×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם שלוחין ושותפין ה׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) המשתתף עם חבירו בסתם, לא ישנה ממנהג המדינה באותה הסחורה, ולא ילך למקום אחר, ולא ישתתף בה עם אחרים, ולא יפקיד ביד אחריםא, ולא יתעסק בסחורה אחרת, ולא ימכור בהקפה אלאב דבר שדרכו להימכר תמיד בהקפה, אלא אם כן התנו בתחילה, או שעשה מדעת חבירו:
עבר ועשה שלא מדעת חבירו, ואחר כך הודיעו, ואמר לו, עשיתי כך וכך, והסכים למעשיו, הרי זה פטור. ואין כל הדברים האלו צריכין קנין, אלא בדברים בלבד:
(ב) אחד מן השותפין שעבר ומכר בהקפה, או פירש בים, או שהלךג למקום אחר, או שנשא ונתן בסחורה אחרת, וכל כיוצא באלו הדברים, כל פחת שיבוא מחמת שעבר, חייב לשלם לבדו, ואם היה שם שכר מחמת שעברד, השכר לאמצע, כפי מהה שהתנו ביניהן בשכר:
לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות לקנותו בהן חיטים לסחורה, והלך וקנה שעורים, או שנתן לוז לקנות שעורים והלךח וקנה חיטים, אם פחתו, פחתו לזה שעבר, ואם הותירו, הותירו לאמצע:
וכן, אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות, אם הפסיד, הפסיד לעצמו, ואם נשתכר, השכר לאמצע. אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו, אם פחתט, פחת לעצמו, ואם הרויח, הרויח לעצמו, ואם התנו ביניהן, הכל לפי התנאי:
(ג) הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשאי ליקח לעצמו מאותו המין. וכשהוא מוכר, לא ימכור שניהם כאחד, אלא מוכר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן. ולא יקח לעצמו חיטים ולחבירו שעורים, אלא או בכולן חיטים או בכולן שעורים, כדי שיהיו מעות שניהם שוים בחבילהי: (ד) אחד מן השותפין שאמר, נוליך הסחורה למקום פלוני שהיאיא ביוקר ונמכור שם, אף על פי שקיבל עליו כל אונס או כל פחת שיבוא להןיב, הרי חבירו מעכב עליו, שהרי אומר לו, אין רצוני שאתן מעות שבידי ואהיה רודף אחריך לדין להוציא מידך. וכן כל כיוצא בזה: (ה) אחד מן השותפין שבא ליישן את הפירות עד זמן הידוע, אין חבירו מעכב עליו, ואם אין זמן לאותן הפירות, הרי חבירו מעכב עליו: (ו) שותפין ששמו פירותיהן ונשתתפו בהן, יש להן הונייה זה על זה. עירבו הפירות בלא שומהיג, ומכרום ונשאו ונתנו בדמיהם, הרי אלו מחשבין את הפירות כמה היו שוים בעת שנשתתפו, ומחשבין את השכר או את ההפסד: (ז) שותפין שמחלו להם מוכסין, מחלו לאמצע. ואם אמרו, משום פלוני מחלנו, מה שמחלו מחלו לו. היו באים בדרך, ועמדו עליהן ליסטים וגזלו השיירהיד, והציל אחד מן השותפין, הציל לאמצעטו. ואם אמר, לעצמי אני מציל, הציל לעצמו: (ח) דבר הידוע לשני שותפין, אף על פי שהוא ברשות אחד מהן, אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות, ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר המוציא מחבירו עליו הראיה, אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה: (ט) אחד מן השותפין שבא לחלוק שלא מדעת חבירו, חולק בפני שלשה, אפילו הם הדיוטות, ובלבד שיהיו נאמנין ויודעין בשומה. ואם חלקטז בפחות משלשה לא עשה כלום:
במה דברים אמורים, בשחלקו פירות, אבל אם היו מעות, המעות כחלוקין הן, ויש לו לחלוק שלא בפני בית דין, ומניח חלק חבירו בבית דין:
במה דברים אמורים, בשהיו המעות כולן מטבע אחד ושוים, אבל אם היו מקצתן חדשים ומקצתן ישנים, ואין צריך לומר אם היו מקצתן יפות ומקצתן רעות, הרי הן כפירות, ואין חולקין אותן אלא בבית דין:
(י) אסור להשתתף עם עובד עבודה זרה, שמא יתחייב לויז שבועה וישביעו ביראתו. וכבר ביארנו במקומו שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות, ולא בנבילות וטריפותיח, ולא בתרומות, ולא בשקצים ולא ברמשים, ואם עבר ועשה, השכר לאמצע. וייראהיט לי שאם הפסיד, הפסיד לעצמו, מפני שעבר: (יא) אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת, בטלה השותפות או העסק, אף על פי שהתנו לזמן קבוע, שכבר יצא הממון לרשות היורשים. וכזה הורו הגאונים:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קנין מוקדש על ידי הרב גד דישי לזכותם של כל בני ובנות ישראל היקרים – הקרובים והרחוקים – בברכה שיזכו לכל מ"ח קנייני התורה
הערות
א בד׳ מ׳ולא יפקיד׳ הועבר לקמן, אחרי ׳תמיד בהקפה׳. ואין לזה טעם.
ב כך ת1. בא׳ נוסף: אם. ובדוחק רב אפשר לקיימו (כמו: אלא אם הוא).
ג ת2-1: הלך. וכך ד (גם פ, ק).
ד בד׳ (גם ק) לית מ׳מחמת׳. וחסרון המורגש הוא.
ה ד (מ׳כפי׳): כמו. שינוי לשון לגריעותא.
ו ד: ליקח. שינוי לשון שלא לצורך.
ז בד׳ נוסף: מעות. אך בכתבי⁠־היד לית.
ח בת2-1 לית. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה גם בא׳, ונוסף בין השיטין.
ט ד: פחתו. אך אינו מתאים עם ההמשך.
י ד (גם פ, ק): בחבלה. אך בתוספתא בבא מציעא ד, יא כבפנים. וע׳ ׳כסף משנה׳ שהביא את גירסת ד׳ והקשה עליה, והביא עוד גירסה אחרת, אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
יא ת1: שהוא.
יב בד׳ לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.
יג ד (גם ק): שומא. וכן לקמן הל׳ ט׳. ע׳ הל׳ שכנים יב, א הערה 11.
יד ד: השיירא. ע׳ הל׳ זכייה ומתנה ח, כד הערה 19.
טו בד׳ יש כאן ולקמן הוספות בסוגריים, וכבר הוער בגיליון שאינן בדפוס ונציה (ומלשון ההוספה הראשונה ניכר שאינה משל רבנו), ואף בכתבי⁠־היד אינן.
טז בד׳ נוסף: לה. ואין לזה טעם.
יז בד׳ נוסף: חבירו. אך עובד ע״ז אינו חבירו של ישראל.
יח ת2-1: ולא בטריפות. ד (מ׳בנבילות׳): ולא בטריפות ולא בנבילות. אך בכל מקום נבילות קודמות, וטריפות רבותא.
יט ד: ונראה. אך לשון רבנו בכל מקום כבפנים.
E/ע
הערותNotes
(ג) הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר רשאי ליקח לעצמו מאותו המין, וכשהוא מוכר לא ימכור שניהם כאחד אלא מוכר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן, ולא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים אלא בכולן חטים או בכולם שעורים כדי שיהיו מעות שניהם שוין בחבלה.
השגת הראב״ד הנותן מעות לחבירו וכו׳ א״א זו התוספתא אינה מחוורת ואין למדין ממנה.
כתב הכ״מ על ד׳ הראב״ד וז״ל ואיני יודע למה דחה זו שאולי קצתם ימכרו ביוקר וקצתם בזול ויחשוב אותם שביוקר לעצמו ושבזול לחבירו, ומקודם כתב הכ״מ בטעמא שמא מה שקנה לעצמו אינו משובח, ונראה דמה שהוסיף הכ״מ טעם חדש הוא לומר דאפי׳ יקנה ביחד עבורו ובעד השותפות יהיה צריך לחלוק בפני שלשה ולא למכרן ביחד, עכ״פ השגת הראב״ד אינו מבואר דאיך דוחה תוספתא מה שלא נראה לו בסברא.
ונראה דהשגת הראב״ד אינו על תוספתא זו אלא על תוספתא הב׳ שהיא בסוף ההלכה שלא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים, והכ״מ מפרש שזו היא הל׳ אחרת דתוספתא הקודמת קאי על זה שיש לו רשות ליקח לעצמו מאותו המין ממעות של עצמו, ומה שאמרו מאותו המין זהו רבותא דאפי׳ מאותו המין מותר, וכמו שפירשו המפרשים ותוספתא הב׳ זה שלא יחלק מעות העיסקא ויקח בחלק הפקדון חטים ובחלק ההלואה שעורין, ונראה דזהו שהוקשה להראב״ד דמוכח מתוספתא זו דחטים וחטים יכול לחלק ולומר ששק חטים זה יהיה לחלק ההלואה ושק חטים זה יהיה לחלק הפקדון, והרי״ף הביאו הכ״מ בפ״ז הל׳ ד׳ כתב דלית לשותף למפלגי לממונא בשום צד אלא להתעסק בכולו יחד, משום זה דחה הראב״ד התוספתא דמלשון הגמ׳ דאמר רבא להכי קרי ליה עיסקא לאעסוקי ביה, אף דאמר ולא למשתי בה שיכרא מ״מ מדברי הרי״ף מוכח דמפרש דגם תחלת דברי רבא בדוקא דצריך לאעסוקי בכוליה, ועוד מוכח כן מהא דאמר רבא בדף ק״י גבי בי תרי דעבדי עסקא דאי א״ל נפלוג רווחא ונפלוג קרנא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך דא״ל מזלא דבי תרי עדיף, א״כ איך יכול המתעסק לחלוק חלק המלוה מחלק הפקדון דהא אפשר שבחלק הפקדון יהיה אונס דליכא מזלא דבי תרי, ולכן דחה הראב״ד התוספתא מהלכה, דכיון שלא הובאה בגמ׳ והיא נסתרת מדברי הגמ׳ אין למדין ממנה.
ובדעת הרמב״ם נראה דאינו מפרש כפי׳ הכ״מ שכן משמע דמפרש גם הרא״ש דלפי״ז לא היה לו להעמיד הכל בהלכה אחת והלשון משמע דהכל על ענין אחד לכן הוא מפרש דתוספתא הב׳ קאי על זה אם הוא לוקח במעות של עצמו ולא במעות השותפות דמעות השותפות אין לו רשות לחלק כלל, אלא דהוא במעות של עצמו, ובזה אמרה התוספתא שרשאי ליקח לעצמו מאותו המין דוקא, אבל לא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים, ובטעמא נראה דשמא כשיבוא לשוק ויראה חטים ואין בהם ליקח להשותפות ולעצמו, יקח מקודם לעצמו החטים אף שחטים טוב יותר להרויח משעורים, ויקח להשותפות שעורים, לכן אסרו חכמים שיקח לעצמו מין אחר, וכיון שזה ודאי שהוא מחוייב ליקח עבור השותפות אף אם לא יזדמן ליקח גם לעצמו, דאף דאינו חייב לשלם כשלא לקח אבל עכ״פ יש בזה דין תרעומות כמש״כ הרמב״ם בפ״ז הל׳ ו׳ לכן ודאי יקח החטים שיש בשוק לשותפות, ואף דאכתי יש לחוש שאם יהיו חטים רק בשביל העיסקא, ושעורים גם בשביל עצמו שיקח להעסקא שעורים כדי שיוכל ליקח גם בשביל עצמו, לא חששו חכמים לזה כיון דיש לו חצי הריוח או יותר מהעיסקא לא יניח מלקנות חטים, אבל אם יוכל לקנותם בשביל עצמו בודאי יקנה לעצמו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144