Metame'ei Mishkav uMoshav 11 – מטמאי משכב ומושב יא‏ – Mishneh Torah

(א) כבר ביארנו שעמי הארץ נאמנין^א על טהרת פרת החטאת, מפני חומרתה אין מזלזלין בה. וכן, נאמנין הן על טהרת יין ושמן של נסכים, אם אמרו, טהור הוא, הרי זה בחזקת טהרה, מפני חומרתו נזהרין בו:
וכן, נאמנין הן על התרומה בשעת הגיתות והבדים, מפני שכל העם מטהרין עצמן וכליהן כדי לעשות יינם ושמנם בטהרה. עברו הגיתות והבדים, אינן נאמנין, אלא^ב

We have already explained that the word of unlearned persons is accepted with regard to the purification process of the red heifer. Because of the severity involved, the matter is never treated lightly. Similarly, their word is accepted with regard to the wine and oil intended for the accompanying offerings of a sacrifice. If they say that they are pure, they are assumed to be pure. Because this is a very severe matter, they are mindful of it.
Similarly, their word is accepted with regard to the purity of terumah during the time when winepresses and olive vats are active, for all people purify themselves and their utensils to prepare their wine in a state of purity. When the time when winepresses and olive vats are active passes, their word is no longer accepted.

א. בד׳ נוסף: הן. שירבוב מההמשך.

ב. בד׳ לית, והתחיל הלכה חדשה, אך המשך אחד הוא.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחעודהכל

כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִים הֵן עַל טָהֳרַת פָּרַת הַחַטָּאת מִפְּנֵי חֻמְרָתָהּ אֵין מְזַלְזְלִין בָּהּ. וְכֵן נֶאֱמָנִים הֵן עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן שֶׁל נְסָכִים אִם אָמַר טָהוֹר הוּא הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה מִפְּנֵי חֻמְרָתוֹ נִזְהָרִין בּוֹ. וְכֵן נֶאֱמָנִים הֵן עַל הַתְּרוּמָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים מִפְּנֵי שֶׁכׇּל הָעָם מְטַהֲרִין עַצְמָן וּכְלֵיהֶן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת יֵינָם וְשַׁמְנָם בְּטָהֳרָה. עָבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים אֵינָן נֶאֱמָנִים:

בבלי חגיגה כ״ב., בבלי חגיגה כ״ד:

כבר ביארנו – בסוף פרק י״ג מהלכות פרה:

וכן נאמנים הם על טהרת יין ושמן – משנה בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כ״ד ע״ב):

וכן נאמנים הם על התרומה וכו׳ בשעת הגיתות והבדים – גם זה משנה שם:

וכן נאמנין הן על טהרת יין ושמן של נסכים. לאו דוקא נסכים דהוא הדין לשמן של מנחות כמ״ש רבינו בפירוש המשנה פ׳ חומר בקדש אמתני׳ דביהודה נאמנים וכו׳ והקשו התוס׳ שם דצ״ע היאך עולין לרגל מן הגליל כיון דאפסקי ליה ארץ העמים נטמא ובעי הזאה ג׳ וז׳ וכו׳ ע״כ ואיני רואה שום קושי דכיון דטומאת ארץ העמים אינה אלא מדרבנן ועלייה לרגל היא מן התורה לא באו חז״ל לתקן היכא דאתי לעבור אדאורייתא דהם אמרו והם אמרו:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחהכל

(ב) כהן שהביא לו עם הארץ חבית יין או שמן של תרומה, לא יקבלנה ממנו, מפני שהיא בחזקת טומאה. הניחה עם הארץ אצלו עד גת הבאה, והביאה לו, יקבלנה^א, אף על פי שהוא יודע שהיא משל^ב אשתקד, שלא גזרו עליהן טומאה בשעת הגיתות והבדים:

When an unlearned person brings a priest a barrel of wine or oil that is terumah, he should not accept it from him, because it is assumed to be impure. If the unlearned person left it in his own possession until the next time of the winepresses and olive vats and brought it to the priest, he should accept it even though he knows it is from the previous year. For no impurity was decreed on unlearned people during the time when winepresses and olive vats are active.

א. בד׳ נוסף: ממנו. ואין בכך צורך.

ב. ד: של. שינוי לשון לגריעותא.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמעשה רקחעודהכל

כֹּהֵן שֶׁהֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית יַיִן אוֹ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. הִנִּיחָהּ עַם הָאָרֶץ אֶצְלוֹ עַד גַּת הַבָּאָה וֶהֱבִיאָהּ לוֹ יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שֶׁל אֶשְׁתָּקַד שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים:

בבלי חגיגה כ״ד:

כהן שהביא לו וכו׳. שם בגמרא בעו מיניה מרב ששת עבר וקבלה מהו שיניחנה לגת הבאה ודחי לה ולא אפשיטא ולא ידעתי למה השמיטה רבינו דאין לומר דאיתא במכ״ש מההיא דהניחה עם הארץ אצלו שהזכיר רבינו דא״כ כי בעו מיניה מר״ש אמאי לא פשטוה ממתניתין והוצרכו להביא עצות מרחוק:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםמעשה רקחהכל

(ג) עם הארץ שנעל בית בדו או גיתו בשעה שגמרו העם לדרוך, והוליך את המפתח מיד לכהן, אף על פי ששהה כמה ימים אחר שעברו הגיתות, הרי הכהן בא ופותח לפניו^א, ומטבילו, ודורך, ונוטל תרומה בטהרה. ואם לא עשה כן, לא יטול תרומה מעם הארץ אלא זיתים או ענבים שאינן מוכשרין, שאינן מקבלין טומאה:

When an unlearned person locks his olive press or wine vat when the people completed pressing and brought the key to a priest, even though several days pass since the pressing season was completed, there is room for leniency. The priest may come, open the press or vat in the unlearned person's presence, have him immerse himself, press the olives or grapes and take terumah in a state of ritual purity.
If he did not do this, he should only take olives and grapes that were not made fit to contract impurity from an unlearned person, for they will not contract impurity.

א. ב3-1: בפניו. וכך ד (גם פ, ק).

משנה תורה דפוסיםכסף משנהעודהכל

עַם הָאָרֶץ שֶׁנָּעַל בֵּית בַּדּוֹ אוֹ גִּתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁגָּמְרוּ הָעָם לִדְרֹךְ וְהוֹלִיךְ אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִיָּד לְכֹהֵן אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כַּמָּה יָמִים אַחַר שֶׁעָבְרוּ הַגִּתּוֹת הֲרֵי הַכֹּהֵן בָּא וּפוֹתֵחַ בְּפָנָיו וּמַטְבִּילוֹ וְדוֹרֵךְ וְנוֹטֵל תְּרוּמָה בְּטָהֳרָה. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן לֹא יִטֹּל תְּרוּמָה מֵעַם הָאָרֶץ אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה:

עם הארץ שנעל בית בדו וכו׳ – נראה שזו היא ששנינו בפ״ט דטהרות הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעני כהן דברי ר״מ ר״י אומר יוליך לו את המפתח מיד ר״ש אומר מעת לעת ופסק כרבי יהודה ואע״ג דבתוספתא קתני ברבי יהודה כל אותו יום לא חש לה רבינו דמשמע דמשבשתא היא דפליגא אמתניתין.

ומ״ש: ואם לא עשה כן וכו׳:

משנה תורה דפוסיםכסף משנההכל

(ד) הביא לו עם הארץ חבית של תרומה בשאר ימות השנה, ואמר,⁠^א בתוכה קודש, אפילו רביעית, מתוך שנאמן על טהרת הקודש נאמן על הכל:
אפילו בשעת הגיתות והבדים, שעמי הארץ נאמנין על התרומה, אינן נאמנין על הכלי הריקן^ב לומר שהוא טהור לתרומה. וכן, אינן נאמנין לעולם על כלי ריקן לומר שהוא טהור לקודש:

If an unlearned person brought a priest a barrel of terumah wine or oil during the remainder of the year and told him: "I have separated consecrated wine or oil from it,⁠" even if only a revi'it, since his word is accepted with regard to the purity of the consecrated wine or oil, his word is accepted with regard to the entire amount.
Even during the time when winepresses and olive vats are active and the word of unlearned people is accepted with regard to terumah, their word is not accepted with regard to the empty containers to say that they are pure and may be used for terumah. Similarly, their word is never accepted with regard to empty containers to say that they are pure and may be used for consecrated liquids.

א. בב3 נוסף: הפרשתי. וכך ד. ואמנם לשון ׳הפרשתי׳ מופיעה במשנה חגיגה ג, ד, אך רבנו שינה מלשון המשנה, ע״ש.

ב. ד: הריקם. וכן פעמיים לקמן. אך ׳ריקן׳ הוא תואר השם ו׳ריקם׳ תואר הפועל.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחעודהכל

הֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה וְאָמַר הִפְרַשְׁתִּי בְּתוֹכָהּ קֹדֶשׁ אֲפִלּוּ רְבִיעִית מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמָן עַל הַכֹּל אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל הַתְּרוּמָה אֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַכְּלִי הָרֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לִתְרוּמָה. וְכֵן אֵין נֶאֱמָנִין לְעוֹלָם עַל כְּלִי רֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ:

בבלי חגיגה כ״ד:, בבלי חגיגה כ״ה:, בבלי חולין ל״ה:

הביא לו עם הארץ חבית של תרומה וכו׳ – משנה פרק חומר בקדש שם:

אפילו בשעת הגיתות והבדים וכו׳ – בפרק חומר בקדש (חגיגה כ״ה) תנא אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על התרומה קנקנים דמאי אי קנקנים דקדש מגו דנאמן אקדש נאמן נמי אקנקנים אלא אקנקנים דתרומה פשיטא השתא אתרומה אינו נאמן אקנקנים נאמן אלא בריקנים דקדש ובשאר ימות השנה ובמלאים דתרומה ובשעת הגיתות ורבינו משוה קנקנים ריקנים דקדש לתרומה שגם גבי תרומה כתב אין נאמנים על הכלי הריקם לומר שהוא טהור לתרומה משמע שאינו גורס במלאים דתרומה אלא בריקנים דקדש בכל השנה ודתרומה בשעת הגיתות אבל קשה לזה ששם הקשו על זה מדתנן כדי יין וכדי שמן המדומעות מאי לאו מדומעות דתרומה כלומר וקתני מתניתין דנאמנים עליה בשעת הגיתות והבדים וקודם שבעים יום ומשני במדומעות דקדש ובמטהר טבלו ליטול ממנו נסכים ומשמע דמלאים ממדומע קאמר ומקשה אמאי דאמר דמלאים דתרומה בשעת הגיתות אינו נאמן וכגירסא דספרים דידן:

וכתב הר״י קורקוס ז״ל שצ״ל לדעת רבינו שהוא ז״ל מפרש דלעולם בריקנים מיירי והמקשה היה מפרש לה בריקנים שמכניסים בהם המדומע ומאן דמשני מפרש לה בריקנים לקדש דנאמן לומר שהוא טהור ויכול חבר לקחת אותו בחזקת טהור דאילו מלא בכל השנה נאמן ולמה אמרו בין הגתות וקודם שבעים יום לבד:

הביא לו ע״ה חבית של תרומה כו׳. עיין במ״ש התוספות בפרק המזבח מקדש (דף פ״ח) ד״ה ולא מן המדומע יע״ש. ועיין בפ״ב דחולין (דף ל״ה) ובמ״ש התוספות שם ד״ה ואם ודו״ק:

ואמר הפרשתי. בדפוס מגדל עוז אין שם תיבת הפרשתי ונראה שיש להגיהו. ומ״ש רבינו

וכן אין נאמנין לעולם על כלי ריקם לומר שהוא טהור לקודש הלשון מגומגם דמאי לעולם אי לרבות שעת הגיתות והבדים זה אין שייך אלא בתרומה ואי גם ברגל הרי לקמן הל׳ ט׳ פסק דטומאת עמי הארץ ברגל כטהרה היא חשובה וכו׳ וכליהם כולם ואוכליהם ומשקיהם טהורים אם לא שנדחוק לחלק בין ירושלים לשאר ארצות כמ״ש בסמוך בדין הבא:

אפי׳ בשעת הגתות. עיין כ״מ (שיש) ששלח יד להגיה והר״י קורקוס תירץ דהמקשה ס״ד דמתני׳ דכדי יין וכדי שמן המדומעות איירי בכלים רקים וכו׳. ובפי׳ המשנה לרבנו מפורש כן דלדעת התוספתא והירושלמי מתפרש מתני׳ בכלים רקים וה״ק כדים שהן מיוחדין לשאוב בהן תרומה וכאלו אמר כדים של מדומע ר״ל כדים המיוחדים לתרומה דבהכי מתפרשה מתני׳ כעין חומר דברישא על התרומה עצמה אינן נאמנין אלא בשעת הגתות ולא קודם לגתות משא״כ על הכלים המיוחדים לתרומה נאמנים שבעים יום קודם הגתות שהוא הזמן שהעם מתחילין להזמין כליהם ולטהרם לבציר. וכן מפורש בתוספתא קודם לגתות שבעים יום נאמנין על הקדש ועל הקנקן ועל המדומע (ר״ל קדש מעורב בתרומה) אבל לא על התרומה. ובשעת הגתות והבדים אף על התרומה. והיינו דס״ד המקשה בחגיגה דף כ״ה תנן כדי יין וכדי שמן המדומעות מאי לאו מדומעות דתרומה פי׳ כדים רקים שהן מיוחדים לתרומה דמשו״ה נאמנים שבעים יום קודם לגתות וכדעת התוספתא.

ואחר הצעה זו יש לקיים גירסא דידן ומ״מ לק״מ לדרך רבנו אחר שנעורר דקשה לפרש״י חדא מאי האי דקאמר ובמלאין דתרומה בשעת הגתות ופרש״י ומ״מ אינו נאמן על הקנקן וצריך לערות דמאי פסקא דבקדש במלאין אמרינן מיגו דמהימן אקדש מהימן נמי אקנקנים משא״כ בתרומה עד שהוצרך לאוקים ברקנים דקדש ומלאין דתרומה. וגם גוף הענין דחוק דהו״ל למימר אין נאמנין על הקנקנים דקדש ודתרומה דממילא אנו יודעים דשל קדש איירי ברקנין ודתרומה אפי׳ במלאים בשעת הגתות.

והאמת יורה דרכו דהך ברייתא היא קצור ברייתא הובא בירושלמי וז״ל ביהודה נאמנין על היין אבל לא על הקנקנים ובגליל אין נאמנין לא על היין ולא על הקנקנים (וכעין ברייתא מה דמייתי הבבלי תני אין נאמנים לא על הקנקנים ולא על התרומה ובגליל איירי) וסובר הש״ס דבהכרח סוברת הברייתא דבגליל נאמנין על הקדש מדנקיט ולא על התרומה דמשמע דעל הקדש נאמנין וכי הא דמייתי אביי בחגיגה דף כ״ה ע״ב עבר הירדן והגליל הרי הן כיהודה נאמנים על היין וכו׳ והיינו רק לענין קדש כמשמעות יין ושמן דנקיט אבל אתרומה סוברת יהודה אין גליל לא. והיינו דפריך קנקנים דמאי אי דקדש מיגו דנאמן אקדש וכו׳ אלא קנקנים דתרומה פשיטא וכו׳ ומסיק דה״ק אין נאמנים על קנקנים דקדש רקנים כל השנה ואין נאמנים על התרומה וקנקנים דגליל אפי׳ בשעת הגתות ולפ״ז מוכח דאע״ג דבגליל נאמנין על הקנקנים מלאין דקדש מ״מ אין נאמנים על הקנקנים ריקנים דקדש.

ופריך תנן כדי יין וכו׳ וקס״ד כפי׳ התוספתא דבקנקנים ריקנים המיוחדין לתרומה הקלו טפי דשרי אפי׳ שבעים יום קודם לזמן הגתות משא״כ בתרומה והאיך אמרת דבגליל נאמנין על הקדש ולא על כלים ריקנין. ומסיק דלעולם אימא לך דהחמירו בקנקנים ריקנין טפי מבתרומה ואין נאמנין על קנקנים ריקנין אפי׳ בשעת הגתות והא דנקיט כדי יין ושמן המדומעות לאו המיוחדים לתרומה קאמר אלא מאי מדומעות מעורבות שכל שיש בקנקנים חולין טבולין והוא משמר אותן ליטול ממנו נסכים (עיין בתוס׳ ד״ה במטהר) אז נאמן על הקנקנים שבעים יום קודם לגתות. וכשתסתכל בלשון רבנו בפי׳ המשנה תראה שזה ברור בכוונתו ובאו כל דבריו לנכון דהא דאמר בש״ס ובמלאין דתרומה בשעת הגתות היינו בגליל אבל ביהודה אמרינן מיגו גם בתרומה.

אפילו בשעת הגיתות והבדים שע״ה נאמנין על התרומה אינן נאמנין על כלי הריקם לומר שהוא טהור לתרומה.
כן פירש רבינו בפירוש המשנה, כי בבלי מפרש שאינן נאמנין באמרם קנקן ריקם שהוא טהור לתרומה כו׳ ואפילו בשעת הגיתות, הרי דהיה גורס בריקנים דתרומה בשעת הגיתות, וזה נכון דמי מדחיק להגמרא לומר מלתא חדתא כי האי מה דלא נכלל כלל בכוונת הברייתא רק במלאין שפיר נאמן דאינו צריך להריק לכליו, ופריך הגמרא מהא דתנן כדי כו׳ המדומעות נאמנין קודם לגיתות שבעים יום ואם אינן נאמנין בריקנין רק במלאים מתוך שהוא נאמן על התרומה שמונחת בתוכו שהיא טהורה ע״כ מחזקינן לקנקן זה שהוא טהור, א״כ הוא דוקא בשעה שהוא נאמן על התרומה עצמה לא קודם לגיתות שעל התרומה אינו נאמן וא״כ נשאר נאמנותו רק על הקנקן ועל קנקן ריקם הא אינו נאמן לכן מוקי ע״כ במטהר לנסכים שיהא נאמן על היין והשמן המונחים בתוכו, וז״פ מאוד ותמה אני על מרן שנתקשה בדבר פשוט כזה שבנסכים נאמנותו וזהירותו תיכף בהן שהרי נזהר ונאמן בקודש כל השנה משא״כ בתרומה שעכשיו קודם לגיתות אינו נזהר בתרומה עצמה א״כ הכד לבד הוא כקנקן ריקם ואינו נאמן כלל ודוק:
וכן משמע בירושלמי דאמר נגעו בו טהרות בשעה שהוא ריקן הטהרות טמאות מילאהו הטהרות טהורות יעו״ש דמיירי בתרומה ולא בקנקן של קודש מדאמר קודם, נגעו בו טהרות בשעת הגיתות כו׳ עברו הגיתות כו׳ וזה רק בתרומה דבקודש נאמנין כל השנה וזה ראיה עצומה ועיין מראה״פ שעמד בזה, ולפי שיטת הירושלמי גם בנאמנות כלי חרס לקודש דאמרו דנאמנין סבר דפליגי רשב״ל ור״י בהא אם משקין בתוכו אם נאמן על המשקין ג״כ, ודלא כתלמודין דבכלי פליגי עיי״ש דפריך על ר״ל ממשנה דאם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש דנאמן דחזינא דמיגו דמהימן אקודש מהימן גם על התרומה, אר״ז תיפתר באומר עד שאני חבר הפרשתיה, [פירוש דאומר שהפריש הקודש לתוך התרומה בשעת הגיתות שהיה אז כחבר וכמו דאמרינן שהכל מטהרים כליהם בשעת הגיתות והיה אז נאמן על התרומה] א״כ אין סתירה כ״כ לגירסת רש״י ז״ל, דאם הירושלמי סובר מיגו דמהימן אקנקן מהימן על המשקין, כש״כ במלאים דמהימן על מה שבתוכו לאכלם דמהימן על הקנקן, משא״כ כפי שיטת תלמודין דלא אמרינן מיגו יתכן כפי גירסת רש״י, אבל מסתבר כגירסת רבינו דלא נשווי פלוגתא רחוקה כולי האי ודוק בכ״ז:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחהכל

(ה) כלי שהיה לתוכו^א יין או שמן, וראינו עם הארץ יושב ומשמרו כדי להוציא ממנו נסכים, הרי זה נאמן על טהרת הכלי, ואפילו קודם לגיתות ולבדים בשבעים יום. אבל קודם לשבעים אינן נאמנין:
במה דברים אמורים, בשאר ארץ ישראל, אבל בירושלים נאמנין על כלי חרש הריקן לומר שהוא טהור לקודש לעולם. בין כלים דקין בין כלים גסין, בין שהיו הכלים ריקנין בין שהיו מלאין^ב, הרי הוא נאמן על הכלי, אף על פי שהמשקין שבתוכו טמאין. אפילו היה בגדו שהוא מדרס בתוך הכלי, הרי הכלי בחזקת טהרה לקודש. ומפני מה הקלו בהן, מפני שאין עושין כבשונות בירושלים:

When there was a container of wine or oil and we saw an unlearned person waiting and protecting it so that he could take accompanying offerings from it, his word is accepted with regard to the purity of the container for even 70 days before the time when winepresses and olive vats are active. Before these 70 days, by contrast, their word is not accepted.
Where does the above apply? In the other portions of the land of Israel. In Jerusalem, by contrast, the word of unlearned people that empty earthenware containers are pure for consecrated articles is always accepted. This applies with regard to small utensils or large ones, whether they are full or empty. Implied is that the word of an unlearned person that a container is pure is accepted even though the liquids in the container are impure. Even if the garment of the unlearned person which is considered as impure due to midras enters the container, the container is assumed to be pure with regard to sacrificial foods. Why was such leniency shown? Because kilns for earthenware containers are not made in Jerusalem.

א. ב3: בו. ד (גם פ, ק): בתוכו.

ב. ד (מ׳שהיו׳ הקודם): מליאין בין ריקנים. קיצר והפך.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

כְּלִי שֶׁהָיָה בְּתוֹכוֹ יַיִן אוֹ שֶׁמֶן וְרָאִינוּ עַם הָאָרֶץ יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ נְסָכִים הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עַל טָהֳרַת הַכְּלִי וַאֲפִלּוּ קֹדֶם לַגִּתּוֹת וְלַבַּדִּים בְּשִׁבְעִים יוֹם. אֲבָל קֹדֶם לְשִׁבְעִים אֵינָן נֶאֱמָנִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִים עַל כְּלִי חֶרֶס הָרֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ לְעוֹלָם בֵּין כֵּלִים דַּקִּים בֵּין כֵּלִים גַּסִּים בֵּין מְלֵאִין בֵּין רֵיקָנִים הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עַל הַכְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְמֵאִין. אֲפִלּוּ הָיָה בִּגְדוֹ שֶׁהוּא מִדְרָס בְּתוֹךְ הַכְּלִי הֲרֵי הַכְּלִי בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְקֹדֶשׁ. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם:

בבלי חגיגה כ״ה:, בבלי חגיגה כ״ו.

כלי שהיה בתוכו יין וכו׳ – משנה וגמרא שם ודברי רבינו כפירוש התוספות:

במה דברים אמורים בשאר א״י וכו׳ – משנה שם (דף כ״ו) בירושלים נאמנים על הקדש ובגמרא תנא נאמנים על כלי חרש [גסין] לקדש וכ״כ למה שאין עושין כבשונות בירושלים ופירש״י על כלי חרס הגסים וכל שכן הדקים ובהדיא תניא בירושלים נאמנים על טהרת כל הכלים לקודש וכל כך למה מהדר אף על הדקים.

ומ״ש: אף ע״פ שהמשקים שבתוכו טמאים אפי׳ היה בגדו שהוא מדרס וכו׳ – שם וכרבי יוחנן:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(ו) מן המודעית^א ולפנים נאמנין על כלי חרש, ומן המודעית ולחוץ אין נאמנין, והמודעית עצמה פעמים כלחוץ ופעמים כלפנים. כיצד, היה חבר נכנס ועם הארץ יוצא וכלי חרש בידו, הרי זה נאמן במודעית לומר שהוא טהור לקודש. היו שניהן נכנסין או שניהן יוצאין, אינו נאמן, עד שיהי^ב לפנים מן המודעית:

From Modi'it and closer, the word of unlearned people is accepted with regard to earthenware containers. Outside that area, their word is not accepted. Modi'it itself is sometimes considered as within that area and sometimes as outside.
What is implied? If a chavair was entering that town and an unlearned person carrying an earthenware container was departing, his word - that the container is pure with regard to sacrificial food - is accepted in Modi'it. If they were both either entering or departing, the word of the unlearned person is not accepted unless he is closer to Jerusalem than Modi'it.

א. ב3: המודיעים. ד: המודיעית. וכן כ״פ לקמן. אך במשנה חגיגה ג, ה בכ״י רבנו כבפנים.

ב. ב2: שיהיה. ב1: שיהו. ב3: שיהיו. ד: שיהא.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםראב״דכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחעודהכל

מִן הַמּוֹדִיעִית וּלְפָנִים נֶאֱמָנִים עַל כְּלִי חֶרֶס מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ אֵינָן נֶאֱמָנִין וְהַמּוֹדִיעִית עַצְמָהּ פְּעָמִים כְּלַחוּץ וּפְעָמִים כִּלְפָנִים. כֵּיצַד. הָיָה חָבֵר נִכְנָס וְעַם הָאָרֶץ יוֹצֵא וּכְלִי חֶרֶס בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן בַּמּוֹדִיעִית לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן נִכְנָסִין אוֹ שְׁנֵיהֶן יוֹצְאִין אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיְּהֵא לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית:

בבלי חגיגה כ״ה:

מן המודיעית ולפנים – א״א בגמרא מפרש שאינו נאמן אלא על כלי חרס הדקים לקודש.

מן המודיעית ולפנים וכו׳ – משנה בפרק חומר בקדש (דף כ״ה ע״ב) ובגמרא (דף כ״ו) תנא נאמנים בכלי חרס הדקים לקודש ופירש״י בגמרא מן המודיעים ולפנים שאין עושין כבשונות בירושלים לא לדקים ולא לגסים ומיהו בדקים הוצרך לאנשי ירושלים דכל יחיד ויחיד נסכו בביתו לכך הוסיפו להם טהרה ליחידים מגבול מודיעית אבל בעלי הלשכה המספיקים נסכים לצבור די להם בנכנסים לתוך העיר ולשם בלבד האמינום על החביות א״נ יחידים צריכין לדקים אף לבישול שלמיהם יום יום עכ״ל. ורבינו שסתם וכתב מן המודיעית ולפנים נאמנים על כלי חרס ולא חילק בין דקים לגסים יש לתמוה עליו וכבר השיגו הראב״ד וכתב א״א בגמרא מפרש שאינו נאמן אלא על כלי חרס הדקים לקודש עכ״ל. וליישב דברי רבינו אפשר שדקדק ולא כתב כל כלי חרס לומר דלא על כל כלי חרס קאמר וסתם כלי חרס הוו דקים וזה דוחק ויותר נכון לומר שטעמו משום דעל ההיא דתנא נאמנים על כלי חרס הדקים אמר ר״ל והוא שניטלים בידו אחת ור״י אמר אפילו שאין ניטלים בידו אחת ומשמע לרבינו דר״ל מפורש דדקים דוקא ור״י מפרש דלאו דוקא דהוא הדין לגסים כדקתני באידך ברייתא דבחד ברייתא אשמעינן נאמנות דדקים ובאידך ברייתא אשמעינן נאמנות דגסים והוה ליה כאילו תנא נאמנים על כלי חרס בין דקים בין גסים:

והמודיעית עצמה פעמים כלחוץ וכו׳ – שם תנא מודיעית [עצמה] פעמים כלפנים פעמים כלחוץ כיצד קדר יוצא וחבר נכנס כלפנים שניהם נכנסים או שניהם יוצאים כלחוץ. ופירש״י מודיעית הכרך עצמו. קדר יוצא מלפנים מן המודיעית ונכנס למודיעית וחבר בא מחוץ למודיעית ונכנס למודיעית. כלפנים מותר ליקח ממנו שהקדר לא יחזור עוד לאחריו ואם לא עכשיו יקח אימתי. שניהם נכנסים מחוץ למודיעית ובאו בתוך הכרך. כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן הכרך ולפנים וכן שניהם יוצאים הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד וכל שכן קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח:

מן המודיעית ולפנים וכו׳. ידוע דהראב״ד השיג דהו״ל לבאר דדוקא בכלי חרס הדקין כדתנן וכו׳ ומרן ז״ל הליץ בעד רבינו עיין עליו ועוד נראה לומר דרבינו ראה דבתר הכי תנא נאמנין על כלי חרס הגסין וכל כך למה לפי שאין עושין כבשונות בירושלים ומלישנא דכל כך למה משמע ליה לרבינו דקאי גם אמודיעית דטעמא הוי ג״כ מפני שאין עושין כמ״ש רש״י ז״ל אמתני׳ ולכוונה זו הקדים רבינו המאוחר כמ״ש סמוך ונראה לעיל מינה שוב הזכיר דין המודיעית:

מן המודיעית וכו׳. עיין השגות והכ״מ נדחק וראיתי בתוספתא פ״ג דחגיגה וז״ל מן המודיעים ולפנים נאמנים על כלי חרס רקים לקדש. ובלי ספק זו גירסת רבנו בחגיגה דף כ״ו תנא נאמנים בלי חרס הרקים לקדש ודלא כגירסת רש״י הדקים דדחוק טובא האיך נקראים דקים כשהן ניטלין בידו אחת וכן נדחק רש״י בפי׳ אפיקרסיתו ולדרך רבנו היינו טליתו בתוכו כמ״ש רבנו בפרקין ה״ה ולפי גירסת רבנו בכלי חרס רקים ניחא וכמ״ש בפרקין ה״ד וקאמר ריש לקיש והוא שנטלין בידו אחת דסובר לחלק בין ירושלים עצמו למודיעית דבירושלים הוא דנאמנין אפי׳ על הגסין ור׳ יוחנן אומר דדין מודיעית כדין ירושלים ואפי׳ אין נטלין בידו אחת. גם קס״ד דריש לקיש דוקא רקים קאמר אבל כל שיש בתוכו משקה חולין כיון שאינו נאמן על המשקין אינו נאמן על הכלי מדין כלים שנטמאו במשקין. ור׳ יוחנן פליג דעיקר רבותא דברייתא אע״ג שהן רקים מתרומה וקדש דליכא מיגו דנאמן על הקדש נאמן אקנקן מ״מ נאמן על הקנקן לקדש דוקא ואפילו מלאים חולין וכו׳ והיינו דמסיק רבא ומודה ר״י במשקין עצמן דטמאין ומשו״ה נמי אמרה הברייתא לשון רקים דרק הכלי ריק טהור ולא החולין שבתוכו ופסק רבנו כר״י דמודיעית דינו כירושלים ולעיל ה״ה כתב רבנו הכל בירושלים וכאן כתב דה״ה למודיעית ונתיישבה השגת הראב״ד.

והמודיעים עצמה פעמים כלחוץ כו׳.
מרן העתיק פרש״י על דברי רבינו ולא כן דרכו רק כפי מה שפירש בפירוש המשנה דכשהוא פניו נגד פניו רואה אותו ואינו נוגע במשקין שבידיו בתוך כלי חרס יעו״ש תמצא מבואר כל דבריו עפ״י מש״כ שם:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםראב״דכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחהכל

(ז) קדר שהביא קדירות, והניחן לפנים מן המודעית, ובאו הלוקחין והוא אומר להם שהן טהורות, ולקח הקדירה^א ונכנס בה, הרי היא טהורה לקודש אבל לא לתרומה, כמו שביארנו. לקח קדירה ויצא בה חוץ למודעית, הרי זו טמאה בין לתרומה בין לקודש^ב. אף על פי שהן^ג הן הקדירות, והוא הקדר עצמו, אינו נאמן אלא לפנים מן המודעית:

The following rules apply when a potter brings pots and places them down closer to Jerusalem than Modi'it. Potential customers come and he tells them that it is pure. If a chavair purchases a pot and brings it in, it is considered as pure with regard to sacrificial food, but not with regard to terumah, as we explained. If he purchased a pot and took it outside of Modi'it, it is impure, both for sacrificial foods and for terumah. This applies even though these are the same pots and the same potter. His word is accepted only within a radius beginning from Modi'it.

א. ב3-2: קדירה (ובב1 היה כתוב: קדירות, ותוקן ל: קדירה). וכך ד (גם פ, ק). וכך היה גם בא׳, ותוקן כבפנים.

ב. ב1 (מ׳לתרומה׳): לקודש בין לתרומה. וכך ד.

ג. ב2: שהרי.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

קַדָּר שֶׁהֵבִיא קְדֵרוֹת וְהִנִּיחָן לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית וּבָאוּ הַלּוֹקְחִין וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן שֶׁטְּהוֹרוֹת הֵן. לָקַח קְדֵרָה וְנִכְנַס בָּהּ הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לָקַח קְדֵרָה וְיָצָא בָּהּ חוּץ לַמּוֹדִיעִית הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לִתְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן הֵן הַקְּדֵרוֹת. וְהוּא הַקַּדָּר עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן אֶלָּא לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית:

בבלי חגיגה כ״ה:

קדר שהביא קדירות וכו׳ – משנה שם הקדר שהוא מוכר [הקדירות] נכנס לפנים מן המודיעית הוא הקדר והן הקדירות והן הלוקחין נאמן יצא אינו נאמן:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(ח) הלוקח כלי חרש מן הכבשן בכל מקום, הרי אלו טהורין בין לקודש בין לתרומה, ואין אומרין שמא נגע בהן עם הארץ. ואפילו לקח מן הסדר הראשון, ואף על פי שהכבשן פתוח וכבר נלקח חציו, שלא גזרו טומאה על כלים^א שבכבשן:

When one takes earthenware containers from a kiln no matter where it is located, they are considered pure, both with regard to sacrificial foods and with regard to terumah. We do not suspect that perhaps an unlearned person touched them. Even if they were taken from the first row and even if the kiln was open and half of its contents were already taken, containers taken by a chavair are considered as pure. For a decree was not established concerning utensils in a kiln.

א. ב1: הכלים.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי חֶרֶס מִן הַכִּבְשָׁן בְּכׇל מָקוֹם הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לִתְרוּמָה וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶן עַם הָאָרֶץ. וַאֲפִלּוּ לָקַח מִן הַסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכִּבְשָׁן פָּתוּחַ וּכְבָר נִלְקַח חֶצְיוֹ שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל כֵּלִים שֶׁבַּכִּבְשָׁן:

הלוקח כלי חרס מן הכבשן וכו׳ – בריש פ״ה דפרה איפליגו תנאי במילתא ומייתי לפלוגתא בתוספתא פ״ד דפרה ומסיים בה זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונוטל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר שלשה ימים ונוטל ופסק כמשנה אחרונה ותמהני עליו דכיון דלא הוזכרה משנה אחרונה במתניתין משמע דס״ל לרבי דליתא למשנה אחרונה והיאך הניח דברי רבי במתניתין ותפס דברי התוספתא וכעין מה שאמרו אם רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה ויש לתמוה על הראב״ד שלא השיגו בזה:

ודע: דמתניתין הכי איתא המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן וכו׳ ולתרומה פותח את הכבשן ונוטל רבי שמעון אומר מן הסדר השני רבי יוסי אומר מן הסדר השלישי ונראה שרבינו מפרש שדברי תנא קמא דמתניתין דאמר פותח את הכבשן ונוטל היינו דברי רבותינו דתוספתא וה״ק פותח את הכבשן ונוטל ואינו נמנע אלא שבמשנה קיצרו בלשון משום דממילא משמע ויש לדקדק בלשון התוספתא מאי והחבר בא וכו׳ דבכלל ואינו נמנע הוא. ונראה לי שוי״ו זו היא במקום שי״ן והכי קאמר נוטל ואינו נמנע שהחבר בא אפילו אחר שלשה ימים ונוטל:

ואפי׳ לקח מן הסדר הראשון. עיין כ״מ ולשון התוספתא הובא בר״ש ריש פ״ה דפרה לתרומה פותח כבשן ונוטל מצאו פתוח או שנפתח אחד מהן ר׳ שמעון אומר מן הסדר השני ר׳ יוסי אומר מן הסדר השלישי זו משנה ראשונה ורבותינו אומרים פותח ונועל ואינו נמנע והחבר בא אפי׳ לאחר שלשה ימים ונוטל ע״כ. והכ״מ נדחק והפי׳ פשוט דכל שמצא החבר הכבשן שלם פותחו החבר ונוטל אלא אם מצא הכבשן פתוח דאיכא חשש מגע עם הארץ או שנפתח אחד מהן (פי׳ אפי׳ מוצא הכבשן סתום כל שרואה שנפחת אחד מהן אי נמי ה״ק שנפתח אחד מהן מלשון פתח ר׳ יהודה ראש המדברים ר״ל שהתחיל אדם ליקח אחת מהקדרות דאיכא חשש מגע ע״ה הוא) דר״ש אומר שיקח החבר מסדר השני ור״י אומר מסדר השלישי ורבותנו אומרים שהיוצר פותח ומוכר וחוזר ונועל ואינו נמנע ואף עפ״כ החבר בא אפי׳ אחר שלשה ימים שכבר נלקח חציו ונוטל דלא גזרו טומאה על הכלים שבכבשן וכת״ק דמתני׳.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

(ט) טומאת עמי הארץ ברגל, כטהרה^א היא חשובה, שכל ישראל חברים ברגל, וכליהן כולן ואכליהן ומשקיהן טהורים ברגל, מפני שהכל מטהרין עצמן ועולין לרגל, לפיכך הן נאמנין בכל^ב ימות הרגל בין על הקודש בין על התרומה. ומשיעבור^ג הרגל חוזרין לטומאתן:

During the pilgrimage festivals, the impurity decreed upon the unlearned is suspended and they are considered as pure. For the entire Jewish people are considered as chavairim during the pilgrimage festivals. All of their utensils, their food, and their liquids are considered as pure during the festivals, for everyone purifies themselves and ascends to Jerusalem on the festivals. Therefore their word is accepted - whether with regard to sacrificial foods or with regard to terumah - throughout the festivals. After the festival passes, they are considered as impure again.

א. ד: כטהורה. אך בפיהמ״ש חגיגה ג, ז בכ״י רבנו: טהרה.

ב. ב2-1: כל. וכך ד (גם פ).

ג. ב3-1: ומשעבר. ד (גם פ): משעבר.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךעודהכל

טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כִּטְהוֹרָה הִיא חֲשׁוּבָה שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים הֵן בָּרְגָלִים וּכְלֵיהֶם כֻּלָּם וְאוֹכְלֵיהֶם וּמַשְׁקֵיהֶן טְהוֹרִים בָּרֶגֶל מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל מְטַהֲרִין עַצְמָן וְעוֹלִים לָרֶגֶל. לְפִיכָךְ הֵן נֶאֱמָנִים כׇּל יְמוֹת הָרֶגֶל בֵּין עַל הַקֹּדֶשׁ בֵּין עַל הַתְּרוּמָה. מִשֶּׁעָבַר הָרֶגֶל חוֹזְרִין לְטֻמְאָתָן:

בבלי חגיגה כ״ו., בבלי נדה ל״ד.

טומאת ע״ה ברגל וכו׳ – בס״פ חומר בקדש (חגיגה כ״ז) ובפרק בנות כותים:

טומאת עם הארץ ברגל כטהורה היא חשובה כו׳. (א״ה עיין במ״ש הרב המחבר לקמן פט״ז מה׳ טומאות אוכלין דין י׳):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךהכל

(י) הפותח חביתו ברגל והמתחיל בעיסתו^א, ועבר הרגל, הרי שאר החבית ושאר העיסה בחזקת טומאה, שהרי נגעו בה עמי הארץ. ואף על פי שלא נגע בה אלא בזמן שהוא כחבר, אינה טהורה אלא בימי הרגל בלבד:

When a person opened his barrel of wine or of oil or began selling his dough during the festival, once the festival passes, the remainder of the contents of the barrel and the remainder of the dough are assumed to be impure, for they were touched by an unlearned person. Although he touched them only during the time that he is considered as a chavair, they are only considered as pure during the days of the festival.

א. בב2 נוסף: ברגל. ב3 (מ׳ברגל׳): והמתחיל בעיסתו ברגל.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחעודהכל

הַפּוֹתֵחַ חָבִיתוֹ בָּרֶגֶל וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ וְעָבַר הָרֶגֶל הֲרֵי שְׁאָר הֶחָבִית וּשְׁאָר הָעִסָּה בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נָגְעוּ בּוֹ עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא כְּחָבֵר אֵינָהּ טְהוֹרָה אֶלָּא בִּימֵי הָרֶגֶל בִּלְבַד:

בבלי ביצה י״א:, בבלי חגיגה כ״ו.

הפותח את חביתו ברגל וכו׳ – משנה שם וכחכמים:

ודע: דאמרינן בגמרא יתיב רב אמי וכו׳ עד שאין צריך להניחה ומשמע לכאורה דלמסקנא לרבנן מותר להניחה ורבינו לא פסק כן משום דמשמע ליה דבדרך דחייה איתמר ומה שרצה להכריע משום דרבי יהודה יגמור קאמר איכא למידחי דאורחא דמילתא נקט דכיון שיש לו רשות לגמור אין לו צורך להניחה לרגל אחר אי נמי דעדיף היתרא דיגמור דהוי בשעת איסור מלהניחה דלא הוי אלא בשעת היתר וא״נ האי דקתני לא יניחנה רבנן הוא:

הפותח חביתו. יש לחקור אם היתר זה הוא דוקא בחבית מלאה שניכר בה שלא נגעה בה יד או דילמא דאפילו חסרה מקצתה וכן מוכח טובא שהרי רבינו בהל׳ ב׳ פסק דאם הניחה עם הארץ אצלו עד הגת הבאה והביאה לו יקבלנה ממנו וכו׳ ולפ״ז אם נפרש כאן דדוקא מלאה קאמר כדרך פותחי חביות תקשה לן מאי שנא מההיא ואם נאמר דהכא שאני שיד הכל ממשמשין בו כמ״ש רבינו שהרי נגעו בו ע״ה ולכך אין לו שום תיקון הא ליתא דודאי אין זה כלום חדא דכיון דברגל כל ישראל בחזקת טהרה וגזרת חז״ל היא מה לי בעליהן מה לי זולתן ועוד שבגמרא מייתי נימא כתנאי וכו׳ דהא דקתני יניחנה רבנן וכו׳ אשר לפ״ז בהכרח צ״ל דפותח דתני אף שאינה מלאה קאמר ומינה דברגל אחר תחזור להכשרה דומיא דההיך ולכך רבינו סתם הדברים מפני שלא הוצרך לבאר שהרי הוא נלמד מהדין שהקדים לעיל:

הפותח וכו׳. עיין כ״מ ורש״י כתב ה״ג אלא הא דתניא יניחנה רבנן וכו׳ ומהפך הסדר שבש״ס. גם קשה דהש״ס מהדר לדחות שלא יהא מ״ד לא יניחנה כתנאי ומסיק דלכו״ע מותר להניח. ורבנו גורס כגירסא שלפנינו אלא הא דתניא לא יניחנה ר׳ יהודה והא דתניא יניחנה כרבנן ובדרך בתמיה פריך דכ״ש אי אמרת לא יניחנה דקשה לר״י דאמר יגמור וגם לרבנן קשה יד הכל ממשמשין בו ואת אמר יניחנה ולזה מסיק מאי לא יניחנה א״צ להניח ול״ג ומאי אלא מאי וה״ק דמסיק דלאו תנאי היא אליבא דרבנן אלא תנאי היא אליבא דר״י חד אמר יניחנה וחד אמר לא יניחנה שא״צ להניח אלא יגמור כר״י דמתני׳ ולק״מ לר׳ אמי.

הפותח חביתו ברגל כו׳ הרי שאר החבית כו׳ בחזקת טומאה כו׳.
ראה בכסף משנה דמשמע ליה בדרך דחיה איתמר, וצריך להוסיף על דבריו דכן מפורש בירושלמי דתנאי היא ז״ל. כיצד הוא עושה תני ר׳ חייא שופכה תני בר קפרא שוברה והא תנא ר״ח בר שאול מניחה לרגל הבא חזינא בהדיא דהוא כתנאי ובבלי רק בדרך דחייה אמר והא דתני ר״ח שופכה הוא בחבית של עץ וב״ק תני שוברה הוא בחבית של חרס ואינהו רבים הוי לכן פסק כוותייהו, ומדאמר הירושלמי והא תנא בדרך רומיא משמע דיש תירוץ והיינו דהך דר׳ חלפתא ב״ש אתיא כר׳ יהודה וכמו דאמר בבלי ג״כ, ואי משום הא דפריך הא ר׳ יהודה יגמור קאמר, א״ש דאמר בירושלמי ר״ש בר נחמן בשם ר״נ מה פליגין בחבית של יין אבל בחבית של שמן כו״ע מודו שאינו גומרה פירוש דיין אינו יכול להניח עד רגל הבא דיתחמץ היין כשהיא חסרה כדאמר סוף המפקיד דגירי דיליה אהנו לה עיי״ש, אבל בחבית של שמן אף ר״י מודה דמניחה לרגל הבא דלא תתקלקל בשהייתה ואם נצריכו להשהות לא ימנע מלמכור שמן ברגל, וא״כ הא דתני מניחה לרגל הבא אתיא כר׳ יהודה דחייש סופו מפרי תחלתו ובשל שמן. ולענ״ד צ״ל הך דרשב״נ בתר דפריך הא תניא ר״ח בר שאול מניחה לרגל הבא וזה נכון. ומדלא מעורר גמרא דילן דלעולם ברגל השני טהור רק שאינו מניחה תלוי בפלוגתא דתנאי אם חיישינן לתקלה כדאמר בפסחים סוף פ״ק מוכח דבכה״ג אין סברא לחוש לתקלה להפסיד דבר שיטהר לרגל הבא, ועיין בהא דשקיל וטרי בקיבל חבית בשעת הגתות ורבינו לעיל הלכה ב׳ לא הזכיר זה יעו״ש ודוק היטב:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחהכל

(יא) אחר הרגל במוצאי יום טוב היו מטבילין את כל הכלים שהיו במקדש, מפני שנגעו בהן עמי הארץ ברגל בשעת החג. ולפיכך היו אומרין להן, היזהרו שלא^א תגעו בשולחן בשעה שמראין אותו לעולי רגלים, כדי שלא יהיה טמא במגען^ב אחר הרגל, ונמצא צריך טבילה והערב שמש, ונאמר בלחם הפנים ״לפני תמיד״ (שמות כ״ה:ל׳). וכל הכלים היו טעונין טבילה והערב שמש, חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת, מפני שציפוייהן כבטלים לגביהן:

After the festival, on the night following the festival, the priests would immerse all the utensils that were in the Temple in a mikveh, because the unlearned people had touched them during the festival. Therefore they would tell the people: "Do not touch the Golden Table,⁠" when they would show it to the festive pilgrims so that, after the festival, it would not be considered as impure because they touched it and thus would require immersion and waiting until nightfall before it would regain purity. This is undesirable, because with regard to the showbread, Exodus 25:30 states: "It should be before Me continuously.⁠"
All of the sacred utensils require immersion and waiting until nightfall with the exception of the Golden Altar and the Copper Altar. They do not contract impurity, because their metal plating is considered as subsidiary to their inner material.

א. ד (מ׳היזהרו׳): אל. קיצר שלא ברשות.

ב. ד: במגעו. אך מוסב על עמי הארץ.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםתשובות רדב״ז על משנה תורהכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחעודהכל

אַחַר הָרֶגֶל בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָיוּ מַטְבִּילִין כׇּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ בָּרֶגֶל בִּשְׁעַת הֶחָג. וּלְפִיכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן אַל תִּגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן בְּשָׁעָה שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָמֵא בְּמַגָּעוֹ אַחַר הָרֶגֶל וְנִמְצָא צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְנֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים (שמות כ״ה:ל׳) לְפָנַי תָּמִיד. וְכׇל הַכֵּלִים הָיוּ טְעוּנִים טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁצִּפּוּיֵיהֶן כִּבְטֵלִין לְגַבֵּיהֶן:

בבלי חגיגה כ״ו., בבלי חגיגה כ״ו:, בבלי חגיגה כ״ז.

שאלת ממני ידיד נפשי עלה דהא דאמרינן בפ׳ חומר בקדש מלמד שמגביהין את השלחן ומראין בו לעולי רגלים ואומר להם ראו חבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים כסלוקו סדורו שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו וכתבה הרמב״ם פי״א מהל׳ מטמאי משכב ומושב. וקשיא לך הרי ישראל לא היו נכנסין אפי׳ בין האולם ולמזבח ואיך יראו אם הוא חם או צונן ואפי׳ לפי מה שפירשו התוס׳ שהיה רך ולאו דוקא חם מ״מ איך יכירו אם רך או יבש והם עומדים מרחוק:

תשובה: אמרו משמו של הריטב״א ז״ל שהיה עולה הבל מהלחם ובזה היו מכירים שהוא חם ועדיין לא ידענו אם זה הנס היה תדירי או דילמא בזמן עולי רגלים ובשלמא שיהיה חם היה קצת צורך כדי שיתהנו האוכלים בלחם חם אבל שיעלה הבל למה ועוד שלא ראיתי מימי עולה הבל מהלחם אפי׳ כשהוא חם אלא בזמן שחותכים אותו וצריך הוא ז״ל לומר שהכל היה בכלל הנס. אבל לדעתי אין צורך אלא כך היא הצעתן של דברים כי בשבת שבתוך המועד סמוך לסדור לחם הפנים היו מגביהין את השלחן ומושכין אותו מעט לצד פתח ההיכל כדי שיראו אותו מרחוק שהרי היה נתון לצד צפון ועדיין הוא לפניהם אבל לא היו מניחין אותו לחוץ ומיד היו הכהנים מסדרין הלחם החדש ומוציאין הישן ומראין אותו לעולי רגלים ראו חיבתכם לפני המקום שעברו עליו ח׳ ימים ועדיין הוא חם והוא עושה נס זה שאתם חביבין לפניו ואפילו בעצרת אם לא חל בשבת אפשר היו מתעכבים לראות הנס ואם לא התעכבו כבר הכירו הנס מהרגלים שעברו. ולא היו יכולים להוציאו משם להטבילו משום דכתיב לחם פנים לפני תמיד ולפיכך היו אומרים הזהרו שלא תגעו בשלחן ופירש״י ז״ל והתוס׳ לכהנים עמי הארץ שהיו נכנסים להשתחוות היו מזהירים. וא״ת למה לא עשו ב׳ שלחנות שאם יטמא האחד יביאו השני כשאר כל הכלים דתנן כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים וי״ל דבשעה שהיו מגביהים הלחם מעל הראשון להניחו על השני אינו על השלחן לפני תמיד וטומאה אחרת בהיכל לא שכיחא אלא טומאת עמי הארץ וכבר היו מזהירים אותם שלא יגעו.

וא״ת אכתי אם נטמא ממש מה תקנה יש להם וכי תימא שאינו מקבל טומאה מן התורה הא ודאי ליתא דהא כתיב שלחן הטהור מכלל דמקבל טומאה וי״ל שהיו מקדשים אחד משלחנות הזהב אשר היו בפתח ההיכל ומכניסין אותו בהיכל ונותנים עליו הלחם ולהך פורתא לא חיישינן כיון דלא אפשר בלאו הכי ומטבילין את השלחן הטהור ומחזירין אותו למקומו ושלמה עשה עשרה שלחנות ומ״מ פשטא דמתני׳ דכל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים וכו׳ משמע אפי׳ שלחן ואפ״ה היו מזהירין שלא יגעו בו משום דבעינן לפני תמיד וכדכתיבנא וליכא לפרושי שהיו מגביהים אותו ומוציאין לחוץ. חדא דא״כ לא היה צריך רש״י והתוס׳ לימא לכהנים עמי הארץ היו מזהירין הנכנסים להשתחוות בהיכל וכי תימא שלא היו מוציאים אותו אלא חוץ לפתח ההיכל עדיין הקושיא במקומה עומדת איך היו מכירים ישראל מרחוק אם הלחם חם או לא. ותו מפני שיראו ישראל את השלחן היו עוברים אקרא דכתיב לחם פנים לפני תמיד. ותו אם היה אפשר להוציאו למה היו מזהירים שלא יגעו בו יטבלו אותו כשאר כל הכלים דאין סברא לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה. ותו אם היו מוציאים אותו למה היו צריכים להגביהו הרי רואים אותו כל העומדים בעזרה ובשלמא לפי מאי דפרישינן שהיו ממשיכין אותו מן הצפון לפתח ההיכל היינו שהיו צריכין להגביהו כדי שיראו אותו. ותו דאפי׳ תימא שהיו מוציאים אותו עד עזרת ישראל עדיין לא תירצנו הקושיא שהרי היו מזהירים אותם שלא יגעו בשלחן ואיך יכירו אם הלחם חם או לא אלא הנכון מה שכתבתי שלא היו מוציאין אותו מן ההיכל. [אלא משכו את השלחן לצד הפתח] ומראים אותו לעם ואומרים להם ראו כמה חבתכם לפני הקב״ה שעושה לכם נס זה שעדיין הלחם חם ומיד מסדרים המערכה ומוציא הלחם ורואים שעדיין הוא חם כיום סדורו והיינו דאמרינן ביומא פ״ק לחם הפנים ניסי דבראי הוא שהכל היו רואים את הלחם חם ומכירין הנס והוא מכלל הנסים הידועים לכל. ומה שכתב רש״י ומגביהים אותו ומוציאים אותו לחוץ לא שהיו מוציאים אותו חוץ להיכל אלא מוציאים אותו חוץ למקומו שהיה נתון בצפון ומוציאים לצד הפתח כדי שיראו אותו. אי נמי מוציאים אותו לחוץ לא קאי אשלחן אלא אלחם שהיו מוציאים אותו מיד כדי שיראו הנס שעדיין הוא חם דאי לא תימא הכי קשיא לרש״י מדידיה אדידיה שכתב לכהני עם הארץ היו מזהירים:

אחר הרגל במוצאי יום טוב וכו׳ – גם זה משנה שם:

וכל הכלים טעונין טבילה וכו׳ – משנה שם כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהם כקרקע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהם מצופין ובגמרא (דף כ״ז) מפני שהם מצופין אדרבא כיון דמצופין נינהו מיטמו וכו׳ ופסק רבינו כרבנן וכתירוצא בתרא דפשטא דמתני׳ הכי משמע וגם כיון דבתרא הוא הוי עיקרא ועיין במה שאכתוב בפרק רביעי מהלכות כלים:

אחר הרגל כו׳ היו אומרים להם אל תגעו בשולחן בשעה שמראין אותו לעולי רגלים. דין זה הוא בפרק בתרא דחגיגה אך הטעם שכתב רבינו לא נזכר שם והתוספות שם כתבו שלא תגעו בשלחן בכהנים עמי הארץ ההולכין להיכל להשתחוות קאמר שאילו ישראל לא היו ראויין לילך אף בין האולם ולמזבח וכן פירש״י ע״כ. ונראה שהתוספות לא רצו לומר שהאזהרה היתה אף לישראל ובשעה שמראין אותו לעולי רגלים משום דס״ל דלא היו מוציאין את השולחן לחוץ אלא מגביהין אותו והיו רואין אותו מרחוק וא״כ לא היו צריכים לאזהרה שלא יגעו בו שהמציאות הוא נמנע ומש״ה הוצרכו לומר דבכהנים עמי הארץ איירי ורבינו נראה דס״ל שהיו מוציאין אותו לחוץ. ויש ראיה לזה מההיא דאמרי׳ בפ״ק דיומא (דף כ״א) נסי דבראי לא קא חשיב ופריך אי הכי לחם הפנים נסי דגואי הוא ומשני לחם הפנים נסי דבראי הוא דאמר ר״ל וכו׳ שמגביהין אותו לעולי רגלים ע״כ. ואם איתא שלא היו מוציאין אותו לחוץ היכי הוי נסי דבראי בשביל ההגבהה וכ״כ רש״י ז״ל שמגביהין אותו ומוציאין אותו לחוץ ע״כ. הן אמת שגירסא זו ראיתי בדפוס קושטאנטי׳ אך בדפוס קראקא ראיתי שהגירסא הוא שמגביהין אותו ומראין אותו לחוץ ולמה שהקשינו דהיכי חשיב ליה נסי דבראי בשביל ההגבהה נ״ל דנסים שהיו ידועים לעומדים בחוץ קא חשיב לאפוקי גם דכרובים שלא היה ידוע אלא לאותם העומדים בפנים וכמבואר ונראה שלזה כיון רש״י שכתב דבראי מבחוץ בעזרה נסים הידועים לכל ע״כ. נראה שנתכוין למ״ש. ונראה דאף דנימא דרש״י ז״ל ס״ל שהיו מוציאין השולחן לחוץ אפשר ליישב דברי רש״י הללו שכוונתו הוא לתת טעם למה שחלקו בגמרא דנסי דבראי קא חשיב נסי דגואי לא קא חשיב דמאחר דכולם הם נסים הנעשין במקדש מה נשתנו אלו מאלו לזה כתב דנסים הידועים לכל קא חשיב לאפוקי נסי דגואי דאינם ידועים לכל ומיהו דעת רבינו נראה דס״ל שהיו מוציאין השלחן לחוץ וכפשטא דשמעתא ולסברת התוספות דס״ל שלא היו מוציאין אלא מגביהין ומראין קשה לי דמנא הוו ידעי הנס מרחוק. שוב ראיתי בירושלמי סוף חגיגה דאמרינן השלחן למה טמא מפני שמוציאין אותו ומראין אותו לעולי רגלים וזה ממש כסברת רבינו. שוב ראיתי שיש להכריח שהיו מוציאין אותו לחוץ דאלת״ה אלא לפי שהיה ניכר הנס מבחוץ מש״ה חשיב ליה א״כ כרובים נמי אמאי לא חשיב הא אמרינן שהיו מגביהין את הפרוכת והיו אומרים ראו חבתכם לפני המקום כו׳ אלא ודאי דשאני לחם הפנים שהיו מוציאים אותו לחוץ וכדכתיבנא:

ומ״ש רבינו: כדי שלא יהיה טמא במגעו וכו׳. ולא הוי כלי עץ העשוי לנחת דהוא טהור לפי שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים וכו׳ ואע״פ שהיה מצופה זהב וקי״ל דכלים המצופים אינם מקבלים טומאה שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ הכי איתא בסוף חגיגה ובפרק שתי הלחם (דף צ״ו) יע״ש. (א״ה ועיין לקמן במ״ש הרב המחבר פ״ד מהלכות כלים דין ד׳):

ולפיכך היו אומרים להם אל תגעו בשלחן בשעה שמראין אותו. המל״מ ז״ל הכריח דדעת רבינו היא שהיו מוציאין השלחן לחוץ כדי להראותו דאי לא תימא הכי כרובים נמי אמאי לא חשיב הא אמרינן שהיו מגביהין הפרכת והיו אומרים ראו חבתכם לפני המקום אלא ודאי דשאני לחם הפנים שהיו מוציאין אותו לחוץ ע״כ ואיני רואה הכרח חותך שהרי הכרובים במקומם היו מונחים ולא היו מגביהין אלא הפרכת ולכך לא חשיב ליה משא״כ השלחן שהיו מגביהים אותו להדיא ודו״ק:

ונמצא צריך טבילה וכו׳. קשיא לי בההיא דפסחים דף ק״ט א״ר אשי אמר לי רבין בר חיננא שלחן של מקדש של פרקים הוה דאי ס״ד הדוקי הוה מיהדק אמתא באמתא היכי מטבליה מאי קושיא דילמא בים שעשה שלמה וכו׳ ופי׳ התוס׳ דהרגלים לא היו מחוברין עם השלחן וכ״כ רש״י ורשב״ם ז״ל עיי״ש אך קשה לי טובא דאף באמתא באמתא לא קאי מ״מ באלכסון הוה מצי מטביל דהא קי״ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ומכל שכן לפי מ״ש התוס׳ בסוכה דלאו דוקא תרי חומשי דטפי הוי ותו דלמה יעשו המקוה אמה על אמה בצמצום הלא היו יכולין להרחיבו כדי שיכיל כל הכלים והשלחן בכלל ולזה י״ל דאפשר דגם זה היה ע״פ הדיבור שוב אחר זמן רב ראיתי להריב״ש ז״ל סי׳ רצ״ב שנרגש מזה ותירץ דאף אם יטבילוהו באלכסון עדיין לא יספיק מפני עובי השלחן והמסגרת והזר וא״ת שירויחו המקוה בשטחו יש לחוש שלא לדחוק העזרה כדאמרינן בירושלמי גבי בימה שהיו עושין למלך בעזרה עיי״ש:

שציפוייהן וכו׳. עיין כ״מ ומל״מ ועיין מ״ש פ״ד מהל׳ כלים ה״ד.

ירושלמי חגיגה פ״ג ה״ז יו״ט שחל להיות ע״ש אוכל אף (תשבות) הרגל כרגל. וט״ס וצ״ל [שבתות] הרגל כרגל, פירוש שבת שחל להיות לפני הרגל או חל להיות אחר הרגל הן כרגל, וטעמו משום דאינן יכולין לבוא רק לפני שבת ואין יכולין לצאת רק אחר השבת וכמו דתנן בסוף סוכה שמה״ט שוין כל המשמרות בחילוק לחם הפנים כו׳, ערב הפסח כפסח שצריכין לבוא לפסח, ויום טבוח כעצרת שצריכין להיות עד אחר היום טבוח ודוק:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםתשובות רדב״ז על משנה תורהכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחהכל

(יב) עם הארץ שאמר, טהור אני מטומאת מת, או שאמר, כלי זה טהור מטומאת מת, נאמן, ומטבילין אותו משום טומאת עם הארץ בלבד, וצריך הערב שמש ואינו צריך הזייה. במה דברים אמורים, בששאלו ואמר טהור הוא. אבל הלוקח כלי סתם מרשות עם הארץ, חוששין לו שמא טמא מת הוא, ומזין עליו שלישי ושביעי ככל הכלים הנמצאים בכל מקום חוץ לירושלים, שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאין בירושלים, כמו שיתבאר בטומאת הספיקות:

When an unlearned person says: "I have not contracted the impurity associated with a human corpse,⁠" or "This k'li has not contracted the impurity associated with a human corpse,⁠" his word is accepted. He or the k'li is immersed only because of the impurity associated with unlearned people and must wait until nightfall. There is, however, no need for the ashes of the red heifer to be sprinkled on him or it.
When does the above apply? When he is asked and he says that it is pure. When, however, a person takes a k'li from the domain of an unlearned person without clarification, it is suspected that it contracted the impurity associated with a human corpse and the ashes of the red heifer are sprinkled on it on the third and seventh days, as is the law regarding keilim that are found in any place outside of Jerusalem. As will be explained with regard to situations where impurity is questionable, a decree was not established with regard to the impurity of keilim found in Jerusalem.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחעודהכל

עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר טָהוֹר אֲנִי מִטֻּמְאַת מֵת אוֹ שֶׁאָמַר כְּלִי זֶה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת נֶאֱמָן וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ בִּלְבַד וְצָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁשָּׁאֲלוּ וְאָמַר טָהוֹר הוּא. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ כְּלִי סְתָם מֵרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא טְמֵא מֵת הוּא וּמַזִּין עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בְּכׇל מָקוֹם חוּץ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטֻמְאַת הַסְּפֵקוֹת:

בבלי חגיגה כ״ב:

ע״ה שאמר טהור אני וכו׳:

כלי זה טהור מטומאת מת וכו׳. הכ״מ לא הראה מקומו ועיין חגיגה דף כ״ב ע״ב נאמנין עמי הארץ על טהרת טבילת טמא מת וכמדומה דרבנו מפרש הא דאמרן שם כי שיילינן מינייהו מטבילין להו פירושו ששואלין אותן על טומאת מת ואז סגי בטבילה משום טומאת ע״ה ועיין פכ״ג מהל׳ טומאת מת ה״א ודוק. והלכה זו הקדמה למ״ש רבנו פי״ב מהל׳ משכב ומושב דהתם כשלא שאלו את הע״ה משום הכי ט״מ וטמאין מדרס.

ע״ה שאמר טהור אני כו׳.
נ״ב פרק חומר בקודש (דף כ״ב):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראאור שמחהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון