Kesef Mishneh Maakhalot Asurot 1 – כסף משנה מאכלות אסורות א‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) מצוות עשה הן^א הסימנין שמבדילין בהן בין בהמה וחיה ועוף ודג וחגב^ב שמותר לאכלן, ובין שאין מותר לאכלן, שנאמר ״והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור״ (ויקרא כ׳:כ״ה),⁠^ג ״להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל״ (ויקרא י״א:מ״ז): (ב) סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה, והן שני סימנין, מפרסת פרסה, ומעלת גרה, עד שיהיו שניהם. וכל בהמה וחיה שהיא מעלת גרה, אין לה שיניים בלחי העליון. וכל בהמה שהיא מעלת גרה, הרי היא מפרסת פרסה, חוץ מן הגמל. וכל בהמה שהיא מפרסת פרסה, הרי^ד היא מעלת גרה, חוץ מן החזיר: (ג) לפיכך המוצא בהמה במדבר ואינו מכירה, ומצאה חתוכת הפרסות, בודק בפיה, אם אין לה שיניים למעלה, בידוע שהיא טהורה, והוא שיכיר גמל. מצא בהמה שפיה חתוך, בודק בפרסותיה, אם היא שסועה, טהורה, והוא שיכיר חזיר:
מצא פיה חתוך ורגליה חתוכות, בודק בה אחר שחיטתה^ה בכנפי העוקץ, אם מצא בשרה שם מהלך שתי וערב, טהורה, והוא שיכיר ערוד, שכן הוא בשרו מהלך^ו שתי וערב: (ד) בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, אף על פי שאינו מפריס פרסה ולא מעלה גרה, אלא כמין סוס או חמור לכל דבר, הרי הוא^ז מותר באכילה. במה דברים אמורים, בשילדה בפניו^ח. אבל אם הניח פרה מעוברת בעדרו, ובא ומצא כמין חזיר כרוך אחריה, אף על פי שהוא יונק ממנה, הרי זה ספק ואסור באכילה, שמא מן הטמאה נולד ונכרך אחר הטהורה: (ה) בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אף על פי שהוא מפריס פרסה ומעלה גרה, והרי הוא כמין שור לכל דבר, או כמין שה, הרי זה אסור באכילה, שהגדל מן הטמא^ט טמא, והגדל מן הטהור^י טהור. לפיכך^יא דג טמא הנמצא במעי דג טהור, אסור, ודג טהור הנמצא במעי דג טמא, מותר, לפי שאינו^יב גידוליו, אלא בלעו: (ו) בהמה טהורה שילדה, או שנמצא בה, בריה שיש לה שני גבין ושתי שדרות, אסורה באכילה, וזו היא השסועה האמורה^יג בתורה, שנאמר ״את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה״ (דברים י״ד:ז׳), כלומר בריה שנולדה שסועה לשתי בהמות. (ז) וכן, בהמה שנמצא בה דמות עוף, אף על פי שהוא עוף טהור, הרי זה אסור באכילה. לא הותר מין^יד הנמצא בבהמה אלא מה שיש לו פרסה: (ח) אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה חוץ מעשרת המינים המנויין בתורה, שלשה מיני בהמה, והן שור שה ועז, ושבעת^טו מיני חיה, אייל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר, הן ומיניהן, כגון שור הבר והמריא שהן ממין השור. וכל העשרה מינין ומיניהן מעלה גרה ומפריסי^טז פרסה, לפיכך מי שהוא מכירן אינו צריך לבדוק לא בפה ולא ברגלים: (ט) אף על פי שכולן מותרין באכילה, צריכין אנו להבדיל בין בהמה טהורה וחיה טהורה, שהחיה חלבה מותר, ודמה טעון כיסוי, והבהמה הטהורה חלבה בכרת, ואין דמה טעון כיסוי. (י) וסימני חיה מפי השמועה הן:
כל מין שהוא מפריס פרסה ומעלה גרה, ויש לו קרנים מפוצלות, כגון האייל, הרי זה חיה טהורה בודאי. וכל שאין קרניו מפוצלות, אם היו קרניו כרוכות כקרני השור, וחדוקות^יז כקרני העז, ויהיה החדק^יח מובלע בהן, והדורות כקרני הצבי, הרי זו חיה טהורה. עד^יט שיהיו בקרנים שלשה סימנין אלו, כרוכות וחדוקות והדורות: (יא) במה דברים אמורים, במין שאינו מכירו, אבל שבעת מיני חיה האמורין בתורה, אם היה מכיר אותן, אפילו לא מצא לו קרנים, הרי זה אוכל חלבו, וחייב לכסות דמו: (יב) שור הבר מין בהמה הוא. והקרש, אף על פי שאין לו אלא קרן אחת, הרי הוא חיה. וכל ספק^כ שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה, חלבו אסור, ואין לוקין עליו, ומכסין את דמו. (יג) כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה, הוא הנקרא כוי, חלבו^כא אסור, ואין לוקין עליו, ומכסין את דמו. ואין מין טמא מתעבר ממין טהור כלל: (יד) סימני עוף טהור לא נתפרשו מן התורה, אלא מנה מינין^כב טמאים בלבד, ושאר מיני העוף מותרין. והמינים האסורין ארבעה ועשרים מין^כג, ואלו הן, נשר, פרס, עזניה, דאה, והיא הראה האמורה במשנה תורה, ואיה, והיא הדיה האמורה במשנה תורה, ומין האיה, שכן כתוב בה ״למינה״ (ויקרא י״א:י״ד), מכלל שהן שני מינין, ועורב, וזרזיר, שכן נאמר בעורב ״למינו״ (ויקרא י״א:ט״ו), להביא את הזרזיר, ויענה, ותחמס, ושחף, ונץ, ושדצקא^כד, והוא ממין^כה הנץ, שכן כתוב בו ״למינהו״ (ויקרא י״א:ט״ז), וכוס, ושלך, וינשוף, ותנשמת, וקאת, ורחם^כו, חסידה, והאנפה, ומין האנפה, שכן כתוב בה ״למינה״ (ויקרא י״א:י״ט), והדוכיפת, והעטלף, הרי ארבעה ועשרים^כז: (טו) כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן, הרי זה אוכל כל^כח עוף שאינו מהן, ואין צריך בדיקה. ועוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור. ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, והוא שהוחזק אותו הצייד שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן: (טז) מי שאינו מכירן ואינו יודע שמותיהן, בודק בסימנין אלו שנתנו חכמים, כל עוף שהוא דורס ואוכל, בידוע שהוא מאלו המינין וטמא. ושאינו דורס ואוכל, אם יש בו אחד משלשה סימנין^כט, הרי זה עוף טהור, ואלו הן, אצבע יתירה, וזפק^ל, והיא המוראה, או שיהיה קורקבנו נקלף ביד: (יז) לפי שאין בכל אלו המינין האסורין מין שאינו דורס ויש בו אחד משלשה סימנין אלו, חוץ מפרס ועזניה, ופרס ועזניה אינן מצויין ביישוב, אלא במדברות איי הים הרחוקות עד מאד שהן סוף היישוב: (יח) היה הקורקבן נקלף בסכין ואינו נקלף ביד, ואין בו סימן אחר, אף על פי שאינו דורס, הרי זה ספק. היה חזק ודבק, והניחו בשמש ונתרפה ונקלף ביד, הרי זה מותר: (יט) אמרו הגאונים שמסורת^לא בידיהן שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד, אלא אם כן^לב היה אותו סימן שייקלף קורקבנו ביד. אבל^לג אינו נקלף ביד, אף על פי שיש לו זפק או אצבע יתירה, מעולם לא התירוהו: (כ) כל עוף שחולק את רגליו כשמותחין לו חוט, שתים לכאן ושתים לכאן, או שקולט מן האויר ואוכל באויר, הרי זה דורס, וטמא. וכל השוכן עם הטמאים ונדמה להן, הרי זה טמא: (כא) מיני חגבים שהתירה תורה, שמונה, ואלו הן, חגב, ומין חגב, והיא הדבנית^לד, חרגול, ומין חרגול, והיא עצרוניא^לה, ארבה, ומין ארבה, והיא ציפורת כרמים, סלעם, ומין סלעם, והיא יחנה^לו ירושלמית: (כב) מי שהוא בקי בהן ובשמותיהן, אוכל. והצייד נאמן עליהן, כעוף. ומי שאינו בקי בהן, בודק בסימנין, ושלשה סימנין יש בהן^לז, כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים שחופות רוב אורך גופו ורוב הקף גופו, ויש לו שני כרעים לנתר בהן, הרי זה מין טהור. ואף על פי שראשו ארוך ויש לו זנב, אם היה שמו חגב, טהור: (כג) מי שאין לו עכשיו כנפים או כרעים, או שאין לו כנפים החופות את רובו, ועתיד לגדל אותן אחר זמן כשיגדיל, הרי זה מותר מעתה: (כד) ובדגים שני סימנין, סנפיר, וקשקשת. וסנפיר הוא שפורח בו, וקשקשת היא הדבוקה בכל גופו. וכל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. אין לו עכשיו, וכשיגדיל יהיו^לח לו, או שיש לו קשקשת כשהוא בים, וכשיעלה ישיר קשקשיו, הרי זה מותר. ומין שאין קשקשיו חופין^לט את כולו, מותר. אפילו אין בו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחת, הרי זה מותר:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א בת1 תוקן ל: לידע. וכך ד (גם פ).

^ב ד (מ׳ודג׳): ודגים וחגבים. אך הקודמים הם בלשון יחיד.

^ג בד׳ (גם פ) נוסף: ונאמר. אך בכתבי⁠־היד לית.

^ד בד׳ (גם ק) לית. וחסרון המורגש הוא.

^ה ד: ששחטה. שינוי לשון שלא לצורך.

^ו בת2 נמחק. וכך ד (גם פ).

^ז ד (גם פ, ק): זה. שינוי לשון שלא לצורך.

^ח ד: לפניו. שינוי לשון לגריעותא.

^ט ד: הטמאה. אך במשנה בכורות א, ב בכ״י רבנו כבפנים.

^י ד (׳והגדל׳): ומן הטהורה. קיצר ושינה, כבהערה הקודמת.

^יא בד׳ הוקף בסוגריים, וע׳ ׳לחם משנה׳, אך בכתבי⁠־היד ישנו.

^יב ד: שאין. שינוי לשון לגריעותא.

^יג ד (גם פ): שנאסרה. שינוי לשון שלא לצורך.

^יד ת1: מן. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה גם בת2, ותוקן כבפנים.

^טו ת2-1: ושבעה. וכך ד.

^טז ד: ומפריס. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יז ד: וחרוקות. וכן לקמן. וכ״ה לפנינו בגמ׳ חולין נט:, אך בכמה כי״י שם, וכן ב׳ערוך׳ ערך ׳חדק׳, כבפנים.

^יח ד: החרק. כבהערה הקודמת.

^יט ד: ובלבד. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^כ בת3-2 לית, וכן בשאלה ששאלו את ר׳ יהושע הנגיד (סי׳ מ״א). וכך ד (גם פ, ק).

^כא ת2-1: וחלבו.

^כב ד: מנין. וטעות הדפוס היא.

^כג ד: הן. שינוי לשון שלא לצורך.

^כד מנוקד בא׳: ושַדַצְקָא. ת2: ושורניקא. ד: ושרנקא. ולפנינו בגמ׳ חולין סג.: שורינקא. ת1 (מ׳ונץ׳ עד ׳והוא׳): ושדצקא ונץ ושורניקא הוא. והוא צירוף של שתי גירסאות.

^כה ת3-2: מין. וכך ד (גם פ, ק).

^כו ד: ורחמה. אך רבנו נקט את השמות שבס׳ ויקרא.

^כז בד׳ (גם פ, ק) לית מ׳הרי׳. אך בכתבי⁠־היד ישנו.

^כח בד׳ לית. חיסר את ההדגשה.

^כט בת3-1 נוסף: אלו. וכך ד (גם פ, ק).

^ל בת2 תוקן ל: או זפק. וכך ד (גם פ, ק).

^לא בד׳ נוסף: היא. ואין בכך צורך.

^לב בת3-2 לית. וכך ד (גם ק).

^לג בת3-1 נוסף: אם. וכך ד (גם פ, ק).

^לד ת2-1: הדובנית. ד (מ׳והיא׳): והוא הרזבנית. וכ״ה לפנינו בגמ׳ חולין סה., אך בכמה כי״י שם כבפנים.

^לה ת2: עצרניא. ד (מ׳והיא׳): והוא ערצוביא. וכ״ה לפנינו בגמ׳ חולין שם.

^לו ת2-1: יוחנא. וכך ד. וכ״ה לפנינו בגמ׳ חולין שם, אך בכמה כי״י שם ׳יוחנה׳.

^לז ת3-1: להן.

^לח ת1, ת3: יהיה. וכך ד (גם ק).

^לט ד (גם פ) [מ׳ומין׳]: ומי שאין לו קשקשים החופין. שינוי לשון לגריעותא.

(ו) בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה שתי גבין ושתי שדרות וכו׳ – קשה לי דכיון דקי״ל כרב בריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה וכו׳ לא ה״ל לכתוב או שילדה: (ח) אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם וכו׳ – כתב ה״ה פרק א״ט תניא רבי אומר וכו׳ אבל מה שמנה התאו בכלל חיה וכתב שור הבר מין בהמה איני יודע לתרץ לפי גירסת ספרינו עכ״ל. ואני אומר אם כוונתו על חילוף גירסת הספרים משום הא לא קשיא שכבר כתב הרשב״א בחידושיו דאפשר שרבינו לא היה גורס אלא ודילמא מינא דזמר נינהו. לפי האמת אפילו לאותה גירסא קשה דהא אמרי דרבנן סברי דמדמתרגמינן תורבלא מין בהמה ועל כרחך אתאו הוא דקאמר מתרגמינן תורבלא וכיון דפסק כרבנן דשור הבר מין בהמה הוא אם כן תאו מין בהמה היא והוה ליה ארבעה מיני בהמה וששה מיני חיה. וא״כ ל״ש אי גרסינן ודילמא מינא דתאו נינהו ל״ש אי ל״ג ליה לעולם קשיא מ״ש המגיד אבל מה שמנה התאו בכלל חיה וכתב שור הבר מין בהמה איני יודע לתרץ לפי גירסת ספרינו עיין בספר כפתור ופרח פרק נ״ח: (י) וסימני חיה מפי השמועה הן וכו׳ וכל שאין קרניו מפוצלות אם היו קרניו כרוכות כקרני השור וכו׳ – ויש לתמוה על רבינו למה הצריך בו כל הסימנים הללו שיהיו כרוכות וחרוקות והדורות והוא דמיבלע חירקייהו דהא אמרינן עלה והיינו ספיקא דעיזא כרכוז וכיון דאסיקנא דעיזא כרכוז חלבו מותר תו לא צריכינן סימנא לאפוקי מעיזא כרכוז ואי ס״ל כרש״י שפירש דסימן דכרוכות הוא לאפוקי מעיזא כרכוז לא הוה ליה לכתוב שצריך שיהיו כרוכות ואי ס״ל כאידך פירושא שכתב הר״ן בשם רבינו תם דמיבלע חירקייהו הוא לאפוקי מעיזא כרכוז לא הוה ליה לכתוב ויהיה הרחק מובלע בהן. ומצאתי להרשב״א שתמה על רבינו תמיהא זו וכתב שאפשר שנסתפק הרב בפירוש ספיקא דעיזא כרכוז איזו היא ופסק מן הספק לחומרא לחזר אחר כל הסימנים הללו וצ״ע עכ״ל. וה״ה כתב ליישב תמיהא זו שרבינו מפרש דהיינו ספיקא דעז כרכוז כלומר שיש ספק אם יש לו כל הסימנים הללו לפי שאינם מובלעים כשאר חיות ע״כ. ודבריו צריכים ביאור ונראה שדעתו לומר דכרוכות והדורות וחרוקות ומיבלע חירקייהו בעינן וספיקא דעז כרכוז היינו מפני שאע״פ שיש בו כל הסימנים הללו מ״מ בליעת חרקיה אינו כ״כ כמו בליעת חירקייהו דשאר חיות ומספקא לן אי סגי בהאי הבלעה או דילמא כיון דלא מיבלע כ״כ כמו קרני שאר חיות לא מיקרי הבלעה. ולפי זה אע״ג דאסיקנא דעז כרכוז חלבו מותר היינו לומר דהבלעת חרקיה חשיבה הבלעה ולעולם כל הסימנים הללו צריכים הם: (יד) סימני עוף טהור לא נתפרש מן התורה וכו׳ והמינין האסורים כ״ד הן ואלו הן וכו׳ ז׳ עורב ח׳ זרזיר שכן נאמר בעורב למינו להביא את הזרזיר – עוד כתב רבינו וכל השוכן עם הטמאין ונדמה להם טמא. ודברים אלו סותרים זה את זה שהרי בפ׳ א״ט (חולין ס״ה) תניא אחרים אומר שכן עם טמאים טמא שכן עם טהורים טהור כמאן כרבי אליעזר דתניא ר׳ אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן. והשתא מ״ש רבינו להביא את הזרזיר הוי כר״א ומ״ש וכל השוכן עם טמאין ונדמה להם טמא הוי כחכמים דפליגי עליה. ואפשר לומר שרבינו מפרש דזרזיר אף לחכמים טמא שהוא שכן ונדמה ולא נחלקו אלא בטעם טומאתו דלרבנן אע״פ שהוא שכן לא היו מטמאים אותו אילו לא היה נדמה ולר״א מאחר שהוא שכן אע״פ שלא היה נדמה היו מטמאין אותו וא״ש שאנו ממעטים המחלוקת בין ר״א וחכמים. ויש הוכחה לפירוש זה מדגרסינן בגמרא (דף ס״א:) אמר רב נחמן היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור לא היה בקי בהן ובשמותיהן בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ותו לא והתניא (עורב זה עורב) למינו ר״א אומר להביא את הזרזיר וכו׳ אלא עורב וכל מין עורב ואם איתא דרבנן מטהרי בזרזיר מאי מקשי לר״נ הא הוא דאמר כרבנן א״ו לכ״ע טמא הוא ולא איפליגו אלא בטעם טומאתו אם הוא מפני שהוא שכן אצל עורב או אם הוא מפני שהוא שכן ונדמה ואין לסתור פי׳ זה מדתניא התם עורב זה עורב למינו ר״א אומר להביא את הזרזיר א״ל לר״א והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן מפני שיש להן זפק אמר להם אף הם עתידין ליתן (עליהם) את הדין דמשמע דרבנן שרו זרזיר דאיכא למימר אדרבה משם ראיה מדלא קאמר בהדיא וחכמים מטהרין משמע דלא פליגי עליה רבנן אלא שלפי שר״א היה בעל המאמר רצו תלמידיו לדעת אם יש חולקין עליו ולפיכך הקשו לו תלמידיו מאנשי תמרתא לראות אם ישיב להם שהיו עושים כחכמים החולקים עליו וכשהשיב להם שהם עתידין ליתן את הדין ידעו דליכא מאן דפליג עליה דהזרזיר טמא הוא לכ״ע ואנשי תמרתא שהיו אוכלין אותו עתידים ליתן את הדין והדברים מוכיחים בפירוש שאם היו עושים כדברי מי שחולק עליו למה יתנו הדין אף אם יעשו כדברי יחיד וכדאמרינן במקומו של ר״י הגלילי היו אוכלין בשר בחלב ולא אמרו עליהם שהם עתידין ליתן את הדין א״ו כדאמרן בזרזיר לכ״ע אסור אלא שבני אותו כפר בלבד היו סומכין על דעת עצמן ואוכלין אותו. וא״ת הרי שנינו עוד שם דאמר למינהו להביא סנונית לבנה כר״א א״ל והלא אנשי גליל העליון אוכלין אותו מפני שקרקבנו נקלף אמר להם אף הם עתידין ליתן את הדין אלא עורב וכל מין עורב ומשמע התם בגמרא דחכמים פליגי אדר״א בסנונית והרי לא מצינו שנחלקו חכמים על ר״א בסנונית אלא ממה שאמרו לו והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו כשם שאמרו לו בזרזיר והלא אנשי כפר תמרתא אוכלים אותו וכיון דבסנונית משמע לן דפליגי חכמים עליה למה לא נאמר כן בזרזיר. י״ל דלעולם מלישנא דאמר ליה והלא בני מקום פלוני אוכלים אותו לא משתמע דרבנן פליגי עליה ולא אמרו דבסנונית פליגי רבנן עליה אלא משום דהוה קים להו הכי בקבלה. וא״ת הא איכא סנונית דהלכתא דאסירא ולמה לא מנאה רבינו דהא גרסינן בגמרא א״ר יהודה עוף המסרט כשר לטהרת מצורע וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר״א וחכמים אמר אמימר בחיורא כריסה כ״ע ל״פ דשריא כי פליגי בדירוקא כריסה ר״א אסר ורבנן שרו והלכתא כר״א מר זוטרא מתני הכי בדירוקא כריסה כ״ע ל״פ דאסור כי פליגי בדחיורא כריסה ר״א אסר ורבנן שרו והלכתא כרבנן דשרו. והשתא ללישנא קמא ירוקא כריסה אסירא לר״א והלכה כוותיה וללישנא בתרא ירוקא כריסה לכ״ע אסור וא״כ ה״ל לרבינו למנות סנונית דירוקא כריסה והא הוה עדיפא למימני שהוא אליבא דהלכתא בלי פקפוק מלמימני זרזיר דלפום פשטא לא אתי כהלכתא. י״ל שהרי כתב רש״י לל״ק דאמימר דפסק הלכתא כר״א דאסר לית דרבי יהודה דמכשר לה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב עכ״ל. וכיון דלל״ק טהורה לרב יהודה תו לא פסיקא ליה למימר סנונית לטומאה להדיא וטפי עדיף ליה למימני זרזיר דמשמע ליה שהוא טמא לכ״ע וכדפרישית. והשתא הרי״ף שכתב הא דאמרינן אפילו רבנן שוכן ונדמה קאמרינן וכתב בתר הכי ברייתא דמיתני סתמא למינו להביא את הזרזיר אתי שפיר דזרזיר לכ״ע טמא וכסתמא דברייתא בתרייתא והא דאמרינן בברייתא קמייתא אפילו תימא רבנן שוכן ונדמה קאמרי היינו לומר דזרזיר שוכן ונדמה הוא ומש״ה מטמאי רבנן וכמו שפירשתי לדעת רבינו שדעתו מסכמת לדעת רבו ולא כמו שפירש הר״ן שדעת הרי״ף לטהר הזרזיר הפך דעת רבינו: (כ) כל עוף וכו׳ – ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד מג׳ סימנין אלו ה״ז עוף טהור וכו׳ פירוש סוגיית ההלכה לדעת רבינו כתב הריב״ש בסימן קצ״א:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון