סלע שבים וכו׳ – כתב ה״ה ומדברי רבינו נראה שלא התירו אלא לים וכו׳. צ״ע מהיכן יצא לו כן מדברי רבינו ואפשר דמדכפל רבינו ואמר הרי זה מותר לטלטל מתוכו לים משמע לו כן דלא היה לו לומר אלא הרי זה מותר לטלטל דכבר אמר לעיל מתוכו לים אלא משמע דדוקא מתוכו לים מותר לטלטל:

נפרץ במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו וכו׳ – פירוש דברי רבינו שנפרץ הקרפף במלואו לחצר והחצר נפרץ במקום אחר כנגדו כזה (א). (חסר ציור) ונקט נפרץ כנגדו להשמיענו שפרוץ מצד אחד לגמרי ומצד אחר כנגדו החצר מותר והקרפף אסור והוא ז״ל גורס במימרא דגמרא (דף כ״ח:) ונפרצה חצר כנגדו. וכתב ה״ה ז״ל ועיקר המימרא להודיענו וכו׳ נראה שהוא ז״ל סבור כדעת רבינו דהך מימרא איירי בקרפף יותר מבית סאתים והחידוש הוא לענין החצר וגורס בגמרא ונפרצה חצר כנגדו ואם שינוי הגירסא הוא כדברי רבי זירא דאמר ומודינא בקרפף וכו׳ ופירוש דבריו כשהקרפף יותר מבית סאתים זה ודאי אין מובן כלל לטעמו שאמר הואיל ואויר חצר מיותר וכן אין לומר בזה ומודינא לענין החצר דמעולם לא היה בענין זה מחלוקת כלל. לכך נראה באמת שאין שינוי הגירסא והפירוש אלא בדברי רב חסדא שהביאו שם ואמרו דאמר רב חסדא קרפף שנפרץ במלואו לחצר וכו׳ ומ״מ תימה גדול הוא זה דאם פירוש דברי רב חסדא כשהקרפף יותר מבית סאתים אין מובן כלל בגמרא דקאמר מ״ט דאית ליה גיפופי וכו׳ ואין כאן מקום לראית הגמרא כלל דאין הטעם משום ייתור אויר המחיצות דהרי יותר מבית סאתים הוא ואע״פ שה״ה כתב שאין הסוגיא נוחה לפי זה באמת שאין ראוי לומר על זה אינו נוחה דזה (סאתים הוא) [אין לו מובן כלל]. לכן נראה לומר דה״ה ז״ל סבור דדעת רבינו דפירש בדברי רב חסדא כפירוש דברי רש״י ז״ל שהוא בקרפף בית סאתים מצומצם וראית הגמרא כדברי רש״י ז״ל אבל מ״ש רבינו נפרץ במלואו וכו׳ איירי בקרפף יותר מבית סאתים ואין כונת רבינו להשמיענו אלא שהחצר מותר אבל הקרפף היה יותר מבית סאתים וז״ש והקרפף אסור כשהיה וזהו שכתב ה״ה וכשכתב נפרץ וכו׳. ומפני שי״ל על דברי רבינו דלמה לא הודיענו חדוש גדול יותר שכשהקרפף בית סאתים מצומצם ונפרץ אויר מחיצות מייתר וזהו דין הגמרא והוא חידוש יותר. ולתרץ קושיא זו כתב ה״ה ועיקר המימרא להודיענו וכו׳ כלומר הוא סבור שאע״פ שדברי רב חסדא הם בקרפף בית סאתים מצומצם ויתור אויר מחיצות אוסר הקרפף והחצר מותר ומ״מ לא כתב רבינו דין זה מפני שהוא סבור שאין עיקר חידוש רב חסדא בדין זה אלא היתר החצר ואיסור הקרפף בייתור אויר מחיצות כתבו אגב היתר החצר לכך לא הוצרך רבינו להזכירו מ״מ כתב ע״ז דאין נראה באמת כן הסוגיא דהא שם הוצרך ר״ז להודיענו דין זה ונשאו ונתנו בדין זה. ופירש דברי ר״ח כדי שילמד דין זה א״כ ראוי לו להזכירו וזהו שכתב. ובאמת שאין הסוגיא נוחה לפירושו זה מ״מ יש חילוף בין רבינו ז״ל ורש״י ז״ל בענין הגירסא שרבינו גורס ונפרצה חצר כנגדו. עוד כתב ה״ה בתוך דבריו והטעם שזה דינו כרה״י וכו׳ והחצר עומדת בפ״ע כ״כ מפני שהוקשה לו דאיך התיר כאן החצר אע״פ שנפרצה למקום האיסור הרי לעיל במקום יתר מבית סאתים שהוקף וכו׳ כתב ואסור לטלטל בכולו כלומר ואפילו במה שלא נזרע מפני שנפרץ למקום האסור לו וכן כשהיה המקום הזרוע יותר מבית סאתים אסור לטלטל בשאר מפני שנפרץ למקום האסור לו לזה כתב דשאני הכא שהחצר עומדת בפ״ע דהחצר הוא מקום אחד והקרפף מקום אחר ואינו במקום יתר מבית סאתים שנזרע רובו שאסור לטלטל בכל השאר מפני שהכל מקום אחד. עוד הביא ה״ה דברי הרשב״א ז״ל שכתב בד״א שנפרץ הקרפף במלואו וכותליו נכנסים בתוך חלל החצר וכו׳ פירוש הצורה כגון זה (ב) או שהיו כותלי החצר שבצד זה וכו׳ אסורה כגון זה (ג) (חסר ציור) דאז כיון שהיתור שבכותלי החצר הוא ד׳ אמות אינו נדון משום לחי דהכי אמרינן בפ״ק דעירובין (דף י׳) לחי המושך עם דפנו של מבוי פחות מד׳ אמות נדון משום לחי וכו׳ ארבע אמות נדון משום מבוי ואם כן כיון שהוא אין לו דין לחי אבל כשהוא פחות מארבע אמות הרי הוא כלחי נראה מבחוץ ושוה מבפנים שצורתו זה (ד) (חסר ציור) שכשעומד תוך המבוי אינו רואה כלום ונראה שהוא כותל המבוי אבל כשעומד מבחוץ רואה אותו ה״נ הוי רואה מבחוץ ושוה מפנים וז״ש ואם לאו כלומר שהוא פחות מד׳ אמות אין זה נפרץ וכו׳ והוא פשוט:

וכן אם הרחיק מן הכותל ג׳ וכו׳ – כתב ה״ה ופסק רבינו כלישנא קמא וכו׳ אע״ג דהיה ראוי לפסוק כלישנא בתרא ועוד דהוא לקולא פסק כלישנא קמא משום דסתמא דגמרא קאמר לה וזהו שאמר דקים לן כלישנא קמא דבגמרא, ר״ל דבגמרא קאמר לה וכ״כ הרא״ש ז״ל בפסקיו. ופסק רש״י ז״ל דלית הלכתא וכו׳ משום דלישנא קמא סתמא דגמרא קאמר שם:

הרחיק מן התל ג׳ וכו׳ – רבינו ז״ל גורס בגמרא (דף כ״ה) או שעשה מחיצה על שפת התל (ופירשו למטה לאותן הדברים על התל למטה מן התל) ופירוש על התל ר״ל הדרים על ראש התל וכתב רבינו שעושה מחיצה ע״ג מחיצה אינו מועיל כו׳. אין הכוונה במחיצה ע״ג מחיצה כמו מחיצה תוך מחיצה דא״כ אפילו הרחיק מן התל שלשה אמאי הועיל הרי יש כאן שתי מחיצות אחת תוך האחרת אלא ר״ל שהיא מחיצה על גבי מחיצה ממש כשהיא על שפת התל כיון שהמחיצה אחרת של הקרפף היא למטה ממנה שזה במקום גבוה יותר שהוא סמוך לתל שהוא גבוה א״כ הוי מחיצה למעלה מן המחיצה איקרי מחיצה ע״ג מחיצה אבל כשהוא רחוק מן התל הוי כמחיצה תוך מחיצה ושרי וזה מוכרח ופשוט לדעת רבינו ולדעת רש״י ז״ל:

רחבה שאחורי בתים וכו׳ – בעירובין (דף כ״ד) הקשו פשיטא ואמרו ל״צ דאית ביה בי דרי מהו דתימא אדעתא דבי דרי עבדיה קמ״ל. ותימה על רבינו איך לא הזכיר כלל מכל זה אבל סמך במה שסתם הדברים ויובן בדרך כלל אפי׳ דאיכא בי דרי לשם:

וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה וכו׳ – פירוש לגירסת רבינו שאם עשויה לנחת בה כלים הוי מחיצה. ולדעתו ז״ל אינה מחיצה אלא שאינם עשויה לא לנחת בה כלים ולא לנוח אדם שם כלל וכיון דלא נעשה לשום דבר מפני כן לדעתו אינה מחיצה כלל ולא כדעת הרשב״א ז״ל שכתב שבפחות מבית סאתים הוי מחיצה ולכך לא כתב רבינו אינה מחיצה גמורה אלא כתב אינה מחיצה כלל וז״ש ה״ה ז״ל ואין נראה לי כך מלשון רבינו:

וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יותר אינה מחיצה גמורה – כתב ה״ה וכתב רבינו אינה מחיצה גמורה לפי שבפחות מכן הויא מחיצה וכו׳ וא״ת א״כ איך כתב כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה היה לו לכתוב אינה מחיצה גמורה דהא מחיצה איקרי לענין שנפרץ לים דבפס מכאן ופס מכאן סגי כמבואר למעלה בפרק ט״ו. וי״ל דאיקרי מחיצה משום דיש לו שלש מחיצות אחרות אבל אם היו כל המחיצות בפס מכאן ופס מכאן לא מהני ואין לדעת רבינו לדבר כאן אלא במחיצות המועילות בפני עצמן וכמ״ש ה״ה למטה ולא בא רבינו להזכיר בכאן אלא המחיצה שבעצמה בלא חברותיה היא מחיצה וכן כשכתב אינה מחיצה ר״ל שבפני עצמה אינה מחיצה אבל כשכתב אם אין בגובהה עשרה שאינה מחיצה גמורה מפני שארבע מחיצות כאלה בדיני כרמלית חולקים רשות ואין צריך סיוע חברותיה: