Migdal Oz Nizkei Mamon 1 – מגדל עוז נזקי ממון א‏ – Mishneh Torah

(א) כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה, הבעלים חייבין לשלם, שהרי ממונם הזיק, שנאמר ״כי יגוף שור איש את שור רעהו״ וכו׳ (שמות כ״א:ל״ה). אחד השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף, לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה: (ב) וכמה משלם, אם הזיקה בדברים שדרכה לעשותן תמיד כמנהג ברייתה, כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר, או שהזיקה ברגלה כדרך^א הילוכה, חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו, שנאמר ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ (שמות כ״ב:ד׳):
ואם שינת ועשת מעשים שאין דרכה תמיד לעשותן^ב והזיקה בהן, כגון שור שנגח או נשך, חייב לשלם חצי נזק מגוף המזיק עצמו, שנאמר ״ומכרו את השור החי וחצו את כספו״^ג (שמות כ״א:ל״ה): (ג) כיצד, שור שוה מנה שנגח לשור שוה עשרים והמיתו, והרי הנבילה שוה ארבעה, בעל השור חייב לשלם שמונה, שהוא חצי הנזק, ואינו חייב לשלם אלא מגוף השור שהזיק, שנאמר ״ומכרו את השור החי״. לפיכך אם המית שור שוה עשרים לשור שוה מאתים, והנבילה שוה מנה, אין בעל הנבילה יכול לומר לבעל החי, תן לי חמישים, אלא אומר לו, הרי שור שהזיק לפניך, קחהו ולך, אפילו אינו שוה אלא דינר. וכן כל כיוצא בזה: (ד) העושה מעשה שדרכו לעשותו תמיד כמנהג ברייתו, הוא הנקרא מועד, והמשנה ועשה מעשה שאין דרך כל מינו לעשות כן תמיד, כגון שור שנגח או נשך, הוא הנקרא תם. וזה המשנה, אם הורגל^ד בשינוי^ה פעמים רבות, נעשה מועד לאותו דבר שהורגל בו, שנאמר ״או נודע כי שור נגח הוא״^ו (שמות כ״א:ל״ו): (ה) חמישה מעשים תמים יש בבהמה. אם הועדה לאחד מהן, נעשת^ז מועדת לאותו מעשה. ואלו הן, הבהמה אינה מועדת מתחילתה^ח לא ליגח ולא ליגוף ולא לנשוך^ט ולא לרבוץ על כלים גדולים ולא לבעוט. ואם הועדה לאחד מהם, הרי זו מועדת לו:
אבל השן מועדת מתחילתה לאכול את הראוי לה, והרגל מועדת מתחילתה לשבר כדרך הילוכה, והבהמה מועדת מתחילתה לרבוץ על פכים קטנים וכיוצא בהן ולמעך אותן: (ו) חמישה מיני בהמה מועדין מתחילת ברייתן להזיק ואפילו הם^י תרבות, לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהם, חייבין^יא נזק שלם. ואלו הן, הזאב והארי והדוב והנמר והבורדלס^יב. וכן הנחש שנשך הרי זה מועד, ואפילו היה^יג תרבות: (ז) כל מועד משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו, וכל תם משלם חצי נזק מגופו. במה דברים אמורים, בשנכנסה הבהמה לרשות הניזק והזיקתו. אבל אם נכנס הניזק לרשות המזיק והזיקתו בהמתו של בעל הבית, הרי זה פטור על הכל, שהרי הוא אומר לו, אילו לא נכנסתה לרשותי לא הגיע לך הזק^יד. והרי מפורש בתורה ״ושלח את בעירה ובער בשדה אחר״ (שמות כ״ב:ד׳): (ח) הזיקה ברשות הרבים, או בחצר שאינה של שניהם לא למזיק ולא לניזק, או בחצר שהיא של שניהם והרי היא מיוחדת להניח בה פירות ולהכניס לה בהמה, כגון הבקעה וכיוצא בה, אם בשן ורגל הזיקה כדרכה, הרי זה פטור, מפני שיש לה רשות להלך בכאן^טו, ודרך הבהמה להלך כדרכה ולאכול^טז ולשבר כדרך^יז הילוכה. ואם נגחה או נגפה או רבצה או בעטה או נשכה, אם תמה היא, משלם חצי נזק, ואם מועדת, משלם^יח נזק שלם: (ט) היתה החצר של שניהם מיוחדת לפירות, לא^יט להכניס לה^כ בהמה, והכניס לה^כא אחד מן השותפין בהמתו והזיקה, חייב אפילו על השן ועל הרגל. וכן, אם היתה מיוחדת לבהמה לשניהם, והיה רשות לאחד מהם בלבד להכניס לה פירות, והזיקה פירותיו, חייב אף^כב על השן ועל הרגל: (י) שלשה אבות נזקים בשור, הקרן והשן והרגל. תולדות הקרן, נגיפה, נשיכה, רביצה, בעיטה. תולדות השן, אם נתחככה בכותל להנייתה והזיקה בחיכוכה, וכן אם טינפה פירות להנייתה:
תולדות הרגל, הזיקה בגופה דרך הילוכה, או שהזיקה בשערה כדרך^כג הילוכה, או שכשכשה בזנבה, או באוכף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה, וכן חמור שהזיק במשאו בשעת הילוכו, ועגלה המושכת^כד שהזיקה בשעת משיכתה, כל אלו תולדות הרגל הם, וברשות הרבים פטורים, וברשות הניזק משלמין נזק שלם: (יא) כשכשה בזנבה כשכוש רב שאינו דרכה^כה תמיד והזיקה ברשות הרבים, או שכשכשה בגיד שלה ברשות הרבים והזיקה, פטור, ואם תפש הניזק, גובה חצי נזק^כו ממה שתפש, שזה הדבר ספק הוא אם אלו תולדות הקרן, שחייב עליה ברשות הרבים, או תולדות הרגל, שפטור עליה ברשות הרבים, כמו שביארנו:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ד (גם ק): בדרך. וכן לקמן בהל׳ ה׳. אך במשנה בבא קמא א, ד בכתבי⁠־היד העתיקים כבפנים.

^ב ד (גם פ, ק) [מ׳תמיד׳]: לעשותם תמיד. שינוי לשון שלא לצורך.

^ג בד׳ (גם פ, ק) נוסף: וגו׳. אך בכתבי⁠־היד לית.

^ד ד (גם ק): הרגיל. וכן לקמן (רק ד). שינוי לשון לגריעותא.

^ה ת2: בשינויו. וכך ד (גם פ, ק).

^ו בב1 נוסף: וכו׳.

^ז ת2: נעשית. וכך ד (גם פ, ק).

^ח ב1: מתחילה. וכן בכל המשך ההלכה.

^ט ד (גם פ): לישוך. אך הצורה המקראית כבפנים.

^י בד׳ נוסף: בני. אך במשנה בבא קמא א, ד בכתבי⁠־היד העתיקים לית (כ״י רבנו חסר שם).

^יא ב1, ת2: חייב. וכך ד.

^יב ת2: והבורדלוס. ד: והברדלס. במשנה סנהדרין א, ד בכ״י רבנו מנוקד: בֻּרדלֵס.

^יג בד׳ נוסף: בן. ע׳ לעיל הערה 2.

^יד ב1: נזק זה.

^טו ד: [כאן] וכאן. ושיבוש הוא.

^טז ב1 (מ׳כדרכה׳): ולאכול כדרכה. וכך ד.

^יז ד (גם ק): בדרך. ע׳ לעיל הל׳ ב׳ הערה 3.

^יח בד׳ (גם ק) לית. וחסרון המורגש הוא.

^יט ד (גם פ, ק): ולא. אך לשון רבנו כבפנים.

^כ ד (גם ק): בה. אך בהלכה הקודמת כבפנים.

^כא ד (גם ק): שם. ע׳ בהערה הקודמת.

^כב בד׳ (גם ק) לית. וחסרון הניכר הוא.

^כג ב1, ת2-1: דרך. וכך ד (גם פ, ק).

^כד בד׳ נוסף: בקרון. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא קמא יז:, אך בפי׳ ר״ח ובכ״י מינכן ועוד שם לית.

^כה ד (מ׳שאינו׳): שאין דרכה לעשותה. שינוי לשון לגריעותא.

^כו ב1: הנזק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון