Kesef Mishneh Korban Pesach 2 – כסף משנה קרבן פסח ב‏ – Mishneh Torah

(א) אין שוחטין את הפסח אלא למנוייו, שנאמר ״תכסו על השה״ (שמות י״ב:ד׳), מלמד שהן מתמנין^א עליו כשהוא חי. ואלו המתמנין על הפסח הן הנקראין בני חבורה. (ב) ויחיד^ב ששחט את הפסח לעצמו, כשר, והוא שיהיה ראוי לאכול את כולו. ומשתדלין שלא יישחט לכתחילה על יחיד, שנאמר ״יעשו אותו״ (שמות י״ב:מ״ז): (ג) אין שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול. היה אחד מבני חבורה קטן או זקן או חולה, אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו, ואם לאו אין שוחטין עליו, שנאמר^ג ״איש לפי אכלו״ (שמות י״ב:ד׳), עד שיהיה ראוי לאכול. אפילו חבורה של מאה, ואין כל אחד מהן יכול לאכול כזית, אין שוחטין עליהם: (ד) אין עושין חבורה נשים ועבדים^ד, או קטנים ועבדים, מפני קלות שתהיה^ה ביניהן, אבל עושין חבורה כולה^ו נשים, אפילו בפסח שני, או כולה עבדים. ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל בני חבורה^ז, לא שתהיה חבורה כולה קטנים, שאינן בני דעת:
וכן, אין עושין חבורה כולה חולין או זקנים או אוננין, אף על פי שהן יכולין לאכול, הואיל ואכילתן מעוטה שמא ישאירו הפסח ויביאוהו לידי פסול^ח. ואם עברו ושחטו על חבורה זו, כשר. וכן, אין עושין חבורה כולה גרים, שמא^ט ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול. ואם שחטו עליהן, כשר: (ה) שחטו שלא למנוייו, או למי שאין כל אחד מהן יכול לאכול כזית, או ששחטו לערלים או לטמאים, פסול. שחטו למי שיכול לאכול ולמי שאינו יכול לאכול כזית, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטהורין ולטמאין, כשר, שאלו הראויין לו אוכלין כהלכה, והאחרים כאילו לא חשב עליהן: (ו) שחטו למולין, וזרק דם^י לשם מולים וערלים, פסול, שהזריקה חמורה, שהיא עיקר הקרבן. שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים, פסול, שהרי יש מחשבת ערלים בזריקה. שחטו לאוכלין^יא לזרוק דמו שלא לאוכלין, הפסח כשר, ואין אדם יוצא בו ידי חובתו, לפי שאין מחשבת אוכלין בזריקה: (ז) מי שהוא בריא בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה, או חולה בשעת שחיטה ובריא בשעת זריקה, אין שוחטין וזורקין עליו, עד שיהיה בריא משעת שחיטה עד שעת זריקה: (ח) שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים, בין מדעתן בין שלא מדעתן. אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולין, ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים, ולא על ידי אשתו, אלא מדעתן. ואם שתקו ולא מיחו^יב, הרי זה מדעתן: (ט) שחט על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנעניים^יג, והלכו ושחטו הן לעצמן, יוצאין בשל רבן. (י) שחט על ידי אשתו, ובנו ובתו הגדולין, ועבדו ושפחתו העברים, ושחטו הן לעצמן, אין לך מיחוי גדול מזה^יד, ואינן יוצאין אלא בשל עצמן: (יא) האשה שהיא בבית בעלה, שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה, תאכל משל בעלה. היתה נחפזת לילך^טו בית^טז אביה ברגל הראשון הסמוך לנישואיה כדרך כל הבנות, ושחט עליה אביה ושחט עליה בעלה, תאכל משל אביה. מכאן ואילך, תאכל ממקום שהיא רוצה, והוא שתברור לה מקום שתרצה בשעת שחיטה. וכן, יתום ששחטו עליו אפטרופין, יאכל ממקום שהוא רוצה:
במה דברים אמורים, ביתום קטן, אבל גדול נעשה כממנה עצמו על שני פסחים, והממנה^יז עצמו על שני פסחים אינו אוכל אלא מן הנשחט ראשון. (יב) עבד של שני שותפין, בזמן שמקפידין זה על זה^יח, לא יאכל משל שניהן, ואם אינן מקפידין, ממקום שירצה יאכל. (יג) מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו עד שייעשה כולו בן חורין: (יד) עד כמה נמנין על הפסח, עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד. ונמנין עליו ומושכין את ידיהן ממנו עד שיישחט. כיון שנשחט, אינו יכול למשוך את ידו, שהרי נשחט עליו:
נמנו עליו, וחזרו אחרים ונמנו עליו, ראשונים שיש להן כזית אוכלין ופטורין^יט מלעשות פסח שני, ואחרונים שרבו עד שלא נמצא בו כזית לכל אחד אינן אוכלין, וחייבין לעשות פסח שני: (טו) הממנה אחרים עמו על חלקו ולא ידעו בהם בני חבורה, הרי בני החבורה רשאין ליתן לו חלק^כ אחר שייצלה בעת האכילה, ובני החבורה אוכלין משלהן, והוא אוכל חלקו^כא עם האחרים שמינה עליו^כב:
וכן, בני חבורה שהיה אחד מהם גרגרן, רשאין להוציאו מהן, ונותנין לו חלקו ויאכלהו^כג בחבורתו. ואם אינו זולל אינן רשאין ליחלק:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קרבנות מוקדש לזכרם האהוב של אב ובתו,
ד"ר דוד יעקב הלוי אפלבאום ונאוה אפלבאום, הי"ד,
שנרצחו על ידי מחבלים בערב חתונתה של נאוה בירושלים, י"ג אלול תשס"ג.

הערות

^א ד (מ׳שהן׳): שמתמנים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ב ד: יחיד. אך אין כאן הלכה חדשה.

^ג כך ת1. בא׳ לית.

^ד כך ת1. א: עבדים.

^ה ד (מ׳קלות׳): שלא תהיה קלות ראש. רצה ״לתקן״ את לשון רבנו, ויצא לו ההפך (במקום: כדי שלא תהיה וכו׳).

^ו כך ת1. א: כללה. אך בסמוך ׳כולה׳, וכ״ה בגמ׳ פסחים צא. ד: כלם. אך גם בו בסמוך ׳כולה׳.

^ז ת1: החבורה. וכך ד (גם פ).

^ח ד: פיסול. וכן לקמן. אך בכ״מ במשנה בכ״י רבנו כבפנים, ונראה שהפ״א שוואית.

^ט ע׳ ר״י קורקוס שבגירסה שהיתה לפניו נוסף כאן: לא. וכ״ה גירסת ר״ח בפסחים צא:, אך בגמ׳ לפנינו, וכן ברש״י ובתוס׳, כבפנים.

^י ת1: דמו. ד (גם פ): הדם.

^יא ת1: לאוכליו. וכן בסמוך. וכ״ה לפנינו בגמ׳ פסחים עח:. וכך ד (גם פ, ק).

^יב כך ת1, וכ״ה בכל מקום במשנה בכ״י רבנו, כגון פסחים ד, ח. א: מיחאו.

^יג ת1: הכנענים. וכך ד (גם פ, ק).

^יד כך ת1. בא׳ לית.

^טו ד: ללכת. אך בגמ׳ פסחים פז. כבפנים.

^טז ת1: לבית. וכך ד (גם פ, ק). אך ע׳ בראשית יב, טו, וכמוהו רבים.

^יז כך ת1. א: והממונה.

^יח בד׳ נוסף: שלא יגנבנו. וכך היה לפני ה׳כסף משנה׳, והוצרך לומר שרבנו פירש שלא כרש״י, ע״ש. אך בכתבי⁠־היד לית.

^יט כך ת1. א: ופוטרין.

^כ ת1: חלקו. וכך ד (גם פ, ק).

^כא כך ת1. א: חלקום.

^כב בת1 נוסף: בחבורה שניה. וכך ד (גם פ. ק: חבורה שניה).

^כג כך ת1. א: ויאכלוהו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון