^א ד: מצוה. וטעות הדפוס היא.

^ב בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא.

^ג ד (מ׳אין׳): אינה. קיצור שאינו ראוי.

^ד ב1, ת2-1: ויצאת. וכך ד (גם פ, ק).

^ה ד: בדיני. אך בגמ׳ בבא קמא כב: ועוד כבפנים.

^ו ד (מ׳קמתו׳): קמת. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא קמא נו:, אך בכתבי⁠־היד כאן כבפנים.

^ז ד (גם פ): שהזיק. אך מוסב על הבהמה (גם אם הדין הוא משום אדם המזיק, ע׳ ׳מגיד משנה׳).

^ח ד (מ׳השומר׳): חייב השומר. שינוי לשון לגריעותא.

^ט כך תוקן בב1, על פי תשובת רבנו לחכמי לוניל (איגרות הרמב״ם עמ׳ תק״ח), שבה הוא כותב שאת המילים ׳ואפילו המיתה את האדם׳ הוסיף לספרו אחרי שהועתק. א, ת2-1, וכך היה גם בב1 (מ׳פטורים׳): פטורים והבעלים חייבין שמרוה שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור. ד (גם פ, ק): פטורין והבעלים חייבים אפילו המיתה את האדם (ק׳ בסוגריים מ׳אפילו׳) שמרוה שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור. הכניס את ההוספה לא במקום הנכון.

^י ת2-1: הן. ובתשובת רבנו לפנינו (מ׳שכר׳): שכר הוא (בנ״א נוסף: או שוכר) או שואל.

^יא ב1: חייב (וכ״ה בנ״א בתשובת רבנו).

^יב ד (מ׳שדרכו׳): שדרך השור. קיצור מכוון.

^יג בת2 נוסף: אף. וכך ד (גם פ). וזה כדעת התוס׳ בבא קמא י: ד״ה מאי קעביד, אבל דעת רש״י והרא״ש שם כבפנים. ושמא תיקון הוא שתיקן רבנו בספרו.

^יד ד: חייב. ושיבוש הוא.

^טו בד׳ לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.

^טז ד (גם ק): חוזר. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יז ת1: ונשתנה. ת2: ונשתנית. וכך ד (גם פ, ק).

^יח בד׳ (גם ק) לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.

^יט ב1, ת2 (מ׳השומר׳): חייב השומר. וכך ד (גם פ).

^כ ב1, ת2-1 (מ׳מסרה׳): מסר השומר. וכך ד (גם פ, ק).

^כא ב1, ת1: שמרתה.

^כב ב1, ת1: ומסרתה. וכן לקמן.

^כג ב1, ת2-1: בין. וכך ד (גם פ, ק).

^כד ד (גם פ): הבית סאה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^כה ד (גם פ): הלוקט. ובגיליון כתב שבס״א כבפנים.

^כו ד: ואכל. שינוי לשון לגריעותא.

^כז ד (מ׳הוא׳): וכיוצא בו הוא. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.