ד: שהכה. שינוי לשון לגריעותא.
ד: כוואהו. וכן לקמן. אך יש רק שתי צורות: או ׳כוואו׳ או ׳כווהו׳.
ת2: כמו. ד (עד ׳שהיה׳): כשהיה. קיצור מכוון.
בת2 נוסף: נזק וצער ורפוי. בב1, ב8 לית מ׳ושבת׳. וכך ד (גם פ, ק).
ד (מ׳ראשו׳): יתחמם ראשו. שינוי לשון שלא לצורך.
ב1, ב8: רקוד. וכך ד (גם פ).
ב1, ב8, ת1: בושת. ד (עד ׳מזו׳): בושת גדול מזה.
ד: הא. אך בכתבי־היד כבפנים.
ב1 (מ׳פיו׳): בשעה.
הטוש״ע (חו״מ תכ, יד) העתיקו: כשעורה. אך בכתבי־היד כבפנים.
ד: שנתראה. אך בכתבי־היד כבפנים.
ב1, ב8, ת2: בבגדיו. וכך ד (גם פ, ק).
ת2: נסתמית. ב1: נסמאת. ד (גם פ): נסמית.
ב8, ת2-1: עיניו. וכך ד (גם פ).
בד׳ (גם ק) נוסף: הוא. תוספת מיותרת.
ד: מאד. שינוי לשון שלא לצורך.
ד: עמלן. חידש מלה שאינה במקורות.
בד׳ (גם פ) נוסף: ידו או. אך בכתבי־היד לית.
בד׳ לית. אך בכתבי־היד ישנו.
ד (גם ק) [מ׳המלך׳]: עליו המלך. שינוי לשון שלא לצורך.
ד: ממנו. אך מוסב על המלאכה.
ב1: קצץ. ד: שקטע.
ב1, ב8, ת1: סימא. וכך ד (גם פ).
בת1 תוקן ל: לכל. וכך ד (גם ק).
ד (גם ק): כמה. שינוי לשון לגריעותא.
ד (מ׳ואחזיק׳): ואחזק אני כמזיק. אך בכתבי־היד כבפנים.
ד (גם ק): ויום. שינוי לשון לגריעותא.
ת1: לרפאותו. וכך ד (גם פ, ק) [גם פעמיים לקמן]. ת2: לרפותו.
בד׳ (גם ק) נוסף: בו. אך בכתבי־היד לית.
ע׳ ׳מגיד משנה׳ שכתב שהיא ט״ס וצ״ל אינו חייב. אך ע׳ ׳כסף משנה׳ ועוד שיישבוה.
בד׳ (גם ק) נוסף: עליו. אך בכתבי־היד לית.
ד (מ׳בבושת׳): נתחייב בבושת בלבד. שינוי לשון שלא לצורך.