Lechem Mishneh Pesulei HaMukdashin 5 – לחם משנה פסולי המוקדשין ה‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) המפריש מעות לחטאתו ומת, ילכו המעות לים המלח. וכן, המפריש מעות לחטאתו ואבדו, והקריב חטאת תחתיהן, ונמצאו המעות אחר כפרה, ילכו לים המלח: (ב) המפריש^א מעות לחטאתו ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן, לא^ב הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו מעות הראשונות, יביא מאלו ואלו חטאת^ג, והשאר יפלו לנדבה: (ג) הפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש חטאת תחתיהן, לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות, והרי החטאת בעלת מום, תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה: (ד) הפריש חטאתו ואבדה, והפריש מעות תחתיה, לא הספיק ליקח בהן עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום, תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה. (ה) הפריש שני ציבורי מעות לאחריות, מתכפר באחד מהן, והשני יפול לנדבה: (ו) המפריש חטאתו, או דמי חטאתו, וכסבור שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב, הרי אלו חולין ולא נתקדשו. הפריש שתים, או דמי שתים, וכסבור שהוא חייב שתים, ונמצא שאינו חייב אלא אחת, יביא אחת^ד, והשאר יפלו^ה לנדבה: (ז) הלוקח מעות בידו^ו, או שהיה מלקט, ואמר, אלו אביא מהן חטאתי, המותר חולין. וכן ייראה לי שהדבר קל וחומר בשאר הקרבנות, שהמותר חולין: (ח) המפריש מעות למנחת חוטא, והביא מהן מנחתו, או שהפריש מנחת חוטא והותירה, המותר^ז יבוא^ח מנחת^ט נדבה. אבל מותר עשירית האיפה של כהן גדול, שהיא החביתין, ירקב. וכן מותר לחמי תודה, ומותר לחמו של נזיר, ירקבו, ומותר דמי נסכיו, יפלו לנדבה:
כבר ביארנו בשקלים (רמב״ם שקלים ג׳:י״ג) שמותר השקלים חולין. (ט) מותר קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות, מותריהן יפלו לנדבה ויקרבו עולות, כמו שביארנו. מותר עולה, לעולה, מותר שלמים, לשלמים, מותר מנחה, למנחה, מותר פסח, לשלמים, מותר נזירים, לנזירים, מותר נזיר, לאותו נזיר:
במה דברים אמורים שמותר חטאת לנדבה, בחטאת קבועה. אבל מי שהוא חייב בקרבן עולה ויורד שהפריש מעות לחטאת בהמה, והעני, מביא תחתיהן עוף, ומחללן על העוף, וייהנה בהן^י:
וכן אם הפריש דמי עוף^יא, והעני, מביא תחתיהן עשירית האיפה, ויחלל המעות עליה, וייהנה בהן. (י) הפריש בהמה, ונפל בה^יב מום, תימכר ויביא בדמיה עוף. אבל אם הפריש עוף ונפסל, לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון, כמו שביארנו באיסורי המזבח^יג: (יא) כל חייבי קינין^יד שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן, רצה להביא בכל המעות חטאת העוף לבדה, יביא, רצה להביא בהן עולת העוף לבדה, יביא. אפילו אמר, אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי, יש לו לערב המעות וליקח בהן כאחד חטאתו ועולתו, או ליקח בכל חטאת, או עולה, שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית כהן. (יב) לפיכך אם הפריש מעות לקינין^טו סתם, ומת, יפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה, שהרי כולן ראויין לבוא עולה: (יג) מי שהיה מחויב חטאת, ואמר, הרי עלי עולה, והפריש מעות^טז ואמר, אלו לחובתי, רצה להביא בהן חטאת בהמה, יביא, עולת בהמה, יביא^יז. מת והניח המעות, ילכו לים המלח:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ב8, ת1: הפריש.

^ב ד (גם ק): ולא. וכן בשתי ההלכות הבאות (ק׳ רק בשניה). אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ג ד: לחטאת. שינוי לשון לגריעותא.

^ד כך ב8, ת1. א: אחרת.

^ה ת1: יפול. ע׳ לעיל ד, ג הערה 8.

^ו כך ב8, ת1. בא׳ לית, אך בפיהמ״ש לשקלים ב, ג מוכח שיש לגרוס כבפנים.

^ז כך ב8, ת1. בא׳ לית.

^ח ד (גם ק): יביא. אך ׳המותר׳ הוא הנושא.

^ט כך ת1. א: מנחה.

^י ד: מהן. אך בסוף ההלכה כבפנים, ולשון ׳ליהנות ב...׳ מצויה למשל במשנה בכורות א, ד בכ״י רבנו.

^יא ד: העוף. אך אין כאן עוף ידוע.

^יב ד: בו. אך מום במפריש אינו פוסל...

^יג בגליון ת1: נ״א מזבח.

^יד כך ב8, ת1. א: קניין.

^טו כך ב8, ת1. א: לקניין.

^טז בת1 תוקן ל: המעות.

^יז ע׳ ר״י קורקוס שלא היה לפניו מ׳עולת׳ (השמטה מחמת הדומות), אך כתב שמצא ספרים שכתוב בהם כבפנים. וכ״ה בכתבי⁠־היד.

(ב) יביא מאלו ומאלו לחטאת וכו׳ – טעמא מפרש בפ״ד דתמורה משום דהוי השאר מותר חטאת אבל אם לא הקריב מאלו ומאלו אלא הביא מאחד מהם המעות האחרים יוליכו לים המלח ואע״ג דלרבנן דקי״ל כוותייהו כיון שנמצאו קודם הקרבה יפלו דמיהן לנדבה מ״מ מודו רבנן היכא דמשך אחת והקריבו השנייה שהשנייה מתה וכדפסק רבינו ז״ל לעיל בפ״ד ומתני׳ קתני האי תקנתא מילתא פסיקתא בין משך בין לא משך ורבינו ז״ל לא חש להאריך אלא כתב לשון המשנה כמנהגו: (ג) הפריש חטאתו וכו׳ – בירושלמי פ״ב דשקלים אמרינן הכי הפריש שקלו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדש הפריש שנים וסבור שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד את השני מאי את עביד ליה נשמעניה מן הדא הפריש חטאתו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדשה הפריש שנים וסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת אותה שניה מאי את עביד ליה אלא רועה הכא נמי לנדבה ע״כ. מוכח מכאן בהדיא דהפריש ב׳ שקלים כסבור שהיה חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד יביא אחד והאחר יפול לנדבה דהשוה הירושלמי שקלים לחטאת וא״כ תימה על רבינו ז״ל שכתב בפ״ג מהל׳ שקלים הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אם בזה אחר זה האחרון לא קדש ואם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים ע״כ. נמצא דמחלק בין שקלים לחטאת דבשקלים בזה אחר זה אומר דהאחרון לא קדש ובבת אחת אומר דהאחד מהם שירצה יהיה שקלים והשני מותר שקלים והיינו חולין כדכתב שם לקמן דמותר השקלים חולין וכאן כתב בין בזה אחר זה בין בבת אחת יפלו הדמים לנדבה. ואפשר דגירסא אחרת היתה לו לרבינו ז״ל בירושלמי שהיה מחלק בין שקלים לחטאת וכמו שהוא כותב ומ״מ צריך לתת טעם בחלוק הענינים דממתני׳ דשקלים משמע דראויים להיות שוים בדינים אלו שהוצרכו לתת טעם במה שחילקו בין היכא שאומר הרי אלו לשקלים דהמותר חולין והיכא דאומר הרי אלו לחטאת שהמותר נדבה ואמרו שם אמר ר״ש מה בין שקלים לחטאת וכו׳ משמע דהיכא דאין טעם לחלק ביניהם ראוי להיות שוים בדינם ואולי החמירו בחטאת משום דהמותר של חטאת הוי נדבה אבל בשקלים שהמותר חולין הקלו ועדיין צ״ע: (ז) הלוקח מעות בידו או שהיה מלקט וכו׳ – כתב הרב בעל כ״מ ז״ל שצריך עיון מנין לו לרבינו ז״ל להשוות לוקח מעות בידו עם מלקט. ואני אומר טעמו ונימוקו עמו דהוא פסק בפ״ד מהל׳ שקלים כרב ביבי דאמר בירושלמי במתני׳ דפ״ב דשקלים דפליגי בית שמאי ובית הלל גבי מכניס מעות וכו׳ היינו במכניסן בפרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי דכולי עלמא המותר נדבה וכיון שכן מתני׳ איירי במכניס בפרוטרוט וסיפא דשאביא מהן לחטאת בכי האי גוונא מיתניא דהיינו גוונא דרישא ועל דא קאמר דהמותר נדבה א״כ כ״ש היכא דלא היה מלקט אלא לוקח המעות בידו דהמותר נדבה דהא לרב ביבי הכי הוא דטפי אית לן למימר דהוי מותר נדבה בלוקח מעות בידו מבמלקט: וכן יראה לי שהדברים ק״ו וכו׳ – על מה שהשיג הר״א ז״ל דמתני׳ אמרה דמותר עולה לעולה וכו׳ נ״ל דיפה תירץ הרב בעל כ״מ ז״ל דמתני׳ איירי דאמר הרי אלו לעולה דהא רישא דמתניתין דאמרה מותר קיני זבים וכו׳ חטאות ואשמות וכו׳ ע״כ איירי דקאמר הרי אלו לחטאת אפילו להר״א ז״ל דהא בחטאת אמרה מתני׳ דלעיל דהיכא דאמר שאביא מהן חטאת שהמותר חולין וא״כ מתני׳ דקאמרה גבי חטאת שהמותר נדבה ע״כ איירי דלא אמר שאביא מהן חטאת א״כ נסתלקה קושית הר״א ז״ל דסיפא דעולה ג״כ בגוונא דרישא מיתניא דהיינו שלא אמר שאביא מהן אלא הרי אלו לעולה: (ח) אבל מותר עשירית האיפה וכו׳ – בפרק בתרא דמנחות גבי ששה שופרות דנדבה איפליגו ר׳ אושעיא ושמואל דשמואל תני בחד מותר עשירית האיפה של כהן גדול ור׳ אושעיא לא תני ליה משום דס״ל כמ״ד ירקב ופסק רבינו ז״ל כוותיה דרב נחמן בר יצחק דאמר שם דמסתברא כוותיה וכן בפ״ב מהל׳ שקלים בענין השופרות כתב שם כר׳ אושעיא דמפיק עשירית האיפה של כהן גדול ומעייל מותר קינין וכן פירש רבינו ז״ל שם אלא שקשה דבשופר שלש עשר כתב שם דהוי למי שהתנדב מעות לעולת בהמה ושם לא אמר אלא מותר מנחת חוטא בין לר׳ אושעיא בין לשמואל ומה שהוקשה להרב בעל כ״מ ז״ל דלא הסכימו דבריו עם הירושלמי אינו קושיא דגמ׳ דידן דפרק בתרא דמנחות שכתבתי עיקר זולת השופר הי״ג שלא הסכים עם גמרא דידן לכן אצלי צ״ע: מותר לחמי תודה וכו׳ – בפרק בתרא דמנחות אמר שם רבה כן דירקב אלא שקשה שנראה דרבה חולק על ר׳ אושעיא דקאמר דמותר עשירית האיפה ירקב ומוקי ברייתא דמותר מנחה בעשירית האיפה של כ״ג ואיהו מוקי לה במותר לחמי תודה וכיון דרבינו ז״ל פוסק כר׳ אושעיא כדכתיבנא לא הוה ליה למפסק כרבה בהא אלא שאולי שהוא סובר דרבי אושעיא סובר בתרוייהו ירקבו ולמדו רבינו ז״ל מדין מותר לחמי נזיר דירושלמי כדכתב הרב בעל כ״מ ז״ל. וי״ל דלהכי קאמר הרב בעל כ״מ לעיל דאמאי לא הסכימו דבריו עם הירושלמי: (יג) מי שהיה מחוייב חטאת וכו׳ – בפ״ד דנזיר (דף כ״ו ע״א) תניא מי שהיה מחוייב חטאת וכו׳ (עיין בכ״מ), וזו היא הגירסא דאית ליה להר״א ז״ל בתוספתא והקשו שם התוס׳ ז״ל וז״ל וצ״ע דמ״ש לעיל גבי הפריש מעות רצה להביא בהן חטאת או עולה יביא ולא אמרינן דהפרשה היתה לשניהם דוקא וכו׳ ותירצו שני תירוצים האחד כי כאן אמר לחובתו משמע לכל מה שהוא חייב הילכך הפרשה היתה לשניהם ולא יוכל להביא בכולן אחד מהן אבל לנזירותו או לצרעתו משמע שפיר למקצת נזירותו או למקצת צרעתו. ועוד י״ל דהיכא דהפריש לנזירותו או לצרעתו וכל קרבנות נזיר ויולדת וצרעת בני חד בוקתא לכך יכול להביא מתחילה מכל דמי הקן פרידה אחת או חטאת או עולה הילכך כשהעשיר מביא מכולן או חטאת או עולה אבל הכא דמחוייב חטאת מחלב שאכל ועולה נדורה לאו בני חד בוקתא אינון וכשהפריש מעות לשמים אין יכול להביא מכולם אחד מהם ע״כ. ונסתלקה הקושיא שהקשה הרב בעל כ״מ ז״ל על התוס׳ שבעבורה כתב שהר״א ז״ל כתב שהתוספתא מתוקנת יותר כוונתו לומר אע״פ שגם קשה עליה ובמ״ש בשם התוס׳ ז״ל אין כאן קושיא. והלשון שכתב הרב בעל כ״מ ז״ל וז״ל ומ״ש הראב״ד ז״ל בשם התוספתא שאם מת יפלו המעות לנדבה מפני שכולן ראויים לבא עולה הוא בפ״ק דמעילה ומסיים בה וכו׳. לשון זה אין לו מובן ובודאי שט״ס נפל כאן בדברי הרב בעל כ״מ ז״ל: ומדברי רבינו ז״ל והר״א ז״ל נראה שהיה גורס בגמ׳ דידן בפ״ד דנזיר רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא עולת בהמה יביא ולכך הוקשה לו להר״א ז״ל על גירסא זו דא״כ אמאי כשמת ילכו לים המלח כיון שהיה יכול להביא מכולן עולה ונ״ל לתרץ לפי גירסא זו ויתיישב דעת רבינו ז״ל דכל זמן שלא פירש ואמר לחובתי סתם ודאי דהדבר מסופק אם הוא לעולה או לחטאת ולכך כשמת ילכו לים המלח אבל כשהוא עושה מעשה בחייו ומביא עולה ה״ז מפרש דבריו במעשה שעושה שמביא עולה דמ״ש לחובתי ר״ל לעולתי דאין לומר דהדר ביה כיון דהלשון דלחובתי שאמר ראשונה סתם טפי אית לן לומר דהשתא מפרש דבריו מלומר דחוזר בו מדבריו הראשונים אבל כשמת ולא פירש דבריו ילכו לים המלח מפני דכיון שלא פירש אולי לחטאת נתכוון ולכך ילכו לים המלח:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון