(א)מפי השמועה למדנו כו׳. עיין מש״כ ה״ה לענין מחזיר גרושתו משנשאת, אך באמת רבינו ס״ל כשיטת הירושלמי בסוף פ״ד דיבמות דמחזיר גרושתו משנשאת נפסלת לאכול בתרומה רק דבתה כשרה ומה דמבואר בגמ׳ בכ״מ דאינה מתחללת ר״ל דאין עליה שם חללה אבל מ״מ אסורה בתרומה משום זונה והא דנקט ביבמות ד׳ מ״ד כשרה לכהונה נ״ל כך. דהנה רבינו פסק לקמן בפ׳ י״ט ה״ג דבנשואין בלא ביאה משוי לה חללה ע״ש וכ״כ בזה משום דס״ל דזה הוה דין דנשואין כביאה אך זה רק לענין דינא אבל ללקות פסק רבינו לעיל פי״ז ה״ד דאין לוקין והטעם משום דשם בעי שיעשה פעולה וכ״ז שלא עבר אינו לוקה וס״ל דכאן גבי מחזיר גרושתו וכדומה לא פסלה עד שבא עליה ולא נפסלה בנשואין בלבד ועיין ביבמות ד׳ ס״ט ע״א וגבי קרובת חלוצתו וחלוצתו שם גם בא עליה לא פסלה עיין לקמן בהל׳ ד׳ והטעם משום דס״ל דהוה רק מדרבנן דהולך לשיטתיה וכן מבואר בירושלמי פ״ה ה״ד הבא על חלוצתו כו׳ ועיין כאן ד׳ פ״ה ע״ב ובירושלמי שם פ״ט דאמר מחזיר גרושתו איכא בינייהו:
והבא על הנדה כו׳. עיין בהך דתמורה ד׳ כ״ט ע״ב דמבואר כן להדיא דלאו זונה היא:
(ג)וכן הגיורת כו׳. עיין בהשגות וכ״כ בזה ועי׳ בירושלמי פ״ד דקדושין ה״א דקרא לה זונה אך יהיה נ״מ לדידן דס״ל לקמן פי״ט הי״ב דגר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. והנה שם משמע מדברי רבינו דמעוברת שנתגיירה בתה אסורה לכהונה ועיין בבה״ג דמבואר שם ג״כ כן ע״ש בהל׳ מיאון בה י״ל דאינה אסורה משום זונה רק מטעם מזרע ישראל וכ״כ בזה:
(ט)אשת כהן שאמרה לבעלה כו׳. עיין בהשגות דס״ל דמהני אמתלא ועיין בה״ה וכ״כ בזה אם היכא דזה הוה גדר עדות אם מהני אמתלא, ועיין בהך דסוטה ד׳ כ׳ גבי אמרה איני שותה אם מצי למיהדר ועיין בסנהדרין ד׳ מ״ד ע״ב ובדברי רבינו בהל׳ עדות ובתוס׳ יבמות ד׳ קי״ח ע״א ד״ה סד״א ושם בע״ב ד״ה אמר ליה דמבואר שם דלא מהני אמתלא ע״ש והוא מטעם זה ועיין בתוספתא דמאי פ״א כל דבר ששתיקתו כו׳ ושם בירושלמי פ״ו הי״א דיש נ״מ היכא ששתיקתו אוסר או שצריך להתיר ועיין מש״כ התוס׳ ב״ק ד׳ ע״ב ע״ב ד״ה אין לך דהיכא דאין הדבר מתקיים רק על ידי פיהם הנאמנות לא הוי בגדר מיגו ועיין מש״כ הרמב״ן ז״ל ב״ב ד׳ ל״ג על הך דקרובו דרב אב״א ומש״כ רבינו ז״ל בפה״מ פ״ו דדמאי מי״א ומש״כ וכן כל מי שחייב נפשו שום חיוב ע״ש ובהך דכתובות ד׳ כ״ד ע״ב אם אתה מאמינו כו׳ ובירושלמי שם ה״ח דאמר ויעשה כהרחק עדות כו׳. והנה גבי אשת ישראל אם אמרה שזנתה ברצון דאין מאמינים אותה אם מת בעלה אם מותרת להתייבם וי״ל דזה תליא בהך דפליגי ביבמות דף קי״ב אם יבם הרי הוא כבעל או לא ע״ש ברש״י ותוס׳ וע״ש דף קי״ח ע״ב גבי ניתן לי בן במדה״י וכ״כ בזה:
(יז)השבויה שנפדית כו׳. עיין לעיל בהל׳ אישות פי״א ה״ב דכתב דהטעם דשבויה משום דחזקתה שתבעל אף אם לא נבעלה הוה כבעולה ר״ל דזה בגדר תקנה ולכך אף אם אנו יודעים שלא נבעלה כ״ז שאין לה עד המעיד שלא נתייחדה לא מהני לדידן דלא ס״ל כר״י ור׳ דוסא בכתובות ד׳ ל״ו ע״ב אבל אם יש עד או מחבואה כמבואר בכתובות ד׳ כ״ז ע״א אז שוב ליכא עליה שם שבויה כלל וזהו דאמרינן בירושלמי כתובות פ״ב ה״ב גבי שנים אומרים נשבית וטהורה כו׳, אמר שם דהוה כמו שאומרים לא נשבית ר״ל דשוב אינה בגדר שבויה, וכן אם יש מחבואה שוב לא הוו הנשים בגדר שבויות כיון שיכולין להטמין עצמן וע״ש בר״ן ובדברי רבינו לקמן ובהך בעיא דרב אשי שם ורבינו פסק שם להקל והטעם ג״כ כך דשוב אין דין שבויה עליהם וכעין זה ג״כ בהך דשבועות דף מ״ה ע״ב גבי שכיר דשכרו שלא בעדים ליכא דין שכיר ע״ש בתוס׳ ור״ל ג״כ כן דזה הוה תקנות קבועות דשכיר נאמן ולא חלקו וכמו דאמרינן בגיטין ד׳ י״זובכתובות ד׳ ק״ד יתד היא שלא תמוט וזהו דקאמר קבועות, אך כל זה אם ידעינן שהוא שכיר אבל כיון שאין אנו יודעים שהוא שכיר אין עליו זה הדין והתקנה ומקשה שם דא״כ גבי שומר נמי דהא זה גזיה״כ דשומר א״צ הודאה וא״כ נימא דאם אין שם עדים שהוא שומר שוב לא שייך עליו זה הדין כלל והך להד״ם דקאמר שם י״ל דר״ל על השמירה דלא קיבל עליו דין שמירה ועיין במש״כ רבינו בהל׳ שכירות פ״ב ה״י וי״א היכא שיש שם הכחשה בשמירה גופא ועיין שם בפ״ו ה״ב וג׳ ובדברי הראב״ד שם בהשגות, ולכך בכתובות שם ד׳ כ״ז ע״ב גבי עובדא דר״ז בן הקצב לא נתייחד עמה אף דהוא עצמו ידע שהיא טהורה. וכן יהיה נ״מ במה דמבואר בכתובות ד׳ ל״ו ע״ב דהמעיד על השבויה לא ישאנה, וא״כ למה ליה לומר שם ד׳ כ״ז ע״ב מחמת דאין אדם מעיד על עצמו תיפוק ליה דלא גרע מהך דהמעיד בה לא ישאנה וצ״ל דהא מבואר בתוספתא דיבמות דאם נשא לא תצא ע״ש בפ״ד וה״נ כדיעבד דמי ועיין כאן ד׳ י״ד ע״א גבי ארוס כו׳:
(יח)וכן קטן שהיה מסיח כו׳. עיין בה״ה, ועיין ב״ק ד׳ קי״ד ע״ב מבואר דעובדא הוה בקטן ועיין בהך דבכורות ד׳ ל״ה ע״ב דבנו ובתו כאחר דמי ע״ש ועיין בהך דב״מ ד׳ צ׳ ע״ב וכ״כ בזה. אך באמת בירושלמי כאן הוה זה מחלוקת אם תרתי קטן וקרוב אם מהני או לא וס״ל לרבינו דלא מהני וקאי רק אקטן קרוב, ויהיה נ״מ ג״כ אם כאן צרה נאמנת אם כאן שייך לומר מקלקלה לה אך י״ל דכיון דבעלה לא מהימן דהויא כעצמו ה״ה אשתו וכעין דאמרינן בבכורות ד׳ ל״ה ע״ב דכל מקום שהוא אינו נאמן אשתו אינה נאמנת דגם היא בכלל התקנה, ועיין בהך דשבועות ד׳ מ״ו ע״ב גבי אשתו של שומר נשבעת ועיין בסנהדרין ד׳ י״ד ע״ב גבי שומא אם אשתו ג״כ נחשבת כו׳ ובירושלמי דע״ז פ״א אם נשיא דפלחין כפלחין ובירושלמי פ״ב דדמאי מבואר דאם הוא ע״ה ואשתו חבירה מתארחין אצלה ועיין בכורות ד׳ ל׳ ע״ב אם אשת חבר שנשאת לע״ה דהוה מחלוקת אם צריכה לקבל דברי חברות עוד הפעם או לא, ועיין בתוספתא דע״ז פ״ג אם נותנים להם בנות חבר וצריך לפסוק עמו שלא תעשה טהרות ע״ש דהוה מחלוקת ועיין מש״כ רבינו ז״ל בהל׳ מטמא מו״מ פ״י ה״ו, ועיין בשאלתות דר״א פ׳ בא שפי׳ דלכך בהך דבכורות הנ״ל אשתו כגופו משום דצריך ליתן לה מזונות, ועיין בירושלמי פ״א דסוטה גבי משקה על פיו מי קרוב מבעלה:
(כ)כהן שהעיד כו׳ שאלו לא ידע כו׳. עיין בהך דע״ז ד׳ מ׳ ע״ב גבי הבא מן האוצר מותר ובהך דבכורות ד׳ כ״ט ע״ב גבי עורות עבודים והוה כעין דאמרינן בגיטין ד׳ ס״ז דיבורא אמרי מעשה לא קעבדי בשביל חשש נגיעה ע״ש:
(כא)היו שם שני עדים כו׳ הרי זו מותרת כו׳. הנה בתוספתא מבואר דלכתחלה לא תנשא ועיין בירוש׳ פ״ב ה״ב מבואר שם ג״כ כן, וצ״ל כך דס״ל לרבינו דדוקא שם דהני דאמרי שנשבית הם העידו שהיא טמאה ולכך קיבלו עדותם ולכך לכתחלה לא תנשא אבל רבינו ז״ל מיירי שכבר באו עדים שנשבית וא״כ זה שמעיד שנטמאה א״צ ב״ד לקבלו כלל דאין נ״מ בעדותו כעת ולכך אם אח״כ עד או אשה מעידים שטהורה היא מאמינים אותם אף לכתחלה וכה״ג מבואר בירושלמי דסוטה פ״ו דאם מתחלה באה צרה ואמרה שראתה שנטמאת ואח״כ בא עד אחד ואמר ג״כ כן אין מקבלין אותו לענין הפסד כתובתה ע״ש, ועיין מש״כ הרמב״ן ז״ל במלחמות ספ״י דסנהדרין דעדים שאין פועלים שום דבר בעדותם אין עליהם שם עדים כלל ע״ש ועיין מש״כ רבינו בפ״ט מהל׳ עדות ה״ג גבי ספק כשר ספק פסול ג״כ כה״ג דכיון דאין מועיל בעדותו אין מקבלין אותו בב״ד כלל ואין שם עד עליו, ועיין בהך דכתובות ד׳ כ״ו ע״ב גבי ההוא מעשה דאשקלון ועיין בפי׳ הראב״ד במס׳ עדיות פ״ח מ״ב דמיירי בפסולי עדות דאל״כ מאי טעמא דבני משפחתה. אך באמת שם כך דכבר כתבתי דשבויה הוא תקנה והוה בגדר ודאי בעולה וכמש״כ התוס׳ כתובות ד׳ י״ג ע״ב רק אם עד אחד מעיד שלא נטמאה הוה כמו שאומר שלא נשבית וזה נ״מ אם אומר שלא נסתרה או שאומר שגם הוא היה שם בשעת סתירה ועיין בירושלמי גיטין פ״ז גבי נתייחד עמה דבעי שידעו עדים שהעבד ושפחה היו שם אך אם הם אומרים שלא נסתרה כלל שוב לא שייך זה ועיין כאן ד׳ כ״ז ע״ב הכא דשתיקתה אוסרתה ע״ש משמע דעיקר הפעולה מועיל שיעידו שיודעין שטהורה היא אבל זה שמעידין שלא נסתרה ס״ל בני משפחתה דזה לא מהני ועיין בתוס׳ יבמות ד׳ קי״א ע״ב ד״ה לא נסתרה ע״ש:בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו