Tume'at Okhelin 4 – טומאת אכלין ד‏ – Mishneh Torah

(א) כמה שיעור אכלים לטומאה, לטומאת עצמן, כל שהן, אפילו שומשום או חרדל מתטמא, שנאמר ״מכל^א האוכל אשר יאכל״ (ויקרא י״א:ל״ד), כל שהוא. ואין אוכל טמא מטמא אוכל אחר, או משקין, או ידים, עד שיהיה בו כביצה בלא קליפתה. וכן, האוכל אכלים טמאים אינו נפסל עד שיאכל כביצה ומחצה, וזה הוא חצי פרס:

What is the minimum measure for the impurity of foods? For them to contract impurity, even the slightest amount. Even a sesame or mustard seed contracts impurity, as Leviticus 11:34 states: "Any food that shall be eaten,⁠" including even the slightest amount.
Food does not impart impurity to other foods or liquids or a person's hands until it is the size of an egg without its shell. And a person who partakes of impure foods is not disqualified from partaking of terumah and sacrificial foods unless he partakes of a portion of impure food the size of an egg and a half. This is half a p'ras.

א. ד: כל. אך בכתוב כבפנים.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

כַּמָּה שִׁעוּר אֳכָלִין לְטֻמְאָה. לְטֻמְאַת עַצְמָן כׇּל שֶׁהֵן אֲפִלּוּ שֻׁמְשֹׁם אוֹ חַרְדָּל מִתְטַמֵּא שֶׁנֶּאֱמַר מִכׇּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ויקרא י״א:ל״ד), כׇּל שֶׁהוּא. וְאֵין אֹכֶל טָמֵא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר אוֹ מַשְׁקִין אוֹ יָדַיִם עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה בְּלֹא קְלִפָּתָהּ. וְכֵן הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים אֵינוֹ נִפְסָל עַד שֶׁיֹּאכַל כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה וְזֶהוּ חֲצִי פְּרָס:

בבלי עירובין פ״ב:, בבלי עירובין פ״ג., בבלי ראש השנה י״ג., בבלי יומא פ׳., בבלי כתובות ס״ד:, בבלי מנחות ק״ג:, בבלי כריתות י״ב:

כמה שיעור אוכלין לטומאה וכו׳ – בת״כ מכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ת״ל אשר יאכל אוכל הנאכל והיינו כביצה. וכתבו רש״י בפרק כל שעה עלה ל״ג והתוספות חלקו עליו שם וכתבו שגם רש״י חזר בו בפרק אותו ואת בנו וגם שם בפרק כל שעה כתב בסוף דבריו ואני שמעתי דאף לקבל טומאה בעי כביצה מ״מ דעת רבינו הוא כפשטא דההיא דת״כ:

ואין אוכל מטמא וכו׳ – בפרק יום הכיפורים (יומא פ׳) טומאת אוכלים בכביצה ומייתי לה מקרא ובפרק כיצד משתתפין עלה פ״ג גבי טומאת אוכלים תניא רבי נתן ורבי דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה ובקליפתה וחכמים אומרים כמוה בלא קליפתה וידוע דהלכה כחכמים:

וכן האוכל אוכלים טמאים וכו׳ – משנה פרק כיצד משתתפין (עירובין פ״ב פ״ג) וכר״י בן ברוקא שהזכירוהו שם בברייתא בלשון חכמים אומרים:

כמה שיעור אוכלין לטומאה כו׳. עיין בפרק המצניע (דף צ״ה) ד״ה אי לענין ובדברי הרז״ה שם ועיין בדברי הרמב״ן בפי׳ התורה ועיין בפ״ט דחולין (דף קי״ח) אההיא דאין יד לפחות מכזית ועיין במ״ש התוספות שם ובהרשב״א שם ועיין במ״ש רש״י פרק העור והרוטב (דף קכ״ח) אההיא דחותך כזית בשר יע״ש. (*א״ה עיין לקמן פכ״ג מהלכות כלים דין ט׳ מה שפלפל הרב המחבר ע״ד רש״י הנזכר):

נסתפקתי למ״ד דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אם שני חצאי ביצה נטמאו כל אחד בפני עצמו וחזרו ונצטרפו ונעשו כביצה מי הוו טמאים או דילמא כיון דבשעת קבלת הטומאה לא היה בו כשיעור נמצא שלא קיבל טומאה וא״כ כי נצטרפו אח״כ אינו מעלה ומוריד. וההיא דכתב רבינו בפ״ד מהלכות שאר אבות הטומאה דין י״ג פחות מכעדשה מן השרץ ופחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על כשיעור מטמאים מד״ס אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה היא מצד עצמה ולא קבלו אותה ממקום אחר ולפיכך כל שיש כשיעור מצטרפין אף שבתחילה לא היה בו שיעור ופשיטא דאם צירף שני חצאי נבילה דמטמאים. אבל בדבר המקבל טומאה מאחר דבשעת קבלתו לא היה בו שיעור נ״ל שאף אם תפח ועמד על כשיעור אינו מעלה ומוריד כלל תפיחה זו. וכן אם צירף שני חצאי ביצה דינא הכי. שוב ראיתי בתוספתא הביאה הר״ש פ״ח דפרה מ״ו קדרה שהיא מלאה משקין טהורים ותורמוסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זו אומר טמאני וטמאתיו ע״כ. ופירושה דהמשקין גרמו התפוח וכמה שכתב הר״ש והתורמוסין אומרים למשקין שעשו אותי כביצה ואני חזרתי וטמאתי המשקין. וא״כ מוכח מהכא דאוכלים טמאים פחות מכביצה שתפחו ועמדו על כביצה שהם טמאים. ולפי זה נראה דה״ה אם צירף שני חצאי ביצה והדבר צריך תלמוד. ודע שמתוספתא זו נראה כסברת החולקים על רבינו וס״ל דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אך לרבינו דמקבל טומאה בכל שהוא לא שייך לומר טמאני וטמאתיו דהא קודם התפוח היה טמא אלא שלא היה מטמא וצ״ע. ודע די״ל דהתוספתא מיירי כשהיה בו כביצה מתחילה וצמקה וחזרה ותפחה דאז חזרה לטומאתו הראשונה כמ״ש רבינו סוף פ״ד מהלכות אבות הטומאה ובפירקין אבל לעולם דכל שלא היה בו שיעור בשעת קבלת הטומאה התפיחה אינו מעלה ומוריד כלל וזה נראה אצלי נכון ועיין מה שכתבתי לעיל סימן מ׳ ודוק. (*א״ה תמצאנו לקמן פכ״ג מהלכות כלים דין ט׳ יע״ש.)

ועיין בסוגיא דפרק המצניע (דף צ״א) בבעיית זרק תרומה לבית דאמרינן כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין והאי משלימו לכביצה מדמצטרף לעניין טומאה מחייב נמי לענין שבת כו׳ משמע דוקא היכא דזרק לבית טמא אבל לבית טהור אף שהשני זיתים היו כבר טמאים אינם מצטרפין ודוק בדברי התוספות שם ד״ה אי לענין שבת שכתבנו דה״מ למפרך אמאי נקט לבית טמא משמע דאי הבעיא היא לענין טומאה ניחא דנקט לבית טמא דבענין אחר לא משכחת לה הבעיא. ועיין במ״ש הרב המחבר בפי״ח מהלכות שבת דין כ״ז ופי״ב מהלכות שאר אבות הטומאה סוף דין י׳. ודע דלכ״ע פחות מכביצה מקבל טומאה מדרבנן כמו שהוכיח מרן זקני בס׳ תוספות יום הכפורים (דף ט׳) ולפי זה אף לסברת החולקים על רבינו קשה לשון התוספתא דקתני טמאני דהא קודם נמי היה טמא א״ו דלישנא לאו דוקא אלא היינו לומר דהוסיף לו טומאה דמעיקרא היה טמא מדרבנן והשתא מדאורייתא א״כ איפוא לדעת רבינו נמי מ״ש טמאני וטמאתיו ר״ל דהוסיף על הטומאה דמעיקרא לא היה מטמא אחרים והשתא טמאתיו. ועיין בחידושי הרשב״א ז״ל פרק העור והרוטב (דף קי״ח) דנראה מדבריו דס״ל דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן והיא סברא מחודשת ויש לתת סמך לסברתו מתוספתא הלזו דפשטה משמע הכי מדקאמר טמאני וטמאתיו ועיין רשב״ם פרק הספינה (דף פ׳) ועיין בפרק שלשה שאכלו ובפסחים פרק אלו עוברין (דף מ״ט) דאמרינן חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה כו׳ דמוכח מאותה סוגיא דבין לר״מ בין לרבי יהודה פחות מכביצה אינו מקבל טומאתו דאין סברא לומר דהתם נקט שיעורא דלטמא אחרים חדא דלישנא דטומאתו מוכח דבטומאת עצמו משערינן דקים להו דאין אוכל פחות מכביצה מקבל טומאה ותו דמה ראית להשוות חזרתו למה שמטמא אחרים ולא לטומאת עצמו דמטמא בכל שהוא. תו צ״ע בחולין (דף ל״ד) דקאמר מצינו שהמאכל חמור מן האוכל דאילו מאכל בכביצה ואוכל עד דאכל כחצי פרס. ושני סוגיות אלו צריכין יישוב אליבא דמ״ד דכל שהוא מקבל טומאה מן התורה ועיין בספר שער אפרים סימן א׳ דמדמה ברכת המוציא לדין טומאה יע״ש. ולפי זה קשיא ההיא דירושלמי שהביאו הפוסקים דבריה כמות שהיא חשיב שיעור לענין ברכה ואילו הכא בתוספתא זו בדין התורמוסין מוכח דתורמוס אחד כיון שהוא פחות משיעורא אינו מקבל טומאה):

כמה שיעור וכו׳. כתב מרן ז״ל מהתורת כהנים וכו׳ והתוס׳ יו״ט ז״ל בפ״ב דטהרות הוכיח מההיך מתני׳ ותמה דקרא דתו״כ אסמכתא בעלמא עיי״ש. ומ״ש בספרי רבינו

שנאמר בכל האוכל טעות סופר הוא וצ״ל מכל האוכל:

לטומאת עצמן כל שהן. עיין מל״מ. והנה מסוגיא דחולין דף ל״ד לק״מ דבהדייא פרש״י דה״ק דאלו מאכל מקבל טומאה מכביצה אוכלין ואדם האוכל לא נטמא עד שיאכל חצי פרס ועיין מ״ש פי״ח מהלכות שבת הכ״ז. גם מסוגיא דפסחים דף מ״ט לק״מ דהכי קאמר מה טומאתו כביצה דפחות מכביצה שאינו מטמא אחרים לא מקרי טמא אלא פסול וניחא נמי מה שהוקשה למל״מ מהתוספתא.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

(ב) המשקין מתטמאין כל שהן, ומטמאין בכל שהן. אפילו טיפת משקין טמאים כחרדל שנגעה באכלים, או בכלים, או במשקין אחרים, נטמאו. ואף על פי כן אין השותה משקין טמאים נפסל עד שישתה רביעית, כמו שביארנו:

Even the slightest amount of liquid can contract ritual impurity and impart ritual impurity. Even a drop of an impure liquid the size of a mustard seed that touched foods, keilim, or other liquids causes them to become impure. Nevertheless, a person who drinks impure liquids does not become disqualified unless he drinks a revi'it, as we explained.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

הַמַּשְׁקִין מִתְטַמְּאִין כׇּל שֶׁהֵן וּמְטַמְּאִין בְּכׇל שֶׁהֵן. אֲפִלּוּ טִפַּת מַשְׁקִין טְמֵאִים כְּחַרְדָּל שֶׁנָּגְעָה בָּאֳכָלִין אוֹ בְּכֵלִים אוֹ בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים נִטְמְאוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין נִפְסָל עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

בבלי כריתות י״ב:

המשקין מתטמאין כל שהן ומטמאין בכל שהן וכו׳ – בפרק כל שעה עלה י״ד אהא דאמרינן הב״ע דאיכא משקים בהדי בשר כתבו התוספות מכאן מדקדק ריב״א דמשקים מטמאים בפחות מרביעית דסתם משקין דבהדי בשר לית בהו רביעית ולקמן נמי אמרינן גבי מים אבל פחות מרביעית טמאים והא דאמרינן בפרק ב׳ דע״ז (עבודה זרה ל״ו) גבי יין נסך דמטמא טומאת משקין ברביעית ובפ׳ שני דנדה (נדה י״ט) גבי דם הירוק ובכמה דוכתי אומר ריב״א דבפסול גוייה איירי דשיעורו ברביעית כדתנן בפרק רביעי דמעילה (מעילה י״ז):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(ג) כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה לרביעית, וכל האכלים מצטרפין לכביצה לטמא טומאת אכלים, ולכחצי פרס לפסול את הגוייה. אפילו חיטה עם קמח עם בצק עם תאנה ובשר וכיוצא באלו, הכל מצטרף:

All liquids can be combined to comprise the minimum measure and disqualify a person's body if he drank a revi'it. All foods can be combined to comprise the minimum measure of an egg-sized portion that imparts the impurity associated with foods and to a half a pras to disqualify a person. Even wheat can be combined with flour, with dough, with figs, with meat and the like. Everything can be combined.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחאור שמחעודהכל

כׇּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה לִרְבִיעִית. וְכׇל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִכְבֵיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. וּלְכַחֲצִי פְּרָס לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה. אֲפִלּוּ חִטָּה עִם קֶמַח עִם בָּצֵק עִם תְּאֵנָה וּבָשָׂר וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַכֹּל מִצְטָרֵף:

בבלי עירובין כ״ט., בבלי כתובות ס״ד:, בבלי נזיר ל״ח., בבלי מנחות ע׳:, בבלי כריתות י״ג., בבלי מעילה י״ז:

כל המשקים מצטרפין וכו׳ וכל האוכלים מצטרפין וכו׳ – משנה פ״ד דמעילה:

וכל האוכלין מצטרפין לכביצה. דוקא כשהם מחוברים שנעשו גוף אחד אבל אינם מחוברין אלא שנוגעים זה בזה אינם מצטרפים ואפילו במין אחד ואף שמדברי רש״י בפרק העור והרוטב (דף קיז) נראה דס״ל דכל שנוגעים זה בזה מצטרפין לכביצה כבר הכריחו התוס׳ שם בד״ה אין והרשב״א שם בחידושיו דכל שלא נעשו גוף אחד לא מצטרפי והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ומיהו נראה מדבריהם דכל שהוא מחובר קצת אף שאם היה מגביה האחד היה ניתק חבירו חשיב חיבור ומצטרף:

כל משקין וכו׳. המל״מ ז״ל פי׳ דוקא כשהן מחוברין שנעשו גוף אחד אבל אינן מחוברין אלא נוגעין זה בזה אינם מצטרפין ואף שמדברי רש״י בחולין דף קי״ז נראה דס״ל דכל שנוגעין זה בזה מצטרפין לכביצה כבר הכריחו התוס׳ והרשב״א שם בחידושיו דכל שלא נעשה גוף אחד לא מצטרפי וכו׳ ע״כ ולא ידעתי מנ״ל הך פשיטות בדברי רבינו כיון דאיכא רש״י ז״ל דס״ל דכל שנוגעין זה בזה מצטרפין ומכ״ש דרבינו ביאר אפילו חיטה עם קמח וכו׳ ובודאי באינם מחוברין קאמר ודו״ק:

אפילו חטה עם קמח כו׳.
נ״ב מנחות (דף ע׳):

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמשנה למלךמעשה רקחאור שמחהכל

(ד) העור המחובר בבשר, והמרק, והתבלין, והאלל, אף על פי שמקצתו חשב עליו ומקצתו לא חשב עליו, מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין, והעצמות המחוברין^א בבשר, והגידים, והמקומות הרכים מן הקרנים והטלפים^ב, והכנפים, והנוצה, והמקומות הרכים מן הציפורנים ומן החרטום המובלעין בבשר, כל אחד מאלו מתטמאין ומטמאין, ומצטרפין לכביצה או לכחצי פרס:

When an animal's hide is connected to its meat, the juice it secretes, the spices, the meat connected to the hide - although one had the intent to eat part of it and did not have the intent to eat the remainder, even though part of it was separated by a beast of prey and part of it was separated by a knife - the bones that are connected to the meat, the giddim, the soft portions of the horns and the hoofs, the thin feathers and the wooly hairs of a fowl, the soft portion of its nails and the beak that are embedded in its flesh: all of these contract impurity, impart impurity, and are included in an egg-sized portion or half a pras.

א. ד: המחוברות. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

ב. ב3: ומן הטלפים. וכך ד.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

הָעוֹר הַמְחֻבָּר בַּבָּשָׂר וְהַמָּרָק וְהַתַּבְלִין וְהָאָלָל אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ חָשַׁב עָלָיו וּמִקְצָתוֹ לֹא חָשַׁב עָלָיו. מִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ חַיָּה וּמִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ סַכִּין. וְהָעֲצָמוֹת הַמְחֻבָּרוֹת בַּבָּשָׂר. וְהַגִּידִים וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וְהַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה. וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַצִּפָּרְנַיִם וּמִן הַחַרְטֹם הַמֻּבְלָעִין בַּבָּשָׂר. כׇּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין לִכְבֵיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס:

בבלי חולין קי״ז:, בבלי חולין קכ״א.

העור המחובר בבשר – משנה ר״פ העור והרוטב (דף קי״ז ע״ב) העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידים והקרניים והטלפיים מצטרפין לטמא טומאת אוכלים ופירש״י העור כגון פחות מכביצה בשר ועורה אדוק בה משלימו לכביצה מצטרף מפני שהוא שומר ובגמרא (דף ק״כ) מאי רוטב אמר רבא שומנא א״ל אביי הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא חלב דקריש וכו׳ אי קריש מצטרף ואי לא קריש לא מצטרף. ופירש״י חלב דקריש ליחה היוצאה מן הבשר ואיני יודע למה סתם רבינו והמרק ולא התנה שיהיה קרוש כדאמרינן בגמרא.

ומ״ש רבינו: והתבלין – הוא פירוש קיפה וכר״פ דמסיק הכי וכל הני דתנן היינו להצטרף עם הבשר כדפירש״י:

ואמרינן – תו בגמרא (דף קכ״א) מאי אלל ר״י אמר מרטקא ופירש״י גיד השדרה והצואר והוא רחב ולבן וקשה מאד ור״ל אמר בשר שפלטתו סכין אבל מרטקא לא מצטרף ור״י סבר מרטקא נמי מצטרף ויש לתמוה על רבינו למה לא פירש דמרטקא נמי מצטרף כר״י וי״ל שסמך על מ״ש והגידים דכל גידים במשמע:

ואמרינן – תו בגמרא האי בשר שפלטתו סכין היכי דמי אי דחשיב עליה אפילו באנפי נפשיה מטמא ואי דלא חשיב עליה בטולי בטליה ר׳ אבין ור׳ מיאשא חד אמר מקצתו חישב עליו וחד אמר מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין ומשמע דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולענין דינא לא פליגי:

ואמרינן – תו בגמרא תנן התם (בפ״ק דטהרות) החרטום והצפרניים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין חרטום עץ בעלמא הוא אר״א בחרטום תחתון תחתון נמי עץ בעלמא הוא אר״פ תחתון של עליון. צפרניים א״ר אלעזר מקום המובלעים בבשר. קרניים אמר ר״פ מקום שחותכין ויוצא מהם דם.

ומ״ש: והכנפיים והנוצה – בפ״ק דטהרות תנן הכנפיים והנוצה מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות ומדברי רבי׳ נראה שהיה גורס ומצטרפות:

העור המחובר וכו׳. מרן ז״ל דקדק מדברי רבינו דבגמ׳ פי׳ דהרוטב דקתני מתני׳ חלב דקריש ואיני יודע למה סתם רבינו והמרק ולא התנה שיהא קרוש עיי״ש ובפירוש המשנה שם ופ״ג דזבחים כתב ז״ל (חסר) במשנה הוא מרק ע״כ נראה שהוא מפרש דהמרק הוא החלב הקרוש שאמרו (חסר) ע״פ מ״ש רש״י ז״ל במתני׳ וז״ל רוטב גילריי״א שאינה אוכל לקבל טומאה בפני עצמו אבל מצטרפת להשלים לפי שאוכלה כשהיא קרושה על הבשר ע״כ משמע מדבריו דאף אם אינה קרושה (א״ה כאן חסר) שדרכה להיות קרושה אמטו להכי מצטרפת להשלים וקרוב לדימוע שזהו (חסר) רבינו בפירוש המשנה ובחיבורו (חסר) ושם רוטב הוא דבר שיש בו ממש אלא שהוא לח כדתנן בפ״ב דעוקצין גלעינה של רטבה עיי״ש עוד תמה מרן ז״ל על רבינו דלמה לא פי׳ דמרטקא נמי מצטרף כר׳ יוחנן ותירץ שסמך על מ״ש והגידים דכל הגידים במשמע (חסר) הרב בעל דמשק אליעזר ז״ל דאגב ריהטא כתב כן דאי כפירוש רש״י אמרטקא (חסר) תוס׳ צריכותא ואי כפי׳ ר״ח ור״ת והערוך מרטקא אין עניינו לגידים וכו׳ ועוד דרבינו בפ״א דשאר אבות הטומאות דין (כאן חסר) כרבי יהודה ולר״י א״א לפרש אלל אלא כר׳ שמעון בן לקיש ע״כ ולענ״ד (כאן חסר) מודה ואזיל דע״פ פסקו של רבינו בשאר אבות הטומאות דפסק (חסר) הרי בגמרא אמרו להדיא דאליבא דר״י כו״ע לא פליגי וא״כ בהכרח (חסר) מפרש דאלל היינו שפלטתו סכין אלא שתמה ז״ל דלמה לא ביאר (חסר) מרטקא דקאמר ר״י שהוא גיד של צואר כפירש״י ז״ל מה דינו (חסר) דהול״ל לפסוק כר״י דהא ודאי ליתא דר״י ור״ל פלוגתייהו אליבא דרבנן ורבינו (חסר) אלא הך דינא דר״י בעלמא למה לא ביארו ולזה תירץ על נכון דרבינו כללו בשאר דבריו שכתב והגידים וכו׳ אין להקשות מצריכותא דתוס׳ אמתני׳ דהם ז״ל הוצרכו (א״ה כאן חסר) דמפרש בגמרא דאלל הוי מרטקא דהיינו גיד הצואר דלדידיה באמת (כאן חסר) אמנם למאן דמפרש אלל דהיינו בשר שפלטתו סכין א״צ זה ובהכרח שהוא נכלל (כאן חסר) מתני׳ ומ״מ מודינא דאכתי דברי מרן ז״ל מגומגמים:

והמרק. עיין כ״מ ועיין פ״ט מהל׳ טומאת אוכלין ה״ב וסתמו כפירושו שקרש. גם י״ל דהא דמסיק התם משום ייתובא דעתא היינו לאביי אבל לרבא ציר שעל גבי ירק מצטרף לטומאת אוכלין כשנגע שלא במקום המשקה דהא כה״ג מקרי שיעורן שוה שהרי משקה כביצה פשיטא דמטמא ועיין פ״א מהל׳ טו״א ה״כ ואיירי רבנו בשומנא שנימוח.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

(ה) כביצה אכלים טמאים שהניחן בחמה ונתמעטו, אינן מטמאין. וכן, כזית מן המת או מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, שהניחן בחמה ונתמעטו, טהורים.

When an egg-sized portion of impure food was left in the sun and it shrank, it does not impart impurity. Similarly, an olive-sized portion from a human corpse or an animal carcass and a lentil-sized portion from a dead creeping animal that was left in the sun and shrank are pure.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחעודהכל

כְּבֵיצָה אֳכָלִין טְמֵאִים שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ אֵינָן מְטַמְּאִים. וְכֵן כְּזַיִת מִן הַמֵּת אוֹ מִן הַנְּבֵלָה וְכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ טְהוֹרִין:

בבלי מנחות נ״ד:

כביצה אוכלים טמאים וכו׳ עד חזרו לכמות שהיו – בפרק ג׳ דטהרות ובפ״ד מהלכות שאר אבות הטומאה נתבאר דין זה יפה בדברי רבינו ורבינו קיצר כאן וסמך על מ״ש שם:

כביצה אוכלים וכו׳. לא ידעתי למה בזו כתב אינן מטמאין ובהינך כתב טהורים ובמתני׳ דטהרות פ״ג ועיין בדברי רבינו בפ״ד דשאר אבות הטומאות הל׳ י״ג שאם היו פחות מכשיעור ונתפחו עד כשיעור טמאים:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחהכל

(ו) כזית חלב ודם ונותר ופיגול שהניחן בחמה ונתמעטו, אין חייבין עליהן כרת. הניחן בגשמים ונתפחו, חזרו לכמות שהיו, בין לטומאה חמורה בין לטומאה קלה בין לאיסור:

When an olive-sized portion of fat, blood, notar, or piggul was left in the sun and it shrank, one is not liable for karet for partaking of them. If he left them in the rain and they swelled, returning to the specified volume, they return to their original status, whether that involves severe impurity, a lesser impurity, or a prohibition against partaking of the substance.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

כְּזַיִת חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִנִּיחָן בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחוּ חָזְרוּ לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ. בֵּין לְטֻמְאָה חֲמוּרָה בֵּין לְטֻמְאָה קַלָּה בֵּין לְאִסּוּר:

בבלי מנחות נ״ד., בבלי מנחות נ״ד:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(ז) עלי בצלים ובני בצלים שהן חלולין, אם יש בהם ריר, משתערין כמות שהן, ואם היו חלולין וריקנין, ממעך את חללן.

Onion leaves and onion shoots that are hollow which possess sap are measured according to their present size. If they are hollow and empty, their hollow should be compressed before their volume is measured.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהעודהכל

עֲלֵי בְּצָלִים וּבְנֵי בְּצָלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין אִם יֵשׁ בָּהֶם רִיר מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְאִם הָיוּ חֲלוּלִין וְרֵיקָנִים מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן:

עלי בצלים וכו׳ – בפרק ב׳ דעוקצין:

פת סופגנין וכו׳ – שם:

בשר העגל וכו׳ – בפ״ב דעוקצין:

משנה תורה דפוסיםכסף משנההכל

(ח) פת סופגנין משתערת כמות שהיא, ואם יש בה חלל, ממעך את חללה:

A puffy bread is measured as it is. If it has a cavity, the cavity should be compressed.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהעודהכל

פַּת סֻפְגָּנִין מִשְׁתַּעֶרֶת כְּמוֹת שֶׁהִיא וְאִם יֵשׁ בָּהּ חָלָל מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

משנה תורה דפוסיםכסף משנההכל

(ט) בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעט^א, משתערין כמות שהן.

When the meat of a calf expands or the meat of an older animal shrinks, its volume should be measured in its present state.

א. ד: שנתמעטה. אך מוסב על הבשר.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֲטָה מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן:

בבלי מנחות נ״ד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(י) האגוז והתמרה^א והשקד המתקרקשין, משתערין כמות שהן:

The volume of nuts, dates, and almonds that have dried are measured in their present state.

א. ד: והתמרי׳. אך בתוספתא עוקצין ב, ב כבפנים.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהעודהכל

הָאֱגוֹז וְהַתְּמָרִים וְהַשָּׁקֵד הַמִּתְקַרְקְשִׁים מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן:

האגוז והתמרים וכו׳ – תוספתא פרק רביעי דטבול יום ופירשה ר״ש שם בפרק ב׳:

משנה תורה דפוסיםכסף משנההכל

(יא) כל שטומאתו ושיעורו שוין, מצטרפין זה עם זה. היו טומאתן שוין אבל לא שיעורן, או^א שיעורן אבל לא טומאתן, אין מצטרפין, ואפילו לטמא כקל שבשניהן:
כיצד טומאתו ולא שיעורו, כגון בשר המת ורקב שלו. שיעורו ולא טומאתו, כגון בשר המת ובשר הנבילה. ואין צריך לומר שאם לא היו שוים לא בשיעור ולא בטומאה, כגון בשר נבילה^ב ובשר השרץ, שאין מצטרפין:

All entities whose type of impurity and minimum measures are similar can be combined with each other to reach that measure. If their impurity was similar, but not the minimum measures or the minimum measures, but not the impurity, they should not be combined, not even to impart the lesser type of impurity. What is meant by the type of its impurity, but not the minimum measure? E.g., the flesh of a corpse and the decomposed mass from it. What is meant by its minimum measure, but not its type? E.g., the flesh of a human corpse and the flesh of an animal carcass. Needless to say, impure entities that are not similar, neither in their measure and their type of impurity, e.g., the flesh of an animal carcass and the flesh of a dead crawling animal, are not combined.

א. בד׳ (גם ק) לית. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

ב. ב3-2: הנבלה.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהעודהכל

כׇּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. הָיוּ טֻמְאָתָן שָׁוִין אֲבָל לֹא שִׁעוּרָן. שִׁעוּרָן אֲבָל לֹא טֻמְאָתָן אֵין מִצְטָרְפִין וַאֲפִלּוּ לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. כֵּיצַד טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ. כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וְרֶקֶב שֶׁלּוֹ. שִׁעוּרוֹ וְלֹא טֻמְאָתוֹ כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וּבְשַׂר הַנְּבֵלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא הָיוּ שָׁוִים לֹא בְּשִׁעוּר וְלֹא בְּטֻמְאָה כְּגוֹן בְּשַׂר נְבֵלָה וּבְשַׂר הַשֶּׁרֶץ שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין:

בבלי יומא פ״א., בבלי מעילה י״ז., בבלי מעילה י״ז:

כל שטומאתו ושיעורו שוים וכו׳ עד מצטרפין לטמא כקל שבשניהם – משנה בפרק ד׳ דמעילה (מעילה י״ז).

ומה שכתב: שאם לא היו שוים לא בשיעור ולא בטומאה כגון בשר הנבילה ובשר השרץ – כלומר דנבילה מטמאה אף במשא ושרץ אינו מטמא אלא במגע:

ומה שכתב: כיצד כחצי ביצה וכו׳ עד סוף הפרק – בפירקא קמא דטהרות:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנההכל

(יב) אכלים טמאים שיעורן שוה, שכל אוכל טמא אינו מטמא אלא כביצה, וטומאתן שוה, שכל אוכל טמא אינו מטמא אלא במגע, ואינו מטמא לא אדם ולא כלים, לפיכך מצטרפין לטמא כקל שבשניהן:
כיצד, כחצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה, הרי זה שני, ואם נגע בתרומה, פסלה. כחצי ביצה אוכל שני וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן, הרי זה שלישי. וכן כל כיוצא בזה. אפילו חצי ביצה אוכל ראשון וחצי ביצה אוכל רביעי של קודש שבללן זה בזה, הרי הכל רביעי:

The measure of all impure food is the same. For all impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present. And their impurity is of the same type, for all impure foods impart impurity only through touch and they do not impart impurity to humans or to keilim. Therefore, they can be combined to impart impurity according to the lesser level of impurity among them.
What is implied? When there was a half an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and a half of an egg-sized portion of food that was a secondary derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a secondary derivative. If the mixture touches food that was terumah, it disqualifies it.
When there was a half an egg-sized portion of food that was a secondary derivative of impurity and a half of an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a tertiary derivative. Similar laws apply in all analogous situations. Even when there was a half an egg-sized portion of food that was a primary derivative and a half of an egg-sized portion of sacrificial food that was a fourth degree derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a fourth degree derivative.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחאור שמחעודהכל

אֳכָלִין טְמֵאִים שִׁעוּרָם שָׁוֶה שֶׁכׇּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כְּבֵיצָה. וְטֻמְאָתָם שָׁוָה שֶׁכׇּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים. לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. כֵּיצַד. כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי זֶה שֵׁנִי וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ. כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן הֲרֵי זֶה שְׁלִישִׁי. וְכֵן כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אֲפִלּוּ חֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רְבִיעִי שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי הַכֹּל רְבִיעִי:

בבלי מעילה י״ז:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

אוכלין טמאין וכו׳. משנה וגמרא פ״ד דמעילה וכן פסק רבינו פ״ח דשאר אבות הטומאות הל׳ י״א עיי״ש:

כיצד כחצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה כו׳.
גמרא מעילה (דף י״ד) תניא רש״א מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון כו׳. עיין פירוש הרא״ש שהשני יעשה כראשון. ולכאורה פירושו כמו דאמרו חולין (דף ל״ד) מצאנו שהשני עושה שני ע״י משקין א״כ הוא דומה להראשון ששניהם עושין שני. אמנם ז״א רק מדבריהם דמשקין נעשין ראשון אבל כאן לענין איצטרופי לטומאה דבר תורה לא מצאנו שהשני יעשה שני ע״י משקין ולכך פריך שפיר. אמנם הרי אמרו בפ״ק דפסחים דדבר תורה אין אוכל מטמא אוכל שאין טומאה עושה כיוצא בו א״כ הא כלין שמטמאין אוכלין הוי רק מדבריהם והוי הצירוף לענין טומאה דרבנן ושפיר אמר שהשני עושה כראשון ע״י משקין מדבריהם. אולם שם פליגי אמוראי אם בקדשים או בתרומה אוכל מטמא אוכל כיו״ב וא״כ ראשון ושני שנצטרפו ונגעו בתרומה או בקודש מטמאים אותו מן התורה ואיך מצטרפי הא מה ששני עושה שני ע״י משקין הוי רק מדבריהם. אמנם לרבינא דמקרא מלא דבר הכתוב בין תרומה ובין קדשים אין עושה כיו״ב וא״כ כי נגעו בשלישי הוי דדבריהם ושפיר אמר שכן מדבריהם נולד טומאה מהשני כמו מהראשון, ואולי לזה כוון רב אשי באמרו ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא בקתא אינון ששניהם מצו לעשות שני לכן מצי לעשות גם שלישי ודוק. ועיין תוספתא גירסא אחרת ואכמ״ל:

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמעשה רקחאור שמחהכל

(יג) כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה, הכל ראשון. חילקן, כל אחד מהן שני. נפל זה לעצמו וזה לעצמו על כיכר של תרומה, פסלוהו. נפלו שניהן כאחת^א, עשוהו^ב שני:

When an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a secondary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided, each portion is a secondary derivative.
If one of the portions of the mixture that was divided fell on a loaf of bread that was terumah and then the other fell upon it, they disqualify it. If the two fell at the same time, they cause it to be considered as a secondary derivative.

א. ד: כאחד. וכן בהלכה הבאה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

ב. ב3: עשאוהו. וכן בהלכה הבאה. וכך ד (גם פ, ק).

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

כְּבֵיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הַכֹּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן כׇּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד עֲשָׂאוּהוּ שֵׁנִי:

בבלי זבחים ל״א.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

כל הגרעינין וכו׳. עיין השגות דאיהו מפרש מתני׳ דכל שהתמרה קיימת אף מה שיוצא מצטרף ולא אמרו בסיפא גלעינה שמקצתה יוצאת שכנגד האוכל מצטרף היינו דוקא כשנאכל חצי תמרה רוטב אבל אם כל התמרה קיימת סתם תנא דידן אפילו יוצא מצטרפת וכמ״ש הראב״ד בפרקין הט״ו בהשגה המתחלת גרעינה. ולדעת רבנו פי׳ הא דנקיט ברישא אע״פ יוצאה סיפא פירושה דרישא דהיינו דוקא את שכנגד האוכל הוא שמצטרף עיין תוס׳ יו״ט ועיין מ״ש בפרקין הט״ו.

משנה תורה דפוסיםמקורות וקישוריםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

(יד) כביצה אוכל שני וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה, הרי הכל שני. חילקן, כל אחד מהן שלישי. נפל זה לעצמו וזה לעצמו על כיכר של תרומה, לא פסלוהו. נפלו שניהן כאחת, פסלוהו, מפני שעשוהו שלישי:

When an egg-sized portion of food that was a secondary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a secondary derivative. If the mixture was divided, each portion is a tertiary derivative. If one of the portions of the mixture that was divided fell on a loaf of bread that was terumah and then the other fell upon it, they do not disqualify it. If the two fell at the same time, they cause it to be considered as a tertiary derivative.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

כְּבֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וּכְבֵיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי הַכֹּל שֵׁנִי. חִלְּקָן כׇּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ [וְזֶה לְעַצְמוֹ] עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה לֹא פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד פְּסָלוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהוּ שְׁלִישִׁי:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

החותל שעל הגרעינה. עיין השגות שהביא ראייה דפי׳ חותל הוא דבר המקיף את התמרה רוטב מתוספתא דכלים בבא מציעא חותל של תמרה וכו׳ עיין מ״ש רבנו פ״ה דכלים מ״ז ועיין מתני׳ פט״ז דכלים מ״ה ומזה הוליד דמשמעות חותל הוא הקליפה שע״ג התמרה מבחוץ דומיא דחותל של תמרה שבמשנה ותוספתא שהוא מקיף את התמרה אע״ג דבהכרח אין חותל שבכאן כלי ממש דאין סברא שיהיה הכלי הנעשה בידי אדם שומר גמור להצטרף עם האוכל אך דמ״מ אנו למדין דחותל הוא קליפה חיצונה דומיא דחותל תמרים שהוא כלי חיצון המקיף את התמרה ולא את הגרעין (מלשון החתל לא חתלת שהוא סיבוב וכריכה) וזאת כוונת הראב״ד ודלא כמו שנדחק הכ״מ וקס״ד דהר״א היתה לו גי׳ אחרת במשנה אלא כוונתו שחותל הוא קליפת התמרה ולא קליפת הגרעין.

ואולם לדרך רבנו בפי׳ המשנה מיושב היטב לשון לפיכך לפרש חותל קליפת הגרעין דמשו״ה ברוטב שהגרעינה שומר אין חותל הגרעינה שומר משא״כ ביבשה שאין הגרעינה שומר הו״ל חותל הגרעין שומר לתמרה ופי׳ חותל לדרך רבנו לפוף שהוא שם קליפת הגרעין.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

(טו) כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה,⁠^א ראשון. חילקן, זה שני וזה שני, שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני:

When an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided, each portion is a secondary derivative. The rationale is that when a tertiary derivative touches a primary derivative, it becomes a secondary derivative.

א. בב3-2 נוסף בגיליון: הכל.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראעודהכל

כְּבֵיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה רִאשׁוֹן. חִלְּקָן זֶה שֵׁנִי וְזֶה שֵׁנִי. שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה שֵׁנִי:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

גרעינה של רוטב וכו׳. הראב״ד השיג בזה שתי השגות הראשונה א״א כל זה שבוש וכו׳ הוא אזיל לשטתו בפרקין הי״ג דכל שהתמרה שלמה הוי אפי׳ היוצא לגמרי שומר וזהו מ״ש הראב״ד כמ״ש למעלה ובחנם נדחק הכ״מ ודברי הר״י קורקוס קרובים לדברנו ונראה בטעם הראב״ד דכשהתמרה שלמה אע״ג שיצא מקצת הגרעין ראוי להחזירו למקומו והוי שומר משא״כ כשנאכל מקצת התמרה שוב זה החצי גרעין המופשט לא חזי לשמירה. ואולם דעת רבנו דסיפא פירושו דרישא וכנ״ל הי״ג.

והשגת הראב״ד השנייה דסובר דהנך חכמים דלקמן הט״ז דס״ל דקולית הוי שומר ונגרר כלו אחר כפול פליגי אכלהו בבי (ואנן קי״ל כחכמים הללו שהן בחולין דף קי״ט דאתאן לרבי יוחנן דס״ל יש שומר לפחות מכפול) ולכאורה משמע כדעת הראב״ד דמהיכי תיתי לחלק בין שאר עצמות לקולית.

איברא לדרך רבנו לא פליגי חכמים אלא בקולית דבחולין דף קי״ט אמר רבא דייקא נמי דבשומר עסקינן דקתני קולית ש״מ ופרש״י וסתם קולית יש בו מוח. איברא משמעות לשון רבנו דלא איירי במוח שבקולית מדכתב רבנו קולית שהיה עליה בשר ועיין חולין דף קכ״ה ומ״ש רבנו פ״ב מהל׳ אבות הטומאה הי״א והי״ב דאין המוח שבקולית שאינו נקוב מטמא עיי״ש ושפיר אהני לן כפול בשר שע״ג הקולית מבחוץ לגרור את כל הקולית דכיון שיש עליו מבחוץ כפול בשר שוב טרח לפתוח הקולית ולהוציא המוח לשרפו לבשר כפול שעליו וא״כ היינו טעמא דדוקא בקולית נגרר כל העצם אחר כפול משא״כ בשאר עצמות אינו מצטרף אלא עד החלל בעצם חלול ואם אינו חלול מצרפין רק כעובי שומר הסיאה והאזוב וקורנית דתנן במתני׳ וכמ״ש רבנו בפי׳ המשנה והיינו דקאמר דייקא נמי דבשומר עסקינן דקתני קולית כיון דטעמא דסגי בכפול בקולית הואיל שהוא שומר למוח שבפנים משא״כ בשאר עצמות שאין בהן מוח הוה ליה רק כדי קליפת אזוב שומר ואינך חשיב יד וזה ברור בכוונת רבנו ואפשר נמי דפסק כר׳ חנינא דס״ל חולין דף קי״ט דזהו שיעור ר״ל דדוקא אם יש עליו בשר כפול הוא דגורר את כל הקולית ודלא כרבי יוחנן דס״ל אין זה שיעור ואיידי דת״ק נקיט. וכן המשמעות מדכתב רבנו כאן שיעור כפול ובפרקין ה״ג כתב דיש שומר לפחות מכפול.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהמרכבת המשנה מהדורה בתראהכל

(טז) כשתי ביצים אוכל ראשון וכשתי ביצים אוכל שני שבללן, הכל ראשון. חילקן לשנים, כל אחד מהן ראשון. חילקן שלשה^א חלקים או ארבעה^ב, כל אחד מהן שני:
וכן, כשתי ביצים אוכל שני וכשתי ביצים אוכל שלישי שבללן, הכל שני. חילקן לשנים, כל אחד מהן שני. לשלשה ולארבעה, הרי כל אחד מהן שלישי:

When two egg-sized portions of food that were primary derivatives of impurity and two egg-sized portions of food that were secondary derivatives were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided in half, each portion is a primary derivative. If they were divided into three or four portions, each one of them is considered a secondary derivative.
Similarly, when two egg-sized portions of food that were secondary derivatives of impurity and two egg-sized portions of food that were tertiary derivatives were mixed together, the entire mixture is considered as a secondary derivative. If the mixture was divided in half, each portion is a secondary derivative. If they were divided into three or four portions, each one of them is considered a tertiary derivative.

א. ב2: לשלשה. וכך ד (גם ק).

ב. ד: לארבעה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

משנה תורה דפוסיםכסף משנהעודהכל

כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן הַכֹּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם כׇּל אֶחָד מֵהֶן רִאשׁוֹן. חִלְּקָן לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים אוֹ לְאַרְבָּעָה כׇּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. וְכֵן כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן הַכֹּל שֵׁנִי. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם כׇּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה הֲרֵי כׇּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

משנה תורה דפוסיםכסף משנההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון