שמנה שרצים וכו׳. עיין מל״מ וכפי הנראה דרבנו סובר דהך ברייתא כר״ע דס״ל אין חוששין לזרע האב של ערוד שהוא נחש ואנן קיי״ל כרבנן דחוששין לזרע האב וא״כ אינו חשוב מין הצב עיין מ״ש פ״י מהל׳ מאכלות אסורות ה״ח והי״א וכן הנפלים וסלמנדרא שלא כהלכתא שהרי לא נזכר במשנה למינהו דשרץ ועיין בתורת כהנים וגם בגמ׳ מסיק דהוי רק דרך נס דכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין וכו׳ ועיין בפרקין הי״ד ואין לך בכל השרצים וכו׳.

ואם השריץ על פני כולו. עיין כ״מ בשם הר״י קורקוס ופשוט דמאן דמתני אסיפא ה״ק דרישא אע״ג דלא השריץ ע״פ כלו הילכך אמרו רבנן הנוגע באדמה טהור ור׳ יהודה פליג אפי׳ בלא השריץ ע״פ כלו וקאמר ר׳ יהושע בן לוי דלא קיי״ל כר״י אלא בהשריץ ע״פ כלו ובפי׳ המשנה לרבנו לא כתב ואין הלכה כר״י משמע דס״ל דללישנא בתרא לא פליגי ר׳ יהודה ורבנן וכפי הנראה כאן מלשון רבנו שלא הזכיר לשון ר״י אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר אלא כתב אף הנוגע באדמה שעדיין לא נגמר צורתו דכל שהשריץ ע״פ כלו לא שייך כנגד הבשר ובזה ודאי מודים רבנן לר״י וה״ק ריב״ל דלא מהני נגד הבשר אלא בהשריץ ע״פ כלו כת״ק.

האשה שפלטה שכבת זרע וכו׳. עיין כ״מ שהביא דברי רבנו בפי׳ המשנה פ״ח דמקואות דגריס כגירסת בעל המאור אבל חכמים אומרים שלש עונות שלמות ויתר דברי רבנו בפי׳ המשנה תמוהין ע״פ מרוצת הש״ס שבת דף פ״ו וצריך נגר ובר נגר להולמן. וכפי הנראה דרבנו גורס כפי הגירסא שמחק רש״י בד״ה לטבלו בשבתא בצפרא וכו׳. דהנה לר׳ אלעזר בן עזריה בעינן ג׳ עונות חוץ מעונת הבעילה דאיהו ס״ל כרבנן דבחמישי בשבת עבדי פרישה הילכך כששימשו בליל ה׳ כלו ג׳ עונות יום ה׳ וליל ו׳ ויום ו׳ וטבלו בליל שבת ואי לא משום דרבי יצחק שלא יהיו הללו הולכין לקבל תורה וכו׳ היו יכולין לשמש ביום ה׳ וימתינו ג׳ עונות ליל ו׳ ויום ו׳ וליל שבת ויטבלו בצפרא דשבתא.

וכללא דר׳ ישמעאל לדרך רבנו דלעולם בעינן ארבע עונות ושיתחילו מאור היום דהיינו יום ולילה ויום ולילה הילכך אם שימשה בסוף הלילה סגי בארבע עונות ואם שימשה בתחלת הלילה או סוף היום בעינן ה׳ עונות ואם שימשה בתחילת היום בעינן שש עונות דהא בעינן ד׳ עונות טהורות המתחילין בבקר (ולפ״ז הא דתנן מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה היינו דוקא כששימשה ביום דומיא דשלישי למילה שהוא ביום אבל אם שמשה למשל בליל ה׳ ה״ז טהורה ביום השלישי צפרא דשבתא) נמצא לרבי ישמעאל היו יכולין לשמש בליל ה׳ ולטבול בצפרא דשבתא לולי משום דרבי יצחק היו מוכרחים לפרוש בליל ה׳ וגם ביום ד׳ שהרי אפי׳ שמשו ביום ד׳ צריכין ד׳ עונות טהורות המתחילין בבקר ואין יכולין לטבול עד צפרא דשבתא (וכיון דמשום מלתא דרבי יצחק היו צריכים פרישה ביום ד׳ אע״ג ששימשו בליל ד׳ סגי בד׳ עונות מבקר והיו יכולין לטבול ערב שבת בבקר ולא היו טבולי יום וכמ״ש לקמן) וכללא דר׳ עקיבא דבעינן חמש עונות וחצאין מצטרפין הילכך היו יכולין לשמש אפי׳ ביום ד׳ בסוף היום וימתינו ה׳ עונות ויטבלו בצפרא דשבתא אך משום מלתא דר׳ יצחק היו צריכין לפרוש ביום ד׳ מבעוד יום בכדי שיוכלו לטבול בליל שבת קודם אור היום וכל זה פשוט בכוונת רבנו.

אך דדברי רבנו בפירוש הזה תמוה (כמו שנדפס בצד פי׳ המשנה בדפוסים חדשים דדברי רבנו צ״ע מכח הסוגיא דשבת דף פ״ו) חדא מנ״ל לר׳ ישמעאל דהארבע עונות יתחילו דוקא בבקר דבשלמא לפרש״י ניחא דלר׳ ישמעאל הכל תלוי בימים דיום השלישי טמאה ומקצת היום ככלו אבל לדרך רבנו דדוקא שימשה ביום הוא דטמאה ביום ג׳ אבל שימשה בלילה סגי בד׳ עונות וטהורה ביום ג׳ אין זה אלא דברי נביאות. ותו מאי פריך בשלמא ר׳ אלעזר בן עזריה כרבנן וכו׳ אלא ר׳ עקיבא כמאן דאדרבה אליבא דר״ע ניחא טפי דפירשו ביום ד׳ וטבלו בליל שבת. ותו מאי משני הש״ס לעולם כר׳ יוסי וכדרב אדא בר אהבה וכו׳ דאדרבה לר״ע לא היו צריכין לפרוש בהשכמה דאפי׳ ישמשו עד חצות יום רביעי יהיו יכולין לטבול בליל שבת אחר חצי הלילה (הן אמת דזה תמוה טובא גם לפרש״י).

אמנם ראיתי בבעל המאור שכתב וז״ל הכי גרסינן א״ל רב פפא לרבא בשלמא ר׳ אלעזר בן עזריה כרבנן דאמרו בה׳ עביד פרישה ור׳ ישמעאל כר׳ יוסי דאמר בד׳ עביד פרישה אלא ר׳ עקיבא דאמר כמאן לעולם כר׳ יוסי וכו׳ ויש בענין זה חילוף בכמה נוסחאות עכ״ל ועיני כל מעיין רואות שהחילוף הזה לא יתכן להחליף דראב״ע דאיהו בהכרח ס״ל כרבנן דרבי יוסי אלא דחילוף הנוסחא ור״ע כר׳ יוסי אלא ר׳ ישמעאל כמאן וזו היתה גירסת רבנו בלי ספק דה״ק דבשלמא ר׳ אלעזר בן עזריה ס״ל ג׳ עונות כרבנן ממילא לרבי יוסי ה׳ עונות וכר׳ עקיבא אלא לר׳ ישמעאל דס״ל לעולם ד׳ עונות המתחילין מצפרא דלא כמאן. והיינו דמשני דלעולם ר׳ ישמעאל כר׳ יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו ובד׳ עביד פרישה (וכדפירש רש״י בחומש מדקאמר הקב״ה למשה היו נכונים ליום השלישי ומשה אמר היו נכונים לשלשת ימים דמשמע דצריך שלשה לפרישה) ובשבת דף פ״ז מתיבי וקדשתם היום ומחר אמר לך ר׳ יוסי יום אחד הוסיף משה מדעתו וכו׳ מנלן דהסכים הקב״ה על ידו דלא שרייא שכינה עד צפרא דשבתא. ומינה דאלמלא לא הוסיף משה יום אחד מדעתו היה סגי בפרישת ב׳ ימים ומוכח כדר׳ ישמעאל דבשימש בסוף הלילה סגי בד׳ עונות והיו יכולין לטבול בצפרא דיום מתן תורה ורבי ישמעאל ס״ל כרב אדא דהוסיף משה יום שלם מצפרא דיום ד׳ וקשה למר דאי משום דרבי יצחק היה סגי שיפרשו מקצת ליל ה׳ שיטבלו אחר ד׳ עונות קודם אור היום דמתן תורה (דאפי׳ תימא כר״ע ה׳ עונות סגי בפרישת מקצת יום ד׳ שיוכלו לטבול קודם אור יום מתן תורה) אלא ודאי מדהוצרכו לפרוש כל יום ד׳ מוכח שאלו היו משמשין ביום ד׳ אפי׳ בבקר היו טמאים עד צפרא דשבתא וכדרבי יצחק דבעינן ד׳ עונות טהורות מבקר ומשו״ה הוצרך משה להוסיף יום שלם מבקר. (דשפיר אם שימשו סוף ליל ד׳ יכולין לטבול ערב שבת בבקר דליכא למימר דבעינן ה׳ עונות שלמות חוץ עונת הבעילה משו״ה הוסיף משה שיפרשו כל יום ד׳ שאם ישמשו ביום ד׳ יטבלו בצפרא דשבתא. זה אינו דהא אלו לא הוסיף משה מדעתו ושימשו בליל ה׳ היו מקבלין התורה בשבת ומוכח דסגי בד׳ עונות מלבד עונת הבעילה ומוכרח ר׳ ישמעאל לחלק בין תשמיש היום ותשמיש הלילה דבעינן ארבע עונות טהורות מצפרא דליכא למימר דהוסיף משה כל יום ד׳ דבעינן ד׳ עונות מלבד עונת הבעילה וכדי שיטבלו ביום ו׳ ולא יהיו טבולי יום זה אינו דהא קי״ל ניתנה תורה לטבול יום דאלו לא הוסיף ושמשו בליל ה׳ היו טובלין בצפרא דשבתא ומדהוסיף משה יום שלם מדעתו משום דרבי יצחק מכלל דאלו שמשו ביום ד׳ היו צריכין לטבול בצפרא דשבתא דבעינן ארבע עונות טהורות מבקר כדרב אדא) ומינה דבהכרח לר׳ עקיבא דס״ל חמש עונות אמר הקב״ה שיפרשו מתחלת ליל ה׳ דאם ישמשו בסוף ליל ה׳ יהיו טמאים כל יום השבת תוך חמש עונות ומשה הוסיף יום אחד ר״ל יום רביעי ולא לילה משום דר׳ יצחק (וכיון דלר״ע אפי׳ יפרשו כל יום ד׳ אין יכולים לטבול בערב שבת תוך ד׳ עונות ועל כן ניתנה תורה לטבולי יום שטבלו בליל שבת י״ל דלא הוסיף משה כל יום ד׳ מצפרא וסגי בפרישה מקצת יום ד׳ בכדי שיטבלו ליל שבת קודם אור היום משום דר׳ יצחק כיון דלר״ע חצאין מצטרפין). וממה שקלטה הנפה יצא כסלת נקייה צוף נועם פשט הסוגייא דלפרש״י דחוק טובא מאי האי דאמר הש״ס ניתנה קאמרת או ראוייה קאמרת ומה שפרש״י שלא פלטו אין זה אלא דברי נביאות.

ולדרך רבנו המשך הסוגיא דפריך והא טבולי יום נינהו לכלהו תנאי דהאיך אמר ר׳ אלעזר בן עזריה שלש עונות ור׳ ישמעאל פעמים ארבע ופעמים שש הרי מסתמא טבלו בערב שבת כדי שלא יהיו טבולי יום וא״כ בהכרח לראב״ע דס״ל כרבנן סגי בשתי עונות יום חמישי וליל שישי ולר׳ עקיבא כרבי יוסי מוכרח דסגי ארבע עונות יום רביעי וליל חמישי ויום חמישי וליל שישי וכן לרבי ישמעאל מנ״ל פעמים ארבע פעמים שש דלמא הוסיף משה יום שלם מדעתו כדי שיטבלו בערב שבת דבעינן ארבע עונות טהורות מלבד עונת הבעילה. ומשני דניתנה תורה לטבולי יום. והיינו דשאל רבינא לאמימר ניתנה קאמרת כראב״ע דס״ל כרבנן דבהכרח טבלו בליל שבת או דלמא ראוייה קאמרת כרבי ישמעאל דאלו לא הוסיף משה מדעתו היו טובלין בצפרא דשבתא אבל כשהוסיף ופרשו בבקר יום ד׳ טבלו בערב שבת בצפרא ולא ניתנה אלא ראוייה אלו לא הוסיף משה (ולר״ע אלו ס״ל דהוסיף משה מצפרא דיום ד׳ אפשר שפירשו שעה אחת קודם אור היום כדפרש״י פסחים דזריזין מקדימין למצות קודם אור היום וא״כ טבלו בערב שבת סמוך לחשכה והו״ל ראוייה ולפמ״ש דר״ע לית ליה דרב אדא ולא פרשו רק מקצת יום ד׳ וע״כ טבלו בליל שבת וניתנה לטבולי יום) פי׳ דשאל לאמימר אי ס״ל כר׳ ישמעאל דא״כ בהכרח לא ניתנה לטבולי יום אלא ראוייה היתה או דס״ל כאינך תנאי ונתנה וזהו באור נעים. והדר פריך ולטבלו ביני שמשי וכו׳ חוץ לרבי ישמעאל דלק״מ כמ״ש.

בפושרין מעת לעת וכו׳. וכ״כ רבנו פ״ג מהל׳ אבות הטומאה הי״א ועיין מ״ש פ״ב מהל׳ משכב ומושב ה״א.

מעת לעת בפושרין. עיין מ״ש פ״ב מהל׳ משכב ומושב ה״א וצריך לחלק דהתם בשכבת זרע של זב לחה מעיקרא ואחר כך נתייבשה סגי בפושרין מתחלתן ולא בסופן משא״כ הכא ברואה שכבת זרע מעיקרא יבשה דוקא שהמים פושרין מתחלתן ועד סופן הוא דאמרינן ודאי אינו ש״ז (שלא) [אלא] חול בעלמא אבל באינן פושרין בסוף הוי ספק ש״ז ואולי רבנו סמך כאן על מה שמפורש פ״ב מהל׳ מו״מ ה״א.