×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם נזקי ממון א׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה, הבעלים חייבין לשלם, שהרי ממונם הזיק, שנאמר ״כי יגוף שור איש את שור רעהו״ וכו׳ (שמות כ״א:ל״ה). אחד השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף, לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה: (ב) וכמה משלם, אם הזיקה בדברים שדרכה לעשותן תמיד כמנהג ברייתה, כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר, או שהזיקה ברגלה כדרךא הילוכה, חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו, שנאמר ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ (שמות כ״ב:ד׳):
ואם שינת ועשת מעשים שאין דרכה תמיד לעשותןב והזיקה בהן, כגון שור שנגח או נשך, חייב לשלם חצי נזק מגוף המזיק עצמו, שנאמר ״ומכרו את השור החי וחצו את כספו״ג (שמות כ״א:ל״ה):
(ג) כיצד, שור שוה מנה שנגח לשור שוה עשרים והמיתו, והרי הנבילה שוה ארבעה, בעל השור חייב לשלם שמונה, שהוא חצי הנזק, ואינו חייב לשלם אלא מגוף השור שהזיק, שנאמר ״ומכרו את השור החי״. לפיכך אם המית שור שוה עשרים לשור שוה מאתים, והנבילה שוה מנה, אין בעל הנבילה יכול לומר לבעל החי, תן לי חמישים, אלא אומר לו, הרי שור שהזיק לפניך, קחהו ולך, אפילו אינו שוה אלא דינר. וכן כל כיוצא בזה: (ד) העושה מעשה שדרכו לעשותו תמיד כמנהג ברייתו, הוא הנקרא מועד, והמשנה ועשה מעשה שאין דרך כל מינו לעשות כן תמיד, כגון שור שנגח או נשך, הוא הנקרא תם. וזה המשנה, אם הורגלד בשינויה פעמים רבות, נעשה מועד לאותו דבר שהורגל בו, שנאמר ״או נודע כי שור נגח הוא״ו (שמות כ״א:ל״ו): (ה) חמישה מעשים תמים יש בבהמה. אם הועדה לאחד מהן, נעשתז מועדת לאותו מעשה. ואלו הן, הבהמה אינה מועדת מתחילתהח לא ליגח ולא ליגוף ולא לנשוךט ולא לרבוץ על כלים גדולים ולא לבעוט. ואם הועדה לאחד מהם, הרי זו מועדת לו:
אבל השן מועדת מתחילתה לאכול את הראוי לה, והרגל מועדת מתחילתה לשבר כדרך הילוכה, והבהמה מועדת מתחילתה לרבוץ על פכים קטנים וכיוצא בהן ולמעך אותן:
(ו) חמישה מיני בהמה מועדין מתחילת ברייתן להזיק ואפילו הםי תרבות, לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהם, חייביןיא נזק שלם. ואלו הן, הזאב והארי והדוב והנמר והבורדלסיב. וכן הנחש שנשך הרי זה מועד, ואפילו היהיג תרבות: (ז) כל מועד משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו, וכל תם משלם חצי נזק מגופו. במה דברים אמורים, בשנכנסה הבהמה לרשות הניזק והזיקתו. אבל אם נכנס הניזק לרשות המזיק והזיקתו בהמתו של בעל הבית, הרי זה פטור על הכל, שהרי הוא אומר לו, אילו לא נכנסתה לרשותי לא הגיע לך הזקיד. והרי מפורש בתורה ״ושלח את בעירה ובער בשדה אחר״ (שמות כ״ב:ד׳): (ח) הזיקה ברשות הרבים, או בחצר שאינה של שניהם לא למזיק ולא לניזק, או בחצר שהיא של שניהם והרי היא מיוחדת להניח בה פירות ולהכניס לה בהמה, כגון הבקעה וכיוצא בה, אם בשן ורגל הזיקה כדרכה, הרי זה פטור, מפני שיש לה רשות להלך בכאןטו, ודרך הבהמה להלך כדרכה ולאכולטז ולשבר כדרךיז הילוכה. ואם נגחה או נגפה או רבצה או בעטה או נשכה, אם תמה היא, משלם חצי נזק, ואם מועדת, משלםיח נזק שלם: (ט) היתה החצר של שניהם מיוחדת לפירות, לאיט להכניס להכ בהמה, והכניס להכא אחד מן השותפין בהמתו והזיקה, חייב אפילו על השן ועל הרגל. וכן, אם היתה מיוחדת לבהמה לשניהם, והיה רשות לאחד מהם בלבד להכניס לה פירות, והזיקה פירותיו, חייב אףכב על השן ועל הרגל: (י) שלשה אבות נזקים בשור, הקרן והשן והרגל. תולדות הקרן, נגיפה, נשיכה, רביצה, בעיטה. תולדות השן, אם נתחככה בכותל להנייתה והזיקה בחיכוכה, וכן אם טינפה פירות להנייתה:
תולדות הרגל, הזיקה בגופה דרך הילוכה, או שהזיקה בשערה כדרךכג הילוכה, או שכשכשה בזנבה, או באוכף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה, וכן חמור שהזיק במשאו בשעת הילוכו, ועגלה המושכתכד שהזיקה בשעת משיכתה, כל אלו תולדות הרגל הם, וברשות הרבים פטורים, וברשות הניזק משלמין נזק שלם:
(יא) כשכשה בזנבה כשכוש רב שאינו דרכהכה תמיד והזיקה ברשות הרבים, או שכשכשה בגיד שלה ברשות הרבים והזיקה, פטור, ואם תפש הניזק, גובה חצי נזקכו ממה שתפש, שזה הדבר ספק הוא אם אלו תולדות הקרן, שחייב עליה ברשות הרבים, או תולדות הרגל, שפטור עליה ברשות הרבים, כמו שביארנו:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ד (גם ק): בדרך. וכן לקמן בהל׳ ה׳. אך במשנה בבא קמא א, ד בכתבי⁠־היד העתיקים כבפנים.
ב ד (גם פ, ק) [מ׳תמיד׳]: לעשותם תמיד. שינוי לשון שלא לצורך.
ג בד׳ (גם פ, ק) נוסף: וגו׳. אך בכתבי⁠־היד לית.
ד ד (גם ק): הרגיל. וכן לקמן (רק ד). שינוי לשון לגריעותא.
ה ת2: בשינויו. וכך ד (גם פ, ק).
ו בב1 נוסף: וכו׳.
ז ת2: נעשית. וכך ד (גם פ, ק).
ח ב1: מתחילה. וכן בכל המשך ההלכה.
ט ד (גם פ): לישוך. אך הצורה המקראית כבפנים.
י בד׳ נוסף: בני. אך במשנה בבא קמא א, ד בכתבי⁠־היד העתיקים לית (כ״י רבנו חסר שם).
יא ב1, ת2: חייב. וכך ד.
יב ת2: והבורדלוס. ד: והברדלס. במשנה סנהדרין א, ד בכ״י רבנו מנוקד: בֻּרדלֵס.
יג בד׳ נוסף: בן. ע׳ לעיל הערה 2.
יד ב1: נזק זה.
טו ד: [כאן] וכאן. ושיבוש הוא.
טז ב1 (מ׳כדרכה׳): ולאכול כדרכה. וכך ד.
יז ד (גם ק): בדרך. ע׳ לעיל הל׳ ב׳ הערה 3.
יח בד׳ (גם ק) לית. וחסרון המורגש הוא.
יט ד (גם פ, ק): ולא. אך לשון רבנו כבפנים.
כ ד (גם ק): בה. אך בהלכה הקודמת כבפנים.
כא ד (גם ק): שם. ע׳ בהערה הקודמת.
כב בד׳ (גם ק) לית. וחסרון הניכר הוא.
כג ב1, ת2-1: דרך. וכך ד (גם פ, ק).
כד בד׳ נוסף: בקרון. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא קמא יז:, אך בפי׳ ר״ח ובכ״י מינכן ועוד שם לית.
כה ד (מ׳שאינו׳): שאין דרכה לעשותה. שינוי לשון לגריעותא.
כו ב1: הנזק.
E/ע
הערותNotes
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×