^א ד: לכל. אולי חשש לחילול שבת, אך הפירוש הוא בכל שבוע, וראיה לדבר לשון ההמשך ׳ומיום השבת׳ וכו׳.

^ב ד (מ׳ואפילו׳): אלא משמר שזמנו קבוע ואפילו ברגל. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ג בת1 ההלכה מסתיימת כאן, כבד׳, ולא בסוף המשפט הבא.

^ד בד׳ (גם פ) נוסף: ואכילתו. ע׳ ׳כסף משנה׳ שכתב שהיא הגירסה הנכונה, אך בכתבי⁠־היד כבפנים, וע׳ בהערות הבאות.

^ה ד (גם פ): כולו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים. ע׳ בהערה הבאה.

^ו ע׳ ׳כסף משנה׳ ורדב״ז שרצו להגיה את הנוסח, אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ונראה שרבנו לא פירש כרש״י שעבודתו היינו אכילתו, ע׳ ר״י קורקוס, וכן מוכח גם מגירסת כתבי⁠־היד בסוף הל׳ ח׳, ע׳ בהערה הקודמת.

^ז ת1: ומלא את ידו ללבוש. וכך ד (גם פ, ק).

^ח כך ת1, וכ״ה במשנה מגילה א, ט בכ״י רבנו. א: הכהן.

^ט ד (גם פ, ק): בגדים. וכן לקמן הל׳ י״ט. אך במשנה מגילה א, י בכ״י רבנו כבפנים, ו׳מרובה׳ פירושו מתמנה ומתעלה, ע׳ לעיל הל׳ י״ב.

^י ד: אחד. אך הכוונה: בנוסף לכהן גדול.

^יא ב8, ת1 (מ׳הוא׳): כבוד הוא. וכך ד (גם פ, ק).

^יב ד: אמרכלין. וכן להלן הל׳ י״ט. אך במשנה שקלים ה, ב בכ״י רבנו כבפנים.

^יג ד (מ׳לדברים׳): בדברים הראויין להן להוציאן. שינוי לשון לגריעותא.

^יד כך ת1. א: בגדים (אך בסמוך בבגדים). ע׳ לעיל הערה 1.

^טו ת1: והעובר. וכך ד (גם ק).

^טז ד: לנחלה. אך במשנה בבא בתרא ח, ב בכ״י רבנו מצויה הלשון ׳קודם בנחלה׳. וע׳ בהערה הבאה.

^יז בשו״ת ר׳ יהושע הנגיד מצאצאי רבנו (מהד׳ רצהבי, סי׳ ס״ב1) מצוטט בשאלה: בשררות.

^יח ד: הוא. אך נוסח הפנים יותר בהיר.

^יט בד׳ לית. אך בסמוך ׳שהיא׳ גם בד׳.