×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם איסורי ביאה ט״ורמב״ם
;?!
אָ
(א) אי זה הוא ממזר האמור בתורה, זה הבא מערוה מן העריות, חוץ מן הנידה, שהבן ממנה פגום ואינו ממזר. אבל הבא על שאר העריות, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, הולד ממזר. ואחד זכרים ואחד נקבות אסורין לעולם, שנאמר ״גם דור עשירי״ (דברים כ״ג:ג׳), כלומר לעולם: (ב) אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראלי שנשא ממזרת, כיון שבעלו אחר הקידושין, לוקין. קידש ולא בעל, אינו לוקה. בעל ולא קידש, אינן לוקין משום ממזרתא, שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כהן גדול על האלמנהב, כמו שיתבאר:
המחזיר גרושתו משנישאת, הולד כשר, שהרי אינה ערוה.
(ג) גוי ועבד הבא על בת ישראל, הולד כשר, בין בפנויהג בין באשת איש, בין באונס בין ברצון. וגוי ועבד הבאין על הממזרת, הולד ממזר. והממזר הבא על הגויה, הולד גוי. נתגייר, הרי הוא כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה, הולד עבד. שיחררו, הולד כשר כשאר עבדים משוחררים, ומותר בבת ישראל. (ד) זה הכלל, בן הבא מן העבד או מן הגויד או מן השפחה או מן הגויה, הרי הוא כאמו, ואין משגיחין על האב:
לפי דבר זה התירו לממזר שישאה שפחה כדי לטהר את בניו, שהרי הוא משחרר אותן ונמצאו בני חורין, ולא גזרו על השפחה לממזר מפני תקנת בנים:
(ה) מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש, אותו הבן אין לו תקנה, מפני שצד עבדות וצד ממזרותו מעורבין בו. לפיכך אסור בשפחה, ונמצאו בניו כמותו לעולם: (ו) גוי הבא על השפחה שטבלה, הרי זה עבד, ועבד שטבל שבא על גויה, הולד גוי, הלוךז אחר האם. אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין, הולד הולךח אחר הזכר: (ז) ממזר מותר לישא גיורת, וכן הממזרת מותרת לגר, והבנים משניהן ממזרים, שהולד הולך אחר הפגום, שנאמר ״בקהל י״י״ (דברים כ״ג:ג׳), וקהל גרים אינו קרוי קהל י״י. (ח) גיורת שנישאת לגר והולידו בן, אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה, הרי זה מותר בממזרת. וכן בבןט בנו, עד שישתקע שם גיותוי ממנו ולא ייודע שהוא גר, ואחר כך ייאסר בממזרת. ואחד הגרים ואחד עבדים משוחררים, דין אחד לכולן. (ט) גר שנשא בת ישראל, או ישראל שנשא גיורת, הולד ישראל לכל דבר, ואסור בממזרת: (י) שלשה ממזרים הן, ממזר ודאי, וממזר ספק, וממזר מדברי סופרים. אי זה הוא ממזר ודאי, זה שבא מן הערוה הודאייתיא, כמו שביארנו. וממזר ספק, זה הבא מספק ערוה, כגון הבא על אשה שנתקדשה ספק קידושין, או נתגרשה ספק גירושין, וכיוצא בהן:⁠יב
האשה ששמעה שמת בעלה, ונישאת, והרי בעלה קיים, ובא בעלהיג עליה והיא תחת השני, הרי הבן ממזר מדברי סופרים:
(יא) פנויה שנתעברה מזנות, אמרו לה, מה הוא העובר הזה או הולדיד הזה, אם אמרה, בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, הרי זו נאמנת, והבן כשר, ואף על פי שרוב העיר שזנתה בה פסולים. (יב) ואם לא נבדקה אמו עד שמתה, או שהיתה חרשת או אילמת או שוטה, או שאמרה, לפלוני הממזר נבעלתי, או לפלוני הנתין נבעלתיטו, אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו, הרי זה הולדטז ספק ממזר, כשם שזינת עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחר. וזה הוא הנקרא שתוקי, שמכיר את אמו, ואינו מכיר את אביו ודאי: (יג) וכן, הבן הנמצא בשוק, והוא הנקרא אסופי, הרי זהיז ספק ממזר, שאין אנו יודעין מה הוא: (יד) פנויה שזינתה, ואמרה, בן זה בן פלוני הוא, אם אותו פלוני כשר, הרי הבן כשר, ואינה נאמנת להיות זה בנו של פלוני. וייראה לי שחוששין לדבריה, ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק. ואם אותו פלוני ממזר, אינה נאמנת להיות הבן ממזר ודאי על פיה, כמו שביארנו, אלא יהיה הבןיח ספק ממזר: (טו) אבל האב שהוחזק שזה בנו, ואמר, בני זה ממזר הוא, נאמן. ואם יש לבן בנים, אינו נאמן, שלא האמינה אותו תורה אלא על בנו, שנאמר ״כי את הבכור בן השנואה יכיר״ (דברים כ״א:י״ז), יכירנו לאחרים, (טז) וכשם שנאמן לומר בני זה בכור, כך נאמן לומר שהואיט ממזר, או בן גרושה, או בן חלוצה:
וכן, אם היתה אשתו מעוברת, נאמן לומר עובר זה אינו בני, וממזר הוא, ויהיה ממזר ודאי. והאומר על עצמו שהוא ממזר, נאמן לאסור עצמו בבת ישראל, ואסור בממזרת עד שייודעכ שהוא ממזר. ובנו כמוהו. ואם יש לו בני בנים, אינו נאמן לפסול בני בניו, ולא יפסול אלא עצמו:
(יז) ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה, הרי הולד בחזקת ממזר, ואסור בבת ישראל, ואסור בממזרת. ואם נבדקה אמו ואמרה, מארוסי נתעברתי, נאמנת, והולד כשר. ואם הכחישה הארוס ואמר, מעולם לא באתי עליה, הרי הולד ממזר, שאפילו היה בחזקת בנו ואמר, בני זה ממזר, נאמן. והאשה אינה בחזקת זונה, אלא נאמנת לומר, לארוסיכא נבעלתי, ואינה זונה, ואם נישאת לכהן לא תצא, וולדה ממנו כשר: (יח) היו העם מרננין אחריה והיא ארוסה, עם ארוסה ועם אנשים אחרים, אף על פי שבא עליה ארוסה בבית חמיו, הרי זה ספק ממזר, כשם שהפקירה עצמה לארוסה, הפקירה לאחרים. ואם נבדקה ואמרה, עובר זה מארוסי, הרי זה כשר, כמו שביארנו: (יט) אשת איש שהיתה מעוברת, ואמרה, עובר זה אינו מבעלי, אינה נאמנת לפסלו, והרי הבן בחזקת כשרות, שלא האמינה תורה אלא האב. אמר האב אינו בנוכב, או שהיה בעלה במדינת הים, הרי זה בחזקת ממזר. ואם אמרה, מגוי ועבד נתעברתי, הרי הולד כשר, שאין הבעל יכול להכחישה בדבר זהכג. ואין העובר משתהה במעי אמו יתר על שנים עשר חודש: (כ) אשת איש שיצא עליה קול שהיא מזנהכד תחת בעלה, והכל מרננין אחריה, אין חוששין לבניה שמא ממזרין הן, שרוב בעילות אצל הבעל, ומותר לישא בתה לכתחילה. אבל היא עצמה, חוששין לה משום זונה. ואם היתה פרוצה יתר מדאי, אף לבניה חוששין: (כא) דין תורה שספק ממזר מותר לבוא בקהל י״יכה, שנאמר ״לא יבוא ממזר בקהל י״י״ (דברים כ״ג:ג׳), ממזר ודאי אסור לבוא בקהל, ולא ספק. אבל חכמים עשו מעלה בייחוסיןכו, ואסרו כלכז הספיקות לבוא בקהל. לפיכך ממזר ודאי מותר לישא ממזרת ודאית, אבל ממזר ספק, או שתוקי, או אסופי, אסור לישא בת ישראל, (כב) ואסור לישא ממזרת, ואפילו ממזרת מספק אסורה לו, שמא אחד מהן אינו ממזר והשני ממזר ודאי. וממזר של דבריהם מותר לישא ממזרת של דבריהם:
וכן שאר הספיקות אסורין לישא זה מזה.
(כג) כיצד, שתוקים ואסופים וספק ממזרים אסורין לבוא זה בזהכח. ואם נשאו, לא יקיימו, אלא יוציאו בגט, והולד ספק כאבותיו. ואין לספיקות אלו תקנה אלא שישאו מן הגרים, והולד הולך אחר הפגום. (כד) כיצד, שתוקי או אסופי שנשא גיורת או משוחררת, או גר ומשוחרר שנשאו שתוקית או אסופית, הולד שתוקי או אסופי: (כה) האסופי שנמצא בעיר שיש בה גויים, בין שהיה רוב גויים או רוב ישראל, הרי זה ספק גוי לענין ייחוסין. קידש אשה, צריכה גט מספק. מי שהרגו, אינוכט נהרג עליו. (כו) הטבילוהו בית דין לשם גירות, או שטבל משהגדיל, הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל:
היה רוב העיר גויים, מותר להאכילו נבילות וטריפותל. היה רובן ישראל, מחזירין לו אבידתו כישראל. מחצה למחצהלא, מצוה להחיותו כישראל, ומפקחין עליו את הגל בשבת. והרי הוא לענין נזקים ככל ספק ממון, המוציא מחבירו עליו הראיה:
(כז) ייראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה הראויה לולדלב, הואיל והאסופי הנמצא שם ספק גוי או ספק עבד, כשישא הגיורת כמו שאמרנולג, הרי זו ספק אשת איש, והבא עליה פטור, שאין הורגין מספקלד:
וכן ייראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שהיא ערוה עליו, הרילה היא ספק אשת איש, שאין קידושין תופסין בעריות.
(כח) ואי זו היא האשה שאפשר שתהיה ערוה עליו, כל אשה שהיה אביה או אחיה קיים כשנתעברה בו אמו, וכל אשה שנתגרשה או נתאלמנה, שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו: (כט) ומניין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו, שהרי הכשר שנבדקה אמו אינו אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו, והרי נאמר בתורה ״אל תחלל את בתך להזנותה״ (ויקרא י״ט:כ״ט), ואמרו חכמים שאם ייעשה זה, נמצא האב נושא בתו ואח נושא אחותו, ואילו היה הדין שכל מי שאינו יודע אביו בודאי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו, לא היינו באים למידה הזאת לעולם, ולא היתהלו הארץ מלאה זימה:
הא למדת שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר בספק, עד שייודע בודאי שזו ערוה עליו, שאם אתה אומר כן, כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהן היו אסורין להינשא בכל מקום שמא יפגעו בערוה:
(ל) הולד שהיה מושלך בדרך, ובא אחד ואמר, בני הוא ואני השלכתיו, נאמן. וכן אמו נאמנת. נאסף מן השוק, ובאו אביו ואמולז אחר כן ואמרו, בננו הוא, אין נאמנין, הואיל ויצא עליו שם אסופי. ובשני רעבון נאמנין, שמפני רעב השליכוהו, והן רוצין שיזונו אותולח אחרים, ולפיכך שתקו עד שנאסף: (לא) נמצא הולד מהול, או שהוחתל, או שהומלח, או שהיה הכוחל בעיניו, או הקמיעין בצוארו, או שנמצא תחת אילן מסובך שאין חיה נכנסת לו והיה סמוך לעיר, או שנמצא בבית הכנסתלט הסמוך לעירמ, או בצידי רשות הרבים, אין בומא משום אסופי, מאחר שהן משמרין אותו שלא ימות, בחזקת כשר הוא. אבל אם נמצא מושלך באמצע הדרך, או רחוק מן העיר אפילו תחת אילן או בבית הכנסת, או שנמצא תלוי באילן מקום שחיה מגעת לו, הרי זה אסופי: (לב) נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא, או לוי, או נתין, או ממזר, מפני שלא הוחזק, ואין אנו יודעין ייחוסומב. במה דברים אמורים, בשהוחזקה בנאמנות, ולא ערער עליה אדם. אבל אם ערער עליה אפילו אחד ואמר, בשקר מעידה, אינה נאמנת, והרי הבן בחזקת כשר, ואין לו ייחוס: (לג) דבר ברור שהשתוקי אסור לישא שתוקית, והאסופי אסור באסופית, מפני שהן ספיקות. אבל ממזרין ודאין ונתינים, מותרין לבוא זה בזה, והולד ממזר. ושתוקי ואסופי מותר בנתינים כשאר גריםמג, והולד ספק ממזרמד:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ת2: ממזרות. וכך ד (גם פ).
ב ד (גם פ) [מ׳על׳]: באלמנה. שינוי לשון לגריעותא.
ג ד: פנויה. אך בהמשך: באשת איש.
ד כך ת3-1. בא׳ לית מ׳או׳.
ה ת2-1: לישא. וכך ד (גם פ, ק).
ו ד (גם פ) [מ׳עבדות׳]: ממזרות וצד כשרות. ולנוסח הפנים יש להבין שצד עבדות מתייחס לאב ולא לבן.
ז ד (גם פ, ק): הלך. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ח ד (גם פ, ק) [מ׳הולד׳]: הלך. קיצור מכוון.
ט ת3-1: בבן בן. ד (גם פ, ק): בן בן.
י ד (גם ק): גירותו. אך בגמ׳ קידושין עה. כבפנים (בכתבי⁠־היד של הגמ׳; לפנינו: עבודת כוכבים).
יא ת3-1: הודאית. וכך ד (גם פ, ק).
יב בד׳ נוסף: מדברי סופרים כגון. אך בכתבי⁠־היד לית.
יג בד׳ נוסף: הראשון. אך בכתבי⁠־היד לית.
יד ת3: הילוד. וכך ד (גם ק).
טו בת3 לית. וכך ד (גם פ, ק).
טז ד (גם ק): הילוד. שינוי לשון שלא לצורך.
יז ת2- 3: הוא. וכך ד (גם פ, ק).
יח בת3-2 לית. וכך ד (גם פ, ק).
יט ד: בני זה. שינוי לשון שלא לצורך.
כ בד׳ נוסף: ודאי. אך ׳שייודע׳ היינו ודאי.
כא ד: לארוס. שינוי לשון לגריעותא.
כב ת3-2: בני. וכך ד (גם פ).
כג ד (מ׳בדבר׳): בדבריה. שינוי לשון שלא לצורך.
כד ד (מ׳שהיא׳): שהיתה זונה. שינוי לשון לגריעותא.
כה בת3 לית. וכך ד (גם פ, ק).
כו ד (גם פ): ביוחסין. ע׳ לעיל יג, י הערה 6.
כז ד: גם. שינוי לשון שלא לצורך.
כח ד: עם זה. שינוי לשון לגריעותא.
כט ד: לא היה. שינוי לשון מאימת הצנזורה.
ל בד׳ לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.
לא ד: על מחצה. אך במשנה מכשירין ב, ז בכ״י שהוגה מכ״י רבנו כבפנים.
לב ת2: לילד. וכך ד (גם פ).
לג ד: שביארנו. שינוי לשון שלא לצורך.
לד ד: על ספק. שינוי לשון לגריעותא.
לה ד: והרי. ושיבוש הוא.
לו ד (גם ק): תהיה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
לז ד: ואמר. וטעות הדפוס היא.
לח ד (גם ק): אותם (ק בנו״ן). אך מוסב על הולד.
לט כך ת3-1. א: הכניסת. וכן לקמן.
מ ד: לר״ה. נשתרבב מההמשך.
מא ד: כאן. שינוי לשון לגריעותא.
מב ד: יחוסן. אך מוסב על הבן.
מג ד: (מ׳כשאר׳): ובשאר הגרים. שינה את המשמעות.
מד בד׳ (גם ק) לית. וחסרון הניכר הוא.
E/ע
הערותNotes
(ג) [א] בירושלמי איתא דאפ״ה אם היתה הולד נקבה פסולה מן הכהונה וכן משמע קצת בתלמוד דידן פרק החולץ עיין שם ע״כ: [ב] בקידושין פרק האומר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון דאמר יכולים ממזרין ליטהר ודלא כרבי אליעזר דאמר הרי זה עבד ממזר: (ז) [ג] כרבי יוסי לגבי רבי יהודה הכי פסיק תלמודא פרק י׳ יוחסין: (יא) [ד] עיין בתשובה ספר נשים סימן ל׳ ע״כ: [ה] אמר רבא הלכה כאבא שאול ע״כ: (טו) [ו] פרק עשרה יוחסין ופרק החולץ כרבי יהודה ודלא כרבנן דאמרי אינו נאמן דמסיק פרק יש נוחלין דהלכה כר׳ יהודה וכן בפרק החולץ מייתי עובדא דעביד רבי יהודה כשמעתין ואמר רבי יהודה נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול ואמר רבי יוחנן לא גדול גדול ממש וכו׳ אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול אביאסף ע״כ: [ז] עיין בהלכות נחלות פרק רביעי ע״כ: (יז) [ח] וכן נראה לר״י ודלא כה״ג שפסקו דאינו נאמן לשוייה ממזר ועיין בסימן ד׳ ע״כ: [ט] סוף פרק אלמנה לכהן גדול ובפ״ק דכתובות ע״ש ובאביאסף סימן ע״ו: (כב) [י] כרב דאמר הלכה כר״א דאמר ודאן בספיקן וספיקן בספיקן אסור ודלא כשמואל דאמר הלל שונה עשרה יוחסין עלו מבבל ומותרין לבא זה בזה ע״כ: * [הטור הביא שם לשון זה וכתב בסוף ז״ל ונ״ל דאפילו ברוב עובדי כו״ם מפקחין עליו הגל בשבת ואין מצווין עליו להחיותו ולפרנסו אלא ברוב ישראל ולענין ניזקין אפילו ברוב ישראל ואם נגח תורא דישראל לתורא דידיה פטור ואם נגח תורא דידיה לתורא דישראל פלגא משלם ליה ואידך פלגא אמר אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואשלם לך אפילו במחצה עובדי כו״ם ומחצה ישראל עכ״ל]:בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144