הים הגדול כמקוה וכו׳. עיין השגות ובכ״מ נדחק וזה גרם לו שהיתה לפניו גירסת הספרים חדשים בפרקין ה״א או מן הנהרות המושכין שנא׳ ונתן עליו מים חיים אמנם הגי׳ בדפוס וינציא ישן לעיל ה״א אלא בכלי ומן המעיינות הנובעים או מן הנהרות המושכין מהן שנאמר וכו׳ דמתפרש דוקא נהרות המושכין מהן מן המעיינות ה״ז מים חיים משא״כ שאר נהרות ולפ״ז מתני׳ דפ״ח דפרה מ״י ה״ק מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהן מי בצים ר״ל כמ״ש רבנו בפי׳ המשנה שהן מימות ההטפחה דהיינו שאין נמשכין מן המעיין משא״כ מי הירדן ומי הירמוך אע״ג שנמשכין מן המעיין הן פסולין לפי שמתערב בהן מים פסולין וכמ״ש רבנו בפרקין הי״ג וא״כ שפיר אמרו בתוספתא שכל הנהרות שבארץ ישראל פסולין לקדש מי חטאת דכלן מי בצים זולת הירדן והירמוך דאע״ג שנמשכין מן המעיין פסול משום תערובת ונתיישבה השגת הראב״ד (ולא ידעתי מאי קאמר הראב״ד וכי ראו הם כל הנהרות שבעולם דאטו מקדשין ממים שבחוץ לארץ הלא אויר ארץ העמים טמא).
ולענין מה שנתקשה הכ״מ בשארי הימים כמעיין שכתב רבנו לקמן הי״א (דרשימת הלכה י״א הוא בט״ס דתיבות מי חטאת הוא סוף ה״י והתחלת הי״א ושאר הימים כמעיין) בודאי יפה כתב הכ״מ לקמן פ״ט מהל׳ מקואות הי״ב עיי״ש (דהנה פי׳ המשנה פ״ח דפרה מ״ח דר׳ מאיר סובר כל הימים כמקוה שאינה מטהר אלא באשבורן ולא בזוחלין עיין מ״ש רבנו פ״ט מהל׳ מקואות ה״ח אפי׳ בכל חייבי טבילה דלאו זבין וכ״ש דפסולין למי חטאת אפי׳ באשבורן. ור׳ יהודה פליג וסובר דים הגדול לבדו הוא דדינו כמקוה דאינו מטהר שום טמא אלא באשבורן ולא בזוחלין וכ״ש דפסול למי חטאת אבל שאר ימים אין דינן כמקוה והן כמעיין גמור דמטהרין אפי׳ בזוחלין וכשרין למי חטאת ורבי יוסי מודה בים הגדול שדינו כמקוה דאין מטהר בזוחלין ופסול לקידוש מי חטאת אלא דפליג בשאר ימים דיש להן דין מקוה שפסולין לזב ומצורע וקדוש מי חטאת דאינן קרויים מים חיים אלא הן כמים מוכין דהיינו מלוחין או פושרין דלא חשיב מים חיים וכמ״ש רבנו פ״ט מהל׳ מקואות ה״ז אבל יש לשאר ימים דין מים לטהר שאר טמאים בזוחלין. איברא לפ״ז משמע דר׳ יוסי פליג אדר׳ יהודה וס״ל דשאר ימים לענין קדוש מי חטאת פסולין אפילו באשבורן ובהכרח צריך להודות לדברי הכ״מ פ״ט מהלכות מקואות הי״ב דרבנו מפרש) דרבי יוסי מודה לר״מ דים הגדול כמקוה לכל מילי דפסול לכל טמא בזוחלין וכ״ש למי חטאת אפי׳ באשבורן וכן מודה רבי יוסי לרבי יהודה דשאר ימים כמעיין לטהר שאר טמאין בזוחלין ולקידוש מי חטאת באשבורן אלא כי פליג רבי יוסי בזוחלין דשאר ימים לקידוש מי חטאת וטבילת זב ומצורע.
גם י״ל דסובר רבנו אליבא דר׳ יוסי דפליג אפי׳ בים הגדול וסובר דדינו כמעיין לענין זוחלין לטהר שאר טמאין דלאו זב ולא אתקיש ים הגדול למקוה אלא לענין מים חיים דפסול למי חטאת והטעם לפי שמימי ים הגדול הם מוכין דהיינו מלוחין או פושרין משו״ה פסולין לקדוש אפי׳ באשבורן דהוא כמקוה לענין מים חיים אע״ג דדינו כמעיין לענין זוחלין. משא״כ בשאר ימים שאין מימיהן מוכין דינן באשבורן כמעיין אפי׳ לקדש מי חטאת אלא שאם הן זוחלין אע״ג שדינן כמעיין לענין לטהר שאר טמאין דלאו זב מ״מ ע״י זחילתן בטל מהם שם מים חיים ופסולין למי חטאת.
והנה משנה זו נכפלה פ״ה דמקואות מ״ד הואיל דבין לענין זוחלין ובין למים חיים פליגי ועיין
שבת דף ק״ט ע״א בפרש״י ובתוס׳ ד״ה רבי יוסי דמפרשים נמי דרבי יוסי פליג אף בים הגדול וס״ל דמטהר בזוחלין אלא דלענין מים חיים כל הימים פסולין ולפ״ז קשה מנ״ל לרבנו דשאר ימים כשרים למי חטאת באשבורן וכפי הנראה דברי רבנו בנויין על מ״ש רבנו בפרקין ה״ט המפנה המעיין וכו׳ ועיין בפירוש המשנה לרבנו סוף פ״ו דפרה שכתב (וי״ל) [וז״ל] שיצטרך שילקחו אלה המים ממקורם וכו׳ ועדיין מגומגם דא״כ אמאי הזוחלין מן המעיין כשרים. ואולם מצאתי סמוכות לדברי רבנו בתוספתא פ״ק דמקואות וז״ל החופר בצד הים בצד הנהר במקום הבצים הרי הן כמי תמצית. החופר בצד המעיין כל זמן שהן באין מחמת המעיין אע״פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמעיין ע״כ. ובגמ׳
מכות דף ד׳ ע״א ודוקא ים הגדול דקוו וקיימי וכו׳ אלמא דיש חילוק בין ים הגדול לשאר ימים ובהכרח היינו לענין מי חטאת באשבורן דהא קי״ל כר׳ יוסי זהו מה שנכון בישוב דברי רבנו דודאי ר׳ יוסי מודה לרבי יהודה דרק ים הגדול נקרא מקוה ועיקר פלוגתא דרבי יוסי דס״ל דזוחלין דשאר ימים לא חשיב מים חיים שלא נשאב ממקורו וכמ״ש.