Kiddush HaChodesh 9 – קידוש החודש ט‏ – Mishneh Torah

(א) שנת החמה יש מחכמי ישראל שהוא אומר^א שהיא שלש מאות חמישה ושישים יום ורביע יום שהוא שש שעות, ויש מהן שאומר^ב שהוא פחות מרביע היום. וכן חכמי יון ופרס יש ביניהן מחלוקת בדבר זה:

[There is a difference of opinion among] the Sages of Israel concerning the length of a solar year. Some Sages¹ maintain that it is 365 days and 1/4 of a day - i.e., six hours. Others maintain that it is slightly less than that figure.⁠² There is also a difference of opinion among the wise men of Greece and Persia concerning this matter.⁠³

1. Shemuel (Eruvin 56a).

2. Rav Ada (Ibid.). His opinion is discussed in the following chapter.

3. Ptolemy and Albatani, astronomers whose opinions were valued by the Rambam, from Greece and Arabia respectively, both maintain that the length of a solar year is less than 365 days and six hours. There is, however, a difference between the figures each of them suggests. According to contemporary science, the length of a tropical solar year is 365 days, 5 hours, 48 minutes and 45 1/2 seconds. It is decreasing at the rate of 0.530 second per century.

א. ד (גם פ) [מ׳שהוא׳]: שאומרים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

ב. ד (גם פ): שאומרים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטהעודהכל

(הקדמה)

{התקופה וחישוב שנת החמה}

(א) שְׁנַת הַחַמָּה - יֵשׁ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא שְׁלשׁ מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם שֶׁהוּא שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא פָּחוּת מֵרְבִיעַ הַיּוֹם. וְכֵן חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס - יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת בְּדָבָר זֶה.

שְׁנַּת הַחַמָּה יֵשׁ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהִיא שְׁסַ״ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם שֶׁהוּא שֵׁשׁ שָׁעוֹת. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעַ הַיּוֹם. וְכֵן חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מַחֲלֹקֶת בְּדָבָר זֶה:

שנת החמה יש מחכמי ישראל עד וחצי שעה. זה ידוע תוך מחלוקת תקופות שמואל ורב אדא והשאר מפורש במסכת עירובין פרק כיצד מעברין (דף נ״ו) עם קבוץ הפרטים לכללים שהוא מבאר כיצד יתברר ענינו והתחיל ואמר: ומשתדע תקופה אחת עד ובכמה שעה תקופת ניסן עד ובין בלילה. פרק כיצד מעברין. וממנו נלמד לחכמים כל החשבון המצורף לזה עד סוף הפרק כלו עם הסימנים הידועים למעברים בקבלה:

שנת החמה יש מחכמי ישראל וכו׳ – כבר ביארנו למעלה מחלוקת חכמי יון בשיעור שנת החמה:

(הקדמה) פתיחה לפרק תשיעי

פרק זה מקביל למאמר השני במאמר העיבור של רבינו והוא ״בידיעת התקופות״. אמנם כאשר היו בית דין קובעים את הלוח על פי הראייה, אז היה חשבון התקופות הכרחי לענין עיבור השנה כמו שנתבאר לעיל בפרק רביעי. אבל היום שאנו עושים על פי החשבון המצוי, הרי כבר נכלל בתוכו סדר השנים המעוברות, שהן שבע בכל מחזור של תשע עשרה שנה כמבואר לעיל (ו,יא), ואין אנו זקוקים לחשב את התקופות לצורך עיבור השנה.

יש רק שני דינים התלויים בידיעת התקופה בזמן הזה: א. יום השאלה לטל ומטר בחוצה לארץ הוא בששים יום אחרי תקופת תשרי (הלכות תפלה ב,טז); ב. ״הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שהתקופה בתחלת ליל רביעי... מברך עושה בראשית״ (הלכות ברכות י,יח). בגלל אלה ראה רבינו להכליל גם במאמר העיבור שלו את חשבון התקופה, וכך עשה גם כאן.

כאן יש גם צורך עקרוני להציע את חשבון התקופה כהכנה לפרקים בהם מציע רבינו איך לחשב את ראיית הלבנה, שזוהי מצוה לבית דין, ומהרה יתקיים בנו מקרא כתוב ׳ואשיבה שפטיך כבראשנה׳ (ישעיהו א,כו) ותתחדש הראייה וגם עיבור השנים על פי חשבון התקופה. חשבון התקופות בנוי על ידיעת מידת שנת החמה. אלא שלענין שאלת גשם וברכת החמה, הקלו חכמים לסמוך על שיעור אורכה של השנה שאינו אלא בקירוב גס, והיא תקופת שמואל, ולפיה אורך שנת החמה הוא שלש מאות חמשה וששים יום ורביע יום (365 ימים 6 שעות). אבל קל להווכח שלא על פי שיעור זה נקבע סדרן של השנים המעוברות במחזור של 19 שנים שבחשבון העיבור, כי התקופות על פי שנת שמואל מתאחרות כל הזמן, והדבר ניכר לעין הרואה. על אחת כמה וכמה שאין לחשב את התקופות על פי שיעורו של שמואל כאשר בית דין מעברין את השנים. לפיכך ראה רבינו להוסיף כאן גם חשבון התקופות על פי שיעור השנה שהוא יותר קרוב, והקדיש לכך את הפרק העשירי לפנינו.

המעגל שבו נראית השמש נעה והיא מקיפה אותו בשנה אחת נקרא המילקה. הקדמונים זיהו רצועה בשמים משני צידי המילקה, וחילקו רצועה זו לשנים עשר חלקים שווים. בכל חלק כזה ציירו ציור הבנוי על הכוכבים המופיעים שם. תמונות הללו נקראות מזלות, והם שנים עשר, כמבואר לקמן יא,ז-ח (ראה תרשים 11-3). השנה מחולקת לארבע תקופות, שבין אחת לזו שאחריה עוברת השמש על שלשה מזלות. נמצאו התקופות הן: בכניסת השמש למזל טלה, והיא תקופת ניסן; ואחריה תקופת תמוז – כניסת השמש למזל סרטן; ואחריה תקופת תשרי – כניסת השמש למזל מאזנים; והאחרונה שהיא תקופת טבת – כניסת השמש למזל גדי.

תקופת ניסן היא הרגע שבו השמש חוזרת למקומה על המילקה שממנו מודדים את הקפתה, מקום זה נקבע בזמן העתיק כראש מזל טלה. היום שבו חלה תקופת ניסן אמור להיות יומו ולילו שווים, וכן בתקופת תשרי; ומאידך, היום שבו חלה תקופת תמוז אמור להיות היום הארוך ביותר בשנה וממילא לילו הוא הלילה הכי קצר בשנה, וכנגדו בתקופת טבת ביום התקופה הלילה הוא הארוך ביותר בשנה. בכך ניתן לבחון אם חשבון התקופות מכוון למציאות. נמצא שארבע תקופות הן, והן מחלקות את השנה לארבעה חלקים שאף הם נקראים תקופות. בהנחה שאורכן שווה, נמצא לפי שיעור השנה של שמואל, משך כל תקופה אחד ותשעים יום ושבע שעות ומחצה (91 יום 7.5 שעה).

על פי חכמי העיבור, חשבון התקופות מתחיל מתקופת ניסן בשנה ראשונה של יצירה, והיא קדמה למולד ניסן שבעה ימים ותשע שעות ושש מאות ושנים וארבעים חלקים (7 יום 9 שעה 642 חלק). כיון שנקודת ההתחלה ידועה, ואורכה של כל תקופה ידוע, הרי שניתן לחשב באיזה יום בשבוע ובאיזו שעה ביום תחול כל תקופה (הלכה ג).

(1-3) שנת החמה וכו׳ – עירובין נו,א: אמר שמואל, אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום: או בתחילת היום (12 שעות) או בתחלת הלילה (0 שעות) או בחצי היום (18 שעות) או בחצי הלילה (6 שעות); ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחת ומחצה או בשבע ומחצה, בין ביום (13.5 או 19.5) ובין בלילה (1.5 או 7.5); ואין תקופת תשרי נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות בין ביום (15 או 21) ובין בלילה (3 או 9); ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה, בין ביום (16.5 או 22.5) ובין בלילה (4.5 או 10.5). ואין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה (91 יום 7.5 שעה).

הואיל ובין תקופה לתקופה 91 יום 7.5 שעה, נמצא בשנה שלמה 365 יום 6 שעה. זה הוא אורכה של שנת החמה לפי שמואל.

ויש מהן שאומר שהיא פחות מרביע יום – השווה ר׳ אברהם בר׳ חייא הנשיא בספר חשבון מהלכות הכוכבים (שער ח):

ואנו סומכים במספר ימי שנת החמה לדעת בטלמיוס ראש חכמי האצטגנינים, מפני שדעתו ברב דבריו הולך על דעת רבותינו ז״ל, וסומך בחשבון ימי שנת החמה על דברי רב אדא בר אהבה, שעליהם נבנה סוד העבור.

ובספר העיבור מאמר ג שער א כתב:

...שנת החמה הוא הזמן אשר החמה מתחילה בגופה להתגלגל ולהלך על רקיעה מנקודה אחת ממנו עד שהיא גומרת כל רקיעה וחוזרת אל הנקודה בעצמה אשר התחילה ממנו להתגלגל. זה הוא גדר השנה... והזמן הזה יש בין חכמי האומות מחלוקת גדול...

ולהלן שם (שער ב):

ואנו קוראין לארבעת חלקי השנה תקופות, מפני שהזמן בכל תקופה מהן גומר את ענין אחד ממדת הלילה והיום, בחסרונן או יתרונן, ומתחיל בענין אחר... התקופה האחת כשהיום והלילה שוים, והיום מתחיל להוסיף על הלילה, והחמה בעת ההיא בראש טלה... והתקופה הזאת היא תקופת ניסן מפני שהיא ברוב השנים נופלת בחדש ניסן.

התקופה השנית, כשהחמה חלה בראש סרטן, יהיה היום בסוף ארכו והלילה בסוף קצורה, וכן הצל בחצי היום הוא באחריתו קצר... ומנקודת ראש סרטן ולהלן היום מתקצר והלילה מתגדלת ומאריכה... וכן הצל בחצי היום פושט ומאריך... והתקופה הזאת היא תקופת תמוז מפני שהיא ברוב השנים נופלת בחדש תמוז.

התקופה השלישית, כשהחמה באה מפאת צפון לחול בגוף גלגל השוה ובראש מזל מאזנים, והיום והלילה שוים כאחת כאשר היו בראש טלה, אלא שהיום מתמעט והולך והלילה אוחזת ממנו ומוסיפה... והצל בחצי היום מוסיף בו והולך. והתקופה הזאת היא תקופת תשרי מפני שהיא ברוב השנים נופלת בתשרי.

התקופה הרביעית, כשהחמה חלה בראש גדי והלילה מגעת לסוף ארכה והיום לסוף קצורו, וכן הצל בחצי היום ארוך עד סוף מדת ארכו בחצי היום בכל מקום בפאת צפון... ומראש גדי ואילך היום מתגדל ומאריך... והלילה מתקצרה... והתקופה הזאת היא תקופת טבת מפני שהיא ברוב השנים נופלת בטבת.

ומדת התקופות האלה אינה על מנהג אחד... מדת ארבע תקופות אלו אינן נראות שוות בגלגל המזלות... כגון אם אתה אוחז מדת הקיץ והחום יהיו קפ״ז יום וישארו מדת החורף והקור קע״ח ורביע... ומדת החום ארוכה ממדת הקור... ורז״ל צוו עלינו למנות זמני השנה הארוכים ארוכים והקצרים קצרים, וקבעו לנו זכרון הטל מראשית הפסח עד אחרית הסכות, וביניהם לעולם קפ״ה יום, והחדשים האלה הם רוב ימי הקיץ והקציר והחום אשר ימי כל אחד מהם ארוך מימי תמורתו. וקבעו לנו זכרון הגשם מאחרית הסכות עד הפסח, וביניהם בשנה פשוטה קס״ט יום ובמעוברת קצ״ט יום, ואם אתה מחלק המעוברות על שנות המחזור יבוא לכל שנה ושנה ק״פ יום, והם פחות מימי הטל חמשה ימים... ובכאן הראונו רז״ל שאין זמן מזמני השנה וחלקיה שוים זה עם זה.

ולחשבון התקופה לא עשו כן, אבל... מסרו לנו חשבון התקופות על מהלך החמה השוה כדי להקל עלינו דרך החשבון. ונתנו בימי השנה שתי מסורות. האחת... שנת החמה שס״ה ורביע יום שלם – זו היא תקופת שמואל; והשנית, לדעת החוקרים והמדקדקים האומרים, מדת שנת החמה שס״ה יום ופחות מרביע יום, וזו היא תקופת ר׳ אדא בר אהבה.

ולהלן שם (שער ד):

מדת שנת החמה לדברי ר׳ אדא בר אהבה, כאשר אדם מבין מטעמו, וכאשר ראינו מפורש בברייתא הקרואה על שמו, היא שס״ה יום וה׳ שעות ותתקצ״ז חלקים ומ״ח רגעים... מע״ו רגעים בכל חלק (365 יום 5 שעה 997 חלק 48 רגע).

כמו שאמרנו – ראה לעיל ו,י.

תקופת ניסן היא השעה – ראה לעיל בפתיחה לפרק.

ותקופת ניסן היתה בשנה ראשונה שליצירה וכו׳ – השווה ספר העיבור לר׳ אברהם בר׳ חייא הנשיא (מאמר ג שער ז):

כבר נודע שדעת החכמים הסכימה שהעולם נברא בתקופת ניסן ומולד ניסן זה היה בליל רביעי ט׳ שעות תרמ״ב חלקים, ואנו מונין ראש השנה מתשרי... שהיה לפני ניסן זה... ומפני זה פחתו ממולד ניסן זה ב׳ ד׳ תל״ח, שהוא סימן ששה חדשים במולדות, ועלה בידם ה׳ שעות ר״ד חלקים מליל שני, והיה להם מולד תשרי אשר לפני ניסן ב׳ ה׳ ר״ד.

לעיל ו,ח הבאתי מתשובת רב האי גאון, המצוטטת בראב״ח שם, וכאן נוסיף ציטוט משם:

שמו ללומדים מעמד (= נקודת התחלה; עיקר) קודם לכאן שהוא תשרי שלהם אשר מונים ממנו – תשרי שלפני ניסן זה. וכן תמצא מולדו אלו היה ליל ב׳ ה׳ שעות ר״ד חלקים (2 5 204), ומשם בתוספת ב׳ ד׳ תל״ח (2 4 438); [שארית ששה חדשים] הרי מולד ניסן ליל רביעי ט׳ שעות תרמ״ב חלקים (4 9 642)... ודבר זה מעמד לתלמידים נעשה אבל סדר עולם אין למדים ממנו.

כיון שתקופת ניסן הראשונה יש להניח שהיתה בתחילת ליל רביעי כדלקמן הלכה ד, שבו נתלו המאורות, נמצא שיש להקדים את תקופת ניסן למולד ניסן בשבעה ימים ותשע שעות ושש מאות ושנים וארבעים חלקים.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטההכל

(ב) מי שהוא אומר שהיא^א ורביע יום, יישאר מכל מחזור של תשע עשרה שנה שעה אחת וארבע מאות וחמישה ושמונים חלקים, כמו שאמרנו, ויהיה בין כל^ב תקופה לתקופה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחצי שעה. ומשתדע תקופה אחת באי זה יום ואי^ג זו שעה היא, תתחיל למנות ממנה לתקופה השניה שאחריה, ומן השניה לשלישית, עד סוף העולם:

According to the opinion that [a solar year] is [exactly] 365 and 1/4 days, there will be a remainder of one hour and 485 units after every nineteen-year cycle, as we mentioned.⁠¹
Between the start of each of the successive seasons of the year, there will be ninety-one days and seven and one-half hours. When you know the date and the hour of the beginning of one season, you can calculate [the beginning of] the following season by [adding the above amount]. Similarly, you can calculate the beginning of the following season, and continue forever.

1. Chapter 6, Halachah 10.

א. בד׳ (גם פ, ק) נוסף: שס״ה יום. תוספת לשם הבהרה.

ב. בב1 לית. וכך ד (גם פ, ק).

ג. ב1: ובאי. ד (גם פ) [עד ׳זו׳]: באיזו. שינוי לשון לגריעותא.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמגדל עוזיד פשוטהעודהכל

מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא ׳וּרְבִיעַ הַיּוֹם׳, יִשָּׁאֵר מִכָּל מַחֲזוֹר שֶׁלִּתְשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שָׁעָה אַחַת וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים חֲלָקִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ (לעיל ו,י), וְיִהְיֶה בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וַחֲצִי שָׁעָה. וּמִשֶּׁתֵּדַע תְּקוּפָה אַחַת בְּאֵי זֶה יוֹם וְאֵי זוֹ שָׁעָה הִיא - תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִמֶּנָּה לַתְּקוּפָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁאַחֲרֶיהָ, וּמִן הַשְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, עַד סוֹף הָעוֹלָם.

מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא שְׁסַ״ה יוֹם וּרְבִיעַ יוֹם. יִשָּׁאֵר מִכׇּל מַחֲזוֹר שֶׁל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שָׁעָה אַחַת וְתפ״ה חֲלָקִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְיִהְיֶה בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וַחֲצִי שָׁעָה. וּמִשֶּׁתֵּדַע תְּקוּפָה אַחַת בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הִיא תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִמֶּנָּה לַתְּקוּפָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁאַחֲרֶיהָ וּמִן הַשְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית עַד סוֹף הָעוֹלָם:

בבלי עירובין נ״ו.

טור אורח חיים ש׳

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמגדל עוזיד פשוטההכל

(ג) תקופת ניסן היא השעה והחלק שתיכנס בו השמש לתחילת^א מזל טלה. ותקופת תמוז, היות השמש בראש מזל סרטן. ותקופת תשרי, היות השמש בראש מזל מאזנים. ותקופת טבת, היות השמש בראש מזל גדי. ותקופת ניסן היתה בשנה ראשונה^ב של יצירה לפי חשבון זה קודם מולד ניסן בשבעה ימים ותשע שעות ושש מאות ושנים וארבעים חלקים, סימנה ז״ט תרמ״ב:

The equinox of Nisan (spring) [takes place] at the hour and the unit when the sun enters the beginning of the constellation of Aries. The solstice of Tammuz (summer) [takes place] when the sun is located in the beginning of the constellation of Cancer. The equinox of Tishrei (autumn) [takes place] at the hour and the unit when the sun enters the beginning of the constellation of Libra. The solstice of Tevet (winter) [takes place] when the sun is located in the beginning of the constellation of Capricorn.
According to this calculation, in the first year of creation the vernal (spring) equinox took place seven days, nine hours, and 642 units before the conjunction of the month of Nisan, in numbers, 7 -9 - 642.⁠¹

1. This figure is based on the following principles: The times of the seasons are calculated according to the opinion of Rabbi Yehoshua, who maintains that the world was created in Nisan. Although the lunar calendar is calculated according to the opinion of Rabbi Eliezer, who maintains that the world was created in Tishrei, our Sages did not see a contradiction in interrelating the two conceptions, as we will continue to explain.
The conjunction of the month of Tishrei is the hour of man's creation, the fourteenth hour of Friday, the sixth day of creation. Based on this figure, by subtracting six times 1 day, 12 hours, and 793 units (the remainder of a lunar month), we can calculate that the conjunction of the month of Nisan - six months before creation - took place on Thursday, nine hours and 642 units after nightfall.
The vernal equinox is calculated according to the conception that the world was created in Nisan. The sun was created in the first hour of the fourth day of creation. This is considered the first vernal equinox. Thus, the autumnal equinox (half a year later) took place on Wednesday, three hours after daybreak, one day and twenty-three hours before the conjunction of Tishrei.
Since there is a difference of five days, ten hours, and 642 units between six months according to the lunar calendar, and half a year according to the solar calendar, it follows that the conjunction of Nisan was seven days, nine hours, and 642 units after the vernal equinox (Perush).

א. ד: בראש. שינוי לשון לגריעותא.

ב. ב3: הראשונה. וכך ד (גם פ, ק).

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטהעודהכל

תְּקוּפַת נִיסָן הִיא הַשָּׁעָה וְהַחֵלֶק שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה; וּתְקוּפַת תַּמּוּז - הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל סַרְטָן; וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי - הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל מֹאזְנַיִם; וּתְקוּפַת טֵבֵת - הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל גְּדִי. וּתְקוּפַת נִיסָן הָיְתָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלַּיְּצִירָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּשִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים חֲלָקִים, סִימָנָהּ ז׳ ט׳ תרמ״ב.

תְּקוּפַת נִיסָן הִיא הַשָּׁעָה וְהַחֵלֶק שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל טָלֶה. וּתְקוּפַת תַּמּוּז הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל סַרְטָן. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל מֹאזְנַיִם. וּתְקוּפַת טֵבֵת הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל גְּדִי. וּתְקוּפַת נִיסָן הָיְתָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה קֹדֶם מוֹלַד נִיסָן בְּשִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ״ב חֲלָקִים, סִימָנָהּ ז״ט תרמ״ב:

לתלמידי רבינו אפרים

שאלה: אם השמש עוברת י״ב מזלות בשנה תמימה איך נאמר על המדה אשר תעבור במרחשון וכסלו בה בעצמה תעבור בטבת ושבט ואדר ויראה שהנקודה אשר ממנה זרחה בניסן ממנה זרחה בתשרי כי מאמר בני אדם שבניסן תזרח מטלה ובתשרי מן מאזנים.

תשובה: התנועה אשר תתנועע השמש בגלגל המזל ממזל למזל היא אשר תושלם בכל שנה פעם אחת ולכן תהיה בתשרי במאזנים ובניסן בטלה כמו שאומרים בני אדם והוא האמת וזאת היא תנועת השמש בעצמה אבל הגלגל העליון יסוב בכל כוכב בו בכל יום ולילה פעם אחת ולכן תראה השמש בכל יום עולה מצד מזרח ושוקעת במערב ואין השמש בעצמה היא אשר סבבה הגלגל כולו ביום אחד וזה ידוע אצל רוב העם. ולהיות גלגל המזלות אשר תעברנו השמש בכל שנה פעם אחת גלגל נוטה אירע מנטייתו שהנקודה מסבוב האפק אשר תראה השמש ממנו זורחת היום זולתי הנקודה אשר תראה זורחת ממנו למחר אבל תעלה בכל יום כאלו היא תתרחק מעט מעט עד שתשלים סבוב מה מסבוב האפק ותראה ג״כ חוזרת באותה המדה בעצמה ואין השמש היא אשר תתנועע על סבוב האפק למדת מה וחזרה באותה המדה אבל יראה זה לעין לבד והוא דבר אירע לה במקרה וביאור זה על השלימות לא יהיה זולתי פה אל פה יצייר לו זה על לבו בשלמות אבל הודענו עיקרו ומי שידע אי זה דבר בידיעה הזאת יתבאר לו מה שזכרנו בנקל. וכתב משה.

לתלמידי רבינו אפרים

שאלה: יפרש לנו רבינו פירוש דברי רז״ל (סנהדרין מ׳) בחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב שית יומא בין קרנתא אם זה הוא תמיד בקיץ ובחורף או בקיץ לבד או בחורף לבד. וכן מה שאמרו (פסחים צ״ד.) חמה בראש כל אדם אם הוא תמיד.

תשובה: זה ודאי תמיד ובכל מקום והטעם מפני שכל השעות אשר זכרו חכמים ז״ל בכל התלמוד הם שעות זמניות דהיינו בכל זמן חושבים י״ב שעות ביום וי״ב שעות בלילה אם היום והלילה שוין או אם היום ארוך והלילה קצרה או להיפך. ואם היום או הלילה ארוכים יהיו השעות ארוכות ואם קצרים יהיו קצרות ולכן קראו אותם חכמי התכונה שעות זמניות כי לפי הזמן ישתנו. ולעת אשר יתהפכו או קצרות או ארוכות אז אם תשים פניך לצד דרום ויהיה צד מזרח לשמאלך ומערב לימינך הנה תראה השמש בתחלת היום קרוב מן הארץ בחוש הראות. וכאשר יעבור שעה אחרת תראהו יותר נעלה מן הארץ והוא לצד שמאלך וכן על זה הדרך ולסוף שעה ששית תראה השמש נגד פניך בכיוון וזה יקראוהו בי קרנאתא (פסחים י״ב:) ועד סוף שעה ז׳ תראה השמש נוטה לצד ימינך ומתקרב לארץ עד אשר ישקע זה הוא תמיד בקיץ ובחורף. אמנם כאשר יהיה השמש בי קרנתא והוא בחצות היום ממש תראהו נגד פניך אבל תהיה רחוקה צל ראשך דהיינו בימי החורף נוטה לצדדין ובימי הקיץ תהיה קרובה מן הצדדין ובתקופת טבת תהיה רחוקה הרבה ובתקופת תמוז יהיה קרובה הרבה. וכל זה יהיה בזה האקלים וישתנה קרובה או רחוקה במדת העיר אם היא מעוטה ברוחב לא תתרחק מצל ראשי אנשיה וכן על זה הדרך באופן כי לפי רוחב המקומות אפשר יהיה השמש בחצי היום בראש כל אדם ויראה הצל ישרה ואפשר שיש מקומות שאי אפשר לראות גרם השמש בחצות היום באותו המקום ובאותו היום עד אשר יתחיל להטות לצד מערב ואז יהפוך פניו למזרח ויוכל לראות. וזה לא יקרה בשום מקום מערי בצרה ובבל ודמשק וכל אותו המחוז גם בקצת מערי המערב אבל יהיה זה בערי תימן וכוש ובכל אותן המקומות אך חמה בראש כל אדם יש כמה חילוקים משתנים בסברא זו שזה לא יקרה יום או יומים בשנה בעיר מיוחדת כי בעת אשר יקרה בכאן לא יקרה במקום אחר כי יש חילוק הרבה במקומות. וכתב משה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תקופת ניסן היא השעה וכו׳ – זו התקופה על דעת שמואל שסובר ששנת החמה שס״ה ו׳ ותקופת ניסן היתה בשנה ראשונה של יצירה וכו׳. כבר העתיקו קדמונינו שתקופת תשרי שהיתה קודם מולד אדם הראשון היתה בשלש שעות ביום רביעי קודם מולד אדם הראשון יום א׳ וכ״ג שעות לפי שהשמש נבראת בכ״ח באלול בליל ד׳ בתחלת שעה ראשונה ולא התחילה בתנועה עד ג׳ שעות מיום ד׳. והיה הירח קרוב לקיבוצו עם השמש ונתקבץ עמה בסוף שתי שעות מיום ששי והוא מולד תשרי נקרא מולד אדם הראשון וכשתוסיף עליו יום א׳ וכ״ג שעות שקדמה תקופת תשרי על מולד אדם הראשון וחצי שארית שנת החמה על שנת הלבנה והוא ה׳ ימים ועשר שעות ותרמ״ב חלקים יצא לך ז״ט תרמ״ב שקדמה תקופת ניסן למולד ניסן, ואמר בעל ספר ביאור לפי שהשמש נברא בליל רביעי בכ״ח באלול והיה התקופה ביום זה עצמו בג׳ שעות ביום, ולפי שאצלנו עיקר גדול שר״ה לתקופות הוא ניסן והיתה התקופה בתחלת ליל ד׳ בכ״ג ימים באדר והיה מולד ניסן בזו השנה בליל ד׳ בט׳ שעות ותרמ״ב חלקים ויהיה בין תקופת ניסן ומולד ניסן בשנה שקודם מולד אדם הראשון בז״ט תרמ״ב לפיכך הוצרכנו לחסר ז״ט תרמ״ב ותהיה ההתחלה מר״ח ניסן, ואם תשאל מפני מה אנו מתחילין מר״ח ניסן לא מכ״ג באדר. והתשובה לשני פנים, הא׳ כדי שתהיה ההתחלה לתקופות מתחלת חדש ניסן והב׳ שלא נצטוינו במצות אלא אחר ב׳ אלפים תמ״ח שנים ליצירה ובזה הגיעה התקופה לר״ח ניסן בקרוב לפי ששארית כל מחזור שעה ותפ״ה חלקים ונתקבץ ממנה בזה הזמן והוא עת הצווי מה שתגיע בו התקופה לתחלת ניסן בקירוב ומב׳ תמ״ח עד עתה נכנסה בניסן כמו ח׳ ימים. וא״ת יתחייב מזה שתהיה התקופה אחר שנים רבות באייר לפי שיתקבץ מכל מחזור שעה ותפ״ה, נאמר וכן הדין אבל עד יבא מורה צדק ויודיענו מה יהיה הדין בעת המאוחר. וא״ת מפני מה היתה ראש השנה לתקופת ניסן ולא תשרי. והתשובה לפי שאין עושין התחלה אלא מזמן יפה ונעים והוא בהיות השמש בראש טלה והוא עת השווי, וא״ת מפני מה לא היתה תקופת תשרי בליל ד׳ בעת הבריאה, והתשובה שהקב״ה לא יצוה לבריות בדבר שאינו ברור להם ואינם יודעים אותו והשמש נבראת בתחלת ליל ד׳ לפיכך היתה תחת הארץ ואינה נראית י״ב שעות והוא זמן הלילה וכשהיא זורחת לא יהיה אורה בהיר עד ג׳ שעות ביום לפיכך היתה התקופה בג׳ שעות מיום רביעי, והשיבו בעלי חכמת העיבור תשובה אחרת שבעת בריאת השמש היתה בסוף מזל בתולה ולא הגיע לתחלת מזל מאזנים עד ג׳ שעות מיום ד׳. והקושיא על התשובה הראשונה שזמן תקופת תשרי הוא עת חנותה בתחלת מאזנים לפיכך אם היתה בתחלת מאזנים בתחלת ליל ד׳ יהיה זה העת הוא עת התקופה לא ג׳ שעות מיום ד׳. ואם נבראת בסוף בתולה היא התשובה השנייה ואין סומכין אלא עליה, לפיכך התשובה הראשונה בטלה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטההכל

(ד) דרך חשבון התקופה כך הוא, תדע תחילה כמה מחזורין שלמים משנת היצירה עד מחזור^א שתרצה, וקח לכל מחזור מהן שעה אחת וארבע מאות וחמישה ושמונים חלקים. וקבץ כל החלקים שעות וכל השעות ימים, ותגרע מן הכל שבעה ימים ותשע שעות ושש מאות שנים וארבעים חלקים, והשאר תוסיף אותו על מולד ניסן של שנה ראשונה מן המחזור. יצא לך באי זו שעה ובכמה בחודש תהיה תקופת ניסן של אותה השנה הראשונה באותו מחזור^ב, וממנה תתחיל למנות אחד ותשעים יום ושבע שעות ומחצה לכל תקופה ותקופה:
ואם תרצה לידע תקופת ניסן של שנה זו, שהיא שנת כך וכך במחזור שאתה עומד בו, קח לכל המחזורין השלמים שעה וארבע מאות וחמישה ושמונים לכל מחזור, ולכל השנים הגמורות ששלמו מן המחזור עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתים וארבעה חלקים לכל שנה, וקבץ הכל, ותגרע ממנו שבעה ימים ותשע שעות ושש מאות שנים וארבעים חלקים, והשאר תשליכם חדשי לבנה תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות ושבע מאות שלש ותשעים חלקים, והנשאר פחות מחודש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה השנה, ותדע זמן תקופת ניסן של אותה השנה בכמה יום בחודש היא ובכמה שעה:
תקופת ניסן לפי חשבון זה אינה לעולם אלא או בתחילת הלילה, או בחצי הלילה, או בתחילת היום, או בחצי היום. ותקופת תמוז לעולם אינה אלא או בשבע שעות ומחצה, או בשעה אחת ומחצה, בין ביום בין בלילה. ותקופת תשרי לעולם אינה אלא או^ג בתשע שעות, או בשלש שעות, בין ביום בין בלילה. ותקופת טבת לעולם אינה אלא או בעשר שעות ומחצה או בארבע^ד ומחצה, בין ביום, בין בלילה:
אם תרצה לידע באי זה יום מימי השבוע ובאי זו שעה תהיה התקופה, קח שנים גמורים^ה שעברו משנת יצירה^ו עד שנה שתרצה, והשלך הכל שמונה ועשרים שמונה ועשרים, והנשאר פחות^ז משמונה ועשרים קח לכל שנה ושנה יום אחד ושש^ח שעות, וקבץ הכל, והוסיף עליו שלשה, והשלך הכל שבעה שבעה, והנשאר מן הימים ומן השעות תתחיל למנותו^ט מתחילת ליל אחד בשבת, ולאשר יגיע החשבון, בו תהיה תקופת ניסן. ולמה מוסיפין שלשה^י, לפי שתקופה ראשונה של שנת היצירה היתה בתחילת ליל רביעי:

The method of calculating [the beginning of] the seasons can be explained as follows. First, it is necessary to calculate the number of [nineteen-year] cycles that have passed until the [nineteen-year] cycle in question. Afterwards, add one hour and 485 units for every [nineteen-year] cycle. Afterwards, group all the units into hours, and all the hours into days. [Once a] total [has been reached], subtract seven days, nine hours, and 642 units [from it].⁠¹ Add the remainder to [the time of] the conjunction of Nisan in the first year of the [nineteen-year] cycle in question, and you will be able to know the hour and the date of the the vernal equinox of the first year of this cycle.⁠² From this date, you can calculate [the beginnings of] all the subsequent seasons [by] adding ninety-one days and seven and one- half hours for every season.
If you desire to know [the time and the date of] the vernal equinox of a particular year within a given [nineteen-year] cycle, [the following procedure should be used:] Add one hour and 485 [units] for every [nineteen-year] cycle. For each complete year that has passed within the [nineteen-year] cycle [under discussion], add ten days, twenty-one hours, and 204 units,⁠³, and then group the entire sum [into days and hours].⁠⁴
Afterwards, subtract seven days, nine hours, and 642 units [from this sum]⁠⁵ and divide the remainder into lunar months of 29 days, 12 hours, and 793 units.⁠⁶ [The number of days, hours, and units that] remain [after all the complete] lunar months [have been calculated] should be added to [the day and the time of] the conjunction of Nisan in that year. [In this manner,] you will be able to determine the date and the time of the vernal equinox of the year desired.
According to this calculation, the vernal equinox will always take place either at nightfall, at midnight, at daybreak, or at noon.⁠⁷ The summer solstice will always take place at either 7:30 PM, 1:30 AM, 7:30 AM, or 1:30 PM.⁠⁸ The autumnal equinox will always take place either at nine or at three o'clock, either in the day or the night.⁠⁹ The winter solstice will always take place either at 10:30 PM, 4:30 AM, 10:30 AM, or 4:30 PM.⁠¹⁰
If you desire to know the day of the week and the hour of the equinox, [the following procedure should be used:] Count the number of complete years that have passed from the year of creation until the desired year, and divide them into groups of twenty- eight.⁠¹¹ Add one day and six hours¹² for each year remaining. Total the sum [of the hours and the days], and then add three days. Afterwards, divide the days into groups of seven. The remainder of the days and the hours should be added to the time of nightfall on the first day of the week.⁠¹³ The result will be [the day and the time] on which the vernal equinox will occur.
Why is it necessary to add three days? Because the first equinox of the year of creation took place at the beginning of the fourth day.⁠¹⁴

1. For the calculations will be based on Rosh Chodesh Nisan, which took place this amount of time after the vernal equinox.

2. A significant point arises from these statements, when one calculates the progression of the date and time of the vernal equinox by adding one hour and 485 units for each nineteen-year cycle. It follows that within the entire six millennia of the world's existence, the vernal equinox will have advanced approximately fifteen days. Thus, from the standpoint of the solar calendar, it will always be possible for Pesach, the fifteenth of Nisan, to occur in the spring.

3. The difference between a lunar year and a solar year, as stated in Chapter 6, Halachah 4.

4. I.e., calculate every group of 1080 units as an hour, and every group of 24 hours as a day.

5. By making this subtraction, one bases the calculation on the conjunction of the month of Nisan, and not on the time of the first vernal equinox, which preceded that conjunction by this number of days and hours.

6. Until this point in the calculation, the Rambam has not taken into consideration the existence of leap years. He does this now by grouping the remainder into months and subtracting the complete months. The number of complete months subtracted represents the number of leap years that have passed in the nineteen-year cycle.

7. There are 30 hours between the time of the equinox (or solstice) of one year and the next. Since the first vernal equinox took place at nightfall between Tuesday and Wednesday, the second vernal equinox took place at midnight between Wednesday and Thursday, the third at daybreak on Friday, and the fourth at noon on the Sabbath. Similarly, in subsequent years, the time of the equinox will continue to advance in six (i.e., 30) hour intervals according to such a pattern.

8. There is a difference of seven and a half hours between the time of the vernal equinox and the time of the summer solstice. Since the first vernal equinox took place at nightfall, the first summer solstice took place at 1:30 AM. Afterwards, the time of the summer solstice advances in six- (i.e., 30-) hour intervals every year, in a manner parallel to the progression of the vernal equinox, as described in the previous note.

9. The first autumnal equinox took place at 9 AM. Afterwards, the time of the equinox has advanced in six-hour intervals, as explained.

10. The first winter solstice took place at 4:30 PM. Afterwards, the time of the solstice has advanced in six-hour intervals, as explained.

11. This number is chosen because after twenty-eight years, the equinox takes place on the same day of the week and the same hour as it did originally. This figure can be calculated as follows: 1 and 1/4 days (the difference between the time of the equinox in two successive years) times 28 equals 35 days. Thirty-five days are five full weeks.
Based on this calculation, it is each twenty-eight years that the sun returns to its original position at the time of creation. To commemorate this occurrence, a special blessing, Birkat HaChamah, is recited. (See Hilchot Berachot 10:18.)

12. The difference in the time of the equinox from one year to the next.

13. I.e., the night between the Sabbath and Sunday.

14. I.e., the night between Tuesday and Wednesday. By making this addition, it is possible for these calculations to start from the beginning of the week.

א. ד: המחזור. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

ב. ד (מ׳הראשונה׳): מן המחזור. קיצור מכוון שעלול להטעות.

ג. בד׳ לית. אך בשאר התקופות ישנו.

ד. בד׳ (גם פ, ק) נוסף: שעות. אך בכתבי⁠־היד לית.

ה. ד (גם ק): גמורות. וכך היה בב1 אך תוקן כבפנים.

ו. ד (גם פ, ק): היצירה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

ז. ד: יותר. שינוי לשון שלא לצורך (אף שהתכוון לאותו הדבר).

ח. ד (מ׳ושנה׳): יום אחד ו׳. חיסר בלשון.

ט. ד (גם ק): למנות. שינוי לשון לגריעותא.

י. בב1 נוסף: ימים.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהצפנת פענחיד פשוטהעודהכל

דֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפָה כָּךְ הוּא: תֵּדַע תְּחִלָּה כַּמָּה מַחֲזוֹרִין שְׁלֵמִים מִשְּׁנַת הַיְּצִירָה עַד מַחֲזוֹר שֶׁתִּרְצֶה. וְקַח לְכָל מַחֲזוֹר מֵהֶם שָׁעָה אַחַת וְתפ״ה חֲלָקִים. וְקַבֵּץ כָּל הַחֲלָקִים שָׁעוֹת, וְכָל הַשָּׁעוֹת יָמִים, וְתִגְרַע מִן הַכֹּל שִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים חֲלָקִים, וְהַשְּׁאָר תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁלְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַמַּחֲזוֹר - יֵצֵא לְךָ בְּאֵי זוֹ שָׁעָה וּבְכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁלְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה בְּאוֹתוֹ מַחֲזוֹר, וּמִמֶּנָּה תַּתְחִיל לִמְנוֹת אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְכָל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה.

וְאִם תִּרְצֶה לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁלְּשָׁנָה זוֹ, שֶׁהִיא שְׁנַת כָּךְ וְכָךְ בַּמַּחֲזוֹר שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בּוֹ - קַח לְכָל הַמַּחֲזוֹרִין הַשְּׁלֵמִים שָׁעָה וְתפ״ה לְכָל מַחֲזוֹר, וּלְכָל הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שֶׁשָּׁלְמוּ מִן הַמַּחֲזוֹר עֲשָׂרָה יָמִים וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים לְכָל שָׁנָה, וְקַבֵּץ הַכֹּל, וְתִגְרַע מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים חֲלָקִים, וְהַשְּׁאָר תַּשְׁלִיכֵם חָדְשֵׁי לְבָנָה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁלשׁ וְתִשְׁעִים חֲלָקִים, וְהַנִּשְׁאָר פָּחוּת מֵחֹדֶשׁ לְבָנָה, תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁלְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, וְתֵדַע זְמַן תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁלְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ הִיא וּבְכַמָּה שָׁעָה.

תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה אֵינָהּ לְעוֹלָם אֶלָּא אוֹ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם. וּתְקוּפַת תַּמּוּז לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת אוֹ בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת טֵבֵת לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה.

אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה - קַח שָׁנִים גְּמוּרִים שֶׁעָבְרוּ מִשְּׁנַת הַיְּצִירָה עַד שָׁנָה שֶׁתִּרְצֶה, וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים, וְהַנִּשְׁאָר פָּחוּת מִשְּׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים - קַח לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יוֹם אֶחָד וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְקַבֵּץ הַכֹּל וְהוֹסֵף עָלָיו שְׁלשָׁה, וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל שִׁבְעָה שִׁבְעָה, וְהַנִּשְׁאָר מִן הַיָּמִים וּמִן הַשָּׁעוֹת תַּתְחִיל לִמְנוֹתוֹ מִתְּחִלַּת לֵיל אֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְלַאֲשֶׁר יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן, בּוֹ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן. וְלָמָּה מוֹסִיפִין שְׁלשָׁה? לְפִי שֶׁתְּקוּפָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלִּשְׁנַת הַיְּצִירָה הָיְתָה בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי.

דֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפָה כָּךְ הִיא. תֵּדַע תְּחִלָּה כַּמָּה מַחֲזוֹרִין שְׁלֵמִים מִשְּׁנַת הַיְצִירָה עַד מַחֲזוֹר שֶׁתִּרְצֶה. וְקַח לְכׇל מַחֲזוֹר מֵהֶן שָׁעָה אַחַת וְתפ״ה חֲלָקִים. קַבֵּץ כׇּל הַחֲלָקִים שָׁעוֹת וְכׇל הַשָּׁעוֹת יָמִים וְתִגְרַע מִן הַכֹּל שִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְתרמ״ב חֲלָקִים. וְהַשְּׁאָר תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. יֵצֵא לְךָ בְּאֵי זוֹ שָׁעָה וּבְכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. וּמִמֶּנָּה תַּתְחִיל לִמְנוֹת אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְכׇל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה. וְאִם תִּרְצֶה לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת כָּךְ וְכָךְ בַּמַּחֲזוֹר שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בּוֹ. קַח לְכׇל הַמַּחֲזוֹרִין הַשְּׁלֵמִים שָׁעָה וְתפ״ה לְכׇל מַחֲזוֹר. וּלְכׇל הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שֶׁשָּׁלְמוּ מִן הַמַּחֲזוֹר עֲשָׂרָה יָמִים וְכ״א שָׁעוֹת וְר״ד חֲלָקִים לְכׇל שָׁנָה וְקַבֵּץ הַכֹּל. וְתִגְרַע מִמֶּנּוּ ז׳ יָמִים וְט׳ שָׁעוֹת וְתרמ״ב חֲלָקִים. וְהַשְּׁאָר תַּשְׁלִיכֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה כ״ט יוֹם וְי״ב שָׁעוֹת וְז׳ מֵאוֹת וְצ״ג חֲלָקִים. וְהַנִּשְׁאָר פָּחוֹת מֵחֹדֶשׁ הַלְּבָנָה תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְתֵדַע זְמַן תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ הִיא וּבְכַמָּה שָׁעָה. תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה אֵינָהּ לְעוֹלָם אֶלָּא אוֹ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם. וּתְקוּפַת תַּמּוּז לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּז׳ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וּמֶחֱצָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּט׳ שָׁעוֹת אוֹ בְּג׳ שָׁעוֹת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּתְקוּפַת טֵבֵת לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּי׳ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה. קַח שָׁנִים גְּמוּרוֹת שֶׁעָבְרוּ מִשְּׁנַת הַיְצִירָה עַד שָׁנָה שֶׁתִּרְצֶה וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל כ״ח כ״ח וְהַנִּשְׁאָר יוֹתֵר מִכ״ח קַח לְכׇל שָׁנָה יוֹם אֶחָד ו׳ שָׁעוֹת. וְקַבֵּץ הַכֹּל וְהוֹסֵיף עָלָיו ג׳ וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל ז׳ ז׳. וְהַנִּשְׁאָר מִן הַיָּמִים וּמִן הַשָּׁעוֹת תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִתְּחִלַּת לֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְלַאֲשֶׁר יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן בּוֹ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן. וְלָמָּה מוֹסִיפִין שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁתְּקוּפָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁנַת הַיְצִירָה הָיְתָה בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי:

בבלי עירובין נ״ו.

טור אורח חיים תכ״ח

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

דרך חשבון התקופה וכו׳ – זו השעה ותפ״ה חלקים היא שארית מהלך החמה על מהלך הלבנה בכל מחזור כמ״ש למעלה ומפני זה גורעין ז״ט תרמ״ב לפי שאמרנו שתקופת ניסן היתה קודם מולד ניסן בז״ט תרמ״ב לפיכך גורעין אותם כדי שיהיה ההתחלה מתחלת מולד ניסן, ואם תרצה שלא לגרוע ז״ט תרמ״ב תקבץ כל שעה ותפ״ה של כל המחזורים שתרצה ותתחיל מג׳ ועשרים באדר ושני החשבונות עולין כאחד.

ואם תרצה לידע תקופת ניסן וכו׳ – בתחלה מקבץ שארית מהלך השמש על מהלך הירח לכל מחזור והוא שעה ותפ״ה כמו שאמר למעלה וחוזר ומקבץ שארית שנת החמה לכל שנה מן המחזור שלא נשלם ויהיה הכל שארית למהלך החמה ואח״כ גורע מן הכל ז״ט תרמ״ב שקדמה בו התקופה למולד ניסן כדי שתהיה ההתחלה ממולד ניסן והנשאר אחר הגרעון הוא שארית מהלך החמה נשליך זו השארית חדשי לבנה והנשאר פחות מחדש לבנה נוסיף על עת ההתחלה והוא מולד ניסן.

תקופת ניסן לפי חשבון זה וכו׳ – שהרי אפשר ע״ד חשבון האצטגנינים שתהיה התקופה בעתים אחרים זולתי העתים הנזכרים אבל בזה החשבון היתה תקופת ניסן בתחלת ליל רביעי ובין כל תקופה צ״א יום וז׳ שעות ומחצה וכן על דרך זו תדע דרך שאר כל התקופות.

אם תרצה לידע באי זה יום וכו׳ – זכר דרך אחרת קצרה בידיעת יום התקופה בשבוע ומפני מה השליך הכל כ״ח כ״ח לפי שכל כ״ח שנים אם תשליכם ז׳ ז׳ לא ישאר מהם כלום לפי ששנת החמה שס״ה יום ושש שעות על דעת הרוב כשתשליך ימים ז׳ ז׳ ישאר ממנה יום א׳ ורביע יום ולא תמצא מנין שתשלים שבועות שלמים ולא ישאר ממנו כלום פחות מכ״ח שנים לפיכך כשתקבץ יום ורביע כ״ח פעם יצא לך ל״ה יום והוא ה׳ שבועות שלמים לפיכך עשו מחזור התקופה כ״ח שנים כדי שיהיו כל ימיו מושלכים ז׳ ז׳ ולא ישאר ממנו כלום, ואח״כ קח לכל השנים שנשארו פחות מכ״ח יום ורביע לכל שנה והוא הנשאר יתר על השבועים השלמים:

תקופת ניסן כו׳. עי׳ עירובין דף נ״ו ע״א:

וקח לכל מחזור מהן שעה אחת ו-תפ״ה חלקים – נתבאר לעיל (ו,י) כי בתשע עשרה שנות החמה היתרון על ימי המחזור השלם הוא שעה אחת וארבע מאות ושמונים וחמשה חלקים (0 יום 1 שעה 485 חלק). נמצא שבכל מחזור התקופה מתאחרת בהפרש זמן זה.

מאידך, התקופה הראשונה קדמה למולד ניסן (7 9 642), ולפיכך צריך לנכות מספר זה, אם רצוננו להתחיל מראש חודש ניסן וממולדו.

א. אם רצוננו לחשב את התקופה במחזור (X + 1), ניתן לתרגם הוראה זו כך:

(485 1 0) X - (642 9 7)

ב. ״והשאר תוסיף אותו על מולד ניסן שלשנה הראשונה מן המחזור״: כדי לחשב את המולד הזה, יש להוסיף את השאריות של X מחזורים על המולד של ניסן הראשון. כבר נתבאר (ו,יב) ששארית מחזור אחד הוא (2 16 595); ומולד ניסן הראשון היה (4 9 642) כמבואר לעיל (הלכה ג). נמצא מולד ניסן

(595 16 2) X + (642 9 4)

ג. מעתה התאריך הנדרש הוא חיבור שני המספרים הנ״ל:

{(485 1 0) + (595 16 2)} X - (642 9 7) + (642 9 4)

לפיכך היום והשעה של תקופת ניסן שנה ראשונה של מחזור (X + 1) הוא:

(0 18 2) X - (0 0 3)

הרואה יראה כי לפי משוואה זו השעה בה תחול תקופת ניסן אינה אלא אחת מארבע אלה: 0 שעות או 6 שעות או 12 שעות או 18 שעות.

ולכל השנים הגמורות... עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתים וארבעה חלקים לכל שנה – שהרי מבואר לעיל (ו,ד): ״תוספת החמה על שנת הלבנה (10 21 204)״, כלומר שהתקופה מתאחרת במידת זמן זו. אולם כאשר מצטבר חודש של לבנה, יש לנכותו מפני שהוא נעשה חודש העיבור.

תקופת ניסן... לעולם... בתחלת הלילה וכו׳ – ראה לעיל הלכה א, הבאתי מאמרו של שמואל (עירובין נו,א) בלשון זה. ניתן להכליל את כל הפרטים הללו בטבלה זו:

אם תקופת ניסן חלה ביום מסויים בשעה הנקובה בטור הראשון, יחולו התקופות האחרות בשעות הנקובות בטור המתאים. השעות הרשומות ממעל לקו האלכסון הן באותו יום שחלה בו תקופת ניסן, ואלה שמתחת לקו הן ביום המחרת.

והשלך הכל שמונה ועשרים וכו׳ – ברכות נט,ב: תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה... אומר, ברוך עושה בראשית. ואימת הוי? אמר אביי, כל כ״ח שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי (שם שעה ראשונה של ליל רביעי – רש״י) באורתא דתלת נגהי ארבע.

כיון ששנת החמה היא 365 ימים 6 שעות, שהם שבועות שלמים עם עודף של יום אחד ושש שעות, נמצא שבכל שנה נדחית תקופת ניסן ביום שלם ושש שעות. אחרי תום ארבע שנים, תחזור התקופה לאותה שעה שבה היתה לראשונה אבל נדחית חמשה ימים לאחר היום שבה חלה לראשונה. הואיל ויש שבעה ימים, ובכל יום ארבעה זמנים אפשריים בריחוק של שש שעות אחד מן השני, ניתן להווכח בקלות שכל האפשרויות תתרחשנה במשך 28 שנים, ותחזור תקופת ניסן למקומה הראשון.

כיון שהתקופה הראשונה היתה בתחלת יום רביעי, כלומר בסוף יום שלישי, לפיכך זו היא נקודת החזרה אחרי סיום כל מחזור של 28. וראה להלן י,ז שכל החשבון הזה הוא רק בקירוב.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהצפנת פענחיד פשוטההכל

(ה) כיצד, הרי שרצינו לידע תקופת ניסן של שנת שלשים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה. כשתשליך הכל שמונה ועשרים שמונה ועשרים, תישאר שנה אחת. תקח לה יום אחד ושש שעות, ותוסיף עליו שלשה, נמצאת תקופת ניסן בליל חמישי שש שעות בלילה. וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה,⁠^א תהיה תקופת תמוז בשעה ומחצה מיום חמישי. וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת תשרי בתשע שעות מיום חמישי. וכשתוסיף עליה שבע^ב ומחצה, תהיה תקופת טבת בארבע שעות ומחצה מליל שישי^ג. כשתוסיף^ד עליה שבע^ה ומחצה, תהיה תקופת ניסן הבאה בתחילת יום שישי. ועל דרך זה עד סוף העולם, תקופה אחר תקופה:

What is implied? If a person desires to know the day and the time of the vernal equinox of the year 4930 after creation,⁠¹ [the following procedure should be used:] [That number] should be divided by 28, leaving a remainder of one year, thus producing the figure of one day and six hours. By adding three days to this figure, it can be determined that the vernal equinox will take place on the night of the fifth day at midnight.
By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the summer solstice will take place on Thursday, an hour and one half after daybreak. By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the autumnal equinox will take place on Friday, at nine hours after daybreak. By adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the winter solstice will take place on the night of the sixth day, four and one half hours after nightfall.
Similarly, by adding seven and one-half hours to this figure, it can be determined that the vernal equinox of the following year will take place on Friday, at daybreak. In this manner, it is possible to calculate [the time of the beginning of all] the seasons forever.

1. The commentaries understand this as an indication that this portion of the Mishneh Torah was composed during that year.

א. בד׳ נוסף: הרי. ואין בכך צורך.

ב. בב1 נוסף: שעות. וכך ד (גם פ, ק).

ג. ד: ז׳. ושיבוש הוא.

ד. ב1: וכשתוסיף. וכך ד (גם פ, ק).

ה. בד׳ (גם פ) נוסף: שעות. אך בכתבי⁠־היד לית.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזיד פשוטהעודהכל

כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁלִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וּתְשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים לַיְּצִירָה: כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ הַכֹּל שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים, תִּשָּׁאֵר שָׁנָה אַחַת. תִּקַּח לָהּ יוֹם אֶחָד וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְתוֹסִיף עָלָיו שְׁלשָׁה - נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּלֵיל חֲמִישִׁי, שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה - תִּהְיֶה תְּקוּפַת תַּמּוּז בְּשָׁעָה וּמֶחֱצָה מִיּוֹם חֲמִישִׁי. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה - תִּהְיֶה תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת מִיּוֹם חֲמִישִׁי. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה - תִּהְיֶה תְּקוּפַת טֵבֵת בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה מִלֵּיל שִׁשִּׁי. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה - תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן הַבָּאָה בִּתְחִלַּת יוֹם שִׁשִּׁי. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, תְּקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה.

כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שְׁנַת תְּשַׁע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים לַיְצִירָה. כְּשֶׁתַּשְׁלִיךְ הַכֹּל כ״ח כ״ח תִּשָּׁאֵר שָׁנָה אַחַת. תִּקַּח לָהּ יוֹם אֶחָד וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וְתוֹסִיף עָלָיו ג׳ נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּלֵיל חֲמִישִׁי שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה הֲרֵי תִּהְיֶה תְּקוּפַת תַּמּוּז בְּשָׁעָה וּמֶחֱצָה מִיּוֹם ה׳. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי בְּט׳ שָׁעוֹת מִיּוֹם ה׳. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת טֵבֵת בְּד׳ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה מִלֵּיל ז׳. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן הַבָּאָה בִּתְחִלַּת יוֹם ו׳. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם תְּקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזיד פשוטההכל

(ו) אם תרצה לידע בכמה יום בחודש תהיה תקופת ניסן של שנה זו, תדע תחילה באי זה יום מימי השבוע תהיה, ובאי זה יום ייקבע^א ניסן של שנה זו, וכמה שנים גמורים^ב עברו מן המחזור, ותקח לכל שנה אחד עשר יום, ותוסיף על סכום הימים שבעה ימים בזמנים אלו, והשלך הכל שלשים שלשים, והנשאר פחות משלשים, תתחיל למנותו מראש חודש ניסן. אם יגיע ליום התקופה, מוטב, ואם לאו, הוסיף יום או שני ימים או שלשה ימים על המנין עד שיגיע ליום התקופה. ואם תהיה השנה מעוברת, תתחיל למנות מראש חודש אדר שני, וליום שיגיע החשבון, באותו היום מן החודש תהיה התקופה:

[The following procedure should be used] if one desires to know the date of the month on which the vernal equinox will fall this year:⁠¹ First, determine the day of the week on which [the equinox] will fall. Then determine the day [of the week] on which Rosh Chodesh of Nisan will fall, and how many complete years have passed within the nineteen-year cycle. Add eleven days for every year,⁠² and then add seven days to this sum in the present time.⁠³ Divide the sum by thirty,⁠⁴ and begin counting the remainder of days from Rosh Chodesh Nisan.
If the date coincides with the day of the week on which the equinox falls, this is sufficient. If not, add one, two, or three days to this number until you reach the day [of the week] on which the equinox falls.⁠⁵ If the year in question is a leap year, begin counting from Rosh Chodesh of the second Adar.⁠⁶ When a day is determined through this calculation, the equinox will take place on that date.

1. The date of the equinox also can be determined by the calculations mentioned in Halachah 4. In this and the following halachot, however, the Rambam offers a simpler calculation, which uses approximations, but ultimately enables one to arrive at the same result.

2. The Rambam is using an approximation. The difference between a lunar year and a solar year is ten days, twenty-one hours, and 204 units. However, to simplify the calculation, the Rambam rounds off the figure to eleven days.

3. I.e., in the Rambam's time. The figure of seven days is reached as follows: In the year 4930, 259 nineteen-year cycles had passed. When an hour and 485 units are added for every nineteen-year cycle, a total of 15 days, 15 hours, and 335 units is obtained. Since the first equinox took place more than seven days before the conjunction of Nisan, eight days are subtracted from this figure, leaving a remainder of approximately seven days.

4. To account for any leap years. Here, too, the Rambam is rounding off the figure; the length of a lunar month is slightly less.

5. Since the calculation suggested by the Rambam contains several approximations, it may not be exact, and days may have to be added to reconcile the discrepancy.

6. There will be more than thirty days remaining. Therefore, the reckoning should be made from Rosh Chodesh Adar.

א. ד: יקבעו. שינוי לשון לגריעותא.

ב. ד (גם ק): גמורות. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטהעודהכל

אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁלְּשָׁנָה זוֹ - תֵּדַע תְּחִלָּה בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ תִּהְיֶה, וּבְאֵי זֶה יוֹם יִקָּבַע נִיסָן שֶׁלְּשָׁנָה זוֹ, וְכַמָּה שָׁנִים גְּמוּרִים עָבְרוּ מִן הַמַּחֲזוֹר, וְתִקַּח לְכָל שָׁנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם, וְתוֹסִיף עַל סְכוּם הַיָּמִים שִׁבְעָה יָמִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ, וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל שְׁלשִׁים שְׁלשִׁים, וְהַנִּשְׁאָר פָּחוּת מִשְּׁלשִׁים, תַּתְחִיל לִמְנוֹתוֹ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן: אִם יַגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה - מוּטָב; וְאִם לָאו - הוֹסֵף יוֹם אוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלשָׁה יָמִים עַל הַמִּנְיָן, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה. וְאִם תִּהְיֶה הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת - תַּתְחִיל לִמְנוֹת מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. וְלַיּוֹם שֶׁיַּגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מִן הַחֹדֶשׁ תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה.

אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ. תֵּדַע תְּחִלָּה בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ תִּהְיֶה וּבְאֵי זֶה יוֹם יִקְבְּעוּ נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ וְכַמָּה שָׁנִים גְּמוּרוֹת עָבְרוּ מִן הַמַּחֲזוֹר. וְתִקַּח לְכׇל שָׁנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם וְתוֹסִיף עַל סִכּוּם הַיָּמִים ז׳ יָמִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ. וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל ל׳ ל׳ וְהַנִּשְׁאָר פָּחוֹת מִל׳ תַּתְחִיל לִמְנוֹתוֹ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. אִם יַגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה מוּטָב וְאִם לָאו הוֹסֵיף יוֹם אוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים עַל הַמִּנְיָן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה. וְאִם תִּהְיֶה הַשָּׁנָה מְעֵבֶּרֶת תַּתְחִיל לִמְנוֹת מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי וְלַיּוֹם שֶׁיַּגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מִן הַחֹדֶשׁ תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אם תרצה לידע בכמה יום וכו׳ – זו הדרך בידיעת יום התקופה בחדש.

וכמה שנים גמורות עברו מן המחזור וכו׳ – פירוש ממחזור הלבנה של י״ט שנה לא ממחזור של כ״ח.

ותקח לכל שנה י״א יום וכו׳ – והוא קרוב משארית שנה החמה על שנת הלבנה.

ותוסיף על סכום הימים ז׳ ימים בזמנים אלו – כלומר במחזור ר״ס שהוא עת חיבורו ומפני מה ז׳ שהרי יתקבץ משעה ותפ״ה כמו ט״ו ימים נשלים אדר בז״ט תרמ״ב ישאר כמו ז׳ ימים או יותר ובזה המנין תכנס בו התקופה בניסן כמנין זה. לפיכך הוסיף ז׳ ימים בזמנים אלו ולאחר זה הזמן נוסיף יותר מז׳. ועל דרך האמת צריך להוסיף יותר שהרי שארית שעה ותפ״ה בר״ס מחזור ט״ו ימים וט״ז שעות ותת״כ חלקים וכשנגרע מזה המנין ז״ט תרמ״ב ישאר ח׳ ימים ושבע שעות וקע״ה חלקים אבל לפי שהוא אוחז דרך קצרה הוא זוכר החשבון בקירוב ולפיכך אמר בסוף שמוסיף יום אחד עד שיגיע ליום הקביעה. ויראה לי שלא אמר ז׳ ולא יותר אלא לפי שקביעת ניסן היתה בשנת היצירה ביום ה׳ לפי שמולד ניסן של שנה ראשונה של יצירה בליל ד׳ ונדחה לה׳ לפיכך אף על פי שהיתה בין התקופה הראשונה ומולד ניסן בשנה זו ז״ט תרמ״ב היה בינה ובין הקביעה ח׳ ימים ולפיכך נשאר יתר מז׳ ימים בשעות ולא השגיח בשעות אלא השגיח בימים שבסוף כשיוסיף יום אחר יום תכנס זאת התוספת. ועכ״פ יש בחשבון קירוב. ואח״כ השלך המתקבץ ל׳ ל׳ והוא ימי חדש העיבור וזה שתוסיף יום אחר יום הוא בשביל השברים שחסרו מן המנין או הותירו.

ואם תהיה השנה מעוברת תתחיל למנות מר״ח אדר שני וכו׳ – לפי שאין אנו מוסיפין על שארית השנים הגמורות ועל כלל שעה ותפ״ה כי אם שארית החדשים לפיכך כשתהיה השנה מעוברת תתחיל להוסיף על תוספת אדר שני. ומזה המשל שזכרו ז״ל יתבאר לך מה שביארנו לפי שקביעת ניסן בזו השנה הנזכרת היה בחמישי והמולד של ניסן היה יום ה׳ בתחלת היום סימנו ה׳ י״ב תתרנ״ד והתקופה היתה בו׳ שעות מליל ה׳ כמו שביאר למעלה ולקח לח׳ שנים פ״ח יום והראוי פ״ז א׳ תתקל״ב והוסיף ששה והיה ראוי להוסיף ששה י״ז כ״ו שהרי מנת רנ״ט מחזור משעה ותפ״ה ט״ו ימים וט״ו שעות ושל״ה חלקים נגרע ממנה ז״ט תרמ״ב נשאר שמנה ימים ה׳ שעות תשע״ג חלקים וזהו שראוי להוסיפו וזה לא הוסיף אלא ז׳ וכשתקבץ הכל יהיו ל״ה ימים ז׳ שעות רמ״ה חלקים וזה המנין הוא שארית לחמה על הלבנה ולפי שבאלו הח׳ שנים שבמחזור ר״ס יש בהם שלש שנים מעוברות נשליך מזה המנין כ״ט י״ב תשצ״ג ג׳ פעמים וכללן פ״ח י״ד רי״ט והוא גורע צ׳ יום נשאר אח״כ ו׳ ימים י״ז שעות וכ״ו חלקים והוא אמר ה׳. לפיכך יש בידינו יותר על מ״ש יום א׳ וי״ז שעות וכ״ו חלקים והוא התחיל למנות הה׳ ימים מתחלת ליל ה׳ והאמת שאינו מתחיל אלא משעת המולד והוא בתחלת יום ה׳ הרי ניתוסף החשבון י״ב שעות תתרנ״ד חלקים. ונוסיף בחשבון ב׳ ימים ורביע והה׳ שאמר הרי ז׳ ורביע יום. ונתחיל למנות מתחלת ליל ה׳ יגיע החשבון לליל ה׳ ו׳ שעות בלילה כמו שיצאת לנו שעת התקופה מקודם. הנה נתבאר לך שזה שאתה צריך להוסיף יום אחר יום הוא בשביל השברים שתקבץ מאלו החשבונות:

בכמה יום בחדש תהיה תקופת ניסן שלשנה זו וכו׳ – לעיל בהלכה ד כבר הורה לנו רבינו איך לעשות חשבון זה. אלא שהחשבון ההוא קשה ומסובך. לפיכך מציע כאן רבינו דרך פשוטה יותר, בהתחשב עם העובדה שכבר ביאר בהלכה ה איך למצוא את היום בשבוע ואת השעה של תקופת ניסן. החשבון שהוא מציע כאן אמור למצוא את התאריך בחודש בקירוב של שלשה ימים או פחות, אבל כיון שהיום בשבוע של התקופה כבר ידוע, ניתן לברר את התאריך המדוייק בקלות.

וכמה שנים... מן המחזור – כלומר, המחזור של 19 שנה שבו כל שנה פשוטה פחותה משנת החמה בערך באחד עשר יום. כאשר מצרפים עודפים הללו, ניתן להשליך הכל שלשים שלשים, מפני שכאשר מצטברים שלשים יום עושים את השנה מעוברת ומתוסף חודש שלם.

ותוסיף... שבעה ימים בזמנים אלו – ראינו לעיל (הלכה ג) שהתקופה הראשונה היתה שבוע לפני מולד ניסן, דהיינו בחודש אדר. אבל בכל מחזור נדחית התקופה בעודף של 19 שנות החמה על שנות הלבנה, שהוא 1 שעה 485 חלק. כאשר כתב רבינו את ספרו כבר חלפו 259 מחזורים, והתקופה כבר נדחתה לאחרי מולד ניסן, שהרי הצטברו 259 * (0 1 485) = (15 15 335). זאת אומרת שבמקום שהתקופה בתחלה חלה שבוע קודם מולד ניסן, בימי רבינו כבר נשתהתה התקופה יותר משמונה ימים אחרי המולד. ברור איפוא שבזמנים אלו, דהיינו ימיו של רבינו, אפילו אם נדחה ראש חודש ליום שאחרי המולד, התקופה רחוקה מראש חודש ניסן לכל הפחות שבוע, ועל זה צריך להוסיף את הפיגור שנתוסף בשנים שכבר חלפו מן המחזור, ואשר לא קוזזו בחודשי עיבור. אם יגיע ליום התקופה מוטב. אבל אם לא, לא יתכן שיהיה מרחק יותר מיומים שלשה בנוסף על השבוע שכבר חישבנו, שהרי לא יתכן שבזמנים אלו תתרחק התקופה מן המולד יותר מתשעה ימים, ואפילו אם הוקדם ראש חודש ניסן למולד, לא תרחק התקופה מראש חודש כי אם עוד יום אחד נוסף בלבד. כיון שגם יום המולד בשבוע ידוע וגם יום התקופה בשבוע, ממילא ניתן לספור את הימים מראש חודש עד לאותו יום.

כל זה אמור בשנה פשוטה, אבל בשנה מעוברת, אדר שני בא במקום ניסן, וצריך להתחיל מראש חודש אדר שני.

כיצד וכו׳ – הדוגמה שמציג רבינו נראית די ברורה. נציג דוגמה נוספת המתאימה לימינו אנו. ננסה לחשב בכמה בחודש תהיה תקופת ניסן של שנת ה׳ תש״ס הבעל״ט, שהיא השנה השלישית במחזור 304. תחלה נחשב את האיחור המצטבר בגלל העודף של שנות החמה בכל מחזור, שהוא (0 1 485), ונכפיל אותו במספר המחזורים שכבר נשלמו, שהוא 303. מסכום זה יש לנכות (7 9 642) שקדמה התקופה הראשונה למולד ניסן. מתברר שהאיחור המצטבר הוא:

(10 21 513)

זאת אומרת כי בימינו אנו, הפיגור של התקופה אחרי המולד הוא קרוב לאחד עשר יום, וממילא יש להניח שהמרחק של התקופה מראש חודש יהיה לא פחות מתשעה ימים.

עובדה זו מכניסה שינוי יסודי בדרך החשבון. רבינו הציע לעשות אומד גס של האיחור המצטבר בשנים של המחזור הנוכחי, שהוא בערך 11 יום לשנה, ואחר כך מנכים מן הסכום המצטבר שלשים שלשים כנגד חודשי העיבור שכבר נמנו עד כאן. הצעה זו נכונה מפני שבזמנו היה האיחור המצטבר מכל המחזורים הקודמים רק מעט יותר משמונה ימים, ובהתחשב עם דחיית ראש חודש מיום המולד, רק שבעה ימים. נמצא שאחרי שתי שנים פשוטות סכום האיחור לא יעלה על 29 יום, והרי שנה כזאת היא בהכרח שנת העיבור, ונמצא מונה מראש חודש אדר שני, ויום המחושב יחול באדר שני, וממנו נמנה עד ליום השבוע המיועד. אבל עכשיו שהמרחק המזערי מראש חודש ניסן ליום התקופה הוא תשעה ימים, בשנה מעוברת הבאה אחרי שתי פשוטות, האיחור המצטבר הוא לכל הפחות 11+11+9 = 31. זאת אומרת, שהתקופה תחול גם בשנה מעוברת בניסן ולא באדר שני.

לפי המבואר בהלכה ד, ניתן למצוא באיזה יום מימי השבוע ובאיזו שעה תהיה תקופת ניסן. נחלק את כל השנים למחזורים גדולים של 28; נמצא שחלפו 205 מחזורים כאלה ועוד 19 שנים גמורות, כך ששנת 5760 היא 20 למחזור הגדול.

19 X (1 יום 6 שעה) + 3 יום = (23 יום 18 שעה) + 3 יום = 26 יום 18 שעה.

נשליך את השבועות; נשאר 5 ימים 18 שעות. זאת אומרת שתקופת ניסן תחול ביום ששי 18 שעות, דהיינו יום ששי בחצות היום.

עתה נחשב את התאריך. ראש חודש אדר שני בשנת תש״ס יהיה ביום ד׳ בשבוע. שתי שנים גמורות חלפו מתחלת מחזור 304, ונקח לכל אחת מהן 11 יום, הרי 22, ונוסיף 9 ימים, הרי 31 מראש חודש אדר שני, והוא יום ו׳ בשבוע. כבר מצאנו שהתקופה תחול ביום ששי. הואיל וחודש אדר שני הוא חסר, נמצא יום התקופה ב׳ ניסן בחצות היום.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטההכל

(ז) כיצד, הרי שרצינו לידע בכמה בחודש תהיה תקופת ניסן של שנת שלשים ותשע מאות, שהיא שנה תשיעית ממחזור מאתים ושישים. מצינו^א ראש חודש ניסן נקבע בה בחמישי, ותקופת ניסן בחמישי. ולפי שהיתה שנה זו תשיעית למחזור, יהיו השנים הגמורות שמונה. כשתקח לכל שנה מהן אחד עשר יום, יהיו כל הימים שמונה ושמונים. תוסיף שבעה, הרי הכל חמישה ותשעים. תשליך הכל שלשים שלשים, נשארו חמישה ימים. כשתתחיל למנות חמישה ימים מראש חודש ניסן שהיה בחמישי, יגיע החשבון ליום שני. וכבר ידענו שאין התקופה בשני בשבת, אלא בחמישי, לפיכך תוסיף יום אחר יום עד שתגיע לחמישי שהוא יום התקופה. נמצאת תקופת ניסן בשנה זו ביום שמיני מחודש ניסן. ועל הדרך הזאת תעשה בכל שנה ושנה:

What is implied? Should we desire to know the date of the vernal equinox of the year 4930, which is the ninth year of the two- hundred-sixtieth [nineteen-year] cycle, [the following procedure should be used:] We have already determined that Rosh Chodesh Nisan will take place on Thursday, and that the equinox will take place on Thursday.⁠¹
Since this is the ninth year of the [nineteen-year] cycle, there are eight complete years [to take into consideration]. When eleven days are added for every year, we reach a sum of 88. When seven is added, the total will be 95. When this number is divided by 30, there will be a remainder of five.
When we add five days to Rosh Chodesh Nisan, which is Thursday, we reach Monday. Since we know that the equinox will not fall on Monday, but rather on Thursday, we continue adding days until Thursday, the day of the equinox. Thus, we can determine that this year the vernal equinox will take place on the eighth of Nisan. A similar process can be followed [to determine the date of the equinox] every year.

1. Further calculations are necessary, for in this instance, it is impossible that the equinox will take place on the first of the month, the eighth, or the fifteenth.

א. כך ב1. ת1: מצאינו. ד (גם פ, ק): מצאנו.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזיד פשוטהעודהכל

כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁלִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וּתְשַׁע מֵאוֹת, שֶׁהִיא שָׁנָה תְּשִׁיעִית מִמַּחֲזוֹר ר״ס, מָצִינוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן נִקְבַּע בָּהּ בַּחֲמִישִׁי וּתְקוּפַת נִיסָן בַּחֲמִישִׁי. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה שָׁנָה זוֹ תְּשִׁיעִית לַמַּחֲזוֹר, יִהְיוּ הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שְׁמוֹנֶה. כְּשֶׁתִּקַּח לְכָל שָׁנָה מֵהֶן אַחַד עָשָׂר יוֹם, יִהְיוּ כָּל הַיָּמִים שְׁמוֹנָה וּשְׁמוֹנִים. תּוֹסִיף שִׁבְעָה - הֲרֵי הַכֹּל חֲמִשָּׁה וְתִשְׁעִים. תַּשְׁלִיךְ הַכֹּל שְׁלשִׁים שְׁלשִׁים - נִשְׁאֲרוּ חֲמִשָּׁה יָמִים. כְּשֶׁתַּתְחִיל לִמְנוֹת חֲמִשָּׁה יָמִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהָיָה בַּחֲמִישִׁי - יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן לְיוֹם שֵׁנִי. וּכְבָר יָדַעְנוּ שֶׁאֵין הַתְּקוּפָה בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי, לְפִיכָךְ תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲמִישִׁי, שֶׁהוּא יוֹם הַתְּקוּפָה. נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּשָׁנָה זוֹ בְּיוֹם שְׁמִינִי מֵחֹדֶשׁ נִיסָן. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תַּעֲשֶׂה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.

כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שְׁנַת תתק״ל. שֶׁהִיא שָׁנָה תְּשִׁיעִית מִמַּחֲזוֹר ר״ס. מָצָאנוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן נִקְבָּע בָּהּ בַּחֲמִישִׁי וּתְקוּפַת נִיסָן בַּחֲמִישִׁי. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה שָׁנָה זוֹ תְּשִׁיעִית לַמַּחֲזוֹר יִהְיוּ הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת שְׁמוֹנֶה. כְּשֶׁתִּקַּח לְכׇל שָׁנָה מֵהֶן י״א יוֹם יִהְיוּ כׇּל הַיָּמִים פ״ח. תּוֹסִיף ז׳ הֲרֵי הַכֹּל צ״ה. תַּשְׁלִיךְ הַכֹּל ל׳ ל׳ נִשְׁאֲרוּ ה׳ יָמִים. כְּשֶׁתַּתְחִיל לִמְנוֹת ה׳ יָמִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהָיָה בַּחֲמִישִׁי יַגִּיעַ הַחֶשְׁבּוֹן לְיוֹם שֵׁנִי. וּכְבָר יָדַעְנוּ שֶׁאֵין הַתְּקוּפָה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי. לְפִיכָךְ תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲמִישִׁי שֶׁהוּא יוֹם הַתְּקוּפָה. נִמְצֵאת תְּקוּפַת נִיסָן בְּשָׁנָה זוֹ בְּיוֹם שְׁמִינִי מֵחֹדֶשׁ נִיסָן. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תַּעֲשֶׂה בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזיד פשוטההכל

(ח) זה שאמרנו תוסיף יום אחר יום עד שתגיע ליום התקופה, לעולם לא תהיה צריך להוסיף אלא יום אחד או שנים או שלשה, ופלא גדול הוא שתהיה צריך להוסיף ארבעה^א. ואם מצאת שאתה צריך להוסיף יתר^ב על זה, תדע שטעיתה^ג בחשבון, ותחזור ותחשב^ד בדקדוק:

Although we said that one should continue to add days until one reaches the day of the week on which the equinox takes place, one should never have to add more than one, two, or three days¹ - or in a most unusual case - four days.⁠² If you find it necessary to add any more days than this, know that you have made an error in your calculations, and you should recalculate carefully.

1. I.e., although the calculation mentioned by the Rambam operates using approximations, the difference between these approximations and the actual data will hardly ever exceed three days.

2. The maximum difference between the approximations employed by the Rambam and the actual data is three and one half days. Thus, it is possible, but highly improbable, that there be a four-day difference.

א. בד׳ (גם פ) נוסף: ימים. אך בכתבי⁠־היד לית.

ב. ד: יום. שינוי לשון לגריעותא.

ג. ב1: שטעית. וכך ד (גם פ, ק).

ד. ד (גם פ): ותחשוב. אך הוא בבנין פיעל.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטהעודהכל

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ (לעיל, ז) תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה - לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אֶלָּא יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה, וּפֶלֶא גָּדוֹל הוּא שֶׁתִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אַרְבָּעָה. וְאִם מָצָאתָ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹסִיף יָתֵר עַל זֶה - תֵּדַע שֶׁטָּעִיתָ בַּחֶשְׁבּוֹן, וְתַחֲזֹר וְתַחֲשֹׁב בְּדִקְדּוּק.

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ תּוֹסִיף יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְיוֹם הַתְּקוּפָה. לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אֶלָּא יוֹם אֶחָד אוֹ ב׳ אוֹ ג׳. וּפֶלֶא גָּדוֹל הוּא שֶׁתִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אַרְבָּעָה יָמִים. וְאִם מָצָאתָ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹסִיף עַל זֶה תֵּדַע שֶׁטָּעִיתָ בַּחֶשְׁבּוֹן וְתַחֲזֹר וְתַחְשֹׁב בְּדִקְדּוּק:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

זה שאמרנו תוסיף יום אחר יום וכו׳ – לפי שא״א שיתקבץ מן התוספת יתר על זה וכ״ש אם יהיה יום הקביעה אחר יום המולד כיום או כשנים. שאין זה השינוי נוהג אלא כשיהיה יום המולד הוא יום הקביעה. לפיכך יתכן שיתרחק יום התקופה מיום הקביעה אבל אם יהיה יום המולד קודם ליום הקביעה כיום או כשנים יתרחק יום התקופה מיום המולד ויקרב ליום הקביעה. לפיכך אין אתה צריך להוסיף כלום או תהיה צריך להוסיף יום א׳ כפי ריחוק המולד מן הקביעה כמו המשל שזכרו ז״ל שהרי היה מולד ניסן ה׳ י״ב תתרנ״ד חלקים משעה ראשונה והיתה הקביעה בו ביום והיתה השארית השניה ה׳ ימים והיתה התקופה בליל ה׳ מתרחקת מן המולד כמו ח׳ ימים ואילו היה יום הקביעה בשבת והיה המולד בשבע שעות מיום ה׳ והיתה התקופה בליל ה׳ אז היינו מונין אלו הח׳ ימים מיום שבת היה מגיע החשבון ליום ד׳ ונוסיף יום נגיע ליום התקופה. ודע שזו הדרך השניה היא בעצמה הדרך הראשונה אבל הראשונה בדקדוק והשניה בקירוב כדי שימהר אדם להוציא זמן התקופה. ומה שישאר מן החשבון כפי הקירוב והוא החסרון המתקבץ מיכ״א ר״ד והחדש הלבנה אנו מוסיפים בשבילו יום או שנים או שלשה שאמר להוסיפם. ודע שבאלו הזמנים והוא בתחלת מחזור רס״ח אנו צריכים להוסיף חלק השבעה שאמר להוסיפם שמנה לפי ששארית שעה ותפ״ה לרס״ד מחזורים י״ו יום ושתי שעות ותתקע״ה חלקים נשליך מהם ז״ט תרמ״ב ישאר ח׳ ימים וי״ז שעות ושל״ג חלקים. לפיכך אין פחות בהוספה מח׳ ימים במקום הזה שזכרם ז״ל, והשעות והחלקים שאמר שנשארו סוף שנכנסין בחשבון כשנוסיף יום אחר יום:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםמגדל עוזר׳ דוד בר׳ עובדיהיד פשוטההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון