ד (מ׳תולדתו׳ הראשון): תולדותיו מועדות... תולדותיו. אך בכתבי־היד כבפנים.
ב1, ת1: בתחלה. ד (גם פ, ק) [עד ׳תמין׳]: תמים (ק: תמין) בתחלה. שינוי לשון שלא לצורך.
ב1, ת2-1: המנתזין. וכך ד (גם פ, ק). אך הצורה שבפנים שכיחה בלשון רבנו (כמו ׳מאכלות אסורות׳).
ד (גם פ): היא. אך מוסב על ׳דבר זה׳.
בב1, ת1 כאן הלכה חדשה, כבד׳.
ב1, ת2: שהוא. וכך ד (גם פ, ק). ת1 (עד ׳חייב׳): וחייב.
בד׳ (גם פ) לית. וחסרון המורגש הוא.
ת2: לשלם. וכך ד (גם פ, ק).
ת2-1: שהוא. וכך ד (גם פ, ק).
כך ב1, ת2-1, וכ״ה בכל מקום במשנה בכ״י רבנו, ובפסחים ב, ז התי״ו מנוקדת בפתח. א: תורנגול.
בד׳ (גם פ, ק) נוסף: על התבלין משלם נזק שלם ועל הכלי. אך לא נאמר שאכלן, והדיון בגמ׳
בבא קמא יט. אינו על התבלין.
ב1, ת2-1 (מ׳שכן׳): שכך היא. ד (גם פ, ק): שכך הוא.
כך ב1, ת2. א: שניער.
כך ב1, וכ״ה בכל מקום במשנה בכ״י רבנו, ובמעשרות ג, ז התי״ו מנוקדת בפתח והנו״ן בחולם. א: התורנגולין. ד (גם פ, ק): התרנגולין. וכן כ״פ לקמן.
כך ב1, ת2-1. א: מאליו. וכך ד (גם פ, ק). ע׳ הל׳ ע״ז ד, ב הערה 10.
ת1: היו. וכך ד (גם פ, ק).
ב1: והדסו. וכ״ה לפנינו
במשנה בבא קמא ב, א. אך בכי״י עתיקים של המשנה כבפנים. ד (גם פ) [עד ׳התרנוגלין׳]: והתרנגולים דרסו. ושיבוש הוא.
ד: מפריחין. וכ״ה לפנינו בגמ׳
בבא קמא יז:. אך בכתבי־היד כאן כבפנים.
ב1: מהדסין. וכך ד (גם פ). ע׳ לעיל הערה 15.
ב1: בכנפיהם. ד (גם פ): בכנפיהן.
ב1: או ברגליהן. וכך ד (גם פ, ק).
בת2 נוסף: בחבל דלי. וכ״ה בגמ׳
בבא קמא יח., ולכאורה כצ״ל. בד׳ (גם ק) רק: בחבל.
ב1: מלמעלה. וכך ד (גם פ) [ושם עוד פעמיים לקמן].
ב1, ת2-1: כל. וכך ד (גם פ, ק).
ד: שנתלש. שיבוש מגוחך.
בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
ד (גם פ): מלמטה. ע׳ בהלכה הקודמת הערה 1.
כך ב1, וכ״ה
במשנה פאה ה, ח ובפירוש שם בכ״י רבנו. א: ההררה. וכן כמה פעמים לקמן.
ד: החררה. וכן עוד פעמיים לקמן. אך בכתבי־היד כבפנים.
בב1 נוסף: הרי זה.
ד: בחבירו. וכ״ה בגמ׳
בבא קמא כד:, אך רבנו שינה לשם הבהרה.
ת1: עוררו. ד (גם פ): שסה. שינוי לשון לגריעותא.