת למעלה ונפסל וכן קן של נדבה נעשה אחת למטה ואחת למעלה ולא הוכשר אלא תור אחד של נדבה ואין מביאין תור נגד בן יונה אפי׳ בנדבה כפרש״י:
ורש״י נשמר מפירוש זה מחמת המשך הסוגיא דזבחים דפריך אהא דאמר רב אדא בר אהבה עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת כשרה לשם חטאת ממתני׳ דקן חטאת ועולה וסתומה ומפורשת. ומייתי ראייה דסתמא דקינין כר׳ יהושע מהך מתני׳ ואי ס״ד כפי׳ רבנו והרע״ב הו״ל להקשות בקצרה מהך מתני׳ דאמאי ממין אחד יביא שלש נהי נמי דקן נדרה נעשה למטה וקן חובתה למעלה אכתי יצתה ידי חובתה דאחת מקן נדרה שנעשה למטה נמשך ונעשה חטאת העוף ומזדווג לעולה שבחובה שנעשה למעלה ולמה לא סגי בשתי פרידין לעולה. וכה״ג נמי יש לדקדק מבבא דמשני מינים יביא ארבע דאם פירשה נדרה בתורים תסגי בתור ושני בני יונה שלשתן עולה דאם תורים או תור אחד נעשה למעלה הרי יש בן יונה לחטאת מאי אמרת שתי התורים נעשו למטה אכתי אחת מן התורים נמשך ונעשה חטאת העוף:
ויש לתרץ לדרך רבנו והרע״ב דהמקשה לא רצה להקשות מהך מתני׳ דסד״א דעולת נדבה איננו ניתק להעשות חטאת חובה הילכך מספקינן שמא קן נדבה נעשה למטה ולא הוכשר אלא עולה שבחובה משו״ה צריך להביא שלש פרידין. ואין להקשות דאכתי קשה אמאי משני מינים תביא ארבע דהיכא שפרשה נדרה בתורים תסגי בשלשה בני יונה כקושיית התוס׳ יו״ט. דמאי אמרת דמשנתנו איירי שפירשה חובתה ממש זו לחטאת וזו לעולה דשמא עולה שבחובה נעשה למטה וחטאת למעלה וכן אחת מנדרה נעשה למטה ולא הוכשר אלא תור לעולה שבנדבה. מאי בכך הרי עולה שבחובה נמשך ונעשה חטאת ונמצא יש כאן בן יונה לעולה. אין זה קושיא דלפי הצעה זו יש כאן תור עולה של נדבה ובן יונה חטאת חובה ובמה שמביאה שלשה בני יונה שנים לעולה ואחד לחטאת. עדיין לא יצאה ידי חובתה. ואם תביא שלשתן עולה איכא לספוקי שמא שתי התורים נעשו למטה ואין כאן חטאת כלל. וכ״ש לפמ״ש לעיל דיש לאוקים מתני׳ כששכחה באיזה מין פירשה נדרה אם בתורים או בבני יונה דמתורץ קושיא זו דמשו״ה לא מותיב בגמ׳ מהך מתני׳:
בבא דסיפא (דסיפא) קבעה נדרה צריכה שתביא עוד חמש פרידין (י״ס דגרסינן למעלה) ממין אחד ומשני מינין תביא שש פרש״י דהיכא שקבעה נדרה עם חובתה הוזקקה להביא קרבן גדול שלש עולות יחד וכגון ששכחה נמי מה שפירשה משו״ה הוזקקה להביא חמש עולות בבת אחת. דאע״ג שכבר הביאה ארבע תורים הרי אין כאן שלש עולות מן התורים ביחד שאין כאן אלא שתי עולות הילכך לא סגי אם תביא עוד תור לתשלום חובתה ושני בני יונה לא סגי דשמא תורים קבעה לנדרה והרי לא הביאה שתי תורים לנדרה עם התור לעולת חובתה הילכך צריכה להביא שלש תורים ושני בני יונה שתי תורים ושני בני יונה לספק קביעותה ותור עולת חובה עמהם משום הקביעות והוא מזדווג לתור חטאת שהקריב ואם משני מינין ומסתפק איזהו המין קרב חטאת חובה שממין הזה צריכה להביא עולה לחובה משום הקביעות אצל נדרה משו״ה מביאה שלש תורים ושלשה בני יונה כלם עולות ואחת מהן נדבה בודאי:
וגם זה דחוק דאין רבוי הקרבנות הללו נמשכים מחמת קלקול הכהן דאפי׳ אלו עשה הכהן שלש למעלה היכא דשכחה איזה מין הקריבה לנדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה לספק קביעות נדרה מה שפירשה וגם צריכה להביא תור ובן יונה לספק עולת חובה. לזה מפרש רבנו קבעה נדרה על דרך פירשה נדרה לפרש״י שבשעת הנדר קבעה להביא נדרה ממין מיוחד והביאה מאותו מין שקבעה וקלקל הכהן ועשה שתים למטה ואחר הקלקול שכחה מאיזה מין קבעה ומיירי ג״כ שפירשה נדרה ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי דהילכך מחמת קלקול הכהן דאיכא לספוקי שמא קן נדרה עשה למטה וקן חובה למעלה משו״ה אינו כשר אלא עולה אחד שבחובה וצריכה להביא חטאת חובה מזה המין שהקריב וארבע עולות שתי תורים ושני בני יונה לספק קביעותה:
וכפי הנראה מדברי רבנו בפי׳ המשנה דמפרש שבשעה שהביאה לכהן ידעה איזה מין קבעה והביאה אותו המין שקבעה אלא שעתה שכחה איזהו המין שהקריבה ושקבעה (והוכרח רבנו לפרש כן כי היכי שיהיה כל רבוי הקרבנות נמשכים מחמת קלקול הכהן) ולפ״ז בדין הוא שתהיה צריכה ג״כ להביא שתי חטאת תור ובן יונה כיון דמסופק איזהו המין שהקריב ואין מביאין תור נגד בן יונה ומ״מ התרנו לה להביא אחת לחטאת או תור או בן יונה לזווג לעולת חובה שהקריב דתור נגד בן יונה כשר בדיעבד הילכך מותרת להביא חטאת אחד מספק אבל כשזוכרת שהקריבה תורים ובני יונה אלא ששכחה איזהו היה מין חובתה ואיזהו מין נדרה ומשו״ה שכחה נמי מה שקבעה הילכך בספק כי האי דקבוע שידוע שהיו תורים או בני יונה צריכה להביא שתי פרידין לחובתה (ומוטב שתביא שתים ממין אחד אחת לעולה ואחת לחטאת משתביא תור לחטאת ובן יונה (לחטאת) [לעולה] דמוטב להקריב עולה מספק מלהקריב חטאת על הספק ולא תאכל):
