Maaseh Rokeach Mechuserei Kapparah 5 – מעשה רקח מחוסרי כפרה ה‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) אי זה הוא תנוך אוזן, זה גדר האמצעי. נתן על צידי הבוהנות, כשר. נתן על צידי צידיהן, פסול. בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה, בין שנתן בצד הדם, אפילו נתקנח הדם קודם שיתן השמן, נותן השמן על הבוהנות^א, שנאמר ״על מקום דם האשם״ (ויקרא י״ד:כ״ח):
אין לו בוהן יד ימנית, או בוהן רגל ימנית, או שאין לו אוזן ימנית, אין לו טהרה עולמית: (ב) אשם מצורע ששחטו שלא לשמו, או שלא נתן מדמו על גבי בוהנות, הרי זה עולה למזבח, וטעון נסכים כנסכי אשם מצורע, וצריך המצורע אשם אחר להכשירו. (ג) הקדים חטאתו לאשמו, לא יהיה אחר^ב ממרס בדמה, אלא תעבור^ג צורתה ותצא לבית^ד השריפה: (ד) יש לאדם להביא אשמו היום ולוגו אחר עשרה ימים. ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר, משנה, אף על פי שקדש בכלי. חסר הלוג עד שלא יצק, ימלאנו. חסר מאחר שיצק, יביא אחר כתחילה^ה: (ה) יצק מן השמן לכפו, והתחיל להזות ונשפך הלוג, אם עד שלא גמר מתן שבע נשפך הלוג, יביא אחר, ויתחיל במתן שבע. גמר מתן שבע ונשפך הלוג, יביא אחר, ויתחיל לכתחילה בבוהנות. התחיל בבוהנות ונשפך הלוג קודם שיגמור, יביא אחר, ויתחיל לכתחילה בבוהנות. גמר הבוהנות, ואחר כך נשפך הלוג קודם שיתן שאר השמן שבכפו על ראש המיטהר, אינו צריך להביא לוג אחר, שמתנת הראש אינה מעכבת, שנאמר ״והנותר בשמן״ (ויקרא י״ד:י״ח), ״ומיתר השמן״ (ויקרא י״ד:י״ז): (ו) הקדים מתן שמן למתן הדם, ימלא הלוג שמן, ויחזור ויתן השמן אחר הדם. הקדים מתן השמן^ו על הבוהנות למתן שבע, ימלא הלוג, ויחזור ויתן על הבוהנות אחר מתן שבע, שנאמר ״זאת תהיה תורת המצורע״ (ויקרא י״ד:ב׳), שתהיה כל תורתו על הסדר. (ז) נתן שבע מתנות^ז שלא לשמן, לא הורצה, והוכשר המצורע: (ח) מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו, צריך קרבן אחר לצרעת שניה. וכן, אם הביא אשמו ונתנגע, הביא אשמו ונתנגע, הביא אשמו ונתנגע^ח, צריך קרבן על כל אחת ואחת. אבל אם נתנגע ונרפא והביא ציפוריו, וחזר ונתנגע ונרפא^ט והביא ציפוריו, קרבן אחד לכולן: (ט) מצורע שהביא קרבן עני והעשיר, או עשיר והעני, קודם שיקריב קרבנותיו, הכל הולך אחר האשם. היה בשעת שחיטת האשם עשיר, ישלים^י קרבן עשיר, ואם היה עני, ישלים קרבן עני: (י) שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהם, ונזרק דם אחת משתי החטאות שלהן, ואחר כך מת אחד מן המצורעין, כיצד עושה זה המצורע החי, להביא חטאת בהמה אינו יכול, שמא זו שנזרק דמה חטאתו היא, ואין מביאין חטאת בהמה על הספק, ולהביא חטאת העוף אינו יכול, שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא. וכיצד יעשה, יכתוב כל נכסיו לאחר, ונמצא עני, ויביא חטאת העוף מספק, ולא תיאכל, כמו שביארנו, ונמצא אוכל בקדשים: (יא) עשיר שאמר, קרבנו של מצורע זה עלי^יא, והיה המצורע עני, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי יד הנודר משגת. ועני שאמר, קרבנו של מצורע זה עלי, והיה המצורע עשיר, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי זה הנידר^יב חייב בקרבנות עשיר: (סיום) בריך רחמנא דסייעןרמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קרבנות מוקדש לזכרם האהוב של אב ובתו,
ד"ר דוד יעקב הלוי אפלבאום ונאוה אפלבאום, הי"ד,
שנרצחו על ידי מחבלים בערב חתונתה של נאוה בירושלים, י"ג אלול תשס"ג.

הערות

^א ד (גם פ) [מ׳נותן׳]: על בהונות (פ: הבהונות) יצא. אך לשון הפנים מורה שיתן לכתחילה.

^ב ב1, ת1: אחד.

^ג ד: תעובר. ע׳ הל׳ קרבן פסח ד, ג הערה 5.

^ד כך ב1, ת1. א: בבית.

^ה ד: בתחילה. אך הכוונה: כמו בתחילה.

^ו ב1: שמן. וכך ד.

^ז ב1, ת1: המתנות. וכך ד (גם פ, ק).

^ח בב1 לית מ׳הביא׳ האחרון. ובד׳ לית מ׳הביא׳ הקודם לו, אך אם כן זהו כפל האמור בראשית ההלכה (וכך היה גם בא׳, ותוקן כבפנים).

^ט ד: ונתרפא. אך לעיל ׳ונרפא׳ (ובת1 לעיל ׳ונתרפא׳ וכאן ׳ונרפא׳, אך יש סימן לתיקון).

^י ד: ישלם. וכן לקמן. אך מדובר על השלמת הקרבנות אחרי שהוקרב האשם.

^יא ד: עליו. אך יש כאן דיבור ישיר.

^יב ת1: הנודר. וכך ד (גם פ). אך המצורע שנדרו בשבילו הוא העשיר, ולא הנודר.

(א) אפילו נתקנח הדם וכו׳. בדפוס מגדל עוז כתוב אפילו נתקנח הדם קודם שיתן השמן נותן השמן על הבהונות שנאמר וכו׳: אין לו בהן יד וכו׳. משנה בשלהי נגעים ופסק כת״ק אך בסנהדרין דף מ״ה אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מ״ט דבעינן יד העדים בראשונה וליכא אלא מעתה עדים גדמין דמעיקרא ה״נ דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר וכו׳ וקרא כדכתיב תנאי היא דתנן אין לו בהן יד וכו׳ וכתבו התוס׳ אין לו בהן יד וכגון שנקטעה משנזקק לטומאה דאי קודם לכן הא אפילו שמואל דבעי קרא כדכתיב מודה בעדים גדמין כדאמר לעיל ויש תימא היכי דייק מהכא דבעי קרא כדכתיב דילמא שאני התם דכתיב תהיה דדרשינן מיניה לעכב כל מילי עכ״ד. ולכאורה קשה דגם בעדים כתיב יד העדים תהיה ותהוי נמי לעיכובא וי״ל דהתם כתיב זאת תהיה תורת המצורע (וכדאיתא במנחות דף כ״ז) ועיקר הדרשא אתורת סמיכה אכן מ״ש תחילה דבנקטעה מיירי הכא הרואה יראה דאי מהא דשמואל לא איריא דמאי דמודה שמואל בגידמין אינו אלא מכח יתור ה״א דהעדים משא״כ בכהן דליכא ה״א מהיכא תיתי לחלק אם לא שנאמר דה״נ כתיב הימנית ביתור הה״א אף דדבריהם סתומין גם ראיתי לרש״ל ז״ל שם שחלק על דבריהם ובזה אין שום קושי בדברי רבינו שפסק כאן סתם ובפי״ד דהל׳ סנהדרין הל׳ ח׳ פסק כשמואל דדוקא אם נקטעה ידם פטור אבל אם היו גדמין יהרג ביד אחרים והתוס׳ יו״ט ז״ל שם נתאמץ בדברי התוס׳ הנ״ל ומכחם כתב דרבינו לא פסק כהך סוגיא אלא כההיא דיומא ונזיר דלא חילקו בין נולדו כך לנקטעה אחרי זה. אכן לענ״ד אין דברי התוס׳ מוכרחים ומכל שכן לומר דפליגי הסוגייאות אהדדי וכיון דבסוגיין הביאו המשנה כצורתה בלי שום חילוק יותר יש לנו לומר דאין חילוק בדבר ולהסכים כל הסוגייאות כאחד וההיא דה״א דהימנית שהזכרנו הרואה יראה דלא ראי זה כראי זה דהתם כתיב יד העדים והה״א קיימא איד משא״כ הכא דכתיב בהן ידו הימנית דהה״א לא קיימא אבהן אלא איד. שוב ראיתי להשיירי [כנה״ג] ז״ל שלא ערבו לו דברי התוס׳ יו״ט וכתב קרוב לדברינו עיי״ש אלא שנדחק קצת בביאור הסוגיא לאין צורך אחרי המחילה הראויה ובס׳ דינא דחיי ז״ל עשין צ״ח דף קט״ז עמד על דברי רבינו במ״ש בהל׳ סנהדרין ולכשנגיע שם בעזר ה׳ נחכים. שוב מצאתי לסדר אליהו רבא למהר״י אלפנדרי ז״ל דף ק״י שעמד בדברי השיירי הנ״ל שבאמת לא היה צריך להאריך בביאור הסוגיא כנ״ל כי הדבר מבואר מעצמו ובטורח החיפוש מצאתי בשו״ת חות יאיר ז״ל סי׳ קס״ז שעמד על דברי התוס׳ יו״ט ז״ל ודחה דבריו ויישב דברי רבינו על נכון אך למ״ש שם על דברי התוס׳ והר״ש ז״ל דבשלמא גבי עדים יש לחלק משום דכתיב בקרא יד העדים משא״כ גבי בהן לא נזכר ולא נרמז דבעי בהן הראשון עיי״ש ולכאורה קשה דהכתיב נמי הימנית בה״א כמו יד העדים ואי משום דהה״א לא קיימא אבוהן כנזכר מ״מ הא איכא סלקא דעתין והיה לו לבאר אכן האמת הוא דכוונתו מבוארת שלא נזכר ולא נרמז בדברי התלמוד ולא במדרש עיי״ש: (ז) נתן שבע המתנות וכו׳. מרן ז״ל לא ציין מהיכן נפקא ליה והם דברי רבא במנחות דף כ״ח והביאו המל״מ ז״ל: (ח) אבל אם נתנגע ונרפא וכו׳. עיין מ״ש מרן ז״ל והתוס׳ יו״ט ז״ל כתב דלימדו מדין נזיר שהדין כן הוא כמ״ש רבינו פ״ו דהל׳ נזירות הל׳ ט״ו עיי״ש: (ט) הכל הולך אחר האשם. הקשה הרב לח״מ ז״ל דאף דקי״ל פ׳ מי שהוציאוהו דהלכה כר׳ יהודה לגבי ר׳ שמעון מ״מ בפ׳ תנוקת שמואל סבר כר״ש וסתם מתני׳ דכריתות כוותיה ולמה פסק כר״י ע״כ. ולענ״ד נראה ממ״ש מרן ז״ל דלא פסק כר׳ אליעזר בן יעקב מפני שלא נשנה במשנה עיי״ש וכיון דראב״י דמשנתו קב ונקי נדחה מכל שכן ר״ש דלא אלים כחיה מראב״י וחזרנו להכלל דמי שהוציאוהו: (י) שני מצורעים וכו׳. עיין מה שהקשה מרן ז״ל דמאחר שרבינו פסק כר׳ יהודה דאשם קבע בעשירות היאך כתב כאן תקנה זו כיון שבשעת הקרבת האשם היה עשיר א״א בתקנה זו וצ״ע ע״כ והביאו התוס׳ יו״ט ז״ל ג״כ עיין עליו אמנם נראה שהדבר מבואר על פי מ״ש רבינו פ״א מאלו ההלכות הל׳ ה׳ דאין האשם מעכב מעתה אתי שפיר אפילו לר״י ואף דמרן ז״ל הגיה שם עיין עליו אחרי המחילה הראויה אינו כן שהרי רבינו כתב כן גם פ״י דהל׳ נזירות הל׳ ח׳ וכ״כ הרב לח״מ ועמ״ש: (יא) עשיר שאמר וכו׳. כתב מרן ז״ל משנה וגמרא פ״ד דערכין וצ״ע שם כוונתו מבוארת על פי מ״ש פ״ג דערכין הל׳ ו׳ וכבר כתבתי שם הנראה לענ״ד:בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון