Mishneh Torah Sources Sheluchin veShutafin 6 – מקורות למשנה תורה שלוחין ושותפין ו‏ – Mishneh Torah

(א) שנים שהם נושאים ונותנים בממון השותפות, אף על פי שהממון של אחד מהן, הרי זו נקראת שותפות, ואם פחתו או הותירו הרי הוא לאמצע, ויש להן להתנות בשכר ובהפסד כל מה שירצו, כמו שביארנו:
אבל אם היה האחד^א בלבד הוא שנושא ונותן בממון השיתוף, אף על פי שהממון משל שניהם, הרי זאת השותפות נקראת עסק, וזה הנושא ונותן נקרא מתעסק, שהרי הוא לבדו מתעסק במשא ומתן^ב, ושותפו שאינו נושא ונותן נקרא בעל המעות: (ב) תיקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן, יהיה חצי הממון בתורת הלואה, והרי המתעסק חייב באחריותו אף על פי שאבד באונס, והחצי האחר בתורת פיקדון, והרי הוא באחריות בעל המעות, ואם אבד או נגנב^ג החצי של פיקדון אין המתעסק חייב לשלם, ולפיכך יהיה שכר זה החצי אם הרויחו של בעל המעות:
ולפי תקנה זו אי אפשר שיהיה השכר או ההפסד של כל הממון לאמצע בשוה, שאם אתה אומר כן, נמצא בעל המעות^ד נוטל שכר חצי מעותיו שהן פיקדון ואינו עושה כלום, אלא זה המתעסק טורח לו בחצי של פיקדון מפני מעותיו שהלוהו, ונמצאו באים לידי אבק רבית:
והיאך יעשו אם רצה להיות השכר או ההפסד לאמצע בשוה, יתן למתעסק שכרו בכל^ה יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה. ואם^ו לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה, אינו צריך להעלות לו שכר^ז כל יום ויום, אלא אפילו העלה לו דינר^ח בכל ימי השותפות דיו, ואם פחתו או הותירו יהי^ט לאמצע בשוה:
וכן, אם אמר לו, כל הרווח יהי לך שלישו^י או עשיריתו^יא בשכרך, הואיל ויש לו עסק אחר הרי זה מותר, ואם הפסידו יפסיד מחצה. ואם היה זה המתעסק אריסו, והיה לו עסק אחר, אינו צריך להעלות לו שכר^יב כלל, שהאריס משועבד הוא לבעל השדה: (ג) ועוד תיקנו חכמים, שכל נותן מעות לחבירו להתעסק בהן, ופחתו או הותירו, ולא רצה ליתן לו שכר עמלו בכל יום, ולא התנו ביניהן שם^יג תנאי, שיהיה שכר המתעסק באותו החצי של פיקדון שליש רווח הפיקדון, שהוא שתות רווח כל הממון:
לפיכך אם הרויחו, יטול המתעסק שני שלישי הרווח, חצי הרווח של חצי המעות שהן מלוה, ושתות הרווח בשכר שנתעסק בפיקדון, נמצא הכל שני שלישי הרווח, ויטול בעל המעות שליש הרווח. ואם פחתו, יפסיד המתעסק שליש הפחת, שהרי הוא חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה, ויש לו שתות בשכרו באותו החצי של פיקדון, נמצא שנשאר עליו מן הפחת שלישו, ובעל המעות יפסיד שני שלישי הפחת: (ד) יש מי שטועה ואומר שהנותן עסק סתם, אם יהיה שם שכר, יטול המתעסק חציו, ואם היה שם הפסד, יפסיד שליש, ואין הדבר כן אלא אם^יד התנו על דבר זה בפירוש. וכן, אם התנו שיפסיד המתעסק מחצה, ואם יהיה שם שכר יטול שני שלישי הרווח, הרי זה מותר:
וכן, אם התנו שאם יהיה שם שכר יטול המתעסק תשיעיתו, ואם יהיה שם הפסד יפסיד עשיריתו, הואיל והתנו שיהיה רווח המתעסק יתר על הפסדו, תנאו קיים, ותוספת זו היא כנגד עמלו:
ורבותי הורו שאין תנאי זה מועיל אלא אם כן היה למתעסק עסק אחר, אבל אם אין לו עסק אחר, צריך שיהיה שכר המתעסק יתר על הפסדו בשתות, כמו שביארנו, שזה דבר אסור הוא, ואין התנאי מועיל בו. ולא ייראה לי זה: (ה) הורו רבותי שאם התנה^טו שיטול המתעסק שלשה חלקים מן השכר, ובעל המעות רביע השכר, נמצא רביע המעות בלבד בתורת הפיקדון^טז, ושלשה רבעים בתורת מלוה^יז. לפיכך אם היה שם הפסד, יפסיד המתעסק שלשה רביעי ההפסד פחות שליש הרביע, ויפסיד בעל המעות רביע ושליש רביע, שהוא שליש כל ההפסד:
כיצד, נתן לו מאה דינרין על תנאי זה, וחסרו ארבעה ועשרים, בעל המעות מפסיד שמונה, והמתעסק משלם שישה עשר. ועל דרך זו לעולם, כל חלק שיש לבעל המעות בשכר, אם יהיה שם רווח, נוטל כמו שהתנו, ואם יהיה שם הפסד, יפסיד אותו החלק ותוספת שלישו:
נמצאת למד לפי מידה זו, שאם התנו שיטול המתעסק רביע השכר, אם פחתו, לא ישלם המתעסק כלום, שהרי רביע ההפסד שהוא חייב לשלם מפני המלוה יש לו כנגדו שליש מה שיטול בעל המעות, שהוא רביע, ונמצא זה כנגד זה:
וכן, אם התנו על הפחת ולא הזכירו הרווח, אם פחתו, פוחת המתעסק כפי מה שהתנו, ואם הוסיפו, נוטל המתעסק כמו אותו החלק שהיה מפסיד, והוספת^יח שליש מה שנטל בעל המעות:
כיצד, התנו שאם יהיה שם הפסד יפחות המתעסק רביע, והפחתו^יט, משלם רביע הפחת, ואם הותירו, נוטל מחצה:
ואף על פי שדברים אלו שהורו דברי טעם הם, אם תלך על דרך זו, נמצא^כ המתעסק אפשר שיפחות ויטול שכר. כיצד, כגון שהתנה עמו שיטול המתעסק אחד משבעה בשכר, ופחתו, נמצא נוטל המתעסק אחד משבעה יתר על זה ההפסד:
כיצד, כגון שפחתו שבעה דינרין, הרי המתעסק אומר לו, אני חייב לך דינר אחד כפי התנאי, ואתה חייב לשלם לי שנים, שהן שליש חלק הפיקדון, נמצא בעל המעות חייב ליתן לו דינר בשכר שהפסיד שבעה. ואילו הפסיד ארבעה עשר, היה חייב בעל המעות ליתן לו שני דינרין. וזה תימה גדול, ודבר שאין הדעת סובלת^כא, ואין זה אצלי אלא כמו דברי החולים^כב:
אבל הדרך והדין האמת ייראה^כג לי, שכל שירויח המתעסק, אם יהיה שם הפסד, יפסיד שני שלישי החלק שהיה מרויח. וכן, אם התנו על ההפסד, והרויחו, יטול כמו אותו החלק שהיה מפסיד ותוספת שליש חלק חבירו:
נמצאת^כד אומר לפי מידה זו, שאם התנו שיטול המתעסק רביע השכר, והפסיד, הרי זה משלם שתות, ואם התנו שיפסיד רביע, והרויח, נוטל מחצה. ועל דרך זו לא תמצא תימה, ויצא הדין בקו הצדק:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קנין מוקדש על ידי הרב גד דישי לזכותם של כל בני ובנות ישראל היקרים – הקרובים והרחוקים – בברכה שיזכו לכל מ"ח קנייני התורה

הערות

^א בת2-1 נוסף: מהן.

^ב ת2-1: ובמתן. ע׳ לעיל ד, ב הערה 4.

^ג ד (מ׳אבד׳): נגנב או אבד. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ד ד: הממון. שינוי לשון שלא לצורך.

^ה ד: שבכל. שינוי לשון לגריעותא.

^ו בת2-1 נוסף: היה. וכך ד (גם פ, ק).

^ז בד׳ נוסף: של. אך בכתבי⁠־היד לית.

^ח בת2-1 נוסף: אחד.

^ט ת1: יהיה. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה גם בת2, ותוקן כבפנים.

^י ת1: שלישיתו.

^יא כך ת1. א: עשירותו. ת2: עשיריתיו.

^יב בד׳ נוסף: אחר. תוספת מיותרת.

^יג ד (גם פ, ק): שום. אך ׳שום׳ היא צורה ארמית של ׳שם׳.

^יד בד׳ נוסף: כן. ואין בכך צורך.

^טו א1, ת2-1: התנו.

^טז א1, ת2-1: פקדון. וכך ד (גם פ, ק).

^יז ד (מ׳רבעים׳): רביעים בתורת הלואה. שינוי לשון שלא לצורך.

^יח ת2-1: ותוספת. וכך ד (גם פ, ק).

^יט אם אינה ט״ס, יש לקרוא: והופחתו. א1, ת2-1: והפחיתו. וכך ד (גם פ, ק).

^כ ד: שמא. וקלקול לשון הוא.

^כא ת2: סובלתו. ד: סובלת אותו.

^כב ד (גם פ, ק): החלום. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, והכוונה שרק חולים בנפשם יכולים לעשות הסכם כזה.

^כג ת2-1: שיראה. וכך ד (גם פ, ק).

^כד בד׳ נוסף: אתה. תוספת מיותרת.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון