×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם מעשה הקרבנות א׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) כל הקרבנות של מיני נפש חיה באים מחמישה מינים בלבד, מן הבקר, ומן הכבשים, ומן העיזים, ומן התורים, ומן בני היונה. (ב) וכל הקרבנות, בין של ציבור בין של יחיד, ארבעה מינין, עולה, וחטאת, ואשם, ושלמים. (ג) ועוד יש שם שלשה מיני קרבן יחיד, והן, הפסח, והבכור, והמעשר: (ד) כל קרבנות הציבור הן עולה או חטאת, ואין בקרבנות הציבור שלמים, חוץ משני כבשים הבאים עם לחם התנופה בעצרת, והן הנקראין זבחי שלמי ציבור. ואין הציבור מקריבין אשם לעולם ולא עוף: (ה) קרבנות הציבור הן שני תמידין של כל יום, ומוספי שבתות וראשי חדשים והמועדות, ושעיר חטאת של יום הכיפורים. וכן אם שגגו בית דין והורו בעבודה זרה, מביא כל שבט ושבט פר ושעיר, הפר עולה והשעיר חטאת, ואלו השעירים הן הנקראין שעירי עבודה זרה. ואם שגגו והורו בשאר המצוות, כמו שיתבארא, מביאין פר לחטאת, והוא הנקרא פר העלם דבר של ציבור: (ו) קרבנות היחיד הן, הבכור, והמעשר, והפסח, והחגיגה, והיא שלמים, והראייה, והיא עולות, וקרבן הגר, והוא עולה מן הבהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה, או שתי בהמות אחת עולה ואחת שלמים, והנודר או המתנדב עולה או שלמים. ושלמים הבאים עם הלחם הן הנקראין תודה:
וכן קרבנות הנזיר, והן עולה וחטאתב ושלמים, וקרבנות מצורע, והן החטאתג ואשם ועולה, וקרבנות זבים ויולדות, והן חטאת ועולה, וקרבן השוגג במצות לא תעשה שיש בה כרת, והוא חטאת, ואם נסתפקד לו אם עשה או לא עשה אותו החטאה מביא אשם, והוא הנקרא אשם תלוי, ויש עבירות שמביא עליהן אשם, והוא הנקרא אשם ודאי:
וכן איל העולה ופר החטאת שמקריב כהן גדול משלו ביום הכיפורים הרי הן קרבן יחיד, ופר זה הוא הנקרא פר יום הכיפורים. וכל אלו הקרבנות מפורשין הן בתורה, וכל אחד מהן יתבארו דיניו במקומו:
(ז) כל קרבנות היחיד, חייב באחריותן ובאחריות נסכיהן, חוץ מן הנדבה. וכל קרבנות הציבור, אינן חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן. ואם קרב הזבח, חייבין באחריות נסכיהן. וקרבן יחיד שקבוע לו זמן הרי הוא כקרבן ציבור, ואינו חייב באחריותו: (ח) כל עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים בלבד, והיא באה מן הכבשים ומן העיזים ומן הבקר, בין גדולים בין קטנים. ומן התורים ובני יונה, ואחד בהן הזכר והנקיבה: (ט) החטאת באה מחמשת המיניםו האלו, מן הזכרים ומן הנקבות, מן הגדולים ומן הקטנים: (י) האשם אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד. יש אשם בא מגדולי מין זה, ויש אשם בא מן הקטנים: (יא) השלמים באין מן הכבשים ומן העיזים ומן הבקר, מזכרים ומנקבות, מן הגדולים ומן הקטנים. ואין העוף בא שלמים:
הקטנים הם מבן שמונת ימים עד שנה תמימה מיום ליום. אם נתעברה שנה, נתעברה לו. והגדולים בבקר, עד שלש שנים שלימות מיום ליום, ובצאן, עד שתי שנים שלימות מיום ליום. יתר על זה, הרי הוא זקן, ואין מקריבין אותו:
(יב) אף על פי שכל הקרבנות כשרים מיום השמיני והלאה, אין מקריביןז לכתחילה אלא מיום השלשים והלאה, חוץ מן הבכור ומן הפסח ומן המעשר, שאם רצה להקריבן בשמיני לכתחילה, מקריב: (יג) שעות מונין לקדשים, ואם הוסיפו שעה אחת או פחתו שעהח, פסולין. כיצד, קרבן שמצותו להיות בן שנה, אם הוסיף על השנה שעה אחת, נפסל. אפילו היה בן שנה בשעת שחיטה, והוסיף על השנה בשעת זריקה, נפסל, עד שיהיה בן שנה עד שעת זריקה. וכן בכל הזבחים: (יד) כל מקום שנאמר בתורה כבש או כבשה או כבשים, הרי אלו בני שנה. וכל מקום שנאמר איל או אילים, הם הזכרים בני שנתים. ומאמתי ייקרא איל, משייכנס בשנהט שניה אחד ושלשים יום, אבל ביום שלשים אינו כשר לא לכבש ולא לאיל, והוא הנקרא פלגסי. וכל מקום שנאמר בו עגל, הרי זה בן שנה, פר, בן שנתים, שעיר עזיםיא, בן שתים, כל שנה שניה הוא נקרא שעיר: (טו) כל קרבנות הציבור, זכרים. וכליב חטאות של ציבור מן העז או מן הבקר, ואין בהן מן הכבשים. וכל עולות הציבור מן הכבשים ומן הבקר, ואין להן עולה מן העזיג:
כל חטאת יחיד, הנקבהיד, ותיאכל לכהנים, ואינה באה מן הבקר, חוץ משלש חטאות, חטאת נשיא שהיא עזטו ונאכלת, וחטאת כהן משיח שהיא פר ונשרפת, והוא הנקראטז פר הבא על כל המצוות, והשלישית פר שמביא כהן גדול ביום הכיפורים, והוא חטאת ונשרף:
(טז) כל חטאת של ציבור נאכלת, חוץ משעיר של יום הכיפורים שחבירו משתלח, וכן שעירי עבודה זרה ופר העלם נשרפיןיז. ופר הבא על כל המצוות ופר העלם נקראין פרים הנשרפין, ושעירי עבודה זרה נקראין שעירים הנשרפין. הא למדת שחמש חטאות הן הנשרפות, שתים ליחיד ושלש לציבור: (יז) כל הקרבנות האלו נקראין זבחים. וכל העולות והחטאות והאשמות ושני כבשי שלמים של עצרת נקראין קדשי קדשים, אבל שלמים של יחיד והבכור והמעשר והפסח נקראין קדשים קלים: (יח) האיברין ששורפין אותן על גבי המזבח מן החטאות הנאכלות ומן האשמות ומן השלמים הם הנקראין אימורין. ואלו הן האימורין של שור או של עז, החלב שעליח הקרב, ובכללו חלב שעל גבי הקיבה, ושתי הכליות בחלביט שעליהן עם החלב אשר על הכסלים, ויותרת הכבד, ונוטל מן הכבד מעט עם היותרת:
ואם היה הקרבן ממין הכבשים, מוסיף על אלו האליה תמימה, עם חוליות מן השדרה עד מקום הכליות, שנאמר ״לעומת העצה יסירנה״ (ויקרא ג׳:ט׳). וכל האימורין נשרפין על מזבח החיצון:
(יט) היתה הבהמה מעוברת, אף על פי שכלו חדשיו של עובר, ואפילו נמצא חי, אינו מעלה חלבו עם חלב אמו, אלא חלב אמו בלבד, והרי העובר כאחד מאיבריה:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א בד׳ השמיט מ׳כמו׳.
ב בת1 נוסף בגיליון: ואשם. והוא קרבן נזיר טמא.
ג ת1: חטאת. וכך ד (גם פ, ק).
ד כך ת1. א: נסתפקו.
ה ד: החוטא. אך למה לקראו ׳חוטא׳ בשם עצם אם ייתכן שלא עשה?
ו כך ת1. בא׳ לית, ובין השיטין ניכר סימן להוספה.
ז בא׳ נוסף בין השיטין: אותו. ואולי צ״ל: אותן. בשאר כתבי⁠־היד לית.
ח בשו״ת ר׳ יהושע הנגיד מצאצאי רבנו (סי׳ ס״ג), בלשון השאלה, נוסף: אחת.
ט כך ת1. א: בשנת.
י כך ת1, וכך משמע מפיהמ״ש לפרה א, ג, ע״ש. א: פלגם.
יא בד׳ (גם פ) נוסף בסוגריים: בן שנה שעיר. והיא הגהת ה׳כסף משנה׳, אך בכתבי⁠־היד כבפנים, וע׳ ׳משנה למלך׳ שדחה את הגהת הכס״מ, וציין להקדמת סדר קדשים בפיהמ״ש (והעיר על סתירה שיש לזה לכאורה מהפירוש לפרה א, ד).
יב ד: וכן. ואין לזה טעם.
יג ע׳ רדב״ז שהיה לפניו ׳העוף׳, והוצרך לפרש שהוא הדין לעז, אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
יד ת1: נקבה. וכוונת נוסח הפנים: היא הנקבה מן המינים שהיא באה מהם. ד: לנקבה. אך זה משמעו שבאה עבור נקבה.
טו ע׳ ר״י קורקוס שהגיה: שעיר. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, וע׳ רדב״ז שהכוונה למין העז.
טז בד׳ (גם ק) לית. וחסרון המורגש הוא.
יז בד׳ (גם ק) לית, וגם הפיסוק שם משובש ומטעה.
יח ד: אשר על. כמו לקמן בחלב הכסלים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ודרך רבנו לגוון הלשון.
יט ד: וחלב. אך הכוונה: עם החלב.
E/ע
הערותNotes
(א) כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל מִינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה בָּאִין מֵחֲמִשָּׁה מִינִין בִּלְבַד. מִן הַבָּקָר וּמִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַתּוֹרִים וּמִן בְּנֵי הַיּוֹנָה: (ב) וְכׇל הַקָּרְבָּנוֹת בֵּין שֶׁל צִבּוּר בֵּין שֶׁל יָחִיד אַרְבָּעָה מִינִין. עוֹלָה. וְחַטָּאת. וְאָשָׁם. וּשְׁלָמִים: (ג) וְעוֹד יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה מִינֵי קָרְבַּן יָחִיד וְהֵם הַפֶּסַח. וְהַבְּכוֹר. וְהַמַּעֲשֵׂר: (ד) כׇּל קָרְבָּנוֹת הַצִּבּוּר הֵן עוֹלָה אוֹ חַטָּאת. וְאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר שְׁלָמִים חוּץ מִשְּׁנֵי כְּבָשִׂים הַבָּאִים עִם לֶחֶם הַתְּנוּפָה בַּעֲצֶרֶת. וְהֵם הַנִּקְרָאִים זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר. וְאֵין הַצִּבּוּר מַקְרִיבִין אָשָׁם לְעוֹלָם וְלֹא עוֹף: (ה) קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵם שְׁנֵי תְּמִידִין שֶׁל כׇּל יוֹם. וּמוּסְפֵי שַׁבָּתוֹת וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְהַמּוֹעֲדוֹת וּשְׂעִיר חַטָּאת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן אִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין וְהוֹרוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה מֵבִיא כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט פַּר וְשָׂעִיר. הַפָּר עוֹלָה וְהַשָּׂעִיר חַטָּאת. וְאֵלּוּ הַשְּׂעִירִים הֵם הַנִּקְרָאִים שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת מְבִיאִין פַּר לְחַטָּאת וְהוּא הַנִּקְרָא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר: (ו) קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד הֵם הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח. וְהַחֲגִיגָה וְהִיא שְׁלָמִים. וְהָרְאִיָּה וְהִיא עוֹלוֹת. וְקָרְבַּן הַגֵּר וְהוּא עוֹלָה מִן הַבְּהֵמָה. אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶן עוֹלָה. אוֹ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אַחַת עוֹלָה וְאַחַת שְׁלָמִים. וְהַנּוֹדֵר אוֹ הַמִּתְנַדֵּב עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וּשְׁלָמִים הַבָּאִין עִם הַלֶּחֶם הֵם הַנִּקְרָאִים תּוֹדָה. וְכֵן קָרְבְּנוֹת הַנָּזִיר וְהֵן עוֹלָה וְחַטָּאת וּשְׁלָמִים וְקָרְבְּנוֹת מְצֹרָע וְהֵן חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה. וְקָרְבְּנוֹת זָבִים וְיוֹלְדוֹת וְהֵן חַטָּאת וְעוֹלָה. וְקָרְבַּן הַשּׁוֹגֵג בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּרֵת וְהוּא חַטָּאת. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה אוֹתוֹ הַחוֹטֵא מֵבִיא אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי. וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי. וְכֵן אֵיל הָעוֹלָה וּפַר הַחַטָּאת שֶׁמַּקְרִיב כֹּהֵן גָּדוֹל מִשֶּׁלּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי הֵן קָרְבַּן יָחִיד. וּפַר זֶה הוּא הַנִּקְרָא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכׇל אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת מְפֹרָשִׁין הֵן בַּתּוֹרָה וְכׇל אֶחָד מֵהֶן יִתְבָּאֲרוּ דִּינָיו בִּמְקוֹמוֹ: (ז) כׇּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן חוּץ מִן הַנְּדָבָה. וְכׇל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָן חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. וְאִם קָרַב הַזֶּבַח חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶם. וְקָרְבַּן יָחִיד שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן הֲרֵי הוּא כְּקָרְבַּן צִבּוּר וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ: (ח) כׇּל עוֹלַת בְּהֵמָה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַזְּכָרִים בִּלְבַד. וְהִיא בָּאָה מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַבָּקָר בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. וּמִן הַתּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה וְאֶחָד בָּהֶן הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה: (ט) הַחַטָּאת בָּאָה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים הָאֵלּוּ מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת מִן הַגְּדוֹלִים וּמִן הַקְּטַנִּים: (י) הָאָשָׁם אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִזִּכְרֵי כְּבָשִׂים בִּלְבַד. יֵשׁ אָשָׁם בָּא מִגְּדוֹלֵי מִין זֶה וְיֵשׁ אָשָׁם בָּא מִן הַקְּטַנִּים: (יא) הַשְּׁלָמִים בָּאִים מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַבָּקָר מִזְּכָרִים וּמִנְּקֵבוֹת מִן הַגְּדוֹלִים וּמִן הַקְּטַנִּים. וְאֵין הָעוֹף בָּא שְׁלָמִים. הַקְּטַנִּים הֵם מִבֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים עַד שָׁנָה תְּמִימָה מִיּוֹם לְיוֹם. אִם נִתְעַבְּרָה שָׁנָה נִתְעַבְּרָה לוֹ. וְהַגְּדוֹלִים בַּבָּקָר עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מִיּוֹם לְיוֹם. וּבַצֹּאן עַד שְׁתֵּי שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מִיּוֹם לְיוֹם. יוֹתֵר עַל זֶה הֲרֵי הוּא זָקֵן וְאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ: (יב) אַף עַל פִּי שֶׁכׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כְּשֵׁרִין מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה אֵין מַקְרִיבִין לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים וָהָלְאָה. חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַפֶּסַח וּמִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁאִם רָצָה לְהַקְרִיבָן בַּשְּׁמִינִי לְכַתְּחִלָּה מַקְרִיב: (יג) שָׁעוֹת מוֹנִין לְקָדָשִׁים. וְאִם הוֹסִיפוּ שָׁעָה אַחַת אוֹ פָּחֲתוּ שָׁעָה פְּסוּלִין. כֵּיצַד. קָרְבָּן שֶׁמִּצְוָתוֹ לִהְיוֹת בֶּן שָׁנָה אִם הוֹסִיף עַל הַשָּׁנָה שָׁעָה אַחַת נִפְסַל. אֲפִלּוּ הָיָה בֶּן שָׁנָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְהוֹסִיף עַל הַשָּׁנָה בִּשְׁעַת זְרִיקָה נִפְסַל עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שָׁנָה עַד שְׁעַת זְרִיקָה. וְכֵן בְּכׇל הַזְּבָחִים: (יד) כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה כֶּבֶשׂ אוֹ כַּבְשָׂה אוֹ כְּבָשִׂים הֲרֵי אֵלּוּ בְּנֵי שָׁנָה. וְכׇל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַיִל אוֹ אֵילִים הֵם הַזְּכָרִים בְּנֵי שְׁנָתַיִם. וּמֵאֵימָתַי יִקָּרֵא אַיִל מִשֶּׁיִּכָּנֵס בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים אֵינוֹ כָּשֵׁר לֹא לְכֶבֶשׂ וְלֹא לָאַיִל וְהוּא הַנִּקְרָא פִּלְגָּס. וְכׇל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עֵגֶל הֲרֵי זֶה בֶּן שָׁנָה. פַּר בֶּן שְׁתַּיִם. שְׂעִיר עִזִּים [בֶּן שָׁנָה. שָׂעִיר] בֶּן שְׁתַּיִם. כׇּל שָׁנָה שְׁנִיָּה הוּא נִקְרָא שָׂעִיר: (טו) כׇּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר זְכָרִים. וְכֵן חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר מִן הָעֵז אוֹ מִן הַבָּקָר. וְאֵין בָּהֶן מִן הַכְּבָשִׂים. וְכׇל עוֹלוֹת הַצִּבּוּר מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַבָּקָר. וְאֵין לָהֶן עוֹלָה מִן הָעֵז. כׇּל חַטַּאת יָחִיד נְקֵבָה וְתֵאָכֵל לַכֹּהֲנִים וְאֵינָהּ בָּאָה מִן הַבָּקָר. חוּץ מִשָּׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. חַטַּאת נָשִׂיא שֶׁהִיא עֵז וְנֶאֱכֶלֶת. וְחַטַּאת כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁהוּא פַּר וְנִשְׂרֶפֶת וְהוּא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁי פַּר שֶׁמֵּבִיא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא חַטָּאת וְנִשְׂרָף: (טז) כׇּל חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר נֶאֱכָלוֹת חוּץ מִשָּׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחֲבֵרוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ. וְכֵן שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּפַר הֶעְלֵם נִשְׂרָפִין. וּפַר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת וּפַר הֶעְלֵם נִקְרָאִים פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין. וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָאִים שְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין. הָא לָמַדְתָּ שֶׁחָמֵשׁ חַטָּאוֹת הֵם הַנִּשְׂרָפוֹת. שְׁתַּיִם לַיָּחִיד וְשָׁלֹשׁ לַצִּבּוּר: (יז) כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ נִקְרָאִים זְבָחִים. וְכׇל הָעוֹלוֹת וְהַחַטָּאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת וּשְׁנֵי כַּבְשֵׂי שְׁלָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת נִקְרָאִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. אֲבָל שְׁלָמִים שֶׁל יָחִיד וְהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח נִקְרָאִים קָדָשִׁים קַלִּים: (יח) הָאֵיבָרִים שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מִן הַחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת וּמִן הָאֲשָׁמוֹת וּמִן הַשְּׁלָמִים הֵן הַנִּקְרָאִין אֵימוּרִין. וְאֵלּוּ הֵן הָאֵימוּרִין שֶׁל שׁוֹר אוֹ שֶׁל עֵז. הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וּבִכְלָלוֹ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְחֵלֶב שֶׁעֲלֵיהֶן עִם הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְנוֹטֵל מִן הַכָּבֵד מְעַט עִם הַיּוֹתֶרֶת. וְאִם הָיָה הַקָּרְבָּן מִמִּין הַכְּבָשִׂים מוֹסִיף עַל אֵלּוּ הָאַלְיָה תְּמִימָה עִם הַחֻלְיוֹת מִן הַשִּׁדְרָה עַד מְקוֹם הַכְּלָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ג׳:ט׳) לְעֵמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה. וְכׇל הָאֵימוּרִין נִשְׂרָפִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן: (יט) הָיְתָה הַבְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁכׇּלוּ חֳדָשָׁיו שֶׁל עֻבָּר וַאֲפִלּוּ נִמְצָא חַי אֵינוֹ מַעֲלֶה חֶלְבּוֹ עִם חֵלֶב אִמּוֹ אֶלָּא חֵלֶב אִמּוֹ בִּלְבַד. וַהֲרֵי הָעֻבָּר כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ:מהדורה זמנית של על־התורה המבוססת על מהדורת תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144