Maggid Mishneh Gezeilah vaAveidah 6 – מגיד משנה גזילה ואבידה ו‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) קורות ואבנים ועצים וכיוצא בהן ששטפן הנהר, אם נתייאשו הבעלים מהם, הרי אלו מותרין והם של מצילם, ואם אינו יודע אם נתייאשו הבעלים^א או לא נתייאשו, חייב להחזיר, ואין צריך לומר אם היו הבעלים מרדפין אחריהן: (ב) לפיכך המציל מן^ב הנהר, ומזוטו של ים, ומשלוליתו של נהר, ומן הגייס^ג, ומן הדליקה, ומן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הבורדלס^ד, אם ידע בודאי שנתייאשו הבעלים, הרי אלו שלו, ואם לא ידע, יחזיר: (ג) המציל מיד לסטיס^ה ישראלי^ו, הרי אלו שלו, מפני שסתם הדבר שנתייאשו הבעלים, ואם ידע שלא נתייאשו, חייב להחזיר. אבל המציל מיד לסטיס גוי או מוכס גוי, חייב להחזיר, שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים. ואם ידע בודאי שנתייאשו הבעלים^ז, הרי אלו שלו:
ומפני מה סתם לסטיס ישראל שנתייאשו^ח הבעלים וסתם גוי שלא^ט נתייאשו הבעלים^י, מפני שהבעלים יודעים שהגויים מחזירין מיד הגזלן אף על פי שאין שם עדים שגזל, אלא בראיות רעועות ובאמדן דעתם^יא: (ד) שחלים שצומחין^יב בתוך הפשתן, המלקט אותם כשהם לחים, אין בו משום גזל, מפני שהן מפסידין הפשתן על^יג בעל השדה. ואם יבשו, אסורין משום גזל, שכבר הפסידו מה שהפסידו. ואם היו על הגבול, אסורין ואפילו^יד כשהן לחים: (ה) כבר ביארנו בנזקי ממון שהמוציא תבנו וקשו לרשות הרבים, אין בהן משום גזל, אבל המוציא את הגלל לרשות הרבים, בין בשעת הוצאת זבלים בין שלא בשעת הוצאת זבלים, חייבין עליהן משום גזל: (ו) מי שנתחלפו לו כליו בכלים אחרים בבית האבל או בבית המשתה, הרי זה לא ישתמש בהן עד שיבא הלה^טו ויטול את שלו. נתחלפו לו כליו^טז בבית האומן, אם אשתו ובניו של אומן נתנו לו, או שנתן לו האומן ואמר לו, טול כליך, הרי זה לא ישתמש בהן עד שיבוא הלה^יז ויטול את שלו:
אמר לו האומן, טול כלי זה, הרי זה ישתמש בו עד שיבוא הלה ויחזיר^יח את שלו, שמא כליו של אומן הוא, או בעל הכלי ציוה את האומן למכרו^יט. וכן כל כיוצא בזה: (ז) דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל, והעובר עליהן הרי זה^כ גזלן מדבריהם, כגון מפריחי יונים והמשחקין בקוביה^כא:
מפריחי יונים כיצד, לא יפריח אדם יונים^כב בתוך היישוב, שהרי לוקח ממון אחרים שלא כדין, מפני שמשלח זכר ויביא נקבה משובך אחר, או נקבה ותביא זכר. ולא יונים בלבד, אלא כל העושה כזה בשאר עופות או חיה ובהמה, הרי זה גזלן מדבריהם: (ח) וכן אסרו חכמים לצוד יונים בתוך היישוב^כג, מפני שהן של אחרים. ואין פורסין^כד נשבים^כה ליונים אלא אם^כו הרחיק מן היישוב ארבעת מילין. ואם היה יישוב כרמים, אפילו מאה מיל לא יפרוס, שהיונים של בעלי כרמים הם. וכן לא יפרוס בתוך השובכין, אף על פי שהן שלו או של גוי או של הפקר, ואף על פי שהרחיק מן היישוב מאה מיל, מפני שהיונים באות ליישוב השובכין: (ט) מרחיקין את השובך מן העיר חמישים אמה, ולא יעשה אדם שובך בתוך שדהו אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח, כדי שלא יימשכו הגוזלות ויפסידו בשדות ויאכלו משל אחרים. ואם לקחו מאחר, אפילו היה בינו ובין תחילת שדה חבירו בית רובע בלבד, הרי הוא בחזקתו, ואין מחייבין אותו להרחיק: (י) המשחקין בקוביה כיצד, אלו המשחקין^כז בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהן, ועושין תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו השחוק יקח ממנו כך וכך, הרי זה גזל מדבריהם, אף על פי שברצון הבעלים לקח, הואיל ולקח ממון חבירו בחינם דרך שחוק והתל^כח, הרי זה גזל^כט:
וכן, המשחקין בבהמה או בחיה או בעופות, ועושין תנאי שכל שתנצח בהמתו או תרוץ יתר^ל, יקח מחבירו כך וכך, וכל כיוצא בדברים אלו הכל אסור, וגזל מדבריהם^לא. (יא) והמשחק בקוביה עם הגוי, אין בו איסור^לב גזל, אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים, שאין ראוי לאדם שיעסוק^לג כל ימיו אלא בדברי תורה^לד וביישובו של עולם: (יב) מצודות חיה ועופות ודגים שנפלו מיני החיה לתוך המצודה, ובא אחר ונטלן, הרי זה גזל מדבריהם, מפני שעדיין לא הגיעו ליד הזוכה בהן. (יג) ונהר^לה המושך ומעינות הנובעין, הרי הן של כל אדם:
עני המנקף בראש הזית זיתים של שכחה, ובא עני אחר ונטלן מעל הארץ, הרי זה גזל מדבריהם, מפני שעדיין לא הגיעו ליד הזוכה בהן^לו. ואם היה העני מקבץ בידו בראש הזית ומשליך לארץ, הרי זה גזל גמור, שהרי הגיעו ליד הזוכה בהן: (יד) הדבורים אינן ברשותו של אדם כמו תרנוגלין^לז ואווזין, ואף על פי כן^לח יש בהן קנין מדבריהם, והגוזל נחיל דבורים, או שמנעו מבעליו אם בא לרשותו, הרי זה גזל מדבריהם:
לפיכך מי שיצא נחיל של דבורים מרשותו ושכן ברשות חבירו, יש לו^לט לבעל הנחיל להלך בתוך שדה חבירו עד שיטול את נחילו. ואם הזיק, משלם מה שהזיק. אבל לא יקוץ את הסוכה^מ על מנת ליתן דמים: (טו) נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא^מא נחיל זה. והוא שיהיו משיחין לפי תומן, ויהיו הבעלים מרדפין אחר הנחיל ושואלין היכן חנה^מב. אף על פי שאין אשה או קטן בני עדות, הואיל וקנין דבורים מדבריהם, האמינו אותן בו: (טז) כל מי שיש בידו גזל של דבריהם, אינו יוצא מידו בדיינין. וכן, אם כפר בו ונשבע, אינו מוסיף חומש כמו שמוסיף על הגזל הגמור:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א בב1, ת2-1 לית. וכך ד (גם פ, ק).

^ב ב1, ת2-1: מיד. וכ״ה במשנה בבא קמא י, ב בכ״י רבנו, אבל שם גם ׳ומיד הגייס׳ וכאן ׳ומן הגייס׳.

^ג ד: העכו״ם. וזה שינוי מאימת הצנזורה בעקבות שיבוש בדפוסים קודמים, שבהם ׳הגייס׳ הפך ל׳הגוים׳.

^ד כך ב1. א: הבורדלוס. ע׳ הל׳ נזקי ממון א, ו הערה 2.

^ה כך ת1. א: לסטם.

^ו ת2: ישראל. וכך ד (גם פ, ק).

^ז בד׳ (גם ק) לית. קיצור מכוון.

^ח ד (גם ק): נתייאשו. וכוונת נוסח הפנים: אתה מניח שנתייאשו.

^ט ב1, ת2: לא. וכך ד (גם פ, ק). כבהערה הקודמת.

^י בב1 לית. וכך ד (גם פ).

^יא ד (מ׳ובאמדן׳): ובאומד הדעת. שינוי לשון שלא לצורך.

^יב ב1, ת2: הצומחין. ד (גם פ): הצומחים.

^יג ד: של. שינוי לשון שלא לצורך.

^יד ב1, ת2-1: אפילו. וכך ד (גם פ, ק).

^טו כך ב1. א: הלא. וכן עוד פעמיים לקמן. בד׳ (גם פ, ק) נוסף: ויחזיר. אך בכתבי⁠־היד לית.

^טז בב1, ת2 לית. וכך ד (גם פ, ק).

^יז בד׳ (גם פ, ק) נוסף: ויחזיר. כנ״ל הערה 18.

^יח בד׳ (גם פ, ק) נוסף: ויטול. אך בכתבי⁠־היד לית.

^יט בב1, ת2-1 נוסף: לו. וכך ד (גם פ, ק).

^כ ב1: הוא.

^כא ב1, ת2: בקוביא. וכן לקמן. וכך ד (גם פ). אך במשנה סנהדרין ג, ג בכ״י רבנו כבפנים.

^כב בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא.

^כג ב1 (מ׳בתוך׳): ביישוב.

^כד ב1, ת2: פורשין. וכן לקמן בשי״ן. וכך ד (גם פ, ק).

^כה ד: נישובין. וכ״ה (במ״ם סופית) במשנה בבא קמא עט: לפנינו. אך ברי״ף ובמשניות שם כבפנים.

^כו בב1, ת2-1 נוסף: כן. וכך ד. וכ״ה במשנה בבא קמא שם.

^כז ת1: שמשחקין. ת2: שמשחקים.

^כח ב1: והתול. וכך ד.

^כט ד: גוזל. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ל ת2-1: יותר. וכך ד (גם פ, ק).

^לא בד׳ (גם ק) נוסף: הוא. אך בכתבי⁠־היד לית.

^לב בב1 לית.

^לג ב1: לעסוק.

^לד ב1: חכמה. וכך ד (גם פ).

^לה ב1, ת2-1: נהר. וכך ד (גם פ, ק).

^לו בד׳ לית מ׳מפני׳. וחסרון הניכר הוא.

^לז כך ב1. א: תורנגלין.

^לח בב1 נוסף: דבורים.

^לט בב1, ת2-1 לית. וכך ד (גם פ, ק).

^מ ד: שוכה. אך במשנה בבא קמא י, ב בכ״י רבנו כבפנים, ומנוקד: הסוֹכָה.

^מא כך ב1, ת1- 2, וכ״ה במשנה בבא קמא שם בכ״י רבנו. א: יצאו.

^מב ד: חונה. שינוי לשון שלא לצורך.

(א) קורות ועצים וכו׳ – ברייתא פ׳ אלו מציאות (בבא מציעא כ״ב) ולא חלק הרב בינה ובין ההיא דאמרינן מניין לאבדת נהר שמותרת וסובר דזוטו של ים ושלוליתו של נהר דוקא בשנתייאשו וכפשטא דברייתא דרשב״א, ומיהו עיקר הדין דאין יכולין להציל אע״פ שלא נתייאשו הרי הן של מוצאן וכי בעינן נתייאשו דוקא ביכולים להציל ע״י הדחק ואצ״ל ביכולים להציל בהדיא אבל בשאין יכולין להציל רק על צד הזרות והפלא ודאי אפילו לא נתייאשו לא. ואפשר שהרב סובר דבכל כי האי גוונא היינו נתייאשו וכ״כ למטה פי״א בזו דזוטו של ים שזה ודאי נתייאשו ממנה ודברי הר״א ז״ל בהשגות מן הטעם שכתבתי הם: (ג) המציל מיד ליסטים וכו׳ – זה מפורש במשנה פ׳ הגוזל (בבא קמא קי״ד) ובגמ׳ מבואר החילוק בין ליסטים ישראל לליסטים עכו״ם וגם שם במשנה נזכר דין הנהר: (ד) שחלים הצומחים וכו׳ – זה מפורש בגמרא בהמקבל (דף ק״ז) מימרא: (ה) כבר ביארנו וכו׳ – נתבאר שם פרק י״ג: (ו) מי שנתחלפו וכו׳ – ברייתא שלימה פרק חזקת הבתים (בבא בתרא מ״ו) ומפרש בגמרא דדוקא כשאמר טול כלי זה אבל אמר לו כליך האי לאו כלי שלו הוא: (ז) מפריחי יונים וכו׳ – מפורש פ׳ זה בורר (סנהדרין כ״ה) למ״ד משום ארא וזהו שמפריח יונים כדי להביא אחרים.
ומ״ש: בתוך היישוב – לומר שבמדבר מותר והכין מוכח התם: (ח) וכן אסרו חכמים וכו׳ ואין פורשין נישבין כו׳ – מפורש במשנה במרובה:
ואם היה ישוב כרמים וכו׳ וכן לא יפרוש וכו׳ – שם (דף פ״ג) מפורשת שני אוקימתות: (ט) מרחיקין השובך מן העיר וכו׳ – משנה פ׳ לא יחפור (בבא בתרא כ״ג) והתם אקשינן עלה מההיא דאין פורשין דלעיל דמשמע דאזלי טפי ופרקינן מישט שייטי טובא וכרסייהו בחמשין אמתא:
ואם לקחו מאחר וכו׳ – מפורש שם במשנה ובגמרא: (י) המשחקין בקוביא וכו׳. הרי זה גזל מדבריהם – זה קצת תימה אצלי דהא משמע פ׳ זה בורר (סנהדרין כ״ה) דההיא אוקמתא דאמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא אידחייא וקי״ל כרב ששת דאמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא דהא מדעתיה קא יהיב ליה. והטעם שהן פסולין לעדות מפני שאין עוסקין בישובו של עולם וכגון שאין אומנות להם אלא הוא ול״ש עכו״ם ול״ש ישראל וא״כ מנין לנו שהוא גזל מדבריהם וצ״ע וכ״ש שרבינו עצמו פסק פרק י׳ מהל׳ עדות שאין המשחק נפסל אלא בשאין לו אומנות אלא הוא. ונראה סיוע לדברי רבינו ממה שאמרו בשבת פ׳ שואל (שבת קמ״ט:) ומנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור מ״ט משום קוביא: (יב) מצודות חיה וכו׳ גזל מדבריהם – משנה בהניזקין (דף נ״ט) ופ״א מהלכות זכיה ומתנה נתבאר יותר מזה: (יג) נהר המושך וכו׳ – נראה שלמדה מהסוגיא דפרק מי שהוציאוהו בעירובין (עירובין מ״ו) אמרו התם הרי הוא כרגלי כל אדם:
עני המנקף בראש הזית וכו׳ – משנה בפרק הניזקין (גיטין נ״ט:) ואמר עלה בגמרא (דף ס״א) אם ליקט ונתן ביד ה״ז גזל גמור ולפיכך כתב הרב ז״ל מפני שעדיין לא הגיעו ליד הזוכה בהן: (יד) הדבורים אינן ברשותו של אדם וכו׳ – מפורש בהגוזל בתרא (דף קי״ד):
לפיכך וכו׳ – מפורש במשנה ופסק כת״ק: (טו) נאמנת אשה לומר וכו׳ – גם זה שם פ׳ הגוזל ומאכיל ומפורש ג״כ בגמרא מימרא: (טז) כל מי שיש בידו וכו׳ עד סוף הפרק – הוא מבואר בסוגיא בהנזקין (דף ס״א):רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון