ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה וכו׳. הראב״ד השיג בזה שלש השגות. והנה השגתו הראשונה א״א לא יורדת וכו׳ עיין כ״מ ואני אומר דלאו דוקא טומאה רצוצה אלא אפי׳ טומאה מונחת על גבי קרקע מגולה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ואין קרקע עולם חשוב הפסק וכמ״ש פכ״ה מהל׳ טומאת מת ה״ב דרציצה דקרקע לאו שמה רציצה והכלל דכי היכי אם מונחת תחת הקדרה בוקעת למטה עד התהום ואהני הרציצה שתהיה בוקעת בכלי עד הרקיע שרצוצה למעלה ולמטה אין קרקע עולם מפסיק ובוקעת בטבע עד התהום ה״ה אם מונחת בתוך הכלי או על גבה באויר הטומאה עולה לרקיע ויורדת לתוך הכלי והקרקע עד התהום דכיון שאחורי הכלי דבוק בקרקע אין כאן אהל למטה שתציל דודאי אין לך דבר שמציל בפני הטומאה אא״כ אהל למטה ר״ל דטומאה מונחת על הנדבך מגולה לשמים והנדבך מוטל ע״ג קרקע הטומאה בוקעת למטה עד התהום ואין הנדבך מונע מזה אא״כ הנדבך גבוה מע״ג קרקע טפח אז איכא אהל למטה בין הנדבך לקרקע והאהל הזה מפסיק לענין שאם מונח על הנדבך הכלים שלמטה מהנדבך טהורים דיש הפסק אהל ואינו רוצץ למטה וזהו יסוד ברור וצלול למי שמעמיק בתורת אדם כי ימות באהל וכמ״ש בסמוך ביישוב ההשגה השנייה.
והשגת הראב״ד השנייה א״א זה המחבר (משמש) [משבש] וכו׳ וכמבואר בפי׳ המשנה לרבנו פ״י דאהלות מ״ו דגריס בסיפא בתוכה או על גבה הכל טהור ולכאורה השגת הראב״ד חזקה וכמו שהסביר הכ״מ דאטו גרע מכלי גללים דנעשו אהלים לטמא אבל לא לטהר והניח בצ״ע. פי׳ דהא ריש פ״ו דאהלות תנן אדם וכלים נעשו אהלים לטמא אבל לא לטהר וכו׳ נתון על ארבעה כלים אפילו כלי גללים וכו׳ טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים. טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאים וכ״כ רבנו בהדיא פי״ב מהל׳ טומאת מת ה״א ואם היתה טומאה ע״ג לוח וכלים תחתיו כל כלים שתחת הלוח טמאין אלמא דאהל שיש לו עמודים אדם וכלים חשיב אהל להחמיר ולא להקל ואנו אומרים דאינו חוצץ וטומאה שעל גביו בוקעת למטה תחת הלוח ואח״כ אנו חוזרין ואומרים דהו״ל כאלו הטומאה מונחת תחת הלוח והרי הלוח מאהיל על הטומאה ומביא לכל הכלים שתחתיו וכמ״ש הראב״ד דאטו בנדון דידן בכלי חרס שטומאה בתוכו ונטמא עדיף מכלי גללים שאינן מקבלין טומאה ואפ״ה אינו חוצץ ומביא.
הגם דלכאורה היה מקום לומר דס״ל לרבנו דבטומאה מונחת ע״ג לוח אין אומרים תרתי שאינו חוצץ ומביא הטומאה תחתיו בתורת אהל אלא שטומאה רוצצת תחתיו בלבד וכן יש לדקדק לכאורה מלשון רבנו פי״א מהל׳ טומאת מת ה״א שכתב היתה טומאה וכלים תחתיו הכלים טמאין ואם היו כלים על גביו אפי׳ שלא כנגד הטומאה טמאין הרי דנקיט רישא בהדיא אפי׳ שלא כנגד הטומאה. ובסיפא נקיט ואם היתה טומאה ע״ג הלוח וכלים תחתיו כל כלים שתחת הלוח טמאין ומדלא נקיט כל כלים שתחת הלוח אפי׳ שלא כנגד הטומאה טמאים משמע דבסיפא לא נטמא אלא הכלים שכנגד הטומאה דאינו חוצץ אבל תרתי לא אמרינן שלא יחוץ ויביא דלפ״ז היה ניחא מ״ש רבנו כאן היתה טומאה בתוכה או על גבה הבית כלו טהור דמשמע אבל תחת הקדרה טמא דאינו חוצץ אלא דתרתי לא אמרינן שלא יחוץ וגם יביא הטומאה לתחת הקדרה ולבית אלא דאינו חוצץ לענין שטומאה בוקעת ויורדת איברא מדכתב רבנו פי״ב מהל׳ טומאת אוכלין ה״א כל כלים שתחת הלוח טמאין משמע כלם אף שאינן כנגד הטומאה וכן מפורש בפי׳ המשנה לרבנו פ״ו דאהלות מ״א וז״ל וזה שאמרנו כלים שתחתיו טמאין מורה זה שהוא חשוב כאהל שאם לא יהא חשוב כאהל לא יטמא מכלים שתחתיו אלא מה שיקבילהו טומאה שעל גביו בלבד ואמר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין מורה זה שאינו חשוב כאהל לפי שאם היה אהל יהיו כלים שעל גביו טהורין כמו בית ועלייה הנה שם אותן אהל לטמא אבל לא לטהר ע״כ. הרי שכתב בהדיא דכל הכלים שתחתיו אפי׳ אותן שאין מקבילות טמאין דאמרינן תרתי שאינו חוצץ ומביא והדרא השגת הראב״ד לדוכתא.
הגם הלום העיר הכ״מ וז״ל וקשה לי דלדידיה מי ניחא מאי דקתני בגבוה טפח אמאי אם טומאה תחתיה תוכה וגבה טהור פי׳ דאטו גב כלי חרס עדיף מגב כלי גללים והרי בכלי גללים טומאה תחתיה כל הכלים שעל גביו אפי׳ שלא כנגד הטומאה טמאין ובודאי קושיא זו נופלת לדעת הראב״ד ומה שתירץ הכ״מ דשאני הכא שאהל הבית והכלי אחד הם והואיל שאהל הכלי מיעוט הוא הוי טפל לאהל הבית וחוצץ סברא זו תפלה בלי מלח.
וראיתי להרע״ב שכתב וז״ל תוכה וגבה טהור שהקדרה חוצצת בפני הטומאה ומצלת עם דפנות האהלים וכ״כ הר״ש וזה הלשון הוא לשון התוספתא והתוס׳ יו״ט נתלבט טובא בלשון הזה. ואנכי הרואה שזהו עיקר פירוש המשנה ושרש המחלוקת שבין רבנו והראב״ד דקי״ל פי״ג מהל׳ טומאת מת ה״ג אלו מביאין וחוצצין כלי עץ הבא במדה וכו׳ ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת שהן עשויים אהלים אלמא דכל דבר העשוי אהל אע״ג שמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה והא דאמרן כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ היינו בכלים שאינם עשויין אהלים וזהו דעת רבנו בבירור שלא חילק בין סדין לסדין דאפי׳ סדין פשתן עשוי אהל חוצץ בפני טומאה עיי״ש ועיין מל״מ פ״ה מהל׳ טו״מ הי״ב ובמ״ש שם דבאמת לדעת הר״ש כשעשוי אהל אע״ג שמקבל טומאה חוצץ. ועיין מ״ש רבנו פכ״א מהל׳ טו״מ ה״א וה״ב דכלי חרס מציל בצמיד פתיל וכ״ש שאר כלים שאין מקבלין טומאה אע״ג שפיהם תוך האהל כשמוקף צמיד פתיל והאהלים מצילין בכיסוי בלא צמיד פתיל. הילכך כל כלים שאין מקבלין טומאה אם כפאן על פיהם ע״ג קרקע או כלפי דופן חשיב אהל שאם יש בהן טפח על טפח ברום טפח מצילין מתורת אהל חוץ כלי חרס.
ולפ״ז נראה דהא דקי״ל דאפי׳ כלי גללים שאין מקבלין טומאה אינם נעשין אהלים ולא עמודי אהלים לחוץ בפני טומאה היינו כשאינן כפויים על פיהם או שאין בחלל שלהן טפח על טפח או שאין בדופנותיהן גובה טפח אבל כלי גללים שיש בו (מעוק׳) [עומק] טפח וכפויים על פיהם ודאי חוצץ בפני טומאה שאם טומאה מונחת על גבה הרי תוכו טהור כשם שכשהיא מונחת בתוך אהל המת כפוייה על פיה מצלת על מה שתחתיה מתורת אהל (אבל אם טומאה תחתיה אע״ג שכפוייה על פיה והן אהל מ״מ אם מונח בבית כל הבית טמא כדקי״ל פ״כ מהל׳ טומאת מת ה״ו שאין האהלים מונעין הטומאה והטעם דלא גרע מקבר סתום שמטמא כל סביביו ודלא כמ״ש בהשגות שם והבן זה). ולפ״ז הא דקי״ל פי״ב מהל׳ טו״מ ה״א דלוח המונח על גבי כלי גללים אינו חוצץ ומביא היינו דוקא בלוח שאינו עשוי אהלים משא״כ באהל גמור שיש דפנות ואהל אפי׳ כלי כפוייה על פיה הרי ע״י כפייתה על פיה בטלה מתורת כלי ומצלת על שתחתיה מתורת אהל כמ״ש.
ובזה מיושב קושיית הכ״מ על הראב״ד דאמאי כשגבוה מעל הארץ טפח וטומאה תחתיה יהיה תוכה וגבה טהור ומאי שנא מהך דפי״ב מהל׳ טומאת מת ה״א דטומאה תחתיה כל הכלים שע״ג טמאין אפי׳ שלא כנגד הטומאה. ולפמ״ש היינו הא דאמרן בתוספתא שכלי מצלת עם דפנות אהלים פי׳ דודאי כלי גללים קטן שאין בחללו שיעור אהל טפח על טפח ברום טפח אע״ג שכפוייה על פיה ואין מקום לטומאה לכנוס אין מצלת על מה שבתוכה אבל כלי גדול שיש בו שיעור אהל וכפוייה על פיה או שפיה דבוק לכותל דאין מקום לטומאה לכנוס מצלת מתורת אהל. ומינה דכלי גדול שאינו מקבל טומאה ויש בו שיעור אהל יש לו דין אהל הפוך ר״ל דכשם שאהל פרוס ע״ג קרקע מציל הואיל שאין מקום לטומאה לכנוס ה״ה אהל הפוך שפתוח כלפי שמים מציל על מה שבתוכו ועל גביו אע״ג שמגולה למעלה הואיל שמגולה למקום אויר טהור א״צ כיסוי דשרש ההסברה דלענין אהל כלפי מעלה וכלפי מטה שוין לענין אהל שטבע הטומאה להיות בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת וכשם שכשהטומאה למעלה הרי האהל שלמטה מציל שלא תהיה בוקעת ויורדת כן כשטומאה למטה הרי האהל הפוך חלל טפח שלמטה מציל שלא תהא בוקעת ועולה הילכך כלי גדול שגבוה מעל הארץ טפח ויש בו שיעור אהל ודפנות אין לו תורת כלי אלא הו״ל אהל הפוך משום הכי תוכה וגבה טהור. ואלו לא היה הלוח שבפי״ב מהל׳ טומאת מת ה״א מונח ע״ג כלים היה מספיק האויר שע״ג הלוח עד לרקיע שיהיה נקרא אהל הפוך שלא תהא טומאה בוקעת שם אלא דהואיל שהעמודים כלים דאומרין עמוד ונעשה מלאכתנו משו״ה אינו חוצץ משא״כ בכלי גדול שהוא בדמיון אהל הפוך עם דפנות חוצץ כמ״ש.
ובהכי ניחא נמי גירסת רבנו דגריס בסיפא הכל טהור דכיון שהטומאה מונחת תוך אהל הפוך הרחוק טפח מקרקע מציל שאינו בוקע ויורד למטה וכמ״ש ביישוב השגה ראשונה. ולפי גירסת הר״ש והראב״ד כיון דכלי חרס מקבל טומאה מתוכה כל שהטומאה תוכה או ע״ג תוכה מלמעלה אע״ג שהיא כלי עם דפנות האהל אינה חוצצת ובוקע ויורד למטה ונטמא תחתיה וכל הבית דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ ומביא וכלי חרס מקבל טומאה מאוירה אלא דוקא בטומאה תחתיה דאין כלי חרס מיטמא מגבו הוא דאהל הפוך טהור חוצץ אבל אהל הפוך טמא אינו חוצץ. ולפי גירסת רבנו ופירושו אפי׳ אהל הפוך טמא חוצץ דומיא דסדין ומחצלת שעשויין אהל ודפנות דאע״ג שמקבלין טומאה חוצצין בפני הטומאה ושאני לוח שעל עמודי כלי גללים דאינו חוצץ ומביא מפני שהלוח אינו אהל גמור אלא ע״י העמודים שהן כלי ואומרים עמוד ונעשה מלאכתנו והו״ל אהל עראי דאינו חוצץ ומביא ושאני הכא שהקדרה עצמו חשיב אהל קבע הפוך ואף ע״ג שמקבל טומאה חוצץ.
והא דכתב רבנו היתה טומאה בתוכה או ע״ג תוכה הבית כולו טהור עיין בפירוש המשנה לרבנו דלאו דוקא אלא דה״ה תחת הקדרה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוה טפח וכו׳ ר״ל דוקא כשגבוהה מן הקרקע טפח אז מה שבינה ובין הקרקע טהור דהוי אהל דעיקר אהל המציל הוא מה שיש חוץ לאהל אויר טפח אבל כל שיש בעובי האהל אויר פחות מטפח הרי הכל בכלל אהל הוא וטמא אפי׳ עובי האהל מאה אמה הילכך כל שאין הקדרה גבוהה מהקרקע טפח טמא מה שבין הקדרה והקרקע מתורת טומאה בוקעת ויורדת למטה אע״ג דהוי כאהל הפוך למעלה. ואפשר נמי דיש כאן בחיבורו חזרה מפי׳ המשנה וס״ל דכיון דכלי חרס מקבל טומאה מאוירה נהי דמהני מה שהוא אהל הפוך דלא נימא תרתי דטומאה בוקעת ויורדת וגם מביאה את הטומאה תחתיה ולתוך הבית. מ״מ לא מהני לענין בוקעת ויורדת גרידא וכל מה שתחתיה נגד הטומאה טמא דכל שמקבל טומאה אינו חוצץ. ולפ״ז ה״ה בסדין ומחצלת העשויין אהלים אהני האהל לחוץ שלא כנגד הטומאה אבל נגד הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע דבזה יהיה מדוקדק לשון רבנו שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד דמשמע שכל שכנגד הארובה הטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת כן נראה נכון בכוונת רבנו ועוד נעמיק העיון בזה בפי״ט מהל׳ טומאת מת בקונטרס תורת האהל סי״א עיי״ש.
ומ״ש רבנו היתה הקדרה וכו׳ והארובה גדולה וכו׳ ובין שפתי הארובה פותח טפח וכו׳. משמע מזה לכאורה דאם אין בינה לשפת הארובה פותח טפח מצטרף אהל הקדרה לאהל הבית אע״ג שיש אויר ביניהן וזה סותר למ״ש רבנו לקמן בקדרה המונחת בצד אסקופה דאין אהל הקדרה מצטרף לאהל המשקוף אא״כ אהל המשקוף חופף טפח ע״ג אהל הקדרה טפח אלמא כל שאינו חופף טפח לא מהני וכ״ש אם אינו חופף כלל וכ״ש אם יש אויר פחות מטפח ביניהן ותמצא יישוב לקושיא זו בסמוך ביישוב השגת הראב״ד השלישית.
והשגה השלישית א״א זה האיש מפרש וכו׳ והכ״מ הרכין ראשו ובאמת כן כתבו הר״ש והרע״ב כמו שכתב הראב״ד. ולי נראה שזה דוחק דעם היות דבמשנה ב״ב דף י״ז ריש פרק לא יחפור תנן שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה וכן כתב רבנו פ״ט מהל׳ שכנים ה״ד מרחיקין את התנור מכותל שלשה טפחים מקרקעיתו שהן ארבעה משפתו מ״מ אין פי׳ הראב״ד נוח דהקדרה רחבה למטה ומתקצרת למעלה נגד פיה והכליא שלה נכנס תחת השיקוף דכיון דהמשקוף ודאי מכוון נגד האסקופה אי אפשר שתעמוד בצד האסקופה ויהיה המשקוף חופף עליו טפח וכשמעמיד הכליא בצד המשקוף נמצא שפתו רחוק טפי מן המשקוף ולזה נדחק הראב״ד שהכליא עומד בגומא טפח מתחת המשקוף וזה דוחק. והנכון בכוונת רבנו דהקדרה שפה לפיו סביב כעין מסגרת טפח והוא אוגן הכלי שאין לו תוך דנמצא כשהקדרה עומדת בצד המשקוף אז האוגן טפח בולט תחת המשקוף ומיושב השגת הראב״ד.
שבתי וראיתי תוספתא ריש פי״א דאהלות העתיקה הר״ש פ״י דאהלות מ״ו ומ״ז ויש בו שמנה בבות ד׳ בבות דרישא בקדרה הנתונה בצד אסקופה וד׳ בבות דסיפא בקדרה שתחת ארובה והר״ש נתלבט בביאורה ואמרתי להעתיקו ולפרש ותחלת נעתיק ד׳ בבות דסיפא וז״ל היתה קדרה נתונה תחת ארובה שאם תעלה ושפתה נוגעת בתקרה כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה הכל טמא. ב׳ שאם תעלה עולה ויושבת בארובה ואופצת כל הארובה וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. ג׳ שאם תעלה עולה והולכת בארובה ואין בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהור מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא. ד׳ שאם תעלה עולה והולכת בארובה ויש בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שנידונין כשיפוע אהלים. בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור. בבית אין טמא אלא הבית ע״כ ד׳ בבות דסיפא.
והנה נקיט ד׳ חלוקות א׳ שהקדרה רחבה קימעא יותר מהארובה שאם תעלה תגע בתקרה כל שהוא. ב׳ אם הקדרה מכוונת עם הארובה. ג׳ שהקדרה קצרה קימעא מארובה. ד׳ שהקדרה קצרה מהארובה פותח טפח. והנה כל שהקדרה מונחת ע״ג קרקע וטומאה רצוצה תחתיה הרי בכל החלוקות טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת אפילו בבבא ראשונה שהקדרה רחבה מהארובה שאם תעלה יגעו דופני הקדרה בתקרה דכיון שאין תחתיה חלל אין רואין כאלו עלתה למעלה והרי הטומאה תחת חלל הקדרה והארובה ולא תחת דופן הקדרה שנמצא אין הטומאה תחת התקרה. אלא שאם הקדרה גבוה טפח אז בבבא ראשונה שדפנות הקדרה תחת התקרה הילכך כשטומאה תחתיה והקדרה מאהלת ומביאה תחת דפנות הקדרה ותחת התקרה והכל טמא כל הבית וגם מה שתוך הקדרה ושע״ג תוכה שהרי אין לקדרה זו דין אהל הפוך שהרי דפנות הקדרה תוך אויר הבית הטמא וגם קצת חללה תחת התקרה וכלי חרס נטמא מתוכו וה״ה אם הטומאה בבית שנטמאת הקדרה וכ״ש אם הטומאה בתוכה או על גב תוכה דפשטה הטומאה בתוכה והתקרה מאהיל ומביא טומאה בכל הבית.
אבל בבבא ב׳ דוקא טומאה תחתיה או בבית מצטרף תחת הקדרה עם התקרה ונעשה אהל אחד ונטמא תחתיה והבית דהא ליכא אויר בין הקדרה לתקרה ומ״מ תוכה וע״ג תוכה טהור שהרי אין התקרה מאהלת על תוך הקדרה והקדרה חוצצת שלא תבא הטומאה מן תחת הקדרה לתוכה דהקדרה אהל הפוך כמ״ש (והא דנקיט בבבא שלישית מפני שניצלת עם דופנו של אהל מוסב גם על בבא זו השנייה) והילכך אם טומאה תוכה או ע״ג תוכה טמא רק למעלה עד הרקיע אבל הבית ותחתיה טהור וכמ״ש דאע״ג שהקדרה נטמאת מתוכה מ״מ מצלת שלא תרד הטומאה תחתיה דיש לה דין אהל הפוך וכמ״ש ונמצאת בבא זו השנייה היינו בבא דמתני׳ פ״י דאהלות מ״ו והוא סייעתא לגירסת רבנו דגריס בתוכה או על גבה הכל טהור ר״ל כל הבית ותחת הקדרה וכמ״ש רבנו בפי׳ המשנה. ומבואר מזה דמ״ש רבנו והבית כלו טהור כולל אף תחת הקדרה שהוא בכלל הבית וכפי דרך הראשון הנ״ל ודלא כדרך השני הנ״ל שיש כאן חזרה מפירוש המשנה.
ובבבא שלישית שיש אויר קצת בין קדרה לארובה שוב אין תחתית הקדרה מצטרף לתקרת הבית להיות אהל אחד משו״ה טומאה תחתיה רק תחתיה טמא אפי׳ הבית טהור כדסיים שהבית ניצול מחמת דופנו של אהל הקדרה ויש לקדרה דופן מובדל בריוח מועט מן התקרה ומה שהוא בתוכה או על גבה הכל טמא ר״ל בין תוכה כשהטומאה ע״ג תוכה ובין ע״ג תוכה כשהטומאה תוכה דהא דמסיים בבבא רביעית בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אין טמא אלא הבית מוסב גם אבבא שלישית ולפ״ז אין הבדל בין בבא שלישית ורביעית דאפי׳ ליכא אויר טפח בין הקדרה ותקרה הוה הפסק אלא דאיידי דנקיט ברישא ד׳ בבות ושם יש הבדל כמ״ש בסמוך נקיט נמי בסיפא ד׳ בבות אע״ג דדין בבא שלישית ורביעית חדא הוא.
אך דלפ״ז קשה למה נקיט בבבא רביעית לשון מפני שנידונין כשיפוע אהלים דלא כמו דנקיט בבבא שלישית מפני שניצלת עם דפנו של אהל וגם גוף הלשון שנידונין כשיפוע אהלים אינו מובן. שנית קשה טובא למה כתב רבנו בבא רביעית שאם תעלה ויש ביניהן פותח טפח ולא נקיט רבותא טפי דאפי׳ כפי בבא ג׳ דיש ביניהן ריוח מועט נמי דינא הכי (וראיתי להרא״ש פ״י דאהלות מ״ו שכתב וז״ל תוכה וגבה טהור אע״ג דתנן פ״ט דאהלות מט״ז בחבית הגבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה הכל טמא שאני התם שהיא יושבת באויר אבל הכא שהיא בבית מצלת עם דפנות אהלים והכי איתא בתוספתא עכ״ל נראה דמפרש דדפנות הבית מהני לדפנות הקדרה שיצילו ואולם התוס׳ יו״ט כתב בשם מהר״ם דגב כלי חרס מציל עם דפנות אהלים וארובה שבאמצע בית מקרי דפנות אהלים דלפי זה י״ל דה״ק בתוספתא לא מבעיא בבבא שלישית דליכא חלל טפח בין ארובה לשפתי קדרה שמצטרף עובי הארובה לדפנות הקדרה ומקרי דפנות אהלים אלא אפי׳ בבבא רביעית דיש חלל טפח מ״מ רואין כאלו דפנות הקדרה הן בשיפוע עד חלל עובי הארובה ומציל וזה שאמר בבבא רביעית מפני שנידונין כשיפוע אהלים. ועל דרך זה יש לפרש נמי התוספתא שהביא הר״ש פ״ה דאהלות מ״ז קדרה שהיא נתונה בצד דופנו של אהל וגבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תוכה וגבה טהור מפני שמצלת עם דפנו של אהל. כפישה נתונה בצד דופנו של אהל וגבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תוכה וגבה טהור מפני שהיא נידונת כשיפוע אהלים ונתקשה הר״ש למה שינה הלשון בכפישה מבקדרה ולדרכנו י״ל דכפישה רחבה בשוליה וצרה בשפתותיה ואין דופן אהל מהני לרוחב שבשולים שלא כנגד הדופן של אהל אלא מתורת שפוע אהלים והבן).
איברא ממ״ש רבנו פי״ז מהל׳ טומאת מת ה״ו נראה דרבנו אינו מחלק כחילוק הרא״ש בין חבית המונחת באויר למונחת בתוך הבית דאפי׳ מונחת באויר בשוק וגבוה טפח מצלת על טומאת תוכה ועל גבה לענין אהל כשהטומאה תחתיה ולזה דקדק רבנו בלשונו הצח וכתב אבל אם היתה טמאה או גבוה מן הארץ טפח וכו׳ טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא וכל הנוגע בה כלה טמא פי׳ דדוקא לענין מגע כלה טמא מה שא״כ לענין אהל חוצץ כדקי״ל הכא בקדרה נגד ארובה דבזה מתורץ קושיית הרא״ש והשגת הראב״ד כמ״ש פי״ז מהל׳ טו״מ ה״ו. ולפ״ז בתוספתא ה״ק כי היכי דכלי חרס מציל עם דופן האהל ע״י צמיד פתיל ה״ה דמציל על תוכה ועל גבה כל שפיה למעלה נגד ארובה.
ומדהשמיט רבנו בבא שלישית שבתוספתא ברור דרבנו גריס בבבא ג׳ טומאה תחתיה תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא דנמצא דין בבא שלישית כדין בבא שנייה דכל שאין חלל טפח מצטרף תחת הקדרה לאהל הבית דכיון שמונח בבית אין אויר פחות מטפח חולק הקדרה מבית ועיין בפרקין ה״ו וה״ז בבית ואכסדרה שנסדקו בעינן שיהיה הסדק בכל התקרה והטומאה בעינן רוחב הסדק כחוט המשקולת משא״כ הכא בקדרה כנגד ארובה דהו״ל כנסדק באמצע גגו בעיגול סביב אין הסדק חולק את האהל עד שיהיה ברוחב הסדק טפח. ובהכרח צריך להגיה כך בתוספתא דלשון המשנה שאם תעלה ואין שפתיה נוגעות בארובה משתמע נמי כפי הבבא השלישית אע״ג שיש בין הקדרה והארובה איזה אויר ובלבד שיהיה פחות מטפח כדמפורש בתוספתא בבבא רביעית ונקיט רבנו שאם תעלה תצא בצמצום לאפוקי בבא ראשונה שבתוספתא בשפתיה נוגעות בתקרה דאז בטומאה תחתיה אף תוכה ועל גבה טמא (גם יש לקיים הגירסא שבמשנה בתוכה או על גבה הכל טמא במגע קאמר כדלקמן פי״ז מהל׳ טומאת מת ה״ו ורבנו כאן בפרקין איירי בטומאת אהל משום הכי נקיט דין התוספתא דהבית ואהל שתחתיה טהור וכן הא דנקיט בבא ג׳ שבתוספתא תוכה או על גבה הכל טמא איירי במגע ולא הוצרך לבאר טהור תחתיה באהל דזה נלמד בק״ו מבבא שנייה דהיינו נמי הא דנקיט בבא רביעית תוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור דר״ל הכל טמא במגע מיהו הא ודאי דצריך להגיה בבבא שלישית טומאה תחתיה תחתיה והבית טמא תוכה ועל גבה טהור מפני שניצלת וכו׳ וכמ״ש).
דבהכי ניחא דבבבא ג׳ דטומאה תחתיה הבית טמא וה״ה טומאה בבית תחתיה טמא אלא דבטומאה תחתיה אהל תוכה וגבה טהור ושפיר נותן טעם מפני שמצלת בדופנו של אהל פי׳ כי היכי דמצלת בדופן האהל כך מצלת כשיש לה דפנות טפח ומגולה לאויר וטעם זה דוקא להציל תוכה ועל גבה בין בבבא ב׳ ובין בבבא ג׳ משא״כ הבית טמא כשטומאה תחתיה דכל דליכא אויר טפח אינו חשוב כאהל בפני עצמה דהא תחתיה ליכא דפנות ואין כלי חרס מציל בלא דפנות האהל משא״כ בבבא רביעית אפי׳ טומאה תחתיה הבית טהור מפני שנידונית בשיפוע אהלים פי׳ הואיל דאויר טפח מפסיק שהוא כשיעור משו״ה תחת הקדרה נידון כגג האהל שהוא כאלו הוא גג האהל בפני עצמה בשפוע והבן זה דעיקר הטעם שהטומאה יוצאת דרך אויר טפח ואינו מתפשט מתחת הקדרה לבית (משא״כ באויר פחות מטפח כיון שכבר התחילה הטומאה להתפשט תחת הקדרה שוב אין יוצאת בפחות מטפח ומתפשטת בכל הבית ולא דמי לטומאה מונחת תחת ארובה כל שהוא שהבית טהור דהתם תכף בוקעת ועולה ואינה מתפשטת כלל אבל הכא משהתחילה להתפשט באהל תחת הקדרה שוב אין יוצאת באויר פחות מטפח ומתפשטת בתוך הבית. והגהה זו ברורה כמ״ש) ויש להסביר דתחת הקדרה חשיב כאלו הוא שיפוע של אהל טפח הטהור שבצד הקדרה וזה ברור דהוי דומיא דכפישה שרחבה בתוכה וניצול משום דחשיב שיפוע התוך וכמ״ש וה״נ אע״ג שהתחיל להתפשט תחת הקדרה חשיב כשיפוע החלל טפח ואין מתפשט לבית כמ״ש.
ובהכי ניחא קושייתנו הנ״ל סוף השגה השנייה דודאי כל זה דוקא בקדרה שבתוך הבית תחת ארובה הוא דמצרף אהל שתחת הקדרה לאהל הבית עד שיהיה בין הקדרה לתקרה חלל טפח כפי בבא ד׳ שבסיפא דתוספתא הנ״ל משא״כ בקדרה המונחת בצד אסקופה חוץ לבית כיון שאין דרך הטומאה לכנוס אין אהל הקדרה מצטרף לאהל הבית אא״כ שאם תעלה אוכלת במשקוף טפח וזהו עיקר ההבדל שבין ד׳ בבות דסיפא הנ״ל ובין ד׳ בבות דרישא דתוספתא וג״כ בכל הארבע בבות כל שטומאה תחתיה והיא רוצצת בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אלא החילוק כשהקדרה גבוה טפח.
וז״ל הרישא דתוספתא קדרה שהיא נתונה בצד האסקופה שאם תעלה ושפתיה משוכות מן השיקוף כל שהוא (וטומאה תחתיה והיא רוצצת) טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אין טמא אלא הבית. ב׳ שאם תעלה ודופנה בשקוף בפותח טפח כל שהוא טומאה תחתיה רוצצת בוקעת ועולה וכו׳ היתה גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהור מפני שניצלת עם דופנה של אהל. תוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אין טמא אלא הבית. ג׳ שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותח טפח טומאה תחתיה רוצצת בוקעת וכו׳ היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה ועל גבה טהור. טומאה בתוכה או על גבה הכל טמא. ד׳ שאם תעלה ושפתיה אוכלות בשקוף כל שהוא טומאה תחתיה רוצצת בוקעת וכו׳ היתה גבוה מן הארץ טפח אם יש בדפנה פותח טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה ועל גבה הכל טמא. אין בדופנה פותח טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא וגבה והבית טהור מפני שניצלת בדופנה של אהל. בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור. בבית היא טמאה בלבד ע״כ.
והנה בבא א׳ שיש אויר מעט בין משקוף לקדרה. ב׳ שמכוון בצד המשקוף ואם תעלה יתדבק טפח מהקדרה בצד המשקוף. ג׳ שטפח מקדרה תחת המשקוף. ד׳ שפחות מטפח מהקדרה תחת המשקוף. והנה בבא א׳ שיש אויר מועט בין קדרה למשקוף אין האהלים מצטרפין וטומאה בבית תחתיה טהור תחתיה הבית טהור והא דקאמר טומאה תחתיה תוכה ועל גבה טמא היינו לענין טומאת מגע כמ״ש פי״ז מהל׳ טומאת מת ה״ו אבל לענין טומאת אהל טומאה תחתיה תוכו ועל גבה טהור טומאה תוכה או על גבה תחתיה טהור באהל כמ״ש. וכן אפי׳ בבבא שנייה שהוא בצד המשקוף ממש הדין כמו ברישא שאין האהלים מצטרפין ואין נכנסת מתחתיה לבית ולא מבית תחתיה וכן לענין מגע הדין כמו ברישא דטומאה תחתיה או בתוכו הכל טמא אלא דקמ״ל רבותא דלענין אהל אם טומאה תחתיה אהל תוכה ועל גבה טהור דניצול עם דפנות אהל הקדרה שמגולה לאויר ואם הטומאה תוכה או על גבה הכל טמא במגע אבל ודאי אהל תחתיה טהור דהא לא שייך סוף טומאה לצאת מאחר שהבית עצמו טהור.
ובבא ג׳ שהיא בבא דמתני׳ כשהמשקוף מאהיל טפח על דופן הקדרה שהיא עבה (ומיושב השגת הראב״ד) אז האהלים מצטרפין וכשטומאה בבית תחתיה טמא תחתיה הבית טמא ומ״מ תוכה וגבה טהור מטומאת אהל שניצלת עם דופנה של אהל הקדרה שהרי כל חלל תוכה חוץ למשקוף אבל טומאה תוכה ועל גבה הכל טמא אע״ג דבנתונה תחת ארובה קי״ל דטומאה תוכה ועל גבה תחתיה והבית טהור שאני הכא כמו שביאר רבנו במתק שפתיו הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח והרי הטומאה מתפשטת בכל תוך הקדרה ודפנותיה ונמצא הבית מאהיל טפח על הדופן ומשו״ה נמי תחתיה טמא אע״ג דאהל טמא חוצץ וא״א שתצא טומאת אהל מתוכה לתחתיה מ״מ כיון שנכנסת טומאה מתוכה לבית ה״ז חוזר ויוצא מן הבית לתחתיה וזהו מ״ש רבנו מפני שהטומאה יוצאת לתחתיה מן הבית וכו׳ ובבא ד׳ שהמשקוף מאהיל פחות מטפח טומאה תחתיה הבית טהור ולענין טומאת הכלי במגע מחלק כדלקמן פי״ז מהל׳ טומאת מת ה״ו ושאם הטומאה מונחת בבית תחת דופנה נטמא הכל במגע וכמ״ש ובזה נתבארו דברי רבנו ועיין מ״ש פי״ז מהל׳ טו״מ ה״ו. ועיין מ״ש פי״ט מהל׳ טו״מ בקונטרס תורת האהל סי״א ושם עיקר.