Rambam Mishneh Torah Printed Versions Pesulei HaMukdashin 15 – משנה תורה דפוסים פסולי המוקדשין טו‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם, בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות ציבור, כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן החטאת והפסח, שאם נעשו במחשבת שינוי השם, פסולין. ואחד המשנה שם הזבח בעת^א שחיטה, או בשעת קבלה, או^ב הולכה, או בזריקה, כמו שביארנו:
כיצד לא עלו^ג לשם חובה, כגון ששחט עולה לשם שלמים, לא עלת לבעלים לא משום עולה שהן חייבין בה ולא משום שלמים, אלא חייבין להביא זבח אחר. וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון, לא עלת לא לראובן ולא לשמעון:
במה דברים אמורים, בשעקר שם הזבח בזדון, אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים היא, ועשה כל עבודותיה לשם שלמים, עלת לבעלים לשם חובה. וכן, החטאת והפסח שעשה אותן במחשבת שינוי השם בטעות, כשרים, שעקירה בטעות אינה עקירה:
וכן, עולת העוף שמלקה או שמיצה דמה במחשבת שינוי השם, כשרה, ולא עלת לבעלים. וחטאת העוף, פסולה. (ב) וכן, כל המנחות שנעשו במחשבת שינוי השם, כשרות, ולא עלו לבעלים, חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות, שאם חישב באחת מארבע עבודות שלהן מחשבת שינוי השם, פסולות:
שינוי השם במנחה כיצד, כגון שקמץ מנחות^ד נדבה לשם מנחת חוטא, או מרחשת לשם מחבת, או מחבת לשם מרחשת, וכן כל כיוצא בזה: (ג) אסור לחשב בקדשים מחשבה שאינה נכונה, כמו שיתבאר. לפיכך זבח ששחטו שלא לשמו, או מנחה שקמצה שלא לשמה, בין בזדון בין בשגגה, חייב להשלים שאר עבודות לשמן. אפילו שחט וקיבל והוליך במחשבת שינוי השם, חייב לזרוק במחשבה נכונה:
ומפני מה נשתנה דין החטאת והפסח מכל הזבחים, ודין מנחת חוטא ומנחת קנאות מכל המנחות, מפני שעיין עליהם הכתוב. הרי הוא אומר בחטאת ״ושחט אותה לחטאת״ (ויקרא ד׳:ל״ג), שתהיה שחיטה לשם חטאת, וכן שאר עבודותיה לשמה, ונאמר ״על חטאתו״ (ויקרא ד׳:ג׳ ועוד), שתיעשה לשם אותו החטא, ונאמר ״וכפר עליו״ (ויקרא ד׳:כ״ו ועוד), שתהיה לשם בעליה:
ונאמר בפסח ״ועשית פסח לי״י אלהיך״ (דברים ט״ז:א׳), שתהיה כל עשייתו לשם פסח, ונאמר ״ואמרתם זבח פסח הוא לי״י״ (שמות י״ב:כ״ז), שתהיה זביחתו לשם פסח, הא אם שינה שמו או שם בעליו, פסול. ובמנחת חוטא הוא אומר ״כי חטאת^ה היא״ (ויקרא ה׳:י״א), ובמנחת שוטה^ו נאמר ״כי מנחת קנאות (היא) [הוא]⁠^ז״ (במדבר ה׳:ט״ו), שיהיו כל מעשיהן^ח לשמן: (ד) חטאת ששחטה לשום^ט זבח אחר, כגון ששחטה לשם עולה, או לשום אשם, או לשם שלמים, פסולה, כמו שביארנו. אבל אם שחטה לשם חולין, הרי זו כשרה, ולא עלת לבעלים. (ה) מפי השמועה למדו שהקדשים מחללין קדשים ואין החולין מחללין קדשים: (ו) שחטה לשם חטא אחר, כגון שבאה על אכילת חלב ושחטה על אכילת דם, פסולה. (ז) שחטה לשם אדם אחר שהוא מחויב חטאת, אפילו חטאת שאינה קבועה, הרי זו פסולה. (ח) אבל אם שחטה לשם אחר^י שהוא מחויב עולה, הרי זו כשרה, ולא עלת לבעלים, שנאמר^יא ״וכיפר עליו״, עליו ולא על חבירו שהוא מחויב חטאת כמותו. (ט) שחטה לשם מת, כשרה, ולא עלת לבעלים, שאין כפרה למתים:
שחטה לשם מי שאינו מחויב קרבן כלל, לא חטאות^יב ולא עולה ולא שאר קרבנות, הרי זו פסולה, שמא מחויב הוא ואינו יודע: (י) שחטה לשמה, וחישב בשעת השחיטה לזרוק דמה שלא לשמה, הרי זו פסולה, לפי שמחשבין מעבודה לעבודה, וזאת המחשבה שחישב בשעת שחיטה כאילו חישבה בשעת זריקה, ולפיכך פסולה: (יא) הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר, בין ששינהו לשם חולין, פסל^יג, שנאמר ״ואמרתם זבח פסח הוא לי״י״. במה דברים אמורים, ששחטו בזמנו, שהוא יום ארבעה עשר בניסן, אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי^יד, פסול. אבל אם שחטו בלא זמנו במחשבת^טו שלא לשמו, כשר, שלא לשם בעליו, נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול: (יב) פסח ששחטו לשמו בארבעה עשר קודם חצות, פסול, לפי שאינו זמנו. עברה שנתו, ושחט בזמנו לשם פסח, וכן השוחט שאר זבחים לשם פסח, אפילו שחטן אחר חצות, הרי אלו כשרים, ולא עלו לבעלים לשם חובה: (יג) תודה ששחטה לשם שלמים, עלת לבעלים, ושלמים ששחטן לשם תודה, לא עלו לבעלים, לפי שהתודה נקראת שלמים, ושלמים לא נקראו תודה: (יד) עולה ששחטה על מי שאינו מחויב קרבן כלל, לא עלת לבעלים, שהרי שחטה שלא לשם בעליה. ואף על פי שזה ששחטה לשמו אינו מחויב כלום בעינינו^טז, אי אפשר שלא יהיה חייב כפרה לשמים, שאין לך אדם בישראל שלא עבר מעולם על מצות עשה: (טו) עולה הבאה לאחר מיתה, שעשייה שלא לשם בעלים^יז, עלת לבעלים לשם חובה, שאין בעלים לאחר מיתה: (טז) שני כבשי עצרת ששחטן לשם אילים, לא עלו לציבור לשם חובה. ואם דימה שהן אילים, ושחטם לשם אילים, עלו להן, מפני שהיא עקירה בטעות: (יז) אשם מצורע ששחטו שלא לשמו, או שלא נתן מדמו על גבי בוהנות^יח, טעון נסכים, שאם יקריב^יט בלא נסכים נמצא כמקריב נדבה, ואין האשם בא נדבה: (יח) כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו, לא יביא מנחת נסכים שלו שני עשרונים, אלא עישרון אחד כשאר הנדבות, שהרי לא עלה לשם חובתו. וכן תמיד ששחטו שלא לשמו, לא יעלה עמו שני גזרי^כ עצים כשאר התמידין, שהרי לא עלת^כא לחובת התמיד, אלא הרי הוא ככל^כב הנדבות: (יט) שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן, הדם ייזרק והבשר ייאכל, אף על פי שלא עלו^כג לציבור לשם חובה. ואם היתה שבת, לא יזרוק, ואם זרק, הורצה להקטיר אימורין לערב: (כ) וכן שלמי נזיר ששחטן שלא לשמן, אף על פי שלא עלו לבעלים, הרי הן נאכלין ליום ולילה^כד, ואין טעונין לחם. וכן אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן, אף על פי שלא עלו לבעלים, הרי הן נאכלין:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ת1: בשעת. ע׳ לעיל יג, ג.

^ב בת1 נוסף: בשעת. וכך ד (גם פ, ק).

^ג בת1 נוסף: לבעלים.

^ד ת1: מנחת. וכך ד (גם פ, ק). ופירוש גירסת הפנים: אחת ממנחות הנדבה (מרחשת, מחבת וכו׳).

^ה ד (גם ק בפנים) [מ׳כי׳]: מנחה (ויקרא ב, ו; ב, טו). אך אין זה בענין מנחת חוטא.

^ו ד: סוטה. אך שם המסכת בכ״י רבנו כבפנים.

^ז אפשרות אחרת של תיקון היא למחוק את ׳כי׳, במדבר ה, יח.

^ח ד: מעשיה. אך מוסב גם על מנחת חוטא.

^ט ב8, ת1: לשם. וכן בת1 לקמן ב׳לשום אשם׳ (ב8 חסר שם). וכך ד (גם פ, ק).

^י ד: אחד. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יא בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^יב ת1: חטאת. וכך ד (גם פ, ק). ואם גירסת הפנים אינה ט״ס, פירושה: בין חטאת קבועה בין שאינה קבועה.

^יג ב8, ת1: פסול. וכך ד (גם פ, ק).

^יד בת1 נוסף בין השיטין: השם. וכך ד (גם פ, ק).

^טו ד (מ׳בלא׳): שלא בזמנו במחשבה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^טז ד (גם פ): בעניינו. שיבוש המשנה את הענין.

^יז ב8, ת1: בעליה. וכך ד (גם פ, ק).

^יח כך ת1. א: בוהונות. ד (גם ק): בהונות. וכ״ה לפנינו בגמ׳ מנחות ה., אך בכי״ו שם כבפנים.

^יט ב8: יקרב. וכך ד (גם פ, ק).

^כ כך ת1. א: גזירי. ע׳ הל׳ ביאת המקדש ט, ה הערה 5.

^כא ב8: עלה. וכך ד (גם פ, ק). ונוסח הפנים מתייחס לעולת התמיד.

^כב ת1: בכלל.

^כג כך ב8, ת1. בא׳ לית.

^כד כך ב8, ת1, וכ״ה במשנה זבחים ה, ג ואילך בכ״י רבנו. א: וללילה.

(א) כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בְּמַחִשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. כְּשֵׁרִים אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. חוּץ מִן הַחַטָּאת וְהַפֶּסַח שֶׁאִם נַעֲשׂוּ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם פְּסוּלִין. וְאֶחָד הַמְשַׁנֶּה שֵׁם הַזֶּבַח בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אוֹ בִּשְׁעַת קַבָּלָה אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכָה אוֹ בִּזְרִיקָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד לֹא עָלוּ לְשֵׁם חוֹבָה. כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט עוֹלָה לְשֵׁם שְׁלָמִים לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים לֹא מִשּׁוּם עוֹלָה שֶׁהֵם חַיָּבִין בָּהּ וְלֹא מִשּׁוּם שְׁלָמִים. אֶלָּא חַיָּבִין לְהָבִיא זֶבַח אַחֵר. וְכֵן אִם שָׁחַט עוֹלַת רְאוּבֵן לְשֵׁם שִׁמְעוֹן לֹא עָלְתָה לֹא לִרְאוּבֵן וְלֹא לְשִׁמְעוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁעָקַר שֵׁם הַזֶּבַח בְּזָדוֹן. אֲבָל אִם טָעָה וְדִמָּה שֶׁזּוֹ הָעוֹלָה שְׁלָמִים הִיא וְעָשָׂה כׇּל עֲבוֹדוֹתֶיהָ לְשֵׁם שְׁלָמִים עָלְתָה לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. וְכֵן הַחַטָּאת וְהַפֶּסַח שֶׁעֲשָׂאָן בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם בְּטָעוּת כְּשֵׁרִים. שֶׁעֲקִירָה בְּטָעוּת אֵינָהּ עֲקִירָה. וְכֵן עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ אוֹ שֶׁמִּצָּה דָּמָהּ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. וְחַטַּאת הָעוֹף פְּסוּלָה: (ב) וְכֵן כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם כְּשֵׁרוֹת וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁאִם חִשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת שֶׁלָּהֶן מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם פְּסוּלוֹת. שִׁנּוּי הַשֵּׁם בְּמִנְחָה כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁקָּמַץ מִנְחַת נְדָבָה לְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא. אוֹ מַרְחֶשֶׁת לְשֵׁם מַחֲבַת. אוֹ מַחֲבַת לְשֵׁם מַרְחֶשֶׁת. וְכֵן כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: (ג) אָסוּר לְחַשֵּׁב בְּקָדָשִׁים מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ נְכוֹנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ זֶבַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אוֹ מִנְחָה שֶׁקְּמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. חַיָּב לְהַשְׁלִים שְׁאָר עֲבוֹדוֹת לִשְׁמָן. אֲפִלּוּ שָׁחַט וְקִבֵּל וְהוֹלִיךְ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם חַיָּב לִזְרֹק בְּמַחְשָׁבָה נְכוֹנָה. וּמִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנָּה דִּין הַחַטָּאת וְהַפֶּסַח מִכׇּל הַזְּבָחִים. וְדִין מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת מִכׇּל הַמְּנָחוֹת. מִפְּנֵי שֶׁעִיֵּן עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּחַטָּאת (ויקרא ד׳:ל״ג) וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת. שֶׁתִּהְיֶה שְׁחִיטָה לְשֵׁם חַטָּאת. וְכֵן שְׁאָר עֲבוֹדוֹתֶיהָ לִשְׁמָהּ. וְנֶאֱמַר (ויקרא ד׳:ל״ה) עַל חַטָּאתוֹ שֶׁתֵּעָשֶׂה לְשֵׁם אוֹתוֹ הַחֵטְא. וְנֶאֱמַר (ויקרא ד׳:ל״ה) וְכִפֶּר עָלָיו שֶׁתִּהְיֶה לְשֵׁם בְּעָלֶיהָ. וְנֶאֱמַר בְּפֶסַח (דברים ט״ז:א׳) וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שֶׁתִּהְיֶה כׇּל עֲשִׂיָּתוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. וְנֶאֱמַר (שמות י״ב:כ״ז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳ שֶׁתִּהְיֶה זְבִיחָתוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. הָא אִם שִׁנָּה שְׁמוֹ אוֹ שֵׁם בְּעָלָיו פָּסוּל. וּבְמִנְחַת חוֹטֵא הוּא אוֹמֵר מִנְחָה הִיא. וּבְמִנְחַת סוֹטָה נֶאֱמַר (במדבר ה׳:ט״ו) כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא. שֶׁיִּהְיוּ כׇּל מַעֲשֶׂיהָ לִשְׁמָן: (ד) חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם זֶבַח אַחֵר כְּגוֹן שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם עוֹלָה אוֹ לְשֵׁם אָשָׁם אוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים. פְּסוּלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם שְׁחָטָהּ לְשֵׁם חֻלִּין. הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים: (ה) מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַקָּדָשִׁים מְחַלְּלִין קָדָשִׁים וְאֵין הַחֻלִּין מְחַלְּלִין קָדָשִׁים: (ו) שְׁחָטָהּ לְשֵׁם חֵטְא אַחֵר כְּגוֹן שֶׁבָּאָה עַל אֲכִילַת חֵלֶב וּשְׁחָטָהּ עַל אֲכִילַת דָּם פְּסוּלָה: (ז) שְׁחָטָהּ לְשֵׁם אָדָם אַחֵר שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת. אֲפִלּוּ חַטָּאת שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה: (ח) אֲבָל אִם שְׁחָטָהּ לְשֵׁם אֶחָד שֶׁהוּא מְחֻיָּב עוֹלָה הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. (ויקרא ד׳:ל״א) (ויקרא ד׳:ל״ה) וְכִפֶּר עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת כְּמוֹתוֹ: (ט) שְׁחָטָהּ לְשֵׁם מֵת כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים שֶׁאֵין כַּפָּרָה לַמֵּתִים. שְׁחָטָהּ לְשֵׁם מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב קָרְבָּן כְּלָל לֹא חַטָּאת וְלֹא עוֹלָה וְלֹא שְׁאָר קָרְבָּנוֹת. הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. שֶׁמָּא מְחֻיָּב הוּא וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ: (י) שְׁחָטָהּ לִשְׁמָהּ וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה לִזְרֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. לְפִי שֶׁמְּחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה. וְזֹאת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה כְּאִלּוּ חִשְּׁבָהּ בִּשְׁעַת זְרִיקָה וּלְפִיכָךְ פְּסוּלָה: (יא) הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. בֵּין שֶׁשִּׁנָּה שְׁמוֹ לְשֵׁם זֶבַח אַחֵר בֵּין שֶׁשִּׁנָּהוּ לְשֵׁם חֻלִּין פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י״ב:כ״ז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁשְּׁחָטוֹ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֲפִלּוּ שְׁחָטוֹ בְּשַׁחֲרִית בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם פָּסוּל. אֲבָל אִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ בְּמַחְשָׁבָה שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר. שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלָיו נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים בִּזְמַנּוֹ וּפָסוּל: (יב) פֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם חֲצוֹת פָּסוּל לְפִי שֶׁאֵינוֹ זְמַנּוֹ. עָבְרָה שְׁנָתוֹ וְשָׁחַט בִּזְמַנּוֹ לְשֵׁם פֶּסַח וְכֵן הַשּׁוֹחֵט שְׁאָר זְבָחִים לְשֵׁם פֶּסַח אֲפִלּוּ שְׁחָטָן אַחַר חֲצוֹת הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה: (יג) תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם שְׁלָמִים עָלְתָה לַבְּעָלִים. וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם תּוֹדָה לֹא עָלוּ לַבְּעָלִים. לְפִי שֶׁהַתּוֹדָה נִקְרֵאת שְׁלָמִים וּשְׁלָמִים לֹא נִקְרְאוּ תּוֹדָה: (יד) עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב קָרְבָּן כְּלָל לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. שֶׁהֲרֵי שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלֶיהָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁשְּׁחָטָהּ לִשְׁמוֹ אֵינוֹ מְחֻיָּב כְּלוּם בְּעִנְיָנוֹ. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַיָּב כַּפָּרָה לַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָבַר מֵעוֹלָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה: (טו) עוֹלָה הַבָּאָה לְאַחַר מִיתָה שֶׁעֲשָׂאָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלֶיהָ עָלְתָה לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. שֶׁאֵין בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה: (טז) שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם אֵילִים לֹא עָלוּ לַצִּבּוּר לְשֵׁם חוֹבָה. וְאִם דִּמָּה שֶׁהֵן אֵילִים וּשְׁחָטָן לְשֵׁם אֵילִים עָלוּ לָהֶן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲקִירָה בְּטָעוּת: (יז) אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהוֹנוֹת. טָעוּן נְסָכִים. שֶׁאִם יִקָּרֵב בְּלֹא נְסָכִים נִמְצָא כְּמַקְרִיב נְדָבָה וְאֵין הָאָשָׁם בָּא נְדָבָה: (יח) כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעֹמֶר שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. לֹא יָבִיא מִנְחַת נְסָכִים שֶׁלּוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים אֶלָּא עִשָּׂרוֹן אֶחָד כִּשְׁאָר הַנְּדָבוֹת. שֶׁהֲרֵי לֹא עָלָה לְשֵׁם חוֹבָתוֹ. וְכֵן תָּמִיד שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ לֹא יַעֲלֶה עִמּוֹ שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים כִּשְׁאָר הַתְּמִידִים. שֶׁהֲרֵי לֹא עָלָה לְחוֹבַת הַתָּמִיד אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּכׇל הַנְּדָבוֹת: (יט) שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בֵּין לִפְנֵי זְמַנָּן בֵּין לְאַחַר זְמַנָּן. הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלוּ לַצִּבּוּר לְשֵׁם חוֹבָה. וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת לֹא יִזְרֹק. וְאִם זָרַק הֻרְצָה לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב: (כ) וְכֵן שַׁלְמֵי נָזִיר שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים הֲרֵי הֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. וְכֵן אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים הֲרֵי הֵן נֶאֱכָלִים:מהדורה זמנית של על־התורה המבוססת על מהדורת תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון