ד: מפירות. אך בכתבי־היד כבפנים.
בד׳ נוסף: יקומו וגו׳. ואינו שייך לכאן.
ד: כמו יין. לא חס על הדיו.
ד: מגזירות. שינוי לשון שלא לצורך.
בת3 נוסף: הרי זה. ת2 (מ׳שנגע׳): שיגע בו הגוי הרי זה. וכך ד (גם פ, ק).
ד (גם פ) [מ׳ומלן׳]: ומלו וטבלו. אך ההדגשה היא שאע״פ שהאדון מל וטובל אותם.
בד׳ (גם פ, ק) לית מ׳את׳. קיצור מכוון.
ד: שנגעו. שינוי לשון לגריעותא.
ד (מ׳גוי׳): עכו״ם שאינו עובד עכו״ם. כאן הביאה הצנזורה את הקורא לידי גיחוך: עובד כוכבים ומזלות שאינו עובד עבודת כוכבים ומזלות...
כך ת1, ת3, וכ״ה בהל׳ ע״ז ט, ד ועוד בכה״י שעליו חתימת יד רבנו. א: הנוצרים. ד (עד ׳וסתם׳): אותם העובדים עכו״ם סתם. שינוי גדול מאימת הצנזורה.
ד: להקריב. שינוי לשון לגריעותא.
בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
ד: לשתות. חסך בדיו וחיסר בענין.
כך ת2. א: מאימתי. וכך ד (גם פ). כנ״ל י, טז הערה 3.
בת3-1 לית. וכך ד (גם פ, ק).
ד: בגת. שינוי לשון לגריעותא.
ד: מגתו. ושיבוש הוא.
בד׳ (גם פ, ק) לית. וחסרון המורגש הוא.
בד׳ לית. אך המשנה עבודה זרה ב, ד מדגישה זאת.
ת2: נשארה. וכך ד (גם פ, ק).
ת3: ומותרין. וכך ד (גם פ, ק).
בד׳ (גם פ, ק) לית. וחסרון המורגש הוא.
בת3-2 נוסף: כל. וכך ד (גם פ, ק).
ד (גם פ, ק): שחושף. ע׳ ישעיהו ל, יד. אך בכתבי־היד כבפנים, ומצוי הדבר שבלשון חכמים שי״ן שמאלית הופכת לסמ״ך.
ד: בה. אך מוסב על שני כלים.
ת1, ת3: חרש. וכן כ״פ לקמן.
בד׳ (גם פ) נוסף: הדיחו. וכך היה לפני הראב״ד והשיג על זה, ע׳ ׳כסף משנה׳, אך בכתבי־היד לית.
כך ת2-1. א: השוועים. ע׳ לעיל ו, כא הערה 11.
בת1 נוסף: כן.
בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
ד (גם פ): בה. אך בכתבי־היד כבפנים, ומוסב גם על של עץ.
ד: ארבע. וכן כ״פ לקמן. ע׳ לעיל הערה 12.
בת3-1 נוסף: יתר. וכך ד (גם פ).
ד (גם פ, ק): שיחם. אך בכתבי־היד כבפנים. וכן להלן טז, כב. והקריאה לכאורה: יְיַחֵם. וצ״ע.
בד׳ נוסף: שנים עשר חדש. תוספת לשם הבהרה.
ד: ומדיחה. שיבוש מגוחך.
ת1: היו.
ד: בהן. אך אולי מוסב דוקא על האחרונה.
בד׳ לית. העיקר חסר מן הספר.
ד (גם פ): יש. אך בכתבי־היד כבפנים (בפעלי הוייה יש שמשתמשים בל׳ יחיד).
ד: הישראל. שינוי לשון לגריעותא.
ד: מקולחין. אף זה שינוי לשון לגריעותא.
בד׳ לית מ׳היין׳. קיצור מכוון.