ולכאורה סברא זו קשה להבין ונראה להסביר ההבדל דהיכא שהיה ממין אחד ושכחה מאיזה מין שפיר מביאה שתי תורים ושני בני יונה לנדרה ותור לחטאת ממה נפשך דאם היה המין הראשון תורים הרי בהכרח היה כשר תור אחד כמנין עולה שבחובה ואם תמצי לומר שהיה המין הראשון בני יונה א״כ בהכרח בבני יונה קבעה נדרה שהרי בשעת שהביאה לכהן היתה זכורה מה שקבעה וא״כ אפי׳ תימא דקן נדרה הקריב למטה הרי עתה יוצאת ידי חובתה בשני בני יונה לנדרה וא״כ יוצאת ידי חובתה בתור לחטאת ואחת מן שתי התורים לעולות. משא״כ משני מינים לא סגי להקריב שתי תורים ושני בני יונה עולות ותור לחטאת דחיישינן שמא התורים היו לנדבה ובני יונה חובתה וקרבו התורים למטה שלא יצתה ידי נדרה ועתה התורים המה לנדרה ונמצא אין לתור חטאת בן זוג ולא יצתה ידי חובתה. וזה ברור בכוונת רבנו בפי׳ המשנה אע״ג דלכאורה נראה כפמ״ש דכוונתו דבמין אחד התרנו מספק תור או בן יונה ובשני מינים דהוה ספק קבוע לא התרנו מ״מ אחר העיון כוונתו כפמ״ש דבמין אחד יוצא ממה נפשך אע״ג דאין מביאין תור נגד בן יונה אפי׳ בדיעבד משא״כ בשני מינים כמ״ש וכן כתב הרע״ב ואפי׳ תימא נמי דהכהן הקריב חטאת למעלה ועולה למטה ואינו כשר אלא עולה אחד של נדבה כנ״ל מ״מ ממה נפשך אם תורים היו הרי כשר עולה אחד שבנדבה ומזדווג אחת משתי תורים הללו לתור חטאת ואם בני יונה היו הרי מזדווג כעת התורים לחובתה:
ולכאורה קשה למה מביאה חמש פרידין בארבע סגי ותביא שתי תורים לעולה ובן יונה לעולה ותור לחטאת (אי נמי איפכא שלשה בני יונה ותור אחד) דיוצאה נמי ממה נפשך אם בתורים קבעה א״כ בהכרח היה תור אחד כשר כמנין עולה שבחובה ומצטרף לתור חטאת ושתי התורים הם לנדבה ואם בבני יונה קבעה א״כ היה כשר בן יונה אחד עולה בהכרח ומצטרף לבן יונה הזה לצאת ידי נדרה ואחת מן התורים יצטרף לתור חטאת לחובתה. ויש ליישב לפי דרכנו הנ״ל דכיון דאנו מסופקים שמא בני יונה קבעה וג״כ אנו מסופקים שמא קן נדרה נעשה למטה וחובתה למעלה והילכך זה הבן יונה שנעשה בכשרות הוא מקן חובתה ואיננו עולה לנדרה וכדי לצאת ידי חובת נדרה צריכה להביא שני בני יונה. ובהכי ניחא נמי מה שקשה לכאורה דסגי בארבע פרידין תור ובן יונה לחטאת ותור ובן יונה לעולה דיוצאת ג״כ ממה נפשך אם בתורים קבעה נדרה הרי כשר תור אחד של עולה ומצטרף לתור עולה זה לצאת ידי נדרה ובן יונה לעולה ובן יונה לחטאת לחובתה ואם בבני יונה קבעה הרי כשר בן יונה לעולה ומצטרף לבן יונה זה לנדרה ותור לעולה ותור לחטאת לחובתה ולפמ״ש אין העולה הראשונה מצטרפת לנדבה דשמא לא הוכשר אלא עולה שבחובה ואין עולת חובה עולה לנדבה ודברי התוס׳ יו״ט בזה מגומגמין (ובכ״מ לקמן ה״ב נדחק בזה בשם הר״י קורקוס אבל קשה טובא האיך יספיק אחד וכו׳ עד ודברים אלו צריכים ביאור וכבר בארנו הדברים לתכליתן).
והכלל העולה לדרך רבנו דמפרש כלה מתני׳ שעשה הכהן שנים למעלה ושנים למטה ויש לספוקי נמי שמא עשה כל קן נדרה למטה וקן חובה למעלה אבל אלו היה ידוע שעשה הכהן מכל קן אחת למעלה ואחת למטה אפי׳ בפירשה חובתה לגמרי זו לחטאת וזו לעולה אע״ג דאיכא למיחש שמא עשה חטאת למעלה ועולה למטה אכתי כשר מיהות עולה אחד שבנדבה וא״כ סגי בארבע פרידין תור ובן יונה לחטאת ותור ובן יונה לעולה דבהכרח איכא תור או בן יונה אחד שנעשה בהכשר לעולת נדבה כנ״ל אלא משום דמספקא לן שמא עשה קן של נדבה למטה ואין לה אלא עולה של חובה משו״ה צריכה להביא ארבע פרידין לנדרה ומדמספקא לן מה היא עולת חובתה צריכה להביא קן לחובתה. וניחא נמי מה שהקשינו לעיל דליכא לדקדק מבבא זו דאין עולת העוף שנעשית למטה נמשכת להיות חטאת העוף דידע בעל הש״ס דעולת נדבה איננה יכולה להמשך להיות חטאת חובה כנ״ל:
ואולם לפי מה דגרסינן בסוגיא דזבחים קבעה נדרה צריכה שתביא עוד חמש פרידין למעלה בהכרח לא מתפרשא הך בבא בקבעה נדרה וגם פירשה דא״כ יש לספק שמא קן נדרה נעשה למטה ואין כאן שום חטאת ומה מהני מה שמביאה אח״כ חמש פרידין עולות אלא דאיירי כגון שלא פירשה נדרה וא״כ בהכרח יש כאן שלש פרידין שנעשו בהכשר שתי עולות וחטאת אחת. ולפמ״ש דהקינים מתפרשות בעשיית הכהן הילכך אלו עשה הכהן תחלה קן אחד למעלה אז זה הקן מתפרש לנדבה ואינו עולה לעולת חובה ואח״כ כשעשה שתים למטה עולה אחת מהן לה לחטאת חובה וכיון שאינה יודעת איזהו המין שעשה הכהן וגם שכחה איזהו המין שקבעה לנדרה איכא לספוקי שמא הקן שעשה למעלה תורים ואיהי קבעה בני יונה או איפכא הילכך לא יצאה ידי חובת נדרה וצריכה להביא שתי תורים שמא הקריבה שני בני יונה למעלה וקבעה תורים וגם צריכה להביא שני בני יונה שמא הקריבה שתי תורים למעלה וקבעה בני יונה וגם לא יצאה ידי חובת עולת חובתה שאם הקריבה תחלה קן אחד למעלה נמשך להיות לנדרה ואינו עולה לחובתה (משא״כ אלו הקריב תחלה שתי עופות למטה ואח״כ שתים למעלה אז יצתה ידי חובתה דפרידה אחת שלמעלה נמשכת ונעשית עולת חובה והשנייה לנדבה) וכשמביאה חמש פרידין שתי תורים ושני בני יונה לעולה ותור אחד לעולה יצתה ממה נפשך דאם תורים הביאה בראשונה אפי׳ עשתה התורים למעלה תחלה הרי עלה לה תור אחד לחטאת חובה ומצטרף לתור אחד עולה דהאידנא. ואם בני יונה הביאה תחלה הרי בהכרח עלה לה בן יונה אחד לחטאת חובה ומצטרף לאחד מבני יונה דהאידנא לחובתה:
מיהו קשה דהא סגי בארבע פרידין שתי תורים ושני בני יונה וכלם עולות דממה נפשך אם הקריב תורים תחלה ונמצא עלה לה תור לחטאת חובה ומצטרף לאחת מהתורים דהאידנא ואם בתורים קבעה נדרה כבר יצתה ידי חובתה בשתי תורים דמעיקרא ואם בבני יונה קבעה נדרה יוצאת יד״ח נדרה בשני בני יונה דהאידנא ואם בני יונה הקריב תחלה מצטרף בן יונה של חטאת לבן יונה דהאידנא ואלו בבני יונה קבעה כבר יצתה יד״ח בבני יונה דמעיקרא ואם בתורים קבעה יוצאת יד״ח בתורים דהאידנא (אבל בבציר משתי תורים ושני בני יונה אי אפשר דשמא הקריבה תורים וקבעה בני יונה או איפכא).
ויש ליישב דכיון שכשהביאה ארבע עופות לכהן שכחה שקבעה נדרה אלא כסבורה היתה שנדרה סתם מאיזה מין שתרצה ומיירי שאע״ג שלא פירשה קן זה לנדרי וקן זה לחובתי מ״מ אמרה שקן אחד מהם לנדרי וקן אחד מהן לחובתי וכשהוא מסופק שמא הקריב קן אחד למעלה וקן אחד למטה נמצא הקן שלמעלה הו״ל נדר וגם איכא לספוקי שמא מכל קן וקן עשה אחד למעלה ואחד למטה שנמצא יצאה ידי חובתה ולא יצאה ידי נדרה כלל דכל שקבעה נדרה צריכה להביא קרבן גדול דהיינו שתי עולות נדבה בבת אחת הילכך לא סגי בארבע פרידין שתי תורים ושני בני יונה לעולה דחיישינן שמא מעיקרא הקריב תורים ועשה קן אחד למטה שנמצא מצטרף אחד מהתורים דהאידנא לחובתה והרי איננה מביאה שתי תורים יחד לנדרה ושמא קבעה שתי תורים ואין לומר דא״כ אכתי יצתה ידי נדרה במה שהקריבה מעיקרא שתי תורים למעלה די״ל כיון דעכשיו אחרי קלקול הכהן חייבת להביא ארבע פרידין לנדרה מספק לא יצתה מעיקרא ידי קביעותה כלל והו״ל כאלו חייבת עכשיו בודאי שתי תורים ושני בני יונה משום קביעות נדרה הילכך איננו יכול להתנות על אחד מהתורים שיעלה לחובתה אם כבר יצאה ידי נדרה בראשונה כיון דבאמת לא יצאה ידי נדרה מספק שמא הקריב מכל קן אחד למעלה ואחד למטה שלא יצאה ידי נדרה הו״ל כאלו חייבת בנדרה עתה בודאי והך גוזל אחד שמביאה לתשלום חובתה היינו מהמין שהביאה בתחלה ואיירי שידוע איזה מין הקריב תחלה אלא שמסופק אם הקריב קן אחד למעלה וקן אחד למטה דלא יצאה ידי חובתה או שהקריב מכל קן אחד למעלה ואחד למטה שלא יצאה ידי נדרה:
ובהכי יש לקיים גירסת הספרים דלקמן ה״ג ותביא גוזל אחד ויעשה למעלה וחזר בו רבנו מפי׳ המשנה אמנם היותר נכון כפי הגהת הר״י קורקוס (גם אפשר לומר בקיום גירסת הספרים דאיירי נמי בקבעה נדרה ממין חובתה ממין אחד וכשהביאה שכחה המין שקבעה ועתה שכחה נמי המין שקבעה ויודעת המין שהקריבה הילכך אם יודעת שהמין שהקריבה הוא תורים מביאה עוד שתי תורים שמא הקריב כל קן וקן אחד למעלה ואחד למטה ויצאה ידי חובתה ולא יצאת ידי נדרה ושמא קבעה בתורים וצריכה להקריב שתי תורים בבת אחת. וצריכה להביא שלשה בני יונה שמא קבעה נדרה בבני יונה והקריבה תורים וא״כ כבר יצתה ידי חובתה בתחלה אפי׳ אם נעשה קן אחד למעלה וקן אחד למטה דאין הקן של מעלה עולה לנדרה וניתק להיות עולת חובה אלא עתה צריכה להביא שלשה בני יונה כדי שיהיה קן נדרה ממין עולת חובה) דאכתי קשה אמאי בשני מינין יעשה אחת למעלה ואחת למטה אי ס״ד דבדלא פירשה איירי ובודאי איכא חטאת כשר הלא מוטב להביא תור ובן יונה ושניהם עולות להשלים חובתה דלעולם מוטב להקריב עולה על תנאי מלהקריב חטאת על ספק לכן הנכון כפי הגהת הרי״ק:
בבא אחרונה נתנתן לכהן וכו׳ מפרש רבנו בקבעה נדרה וקבעה חובתה וכיון שאיננה יודעת מה נתנה מאיזה מין וג״כ שכחה מה שקבעה נדרה ויש ג״כ ספק שמא נעשה הכל למטה ונפסלו כל העולות משו״ה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה לנדרה ותור או בן יונה לעולת חובה וגם צריכה להביא חטאת חובה שמא נעשה הכל למעלה ונפסל החטאת גם צריכה להביא עוד גוזל אחד חטאת עם הכבש מספק שמא קבעה חובתה קרבן עשירה. והר״י קורקוס לקמן נדחק וא״ת וניחוש דלמא חובתה בתורים או בבני יונה ולמה תפטר בקן אחד עיי״ש. גם יש להקשות דלמה לה להביא שתי חטאות דסגי באחד ממה נפשך אם קבעה קרבן ענייה יצטרף החטאת לעולת העוף ואם קבעה קרבן עשירה יצטרף אותו חטאת להכבש. ותו דלמה לה כלל עולת עוף לחובתה דהא דכו״ע מודים דיולדת ענייה שהביאה קרבן עשירה דיצתה ידי חובתה וא״כ סגי לחובתה חטאת עוף וכבש:
ונראה ליישב דודאי ענין קבעה חובתה מתפרש שנדרה להביא קרבן יולדת מלבד קן חובה המוטל עליה עיין פי״ד מהל׳ מעשה הקרבנות ה״ט משו״ה צריכה להביא קרבן יולדת עשירה מלבד קן חובתה ובקרבן יולדת עשירה בודאי יצתה ידי חובתה אפי׳ אלו קבעה קרבן יולדת ענייה כנ״ל. משו״ה צריכה להביא ארבעה עופות לספק נדרה וקן לחובתה וקרבן עשירה לספק קביעות חובתה דהיינו שבעה עופות וכבש. ובן עזאי פליג וס״ל דחיישינן שמא קבעה עם הכבש תור או בן יונה הילכך לדעת ב״ע מביאה קן תורים וקן בני יונה לספק נדרה וקן תורים או בני יונה לחובתה ותור ובן יונה שניהם חטאת עם הכבש וסיים רבנו בפי׳ המשנה וכבר ידעת דעת בן עזאי הכל הולך אחר הראשון ובתוס׳ יו״ט תמה על זה דאין הבנה לענין הזה לדרך רבנו עיי״ש:
ולענ״ד נראה פשוט דהוקשה ליה לרבנו דלמה מביאה לדעת בן עזאי שמונה עופות חמשה עולות ושלשה חטאת הלא כל מה דאפשר למעט בחטאת עדיף הילכך הוה לה לעשות ששה עולות ושנים חטאת דהיינו שתי תורים ושני בני יונה עולות לנדרה ותור ובן יונה לעולה ותור ובן יונה לחטאת והכבש דא״כ ממה נפשך אם קבעה חובתה תור עם הכבש יצטרף התור חטאת להכבש ושני ב״י אחד עולה ואחד חטאת לחובתה ואם קבעה חובתה בן יונה עם הכבש יצטרף הבן יונה לכבש ויעלה קן תורים לחובתה ולתרץ קושיא זו כתב רבנו וכבר ידעת דעת בן עזאי הכל הולך אחר הראשון ואנן קיי״ל דעולת העוף קודמת לחטאת הילכך אי אפשר בלא שלש חטאת דאם יתחיל דרך משל להקריב תור לעולה לחובתה א״כ כבר הוקבע לעשות תור לחטאת חובה וחיישינן שמא קבעה חובתה תור עם הכבש וכן אם יתחיל להקריב בן יונה לעולה חיישינן שמא קבעה בני יונה עם הכבש אע״ג דודאי בדיעבד אם קבעה בני יונה עם הכבש יוצאת בקן תורים אף על גב שהתחילה להקריב בן יונה לעולת חובה מ״מ לכתחלה הכל הולך אחר הראשון. הילכך מוטב שתקריב קן אחד לחובתה ואח״כ תקריב שתי חטאות תור ובן יונה להשלים הקביעות עם הכבש ובזה נתבארו דברי רבינו בפי׳ המשנה ותו לא מידי. ועי׳ ברכת הזבח זבחים דף ס״ז ע״ב. ועי׳ מה שכתבתי בפרקין בהל׳ ג׳ הגהה [לנכתב למעלה].
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםראב״דכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנההכל
 
(ב) פירשה נדרה ואמרה לכהן, אלו לנדרי ואלו לחובתי, ועשה אותן הכהן שתים למעלה ושתים למטה, ולא ידע אי זה מהן עשה למעלהא, צריכה להביא שלשה עופות, שנים לנדרה, ואחד להשלים חובתה, וייעשו השלשהב למעלה, שהרי פירשה נדרה, ושמא שנים של נדר נעשו למטה, שהן פסולות:
במה דברים אמורים, בשהביאה הארבעה שפירשה נדרה בשנים מהן ממין אחד, אבל אם היו שני מינין, תביא ארבעה אחרים, שנים ממין שפירשה בו נדרה ייעשו לנדרה, ושנים מאיזה מין שתרצה יהיו לחובתה, וייעשו אחד למעלה ואחד למטה:
If she made her vow explicit, telling the priest: "These1 are for my vow and these are for my obligation,⁠" and the priest offered two on the upper portion and two on the lower portion without knowing which ones he offered on the upper portion and which ones he offered on the lower portion,⁠2 she must bring three doves, two for her vow and one to complete her obligation.⁠3 The two should be offered on the upper portion of the altar. [The rationale is that] she made her vow explicit and possibly the two brought because of her vow were offered on the lower portion, thus disqualifying them.⁠4
When does the above apply? When she brought the four doves from which she explicitly defined two as being for her vow from one type. If, however, [she brought them from] two types, she must bring four other doves:⁠5 the two from the type she designated explicitly for her vow should be offered for her vow and the other two may be from either type she desires for her obligation. One should be offered on the upper portion [of the altar] and one on the lower portion.
1. I.e., this pair of doves.
2. And thus he is unsure if he fulfilled the woman's instructions.
3. In his Commentary to the Mishnah (loc. cit.), the Rambam explains that since it is possible that the two doves designated for her vow were offered on the lower portion of the altar (as sin-offerings instead of burnt-offerings), it is possible that her vow was not fulfilled and she must bring two other doves instead. Were that to have been the case, of the two offered on the upper portion of the altar, only one was acceptable and another dove must be brought as a sin-offering to fulfill her obligation.
The above explanations are based of Rav Kappach's edition of the Rambam's Commentary to the Mishnah. The initial version (preserved in the standard printed texts) reads differently, stating that this situation is considered like a burnt-offering that became intermingled with an unspecified group. See in Chapter 8, Halachah 4.
4. For they are burnt-offerings which must be offered on the upper portion of the altar.
5. Here the difficulty is that since the woman specified that the doves for her vow should come from a specific type and the priest did not remember whether he in fact offered that pair of doves as a burnt-offering. In his Commentary to the Mishnah (Kinnim 3:5), the Rambam explains this law. In the original sacrifice, perhaps the two turtle doves that were intended as burnt-offerings were sacrificed on the lower portion of the altar and were thus disqualified. Thus her vow was not fulfilled and she must bring two turtle doves. The two young doves were offered on the upper portion of the altar as burnt-offerings. Hence it is necessary for another young dove to be offered on the lower portion as a sin-offering to fulfill her obligation.
It is, however, also possible that the two young doves were offered on the lower portion of the altar. In that instance, she would have to bring another young dove to be offered on the upper portion as a burnt-offer to fulfill her obligation. Hence she must bring a total of two turtle doves and two young doves.
א. בד׳ (גם פ) נוסף: ואי זה מהן עשה למטה. אך בכתבי⁠־היד לית, ובהלכה הבאה ישנו להדגשה, כי יש שם ריבוי שכחות.
ב. ד: השנים. על פי הגהת ה׳כסף משנה׳ ור״י קורקוס. אך בכתבי⁠־היד כבפנים. ולנוסח ההגהה קשה מדוע לא כתב רבנו ׳ואחד למטה׳, כמו בסוף ההלכה.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחעודהכל
פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ וְאָמְרָה לַכֹּהֵן אֵלּוּ לְנִדְרִי וְאֵלּוּ לְחוֹבָתִי. וַעֲשָׂאָם הַכֹּהֵן שְׁתַּיִם לְמַעְלָה וּשְׁתַּיִם לְמַטָּה וְלֹא יָדַע אֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה לְמַעְלָה וְאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה לְמַטָּה. צְרִיכָה לְהָבִיא שְׁלֹשָׁה עוֹפוֹת. שְׁנַיִם לְנִדְרָהּ וְאֶחָד לְהַשְׁלִים חוֹבָתָהּ. וְיֵעָשׂוּ הַשְּׁנַיִם לְמַעְלָה שֶׁהֲרֵי פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ וְשֶׁמָּא שְׁנַיִם שֶׁל נִדְרָהּ נַעֲשָׂה לְמַטָּה שֶׁהֵם פְּסוּלוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֵבִיאָה הָאַרְבָּעָה שֶׁפֵּרְשָׁה נִדְרָהּ בִּשְׁנַיִם מֵהֶן מִמִּין אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי מִינִין תָּבִיא אַרְבָּעָה אֲחֵרִים. שְׁנַיִם מִמִּין שֶׁפֵּרְשָׁה בּוֹ נִדְרָהּ יֵעָשׂוּ לְנִדְרָהּ וּשְׁנַיִם מֵאֵי זֶה מִין שֶׁתִּרְצֶה יִהְיוּ לְחוֹבָתָהּ וְיֵעָשׂוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה:
(ב-ג) פירשה נדרה ואמרה לכהן אלו לנדרי וכו׳ ויעשו השלשה למעלה – תיבת השלשה צריך למחוק ולכתוב במקומה השנים וכן – מ״ש אצל קבעה נדרה ואמרה אם אלד זכר וכו׳ שכבר עשה שנים למטה שהם חטאת – שש תיבות אלו נראה שהם שיבוש וצריך למוחקם:
כתב הראב״ד: בד״א כשהביאה הארבעה בתחלה וכו׳ עד וכן אם. א״א דבריו מבולבלים וכו׳. והר״י קורקוס ז״ל כתב וז״ל כתב רבינו במשנה ענין קבעה שפירשה (בשעת נדרה) מין פלוני ותביא אותו לכהן עם חובתה ועשה שתים למטה ושתים למעלה ולא ידע אם הנדר נעשה למעלה או למטה וגם היא נסתפק לה איזה משני המינים קבעה בו נדרה אם התורים או בני יונה וזה הוא ההפרש שיש בין קבעה לפירשה שפירשה הוא שתאמר בשעת הבאת נדרה וחובתה אלו לנדרי ואלו לחובתי וקבעה נדרה הוא שתאמר בשעת הנדר הרי עלי קן ממין פלוני והוא מדבר כאן במי שקבעה נדרה והביאה אותו ואח״כ שכחה מאיזה מין קבעה אבל ודאי אצלה שהוא קבוע עכ״ל בספר מוגה. ונראה שבבא זו מדברת שאינה יודעת אי זה מין הם הד׳ פרידים שנתנה לכהן אבל מ״מ יודעת היא שהם מין אחד שאם יודעת אי זה מין הוא שנתנה א״א להסתפק באי זה מין קבעתו שהרי נדרה נתנה. וזה נראה מוכרח וביארו רבינו במשנה וז״ל וזה אם היו הארבעה מין אחד והיה ודאי אצלה שנתנה לכהן מין ולא ידעה מאי זה מין הוא גם כתב שאין אנו יודעים מאי זה מין הוא הארבעה שנולד בהם הספק ע״כ. והוא מוכרח וע״פ הקדמה זו הדבר ברור שלא נפטרה מספק נדרה כלל וצריכה להביא ד׳ לנדרה שתי תורים ושני בני יונה. אבל קשה טובא איך יספיק אחד לתשלום חובתה והרי אינה יודעת מאי זה מין היה החטאת ואם תביא תור שמא היה בן יונה או להפך וכבר נתבאר שצריך חטאת ועולה ממין אחד ובמשנה כתב ותביא גוזל אחד תור או בן יונה להשלים חובתה והצריכו תור או בן יונה לפי שאין אנו יודעים מאיזה מין היו הארבעה וכו׳. ודברים אלו צריכים ביאור וכפי הכתוב בספרים שהגוזל הוא לעולה א״א ליישבו שהרי גבי פירשה חייבת להביא כל החובה מספק לפי שאינה יודעת מאי זה מין היו העולות שתביא חטאתה מאותו המין ומה לי אם היו שני מינים או מין אחד ואינה יודעת אי זה מין היה הכל ספק אחד הוא. ואפשר לפרש כוונת רבינו ביודעת איזה מין נתנה לכהן אלא ששכחה באיזה מין קבעה נדרה וד״מ נתנה תורים ונסתפקה שמא בני יונה פירשה ושלא כדין נתנה לכהן תורים ואם היו יודעים שמה שנתנה לנדרה נעשו למעלה לא היה נשאר עליה מספק נדרה אלא שני בני יונה ובהם נפטרה מנדרה ועתה שמא מה שנתנה לנדרה עשו למטה ונמצא כל ספיקה עליה לכך מביאה שתי תורים ושני בני יונה וכולם למעלה בספק נדרה ומחובתה תביא גוזל אחד כי מעולה אחת נפטרה בתורים ראשונים ממ״נ אם שלמעלה היו נדרה הרי לא היתה צריכה להביא אלא שני בני יונה לתשלום נדרה ומהשני תורים שמביאה עתה אחד יעלה לחובתה והאחר פסול וצריכה חזרה לחטאת לתשלום חובתה ואינה צריכה יותר ואם שנים ראשונים היו נדרה הרי שלמעלה היו חובתה והרי נפטרה מהעולה בראשונים ונמצא לפי זה שממ״נ צריכה להביא גוזל אחד לחטאת ממין הראשונים.
ומ״ש: בספרי רבינו גוזל אחד למעלה – מ״כ שהוא טעות ובמשנה כתב בפירוש תביא תור ובן יונה ותעשה חטאת ממ״נ והוא הנשאר מחובתה. והשתא דאתינא להכי שהכרחתי שהאחד הוא חטאת י״ל שתקריב מאיזה מין שתרצה ויוצאה ממ״נ שאם תביא תור כשר ממ״נ אם הראשונים היו תורים א״כ הנדר היו תורים ואם קרבו למעלה הרי נפטרה והשתי תורים אחרונים יעלה אחד מהם לחובתה והרי תור לחטאת ויצאה ידי חובתה ואם קרבו למטה הרי יצאה מידי עולת חובה באחד מתורים ראשונים של מעלה ותורים שניים לנדרה והרי תור לחטאת ואם היו בני יונה א״כ הנדר היה בני יונה ובבני יונה אחרונים ממ״נ יצאה ונמצא תורים שניים עולה אחד מהם לחובתה וכן כשמביאה בני יונה יוצאה ממ״נ על הדרך שנתבאר כי ידוע כי מין שהביאה נדרה. ובהשגות א״א דבריו מבולבלים וכו׳. ובודאי כי הלשון סתום ומוטעה כאשר הכרחתי ולא פירשה איזה מין נתנה לכהן וצריך לתקן כאשר כתבתי וילמוד סתום אשר כאן ממפורש במשנה. וכתב עוד אבל וכו׳. טעם בבא זה מבואר שכיון שהראשונים שני מינים ואינו יודע מה עשה למעלה ומה עשה למטה א״א שיועיל דבר לנדרה כי שמא נדרה קרב למטה ולא לחובתה כי אינו יודע איזה מין למעלה ואיזה למטה ואנן בעינן עולה וחטאת מין אחד ולכך מביאה הכל. וצריך לדעת כי גם בבא של קבעה מיירי לשיטת רבינו כשפירשה אלו לנדרי דאל״כ איך שייך לומר ולא ידע איזו עשה וכו׳ כיון שהכל מין אחד מה שייך לומר כן גם אין שייך לומר שמא הנדר עשה למטה שכתב במשנה אלא דודאי היא ייחדה אשר לנדרה אלא שלא אמרה כן לכהן כמו בפירשה והיא שכחה ומ״מ בשנים שמביא מקריב סתם ולכך שייך ממ״נ שנתבאר. ואפשר שלא ידע שכתב רבינו מפני בבת שני מינים נקט לה ולעולם לא ייחדה. אלא שלשון המשנה אינו מוכיח כן גם הענין נראה שהוא כאשר כתבתי:
וכתב עוד וכן אם נתנתם וכו׳ – טעם בבא זו מבואר כי לא עולה לה דבר מחמת הספק לכך תביא כל חיובה וחלוקה זו לא הוזכרה במשנה אמנם אמרו שם נתנתם לכהן ואינה יודעת מה נתנה ועשה הכהן ואין ידוע מה עשה צריכה להביא ד׳ פרידים לנדרה ושתים לחובתה וחטאת א׳ בן עזאי אומר שתי חטאות והוקשה לרבינו חטאת זה למה כיון שהביאה כל חובתה ולכך פירשה דקבעה גם חובתה ולא ידעה מה קבעה ולפ״ז הוצרך להוסיף כבש אע״פ שלא הוזכר שכיון שקבעה ולא ידעה מה קבעה מביאה קן מאיזה מין שתרצה וכבש ופרידה וא״ת וניחוש דילמא חובתה בתורים או בבני יונה ולמה תפטר בקן מאיזו מין שתרצה ונראה דלהא לא חיישינן כי אין דרך לפרש לחיובה תורים או בני יונה רק קרבן עני או קרבן עשיר עכ״ל.
ומ״ש: ששני פרידין שבהן צריך שיהיו ממין אחד – נלמד בספרא מדכתיב שתי תורים וכו׳ אחת לעולה ואחת לחטאת ממין שיביא עולה יביא חטאת:
איזה מהם עשה למטה. בדפוס מגדל עוז נמחקו אלו הארבעה תיבות:
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחהכל
 
(ג) קבעה נדרה ואמרה, אם אלד זכר הרי עלי שתי תורים, וילדה, והביאה ארבעה עופות, שנים לנדרה ושנים לחובתה, ועשה שתים למעלה ושתים למטה, ולא ידע אי זה נעשה למעלה ולא איא זה נעשה למטה, וגם היא שכחה ולא ידעה באי זה מין קבעה נדרה, אם בתורים או בבני היונה, הרי זו צריכה להביא שתי תורים עם שני בני יונה לנדרה, וייעשו ארבעתן למעלה, ותביא גוזל אחד להשלים חובתה, וייעשה למעלה, שכבר עשה שתים למטה שהן חטאתב:
במה דברים אמורים, בשהביאה הארבעה תחילה ממין אחד, אבל אם היו שני מינין, צריכה להביא שישה עופות, שתי תורים עם שני בני יונה לנדרה, ותביא לחובתה שתי תורים או שני בני יונה, להיעשותג אחד למעלה ואחד למטה:
וכן אם נתנתםד לכהן ושכחה מה נתנה לו, והלך הכהן ועשה ואינו יודע היכן עשה, אם הכל למעלה, אםה הכל למטה, או מחצה למעלה ומחצה למטה, הרי זו תביא שתי תורים עם שני בני יונה לנדרה, ותביא שתי תורים או שני בני יונה לחובתה:
[The following laws apply if a woman] defined1 [which types of doves to be offered to fulfill] her vow, saying: "If I give birth to a male, I pledge two turtle doves,⁠" and she gave birth and brought four doves:⁠2 two for her vow and two for her obligation. The priest offered two on the upper portion [of the altar] and two on the lower portion, but did not know which were offered on the upper portion and which were offered on the lower portion and she also forgot and did not know the type of doves she had pledged for her vow, whether turtle doves or young doves. She should bring two turtle doves and two young doves for her vow.⁠3 [All] four should be offered on the upper portion of the altar. She should bring another dove to complete her obligation and it should be offered on the lower portion. 4
When does the above apply? When originally she brought all of the four of one type. If, however, they were of two types, she must bring six other doves: two turtle doves and two young doves for her vow5 and for her obligation, she should bring either two turtle doves or two young doves6 and offer one on the upper portion of the altar and one on the lower portion.
Similarly, if she gave them to the priest7 and forgot what she gave him and the priest went and offered them, but was not aware where he offered all of the doves, whether he offered them all on the upper portion, all on the lower portion, or half above and half below, she should bring two turtle doves and two young doves for her vow8 and two turtle doves or two young doves for her obligation.
1. In his Commentary to the Mishnah (loc. cit.), the Rambam explains the difference between this instance and the one mentioned in the previous halachah. In the previous halachah, we are speaking about an instance where the woman defined which doves were to be offered for which sacrifice at the time she gave them to the priest to offer and the priest forgot how he had offered them. In this instance, in addition to defining them when giving them to the priest, she pledged to bring them from a specific type and then she forgot which type of doves she pledged to bring for each particular sacrifice.
2. Of one type, as stated below.
3. The doves offered previously as a burnt-offering are of no consequence, because we are not certain that her vow was fulfilled. Because she is in doubt regarding which type she had specified in her vow, she must bring both types to fulfill it.
4. In his Commentary to the Mishnah (loc. cit.), the Rambam explains that this follows the same rationale as above. One of the burnt-offerings is acceptable. Hence it is necessary to bring a sin-offering to complete her obligation. He continues explaining that this decision is somewhat of a leniency, because it is possible that she will be offering the sin-offering from a different type of dove than the burnt-offering. Nevertheless, since we do not know of which type the original four doves were, this leniency is granted.
The above explanations are based on Rav Kappach's edition of the Rambam's Commentary to the Mishnah. The initial version (preserved in the standard printed texts) reads differently. Similarly, this explanation requires - as suggested by the Kesef Mishneh - amending the standard printed text of the Mishneh Torah to read:
it should be offered on the upper portion, for two were already offered on the lower portion as sin-offerings.
5. To be offered as burnt-offerings, for as above, it is possible that the ones designated as her vow were not offered as burnt-offerings and she does not remember which type she specified.
6. In contrast to the previous situations, she must bring two doves to fulfill her obligation. In this instance, one of those that were offered as a burnt-offering is not acceptable, because we know for certain that the offerings originally brought were of two types and we do not know which type of dove was brought as a burnt-offering so that a sin-offering could be brought from the same type of dove. Hence she must bring an entire pair to fulfill her obligation.
The Ra'avad differs with the Rambam's rulings based on his interpretation of the Mishnah in Kinnim (which is also supported by Rashi). Rav Yosef Corcus and the Kesef Mishneh explain the Rambam's understanding.
7. Four doves. This is speaking about a situation where the woman designated two doves as a burnt-offering for her vow and two for her obligation, one as a burnt-offering and one as a sin-offering. She forgot which type of doves she vowed, which she brought to the priest, and how she designated them.
8. To be offered as burnt-offerings. It is necessary to bring these offerings, because it is possible that no burnt-offerings were offered or those designated as burnt-offerings were not offered for that purpose. It is necessary to bring both types, because the woman does not know which type she pledged as a burnt-offering.
א. ד (מ׳ולא׳): ואי. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ב. מ׳שכבר׳ הוקף בד׳ בסוגריים, על פי ה׳כסף משנה׳ שכתב שנראה למחקו. ועוד כתב בשם ר״י קורקוס שמלת ׳למעלה׳ שלפניו היא טעות. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ג. ד: ויעשה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ד. כך ב8. א: נתנן.
ה. ד: או. אך בכתבי⁠־היד כבפנים. ונראה שנקט לשון זו כי יש בסמוך עוד ׳או׳.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםראב״דכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנהעודהכל
קָבְעָה נִדְרָהּ וְאָמְרָה אִם אֵלֵד זָכָר הֲרֵי עָלַי שְׁתֵּי תּוֹרִים. וְיָלְדָה וְהֵבִיאָה אַרְבָּעָה עוֹפוֹת. שְׁנַיִם לְנִדְרָהּ וּשְׁנַיִם לְחוֹבָתָהּ. וְעָשָׂה שְׁנַיִם לְמַעְלָה וּשְׁנַיִם לְמַטָּה וְלֹא יָדַע אֵי זֶה נַעֲשָׂה לְמַעְלָה וְאֵי זֶה נַעֲשָׂה לְמַטָּה. וְגַם הִיא שָׁכְחָה וְלֹא יָדְעָה בְּאֵי זֶה מִין קָבְעָה נִדְרָהּ אִם בְּתוֹרִים אוֹ בִּבְנֵי הַיּוֹנָה. הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה לְהָבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים עִם שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה לְנִדְרָהּ וְיֵעָשׂוּ אַרְבַּעְתָּן לְמַעְלָה. וְתָבִיא גּוֹזָל אֶחָד לְהַשְׁלִים חוֹבָתָהּ וְיֵעָשֶׂה לְמַעְלָה. (שֶׁכְּבָר עָשָׂה שְׁנַיִם לְמַטָּה שֶׁהֵם חַטָּאת). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֵבִיאָה הָאַרְבָּעָה תְּחִלָּה מִמִּין אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי מִינִין צְרִיכָה לְהָבִיא שִׁשָּׁה עוֹפוֹת. שְׁתֵּי תּוֹרִים עִם שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה לְנִדְרָהּ. וְתָבִיא לְחוֹבָתָהּ שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְיֵעָשֶׂה אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה. וְכֵן אִם נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְשָׁכְחָה מַה נָּתְנָה לוֹ. וְהָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן עָשָׂה אִם הַכֹּל לְמַעְלָה אוֹ הַכֹּל לְמַטָּה אוֹ מֶחֱצָה לְמַעְלָה וּמֶחֱצָה לְמַטָּה. הֲרֵי זוֹ תָּבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים עִם שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה לְנִדְרָהּ. וְתָבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה לְחוֹבָתָהּ:
בד״א כשהביאה הארבעה בתחלה ממין אחד וכו׳ עד וכן אם – א״א דבריו מבולבלים ולא מתוקנים וצריכין הצעה גדולה וכבר הוא מפורש אצלו ושם יראה הרואה ויבין.
[ביאור להלכה זה כלול בביאור הלכה ב]

קבעה נדרה וכו׳ במה דברים אמורים וכו׳. כבר ידוע השגת הראב״ד ז״ל ודברי מהר״י קורקוס שהביא מרן ז״ל ועיין בתוס׳ יו״ט ז״ל שהאריך הרבה בזה ועיין עוד להראב״ד בשיטתו והרז״ה והרא״ש ז״ל. גם המבי״ט בקרית ספר האריך והטעה לשונות רבינו בטעות סופר:
במה דברים אמורים כשהביאה הארבעה ממין אחד. עיין השגות, ויש ט״ס בדבריו וצ״ל וכבר מפורש אצלי, וכן הוא הגירסא בדפוס ויניציאה ישן וכוונתו שעשה פי׳ למס׳ קינין ואנחנו לא זכינו לאורה אמנם הרא״ש בפירושו נגרר אחר פי׳ הראב״ד והוא כפי׳ רש״י זבחים ועי׳ מ״ש [לעיל] בפרקין ה״א בביאור דברי רבנו. ואולם מ״ש שם ליישב קושיית התוס׳ יו״ט דמאי האי דקאמר רבנו וכבר ידעת דעת בן עזאי דהכל הולך אחר הראשון, וכתבתי שם דאנן קי״ל דעולת עוף קודמת לחטאת, הוא היפוך דאנן קי״ל בזבחים דף צ׳ חטאת עוף קודם לעולת בהמה וכש״כ קודם לעולת עוף עי׳ מ״ש רבנו פ״ט מהל׳ תמידין ומוספין ה״ו. וצריך להגיה שם להיפך דאנן קי״ל חטאת קודם לעולה הילכך אי אפשר בשלש חטאת דאם יתחיל דרך משל להקריב תור לחטאת לחובתה כבר הוקבע לעשות תור לעולת חובתה וחיישינן שמא קבעה חובתה תור עם הכבש ואע״ג דכשחוזר ומקריב בן יונה לחטאת ובן יונה לעולה אם קבעה תור עם הכבש יוצאת בקן בני יונה לחובתה אע״ג שהתחילה להקריב תור לחטאת מ״מ לכתחלה הכל הולך אחר הראשון וכו׳, כן צריך להגיה שם וט״ס נפל שם בדפוס ואמרתי להסיר מכשלה.
משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםראב״דכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנההכל
 
(ד) קבעה חובתה וקבעה נדרה, ושכחה במה קבעה, ואפשר שחובתה כבש לעולה, ופרידה אחת, תור או בן יונה, לחטאת, לפיכך תביא שישהא פרידין, ארבע לנדרה ושתים לחובתה, ועוד תביא חטאת אחת בן יונה או תור עם הכבש, נמצאת שהביאה שבעה עופותב.
If she defined [which type of offering1 to be offered to fulfill] her obligation and [which types of doves to be offered to fulfill] her vow and forgot what she defined, it is [also] possible that her obligation was a lamb for a burnt-offering and a dove - either a turtle dove or a young dove - as a sin-offering. Therefore she must bring six doves - four for her vow2 and two for her obligation.⁠3 And she must bring one sin-offering, either a young dove or a turtle dove, with a lamb.⁠4 Thus she will have brought seven doves and a lamb.
1. I.e., whether she would bring a lamb, the burnt-offering brought by a woman of means after childbirth, or a dove, the burnt-offering brought when one lacks adequate means.
2. Two turtle doves and two young doves. This is necessary, because she forgot what type of dove she specified that she would bring to fulfill her vow.
3. Of one type, either young doves or turtle doves, for perhaps she intended to bring the sacrifice of a poor woman.
4. In the event she intended to bring the sacrifice of a woman of means.
It must be noted that Kinnim 3:5, the source for the Rambam's ruling, does not mention a lamb at all. The Rambam mentions it, both here and in his Commentary to the Mishnah, because otherwise, there is no clear reason why an extra dove should be brought as a sin-offering (Kesef Mishneh).
א. ב8, ת1: שש.
ב. בד׳ (גם פ) נוסף בסוגריים: וכבש. והוא מובן מאליו.
משנה תורה דפוסיםמעשה רקחעודהכל
קָבְעָה חוֹבָתָהּ וְקָבְעָה נִדְרָהּ וְשָׁכְחָה בַּמֶּה קָּבְעָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁחוֹבָתָהּ כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה וּפְרֵדָה אַחַת תּוֹר אוֹ בֶּן יוֹנָה לְחַטָּאת. לְפִיכָךְ תָּבִיא שִׁשָּׁה פְּרֵדִין. אַרְבָּעָה לְנִדְרָהּ וּשְׁנַיִם לְחוֹבָתָהּ. וְעוֹד תָּבִיא חַטָּאת אֶחָד בֶּן יוֹנָה אוֹ תּוֹר עִם כֶּבֶשׂ. נִמְצֵאת שֶׁהֵבִיאָה שִׁבְעָה עוֹפוֹת [וְכֶבֶשׂ]:
נמצאת שהביאה שבעה עופות. בדפוס מגדל עוז מוסיף וכבש אחד:
משנה תורה דפוסיםמעשה רקחהכל
 
(ה) וכל החטאות האלו אינן נאכלות, מפני שהן ספק:
None of these sin-offerings should be eaten, because they are all offered because of a doubt.⁠1
1. Instead, it should be burnt, as stated in Chapter 7, Halachah 10.
משנה תורה דפוסיםכסף משנהעודהכל
וְכׇל הַחַטָּאוֹת הָאֵלּוּ אֵינָן נֶאֱכָלוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵם סָפֵק:
ומ״ש: וכל החטאות האלו אינן נאכלות מפני שהן ספק – פשוט הוא בסוף תמורה (דף ל״ד) חטאת העוף הבאה על הספק תשרף:
משנה תורה דפוסיםכסף משנההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסולי המוקדשין י, משנה תורה דפוסים פסולי המוקדשין י, מקורות וקישורים פסולי המוקדשין י, ראב"ד פסולי המוקדשין י, כסף משנה פסולי המוקדשין י, מעשה רקח פסולי המוקדשין י – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, מרכבת המשנה פסולי המוקדשין י – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו

Pesulei HaMukdashin 10 – Translated and annotated by Rabbi Eliyahu Touger (Moznaim Publishing, 1986–2007) (CC-BY-NC 4.0), Rambam Mishneh Torah Printed Versions Pesulei HaMukdashin 10, Mishneh Torah Sources Pesulei HaMukdashin 10, Raavad Pesulei HaMukdashin 10, Kesef Mishneh Pesulei HaMukdashin 10, Maaseh Rokeach Pesulei HaMukdashin 10, Mirkevet HaMishneh Pesulei HaMukdashin 10

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×