Or Sameach Biat HaMikdash 6 – אור שמח ביאת המקדש ו‏ – Mishneh Torah

(א) כל כהן שיש בו מום, בין מום קבוע בין מום עובר, לא ייכנס למקדש מן המזבח ולפנים, שנאמר ״אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש״ (ויקרא כ״א:כ״ג), ואם עבר ונכנס לוקה, אף על פי שלא עבד. ואם עבד במקדש, פסל וחילל עבודתו^א, ולוקה אף על העבודה, שנאמר ״אשר יהיה בו מום לא יקרב״ (ויקרא כ״א:י״ז), מפי השמועה למדו שאזהרה זו שלא יקרב לעבודה: (ב) וכן בעל מום עובר שעבד פסל^ב ולוקה, שנאמר ״כל איש אשר בו מום לא יקרב״ (ויקרא כ״א:י״ח), מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבעל מום עובר. ואין בעלי מומין שעבדו במיתה, אלא במלקות בלבד: (ג) כל המומין כולן, אחד שהיו בו מתחילת ברייתו ואחד שנולדו בו אחר כן, בין שאינן עוברין בין עוברין^ג, הרי הוא פסול עד שיעבורו^ד: (ד) מום קבוע, כגון שבר רגל או שבר יד, ומום עובר, כגון גרב או ילפת, והיא החזזית. ולא המומין הכתובין בתורה בלבד הם שפוסלין^ה בכהנים, אלא כל המומין הנראין בגוף, שנאמר ״כל^ו אשר בו מום״, מכל מקום, ואלו הכתובין בתורה דוגמא הן: (ה) שלושה מיני מומין הן. יש מומין שהן פוסלין הכהן מלעבוד והבהמה מלקרב, ויש מומין שפוסלין האדם^ז בלבד מלעבוד, ויש מומין שאין פוסלין אבל מפני מראית העין אמרו שכל כהן שיש בו אחד מהן אינו עובד: (ו) כל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה, ועבד, בין בשוגג בין במזיד, עבודתו פסולה, ואם היה מזיד לוקה. וכל מי שיש בו מום מן המומין המיוחדין לאדם, ועבד, אף על פי שהוא לוקה לא חילל עבודתו. ואם היה בו דבר מדברים שהן מפני מראית העין, אינו לוקה ועבודתו כשרה: (ז) אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי, אבל מומין שבחלל הגוף, כגון שניטלה כליתו של אדם או טחול שלו, או שניקבו מעיו, ואף^ח על פי שנעשה טריפה, עבודתו כשרה, שנאמר ״שבר רגל או שבר יד״ (ויקרא כ״א:י״ט), מה אלו בגלוי אף כל בגלוי: (ח) הערל הרי הוא כבן נכר, שנאמר ״כל בן נכר ערל לב וערל בשר״ (יחזקאל מ״ד:ט׳), לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה, כזר שעבד, אבל אינו חייב מיתה: (ט) כהן שהיה נושא נשים בעבירה אינו עובד, עד שידירוהו בית דין על דעת רבים כדי שלא תהיה לו הפרה שלא יוסיף לחטוא, ועובד ויורד ומגרש. וכן אם היה מיטמא למתים פסול, עד שיקבל עליו בבית דין שלא ייטמא. ואם עבר ועבד קודם שידור^ט או שיקבל, אף על פי שהוא נשוי בעבירה, לא חילל עבודה: (י) כהן שעבד, ונבדק ונמצא חלל, עבודתו כשרה לשעבר, ואינו עובד להבא, ואם עבד לא חילל, שנאמר ״ברך י״י חילו ופועל ידיו תרצה^י״ (דברים ל״ג:י״א), אפילו^יא חולין שבו תרצה: (יא) בית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית, ועיקר מעשיהן התדיר שהן^יב יושבין ודנין את הכהונה, ובודקין את הכהנים ביוחסין ובמומין. כל כהן שנמצא פסול בייחוסו, לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה, וכל מי שנמצא שלם וכשר, לובש לבנים^יג ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים: (יב) מי שנמצא כשר בייחוסו ונמצא בו מום, יושב בלשכת העצים מתלע^יד עצים למערכה, וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל, שנאמר ״לחם אלהיו מקדשי^טו הקדשים ומן הקדשים יאכל״ (ויקרא כ״א:כ״ב).רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ד: עבודה. שינוי לשון לגריעותא.

^ב כך ת1. א: פסול.

^ג ד (גם ק) [מ׳שאינן׳]: עוברין בין שאינן עוברין. אך ברור שעדיף לסמוך את ׳עוברין׳ ל׳עד שיעבורו׳ (ועוד, שבבבא הקודמת הרבותא היא באחרון).

^ד ת1: שיעברו.

^ה ד: שפסולין. אך לא המומים פסולין אלא הכהנים פסולין.

^ו בכתוב נוסף: איש, כנ״ל הל׳ ב׳, וכאן רבנו קיצר.

^ז ד: באדם. שינוי לשון לגריעותא.

^ח ת1: אף. וכך ד (גם פ, ק).

^ט ת1: שידיר. וכך ד (גם פ, ק). אך אין הוא מדיר אלא בי״ד מדירים אותו.

^י כך ב8, ת1. בא׳ לית מ׳ופועל׳.

^יא ד (גם ק): אף. אך נוסח כתבי⁠־היד מדגיש יותר.

^יב ד: שהיו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יג בת1 נוסף: ומתעטף לבנים. וכ״ה במשנה מידות ד, ח בכ״י רבנו. וכך היה גם בב8, ונמחק. ואם נוסח הפנים נכון הרי שרבנו קיצר כאן.

^יד ד: ומתלע. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, והוא בהשפעת הסגנון בערבית.

^טו ד: מקדש. אך בכתוב כבפנים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון