¹ י״ב ע״ב.

² ביבמות פ״ח ע״ב.

³ שם ביבמות אמרי׳ כן בנושא נשים פסולות או שטימא עצמו וכפרש״י שם. אבל אינו מבואר שם אם כופין גם לכבוד אבל בחינוך מצוה רס״ח כתב דגם בכבוד אם מיאנו לא נשמע אליהם. וכ״מ ברדב״ז כאן. ובמנ״ח שם תלוי לה בפלוגתא באו״ח סי׳ קכ״ח ובט״ז שם אי מהני מחילת הכהן.

⁴ לא נמצא בירושלמי שלפנינו.

⁵ כ״ז ע״א.

⁶ פ״ג ה״ט וע׳ בהגהות שם הבאתי מש״ס סוטה מ״ח ע״ב מאן נביאים ראשונים אר״ה זה דוד ושמואל.

⁷ כ״ה בפרש״י סוכה נ״ה ע״ב ד״ה ובא.

⁸ שם נ״ו ע״א.

⁹ צ״ע דזה הוא רק לפרש״י שם דהמתעכב דמתני׳ היינו כל המשמרת שעובדים ברגל והרדב״ז מבאר הטעם מפני חיבת לחה״פ. אבל הרמב״ם בפה״מ שם ובפ״ד מתומ״ס הי״ג כתב שהוא משמר של אותה שבוע היינו משמר הנכנס נוטל שתים מפני שמתעצלים ואין באין אלא מעט יעו״ש ובראב״ד וכ״מ ולח״מ שם בזה. וא״כ הא הרדב״ז כאן בשיטת הרמב״ם מיירי. וע״ע שו״ת ח״צ סי׳ קס״ו. וע׳ תוס׳ ישנים יומא י״ח ע״א שתירצו דמשמר המתעכב מילתא דלא שכיחא הוא יעו״ש ולפי הרמב״ם הוא שכיח תמיד. ועדיין קשה שם.

¹⁰ ע׳ בס׳ הר המוריה מה שנדחק בזה ורוצה להגיה בקרבנות הרגלים תחת קרבנות הציבור.

¹¹ נראה שזה לשון המעתיק.

¹² שם בסוכה נ״ה ע״ב ד״ה ובחילוק.

¹³ הובא בתוס׳ שם.

¹⁴ ע׳ יומא ל״ט ע״א ונשתלחה ברכה כו׳ ובלחה״פ.

¹⁵ שם בסוכה נ״ו ע״א.

¹⁶ וא״ש בזה קו׳ המל״מ אמאי דהשמיט הרמב״ם הא דתנן אומר לו הילך מצה הילך חמץ ולהרדב״ז זהו נכלל במ״ש הרמב״ם ובחילוק לחה״פ ובחילוק שתהל״ח.

¹⁷ לעיל ה״ה יעו״ש.

¹⁸ שם בסוכה.

¹⁹ ז״ל הספרי פ׳ שופטים וכי יבא הלוי יכול בבן לוי הכתוב מדבר ת״ל ושרת בראוי לשרת הכתוב מדבר יצאו לוים שאינם ראוים לשרת יעו״ש ורמז ע״ז הכ״מ כאן. ומה שלא הביאה הרדב״ז משום דהרמב״ם כאן כתב דילפי׳ כן מדכתיב חלק כחלק יאכלו ולא מדכתיב ושרת ובס׳ הר המוריה כתב דהרמב״ם לשיטתי׳ לעיל פ״ג ה״ב דושרת קאי על השיר של הלוים אבל הספרי פ׳ קרח יליף שיר ממקום אחר יעו״ש. וקצת י״ל בזה דעת החינוך מצוה תק״ט דגם בלוים כל המשמרות שוין ברגל ובמנ״ח תמה עליו יעו״ש. משום דהספרי הוא למ״ד דלא ילפי׳ שירה מושרת וגם הלימוד של הרמב״ם מקרא חלק כחלק יאכלו. לא ניחא לי׳ כיון שאינו מבואר בספרי. לכך כתב החינוך דקרא וכי יבא הלוי גם בלוי ממש מדבר. וע׳ ברדב״ז לעיל פ״ג סוף ה״ט.

²⁰ ע׳ ערכין י״ג ע״ב.

²¹ כ) שם בסוכה נ״ה ע״ב ד״ה ובחילוק.

²² ב״ק ק״ט ע״ב.

²³ מנחות ע״ד ע״ב.

²⁴ בב״ק שם.

²⁵ ע׳ שטמ״ק שם ב״ק ק״ט ע״ב ד״ה ומנין שעבודה ועודה שלו בזה.

²⁶ אולי צ״ל טמאים מי מצי עבדי.

²⁷ כ״ה לפרש״י תענית ט״ו ע״ב ד״ה אנשי ב״א. אבל במנחות ק״ז ע״ב אמרי׳ שהיו רק ששה בתי אבות. וכ״ה בפרש״י יבמות ק״א ע״א. וע׳ ח״ס או״ח סי׳ כ׳ בזה.

²⁸ כ״ה בתענית כ״ז ע״א גבי מספר משמרות דאמרי׳ תניא אידך משה תיקן כו׳ שמונה מאלעזר כו׳ וכשרבו בני אלעזר כו׳ חלקום והעמידום על עשרים וארבע כו׳ יעו״ש.

²⁹ לעיל פ״א ה״א.

³⁰ י״א ע״ב.

³¹ ע׳ כריתות ה׳ ע״ב.

³² ה׳ ע״א.

³³ מ״ש הרדב״ז דאחד משניהם בעינן כל שבעה, צ״ע מהמבואר בתו״כ שהובא במהר״י קורקוס והכ״מ דבנמשח פ״א וברבוי פ״א סגי. וזה באמת כוונת המהר״י קורקוס מ״ש ובתו״כ מסיים בה כו׳ היינו דבתו״כ מבואר מה דלא מבואר בגמ׳. וע״ע במנחות נ׳ ע״ב כהן שמביא מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו ופרש״י קודם תמיד של בין הערבים. שו״ר ברדב״ז בעצמו בדיבור שאח״ז שכ״כ דלא בעי ז׳ כלל ולא הביא מהתו״כ.

³⁴ מ״ש דרבוי בגדים לחוד הוא רק אם אין שמן. הנה דבר זה שנוי במחלוקת הראשונים ע׳ תוס׳ נזיר מ״ז ע״א ובתוס׳ ישנים יומא ה׳ ע״א וברש״י עה״ת ויקרא ט״ז ל״ב וברמב״ן שם. וע״ע בפרש״י מכות י״א ע״ב ד״ה ליהדר ובמהרש״ל ומהרש״א שם. ובבאר שבע הוריות י״ג ע״א בזה.

³⁵ הוריות י״ב ע״א.

³⁶ שם ה׳ ע״א.

³⁷ פ׳ אמור פ״א פרשה ב׳.

³⁸ הכ״מ הביא דבריו וע׳ מנ״ח מצוה ק״ז מ״ש ע״ז.

³⁹ ע׳ מנ״ח מצוה קפ״ה העיר מיומא י״ב דאמר ר״פ עבודתו מחנכתו והא בעי ריבוי שעה אחת. וברש״ש שם תי׳ עפ״ד תו״כ פ׳ אמור מנין לרבות כהן אחר המתמנה ת״ל וכיפר הכהן ובט״ת שם הביא פי׳ הראב״ד שם בתו״כ דכהן דמתקינן תחתיו ההתקנה הוא במקום ריבוי ומשיחה כיון דא״א למשח ב׳ כ״ג כאחד משום איבה יעו״ש.

⁴⁰ ע׳ בזה בגבורת ארי ורש״ש יומא ה׳ ע״א.

⁴¹ שם ביומא ה׳ ע״א.

⁴² י״ב ע״א.

⁴³ ב׳ ע״א ט״ז ע״א.

⁴⁴ י״ג ע״א.

⁴⁵ שם בתוספתא ויפלא שלא הביא שכ״ז הוא מבואר בירושלמי שבת פ״י ה״ג ונשיא נשיאי הלוי כו׳ ר״י בי רבי אמר מרכל היה ולמה נקרא שמו מרכל שהיה מר על הכל.

⁴⁶ במדבר ג׳ ל״ב. גם בפי׳ הרא״ש תמיד כ״ז ע״א הביא זה. ולא הביא דברי הירושלמי שבת הנ״ל.

⁴⁷ פ״ג ה״ח.

⁴⁸ ה״ב.

⁴⁹ ב׳ ל״א.

⁵⁰ י״ג ע״א.

⁵¹ כ״ז ע״א.

⁵² הבאר שבע שם בתמיד הניח זה בצ״ע ומצאתי בפי׳ הראב״ד שם הקשה כן ותי׳ כעין מ״ש הרדב״ז.

⁵³ שם.

⁵⁴ כ״ה בש״ס נזיר מ״ז ע״ב בזה״ל דאילו האי חזי לעבודה למחר ואילו עבר מחמת מומו לא חזי לעבודה וכתבו שם התוס׳ בין מום קבוע בין מום עובר מחמת קירויו עדיף דחזי לעבודה למחר ומחמת מומו לא עביד עד שיתרפא מומו יעו״ש וא״כ לשון המהר״י קורקוס אינו בדיוק כ״כ.

⁵⁵ שם.

⁵⁶ כ״פ גם הר״א מפולדא בירושלמי פ״ה דשקלים ה״א.

⁵⁷ בהוריות פ״ג ה״ח.

⁵⁸ ומשכחת לה שהיו שניהם יחד אף דאין ממנים שני כ״ג כאחת כמ״ש הרמב״ם לעיל הט״ו. מ״מ משכחת כמ״ש התוס׳ נזיר מ״ז ע״ב ד״ה מרובה בגדים יעו״ש היטב ובבאר שבע הוריות י״ג ע״א בזה.

⁵⁹ נראה דתיבת מלחמה ט״ס וצריך למחקו וכוונת מהר״י קורקוס דאף שכ״ג משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים, מ״מ שניהם הם במדרגה אחת כהנים גדולים. וע׳ ברע״ב פ״ה דשקלים מ״ב מש״כ בזה ובאור שמח כאן. ודו״ק.

⁶⁰ יומא ע״ג ע״א.

⁶¹ מלשונו משמע דמשוח מלחמה שואל באו״ת רק בחוץ במלחמה אבל בפנים במקדש שיש שם כ״ג העובד הוא השואל. וא״ש בזה לשון ירושלמי יומא פ״א ה״א א״ר בא בדין הי׳ שיהא עובד בארבעה כו׳ שלא יהו אומרים ראינו כ״ג פעמים עובד בד׳ פעמים בח׳. א״ר יונה ולא מבפנים הוא עובד ולא מבחוץ נשאל וטועין מבפנים לבחוץ יעו״ש ובק״ע. ואינו מובן דהא אם ישאל בפנים בח׳ שוב יטעו לומר דבפעמים עובד בד׳ ופעמים בח׳. ולהרדב״ז א״ש דאינו שואל רק בחוץ. וע׳ ט״ת שם.

⁶² ע׳ היטב תוס׳ נזיר מ״ז ע״ב ד״ה ת״ש.

⁶³ י״ח ע״ב. ובכ״מ ציין לירושלמי פ״ב דסנהדרין. ולא ציין מגמ׳ דידן וכבר העיר בזה המל״מ.

⁶⁴ ה״ח.

⁶⁵ בכ״מ כאן ובפי״ז דסנהדרין ה״ח הביא שכ״מ בירושלמי הוריות פ״ג ה״א וסנהדרין פ״ב ה״א כ״ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו א״ר מנא כתיב כי נזר שמן משחת וגו׳ יעו״ש. וצ״ע על מהר״י קורקוס שכתב כן מסברא בעלמא. וקצת י״ל למ״ש הפ״מ שם בירושלמי ד״ה אף אהרן בקדושתו כו׳ ואע״פ שחטא כשמלקין אותו והרי הוא כאחיך ואין מעבירין אותו מגדולתו יעו״ש א״כ אפ״ל שגם המהר״י קורקוס כוון לזה.

⁶⁶ שם סנהדרין י״ח ע״ב.

⁶⁷ היא גירסא חדשה. אבל הגירסא שלפנינו הוא עבר על עשה ול״ת הרי הוא כהדיוט כו׳ והמפרשים נדחקו איזה דין שייך בעבר על עשה ע׳ ביד מלאכי בזה. ובמאירי שם כתב וז״ל הרי הוא כהדיוט לידון בשלשה הן למרדות בעשה והן למלקות בל״ת יעו״ש וכוונתו שכופין ומכין לקיום עשה כש״ס כתובות פ״ו ע״א וכ״ד. אבל הלשון אם עבר משמע שכבר עבר. וע׳ בזה בפר״ח או״ח סי׳ תצ״ו. וע׳ בקצה״ח סי׳ ג׳ ובמנ״ח מ׳ תקנ״ז דכפיה על עשה בעי ב״ד אמנם הנתיבות שם ובח״ס אהע״ז סי׳ קע״ז ס״ל דלא בעינן ב״ד יעו״ש והנה לגירסא דידן ולפי׳ המאירי מוכח דבעי ב״ד ובחי׳ הבאתי כן מפי׳ הרא״ש בפ״ג דנגעים מ״ב יעו״ש. אכן לגירסת הרדב״ז א״ש הכל ולא מוכח מידי.

⁶⁸ פ״ב ה״ח.

⁶⁹ פי״ז ה״ח.