רמב״ם
פירוש
פרק ראשוןSefer Ahavah dedicated in memory of Jack Genauer Z"L, Yaakov Koppel ben Moshe Yehuda HaLevi, by the Genauer family of Seattle, Washington
הערות
א ד: כתיקונן. ע׳ לעיל הל׳ תפילה ח, יב והערה 10 שם.
ב ב1: שחיסר. וכך ד. אך הסופר מחסר ולא הספר.
ג ב1: נכתבין. וכך ד (גם ק). אך תפילין ריבוי של תפילה (ר׳ להלן ג, יז), ולשון נקבה הן.
ד ב1, ת1, ת3: אותן. וכך ד (גם ק). וכך היה גם בא׳, ותוקן, מן־הסתם על פי כ״י רבנו, ומוסב על העשן, ולא על השמנים או על הזפת והשעוה.
ה בב1 נוסף: ובוללין.
ו ד: עפצים. אך בסוף ההלכה כבפנים.
ז ד: קנקנתום. אך במשנה גיטין ב, ג, וכן בטיוטת פיהמ״ש לשבת יב, ד, בכ״י רבנו, כבפנים.
ח ד: כתובים. אך ר׳ הלשון לעיל הל׳ ג׳.
ט ב2-1, ת3-2: ודוכסוסטוס. וכן בכל מקום להלן. וכך ד (גם ק), וכ״ה לפנינו בגמ׳ שבת עט:, אך ב׳ערוך׳ ערך דוכססטוס כבפנים, ע׳ ב׳ערוך השלם׳ (ובהערה שם, שגם באחד מכתבי־היד של הגמ׳ כבפנים).
י ד: שמכווצין. וזאת הכוונה, אך לא זו הלשון שכתב רבנו.
יא ד (מ׳דוכססטוס׳): קלף וזה שממול הבשר נקרא דוכסוסטוס. אך בתשובות רבנו (מהד׳ בלאו סי׳ קלט, קנג, רפט) מפורש שדעתו כבפנים. [׳ממול׳ פירושו הסמוך ל..., ע׳ גמ׳ סוטה לג:]. וכ״כ ה׳כסף משנה׳ בשם ראשונים, ע״ש, אך מה שכתב שאולי אחר כך חזר בו רבנו וכתב כנוסח ד׳ – אין לזה סמך, כי בכתבי־היד כבפנים, ואדרבה, בתשובה סי׳ רפ״ט, לחכמי לוניל, מבואר שפעם סבר כמותם שהקלף הוא הסמוך לשיער והדוכסוסטוס הסמוך לבשר, ואחר כך שינה את דעתו. אין ספק שמקור נוסח ד׳ הוא בשינוי מכוון שעשה מאן-דהוא כדי להתאים את דברי רבנו למה שמקובל עליו.
יב בב2-1, ת3-1 נוסף: למשה. וכך ד (גם ק). וכך היה גם בא׳, ונמחק, מן־הסתם על פי כ״י רבנו.
יג ד: אמרו. אך בכתבי־היד כבפנים, ומוסב על המזוזה, או על ההלכה.
יד ד (מ׳וחיה׳): ועוף וחיה. אך בכל מקום אחרי בהמה באה חיה הדומה לה, ואחר כך עוף, וכן הוא בסמוך.
טו בב1 נוסף: טהורה.
טז בא׳ מנוקד: בעבָדָה. והוא שם המלאכה. ב1: בעיבוד. ב2: בעבודה. ד: בעיבודה.
יז ב1: עיבוד. ב2: עבודה. ד: העבדה.
יח ב1: ומזוזה. וכן בהלכה הבאה.
יט ד (מ׳מין׳): אפיקורוס ישרפו כתבן כותי או ישראל מומר או מוסר ביד אנס. שינויים מאימת הצנזורה. וכן בהמשך ההלכה.
כ ב2-1, ת3-1: תפלין. וכן להלן הל׳ י״ט. וכך ד (גם ק). אך בפיהמ״ש בכ״י רבנו מצינו גם את הצורה במ״ם, למשל בעיקר השמיני מי״ג העיקרים בהקדמת חלק (הקדמות הרמב״ם למשנה עמ׳ קמ״ד).
כא יש לקרוא: עיבדוֹ. ב1: עובד. בת1, ת3 נוסף: אותן. ד (גם ק): עבדן. אך מוסב על העור.
כב בב2 נוסף: או. וכך ד. וכ״ה במקצת הנוסחאות במס׳ סופרים ה, ו. אך בכ״י מינכן שם כבפנים.
כג ד (גם ק): מאות. ובמס׳ סופרים שם יש נוסח: מאותות. אך בנוסח אחר שם כבפנים.
כד בד׳ נוסף: כולו. רצה להנגיד להמשך, אך דין ההמשך אינו אמור דוקא בשוכח מקצתו, אלא גם אם שכח את כולו ונשאר קצת ריוח והשלים באופן שמקצת השם תלוי, פסול.
כה ד: ודומה. אך אין ענין לומר למי הוא דומה, אלא מה הוא מדמה.
כו ב1 (מ׳שאינו׳): שאינו מפסיד הוא. ב2, ת1, ת3: שאינו מפסיד. וכך ד (גם ק). ובא׳ היה כתוב תחילה: הוא שאינו מפסיד. ותוקן כבפנים, מן־הסתם על פי כ״י רבנו. וצריך להבינו כמו: שאין הוא מפסיד.
כז ב2-1, ת2-1: לכולן. ד (עד ׳שכר׳): שכר לו כלל. אך כינוי הרמז של ׳לכולו׳ מוסב על הספר ולא על הסופר.
כח שם האות דל״ת בערבית. ד (גם ק): דלת. וכן בסמוך. השוה הל׳ יסודי התורה ו, ב.
כט בד׳ נוסף: כל. אך במקור הביטוי בחבקוק ב, ב לית ׳כל׳.
ל ב2-1: שנכתב בו. ת3-1: שנכתב. וכך ד (גם ק). ולנוסח הפנים מוסב על ׳שלשתן׳ דלעיל בהלכה הקודמת.
לא ד (גם ק): מם. והכתיב ׳מים׳ או שהוא בצירה מלא, או שהוא בחיריק והוא שם האות בערבית, השוה הל׳ יסודי התורה ו, ג.
לב בא׳ אולי יש סימני מחיקה על הה״א, ומוסב על הספר.
(ב) וכן ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת. הכ״מ נדחק מהך דגיטין דף ס׳. ועיין פי״ב מהל׳ תפלה הכ״ג ובכ״מ שם. וגם יש סברא דחסר יריעה לא מקרי כ״כ חסר במלתייהו כמו חסרון אות אחת דמה שנכתב הוא בפסול. (ד) כיצד מעשה הדיו. כתב המגדל עוז קבלה היתה בידו ואני אומר גמ׳ ערוכה היא שבת דף כ״ג ע״א ואמר רבי יהושע בן לוי כל השמנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר איבעיא להו לגבל או לעשן. ת״ש דתני רב שמואל בר זוטרי כל השמנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר בין לגבל בין לעשן. רב שמואל בר זוטרא מתני הכי כל העשנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר. א״ר הונא כל השרפים יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם ע״כ. ומפרש רבנו דבר זוטרי ובר זוטרא פליגי בתרתי דבר זוטרי תני בין לגבל ובין לעשן ובר זוטרא דתני כל העשנים ס״ל רק לעשן אבל לגבל לא וכדמסיק רב הונא דכל השרפין יפין לדיו דהיינו לגבל. שנית דבר זוטרי נקיט כל השמנים משמע דוקא עשן שמנים אבל עשן זפת ושעוה הפסולים לנר שבת אין יפין לדיו משא״כ לבר זוטרא דנקיט כל העשנים משמע אפילו זפת ושעוה כשר לעשן ורבנו פסק כבר זוטרא דרב הונא ס״ל כוותיה דלעשן כשר אפילו עשן זפת ושעוה ולגבל בעינן שרפים. ומ״ש רבינו ובמעט דבש. משום דס״ל דאינו מתגבל בשרפים בלי דבש עיין מ״ש רבינו פ״ז מהל׳ טומאת אוכלין ה״ד נחיל דבש וכו׳ הניצוק שלהן חיבור וכו׳ מפני שיש להן ריר והרי הן נמשכין כדבק משא״כ בשאר אוכלין ומשקין עיי״ש ותו עיין מ״ש רבינו פ״ב מהל׳ מקואות ה״ב הדבש והדיו וכו׳ ושרף התות וכו׳ יבשים חוצצין לחין אין חוצצין ושאר כל השרפים בין לחין בין יבשין חוצצין ע״כ. והוקשה לרבנו דכיון שהדיו גובלין בכל השרפים אמאי דיו לחה אינו חוצץ אלא ודאי מפני תערובת הדבש שאין דבש לח חוצץ. גם אפשר שמצא רבנו מפורש בשום מקום דין תערובת הדבש. ומ״ש רבינו ומייבשין. הוא מהך דנדה דף כ׳ דפאלי קורטא דדיותא. ומ״ש רבינו שורהו. בפ״ק דשבת אין שורין דיו כו׳. ומ״ש רבינו במי עפצא וקנקנתום. עיין מה שכתבתי פ״ב מהל׳ מגילה ה״ט. (ה) אם כן. עיין כ״מ. והנכון דדוקא באזכרות יגנוזו שאין לו תקנה ע״י מחיקה. (ט) למעט דוכסוסטוס. עיין כ״מ. והנכון דלפי המסקנא שפיר מתוקם הך דתני דבי מנשה במזוזה אבל ס״ת על דוכסוטוס פסול בדיעבד כפשטות לשון רבנו ולשון מס׳ סופרים ודלא כתמיהת הר״ן. (יא) ומזוזה. עיין כ״מ. והגהות מיימוני. ובתוס׳ מנחות דף מ״ב ע״ב ד״ה תפילין הראו מקום מוצא לפסק רבנו עיי״ש. (טז) אבל מקצת השם. הנה רבנו פסק כאן כרבי שמעון שזורי. וכן בפ״א מהל׳ תרומות ה״י. ולא פסק כר״ש שזורי בשידה ויין עיין פ״ג מהל׳ כלים ה״ד ופ״ט מהל׳ טומאת אוכלין ה״א ושם בכ״מ. וכן בבן פקועה פסק דלא כר״ש שזורי בפ״ה מהל׳ מאכלות אסורות ועיין מנחות דף ל׳. וחולין דף ע״ה. ובהכרח הא דקאמר רב אשי הלכה כר״ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי לאו דוקא עיין שו״ת פני יהושע חלק יו״ד שאלה ה׳. ועיין מ״ש רבינו פ״א מהל׳ מקואות ה״ו שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש והשמיט פלוגתא דר״ש שזורי ורבנן שבביצה דף י״ט ע״א בטבילה בין השמשות בחול וצ״ל טעם להשמטה זו. ועיין שו״ת ב״ח שאלה קי״ג. ועיין מה שכתבתי פ״ו מהל׳ יסודי התורה ה״ו. (יט) בכתב אשורית. עיין כ״מ. שנגרר אחר פרש״י. אמנם כוונת רבנו דהן כתב יוני והן הלשון נשתקעו וכמ״ש רבינו בפירוש המשנה בין בכתב בין בלשון.בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו
הערות
הערות
Rambam
Peirush