ד: לכל. אך לשון הגמ׳
יבמות ה. ועוד כבפנים.
בד׳ נוסף: ולא נפסלה מן הכהונה. אך בכתבי־היד לית (ו׳מן הכהונה׳ מוכיח שמאן-דהוא שאינו דייקן הוסיפה).
ד (׳להינשא׳): לו להנשא. שינוי לשון לגריעותא.
בד׳ לית מ׳או׳. החסיר פרט חשוב.
ד: פסלוה. שינוי לשון שלא לצורך.
ד: תולה. וקלקול לשון הוא.
כך ת3-2. א: בפגומה.
כך ת3-2. א: פגימה.
ד: שאמרנו. שינוי לשון שלא לצורך.
ת3 (מ׳שהוא׳): שעושה. וכך ד (גם פ, ק).
ת3-2: בשגגה. וכך ד (גם פ, ק).
בת3 נוסף: להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה. וכך ד (גם פ, ק).
ד: אסורין. שינוי לשון לגריעותא.
כך ת3-2, כבכתוב. א: נתפסה.
בד׳ לית מ׳הרי׳. וכן לקמן הל׳ י״ב. קיצור מכוון.
ד (גם ק): אחד. שינוי לשון לגריעותא.
בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
ד (גם ק): שני. אך בכתבי־היד כבפנים (בהשפעת צורת ׳ספיקות׳).
ד: לחומרא. אך רבנו כותב בעברית.
ד (מ׳שוטה׳): סוטה. אך שם המסכת במשנה בכ״י רבנו כבפנים.
בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
ד (מ׳שמנעה׳): שמונעה. שינוי לשון לגריעותא.
ת3-2: לאחד. וכך ד (גם פ, ק).
כך ת3-2. בא׳ לית.
ד: בשיהיה. שינוי לשון לגריעותא.
בת3-2 נוסף: בו. וכך ד (גם פ, ק).
ת2-1: שבשדות. וכך תוקן בת3. וכך ד (גם פ, ק).
ת2-1 (מ׳שפירשו׳): שממנה פרשו. ת3: שממנה פירשו.
ד (מ׳ממנה׳): אלו העוברין ממנה. שינוי לשון שלא לצורך.
ד (גם פ): ביוחסין. ע׳ לעיל יג, י הערה 6.
ד (גם פ): פוסלים אותה. שינוי לשון שלא לצורך.
בד׳ בסוגריים, אך כך בכתבי־היד.
ת3-1 (מ׳לכהן׳): לכתחלה לכהן. וכך ד (גם פ, ק).
ת2-1: שנפדת. וכן לקמן.
ד: לכהן. אך ׳כהונה׳ כולל תרומה.
בת3-1 נוסף: כולן. וכך ד (גם פ, ק).
ת3-1: מסיח. וכן כ״פ לקמן. וכך ד (גם פ, ק).
ד: ובנה. ושיבוש הוא.
בד׳ נוסף: אני ואמי. אך בכתבי־היד לית.
ת3: ללקוט. וכך ד (גם פ, ק).
ד (גם פ): בה. שינוי לשון לגריעותא.
ד (מ׳היה׳): נתן. שינוי לשון לגריעותא.
ת2-1: שנשבת. וכן כ״פ לקמן.
ת3-2: שני. וכך ד (גם פ, ק).
בת1 לית (ובת2 נוסף בין השיטין). וכך ד (גם פ, ק).
בת1 לית.
ד: שתהיה. שינוי לשון לגריעותא.
בת3-2 נוסף: אשה (וכן בת1 בין השיטין). וכך ד (גם פ, ק).
ד (גם פ): שכל. אך בכתבי־היד כבפנים.
כך ת3-2, וכך תוקן בת1. בא׳ לית.
בד׳ (גם ק) לית. וחסרון הניכר הוא.