×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם ערכים וחרמים ג׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) המעריך את הפחות מבן עשרים, ולא עמד בדין עד שיהיהא יתר על עשרים, אינו נותן אלא ערך פחות מבן עשרים, שאין הערך אלא בזמן הערך, לא בזמן ההעמדה בדין: (ב) כל הערכין הקצובין בתורה הן שנותן המעריך אם היה עשיר. אבל אם היה עני ואין ידו משגת, נותן כל הנמצא בידו, אפילו סלע אחד, ופטורב, שנאמר ״ואם מך הוא מערכך וכו׳ג על פי אשר תשיג יד הנודר״ וכו׳ (ויקרא כ״ז:ח׳).⁠ד (ג) ומניין שהוא נותן אפילו סלע אחד אם אין לו אלא סלעה, שנאמר ״וכל ערכך יהיה בשקל הקדש״ (ויקרא כ״ז:כ״ה), הא למדת שאין בערכים פחות מסלע, ולא יתר על חמישים: (ד) הרי שלא נמצא בידו אפילו סלע, אין לוקחין ממנו פחות מסלע, אלא יישאר הכל עליו חוב, ואם מצאה ידו והעשיר, יתן ערך שלם הקצוב בתורה: (ה) עשיר שהעריך והעני, או שהעריך כשהוא עני והעשיר, הרי זה חייב בערך עשיר. אבל אם העריך כשהוא עני והעשיר וחזר והעני, נותן ערך עני: (ו) עשיר שאמר, ערכי עלי, או ערך פלוניו, ושמע העני ואמר, מה שאמר זה עלי, הרי העני חייב בערך עשיר, שהוא ערך שלם. אבל העניז שהעריך את העשיר, ואמר, ערך זה עלי, אינוח חייב אלא בערךט עני, שהוא כפי אשר תשיג ידו: (ז) מה בין החייב בערך עני לחייב בערך עשיר שהוא הערך הקצוב כולו, שהחייב בערך עני שלקחו ממנו כל מה שידו משגת, אפילו סלע אחד, ואחר כך העשיר, אינו חייב לשלם, ואםי חייב בערך עשיר, יישאר שאר הערך חוביא, עד שיעשיר וישלים הערך שעליו: (ח) המפרשיב את הערך ואמר, ערכי עלי חמישים סלעים, או ערך פלוניתיג עלי שלשים סלעים, אינו נידון בהשג יד, אלא לוקחין כל הנמצא בידו, והשאר חוב עליויד עד שיעשיר ויתן: (ט) וכן האומר, דמי עלי, או דמי פלוני עלי, אינו נידון בהשג יד, שחייבי דמים הרי פירשו נדרן, והרי הן כמי שאמר מנה עלי הקדש, שהוא חייב ליתן מנה גמור. (י) האומר, הרי עלי ערך סתם, ולא פירש, אינו כמפרש שלשת שקלים, אלא נידון בהשג יד כשאר המעריכין: (יא) האומר, ערכי עלי, וחזר ואמר, ערכי עלי, והיו בידו עשר סלעים, ונתן תשע לשניה וסלע לראשונה, יצא ידי חובתוטו, שהערכים לאוטז כחובות הן, אףיז על פי שכל מה שבידו משועבד לראשונה, הקדש מאוחריח שגבה גבה:
אבל אם נתן תשע לראשונה ואחת לשניה, ידי שניה יצא, שהרי כשנתן הסלע לא נשאר בידו כלום, והרי אין ידו משגת, וידי ראשונה לא יצא, שהרי כל מה שהיה בידו משועבד לראשונה, וכשנתןיט התשע נשאר לו סלע ולא נתנוכ, והרי לא נתן כל מה שידו משגת, לפיכך יישאר עליו שאר ערך הראשון, עד שיעשיר וישלים:
(יב) האומר, שני ערכי עלי, ולא היה בידו אלא פחות מכדי שני ערכים, הרי הדבר ספק אם נתפס לשניהן, ונותן חצי מה שיש לו לערך אחד וחציוכא לערך השני וייפטר, או יתן ערך אחד מהן שלם, או כל הנמצא בידו לאחדכב מהן, ויישאר הערך האחר עליו חוב עד שיתן אותו בעניות או בעשירות כפי השג ידו: (יג) המפריש ערכו או דמיו, ואבדו או נגנבוכג, אף על פי שלא אמר עליכד, חייב באחריותוכה עד שיגיעוכו ליד הגזבר, שנאמר ״ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לי״י״ (ויקרא כ״ז:כ״ג), הרי הן חולין אף על פי שהפרישן, עד שיגיעו ליד גזברכז: (יד) חייבי ערכים והדמיםכח ממשכנין אותן, ולוקחין מהן בעל כרחןכט מה שנדרו. ואיןל חייבין להחזיר להן המשכון ביום או בלילה. ומוכרין כל הנמצא להם מן הקרקע ומן המיטלטלין, מכסות, וכלי תשמיש הבית, ועבדים, ובהמה, מן הכל נפרעיןלא:
ואין מוכרין לא כסות אשתולב ולא כסות בניו, ולא בגדים שצבען לשמן, אולג סנדלים חדשים שלקחן לשמן. וכן, המקדיש כל נכסיו לא הקדיש את כללד אלו:
(טו) ונותנין לו מכל נכסיו, לזה שיש עליו ערכים או דמים או שהקדיש מנה לבדק הבית ואין לו, נותנין לו תפילין של ראש ושל יד, וסנדליןלה, ומיטה לישב עליהלו, ומיטה ומצע הראויין לו לישן עליהן. ואם היה עני, נותנין לו מיטה ומפץ לישן עליו:
ונותנין לו מזון שלשים יום, וכסות שנים עשר חודש, לו לבדו, אבל לא לאשתו ובניו, אף על פי שהוא חייב במזונותיהן ובכסותן. ואין נותנין לו אלא כסות הראויה לו.
(טז) היו עליו כלי משי ובגדים מזוהביםלז, מעבירין אותן מעליו, ונותנין לו כסות הראויה לאיש כמותו לחול, אבל לא לשבתות וימים טובים: (יז) ואם היה אומן, נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין. כיצד, אם היה חרש, נותנין לו שני מעצדים ושתי מגירות. היו לו כלים מרובין ממין אחד ומועטין ממין שני, אין מוכרין מן המרובהלח ולוקחין לו מן המועט, אלא נותנין לו שני כלים מן המרובין, וכל שיש לו מן המועט. (יח) היה חמר או איכר, אין נותנין לו בהמתו, ואףלט על פי שאין לו מזונות אלא ממנה. היה ספן, אין מעליןמ לו ספינתו, אלא ימכורמא הכל: (יט) היהמב בנכסים בהמה ועבדים ומרגליות, ואמרו התגרים, אם יילקח לעבד זה כסות בשלשים משביחמג הוא מאה, ופרה זו אם תמתינומד בה לאטליסמה משבחת עשרה, ומרגלית זו אם מעלין אותה למקום פלוני תשוה ממון רב וכאן אינה שוה אלא מעט, אין שומעין להן:
אלא כיצד עושין, מוכרין הכל במקומו ובשעתו ובמהמו שהואמז, שנאמר ״ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לי״י״ (ויקרא כ״ז:כ״ג), לרבות כל דבר של הקדש, שאין מפרכסין אותו, ואין ממתינין לומח לשוק, ואיןמט מוליכין אותו ממקום למקום. אין להקדש אלא מקומו ושעתו:
(כ) במה דברים אמורים, במיטלטלין ועבדים. אבל הקרקעות, מכריזין עליהן שישים יום רצופין בבוקר ובערב, ואחר כך מוכרין אותן:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ת3-1: שהיה. וכך ד (גם פ).
ב ת3-1: ונפטר. וכך ד (גם פ, ק).
ג בת3-1 לית. וכך ד (גם פ, ק). אך בכתוב יש המשך.
ד בת2 יש כאן הלכה חדשה, כבד׳.
ה בד׳ (גם פ) נוסף: אחד. הוספה שלא לצורך.
ו בת2-1 נוסף: עלי.
ז ת3-1: עני.
ח כך ת3-1. א: איני.
ט ד: כערך. שינוי לשון לגריעותא.
י בת3-1 נוסף: היה. וכך ד (גם פ, ק).
יא בת3-1 נוסף: עליו. ד: עליו (בלי ׳חוב׳).
יב כך ת3-1. א: המפריש (וכך היה גם בת1 ותוקן כבפנים).
יג כך ת2-1 (ת3: פל׳). א: פלוני. וכך ד. אך אין ערך זכר של שלשים שקלים.
יד ת2-1 (מ׳חוב׳): עליו חוב. וכך ד (גם פ, ק).
טו ת3-1: שתיהן. וכך ד. וכ״ה בגמ׳ ערכין ז:
טז כך ת3-1. א: לזו.
יז ת3-1: שאף. וכך ד (גם פ, ק).
יח כך ת3-1. א: מאחר. בת3-1 נוסף: מה. בגמ׳ ערכין ז: ׳בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה׳ (אבל רבנו אינו פוסק כך בבע״ח הדיוט, ע׳ הל׳ מלוה ולווה כ, א).
יט ד: כשנתן. הקשה על הבנת המשפט.
כ בד׳ לית מ׳ולא׳. קיצר שלא ברשות.
כא ד: וחצי. אך לשון הפנים עדיפה.
כב ת3-1: באחד. וכך ד (גם פ, ק).
כג ד (גם פ) [מ׳ואבדו׳]: ונגנבו או אבדו. אך גניבה יותר קרובה לאונס מאבידה, ולא זו אף זו קתני.
כד ת1: עליו חיוב אחריותן. ת2: עלי חיוב אחריותן. ת3: עלי חייב באחריותן, ונמחק ׳חייב באחריותן׳.
כה ת3-1: באחריותן. וכך ד (גם פ, ק). וע׳ בהערה הבאה.
כו ת3: שיגיע. ואפשר שלשון רבים ויחיד מתחלפת כאן, שכן מדובר על ערכו או דמיו.
כז ת3-1: הגזבר. וכך ד (גם פ, ק).
כח ת3-1: ודמים. וכך ד (גם פ, ק).
כט ת3-1: כורהן. כך תמיד בכתבי⁠־היד התימניים, אך בכל מקום במשנה בכ״י רבנו כבפנים.
ל ד: ואינן. אך זה מטעה לחשוב שמוסב על ׳חייבי ערכין׳.
לא ת3-1 (מ׳מן׳): ונפרעין מן הכל. וכך ד (גם פ, ק).
לב ת1 (מ׳כסות׳): כסותו. ובגיליון נוסף: ולא כסות אשתו.
לג ת3-1: ולא. וכך ד (גם פ, ק).
לד בת3-1 לית. וכך ד (גם פ, ק).
לה ת3: וסנדליו. וכך ד (גם פ). וכ״ה במשנה ערכין ו, ג בכ״י רבנו, אך שם גם ׳ותפיליו׳, וכאן שינה הלשון.
לו ד (מ׳ומיטה׳): וכסא לישב עליו. אך בגמ׳ בבא מציעא קיג: ׳מיטה ומיטה ומצע... חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה׳.
לז ד: מוזהבין. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
לח ת3-1: המרובין. אך במשנה ערכין ו, ד בכ״י רבנו כבפנים.
לט ת3-1: אף. וכך ד (גם פ, ק).
מ ת3-1: נותנין.
מא כך ת2-1. א: ימכר. ואולי יש לקרוא: יימכר.
מב ד: היו. אך בפעלי הויה יש שמשתמשים בלשון יחיד, ע׳ מנין המצוות הקצר שבהקדמת החיבור, מ״ע י״ח, הערה 1.
מג ד: משבח. אך במשנה ערכין ו, ה בכ״י רבנו כבפנים.
מד ד: ימתינו (ואולי תוקן כך בת2). אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
מה ת3-2: לאטלס. וכך ד (גם פ, ק). וכ״ה במשנה ערכין ו, ה בכ״י רבנו, אך כתיב חסר הוא, כי במשנה בכורות ה, א בכ״י רבנו כבפנים, ובשני המקומות הלמ״ד מנוקדת בצירה (והאלף בפתח).
מו ת2-1: כמה. וכך ד (גם פ, ק). ת3: במה.
מז בת3 נוסף: שוה.
מח ת3-1: בו. וכך ד (גם פ, ק).
מט ת3-1: ולא. וכך ד (גם פ, ק).
E/ע
הערותNotes
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144