Birkat Avraham on Mishneh Torah Shofar veSukkah veLulav 5 – ברכת אברהם על משנה תורה שופר וסוכה ולולב ה‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר. אין מסככין אלא בדבר שגידוליו^א מן הארץ שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, ואין ריחו רע, ואינו נושר ונובל^ב תמיד: (ב) סיכך בדבר שאין גידוליו מן הארץ, או במחובר^ג, או בדבר שמקבל^ד טומאה, פסולה. אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל^ה, או בדבר שריחו רע, כשרה, שלא אמרו אין מסככין באלו אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא. וצריך להיזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סיכוך^ו יורדין לתוך עשרה טפחים, כדי שלא יצר לו בישיבתו:
סיככה במיני מתכות, או בעצמות ועורות, פסולה, מפני שאינן גידולי קרקע. הדלה עלי^ז גפנים וכיוצא בה^ח עד שנעשו סוכה, פסולה, שהרי לא נעקרו. סיככה בכלי העץ^ט, ובמחצלות העשויות לשכיבה, וכיוצא בהן, פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. וכן, אם סיככה בשברי כלים ובליותיהן, פסולה, הואיל והיו מקבלין טומאה, שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו: (ג) סיככה באכלים, פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. סוכי תאנים ובהן תאנים, פרכילין^י ובהן ענבים, מכבדות ובהן תמרים, וכן כל כיוצא בהן, רואין, אם פסל^יא מרובה על האכלין, מסככין בהן, ואם לאו, אין מסככין בהן. סיכך בירקות שאם יבשו^יב יבולו^יג ולא יישאר בהן ממש, אף על פי שהן עתה לחים, הרי מקומן נחשב כאילו הוא אויר וכאילו אינם: (ד) סיככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא ניפצן, כשרה, שעדיין עץ הוא. ואם דק וניפץ אותו^יד, אין מסככין בו, מפני שנשתנת^טו צורתו וכאילו אינו^טז מגידולי קרקע. ומסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן, שהרי צורתן עומדת, ואין החבלים כלים: (ה) סיככה בחיצין, בזכרים, כשרה, בנקבות, פסולה. אף על פי שהוא עשוי להתמלאות בברזל, בית קיבול הוא, ומקבל טומאה ככל כלי קיבול: (ו) מחצלת קנים או מחצלת גמי או חלף, קטנה, סתמה לשכיבה, לפיכך אין מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לסיכוך, גדולה, סתמה לסיכוך, לפיכך מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לשכיבה. ואם יש לה קיר, אפילו גדולה אין מסככין בה, שהרי היא ככלי קיבול. ואפילו ניטל הקיר שלה אין מסככין בה, מפני שהיא כשברי כלים: (ז) נסרין שאין ברחבן ארבעה טפחים, מסככין בהן אף על פי שהן משופין, ואם יש ברחבן ארבעה, אין מסככין בהן ואף על פי שאינן משופין, גזירה שמא ישב תחת התקרה^יז וידמה שהיא כסוכה. נתן עליה נסר אחד שיש ברחבו ארבעה טפחים, כשרה, ואין ישנין תחתיו, והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו. היו נסרין שיש ברחבן ארבעה ואין בעביין ארבעה, והפכן על צידיהן^יח שאין בהן ארבעה וסיכך בהן, הרי זו פסולה, שזה^יט הנסר פסול, בין שסיכך ברחבו בין שסיכך בעביו: (ח) תקרה שאין עליה מעזיבה, שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרים תקועים בלבד, הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית. לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה, הרי זו כשרה, ובלבד שלא יהיה בכל נסר רוחב^כ ארבעה טפחים. וכן, אם נטל אחד מבנתים^כא והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה, הרי זה כשר^כב: (ט) סוכה שנעשת^כג כהלכתה מכל מקום כשרה, אף על פי שלא נעשת לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת גויים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן. אבל סוכה שנעשת מאיליה פסולה, לפי שלא נעשת לצל. וכן, החוטט בגדיש ועשהו סוכה, אינה סוכה, שהרי לא עימר גדיש זה לצל. לפיכך אם עשה בתחילה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה, וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה, כשרה, שהרי נעשה סכך שלה לצל: (י) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין, אין מסככין בהן, גזירה שמא יעשה אדם^כד חבילות על גגו כדי לייבשן, ויימלך וישב תחתיהן לשם סוכה, והוא מתחילה לא עשה סכך זה לצל, ונמצאת כסוכה שנעשת מאיליה. ואם התירן, כשרה^כה. ואין חבילה פחותה מעשרים וחמישה בדים: (יא) חבילות קטנות שאגדו אותן למנין, מסככין בהן. וכן, החותך ראש הדקל והחריות אגודות בו, מסככין בו, שאגד בידי שמים אינו כחבילה. ואפילו קשר ראשי החריות כולן מצד האחד, שנמצאו כחבילה^כו אחד משני ראשיה^כז בידי שמים ואחד בידי אדם, מסככין בה, שהאוגד עץ אחד אינו חבילה, וזו כעץ אחד היא, שהרי אגודה^כח בידי שמים. וכן, כל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינו אגד: (יב) העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשייה בתוך הבית. הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן, ואחר כך קצצן, אם היה הסיכוך הרבה מהן, כשרה, ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחילתו^כט הרבה מהן, צריך לנענע אותן אחר קציצתן, כדי שתהיה עשויה^ל לשם סוכה: (יג) עירב דבר שמסככין בו בדבר^לא שאין מסככין בו וסיכך בשניהן, אף על פי שהכשר יתר על הפסול, פסולה. סיכך בזה לעצמו וזה^לב לעצמו זה בצד זה, אם יש בסכך פסול שלשה טפחים במקום אחד, בין באמצע בין מן הצד, הרי זו פסולה. (יד) במה דברים אמורים, בקטנה^לג, אבל בסוכה גדולה, סכך פסול באמצע פוסל^לד בארבעה טפחים, פחות מכאן כשרה, ומן הצד פוסל בארבע אמות, ופחות מכאן כשרה:
כיצד, בית שנפחת באמצעו, וסיכך על מקום הפחת, וכן חצר המוקפת אכסדרה שסיכך עליה, וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות, פסולה, פחות מכאן, רואין כאילו הכותל נעקם, וייחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, וכשרה. ודבר זה הלכה למשה מסיני: (טו) ואי זו היא סוכה קטנה, כל שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים, וגדולה, כל שיישאר בה יתר על הסכך הפסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר: (טז) סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה, ואין במקום אחד מסכך^לה הפסול רוחב שלשה טפחים, אלא פחות, אם היה כל הסכך הכשר יתר על כל הסכך הפסול, כשרה, ואם היה זה כמו זה בצמצום, אף על פי שאין במקום אחד שלשה, הרי זו פסולה, מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב: (יז) פרש עליה בגד מלמעלה, או שפרש תחתיה מפני הנשר, פסולה. פרשו כדי לנאותה, כשרה. וכן, אם סיככה כהלכתה, ועיטרה במיני פירות ובמיני בגדים^לו וכלים שתליין בה^לז, בין בכתליה בין בסכך, כדי לנאותה, כשרה: (יח) נויי^לח סוכה אין ממעטין בגבהה, אבל ממעטין ברחבה. היו נויי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר, פסולה, שנמצא היושב^לט שם כאילו אינו תחת הסכך אלא תחת הנויי^מ, שהוא^מא אכלים וכלים שאין מסככין בהן: (יט) סכך שהיו בו חלונות חלונות שהאויר נראה מהן, אם יש בכל האויר ככל מקום^מב המסוכך, הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה^מג מרובה על צילתה^מד, וכל שהחמה מרובה על^מה הצל אינו סכך. ואם היה הסכך רב על האויר, כשרה: (כ) במה דברים אמורים, בשלא היה במקום אחד אויר שלשה טפחים, אבל אם היה אויר שלשה טפחים, בין באמצע בין מן הצד, הרי זו פסולה, עד שימעטנו משלשה. מיעטו בדבר הפסול, כגון כלים^מו וכסות, אם סוכה גדולה היא, כשרה, ואם בסוכה^מז קטנה, פסולה, עד שימעטנו בדבר שמסככין בו. היה רוב הסיכוך צילתו מרובה מחמתו, ומיעוטו חמתו מרובה מצילתו, הואיל וצילת הכל מרובה מחמת הכל, כשרה: (כא) דרך הסיכוך להיות קל, כדי שייראו ממנו הכוכבים הגדולים. היתה מעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשרה. היה הסיכוך מדובלל, והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה, כשרה, ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים. ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יתר, אף על פי שהוא גבוה יתר משלשה טפחים, רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד, והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד: (כב) העושה סוכה על גבי סוכה, התחתונה פסולה כמי שעשה סוכה בתוך הבית, והעליונה כשרה. במה דברים אמורים שהתחתונה פסולה, בשהיה גובה^מח העליונה עשרה טפחים או יתר, והיה גג התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות של עליונה, אפילו על ידי הדחק. אבל אם אין גבהה של עליונה עשרה, או שלא היתה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק, אף^מט התחתונה כשרה. והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על עשרים אמה, שהתחתונה בסכך העליונה היא ניתרת: (כג) מיטה שבתוך הסוכה, אם גבוהה עשרה טפחים, היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו, מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה. וכן, כילה שיש לה גג אפילו טפח, אם גבוהה עשרה טפחים, אין ישנין בה בסוכה. וכן, המעמיד ארבעה עמודין ופרש סדין עליהן, אם גבוהין עשרה, הרי זו כסוכה בתוך סוכה: (כד) אבל שני עמודין שפרש עליהן סדין, וכן כילה שאין בגגה טפח, אפילו גבוהין כל שהוא^נ, מותר לישן תחתיהן בסוכה, שאינן כסוכה בתוך סוכה, מפני שאין להן גג: (כה) סוכה שאולה, כשרה, וכן הגזולה כשרה. כיצד, אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו, וגזלה וישב בה, יצא, שאין הקרקע נגזלת. ואם גזל עצים ועשה מהן סוכה, יצא, תקנת^נא חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד. ואפילו גזל נסרים והניחן, ולא חיברן ולא שינה בהן כלום, יצא. העושה סוכה^נב ברשות הרבים, הרי זו כשרה:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר זמנים מוקדש לזכר נשמת מורינו ורבינו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
מאחד מתלמידיו

הערות

^א ב1: שגידולו. וכך ד. אך במשנה סוכה א, ד בכ״י רבנו כבפנים.

^ב ד (גם פ): ואינו נובל. אך אין אלו שני דברים.

^ג בב1 נוסף: לארץ. וכך ד (גם פ).

^ד ב2: המקבל.

^ה בד׳ (גם פ) נוסף: ונושר. אך בכתבי⁠־היד לית, וע׳ לעיל הערה 13.

^ו ד (גם פ, ק): סכך. שינוי לשון שלא לצורך.

^ז ד (גם פ): עליה. אך זה מקרה אחר, להלן הל׳ י״ב.

^ח ד (גם פ, ק): בהן. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, וצ״ע (לכאורה השפעת הערבית, אך לקמן ׳בהן׳).

^ט ב1: עץ. וכך ד (גם פ).

^י ד: פרכילי ענבים. שינוי לשון מיותר.

^יא ד (גם פ, ק): פסולת. אך הלשון ׳פסל׳ בגמ׳ סוכה יט.

^יב ב2: ייבשו. וכך ד (גם פ, ק).

^יג ב2: יבלו.

^יד ב1: אותן. וכך ד (גם פ, ק).

^טו ב1: שנשתנית. וכך ד (גם פ, ק).

^טז ד (גם פ): אינן. אך אינו מתאים אחרי ׳צורתו׳.

^יז כך ב2-1. ת1: התקרא. וכן בהלכה הבאה.

^יח ד (מ׳על׳): בצידיהן. שינוי לשון לגריעותא.

^יט ד: שהרי. שינוי לשון שלא לצורך.

^כ ד: ונסר. הוסיף והחסיר.

^כא ב2: מבינתים. וכך ד (גם פ, ק). אך במשנה סוכה א, ז בכ״י רבנו כבפנים.

^כב ב2 (מ׳זה׳): זו כשרה. וכך ד (גם פ).

^כג ב2-1: שנעשית. וכן כ״פ לקמן. וכך ד (גם פ).

^כד ד (גם פ): אותן. שינוי לשון שלא לצורך.

^כה ד (גם פ, ק): כשירות (ק בלי יו״ד). אך מוסב על הסוכה.

^כו ד: בחבילה אחת. שינוי לשון לגריעותא.

^כז ד: ראשים. אף זה שינוי לשון לגריעותא.

^כח בב2 נוסף בין השיטין: היא. אך אולי הקריאה היא: איגודה.

^כט ד (מ׳כשר׳): מתחילתו כשר. שינוי לשון לגריעותא.

^ל ב1: עשייתה.

^לא ב1: עם דבר.

^לב ד (גם פ, ק): ובזה. אך ׳זה לעצמו וזה לעצמו׳ הוא תיאור האופן, ולפניו בי״ת אחת.

^לג ב1: בסוכה קטנה. וכך ד (גם פ).

^לד ד: פוסלה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^לה ב1: מן הסכך.

^לו ד (גם פ): מגדים. ושיבוש הוא.

^לז ד (גם ק) [מ׳שתליין׳]: שתלויין. אף זה שיבוש.

^לח ב1: נואיי. וכן לקמן. ויש לקראו: נואִיֵּי, ר׳ לקמן הערה 13.

^לט ד: שהיושב. שינוי לשון שלא לצורך.

^מ ב1: הנואי. ע׳ הל׳ ע״ז ג, י הערה 12.

^מא ד (גם פ): שהן. אך מוסב על הנוי.

^מב ב2-1: המקום.

^מג בב1 לית.

^מד ב1 (מ׳על׳): מצילתה. וכך ד (גם ק).

^מה ב1: מן.

^מו ד (גם פ): כרים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^מז ב1: סוכה.

^מח בד׳ נוסף: חלל. תוספת לשם הבהרה, וכ״ה בפיהמ״ש סוכה א, ב.

^מט בד׳ הוקף בסוגריים בגלל דברי ה׳כסף משנה׳, ע״ש, אך במשנה סוכה שם בכ״י רבנו ישנו.

^נ ד: שהן. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^נא ד: שתקנת. שינוי לשון שלא לצורך.

^נב ב1: סוכתו. וכך ד (גם פ).

E/ע

הערותNotes

(ז) שאלה: אמר הרב ז״ל: נתן עליה נסר אחד שיש ברחבו ארבעה טפחים כשרה ואינו ישן תחתיו והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו. והא כרב היא דאמר בין באמצע בין מן הצד לא מיפסלא אלא בארבע אמות דאי כשמואל האמר שמואל באמצע בארבעה טפחים ומוקים לה למתניתין דנסר מן הצד וחזר ואמר ז״ל בסוכה גדולה סכך פסול באמצע בארבעה טפחים פחות מיכן כשרה ומן הצד פסול בארבע אמות והא כשמואל היא וליכא למימר דנסר לאו סכך פסול הוא דהא קא מותבינן מינה תיובתא לשמואל אלא לשמואל דאמר באמצע בארבעה אמאי כשרה שמע מינה דנסר סכך פסול הוא ואע״ג דגזרה דרבנן הוא הילכך קשיא... תשובה: זו הקושיא אינה על אבא מארי ז״ל כלל דמתניתין היא נתן עליה נסר וכו׳ ולשמואל ניחא הא מתניתין כדגרסינן בגמרא בשלמא לשמואל דאמר וכו׳ משום הכי לא יישן תחתיו אלא לרב דאמר וכו׳ אמאי לא יישן וכו׳ הנה בפירוש שמשנה זו לשמואל ניחא מדתנן ואין ישנין תחתיו הלכך אין על אבא מארי ז״ל קושיא דלא אמר אלא כשמואל בנסר ובסכך פסול והך אוקימתא דאוקמינן בגמרא דנסר דתנן מן הצד כי היכי דלא תיקשי לשמואל מתחזי דשינויא (דחיקא) הוא ולפיכך לא אפיק ז״ל מתניתין מפשטה ונסרין שיש בהן ארבעה אע״ג דסכך פסול נינהו לא פסלינן להו אלא משום גזירת תקרה וגזירת תקרה בנסר אחד [לא שייכא] דהא דלא עביד איניש תקרה רוחב ארבעה ולפיכך דייק ז״ל בדבריו נסר אחד ואע״פ כן לא נדחה הגזרה בנסר אחד לגמרי דהא אין ישנין תחתיו תנן למימרא דאינו סכך כשר ואם יעמוד המקשה ויאמר דאוקימתא דאוקים גמרא לשמואל מן הצד דוקא היא מדלא אדחי בגמרא תהא אוקימתא גם לדברי אבא מארי ז״ל שלא פירש בדבריו לא באמצע ולא מן הצד אלא נתן עליה סתם אמר כלשון המשנה וליכא בה קושיא... (יב) שאלה: אמר ז״ל: העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. ולא חלק בין אילן שחמתו מרובה מצלתו בין אילן שצלתו מרובה מחמתו וקשיא לי בה דהא רבא קא מפריש מתניתין באילן שצלתו מרובה מחמתו מדמדמי לה לבית ולא קא תני פסול מה בית צלתו מרובה מחמתו פסול אף אילן וכו׳ ומוקמינן אילן שחמתו מרובה מצלתו כשר בשחבטן כי היכי דלא לצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ונפקא לן מינא מדהדר תני הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וכו׳ אם היה הסכוך הרבה מהן כשרה ובשחבטן וקא משמע לן דאפילו לכתחלה עבדינן וכשרה... שאלה: אמר ז״ל: הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן ואחר כך קצצן אם יהיה הסיכוך הרבה מהן כשרה. וקשיא לי אמאי לא הכשיר אלא בקציצה והא לא תנינן הכי אלא אם היה הסיכוך הרבה או שקצצן כשרה אלמא דאם היה הסיכוך הרבה אינו צריך קציצה ובחבטה סגיא לן דקא מקשינן עלה והא קא מצטרף סכך כשר בהדי סכך פסול ומוקמינא לה בשחבטן... (יג) אמר הרב ז״ל: עירב דבר שמסככין בו עם דבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אע״פ שהכשר יתר על הפסול פסולה. ותמיהא לי מילתא טובא דהא איפכא ילפינן דתנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ורמינן עלה הא דתניא הרי זו סוכה ואמר רב הונא לא קשיא כאן שיש חלל טפח במשך שבעה וכאן בשאין וכו׳ והאי גדיש סכך כשר מעורב עם הפרי שהוא סכך פסול וכן נמי הא דאמר רב מנשיא בר גדא אמר רב הונא הקוצר לסיכוך אין לו ידות ותניא סיכי תאנים פרכילין ובהם ענבים מכבדות ובהן תמרים כולן אם פסולת מרובה על האוכלין כשרין והא הכא דמעורב הפירי עם הפסולת כיון דכשר מרובה על הפסול כשר משום בטול ברובא ועיקר הא מילתא נפלא בעיני פלא גדול עד שחפשתי ודקדקתי ונתגלה לי מי הביאו ז״ל לומר דבר זה כיון שמצא מה שהקשינו על דברי רבא שאמר לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשר אקשינן ליה והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר וכן נמי הא דתנן הדלה עליה את הגפן וכו׳ אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה וקא מקשינן והא קא מצטרף סכך פסול וכו׳ לא מיתרצא לן אלא בשחבטן והוא ז״ל סבר שחבטה זו כעין קציצה ותלישה מן הקרקע וקאמר לן דאם סכך כשר מרובה על הפסול אם קצץ אינו צריך לנענע והוא מה שאמר ז״ל הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן ואחר כך קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה אלמא חבטה דקאמרי היינו קציצה ולפיכך הוקשה עליו הא דתנן תקרה שאין עליה מעזיבה ר׳ יהודא אומר משום בית הלל או מפקפק או נוטל אחת מבנתים וכו׳ וכן נמי הא דתנן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ולא קא מקשי עליה והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואומר אני שתירץ ז״ל דשאני לן בין עירוב הסכך הפסול עם הסכך הכשר כגון האילנות עם הסוכה ובין שיהיה זה לעצמו וזה לעצמו בלא עירבוב כגון התקרה שניטל אחת מבנתים והשפודין או ארוכות המטה שמניח הפסול ביניהן ויהיה זה לעצמו ולפיכך אמר ז״ל לאחר כך סכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול שלשה טפחים וכו׳ עד פחות מיכן כשרה. וקשיא בעיני לתרוצי הכי מכמה אנפי חדא משום קושיין דאדכרית לעיל החוטט בגדיש והקוצר לסכוך דרב הונא ותניא דסיכי תאנים וכו׳ דכולהו סכך פסול מעורב עם סכך כשר נינהו ועוד לאו קל וחומר הוא ומה במקום שמפוזר ומעורבב עם הכשר לא קאמרינן בטל ברובה מקום שהוא מיוחד ונראה שהוא פסול לא כל שכן דלא בטיל ועוד אי חבטה קציצה היא אמאי קתני אם היה הסכוך הרבה מהן אם כן ניתנינהו חד בבא אם קצצן כשרה בין היה הסיכוך הרבה ובין מועט ואלא מתניתין גופה תיקשה קתני רישא אם היה הסיכוך הרבה מהן וקא מוקמינן לה בקציצה והדר תני או שקצצן מכלל דרישא מחוברין נינהו ומכלל דאם היה הסיכוך הרבה מהן ולא בעי קציצה ואי אמרת דקציצה לא מהניא אלא בנענוע חדא דאם כן נפקא לה מתניתין כולה מפשטה ועוד הניחא לשמואל דקאמר צריך לנענע אלא לרב דאכשורי מכשר בלא נענוע מאי איכא למימר ועוד אי חבטה לשון קציצה אמאי קא משני תלמודא בלישנא לימא הכא והכא בלשון קציצה או הכא והכא חבטה ועוד הא דקתני המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה וכו׳ וקא מוקמינן לה אם היו נתונין שתי נותנן ערב ואם נתונין ערב נותנן שתי וקתני כשרה והא אינו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אלא ודאי השפודין עם הסכך מעורבין הלכך קשיא לפי תירוץ זה אבל הני הלכתא דקא מסיק הוא מינה לעיין מר בה טובא דילמא מסייעין ליה מן שמיא ומתריץ אליביה וכן יהי רצון... תשובה: אלו השלש שאלות בענין אחד הן תלויין והוא פירוש ז״ל חבטה קציצה ומאן חכים לפרושי כי האי פירושא הלא גברא רבא דנחית לעומקא דגמרא כותיה ז״ל דהא אקשינן על מתניתין דהדלה עליה את הגפן וכו׳ בגמרא דהעושה סוכתו תחת אילן היכי דמי אי נימא בשלא חבטן אמאי כשרה ופרקינן אלא לאו שחבטן וכו׳ ואתמהינן נמי על הברייתא בגמרא דהדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה היכי דמי אי נימא בשלא קצצן מאי אריא משום תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה במחוברין נינהו אלא לאו שקצצן וכו׳ וענין שתי הקושיות אחד הוא וכן הפירוק אחד הוא אלא מיהו חבטן לשון הגמרא וקצצן לשון המשנה ובכמה מקומות יביא התלמוד בשקלא וטריא דיליה פעמים לשון משנה ופעמים לשון תלמוד וזו הראיה עמוקה היא והקושיא שלך יש להתקשות בה ואבא מארי ז״ל בתחלת ימיו לא היה מפרש חבטן קצצן והפירוש שלו על גמרא מסכת סוכה פירש בו חבטן פירושא אחרינא כדעת מקצת המפרשין ואני תיקנתי אותו על החיבור בצואתו ז״ל ופרשתי חבטן קצצן והוצאתי זו הראיה ואע״פ שיוכל המקשה לומר האי ברייתא דאקשי גמרא עליה תפוק לי דמחוברין נינהו בשרוב הסיכוך מחובר וליכא מאן דפליג בכי הא דבעי קציצה איכא למפרך לא פליג בבריתא כדפליג במתניתין ואם היה הסיכוך הרבה מהן אלא סתם תניא בלא חלוקה דפסולה ושמעתי שהרב רבנו שלמה הצרפתי ז״ל כך פירש חבטן קצצן אבל לא ראיתי דבריו בזה הענין ותמה אני על מי שלא יפרש חבטן הינו קצצן היכי מיפרקא ליה קושיא דאקשינן על מתניתין דהדלה עליה הא קא מצטרף סכך פסול לסכך כשר כל זמן שהן מחוברין סכך פסול נינהו ואם החביטה של אותן המפרשין מפקא למחובר מלהיות סכך פסול אפילו ברובא נמי מסתייע חביטה אלא לעולם ליכא פירושא דמסתבר אלא שחבטן הינו קצצן מיהו זה לשון הגמרא וזה לשון המשנה כששמענו מפי הרב זצ״ל בפירוש. ודקא קשיא לך מסיכי תאנים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים ומכבדות של תמרה דכולהו סכך פסול דהוא האוכל מעורב עם סכך כשר דהוא הפסולת ודאי קושיא יפה היא ואנחנו תמיד מתקשין בה אבל אינה קושיא על אבא מארי ז״ל אלא על התלמוד עצמו אפילו לדעת מי שמפרש חבטן ריסק עיקרן או פיזרן לכאן ולכאן או פירוש אחר הקושיא עדיין במקומה עומדת דאוכלין לית להו תקנה להכשירן לסיכוך ואם יש הנפש לומר סכך פסול בטיל ברובו (נמצא) [נימא] ליה אם כן אמאי הצריכוהו בהדלה עליה לחביטה אפילו לא חבטן נמי ולא סלקא דעתך לומר אינו צריך חביטה אלא בדהוי רובה דסכך מחובר דהאי תירוצה דתרצינן אלא לאו שחבטן וכו׳ תירוצא לסיפא דמתניתין דתנן אם היה הסיכוך הרבה מהן וכו׳ הנה נתבאר דמחובר לית בזה תקנה והסוכה פסולה ואפילו הוי מיעוט ודאי פרכילי ענבים ובהם ענבים ומאי דדמי להו שניין מצורת ההלכה ויראה שלא הקלו בהם אלא מפני שאותו האוכל נראה (כלאי׳) [כנוי] סוכה ודעתו בסיכוך על הפסולת בלבד ואינו דומה לסכך מחובר וכיוצא בו דדעתו בו לסכוך כך יראה ואפשר שיהיה שם פריקא אחרת שלא נתגלה לנו ודקא קשיא לך ממתניתין דגופה תקשי ודאי תקשי לרב ולא לשמואל וכבר סלקא לה קושיא דאקשינן על רב בקושיא ומשום דסלקא ליה לרב מבריתא בקושיא לא אצטריכינן לאותובי עליה מתירץ המשנה שאינו מבואר בלשונה ודקא מקשית מדקתני המקרה סוכתו בשפודין וכו׳ וקא מוקמינן לה אם היו נתונין שתי נותנין ערב וכו׳ ליתא קושיא כלל דאע״ג דסכך פסול שתי וכשר ערב או בהפך אינו ערבוב שסכך כשר יש לו מקום מסויים ניכר לעין וכן הפסול ובין שהיה מקום הסכך הפסול קטן או גדול רחב או צר אינו ערבוב שאין הערבוב אלא שיהיו שניהן הכשר והפסול מעורבין זה בזה ואין ביניהן בדילה הנכרת ומן שמיא מסייען לנא לתרוצא אליביה ואליבא דהילכתא...בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון