ויראה לי שהוא עושה כולן למטה כמעשה חטאת. עיין השגות וכל דברי הכ״מ כבדים להולמן דבאמת הא דאמר
בזבחים דף ע״ג ע״ב איתיביה רב הונא בר יהודה לרבא וכו׳ דמשמע דהא דאמרן בד״א בכהן נמלך וכו׳ קאי אכולהו משניות הוא אמת דהא דתנן ברישא חטאת שנתערבה בעולה וכו׳ אפי׳ אחת בריבוא ימותו כולן היינו בכהן נמלך דכיון דאיירי במפורשות ונמלך אסור להורות לו להקריב למעלה שמא חטאת היא וכן להיפך אסור להורות לו להקריב למטה שמא עולה היא ומורין לו שימותו כולן אלא בדיעבד אם עשה כולן למטה כשרין כמנין חטאת שנתערבה ולהיפך אם עשה כולן למעלה פסולין כמנין חטאת שנתערבה דקי״ל אין בעלי חיים נדחין. ובסיפא שנתערבה בחובה סתומה של איש אחד דנמצא לא נתפרש כל קן וקן בפני עצמו והרשות בידו להקריב מחצית הסתומה למטה הילכך בכהן נמלך מורין לו להקריב חצי הסתומה למטה ממנ״פ דאם הכל מן הסתומה הרי מחציתן ראוי להקריב חטאת ואם מינייהו מן החטאות המפורשות שנתערבו נמי כשר למטה משא״כ משהקריב כמנין חטאות שבחובה הסתומה שוב אסור להקריב דחוששין שמא כל הנך שקרבו למטה הן מן החובה הסתומה ונמצא כל הנשאר מחובה הסתומה כולן עולות והרי נתערב בהן חטאות מפורשות וא״כ שוב אסור להקריב למעלה שמא הן מהחטאות המפורשות ואסור להקריב למטה שמא הוא מהחובה הסתומה שנשארו כולן עולות אבל בכהן שאינו נמלך והקריב הכל למטה ודאי כשר כמנין חצי הסתומה וגם כמנין החטאות מפורשות שנתערבו.
ובכל זה מודה הראב״ד אלא דהוקשה לו מאי האי דקאמר רבנו ויראה לי דאי ר״ל בכהן נמלך מורין לו לעשות חצי החובה למטה פשיטא ואי כוונת רבנו שמורין לו לעשות הכל למטה פשיטא דאין מורין לו להקריב פסולין. (ומ״ש הכ״מ וגם אין מקום למה שאמר בפרק זה בד״א שהן מפורשות וכו׳ תמוה. גם מ״ש הכ״מ תחלה ונראה שהוקשה לרבנו וכו׳ תמוה ומה שסיים וזה כפתור ופרח אינו לא כפתור ולא פרח דהא בכהן נמלך איירי ולק״מ).
וכדי ליישב השגת הראב״ד נראה ברור דרבנו לשיטתו דמפרש ריש פ״ג דקינין דהא דתנן בד״א בכהן נמלך וכו׳ איננו מוסב על כל פרק ראשון דמס׳ קינין רק מוסב על הלכה רביעית לבד וכמ״ש בפרקין ה״ו בס״ד משא״כ במשנה ב׳ ומ״ג אין חילוק בין כהן נמלך לכהן שאינו נמלך עיין בפירוש המשנה לרבנו פ״א דקינין מ״ב ומ״ג ובפ״ג דקינין מ״א שדבריו סתומין וחתומין כמ״ש הכ״מ לקמן ה״ו שאין דבריו מובנים לו, וכדי לגלות לעיני כל מעיין כוונת רבנו ומדוע נטה מדרך סלולה פי׳ המפרש והרע״ב והרא״ש שהוא ג״כ פירוש הראב״ד, אעתיק תחלה לשון הרא״ש ואפרשהו.
וז״ל הרא״ש פ״ג דקינין אחת לזו ואחת לזו אם עשה כולן למעלה נפסלו החטאות כולן, למטה נפסלו העולות ותביא כל אחת מה שנפסלה וא״צ תנאי. ואם עשה חציין למעלה וחציין למטה לא נפסל יותר מחציו שאם עלה מכל אחד חציו למעלה וחציו למטה הרי הכל כשר ואם עשה קן של לאה למעלה ושל רחל למטה נפסל חטאת לאה ועולת רחל משו״ה מביאין קן אחד בשותפות ומתנו אם כבר נפטרנו שנינו תהא עולה נדבה בשותפות (דשנים נודרין עולת עוף בשותפות כמ״ש רבנו פי״ד מהל׳ מעשה הקרבנות ה״ב) וחטאת באה על הספק ואינה נאכלת ואם קרב עולה שלך וחטאת שלי תהא עולה זו שלי וחטאת שלך ואם להיפך יהא להיפך, וכן ג׳ קינין לזו וג׳ קינין לזו אפשר שקרב כל קן חציו למטה וחציו למעלה והכל כשר ואפשר של אחת קרב כולו למעלה ושל שניה כולו למטה ואין לזו אלא ג׳ עולות ולזו ג׳ חטאות ואפשר נמי שאחת הקריבה חמש למעלה ואחת למטה דנמצא השניה הקריבה אחת למעלה וחמש למטה ונמצא לזו חסר ב׳ חטאות ולזו חסר ב׳ עולות. ואפשר אחת הקריבה ד׳ למעלה וב׳ למטה דנמצא לזו חסר רק חטאת אחת ולזו עולה אחת. וסיים הרא״ש הילכך יביאו ששה עולות וב׳ חטאות ויתנו אבל יותר מב׳ חטאות א״א להביא שמא כבר נפטרו אבל כל אחת צריכה להביא חטאת העוף על הספק להכשירה בקדשים ע״כ.
והנה מ״ש ששה עולות אינו מובן דכיון דשלש עולות ממנ״פ כשרים סגי שיביא ג׳ עולות על תנאי ואפשר שהוא ט״ס וצ״ל הילכך יביאו שלש עולות וב׳ חטאות ויתנו. ומה שסיים ויתנו מוסב גם על הג׳ עולות. ומ״ש וב׳ חטאות נראה כוונתו דאע״ג דיש כאן ספק שמא נפסלו ג׳ חטאות וכל אחת מסופקת שמא אין לה חטאת כלל מ״מ אסור להן להביא ג׳ חטאות על תנאי דאסור להביא קרבן מספק אלא א״כ מחוסר כפרה כדי לאכול בקדשים וכמ״ש רבנו פי״א מהל׳ שגגות סוף ה״ב, וכיון דקי״ל פ״א מהל׳ מחוסרי כפרה ה״י דאשה שיש עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה משו״ה אסורין להביא ג׳ חטאות שמא כבר נפטרו אלא דווקא חטאת אחת יכולה להביא מספק כדי שתותר באכילת קדשים ובדין הוא שיכולות להביא רק חטאת אחת על תנאי שאם אני לא הקרבתי חטאת כלל תהיה שלי וכן אם לא הקרבתי רק חטאת אחת או ב׳ חטאות יהיה שלי שהרי כל שהיא חסרה חטאת אחת שקרבה למטה רק ב׳ עופות נמצא חברתה הקריבה למטה ד׳ עופות ואינה חסרה כלום וכש״כ אם היא חסרה ב׳ חטאות שהקריבה רק עוף אחד למטה נמצא חברתה הקריבה חמש למטה ואצ״ל אם חסרה ג׳ חטאות שהרי חברתה הקריבה הכל למטה ולא חסרה כלום. ואם את חסרה חטאת יהיה שלך דכל שאת חסרה חטאת אפי׳ אחת אין אני חסרה כלום. אלא דסובר הרא״ש דכיון אי בעית כל אחת מהן להקריב חטאת העוף בפני עצמה על הספק שמא לא הקריבה חטאת כלל הרשות ביד כל אחת לעשות כן לכן מותר להן להקריב ב׳ חטאות על תנאי דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן שמא אחת מהן חסרה ב׳ או ג׳ חטאות ונהי דא״א לתקן חטאת שלישי מ״מ חטאת שני רשאי לתקן דמיגו דשרי שתקריב כל אחת חטאת בפני עצמה רשאות להקריב שתיהן על תנאי וזה ברור בכוונתו.
שוב כתב הרא״ש אחת לזו ושתים לזו ועשה חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר דהיינו ד׳ פרידות שאפי׳ הקריב למעלה ג׳ פרידין של בעלת שתים הרי יש לה ב׳ עולות וחטאת אחת ולחברתה חטאת אחת וכן אם הקריב למטה ג׳ פרידין של בעלת שתים הרי יש לה ב׳ חטאות ועולה אחת ולחברתה עולה אחת. וה״ה באחת ושלש שאם עשה ד׳ פרידין של בעלת שלש למטה יש לה ג׳ חטאות וב׳ עולות ולחברתה עולה ואם הקריב ד׳ פרידין של בעלת ג׳ למעלה יש לה ג׳ עולות וב׳ חטאות ולחברתה חטאת. וכן שתים ושלש ועשה ה׳ פרידין של בעלת שלש למטה יש לה ג׳ חטאות ועולה ולחברתה ב׳ עולות ולהיפך אם עשה ה׳ פרידין של בעלת שלש למעלה יש לה ג׳ עולות וחטאת אחת ולחברתה ב׳ חטאות. וכן עשר ומאה שאפי׳ כל העשר קינין למעלה עדיין נשארו מאה עולות למעלה כשרות עשר של בעלת עשר ותשעים של בעלת מאה וכן למטה מאה חטאות כשרות וה״ה להיפך ע״כ. פי׳ וכל זה בלא נמלך דבדיעבד כשר כמנין הרוב משא״כ בנמלך לכתחלה אסור להקריב רק כפי מנין המועט ונתבאר השגת הראב״ד דלקמן ה״ו.
ואולם רבנו לשטתו איננו יכול לפרש בענין זה עי׳
כריתות דף ז׳ ע״ב דפליגי ת״ק ור׳ יוסי ומסיק הש״ס דר׳ יוסי ס״ל דדוקא חטאת הבא על חטא הוא דשתים אין מביאין על תנאי אבל מודה רבי יוסי במחוסר כיפורים דשתים מביאין חטאת אחת ואנן לא קי״ל כר׳ יוסי אלא כת״ק דאפי׳ במחוסר כיפורים אין ב׳ מביאין חטאת אחת וכמ״ש רבנו בפי׳ המשנה פ״ק דכריתות סוף מ״ד וז״ל ור׳ יוסי אומר וכו׳ וזהו לדעתו מותר במחוסר כפורים לבד ר״ל ששתים יביאו חטאת אחת ואינה הלכה ע״כ. וכ״כ סוף פ״ה דכריתות ומה שאמר ר׳ יוסי וכו׳ וכבר ביארנו בתחלת מס׳ זו שדבריו נדחין ואפי׳ במחוסר כיפורים אין ב׳ מביאין חטאת בשותפות, וכן פסק פ״א מהל׳ מחוסרי כפרה ה״ז כל אחת משתיהן מביאה קרבן מספק דהיינו כת״ק דרבי יוסי, ומשמע מזה דאפי׳ עולה אין מקריבין שנים על תנאי דכיון דעולה ששחטה שלא לשמה לא עלה לבעלים לשם חובה וכדפירש רש״י
עירובין דף ל״ז ע״א ד״ה לאחד מן הקינין וכו׳ עיי״ש ובתוס׳ שם דלפ״ז אין הבנה להא דתנן ג׳ קינין לזו וג׳ קינין לזו מחצה כשר כיון דסוף סוף כל אחת מסופקת שמא נעשה שלה הכל למעלה ואין לה שום חטאת או נעשה הכל שלה למטה ואין לה שום עולה וכיון שאין יכולין להקריב על תנאי נמצא כל הקרבנות פסולין, דפי׳ הרא״ש והראב״ד אזדא אליבא דרבי יוסי דמודה במחוסר כיפורים ורבנו דחיקא ליה לאוקים מתני׳ כרבי יוסי שלא אליבא דהלכתא דקי״ל כת״ק.
לזה מפרש רבנו דבהכרח לא איירי מתני׳ כלל בחששא זו שניחוש שמא כל קרבנות [של] זו למעלה ושל זו למטה כדתנן בין מאשה אחת בין משתי נשים דבכה״ג הכל פסול כמ״ש. אלא ודאי דהא דקאמר בין משתי נשים איירי באופן דליכא משום שינוי בעלים וכדקי״ל
זבחים דף ע״א ע״ב קדשים בקדשים מין במינו יקרב לשם מי שהוא וכתבו התוס׳ דהיינו סתמא עי׳ מ״ש רבנו [לעיל] פ״ו ה״ד. ואע״ג דאין זה מספיק לחשש שמא הקריב כל הקינין של אחת מהן למעלה ואין לה חטאת או הקריב הכל למטה ואין לה עולה. י״ל דאיירי מתני׳ באופן מ״ש רבנו בפרקין ה״ח שלקחו קיניהן בעירוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן דאין קפידא בקינין דשפיר כל מה שמתכשר בקינין חולקין ביניהן ואין לשום קן שם בעלים אלו או אלו ועל דרך מ״ש רבנו בפרקין הי״א שהרי הכהן אינו יודע לאיזו מהן פירש ולאיזה מהן היה הסתום ועי׳ מ״ש רבנו פ״ז מהל׳ כלי המקדש ה״ט הממונה על הקינים וכו׳ וכן קן שנמצא פסול או שנפסל קודם שיקרב נותן אחר תחתיו וכמבואר סוף פ״ז דשקלים דתנאי בי״ד הוא שהמספיק את הקינין מספיק את הפסולות וא״כ אע״ג שפירש הכהן אלו לרחל ואלו ללאה לא מהני אמירתו דגם בזה אמרינן אין הקנין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן וכיון שהבעלים לא פירשו בשעת לקיחה אלו שלי אלא נתנו המעות לכהן והרי בשעת עשיה עושה הכהן סתם כמ״ש נמצא לא הוברר הדבר שיהיה שינוי בעלים וזה ברור לדרך רבנו (ועי׳ מה שכתבתי [לעיל] פ״ה הי״ג). ומה שנראה עיקר בכוונת רבנו דהנה [לעיל] בפ״ה הי״א כתב דבקינין אפי׳ אמר בהדיא אלו דמי חטאתי רשאי לשנות ולהקריב מהן עולה דאין הקינין מתפרשות אלא בשעת לקיחת בעלים ולא קודם לקיחה משו״ה שפיר אם מת יפלו מעות לנדבה משא״כ בפ״ה הי״ג איירי בחטאת בהמה ושפיר תופס המעות בשעת הפרשה אלא דאם רצה יכול לפרש דבריו לחובת עולה קאמינא משו״ה כשמת ולא נתברר לנו כוונתו ילכו לים המלח ובהכרח רבנו גריס
בנזיר דף כ״ו באופן שמסכים לדבריו, וכן בתוספתא דאיירי בעוף אינו ענין לזה והבן זה.
ולפ״ז אין הבדל כלל בין שתי נשים או אשה אחת משם אחד שהיו עליה ב׳ זיבות ונתערבו ב׳ קינין שלה, דקשה טובא לדרך המפרש והראב״ד שאין הקינין מפורשות כלל ר״ל שלא נתפרש כל קן וקן לומר זהו קן אחד וזהו קן אחר דמשו״ה פסיקא ליה בבבא דאחת לזו ושלש לזו שאם עשו ד׳ פרידין של בעלת שלש למעלה יש לה ג׳ עולות וב׳ חטאות ולחברתה חטאת אחת והמרובה כשר, ואי ס״ד דכל קן וקן הוברר בפני עצמו שמא קרבו למעלה ב׳ קינין של בעלת שלש דאין כאן אלא ב׳ עולות ולמטה יש לה רק חטאת אחת ולחברתה חטאת אחת ורק המחצה כשר והאיך תנן והמרובה כשר בשלמא בשתים לזו ושלש לזו שפיר אפי׳ תימא שהוברר כל קן בפני עצמו תור ובן זוגו מ״מ המרובה כשר דאי תימא הקריבו למעלה ב׳ קינין וחצי של בעלת שלש הרי יש לה ג׳ עולות ולמטה חטאת אחת ולחברתה יש למטה ב׳ חטאות ואי תימא שהקריבו למעלה ב׳ קינין דבעלת שלש וחצי קן של בעלת שתים הרי למטה קן של בעלת שלש וקן וחצי של בעלת שתים נמצא יש לבעלת שלש ב׳ עולות וחטאת ולבעלת שתים עולה וב׳ חטאות וממנ״פ המרובה כשר משא״כ באחת לזו וג׳ לזו רק מחצה כשר. וה״ה במאה לזו ועשר לזו רק המחצה כשר דחוששין שמא הקריבו נ״ה קינין למעלה ונ״ה קינין למטה ואין כאן רק נ״ה עולות ונ״ה חטאות, אלא ודאי דסובר הרא״ש והראב״ד דמתני׳ איירי שלא הובררו הקינין וכל הפרידין בערבוביא ולפ״ז אין הבנה לענין אשה אחת משם אחד שתים ושלש כיון דהכל זיבה של אשה אחת שראתה חמש פעמים למה הובררו ד׳ פרידין בערבוביא לב׳ זיבות הללו וששה פרידין בערבוביא לג׳ זיבות אחרות. ותו דהאיך פסיק תנא דידן באחד ושלשה שהמרובה כשר והא משכחת כשהובררו הקינין דרק המחצה כשר כמ״ש.
והנכון לקיים דברי רבנו בפי׳ המשנה דהכי קאמר דהנה דרך משל אלו החמשה קינין שהן עשרה עופות ולכל אחד בן זוגו אב גד הו זח טי, דבהכרח אילו היה נמלך היו אומרים לו שיעשה אגהז״ט למעלה, בדוח״י למטה, או להיפך בדוח״י למעלה, אגהז״ט למטה, דבענין אחר לא היו יכולות לומר, דבהכרח מכל קן אחד למעלה ואחד למטה הילכך כשעשה הכהן חציו אבגד״ה למעלה, ולמטה וזחט״י, הרי בהכרח מן אבג״ד בין שהיו אומרות אגהז״ט למעלה או בדוח״י, כשר ממנ״פ למעלה א״ג או ב״ד ולמטה או ו״ח או ז״ט, משא״כ עוף ה׳ שעשה למעלה ועוף ו׳ שעשה למטה חשיב שלא ברשות דשמא היו אומרות בדוח״י למעלה אגהז״ט למטה והוא היפך לעשות ה׳ למעלה וי״ו למטה. דאילו עשה הכהן אגהז״ט למעלה אין אומרים דחשיב שלא ברשות שמא היו אומרות בדוח״י למעלה והכל פסול דאין זה קושיא דכיון דזכות הוא להן שכל הקרבנות כשרין זכין להן שלא מדעתן. משא״כ בנדון זה שעכ״פ נפסלו ב׳ עופות כשהקריב ב׳ קינין א״ב ג״ד למעלה ונפסלו ב׳ עופות למטה כשהקריב ב׳ קנין ז״ח ט״י למטה אין זה זכות להן לומר שיהיה הקן החמישי ה׳ למעלה וי״ו למטה כשר וזכין להן שלא מדעתן דזכות הוא לבעלת ג׳ קינין שכשהוכשרו ג׳ קינין כחה יפה כמ״ש שהיא אומרת עכ״פ קן אחד שלי כשר ונמצא לי כל הג׳ קינין כשרין כנ״ל אבל הוא חוב לבעלת ב׳ קינין דכשאנו אומרים רק ב׳ קינין כשרין אז כחה יפה לומר שלי הן הכשרות כנ״ל דתולין קלקלה במקולקלת הילכך רק המועט כשר.
ולפ״ז ה״ה בעשר לזו ומאה לזו והקריב ק״י עופות למעלה וק״י עופות למטה, דבכהן שאינו נמלך שהרשות בידו, המרובה כשר ר״ל נ״ה קינין אפי׳ תימא שקרבו נ״ה קינין למעלה ונפסלו נ״ה חטאות וגם למטה נ״ה קינין ונפסלו נ״ה עולות הרי כח המרובות יפה לומר כל נ״ה קינין הכשרות שלי שהרי בהכרח יש לי חטאות כשרות וגם עולות כשרות ועשרים עופות שלך אפשר כולן למעלה ואין לך חטאת ואפשר כולן למטה ואין לך עולה, אבל כהן נמלך שעושה שלא ברשות יכולה בעלת עשר לומר כחי יפה דאפשר שכל קרבנותי כשרין ולחברתי בלתי אפשר שיהיו כל קרבנותיה כשרין ותולין הקלקלה במקולקל ונמצא אע״ג דזכות הוא לחברתה מה שחילק שלא ברשות שיש לה עופות כשרות מאה ועשר עכ״פ, מ״מ בעלת עשר יש לה קדימה ליטול עשרה קינין ומן הנ״ה קינין כשרות מנכין אלו עשר קינין והמותר מ״ה קינין כשרין עולין לבעלת מאה. ועיין תוס׳
זבחים דף ס״ז ע״ב סוף ד״ה בתרי גברי וכו׳ שסיימו ואגב גררא וכו׳ פירוש אותן ד׳ נשים וכו׳ לא יצאו כלל ידי חובה וכו׳ אבל אותן של מאה וכו׳, הרי דהן מפרשים ג״כ כדרך רבנו דהתערובת משום חשש קינין ולא איירי שכל הפרידין בערבוביא דא״כ אמאי כתבו דמתכשרו רק מ״ב חטאות ומ״ב עולות דהא כיון דיש כאן למעלה קט״ז פרידין וכן למטה דל מינייהו ל״ב פרידין מכל צד נשארו פ״ד קינין, אלא ודאי דס״ל כדעת רבנו, אלא דרבנו לשיטתו כמ״ש לעיל דבהכרח אין חוששין לשינוי בעלים, שפיר עלה לבעלת מאה נ״ח קינין דכחה יפה. ובזה מחולק רבנו עם התוס׳ וס״ל נמי דכל שהוא כהן נמלך דמה שעושה שלא ברשות הוא זכות לבעלת מרובה וחובה לבעלת מועט משו״ה בכהן נמלך יכולה לומר לא נתתי לך רשות וכחי יפה משו״ה דוקא בכהן נמלך פוחתין ט״ז קנין ולא נשאר לבעלת מרובה רק מ״ב קינין כשרים וזה ברור מאד לדרך רבנו בפי׳ המשנה.
איברא לשון רבנו בחיבורו בפרקין ה״ו אם אחר ששאל וכו׳ אינו סובל פי׳ זה ובהכרח יש כאן חזרה מפירושו בפי׳ המשנה רק מפרש נמלך באופן אחר, דהנה בפ״ו מהל פסוה״מ ה״א כתב רבנו דאם הקריב הורצה ועיי״ש בלח״מ שדבריו תמוהין דקושיית הש״ס
זבחים דף ע״ג ונמשוך ונקריב חד מינייהו הוא דפריך אמאי ימותו כולן הא איכא תקנה לכתחלה. ומשני דליכא תקנה דהו״ל קבוע, ופריך אכתי איכא תקנה דנכבשינהו דניידי לבטל הקביעות. ומסיק דאסור לכתחלה משום גזרת קבוע. ואין זה ענין להא דאמר רבא אי מקריב לא מרצה דהיינו אם בדיעבד הקריב כולם באיסור לא הורצה מתורת דחיה, ולזה פריך מהא דתנן בד״א בכהן נמלך וכו׳ ומסיק דקינין כמ״ד אין בעלי חיים נדחין ושפיר פסק רבנו דבדיעבד אם הקריב כל התערובת הורצה אפי׳ לקחם מהקבוע ואין מקום לקושית הלח״מ דשם. איברא מלשון רבנו בפרקין ה״ו משמע דכל שנשאל בבי״ד ואמרו לו שהמועט כשר (וכמ״ש הראב״ד לקמן ה״ו דאם נשאל אומרים לו הקרב כשיעור המועט ועשה מהם החצי למעלה והחצי למטה) ואם אח״כ הזיד והקריב הכל חציו למעלה וחציו למטה לא עלה לו הרוב אפי׳ דיעבד הואיל שעבר על דברי חכמים, דדוקא לעיל פ״ד ה״א שלא נשאל בבי״ד אע״ג דנדחו אם הקריב הכל הורצה דמשהקריב אע״ג שנדחו תחלה מדינא בשעת הקרבה חוזר ונראה אבל אם הורו לו בי״ד שימותו כולן ואח״כ הזיד והקריבן פסולין דהו״ל כמקריב פסולין דרבנן במזיד דלא הורצו משום בל תסור, וא״כ רבנו בחיבורו מפרש נמלך בבי״ד ואם לא נמלך ועשה מדעתו והקריבן בשוגג המרובה כשר דאין בעלי חיים נדחין.
ולפ״ז י״ל דרבנו בחיבורו דבריו מתפרשים בגוזלות בערבוביא דליכא קינין תור ובן זוגו דמורין לו לכתחילה להקריב כמנין המועט שתים למעלה ושתים למטה ואם עבר על דעת בי״ד והקריב חמש למעלה וחמש למטה נמי לא הוכשרו אלא ד׳ פרידין וממילא יד בעלת המועט על העליונה כפי סברת רבנו בפי׳ המשנה הואיל שאפשר שכל קרבנותיה כשרין ותולין הקלקלה בבעלת ג׳ שודאי מקצת קרבנותיה פסולין אבל בלא נמלך כשר בדיעבד כשיעור המרובה שכחה יפה כדרכו בפי׳ המשנה. ומוכרח דאיירי בפרידין דאי בקינין אין בי״ד מורין לו להקריב זולת ב׳ פרידין דאי אפשר להורות שיקריב ד׳ פרידין שתים למעלה ושתים למטה דלמא אותן השתים קן ומביא עוף אחד לידי פסול. ולפ״ז מיושב קושיית הכ״מ דשפיר פריך
בזבחים דף ע״ג איתיביה בד״א בכהן נמלך וכו׳ אע״ג דהאי בד״א קאי רק על בבא רביעית לזו אחת ולזו שתים (והא דסיים הש״ס אחת למעלה ואחת למטה וכו׳ בהכרח הוא ט״ס, וצריך למוחקו גם לפי׳ רש״י והפשט כמו לפי׳ רש״י דאלמלא אין בעלי חיים נדחין מדקי״ל באינו נמלך המרובה כשר). ומ״ש רבנו לפיכך אם היתה החובה שתים בחטאת לכאורה אין פירושו שהחובה ב׳ פעמים כפי החטאות שנתערבו אז חצי החובה כשר, דזה אינו דודאי אפי׳ נתערבו מאה חטאות בקן אחת חובה סתומה אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה דהיינו עוף אחת חצי מנין החובה רשאי להקריב למטה דאסור להקריב ב׳ עופות שמא שתיהן של חובה ונמצא מקריב עולה למטה, אלא הכי קאמר רבנו שהחובה שתים בחטאת ר״ל שחצי החובה חטאת לאפוקי חובה שבה עשרים חטאות ועשר עולות וכמ״ש רבנו בפי׳ המשנה ריש קינין וסיים ולפיכך אמר במס׳ זו מנין חטאות שבחובה ולא אמר חצי חובה ודע זה וכו׳ עיי״ש, וזהו לדעתו מה שאמרה המשנה פ״ג דקינין חטאת שנתערב בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה. חובה שנים בחטאת מחצה כשר מחצה פסול. חטאת שנים בחובה המנין שבחובה כשר. אמנם בפי׳ המשנה פ״ג דקינין כ׳ וז״ל אם למשל נתערבו חמש חטאות בעשרה עופות חובה וכו׳ הרי הכל ט״ו מקריב מהם עשרה לצד אחד וחמשה לצד אחרת, ובהכרח שהעשרה מצד אחד היה מהם (עכ״פ) חמשה מן החובה הרי כבר עשה ה׳ מן החובה בצד אחד והן כשרים, אם עשה עשרה למעלה הרי חצי החובה דהיינו חמש עולות כשרין ואם למטה ג״כ חצי החובה שהן ה׳ חטאות כשרין, לפיכך נתבאר כי מה שאמר אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה הוא כשתהיה חטאת יותר והיקש זה בעצמו בעולה ויהיה לך זכרון ע״כ. ביאור דבריו דכל שהחובה פי שנים כחטאת המעורבת אז אם מקריב עשרה כמנין החובה בין למעלה ובין למטה בין חציו למעלה וחציו למטה בהכרח המחצה כשר משא״כ כשחטאת המעורבת מרובה מחצי חובה דהיינו שנתערב ששה חטאות בעשר חובה והקריב עשר למעלה כשר רק ד׳ עולות דשמא היו ו׳ חטאות וד׳ חובה ואם נתערב עשר חטאות בעשר חובה והקריב עשר למעלה כולן פסולין שמא כולן חטאות ועשר שלמטה מחציתן פסול דשמא כולן חובה ובכה״ג הוא דאמרן כמנין חטאות שבחובה.
ויש ליישב השגת הראב״ד על לשון ויראה לי דהנה בפרקין ה״ב כתב רבנו אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. והיה מקום לומר דהא דתנן פ״ק דקינין אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה לאו היינו מדינא הואיל דחטאת שנתערב בעולה אפי׳ אחד בריבוא ימותו כולן, אלא דדוקא חטאת אוסר לעולות מפורשות אבל אין חטאת אוסרת עולה מעורבת כלל אלא דנמשך מאליו שאין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה אע״ג דרשאי לכתחלה להקריב מן התערובת למעלה ולמטה, והך מתני׳ דפ״ג חובה שנים בחטאת וכו׳ היא מפרשת הך מתני׳ שבפ״ק והכי קאמר הא דאמרן בפ״ק דאין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה היינו דוקא כשהחטאת מרובה בין שהיא כמנין החובה או פי שנים בחובה שאם נתערב עשר חטאות בעשר חובה ועשה עשר כמנין החובה למעלה ועשר למטה הרי שלמעלה כולו פסול שמא כולו חטאת ושל מטה מחציתו פסול שמא כולו חובה ובכה״ג הוא דתנן אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה, וכן אם נתערב עשרים חטאות בעשר חובה אם הקריב עשר כמנין החובה למטה ועשרים למעלה כל שלמעלה פסול ולמטה נפסל המחצה שמא כולה חובה (עשה עשר למעלה ועשרים למטה של מעלה פסול שמא כולו חטאת ושלמטה עשרה עכ״פ חטאת ואינך עשר מחציתן פסול שמא חובה הן) משא״כ כשהחובה שנים בחטאת עשר חטאת ועשרים חובה אז החובה מחצה כשר מחצה פסול שאם עשה עשרים כמנין חובה למטה ועשר למעלה של מעלה פסולה שמא כולן חטאות ושל מטה מחצה פסולה שמא כולו חובה אבל עשה עשרים למעלה ועשר למטה הרי העשר שלמטה כשרות ממנ״פ ומן העשרים שלמעלה בהכרח עכ״פ עשר של חובה ונמצא גם עשר עולות כשרין, וזהו מ״ש רבנו בפי׳ המשנה דלא אמרו כמנין חטאות שבחובה אלא א״כ חטאת מרובה אבל כשהחובה פי שנים אז גם עולות כשרות וזהו ג״כ מה שסיים בפ״ק דאם היה חובה שנים בחטאת הר״ז עושה קצת המנין למעלה וקצתו למטה ויהיה חצי החובה כשר כמ״ש ונתבאר סוף מס׳ זו ע״כ. פי׳ שעושה עשרים למעלה ועשר למטה דנמצא רק עשר פסולות למעלה ונשארו עשר עולות כמנין חצי החובה כשרות למעלה חוץ עשר חטאות שנתערבו שכשרין למטה דהו״ל החטאות כולן כשרות וחצי החובה עולות ואין הכרע ממתני׳ שאסור לעשות כן.
וזה שסיים רבנו לפיכך אם היתה החובה שתים בחטאת חצי החובה כשר וחציה פסול ר״ל כשמקריב מנין החובה למעלה ומנין החטאת למטה דאז כשר כמנין החטאת וכמנין חצי החובה וסד״א דמותר לעשות כן לכתחלה וכמשמעות לשון רבנו בפי׳ המשנה ולזה כתב רבנו בחיבורו ויראה לי וכו׳, דמתני׳ דפ״ג דקינין בדיעבד דוקא אבל לכתחלה אסור לעשות כן אלא שעושה כמנין חצי החובה כולן למטה כמתני׳ דפ״ק דאיירי לכתחלה. (ואין לומר להיפך דהכי קאמר רבנו דמותר לעשות כמנין כל החובה למטה היכא שהחובה כפל החטאת שאם חטאת חמש וחובה עשר יעשה עשר למטה דאם יעשה אחד עשרה למטה נהי דחמש חטאות ביניהן פש לן ששה דחובה והו״ל ודאי עולה למטה דאסור. דזה אינו דלאיזה תועלת יעשה עשר למטה כיון דודאי לא יתכשרו רק חמשה דשמא כולה חובה). גם בדרך פשוט נראה כוונת רבנו בלשון ויראה לי וכו׳ דקמ״ל דחזר בו מפי׳ המשנה והך בד״א בנמלך מוסב על כל הפרק ולא על בבא רביעית בלבד, ופי׳ נמלך בבי״ד כפירוש הראב״ד ולזה כ׳ דנראה פי׳ זה עיקר ועי׳ מה שכתבתי בפרקין ה״ו.