×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם גזילה ואבידה י״ארמב״ם
;?!
אָ
(א) השבא אבידה לישראל מצות עשה, שנאמר ״השב תשיבם לאחיךב״ (דברים כ״ב:א׳). והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה, עובר בלא תעשה, שנאמר ״לא תראה את שור אחיך״ג (דברים כ״ב:א׳), וביטל מצות עשה. ואם השיבה, קיים מצות עשה: (ב) לקח את האבידה ולא השיבה, ביטל מצות עשה, ועבר על שני לאוין, על ״לא תוכל להתעלם״ (דברים כ״ב:ג׳), ועל ״לא תגזול״ (ויקרא י״ט:י״ג):
אפילו היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבון וכיוצא בו, מצוה להשיבד אבידתו. אבל אוכל נבילה להכעיס, הרי הוא מין, והמינים מישראל והאפיקורוסים ועובדי עבודה זרה ומחללי שבת בפרהסיא אסור להחזיר להן אבידה, כגוי:
(ג) אבידת הגוי מותרת, שנאמר ״אבידת אחיך״ (דברים כ״ב:ג׳), והמחזירה הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזקה ידיו רשעי עולם. ואם החזירה לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל וידעו בהןז שהן בעלי אמונהח, הרי זה משובח:
ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה, וחייב להחזירה. ובכל מקום מכניסים כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל, מפני דרכי השלוםט:
(ד) טעות הגוי כאבידתו, ומותרת. והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור. (ה) כיצד, כגון שעשה הגוי חשבון וטעה. וצריך שיאמר לו ישראל, ראה שעל חשבונך אני סומך ואיני יודע, אלא מה שאתה אומר אני נותן לך, כגון זה מותרי, שמא יתכוון הגוי לבדקו, ונמצא שם שמים מתחלל: (ו) עיר שישראליא וגויים דרים בה, ומחצה גויים ומחצה ישראל, ומצא בה אבידה, נוטל ומכריז, ואם בא ישראל ונתן סימניה, חייב להחזיר: (ז) היה רוב העיר גויים, אם מצא במקום מן העיר שרוב המצויין שם ישראל, חייב להכריז. אבל אם מצא בסרטיא ופלטיא גדולים, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהגויים מצויין שם תמיד, ובכל מקום שהרבים מצויין שם, הרי המציאה שלו, ואפילו בא ישראל ונתן סימניה, שהרי נתייאש ממנה כשנפלה, מפני שהוא אומר, הגוייב מצאה:
אף על פי שהיא שלו, הרוצה לילך בדרך הטוב והישר, ועושהיג לפנים משורת הדין, מחזיר את האבידה לישראל כשיתן את סימניה.
(ח) מצא בעיר זו שרובה גויים חבית של יין, יינה אסור בהנייה, וקנקנה מותר משום אבידה. ואם בא ישראל ונתן סימניה, מותרת בשתייה לזהיד שמצאה: (ט) עוף שחטף בשר והשליכו לחצרטו אחרת, אף על פי שרוב העיר ישראל, הרי זה מותר משום אבידה, שהרי נתייאשו ממנו הבעליםטז: (י) המוצא אבידה בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר שאינו פוסק, אף על פי שיש בה סימן, הרי זו של מוצאה, שנאמר ״אשר תאבד ממנו ומצאתה״ (דברים כ״ב:ג׳), מי שאבודה ממנו ומצואהיז אצל כל אדם, יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם, שזה ודאי נתייאש ממנה: (יא) המאבד ממונו לדעת, אין נזקקין לו. כיצד, הניח פרתו ברפת שאין לה פתחיח, ולא קשרה והלך לו, השליך כיסו ברשותיט הרבים והלך לו, וכל כיוצא בזה, הרי זה איבד ממונו לדעתו. ואף על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו, אינו זקוק להחזיר, שנאמר ״אשר תאבד ממנו ומצאתהכ״, פרט למאבד לדעתו: (יב) אבידה שאין בה שוה פרוטה, אינו חייב להיטפל בהכא ולא להחזירה. (יג) מצא שק או קופה, אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו, אינו חייב להיטפל בהן. ואומד את דעתו, אילו היו שלו, אם היה מחזירן לעצמו, כך הואכב חייב להחזיר של חבירו, ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היו שלו, כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר:
היה דרכו להחזיר כלים כאלו בשדה ואין דרכו להחזירן בעיר, ומצאן בעיר, אינו חייב להחזיר, מצאן בשדה, חייב להחזירן עד שיגיעו לרשות הבעלים, ואף על פי שהרי נכנס בהן לעיר ואין דרכו בכך.
(יד) וכן, אם מצא בהמה והכישה, נתחייב להיטפל בה ולהחזירה אף על פי שאינה לפי כבודו, שהרי התחיל במצוה:
החזירה וברחה, החזירה וברחהכג, אפילו מאה פעמים, חייב להחזיר, שנאמר ״השב תשיבם״ (דברים כ״ב:א׳), השב אפילו מאה פעמים משמע. ולעולםכד הוא חייב להיטפל בה, עד שיחזירנה לרשות בעליה למקום המשתמר, אבל אם החזירה למקום שאיןכה משתמר, כגון גינה וחורבה, ואבדה משם, חייב באחריותה:
(טו) החזיר את האבידה בשחרית למקום שהבעלים נכנסים ויוצאין שם בשחרית, אינו חייב להיטפל בה, שהרי הבעלים רואין אותה, אף על פי שהוא מקום שאינו משתמר.⁠כו אבל בבעלי חיים לעולם חייב להיטפל בה עד שיכניסנה לרשות הבעלים המשתמרת, ואינו צריך דעת בעלים. (טז) ראה בהמה שברחה מן הדיר והחזירה למקומה, הריכז קיים מצוהכח, ואינו צריך דעת בעליםכט: (יז) ההולך בדרך הטוב והישר, ועושה לפנים משורת הדין, מחזיר את האבידה בכל מקום, ואף על פי שאינה לפי כבודו: (יח) כהן שראה האבידה בבית הקברות, אינו מיטמא להחזירה, שבעת שמקייםל מצות עשה של השב אבידה, מבטל עשה של ״קדושים יהיו״ (ויקרא כ״א:ו׳), ועובר על לא תעשה של ״לא יטמא בעל בעמיו״ (ויקרא כ״א:ד׳), ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה: (יט) ראה את האבידה, ואמר לו אביו, אל תחזירהלא, יחזיר ואללב יקבל ממנו, שאם קיבל מאביו, נמצא בעת שקיים מצות עשה של ״כבד את אביך״ (שמות כ׳:י״א), ביטל עשה של ״השב תשיבם״ (דברים כ״ב:א׳) ועוברלג עללד ״לא תוכל להתעלם״ (דברים כ״ב:ג׳): (כ) הרואה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או להשחיתלה שדהו, חייב לגדור בפניהם ולמנען, שנאמר ״לכל אבידת אחיך״ (דברים כ״ב:ג׳), לרבות אבידת קרקעו:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ד: השבת. אך במשנה בבא מציעא ז, ד בכ״י רבנו כבפנים.
ב בד׳ לית. אך ״לאחיך״ הוא המקור ל׳לישראל׳.
ג בב1 נוסף: וכו׳. בת2: וג׳. ובד׳ (גם פ): והתעלמת מהם. אך דילג על מילים בכתוב.
ד בד׳ נוסף: לו. אך בכתבי⁠־היד לית.
ה ב1 (מ׳שהוא׳): שמחזיק. ד (גם פ, ק): שהוא מחזיק.
ו ד: יד. שינוי לשון לגריעותא.
ז בת1 לית. וכך ד (גם פ, ק).
ח ב1, ת2: אמנה.
ט ב1: שלום. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה בת2 ותוקן כבפנים (ונראה שפירושו: דרכי השלום של התורה, ע׳ הל׳ מלכים י, יב).
י בד׳ (גם פ, ק) נוסף: אבל אם לא אמר לו כן אסור. תוספת לשם הבהרה.
יא ד: שישראלים. אך במשנה מכשירין ב, ה בכ״י שהוגה מכ״י רבנו כבפנים.
יב ב1, ת2-1: גוי.
יג כך ב1, ת2-1, וכ״ה להלן הל׳ י״ז. א: והעושה.
יד בד׳ נוסף: ישראל. ואין בכך צורך.
טו ת1: בחצר. וכך ד (גם פ, ק).
טז ד (גם פ, ק) [מ׳ממנו׳]: הבעלים ממנו. שינוי לשון שלא לצורך.
יז ב1: ומצויה. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא מציעא כב:. ד (גם ק): ומצויה היא.
יח ב1: דלת. וכך ד (גם פ, ק). ויש להבין שזוהי כוונת נוסח הפנים.
יט ב1: לרשות.
כ בת2 לית. ובד׳ (גם פ) לית מ׳ממנו׳. אך נראה שהלימוד נסמך גם על ״ממנו״, ממנו ולא על ידו.
כא בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא.
כב בב1 לית. וכך ד (גם פ).
כג בב1 לית מ׳החזירה׳. וכך ד (גם פ, ק).
כד ב1, ת2-1 (מ׳משמע׳): משמעו לעולם (בת1 אולי תוקן כבפנים). וכך ד (גם פ, ק).
כה ב1: שאינו.
כו בד׳ (גם פ, ק) נוסף: במה דברים אמורים בדבר שאין בו רוח חיים. תוספת לשם הבהרה.
כז בד׳ (גם ק) נוסף: זה. תוספת מיותרת.
כח ב1, ת2-1: המצוה. וכך ד (גם פ, ק).
כט ב1, ת1: הבעלים. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה גם בא׳, ותוקן כבפנים.
ל ד: שקיים. שינוי לשון לגריעותא.
לא ב1: תחזירנה. וכך ד (גם פ).
לב ב1: ולא. וכך ד (גם פ).
לג ת2-1: ועבר. וכך ד (גם פ, ק).
לד בב1 נוסף: לא תעשה שנאמר.
לה בד׳ לית. קיצור מכוון.
E/ע
הערותNotes
(יח) ואין עשה דוחה [את] ל״ת ועשה:
הרב מהגיד כתב דלא הוי בעידנא יעו״ש, ויש לדון דכי אמרו דוקא בנגעים לעבודה דבעת העבודה ליכא דחייה ללאו, רק קודם העשה דחינן להלאו, אבל כאן הלא בעת ההשבה שנוטלה מבית הקברות גם אז נדחה לאו דטומאה, [לפי מה דקיי״ל כרע״ק דמס׳ שמחות עיין שבועות י״ז בתוספות ואכמ״ל] לכן דחי אפילו קודם בעת דהוי בגדר מכשירין, וכדוגמתו מצאנו לר׳ אליעזר בריש פרק ר״א דמילה, דסובר מכשירי מילה דוחין השבת, ומפרש בירושלמי משום דמצוה שהיא בעצמה דוחה שבת גם מכשירין דילה כמו לעשות סכין למול דוחה שבת, אבל מצוה שהיא בעצמה אינה דוחה כמו מצה ולולב לא דחו מכשירין שלהן שבת, כן הכא כיון שבשעת ההשבה יש דחיה ללאו דטומאה תו גם קודם דחי, ורק קציצת נגעים דבעת העבודה אין דחיית הלאו לא דחי קודם ודוק:
נ״ב. וזה דלא כמו שכתבו בתו׳ ב״ב דף י״ב ד״ה כופין א״ר כו׳ דבעידנא דמיעקר כו׳.
בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×