Shemittah veYovel 6 – שמיטה ויובל ו‏ – Mishneh Torah

(א) אין עושין סחורה בפירות שביעית. ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית מוכר, ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית, יילקח בהן מאכל וייאכל בקדושת שביעית, ואותו הפרי הנמכר הרי הוא בקדושתו כשהיה:

We may not use the produce of the Sabbatical year for commercial activity.⁠¹ If one desires to sell a small amount² of the produce of the Sabbatical year, he may.⁠³ The money he receives [in return] has the same status as the produce of the Sabbatical year. He should use it to purchase food⁴ and eat that food according to the restrictions of the holiness of the Sabbatical year.⁠⁵ The produce that was sold retains the holiness it possessed previously.⁠⁶

1. Avodah Zarah 62a derives this insight from the exegesis of Leviticus 25:6. The fact that the Rambam does not mention that prooftext here has raised a question among the commentaries: Does he consider the prohibition against using the produce of the Sabbatical year as merchandise as Scriptural or Rabbinic in origin?

2. Enough for three meals (Kesef Mishneh).

3. For selling a small amount is not considered as using the produce as merchandise.

4. For humans (see Chapter 5, Halachah 12).

5. Sukkah 40b derives this from the exegesis of Leviticus 25:12: "It shall be holy for you.⁠" Just as the sanctity of articles that are "holy,⁠" consecrated to the Temple, is transferred to the money received for them, so too, the holiness of the produce of the Sabbatical year is transferred to the money received for it.

6. See Halachot 6-7.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחשבת הארץעודהכל

אֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְאִם רָצָה לִמְכֹּר מְעַט מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית מוֹכֵר. וְאוֹתָן הַדָּמִים הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית וְיִלָּקַח בָּהֶן מַאֲכָל וְיֵאָכֵל בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וְאוֹתוֹ הַפְּרִי הַנִּמְכָּר הֲרֵי הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ כְּשֶׁהָיָה:

בבלי סוכה ל״ט:, בבלי עבודה זרה ס״ב.

אין עושין סחורה וכו׳. כבר ביארנו למעלה דאמר קרא לאכלה ולא לסחורה ואמר הכתוב תהיה כל תבואתה לאכול תהיה בהוייתה שאפי׳ מכרו הרי הוא בקדושתו:

אין עושין סחורה בפירות שביעית – משנה פ״ח דשביעית.

ומ״ש: ואם רצה למכור מעט וכו׳ – בפ׳ לולב הגזול (סוכה ל״ט:) אוקימנא הא דתנן בפ״ט דשביעית הפיגם והירבוזין וכו׳ ונלקחים מכל אדם בשביעית בכדי מן שנו כלומר בכדי מזונותיו דוקא ולא יותר ומשמע התם דהיינו מזון ג׳ סעודות ורבינו אע״פ שלא הזכיר פה מזון ג׳ סעודות סמך על מ״ש ברפ״ח דדוקא מזון ג׳ סעודות.

ומ״ש: ואותן הדמים הרי הם כפירות שביעית וכו׳ ואותו הפרי הנמכר וכו׳ – הוא ע״פ מה שיתבאר בפרק זה:

אין עושין סחורה בפירות שביעית. הרמב״ן מנאה במנין העשין סי׳ ג׳ משום דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא לסחורה ולאו הבא מכלל עשה עשה והעושה סחורה ביטל עשה זה. ומ״ש ואם רצה למכור מעט כו׳ הר״ן בפרק ד׳ דע״ז אמתניתין דשיש לה גנה או מרחץ נהנין מהן שלא בטובה כתב דאם מוכר בשביל טובת הנאה פורתא שרי דכה״ג לאו סחורה מיקרי שאין זה כענין מקח ע״כ:

ואם רצה למכור מעט וכו׳. ובפ׳ הקודם הל׳ י״ב התיר למכור אוכלי אדם וכו׳ ומדלא חילק כאן שמע מינה דגם שם לא הותר אלא מעט מעט שהרי הדמים צריך הוא לקנות בהם אוכלין עכ״פ:

אין עושין סחורה בפירות שביעית, ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית מוכר, ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית, וילקח בהן מאכל ויאכל בקדושת שביעית, ואותו הפרי הנמכר הרי הוא בקדושתו כשהיה. * ויש מי שאומר, ששיעורו של זה המעט, שמותר למכור מפירות שביעית, הוא מזון שלש סעודות. וי״א* שאם מוכר בשביל טובת הנאה מועטת שרי, ונראין הדברים דהיינו כל שאינו לוקח את המחיר בשלמותו, כ״א בפחות משויו, אין זה דרך סחורה ומותר. ונראה שמותר לדעה זו באופן זה אפילו סחורה מרובה, יותר ממזון שלש סעודות. ואיסור* סחורה בפירות שביעית הוא מן התורה, דהוי לאו הבא מכלל עשה. ויש* מי שנראה מדבריו, שיש בכלל זה המצוה לאכול פירות שביעית. וי״א* שאין שום מצוה באכילתן, אלא שבא הכתוב לאסור בהם דברים שחוץ מאכילתן, כמו הפסד וסחורה. ויש* מי שנראה מדבריו, שעיקר איסור סחורה, מה שאסור למכור ולקנות פירות שביעית, הוא אפילו במרובה, יותר משלש סעודות, רק על השמור, שכיון ששמר באיסור ולא הפקיר פירותיו כדין תורה, אסור ליקח ממנו, ואסרו חכמים ליקח אפילו דבר מועט כחצי איסר, אבל מהמופקר לא אסרו רק בלקיחה מרובה יותר משלש סעודות מעם הארץ, מפני שהדמים הם בקדושת שביעית, ואסור לעשות מהן סחורה ולקנות מהם כל דבר שהוא חוץ מההנאות המותרות בפירות שביעית, ע״כ חשו שיכשל בזה עם הארץ שאינו יודע להזהר. וי״א* שכל איסור סחורה בשביעית אינו נוהג כ״א כשהאדם עצמו שלקט את הפירות הוא מוכר אותם, שהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה, היינו שתלקט את הפירות לאכלה ולא לסחורה, אבל כל שהמלקט עצמו איננו מוכר כ״א אחר אין בזה משום סחורה, ואפילו כשהאב מלקט והבן מוכר בשבילו, אין כאן משום איסור סחורה. ונראה מדבריהם, שבזה אין אסור סחורה אפילו באופן מרובה. רק שאסור למכור במקום אחד קבוע תמיד. ונראין הדברים, שלבעלי דעה זו מותר אפילו לקנות ולמכור כדי להרויח, כל זמן שאין הלוקט עצמו הוא המוכר. ויש* שמסתפקים לומר, שלקנות ולמכור, כדי להרויח ולמכור ביוקר, אסור אפילו לדעת המתירים סחורה כשהמוכר איננו הלוקט עצמו. ולהמתירים* סחורה, כשאין הלוקט עצמו מוכר, מותר למכור בהבלעה גם משל הלוקט, אם הוא מוכר ג״כ מה שלקט אחר בבת אחת. ואחים מלקטין ואחד מוכר על ידן, ומתוך שמוכר את מה שלקטו אחיו, מוכר הוא בהבלעה ג״כ את מה שלקט הוא עצמו. ולפ״ז נראה, שאין איסור סחורה בהבלעה, ואם מוכרים בבת אחת פירות שביעית עם שארי דברים, מותר לקבע את המקח על הדברים שאינם פירות שביעית, ויהיו הדמים של שיווי פירות שביעית נבלעים בהם. ואם* לקט לעצמו לאכילה אז מותר הוא בעצמו למכור המותר, ואין בזה איסור סחורה. וי״א,* שכשהוא לוקט למכור על יד לקנות בו דבר אכילה, כל זמן שאינו עושה כדרך הסוחרים, שקונים הרבה ביחד ומוליכים ממקום הזול למקום היוקר, אין בזה משום איסור סחורה. וי״א,* שאע״פ שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, מ״מ מותר לקדש אשה בהם. וי״א* שדוקא בדיעבד קדושיו קדושין, אבל לכתחילה אסור לקדש אשה בהם, דהוי כסחורה.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחשבת הארץהכל

(ב) לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר, ולא יצבע מקליפי שביעית בשכר, מפני שזה עושה סחורה בפירות שביעית. לקח ירקות לאכול והותיר, מותר למכור המותר, והדמים שביעית. וכן אם לקט ירקות לעצמו, ולקח מהן בנו או בן בתו^א ומכר, הרי זה מותר, והדמים דמי שביעית:

[In the Sabbatical year,] one should not reap vegetables from a field¹ and sell them, nor should one charge a fee for dyeing with shells [from produce] of the Sabbatical year, because this is using the produce of the Sabbatical year for commercial activity.⁠² If one reaped vegetables to partake of them and some were left over, he may sell the remainder.⁠³ The proceeds are considered as the produce of the Sabbatical year. Similarly, if a person reaped vegetables for himself and his son or grandson took some of them and sold them, [the sale] is permitted⁴ and the proceeds are considered as the produce of the Sabbatical year.

1. These refer to vegetables that grow under the circumstances described in Chapter 4, Halachah 4, or the like. Otherwise, the vegetables would be forbidden as sifichin. See the gloss of the Kesef Mishneh to Halachah 12.

2. This is forbidden even if one intends to use the proceeds to purchase food which he will eat according to the requirements of the holiness of the Sabbatical year [the Rambam's Commentary to the Mishnah (Shivi'it 7:3)].

3. For it is obvious that he gathered the vegetables for his own personal use.

4. Since the person who reaped the produce was not the one who sold it, there is no prohibition involved (Radbaz).

א. ת1: ביתו. וכ״ה בגליון ד בשם נ״א.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחשבת הארץעודהכל

לֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר. וְלֹא יִצְבַּע מִקְּלִפֵּי שְׁבִיעִית בְּשָׂכָר. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. לָקַח יְרָקוֹת לֶאֱכֹל וְהוֹתִיר מֻתָּר לִמְכֹּר הַמּוֹתָר וְהַדָּמִים שְׁבִיעִית. וְכֵן אִם לִקֵּט יְרָקוֹת לְעַצְמוֹ וְלָקַח מֵהֶן בְּנוֹ אוֹ בֶּן בִּתּוֹ וּמָכַר הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְהַדָּמִים דְּמֵי שְׁבִיעִית:

בבלי בבא קמא ק״א.

לא יהיה לוקח ירקות וכו׳. משנה פ״ז ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. ומ״ש רבינו ולקח מהם בנו ובן בתו היינו שלקח ממה שלקט אביו ומכר כיון שלא לקטן הוא והכי משמע לישנא דמתני׳ אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו כלומר במקומו וכן פירש בפי׳ המשנה שאם יקח הבן ממה שאסף אביו ומכרו אין עליו חובה בזה ע״כ. ונראה מדפתח בלוקח וסיים בלוקט דהיינו לוקח היינו לוקט ואם לקח למכור הוא בשוק אסור אבל בנו מוכר על ידו וכן אם לקט למכור הוא עצמו אסור אבל בנו מוכר על ידו והכי משמע בתוספתא דתניא לא יהא לוקט כשמוכר בשוק הוא עצמו אסור:

ולא יצבע מקליפי שביעית בשכר וכו׳. במשנה הצובע צובע לעצמו ולא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית ובירושלמי אסור לצבוע אפי׳ בטובת הנאה משום דהוי כסחורה וליכא למימר דפליג אמתניתין אלא הא דתנן בשכר לאפוקי שאם צבע בחנם מותר אבל בטובת הנאה היינו בשכר ואפילו למ״ד טובת הנאה אינה ממון מכל מקום אסור דמיחזי כסחורה:

לא יהיה לוקח ירקות שדה וכו׳ עד הרי זה מותר – משנה פרק ז׳ דשביעית (משנה ג׳):

לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר. לשון המשנה פ״ז לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק ומדברי התוס׳ פרק השוכר דף ס״ב נראה דלא נאסר אלא כשמוכר בשוק ומעמיד חנות והרב בן חביב ז״ל דף ל״ה תמה על רבינו דלא ביאר והניחו בצ״ע והדבר פשוט שרבינו אינו מפרש כדברי התוס׳ וכן נראה קצת ממ״ש בפירוש המשנה עיי״ש וס״ל דבשוק דנקט מתני׳ לאו דוקא ומשום רבותא דסיפא נקט לה דקתני אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו דאפילו בשוק שרי ורבינו התיר סתם דמשמע בכל גווני:

לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר, ולא יצבע מקליפי שביעית בשכר, מפני שזה עושה סחורה בפירות שביעית. לקח ירקות לאכול והותיר, מותר למכור המותר, והדמים שביעית, וכן אם לקט ירקות לעצמו, ולקח מהם בנו או בן בתו (נ״א ביתו) ומכר, הרי זו מותר, והדמים דמי שביעית. וכשם* שאסור לצבע בשכר מפירות שביעית, כך אסור גם כן בטובת הנאה, דהוי כשכר ומחזי כסחורה. י״א,* שירקות שדה האמורים כאן, שאם לקט לעצמו ולקח מהם ובנו מכר על ידו מותר, היינו ירקות הגדלים מאליהם בשדה, שאינם אסורים משום ספיחין, שעיקר איסור ספיחים הוא על הדברים שדרכם להיות נזרעים. וי״א,* שירקות שדה היינו הגדלים ביער, שגם היער נקרא שדה, ואותם אין בהם משום ספיחים. ויש* מי שאומר, שאפילו להאוסרים ספיחים באכילה מותרים הם בסחורה, באותן האופנים האמורים שהסחורה מותרת בהם. ונראים הדברים, שהוא כשהקונה קונה אותם על מנת להאכילם לנכרי, באופן המותר להאכילם לו, דהיינו כשהיה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, או כשקצץ לו מזונות, כמבואר למעלה* שמותר באלו להאכילן פירות שביעית* אפילו הם נכרים, או כדי להאכיל אכסניא* שמותר אפילו כשהם של נכרים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחשבת הארץהכל

(ג) כשמוכרין פירות שביעית אין מוכרין אותן לא במידה ולא במשקל ולא במנין, כדי שלא יהיה כסוחר בפירות שביעית^א, אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה, להודיע שהוא הפקר, ולוקח הדמין לקנות בהן אוכל אחר.

When the produce of the Sabbatical year is sold, it should not be sold by measure, nor by weight, nor by number, so that it will not appear that one is selling produce in the Sabbatical year. Instead, one should sell a small amount by estimation to make it known that [the produce] is ownerless.⁠¹ And the proceeds of the sale should be used to purchase other food.

1. The Radbaz states that one should also sell the produce at a lower price than usual.

א. ד (מ׳בפירות׳): פירות בשביעית. אך אין איסור לסחור בפירות סתם בשביעית, אלא האיסור הוא לסחור בפירות של שביעית, אפילו לא בשביעית.

משנה תורה דפוסיםראב״דרדב״זכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראשבת הארץעודהכל

כְּשֶׁמּוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֵין מוֹכְרִין אוֹתָן לֹא בְּמִדָּה וְלֹא בְּמִשְׁקָל וְלֹא בְּמִנְיָן. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּסוֹחֵר פֵּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית. אֶלָּא מוֹכֵר הַמְעַט שֶׁמּוֹכֵר אַכְסָרָה לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא הֶפְקֵר וְלוֹקֵחַ הַדָּמִים לִקְנוֹת בָּהֶן אֹכֶל אַחֵר:

כשמוכרין פירות שביעית וכו׳ עד ואוגד דברים שדרכן ליאגד – א״א לשון המשנה וב״ה אומרים את שדרכו ליאגד לבית אוגדין אותו לשוק ופירושו הואיל שדרכו לאגדו אפי׳ לאכלו בביתו כדי שידע בכמה אגודות הוא מסתפק בשבוע ג״כ כשימכור אותן בשוק אוגד אותו שאין אגודתו דרך סחורה אלא א״כ דרכו של ירק זה ליאגד אבל בין אגד לאגד לא שמענו הפרש.

כשמוכרין פירות שביעית וכו׳. משנה פ״ח אין מוכרין פירות שביעית וכו׳ ויש מי שפירש שהטעם כדי שימכרו בזול והכי איתא בירושלמי והכל הוא בכלל מ״ש רבינו להודיע שהוא הפקר כי הזוכה מן ההפקר מוכר בזול:

כשמוכרין פירות שביעית וכו׳ עד לא יאגוד אותן – משנה שם פ״ח (משנה ג׳):

וכתב הראב״ד: לשון המשנה וב״ה אומרים וכו׳ ואין פירושו מוכרח:

כשמוכרין פירות שביעית וכו׳. עיין השגות שהבין בכוונת רבנו דאפי׳ דברים שדרכן לאגוד לבית לא יאגוד אותן אגודות קטנות כדרך שאוגדין לשוק למכור בצמצום. ויש להגיה בלשון הראב״ד אלא א״כ אין דרכו של ירק זה לאגוד וכו׳ פי׳ דמודה הראב״ד למה שסיים רבנו ודברים שאין דרכן לאגוד וכו׳ ולדרך רבנו יש ראיה מהא דבעי בירושלמי אם מותר לקצב בשר בכור לשוק כמו שמקצב בבית מי נימא דהו״ל כאוגד דברים שדרך לאגוד בבית וקפשיט דאסור הואיל שמקצב חתיכות גדולות כדרך מכירה. וגם בלא״ה מצד הסברא אגד משונה שניכר שהוא כדרך המוכרים בצמצום אסור.

כשמוכרין פירות שביעית אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין, כדי שלא יהיה כסוחר פירות בשביעית. אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה, להודיע שהוא הפקר. ולוקח הדמים לקנות בהם אוכל אחר. יש מי* שנראה מדבריהם, שמצוה למכור פירות שביעית בזול, אפילו באותן האופנים שהסחורה מותרת בהם, ומתוך כך אין מוכרין אותן במדה ובמשקל ובמנין כ״א אכסרה, כדי שימכור בזול. וי״א*, שאין שום מצוה למכור בזול במקום שהסחורה מותרת, ועיקר הטעם שמוכרם דוקא אכסרה. ולא במדה ובמשקל ובמנין, הוא כדי שיהיה היכר שהם פירות שביעית, ויתנהגו בהם בקדושת שביעית. ואפילו* דברים שאין דרכם למוכרם כל השנים במדה או במשקל או במנין, ג״כ אסור למוכרם באופן זה בשביעית. ונראה, שאפילו אם דרכם למוכרם במדה, ובא בשביעית למוכרם במנין או במשקל ג״כ אסור, אע״פ שהוא משנה מכדרכו של כל השנים, שלא התירו למכור כ״א אכסרה בלבד. וי״א* שאין האיסור כ״א כשהוא מוכר ע״פ אותו הענין שדרכו בכך כל השנים, אבל אם הוא משנה ממדה למדה, למשל מה שדרכו למכור תמיד במנין מוכר בשביעית במשקל או במדה, ומה שדרכו למכור במשקל מוכר במנין או במדה וכיוצא בזה מותר, רק שלא יעשה ממש כמו שעושה בכל השנים.

משנה תורה דפוסיםראב״דרדב״זכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראשבת הארץהכל

(ד) ואוגד דברים שדרכן להיאגד לבית, למכור בשוק אכסרה, כדרך שאוגדין להביא לבית, לא כדרך שאוגדין לשוק, כדי שלא יהיה כמוכר בצמצום. ודברים שאין דרכן להיאגד אלא לשוק, לא יאגוד אותן:

One may package those entities that are usually packaged to bring home to sell in the market by estimation in the manner that one packages produce to bring home,⁠¹ not like one packages it for the market² so that one will not sell in a constrained manner. Produce that is packaged only for the marketplace should not be packaged.

1. When a person packages produce to take home from his field, he is not precise with regard to the amount he takes.

2. When a person packages produce to sell in the marketplace, he is careful to package an exact amount, so that the sale will be honest.
The Ra'avad differs with the Rambam's ruling, maintaining that as long as the type of produce is packaged to bring home, it can be packaged for sale. The Radbaz and the Kesef Mishneh support the Rambam's interpretation, explaining that when produce is packaged for sale, it is possible for an onlooker to appreciate that this is the intent from the way that it is packaged.

משנה תורה דפוסיםרדב״זשבת הארץעודהכל

וְאוֹגֵד דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָגֵד לַבַּיִת לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אַכְסָרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לְהָבִיא לַבַּיִת לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לַשּׁוּק. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּמוֹכֵר בְּצִמְצוּם. וּדְבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהֵאָגֵד אֶלָּא לַשּׁוּק לֹא יֶאֱגֹד אוֹתָן:

ואוגד דברים שדרכן להאגד וכו׳. שם במשנה וב״ה אומרים את שדרכו ליאגד בבית אוגדין אותו בשוק ופשטא דמתני׳ נראה כאשר כתב הראב״ד אבל נראה דקשיא ליה לרבינו דתנן לעיל שאין מוכרין במנין אלא אכסרה ואם אין שינוי באגד עצמו במה יוכר שהם של שביעית כיון שדרכו ליאגד לבית ולשוק ותו דהכי הוה ליה למיתני לפי פי׳ של הראב״ד את שדרכו ליאגד בבית ולא בשוק וא״כ במה יודע ותו דגירסת הספרים אוגדין אותו בשוק ולפי פירוש הראב״ד אוגדין אותו לשוק מיבעי ליה וכן כתבה הוא ז״ל ומדלא קתני לשוק אלא בשוק משמע שאוגדין אותו לשוק אגד משונה מאגד הבית וע״י כך ניכר שהוא ירק של שביעית וימכר אכסרה ולא במנין כנ״ל לתרץ דברי רבינו:

ואוגד דברים שדרכן להאגד לבית, למכור בשוק אכסרה, כדרך שאוגדין להביא לבית, לא כדרך שאוגדין לשוק, כדי שלא יהיה כמוכר בצמצום; ודברים שאין דרכן להאגד אלא לשוק, לא יאגד אותן. וי״א* שכל דברים שדרכן להאגד לבית, דהיינו שאוגד אותן כדי שידע בכמה אגודות הוא משתמש בהן בשבוע לצורך ביתו, מותר ג״כ לאגוד אותן לשוק, ואין כאן שום חילוק בין קשר לקשר, שלא שנינו כלל שיש הבדל בין צורת האגד של הבית לצורת האגד של השוק, אלא שכיון שגם לבית אוגדין אותן שוב אין האגד סימן של קביעות סחורה, ע״כ מותר לאגד אותן ג״כ לשוק. ולא* ימוד את החבית ומוכרה כמו שהיא, ולא ימוד את הכלכלה ומוכרה כמו שהיא, אלא אומר לו חבית זו אני מוכר לך בדינר, כלכלה זו אני מוכר לך בטריסית, ולא יהא מודד את הכלכלה ויוצא ומוכרה בשוק. ולא* עוד אלא אפילו זה שהוא מודד בכפישה, ונסתיימה לו שתים ושלש פעמים, שנתבררה לו מדתה, אפילו בלא כונת מדידה, ג״כ אסור למוד בה, ואפילו אם אינו אומר להקונים, שכך היא מדתה של חבית או של כלכלה זו, כיון שהוא בעצמו יודע מדתה, ע״י מדידה שמדדה, או שנמדדה אצלו, הרי זה מוכר במדה. ואסור* למדוד באצבעו כמה הוא ארכו של הדבר הנמכר, שזהו כמוכר במדה, וכן אסור לרמז ללוקח שימנה באצבעו, שזהו כמוכר במנין.

משנה תורה דפוסיםרדב״זשבת הארץהכל

(ה) פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ, לא יהיו נמכרין במידה או במשקל או במנין, אלא כפירות הארץ אכסרה. ואם היו ניכרין שהן מחוצה לארץ, מותר:

Produce from the Diaspora which were brought into Eretz Yisrael should not be sold by measure, nor by weight, nor by number. Instead, they should be sold by estimation like the produce of Eretz Yisrael.⁠¹ If it was obvious that it was produce from the Diaspora, it is permitted [to sell it in the ordinary manner].

1. For an onlooker will not understand that the produce is from the Diaspora and will think that the produce of the Sabbatical year is being sold in an ordinary manner.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהשבת הארץעודהכל

פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ לֹא יִהְיוּ נִמְכָּרִים בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן. אֶלָּא כְּפֵרוֹת הָאָרֶץ אַכְסָרָה. וְאִם הָיוּ נִכָּרִין שֶׁהֵם מִחוּצָה לָאָרֶץ מֻתָּר:

פירות חוצה לארץ וכו׳. ירושלמי תני פירות ח״ל שנכנסו לארץ וכו׳ כלשון רבינו:

פירות ח״ל וכו׳ – ירושלמי שם ותוספתא פרק רביעי:

פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ, לא יהיו נמכרים במדה או במקשל או במנין, אלא כפירות הארץ אכסרה. ואם היו ניכרים שהם מחוץ לארץ מותר. ולפי זה פירות של נכרים, אפילו למאן דאמר שאין קדושת שביעית נוהגת בהן, מ״מ לא גריעי מפירות חוץ לארץ, ואסור למוכרם במדה ובמשקל ובמשורה, אם אינם ניכרים שהם משל נכרים, שאין לישראל כיוצא בהם; אלא שיש לומר שבזמן הזה, שרוב הפירות הם של נכרים, וגם השדות של ישראל הרבה מפקיעים מהם חובת שביעית, מפני ההכרח, ע״י היתר של מכירה, עד שפירות של שביעית, שתהיה קדושת שביעית נוהגת בהם מן הדין, הם דבר שאינו מצוי, ע״כ לא שייך לגזור רובא אטו מיעוטא, ואין איסור למכור במדה או במשקל או במנין כ״א פירות ארץ ישראל, מאותם שקדושת שביעית נוהגת בהם מן הדין.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהשבת הארץהכל

(ו) חומר בשביעית מבהקדש, שהפודה את הקודש יצא הקודש^א לחולין וייתפסו^ב הדמין תחתיו, והשביעית אינה כן, אלא המוכר פירות שביעית ייתפסו הדמים וייעשו כפירות שביעית, והפירות עצמן לא נתחללו ונעשו כפירות שאר השנים, שנאמר בה ״תהיה״ (ויקרא כ״ה:ז׳), בהוייתה תהי לעולם. ולפי שנקראת קודש, תופסת את דמיה. נמצאת אומר, האחרון האחרון^ג נתפש בשביעית, והפרי עצמו הרי הוא כשהיה^ד:

There is a stringency that applies to the produce of the Sabbatical year and not to articles consecrated [to the Temple]. When one redeems consecrated articles, the consecrated article loses its sacred status and that status is conveyed to the money.⁠¹ This is not so with regard to the produce of the Sabbatical year. When one sells the produce of the Sabbatical year, the status of the produce is conveyed to the money.⁠² The produce itself, however, does not lose its status and it is not considered as produce of the other years. [This is derived from] the use of the word tihiyeh³ [in the command regarding the produce of the Sabbatical year. That term implies that the produce] will be in its state at all times. And since the produce of the Sabbatical year is described⁴ as "holy,⁠" its status is conveyed to the money paid for it.⁠⁵ Thus the final [object purchased]⁠⁶ receives the status of the Sabbatical year and [the status of] the produce itself remains as before.

1. See Hilchot Arachin 6:4.

2. And it must be used to purchase food which will be eaten with the stringencies befitting the holiness of the produce of the Sabbatical year.

3. Leviticus 25:12. See the Sifra to this verse.

4. Leviticus 25:12. See the Sifra to this verse.

5. As is true with regard to the money used to redeem consecrated objects.

6. I.e., the food to be eaten; see the following halachah, for an explanation.

א. ד (מ׳הקודש׳): ההקדש יצא הקדש. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

ב. ת1: וייתפשו. וכך ד (גם פ, ק). אך לקמן גם בת1 ׳ייתפסו׳. האחת לשון מקרא והאחרת לשון חכמים, ורבנו משתמש בשתיהן.

ג. בת1 לית. וכך ד (גם פ, ק). אך במשנה שביעית ח, ז בכ״י רבנו כבפנים, ולשון זו מדגישה שכל שנעשה אחרון הוא הנתפס בקדושה.

ד. ב1: כמה שהיה. ת1: כמו שהיה. וכך ד (גם פ, ק).

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחעודהכל

חֹמֶר בִּשְׁבִיעִית מִבְּהֶקְדֵּשׁ. שֶׁהַפּוֹדֶה אֶת הַהֶקְדֵּשׁ יָצָא הֶקְדֵּשׁ לְחֻלִּין וְיִתָּפְשׂוּ הַדָּמִים תַּחְתָּיו. וְהַשְּׁבִיעִית אֵינָהּ כֵּן. אֶלָּא הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית יִתָּפְשׂוּ הַדָּמִים וְיֵעָשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְהַפֵּרוֹת עַצְמָן לֹא נִתְחַלְּלוּ וְנַעֲשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁאָר שָׁנִים. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא כ״ה:ז׳) תִּהְיֶה בַּהֲוָיָתָהּ תְּהֵא לְעוֹלָם. וּלְפִי שֶׁנִּקְרֵאת (ויקרא כ״ה:י״ב) קֹדֶשׁ תּוֹפֶשֶׂת דָּמֶיהָ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר הָאַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית וְהַפְּרִי עַצְמוֹ הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה:

בבלי סוכה מ׳:, בבלי קידושין נ״ח., בבלי עבודה זרה נ״ד:

חומר בפירות שביעית מבהקדש וכו׳. אמרו בספרא כי יובל היא קדש תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאה לחולין ת״ל תהיה בהוייתה תהא ותנן בפ״ח ואחרון אחרון נתפס והפרי עצמו אסור כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפשו דגים וכו׳ כדאיתא פרק רבי ישמעאל בע״ז (דף נד):

חומר בשביעית מבהקדש וכו׳ האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו הוא כמו שהיה – משנה פ״ח דשביעית (משנה ז׳):

חומר בשביעית וכו׳. ודין היובל שוה לדין השביעית לכל דבר כמ״ש רבינו פרק י׳ הל׳ ט״ו עיי״ש וכדאמרינן בפ׳ לולב הגזול דף מ׳:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחהכל

(ז) כיצד, לקח בפירות שביעית או בדמיהן בשר, נעשה הבשר כאותן הפירות, ואוכלו כפירות שביעית, וצריך לבער שניהם^א בשעת ביעור שביעית. לקח באותו בשר או בדמיו דגים, יצא הבשר ונתפשו הדגין. לקח בדגין^ב או בדמיהן שמן, יצאו דגין ונתפס שמן. לקח בשמן או בדמיו דבש, יצא שמן ונתפס דבש. וצריך לבער הפירות הראשונות עם הדבש האחרון כדרך שמבערין פירות^ג שביעית. ואין עושין משניהם מלוגמא, ולא מפסידין אותן, כשאר פירות שביעית^ד:

What is implied? A person purchased meat with the produce of the Sabbatical year or the proceeds from its sale. The meat is given the status of that produce and must be eaten [as befits the holiness of] the produce of the Sabbatical year. And one must rid oneself of it when one one must rid oneself of that produce.⁠¹ If one used that meat or the proceeds from its sale to purchase fish, the meat is considered as ordinary food and [the holiness of the Sabbatical year] is conveyed upon the fish. If one used that fish or the proceeds from its sale to purchase oil, the fish is considered as ordinary food and [the holiness of the Sabbatical year] is conveyed upon the oil. If one used that oil or the proceeds from its sale to purchase honey, the oil is considered as ordinary food and [the holiness of the Sabbatical year] is conveyed to the honey. One must rid oneself of the original fruit and the honey as one must rid oneself of the produce of the Sabbatical year. Neither of them may be used to make a compress, nor may they be ruined, as is the rule with regard to the produce of the Sabbatical year.

1. See Chapter 7, Halachah 1, which speaks about this subject.

א. ד: אותן. אך נוסח הפנים יותר בהיר.

ב. כך ב1 (בדגים), ת1. א: הדגין.

ג. כך ב1, ת1. בא׳ לית.

ד. כך ב1, ת1. בא׳ נכפלה בטעות מלת ׳שביעית׳.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

כֵּיצַד. לָקַח בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בִּדְמֵיהֶן בָּשָׂר נַעֲשָׂה הַבָּשָׂר כְּאוֹתָן הַפֵּרוֹת וְאוֹכְלוֹ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְצָרִיךְ לְבַעֵר אוֹתָן בִּשְׁעַת בִּעוּר הַשְּׁבִיעִית. לָקַח בְּאוֹתוֹ בָּשָׂר אוֹ בְּדָמָיו דָּגִים יָצָא הַבָּשָׂר וְנִתְפְּשׂוּ הַדָּגִים. לָקַח בַּדָּגִים אוֹ בִּדְמֵיהֶן שֶׁמֶן יָצְאוּ דָּגִים וְנִתְפַּשׂ שֶׁמֶן. לָקַח בַּשֶּׁמֶן אוֹ בְּדָמָיו דְּבַשׁ יָצָא שֶׁמֶן וְנִתְפַּשׂ דְּבַשׁ. וְצָרִיךְ לְבַעֵר הַפֵּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עִם הַדְּבַשׁ הָאַחֲרוֹן כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבַעֲרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְאֵין עוֹשִׂין מִשְּׁנֵיהֶם מְלוּגְמָא וְלֹא מַפְסִידִין אוֹתָן, כִּשְׁאָר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית:

בבלי סוכה מ׳:, בבלי קידושין נ״ח., בבלי עבודה זרה נ״ד:, בבלי בכורות ט׳:

ומ״ש: כיצד לקח בפירות שביעית או בדמיהם בשר וכו׳ – בס״פ האיש מקדש (קידושין נ״ד) ובע״ז פרק ר׳ ישמעאל (עבודה זרה נ״ד):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(ח) אין שביעית מתחללת אלא^א דרך מקח. במה דברים אמורים, בפרי ראשון, אבל בפרי שני, מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול.

The holiness of the produce of the Sababtical year may be transferred only through a sale. When does this apply? With regard to the original produce. With regard to the produce received [in exchange for that produce], its holiness can be transferred through a sale or through a process of transfer.⁠¹

1. I.e., one says: "The holiness of this produce is transferred to this other produce.⁠"

א. בד׳ נוסף: על. אך בגמ׳ סוכה מ: כבפנים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהעודהכל

אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ מִקָּח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּפְרִי רִאשׁוֹן. אֲבָל בִּפְרִי שֵׁנִי מִתְחַלֵּל בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל:

בבלי סוכה מ׳:, בבלי סוכה מ״א.

אין שביעית מתחללת אלא על דרך מקח וכו׳. ירושלמי פ״ח (ה״ז) בעו מיניה מרבי יוחנן שביעית מהו שתצא דרך חלול א״ל ולמה לא אמר ר״א אין שביעית יוצא דרך חילול אלא דרך מכירה מתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לר׳ יוחנן כל מי שיש לו מעות מדמי שביעית והוא רוצה לחלל על עיסתו הוא מחללו ע״כ. ומשמע דרבי יוחנן גופא לא אמרה אלא בדמי שביעית אבל בשביעית עצמה מודה ליה לר״א שאינו יוצא אלא דרך מכירה ואפי׳ תימא דרבי יוחנן אמרה אפי׳ בשביעית אנן לא פסקינן כמתני׳ דמסייעא ליה דדוקא פרי שני אבל פרי ראשון פסקי׳ כרבי אלעזר דאיכא מתני׳ דמסייעא ליה ומיהו הנכון דר׳ יוחנן לא אמרה אלא בפרי שני והכי משמע התם:

אין שביעית מתחללת וכו׳ – בפרק לולב הגזול (סוכה דף מ:) אמר רבי אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח ורבי יוחנן אמר בין דרך מקח בין דרך חילול ואסיק רב אשי (שם דף מא) מחלוקת בפרי שני אבל בפרי ראשון דברי הכל דרך מקח אין דרך חילול לא ופסק כר״י:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנההכל

(ט) וכשמחללין פרי הנלקח שנית, אין מחללין אותו על בהמה חיה ועוף חיים, שמא יניחם ויגדל מהם עדרים עדרים^א, ואין צריך לומר שביעית עצמה, אבל מחללין אותן הפירות על השחוטים:

When one is transferring the holiness of produce that was exchanged [for produce of the Sabbatical year], one may not transfer it to a domesticated animal, fowl, or beast, that is alive,⁠¹ lest they be left alive and one raise herds [of animals imbued with the holiness of the Sabbatical year]. Needless to say, this² applies with the produce of the Sabbatical year itself. One may, however, transfer the holiness of this produce to animals that have been slaughtered.⁠³

1. Note the parallel to Hilchot Ma'aser Sheni 4:6. There it is stated that if one makes such a transfer, it is not effective. The commentaries state that the same law applies in the present instance.

2. That the holiness may not be transferred to a living animal.

3. For the abovementioned difficulty does not apply.

א. בד׳ (גם ק) לית. אך בגמ׳ סוכה מא. בכתבי⁠־יד כבפנים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

וּכְשֶׁמְּחַלְּלִין פְּרִי הַנִּלְקָח שֵׁנִית אֵין מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף חַיִּים. שֶׁמָּא יַנִּיחֵם וִיגַדֵּל מֵהֶם עֲדָרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבִיעִית עַצְמָהּ. אֲבָל מְחַלְּלִין אוֹתָן הַפֵּרוֹת עַל הַשְּׁחוּטִים:

בבלי סוכה מ׳:

וכשמחללין הפרי הנלקח שנית וכו׳. תוספתא פ״ו פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים שאמרו לא אמרו אלא בזמן שהם שחוטין ואמרינן בגמרא טעמא שמא יגדל מהם עדרים וכבר כתבנו כיוצא בזה גבי מעשר שני:

וכשמחללין פרי הנלקח שנית וכו׳ – שם ברייתא וכחכמים:

וכשמחללין וכו׳ אין מחללין וכו׳. ברייתא שם דף מ׳ וכחכמים והקשה שם הר״מ בן חביב ז״ל דמדברי רבינו משמע דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד מתחלל פרי שביעית על חיים וזה סותר למ״ש פ״ד דמעשר שני גבי דמי מעשר שני דאפילו בדיעבד אינו מתחלל וברייתא דידן השוה מע״ש לשביעית דאין מתחללין ומנ״ל להרמב״ם לשום חילוק ביניהם דגבי מע״ש אפילו דיעבד אינו מתחלל וגבי ז׳ לכתחילה אין מחללין על החיים דמשמע מדבריו דבדיעבד הרי הוא מחולל וצ״ע עכ״ל. ותמיהני על כבודו ז״ל מה כל החרדה הזאת על רבינו ולהניח דברי קדשו בצ״ע ואם רבינו היה כותב להדיא תיבת לכתחילה החרשנו אמנם רבינו כתב סתם אין מחללין ואי אפשר לנו להחזיק במעוז דלכתחילה דוקא קאמר ואם מפני ששם בהלכות מעשר כתבו להדיא וכאן סתם אדרבה יש לנו לומר דסמך אמה שכתב שם מכל שכן שהדבר מבואר דמה שהוכרח לבארו שם היינו טעמא לאשמועינן דלא קנה מעשר וצריך הוא לאכול אותם המעות בירושלים בקדושת מעשר דאל״כ היו יוצאין לחולין משא״כ בשביעית דעכ״פ הפירות בקדושתן עומדים כמ״ש רבינו לעיל הל׳ ו׳ ושם בהלכות מע״ש בתחילת הפרק וכיון שכן לא חשש רבינו לבארו כאן כיון דאין נפקותא בדבר ואף דרבינו בפרי שני איירי מ״מ כיון שהוצרך לכתוב ואצ״ל שביעית עצמה דביה אין שייך לחלק בין לכתחילה לדיעבד לכך לא חש לבאר ועוד י״ל דכיון שסיים אבל מחללין אותם הפירות על השחוטים דהוי שפת יתר דכיון שהקדים דאין מחללין על החיים פשיטא ודאי דעל השחוטים מחללין אלא אגב ארחיה אשמועינן דאין לחלל אלא על השחוטים דוקא בין לכתחילה בין בדיעבד ודו״ק כי הוא כפתור ופרח:

וכשמחללין וכו׳. עיין מ״ש פ״ה מהל׳ בכורות ה״ט.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

(י) דמי שביעית אין פורעין מהן את החוב, ואין עושין מהן^א שושבינות, ואין משלמין מהן תגמולין, ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת. אבל משלחין מהן דברים של גמילות חסדים, וצריך להודיע:
וכן, אין לוקחין מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ואם לקח, יאכל כנגדן, כדרך שעושה במעשר שני. ואין מביאין מהן קיני זבים וזבות ויולדות וחטאות ואשמות, ואם הביא, יאכל כנגדן. ואין סכין כלים ועורות בשמן של שביעית, ואם סך, יאכל כנגדן:

Money received for produce of the Sabbatical year may not be used to pay a debt.⁠¹ Nor may one use it to repay shushbinut² or return a favor.⁠³ One should not use it to pay a pledge of charity for the poor in the synagogue.⁠⁴ One may, however, send it for purposes associated with the acts of kindness,⁠⁵ but one must notify the recipients.⁠⁶
Similarly, it may not be used to purchase servants, landed property, or a non-kosher animal.⁠⁷ If it was used for those purposes, one should purchase ordinary food with a commensurate sum and partake of it [as befits the holiness of the Sabbatical year],⁠⁸ as was explained with regard to the second tithes.⁠⁹ One may not purchase pairs of doves for [the sacrifices of] zavim, zavot, or women after childbirth,⁠¹⁰ or sin-offerings or guilt offerings.⁠¹¹ If he purchased [these offerings with these funds], he should purchase food with a commensurate sum and partake of it [as befits the holiness of the Sabbatical year]. One should not apply oil from the Sabbatical year to utensils or hides.⁠¹² If one did so, one should purchase food with a commensurate sum and partake of it¹³ [as befits the holiness of the Sabbatical year].

1. This is considered similar to using it to purchase merchandise.

2. Shushbinut refers to a custom where a person sends money to a friend as a present at the time of the friend's wedding. Afterwards, when the person himself marries, his friend is expected to send a similar sum to him as a present. The money is considered as a debt and if he fails to so, he can be sued in court. See Hilchot Zechiyah UMatanah, ch. 7.

3. I.e., the person once lent him money. He may not use money received in return for the produce of the Sabbatical year to offer that person a loan (Radbaz, Hilchot Matanot Aniyim 6:17).

4. Since the person pledged money, satisfying his obligation with the produce of the Sabbatical year is comparable to using it to pay a debt.

5. I.e., providing that person with the meal of comfort at the time of bereavement (ibid.).

6. So that they treat it with the appropriate holiness and rid themselves of it when required. Also, the recipient will realize that he need not be overly grateful, for he was not given produce of full value.

7. For as mentioned above, such money may only be used for the purchase of food.

8. Our translation is taken from the Rambam's Commentary to the Mishnah (Shivi'it 8:8).

9. See Hilchot Ma'aser Sheni 7:17.

10. As explained in Hilchot Mechusrei Kapparah, ch. 1, these individuals are required to bring pairs of doves as part of their sacrifices to emerge from impurity.

11. In his Commentary to the Mishnah (Ma'aser Sheni 1:7), the Rambam explains that money from the second tithes - and thus by extension, money from the Sabbatical year - may not be used for these sacrifices, for they are not eaten by their owners.

12. For then, he is not receiving direct physical benefit from the oil. See Chapter 5, Halachah 7.

13. But not use it for smearing. See Chapter 5, Halachah 12, and notes.

א. ד (גם פ, ק): בהן. וכ״ה לפנינו בתוספתא שביעית ז, ו. אך בירוש׳ דמאי פ״ג ה״א כבפנים.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהאור שמחשבת הארץעודהכל

דְּמֵי שְׁבִיעִית אֵין פּוֹרְעִין מֵהֶם אֶת הַחוֹב. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן שׁוֹשְׁבִינוּת. וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן תַּגְמוּלִין. וְאֵין פּוֹסְקִין מֵהֶן צְדָקָה לַעֲנִיִּים בְּבַיִת הַכְּנֶסֶת. אֲבָל מְשַׁלְּחִין מֵהֶן דְּבָרִים שֶׁל גְּמִילוּת חֲסָדִים וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. וְכֵן אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאֵין מְבִיאִין מֵהֶן קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וְאִם הֵבִיא יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. וְאֵין סָכִים כֵּלִים וְעוֹרוֹת בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית. וְאִם סָךְ יֹאכַל כְּנֶגְדָּן:

דמי שביעית אין פורעין וכו׳. שם בתוספתא כלשון רבינו וסיים בה ונותנין אותם לחבר עיר בטובה ובירושלמי פ״ב דדמאי מייתי לה ולא מסיים בה הכי ולפיכך השמיטו רבינו:

ואין לוקחין מהם עבדים וכו׳. משנה פ״ח כלשון רבינו. ומה שכתב ועורות פלוגתא דתנאי עור שסכו בשמן שביעית רבי אלעזר אומר ידלק וחכמים אומרים יאכל כנגדו והלכה כחכמים:

דמי שביעית אין פורעים מהם את החוב וכו׳ עד וצריך להודיע – ירושלמי פ״ג דדמאי (הלכה א׳) ותוספתא פ״ז דשביעית:

וכן אין לוקחים מהם וכו׳ ואין מביאים מהם וכו׳ ואין סכין כלים וכו׳ – משנה בפ״ח דשביעית (מ״ח):

ואם סך יאכל כנגדן.
במשנה אמרו לפני ר״ע אומר היה ר״א כו׳ ידלק א״ל שתוקו ולא אומר לכם מה ר״א אומר בו, ובירושלמי מה אמר בו ר״א כו׳ ר׳ חזקיה בשם ר׳ אחא אמר מותר, פירוש כך אמר ר״א דמותר ועוד אמרו לפניו אומר היה ר״א האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר א״ל שתוקו לא אומר לכם מה ר״א אומר בו אמר ר׳ יוסי ז״א שאסור ליקח פתו של עם הארץ, ר״ח בשם ר׳ אחא מתיר היה ר״א חמצן של כותים לאחר הפסח. ויתכן דחד טעמא הוי דמפני מה הרחיק עזרא הכותים מפני שהיו מקריבין בהר גריזים בימיו והיו שטנה לבנין הבית, וזה תינח בזמן שבהמ״ק קיים אבל לאחר שחרב המקדש אם נאמר דקדושה שניה בטלה ויש אחריה היתר א״כ הבמות מותרין [וטרם שנודע שיש להן דמות יונה בהר גריזים כמבואר פ״ק דחולין] ואין להרחיקן, וכן מה שהחמירו בשביעית לקנוס להדליק עור שסכו בשמן שביעית זה לא שייך אם קדושה שניה בטלה ושביעית הוי דרבנן וטפי שייך לאמר שלא קנסוהו ובטל אגב עורו, ולכן מייתי המשנה הני תרתי כחדא, ועיין בשבועות פ״ב וביצה פ״ק גבי ר״א שהפקיר כרמו ובחגיגה בתוס׳ ד״ה עמון ומואב כו׳, ובאמת לפי פסק רבינו לענין קדושת הבית לא בטלה ולענין קדושת הארץ בטלה ועיין תוס׳ זבחים (דף ס״א) בזה ודוק היטב:

דמי שביעית אין פורעין מהן את החוב, ואין עושין בהן שושבינות, ואין משלמין מהן תגמולין, ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת, אבל משלחין מהן דברים של גמילות חסדים, וצריך להודיע. וכן אין לוקחין מהן עבדים, וקרקעות, ובהמה טמאה, ואם לקח יאכל כנגדן כדרך שעושה במעשר שני. ואין מביאין מהן קיני זבין, וזבות, ויולדות, וחטאות, ואשמות, ואם הביא יאכל כנגדן. ואין סכים כלים ועורות בשמן של שביעית, ואם סך יאכל כנגדן. * ואין פודין בו שבויים. ונותנין אותו לחבר עיר בטובה. ויש מי* שנראה מדבריו שאין נותנין לח״ע בטובה. והא דאמרינן שאם לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית יאכל כנגדן, דהיינו שהלוקח יקח מעות משלו, ויאמר כל מקום שהמעות של שביעית הן ביד המוכר יהיו מחוללות על אלו, ויאכל את המעות שבידו בקדושת שביעית, והוא* דוקא כשברח המוכר ואינו לפנינו, אבל כשהוא לפנינו כופין אותו ויחזיר הדמים ללוקח. ואם* שותה יין בדמי שביעית, שדרך הוא תמיד לתן המעות אחר ששותה את היין, טוב שיאמר לחנוני תן לי היין והא לך המעות בידי, דהוי כמו שנתן המעות קודם ששותה היין, וכל מה שהוא שותה היין יוצא המעות לחולין, וכשנותן לו המעות נותן לו חולין, ולא הוי כפורע חובו מדמי שביעית. ונראה* שאדם חשוב, שמאמינים לו, די כשפורע אח״כ, שכיון שבדעת הקונה והמוכר הוא שיפרע מיד, חשוב כאילו באו המעות ליד המוכר בתחילה, ויצאו לחולין ע״י מה שנכנס היין בקדושת שביעית.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהאור שמחשבת הארץהכל

(יא) אין נותנין מהן לא לבלן ולא לספר ולא לספן ולא לשאר האומנין, אבל נותן הוא למי שדולה מים מן הבור להשקות אותו מים. ומותר ליתן מפירות שביעית או מדמיהן לאומנין מתנות^א חינם:

[This money] should not be given to a bathhouse attendant, a blood-letter,⁠¹ a person who sails a boat, or another craftsman.⁠² He may, however, give them to a person who draws water from a well to provide him with drinking water.⁠³ It is permitted to give the produce of the Sabbatical year or money received in return for it to a craftsman as a present.⁠⁴

1. Our translation is taken from the Rambam's Commentary to the Mishnah (Kilayim 9:3).

2. For, as stated, above, they may not be used for a purpose other than food.

3. For that is like using the money to purchase drinking water [the Rambam's Commentary to the Mishnah (Shivi'it 8:5)]. He may not, however, give it to him to draw water for other purposes (Radbaz).

4. Even though the craftsman will be receiving a present and will return the favor to the person in some way, that is permitted. See Halachah 15 and notes.

א. ד: מתנת. אך במשנה שביעית ח, ה בכ״י רבנו כבפנים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחשבת הארץעודהכל

אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לֹא לְבַלָּן וְלֹא לְסַפָּר וְלֹא לְסַפָּן וְלֹא לִשְׁאָר הַאֻמָּנִין. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְמִי שֶׁדּוֹלֶה מַיִם מִן הַבּוֹר לְהַשְׁקוֹתוֹ מַיִם. וּמֻתָּר לִתֵּן מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ מִדְּמֵיהֶן לַאֻמָּנִין מַתְּנַת חִנָּם:

בבלי סוכה מ״ד:

אין נותנין מהם לא וכו׳. שם משנה אין נותנין לא לבלן וכו׳ אבל נותן הוא לבייר להשקותו ובייר היינו שדולה מים לבני העיר ואין נותנין לו מדמי שביעית כדי שידלה לו מים לשאר תשמישיו אבל נותן לו כדי להשקותו ששביעית ניתנה לשתיה ותנן בסיפא ולכולם נותן מתנת חנם כלומר לכל הני דמתני׳ יכול ליתן מתנת חנם אבל לא בשכרן:

אין נותנים מהם לא לבלן וכו׳ עד מתנת חנם – ג״ז משנה שם (משנה ה׳):

אין נותנין וכו׳. מבואר הדבר דבשכרן קאמר אבל בחינם שרי אף שהוא יודע שמפני זה לא יתבעו שכרן וכן נראה מדברי רבינו בפירוש המשנה וכן כתב הרע״ב להדיא:

אין נותנין מהן לא לבלן, ולא לספר, ולא לספן, ולא לשאר האומנין. אבל נותן הוא למי שדולה מים מן הבור להשקותו מים. ומותר לתן מפירות שביעית או מדמיהן לאומנין מתנת חנם. * וי״א, שאע״פ שהוא חייב להאומנים שכרן, וע״י מה שנותן להם מתנת חנם מפירות שביעית אינם תובעים ממנו את שכרן, ג״כ מותר*, דהוי כמו אכילת פירות שביעית בטובה, שמותר. ויש* מי שאומר, שכל שהוא חייב לשלם להן שכרן, וע״י מה שנתן להם מתנה זו לא יתבעו ממנו את חובם, זהו ממש פריעת חוב מפירות שביעית או מדמיהן, שאסור, ולא מהני מה שלא פירש בהדיא שהוא לשם שכרן, ואפילו במקדים המתנה קודם ההנאה, סובר שאם הוא כמערים אסור, דהיינו שנותן לו ומיד הוא נהנה ממנו, ולא הותר בזה כ״א כשהקדמת המתנה היא זמן רב קודם ההוצאה, וגם אינו מכוין ליהנות ממנו בשביל כך, אע״פ שהוא יודע שמקבל המתנה יעשה אח״כ עמו בחנם כיון דלא מכוין לזה לית לן בה. י״א* שמה שמותר לתן מפירות שביעית לבייר להשקותו, היינו דוקא שכר מה שמשקה אותו לבדו, אבל אסור לפרע שכר הבייר שמשקה את אחרים מבני העיר מפירות שביעית. וי״א* שלהשקות לאדם מותר, ואין אסור לתן שכר לבייר רק בשביל מה שהוא נותן לו מן המים לשאר תשמישיו, כמו השקאת בהמתו ומשרה וכביסה, ומרחץ. ויש מי* שנראה מדבריו, שלשתיה של בהמה מותר לתן לבייר, אבל לשאר תשמישין אסור.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהמעשה רקחשבת הארץהכל

(יב) האומר לפועל, הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום, שכרו מותר, ואינו כדמי שביעית, אלא מוציאו בכל מה שירצה, ולא קנסו את הפועל להיות שכרו כדמי שביעית. ואם אמר^א, לקט לי בו ירק היום, הרי זה כדמי שביעית, ואינו מוציאו אלא באכילה ושתייה כפירות שביעית:

When a person tells a worker: "Here is an isar.¹ Gather vegetables² for me today,⁠" his wage is permitted. It is not considered as money received in return for produce of the Sabbatical year. Instead, he may use it for whatever he desires.⁠³ The worker was not penalized⁴ in that his wage would be considered as money received for the produce of the Sabbatical year. If he told him: "Gather a vegetable for me today for it,⁠" [his wage] is considered as money received in return for produce of the Sabbatical year.⁠⁵ He may use it only for eating and drinking like the produce of the Sabbatical year.

1. A coin of small value used in the Talmudic period. In his Commentary to the Mishnah (Shivi'it 8:4), the Rambam states that this was the cost of inexpensive vegetables in the Talmudic era.

2. This refers to vegetables that grow in the manner described in Chapter 6, Halachah 4 (Kesef Mishneh).

3. I.e., it is not restricted to being used for eating or drinking as is money received in return for produce of the Sabbatical year.

4. See the rationale given in the following halachah.

5. The wording used by the employer clearly establishes such a connection. As the Radbaz explains, in the first instance, it appears that he is hiring him to work that day. In the second instance, it appears that he is hiring him to reap vegetables.

א. בד׳ (גם פ, ק) נוסף: לו.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהשבת הארץעודהכל

הָאוֹמֵר לְפוֹעֵל הֵא לְךָ אִיסָר זֶה וְלַקֵּט לִי יָרָק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ מֻתָּר וְאֵינוֹ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. אֶלָּא מוֹצִיאוֹ בְּכׇל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְלֹא קָנְסוּ הַפּוֹעֵל לִהְיוֹת שְׂכָרוֹ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וְאִם אָמַר לוֹ לַקֵּט לִי בּוֹ הַיּוֹם יָרָק הֲרֵי זֶה כִּדְמֵי שְׁבִיעִית וְאֵינוֹ מוֹצִיאוֹ אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית:

בבלי עבודה זרה ס״ב.

האומר לפועל הא לך איסר וכו׳. שם במשנה האומר לפועל הא לך איסר זה ולקוט לי ירק היום שכרו מותר לקט לי בו ירק היום שכרו אסור והאי מותר ואסור דקתני היינו מותר ואין בו קדושת שביעית ואסור שצריך לאוכלו בקדושת שביעית. ירושלמי מה בין האומר לקט לי לאומר לקט לי בו והעלו שהוא מכלל ההלכות שעמעמו עליהם והתירום דקל הוא שהקלו בשביעית שהוא מדבריהם. ורש״י ז״ל פירש בפרק בתרא דע״ז לקט לי בו לשון מכר הוא דמשמע לקט לי שוויו ירק אבל לקט לי לשון שכירות הוא ומלשון רבינו נראה דמדינא היה מותר אלא שברישא לא קנסו ובסיפא קנס ועדיין צריך טעם ונראה דרישא הוא שכור לכל היום באותו איסר הילכך שכר יומו הוא נוטל ולא שייך למקנסיה אבל בסיפא לא הוי שכיר לכל היום ואפשר שילקוט בחצי שעה שוה איסר ירק נמצא שאינו שכיר יום אלא שכיר ירק ושייך למקנסיה:

האומר לפועל הא לך איסר וכו׳ – גם זה משנה שם (משנה ד׳) ופירש רש״י בריש פרק בתרא דעבודה זרה (עבודה זרה ס״ב) לקוט לי בו לשון מכר הוא דמשמע לקוט לי שוויו ירק שכרו אסור לשהותו אחר זמן הביעור אלא מתבער בשביעית לקוט לי ירק לשון שכירות הוא ולא לשון מכר ואין לו דמים שיתפסו בקדושת שביעית. ולדעת רבינו צ״ל דמתניתין בירקות שאין דרך לזרעם אבל בירקות שדרך לזרען אפילו גדלו בששית כל גידולם אסורים בשביעית כמבואר בדבריו פרק רביעי ולישנא דמתניתין הכי מוכח דקתני לקח ממין ירקות שדה ומדנקט ירקות שדה משמע דבירקות שגדלו מאליהם בשדה מיירי:

האומר לפועל הא לך איסר זה, ולקוט לי ירק היום, שכרו מותר, ואינו כדמי שביעית, אלא מוציאו בכל מה שירצה, ולא קנסו הפועל להיות שכרו כדמי שביעית. ואם אמר לו לקוט לי בו היום ירק, הרי זה כדמי שביעית, ואינו מוציאו אלא לאכילה ושתיה כפירות שביעית. ויש* מי שנראה מדבריו, שדוקא כשלוקט לו ירק המותר באכילה, דהיינו ירקות שדה מאותן שאינם נזרעים, שאין בהם איסור ספיחין, אז שכרו מותר כשאמר לו לקוט לי היום ירק, אבל אם היה הירק מהירקות הנזרעים, שאסורים באכילה מטעם ספיחין, יהיה לעולם השכר אסור מטעם קנס, כיון ששכרו לדבר האסור. ונראה, שאפילו הביא לו ירק הרבה יותר מן השיעור שמותר להביא מן המופקר, ג״כ שכרו מותר כיון שאמר לקוט לי, ולא לקוט לי בו, לא נתן לו שכר הירק כ״א שכר פעולה של הלקיטה, ושכר טורח זה אין בו משום דמי שביעית, אבל אם פסק עמו, שיביא לו הרבה יותר ממה שמותר להביא מן המופקר, בשביל איסר זה, נראין הדברים ששכרו אסור, דכל שנעשה הפיסוק באיסור ראוי לקנוס ולאוסרן.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהשבת הארץהכל

(יג) החמרין העושין בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה, כגון שהביאו יתר מדאי, הרי שכרן כדמי שביעית, ודבר זה קנס להם. ומפני מה קנסו בשכר החמרין ולא קנסו בשכר הפועל, מפני ששכר הפועל מועט לא קנסו בו, משום כדי חייו:

When donkey-drivers perform work with the produce of the Sabbatical year that is forbidden - e.g., they bring more than the [minimal amount] of produce¹ - their wages are considered as money received in return for produce of the Sabbatical year.⁠² This is a penalty imposed upon them.
Why was a penalty imposed on the wages of a donkey-driver and not on the wages of a hired worker? Because the latter receives a minimal wage. Hence, he was not penalized so that [he could earn] his livelihood.

1. While it is permitted to bring a small amount of produce in the Sabbatical year from the fields as stated in Chapter 4, Halachah 24, these donkey-drivers brought oversized loads as they would do in other years.

2. And may only be used for food and drink. This stringency applies even if their employer hired them using wording that would be permitted when hiring a worker.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהשבת הארץעודהכל

הַחַמָּרִים הָעוֹשִׂים בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מְלֶאכֶת שְׁבִיעִית הָאֲסוּרָה. כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאוּ יוֹתֵר מִדַּאי. הֲרֵי שְׂכָרָן כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וְדָבָר זֶה קְנָס לָהֶם. וּמִפְּנֵי מָה קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַחַמָּרִים וְלֹא קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַפּוֹעֵל. מִפְּנֵי שֶׁשְּׂכָרוֹ מְעַט לֹא קָנְסוּ בּוֹ מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו:

בבלי עבודה זרה ס״ב., בבלי עבודה זרה ס״ב:

החמרים העושים בפירות שביעית וכו׳. ירושלמי עלה דמתניתין תני החמרין והכתפין וכל העושים שביעית שכרן שביעית הורי להון רבי הילא במכתפי פירות עבירה היא מתניתא ומהו שכרן שביעית כדאמר ר׳ אבהו בשם רבי יוחנן יין נסך קנס קנסוהו וכאן קנס קנסוהו. וכתב רבינו ומפני מה קנסו בשכר החמרים וכו׳ וקשיא לי ומאן לימא לן דכתפין נמי אינם כדי חייהם וי״ל דסתם פועל אל שכרו הוא נושא נפשו מה שאין כן בחמרים ובכתפים:

החמרים העושים וכו׳ עד משום כדי חייו – בריש פרק בתרא דע״ז (עבודה זרה ס״ב:) מסקנא דרבא ופירש רבינו הא דחמרים בעושים מלאכה אסורה וכ״כ הר״ן וכך הוא בירושלמי (פ״ח הלכה ו׳):

החמרים, העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה, כגון שהביאו יותר מדאי, הרי שכרן כדמי שביעית, ודבר זה קנס להם. ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפעול, מפני ששכרו מעט לא קנסו בו משום כדי חייו. * וי״א, שאפילו עשו החמרים מלאכה המותרת בשביעית, כגון שלא הביאו יותר מן השיעור המותר להביא מן המופקר, ג״כ שכרם אסור, משום שהחמרים מרויחים יותר מן הפועל נחשב שכרם כסחורה.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםרדב״זכסף משנהשבת הארץהכל

(יד) הלוקח מן הנחתום כיכר בפונדיון, ואמר לו בשעת לקיחה, כשאלקט ירקות שדה אביא לך בו^א, הרי זה מותר, ואותו הכיכר הרי הוא כפירות שביעית. ואם לקח ממנו סתם, לא ישלם לו^ב מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מדמי שביעית:

When a person purchases a loaf of bread from a baker for a pundiyon,⁠¹ and tells him: "When I harvest vegetables [grown in the Sabbatical year] from the field, I will bring them to you for it.⁠"² this is permitted.⁠³ The loaf of bread is considered as the produce of the Sabbatical year.⁠⁴ If he purchases the loaf without making any qualifications,⁠⁵ he should not pay him with money received for the produce of the Sabbatical year, because one should not use that money to pay debts.⁠⁶

1. A coin of the Talmudic period that was twice the worth of an isar.

2. I.e., rather than pay him now, he promises that he will pay him in the future by bringing him vegetables.

3. The purchaser is not considered to be paying a debt with the produce from the Sabbatical year. Instead, since at the time he took the loaf of bread, he already stipulated that the exchange would be made, this is considered as an exchange for the produce of the Sabbatical year, which is permitted [the Rambam's Commentary to the Mishnah (Shivi'it 8:4)].
The commentaries explain that this concept is alluded to by the Rambam's addition of the word bo, meaning "for it.⁠" This implies that the purchaser is clearly stipulating that he is making an exchange.

4. For it was received in exchange for produce of the Sabbatical year.

5. And does not pay him immediately.

6. As stated in Halachah 10. This applies even to debts incurred from purchasing food.

א. בת1 לית, וכ״ה במשנה שביעית ח, ד בכ״י רבנו, אך בַפירוש שם ישנו (בערבית, ובתרגום ק׳ הושמט), ויש בזה רבותא שגם כך מותר.

ב. כך ב1, וכ״ה במשנה שביעית ח, ד בכ״י רבנו. בא׳ לית.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהשבת הארץעודהכל

הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן וְאָמַר לוֹ בִּשְׁעַת לְקִיחָה כְּשֶׁאֲלַקֵּט יְרָקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לְךָ בּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאוֹתוֹ הַכִּכָּר הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְאִם לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מֵהֶן:

הלוקח מן הנחתום וכו׳. שם במשנה לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקט ירקות שדה אביא לך מותר לקח ממנו סתם לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית. וכתב רבינו ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית לפי שנתפס בקדושת שביעית שנמצא שהחליף אותו הככר בירק של שביעית ונתפס בקדושת שביעית:

הלוקח מן הנחתום וכו׳ – משנה פרק שמיני דשביעית (משנה ד׳):

הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון, ואומר לו בשעת לקיחה כשאלקוט ירקות שדה אביא לך בו הרי זה מותר, ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית. ואם לקח ממנו סתם לא ישלם לו מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מהן. * והא דמותר להביא לו ירקות שדה של שביעית תמורת הככר שנטל ממנו, דוקא כשאמר לו בלשון ברי, שיביא לו ירקות שדה, דסמיך דעתיה עליה, והוי כמחליף ככר בירקות שדה שמותר, אבל אם אמר לו לשון מסופק, נעשה הפונדיון חוב עליו, ואסור לפרע לו מפירות שביעית.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהשבת הארץהכל

(טו) אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה. כיצד בטובה, שיתן לו פירות שביעית כמי שעשה עמו טובה שנתן לו, או שיכניסו^א לגינתו לאכול כמי שעשה עמו טובה. ומי שנתנו^ב לו פירות שביעית במתנה, או שנפלו לו בירושה, הרי זה אוכלן כדרך שאוכל פירות שאוסף אותן הוא בעצמו מן השדה:

One may partake of the produce of the Sabbatical year [in expectation¹ that the recipient will return] the favor and when there are no such expectations.⁠² What is implied [by the idea of eating in expectation of the return of the favor]? One may give a colleague the produce of the Sabbatical year as if he had already performed a favor for him³ or invite him into his garden to eat as one who performed a favor for him.
When a person was given the produce of the Sabbatical year as a present or he inherited it, he should partake of it in the same manner as if he gathered this produce from the field himself.⁠⁴

1. Or even in return for having perfomed a favor.

2. The Rambam is adding this point, to emphasize that we do not follow the opinion of Rabbi Yehudah who maintains that the School of Hillel permitted a person to partake of the produce of the Sabbatical year that belongs to a colleague only in expectation of favors (see Ediyot 5:1). Rabbi Yehudah's rationale is that it is not desirable for any person to have free access to a colleague's field and enter it at all times.

3. In his Commentary to the Mishnah (Shivi'it 4:1), the Rambam explains that the person tells a colleague: "Reap in my field and then I will reap in your field.⁠"

4. There is a difference of opinion regarding this issue in Shivi'it 9:9 and the Rambam's ruling does not follow either of the views mentioned there. Nevertheless, it can be explained that the mishnah is speaking according to Rabbi Eliezer's perspective and Rabbi Eliezer follows the opinion of the School of Shammai. The Rambam's ruling reflects the position that would be given by the School of Hillel, whose opinion is accepted as halachah.

א. ב1, ת1: שיכניסנו.

ב. נראה שיש לקרוא: שניתנו, ע׳ שביעית ט, ט ששם ׳נפלו׳ קודם ל׳נתנו׳.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהשבת הארץעודהכל

אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה. בְּטוֹבָה כֵּיצַד. שֶׁיִּתֵּן לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ. אוֹ שֶׁיַּכְנִיסוֹ לְגִנָּתוֹ לֶאֱכֹל כְּמִי שֶׁעָשָׂה לוֹ טוֹבָה. וּמִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַתָּנָה אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירֻשָּׁה הֲרֵי זֶה אוֹכְלָם כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת שֶׁאוֹסֵף אוֹתָן הוּא בְּעַצְמוֹ מִן הַשָּׂדֶה:

אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה וכו׳. פלוגתא דב״ש וב״ה פ״ד דשביעית וקי״ל כב״ה דאמרי אוכלין בטובה ושלא בטובה ורבי יהודה אומר חילוף הדברים זו מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה ולא קי״ל כרבי יהודה אלא כת״ק דאמר זו מקולי ב״ה:

ומי שנתנו לו פירות שביעית וכו׳. משנה פ״ט מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן לפי שאם יאכלם הוא נמצא אוכל בטובת הנאה וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו מאוכליהן והדמים יתחלקו לכל אדם וחכמים לדבריו דרבי אליעזר דאית ליה אין אוכלין פירות שביעית בטובת הנאה קאמרי ליה א״כ נמצא חוטא נשכר אלא ימכרו וכו׳ אבל לדידן דאוכלין בטובה ושלא בטובה אוכלין אותה הבעלים כדרך שאוכלין שאר פירות שביעית והכי איתא בירושלמי:

אוכלין פירות שביעית בטובה וכו׳ – משנה פרק ד׳ דשביעית (משנה ב׳) וכב״ה:

מי שנתנו לו פירות שביעית וכו׳ – בספ״ט דשביעית (משנה ט׳) מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה ר״א אומר ינתנו לאוכליהן וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהם יתחלקו לכל אדם ומפרש בירושלמי (פרק ט׳ הלכה ט׳) דר״א סבר כב״ש דאין אוכלין פירות שביעית בטובה וחכמים לדבריו דר״א קאמרי ומשמע דלדידהו מותר לו לאכלם:

אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה. בטובה כיצד, שיתן לו פירות שביעית, כמו שעשה עמו טובה שנתן לו, או שיכניסו לגינתו לאכול כמי שעשה לו טובה. ומי שנתנו לו פירות שביעית במתנה, או שנפלו לו בירושה, הרי זה אוכלן, כדרך שאוכל פירות שאסף אותן הוא בעצמו מן השדה. * י״א, שאין אוכלין פירות שביעית אלא ברשות בעל הבית, אע״פ שמן התורה הפירות הן הפקר, ומותר לאכול מהן בלא רשות, גדר גדרו חכמים, שלא ירגיל אדם את עצמו לאכול מפירות חבירו בלא רשות גם בשאר ימות השנים, ואסרו לאכול גם בשביעית כ״א ברשות של בעל הפירות. ונראה פשוט, שבעל הבית מחויב הוא לתן רשות, ואסור לו למנוע שום אדם שבעולם, מלאכול את פירותיו בשביעית. ונראין הדברים, שלדעה זו אם עבר בעל הבית ולא נתן רשות, אע״פ שעבד איסורא בזה, ועובר משום מ״ע של השמטת הפירות, מ״מ אסור לעבור על דעתו ולאכול הפירות בלא רשותו. וי״א* שמותר לקבל בעד פירות שביעית שכר פחות משוויים, שניכר בזה שהם הפקר, אלא שנותן לבעה״ב איזה שכר בשביל החזקת טובה.

משנה תורה דפוסיםרדב״זכסף משנהשבת הארץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שמיטה ויובל ו, משנה תורה דפוסים שמיטה ויובל ו, מקורות וקישורים שמיטה ויובל ו, ראב"ד שמיטה ויובל ו, רדב"ז שמיטה ויובל ו – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, כסף משנה שמיטה ויובל ו, משנה למלך שמיטה ויובל ו – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, מעשה רקח שמיטה ויובל ו – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, מרכבת המשנה מהדורה בתרא שמיטה ויובל ו – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, אור שמח שמיטה ויובל ו – בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו, שבת הארץ שמיטה ויובל ו

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון