מעוברת ומניקה וכו׳ שראו ראיה ראשונה דיין שעתן, ובהלכה ו׳ מעוברת או מניקה שראתה הדם ועברו עליה ג׳ חדשים ואח״כ ראתה דיה שעתה.
הנה בתוספתא מפורש ר״י ור״ש אומרים מעוברת ומניקה לא דיה שעתה עד שעברו עליה שלש עונות וימי עוברה מצטרפין לימי מניקותה כו׳. נמצא דלחכמים דאמרו מעוברת ומניקה דיה שעתה אף אם לא הפסיקה שלש עונות, ואימתי דיה שעתה דוקא בראיה ראשונה ואם ראתה פעם שני והפסיקה אח״כ שלש עונות מטמאה מעל״ע למפרע, אבל לר׳ יוסי דיה שעתה, ואמר בירושלמי דרבי עביד כקולי דת״ק וקולי ר׳ יוסי דבראיה ראשונה אף בלא הפסקה טהורה וכי ראתה כמה פעמים והפסיקה שלשה עונות דיה שעתה, ומוכח מזה דלא כמ״ד דיין כל ימי עבורן דיין כל ימי מניקותן, דאל״ה ליכא קולא דר״י ורק לחומרא קאמר דאינה דיה שעתה מיד שתפסיק שלש עונות [וברייתא דתלמודין דפליגי בזה תנאי לא מייתי בירושלמי] ואלה הדברים ככתבן פסקן רבינו בהלכות האלו כקולי דר״י וכהוראת רבינו הקדוש בירושלמי שם, וכן כוון לזה המראה הפנים ודלא ככסף משנה:
ולפום תלמודין אפשר דבהא דפליגי תנאי אם דיין כל ימי עבורן או דוקא בראיה ראשונה אפשר דלטעמייהו אזלי, דמאן דאמר דתיכף כשהוכר עוברה הדמים מסתלקים או תיכף משעת הנקה איהו סובר דכל ימי עבורן דיין שעתן כו׳ אבל הני תנאי דאמרי דאין ההנקה או היכר העובר סיבה להסתלקות הדמים רק כשרואים אנו שעברו שלשה עונות ולא ראו בהן דם אז מחזקין להו במסולקת דמים א״כ בראיה שניה שוב הלא מה שהחזיקו אותן במסולקת דמים הוא טעות ומטמאות למפרע ור׳ יוסי ור״ש לטעמייהו דבעי הפסקה ג׳ עונות בהו ודוק. וכבר כתבתי בחידושי דאם במניקת מסתלקין הדמים מחמת חלב דדם נעכר ונעשה חלב א״כ כל ימי מניקותן הולכין ומסתלקין הם תדיר כהגהת ר׳ ברוך שברש״י, אבל אם מחמת הצער של לידה דאבריה מתפרקין א״כ אין דיה שעתה רק בראיה ראשונה, ולפ״ז ר״י ור״ש לטעמייהו אזלי במניקת דסברי דאין דיה שעתה רק כ״ד חודש ולא יותר, וגם זה נכון, אבל המחוור כמוש״כ כאן בס״ד:
ולפ״ז הא שכתב רבינו מעוברת ומניקה שראתה דם ואח״כ עברו עליה ג׳ חדשים כו׳ דיה שעתה, עברו עליה ג׳ חדשים אחרים וראתה פעם שניה שהיא שלישית לראיה ראשונה מטמאה למפרע, אין כוונתו דאימת אמרינן דיה שעתה לאחר הפסקה ג׳ עונות דוקא כשהיא ראיה שניה, דבראיה ראשונה ג״כ היה לה הדין דדיין שעתן, דז״א דבירושלמי פוסק כקולי דר׳ יוסי דראתה כמה פעמים והפסיקה ג׳ עונות דיה שעתה כמפורש תמן, רק לרבותא דבראיה שלישית מטמאה למפרע ודוק:
והנה בהך ברייתא דתינוקת (בדף ט׳) שיטת רש״י ותוס׳ דבהך ראיה דמחזקא בהו להיות רואה דם לא טימאו חכמים מעל״ע, והנך נשי דאמרי בהו במשנה במד״א בראיה ראשונה אבל בשניה מטמאה מע״ל, בלתי אפשר לאוקמי כרבי דבתרי זימני מוחזקין לראות דם דא״כ גם בראיה שניה הוה דיה שעתה אלא ע״כ דבראיה ראשונה אתחזקה וזה ליכא מ״ד, וע״כ דגם רשב״ג ג״כ מודה בהא, ורק בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דאינה מצויה בדמים בעי שתתחזק בדמים ולרבי אתחזקה בתרי זימני ובשלישית מטמאה למפרע, אבל לרשב״ג בעינן שתראה פעם רביעית ואז תטמא מע״ל. והרשב״א בחדושיו האריך דגם כרשב״ג אתי דמפליגי טובא אמוראי בכתמה שבין שניה לשלישית ורשב״ג ג״כ מודה ועיקר פירושו דבראיה שהוחזקה לראות דמים מטמאה למפרע ואף לרבי ג״כ לא הוחזקה בשני פעמים דפעם ראשון אימר מקרה הוי ולא נחשב לראיה כלל אבל בפעם שלישית אגלאי למפרע דראיות ראשונות לאו מקרה הוה לכן מטמאה אף לרשב״ג. וכן הא דמטמאין זקינה בפעם שניה דאגלאי דראיה ראשונה לא הוי סילוק דמים כלל אבל בתולה דמטמאה בפעם שניה ע״כ כרבי וסתם משנה כרבי אתי אבל לרשב״ג גם בשניה דיה שעתה עכ״ל, הנך רואה דסובר דבהך ראיה דאיתחזקה מטמאה מע״ל ודלא כרש״י ותוספות, ומוכרח לומר דבבתולה לרשב״ג גם בשניה דיה שעתה כיון דפירש דרישא אתיא גם כרשב״ג וא״כ איך אמר הגמרא הא מני רבי היא על כרחין על שהגיע זמנה לראות וכגירסת רוב הספרים שהביאו תוס׳. ולפ״ז לא הועיל הכסף משנה במה שהביא שיטת הרשב״א על דברי רבינו דע״כ רבינו פסק כרבי, אלא דלפי גירסא הישינה שברוב הספרים דהך דבשניה מטמאה מע״ל רבי היא א״ש מה דפסק כרבי משום דסתם משנה כוותיה דבמד״א בראיה ראשונה אבל בשניה מטמאה מע״ל וכמו שהביא הרשב״א בשם י״מ ופירש כן שיטת רבינו דדוקא בוסתות קיי״ל כרשב״ג אבל בחזקת דמים קיי״ל כרבי יעו״ש, א״כ אפילו סבר רבינו כפסק הנך רבוותא שהביא רשב״א דהך דתינוקת כרבי ג״כ א״ש פסקו משום דכולהו אמוראי פליגי אליביה לכן פסק בחזקת דמים כוותיה ודוק:
ולפ״ז אפשר דרבינו הוי גריס גבי זקינה שלשה עונות ג׳ פעמים רק דסובר דלרבי דקיי״ל כוותיה בחזקת דמים די בשתי פעמים ומש״ה פסק במעוברת ומניקה שעברו עליהן ג׳ עונות דאם עברו עליהן עוד ג׳ עונות ג״כ מטמאה מע״ל וכמו בזקינה לפסק דיליה, דלכולהו רבוותא בחזיא בהפלגות גם בהפסקות של ג׳ עונות בפעם השניה דיה שעתה ועיין בזה, ובזה יש להקל התמיה גם בפסק רבינו בהך דהגיע זמנה לראות דאם הפסיקה שלש עונות דיה שעתה דפסק במה דמוקי הגמרא כר׳ אליעזר דכל אשה שעברו עליהן שלש עונות דיין שעתן, משום דטעמו דחזינן דרבי פסק במעוברת שעבר עליהן ג׳ עונות דדין שעתן בפעם ראשון, כן סבר כיון דלענין וסתות לא אתחזקה עדיין בכלל בתולה הואי וכי רואה בהפסקת ג׳ עונות דין מעוברת ומניקה יש לה דאם הפסיקו שלש עונות דיין שעתן, זהו מה שנ״ל בשיטת רבינו:
ודע דנראה הא דאמר תינוקות שלא הגיעו לפרקן דאינן צריכות בדיקה אפשר דוקא כשהן לא ראו עדיין דמים אבל כשראו דמים צריכות בדיקה, וכן נראה מתוספות (דף י׳) סד״ה דיין כל ימי עיבורן כו׳ כ״ז שלא ראתה היא מסולקת בדמים כו׳ הרי מפורש דבהוחזקה בעיא בדיקה. ולפ״ז א״ש מה שנדחקו בתוספות מדוע לא מטמאה למפרע בפעם שהוחזקה לראות, ולפ״ז ניחא דאף דראתה פעם שניה כיון דטרם שראתה עדיין לא אתחזקה להיות מצוי בה דם ולא היתה צריכה בדיקה וא״כ לא פשעה במה שלא בדקה עצמה וכל עיקר טומאת מע״ל היא משום קנסא דלא בדקה כדאמר רב יהודה לעיל (דף ד׳) ולטמא רק עונה לחודא לא גזרו. ופוק חזי מה דאמר הגמרא (בדף ל״ו) כיון דמעל״ע ליכא כו׳ לא גזרו כש״כ הכא, ונכון:
נ״ב ולפי זה אתי שפיר מה דבדף ס״ח אמר לימא תיהוי תיובתא דרבא כו׳ ה״ק לימא תהוי תיובתא דרבא נמי מהא. דפירושו דאי מהך ברייתא דתניא הנדה והזבה וכו׳ כולן מטמאות מע״ל לא קשה דמצינן לפרש דכיון דבתוך אחד עשר יום אין צריכן לכן לא שייך לקונסה לטמאה מע״ל וכיון דטומאת מע״ל ליכא תו לא גזרו גם מפקידה לפקידה. והברייתא אזלא כר׳ יוסי דסבר בפ׳ אלו נערות דגיורת שנתגיירה אע״ג דמעל״ע ליכא בה מטמאה למפרע ככל הנשים ולכן גם תוך י״א אם לא חלקו אותה מכל הנשים ומטמאה למפרע דנין מעל״ע כמו בכל הנשים דלא פלוג רבנן. אבל כאן במשנה דמיירו ר׳ יהודא וחכמים בסיפא ומ״מ ברישא מודו דתוך י״א יום מטמאה למפרע הרי דר׳ יהודא דאיהו סבר בגיורת כיון דמעל״ע ליכא לא גזרו גם מפקידה כו׳ ומ״מ סבר כאן דמטמאה למפרע ודו״ק.
ונראה לפרש הך דאיתא בירושלמי הלכה ה׳, ר׳ יודן בעי ראת ראייה ראשונה ושניה והפסיקה שלש עונות ולא ראתה ואח״כ ראתה כווסת ארוכה היא שתטמא מע״ל כו׳ הוא בהגיע זמנה לראות וא״ל ומה בשעה שעשיתה ככדמין פירוש בלא הגיע זמנה לראות וראתה ד׳ פעמים [עיי״ש בירושלמי דמתני בברייתא כך ורב אמר דג׳ פעמים סגי] ואח״כ הפסיקה שלש עונות דסגי בהפסקה לאמר דיה שעתה כש״כ כאן דלא עשיתה ככדמין שעדיין לא הוחזקה לראות [דלרשב״ג קאי דאמר דבפעם שניה דיה שעתה] לא כש״כ דבהפסקה ג׳ עונות דיה שעתה וא״ל ואין כיני [דמדמית לתינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה ד׳ פעמים] אפילו ראת ראיה אחת לא תטמא מע״ל עד שתראה שלש אחר הפסיקה [פירוש כמו דתניא בברייתא דילן דבהפסיקה ג׳ עונות בעי שתתחזק בראיה ג׳ פעמים] והא דפליגי בירושלמי לענין מהו שיהא לה כתמין חזקיה אמר מאחר שעשיתה ככדמין יש לה כתמים היינו היכי דכבר ראתה ג׳ פעמים ודלא כתלמודין, וכן אמר שמואל תמן אפילו ראתה מאה פעמים אין לה כתמים ודוק בכ״ז:

הרואה דם אחר דם טוהר כו׳ דיה שעתה.
נ״ב נדה (דף ל״ו) ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה כו׳ דליכא שהות כו׳ כיון דמע״ל ליכא. ורבינו פסק כרב: