^א בב3-1, ת2-1 נוסף: ארצכם. וכך ד (גם פ, ק).

^ב ב3 (מ׳רטובין׳): רטובין בין יבשין. ת1: רטובים בין יבשים. אך בכ״י רבנו בפיהמ״ש אפשר למצוא אי⁠־עקביות בכגון זה. ד: יבשים בין רכים. אך ע׳ טבול יום ג, ו שהניגוד של תמרים יבשות הוא תמרים רטובות. וע׳ גם תוספתא פאה א, ט (והגירסה שם בכ״י וינה: רטובות).

^ג ב1, ב3, ת2: אסטיס. וכך ד (גם פ, ק). ע׳ הל׳ כלאים ב, ט הערה 11.

^ד ד (מ׳אינן׳): פטורין. קיצור מכוון.

^ה ת2: כאחת. וכך ד. וכ״ה במשנה פאה א, ד בכ״י רבנו. אך כאן התייחס לתאנים בל׳ זכר ׳אינן חייבין׳.

^ו ב3-1, ת2-1: קרקע. וכך ד (גם פ, ק).

^ז ת1 (מ׳שהיא׳): שהוא חייב. ד (גם פ, ק): שהוא חייבת. וכ״ה במשנה פאה ג, ז בכ״י רבנו. ואולי כצ״ל כאן, אך ייתכן שרבנו השתמש בשתי הצורות.

^ח ב1, ב3, ת2-1: בקמה. וכך ד (גם פ, ק). אך במשנה פאה ב, ז בכ״י רבנו כבפנים.

^ט ד: כשיעור. אך הפאה היא למה שקצר, ולא כמה שקצר, וכ״ה במשנה פאה ב, ח.

^י ב2-1, ת2: הנשאר. וכך תוקן בב3, ת1. וכך ד (גם פ, ק).

^יא ד: מלבד. ושיבוש הוא.

^יב בד׳ נוסף: כל. תוספת מיותרת.

^יג כך ב2-1, ת2-1. בב3 לית. א: בין, וסומן קו מעליה למחיקה.

^יד ד: שתוגמר. ושיבוש הוא.

^טו בד׳ חסר מ׳ופדייה׳. שיבש את הדין, שהרי אם לא פדייה פטורה, ע׳ פאה ד, ז.

^טז כך ב3-1, ת2-1, וכ״ה במשנה פאה ד, ד בכ״י רבנו. א: שכחה.

^יז יש לקרוא: בְּקִיִּין. ובמשנה יומא ח, ג בכ״י רבנו: בקיים. ב3: בקיאים. ת2: בקיאין. וכך ד (גם פ, ק).

^יח ד: ואם. ושיבוש בולט הוא, וכבר עמד עליו הרדב״ז.

^יט ד (מ׳ואחר׳): ונותן. חיסר את ההדגשה.

^כ ב3-1, ת2-1: קוצר. וכך ד (גם פ, ק).

^כא ד (גם פ): ישמור. אך ייתכן שהוא בבנין פיעל.

^כב בד׳ נוסף: מצד אחר. ואין לזה טעם. ובתוספתא פאה ב, ה כבפנים.

^כג בד׳ (גם פ) לית, אך נראה שהכוונה שהקובעים הם העניים הנמצאים בשדה באותה שעה.

^כד בב3-1, ת2 נוסף: לעצמן. וכך ד (גם פ, ק).

^כה ד (גם ק) [מ׳בלא׳]: שלא בזמן. אך ע׳ קוהלת ז, יז: ״בלא עתך״, חגיגה ד: ״דאזיל בלא זימניה״.

^כו בא׳ נוסף בין השיטין: טליתו. אך בשאר בכתבי⁠־היד, וכן במשנה פאה ד, ג בכ״י רבנו, לית.

^כז ב3: ותינתן. ב2-1, ת2: ויינתן. וכך ד (גם פ, ק).

^כח בד׳ (גם פ) נוסף בסוגריים: וכן בלקט וכן בעומר השכחה. אך בכתבי⁠־היד אינו, ונראה שמאן-דהוא הוסיפו על פי המשנה פאה ד, ב.

^כט ד: שלקח. וכן לקמן. אך במשנה פאה ד, ט בכ״י רבנו כבפנים.

^ל ב1, ב3, ת2: שזוכה. וכך תוקן בב2. וכך ד (גם פ, ק). ולכאורה כך צריך להיות לפי הענין, שהרי בפועַל לא זכה בה לעצמו, ע׳ פיהמ״ש פאה ד, ט. אך לא שינינו מנוסח הפנים כי שמא שימוש⁠־לשון חריג הוא במשמעות: יכול היה לזכות.

^לא בד׳ נוסף: מאחוריו. ובתוספתא פאה ב, ב: מאחוריהן. וכנראה שרבנו השמיטה משום שאין נפקא מינה מהיכן בא, ודוגמא בעלמא היא.