רמב״ם כלי המקדש והעובדים בו ו׳רמב״ם
(א)
אי אפשר שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, וקרבנות הציבור הן קרבן של כל ישראל, ואי אפשר שיהיו ישראל כולם עומדין בעזרה בשעת קרבן, לפיכך תיקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא, יהיוא שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות, והן הנקראין אנשי מעמד:
וחילקו אותן עשרים וארבעה מעמדות כמנין משמרות כהונה ולוייה, ועל כל מעמד ומעמד אחד מהן ממונה על כולם, והוא נקרא ראש המעמד:
(ב)
בכל שבת ושבת מתקבצין אנשי מעמד של אותה שבת. מי שהיהב מהן בירושלים או קרוב לה, נכנסין למקדש עם משמר כהונה ולוייה של אותה שבת, והרחוקים שבאותו מעמד כיון שהגיע מעמד שלהן הן מתקבצין לבית הכנסת שבמקומן:
(ג)
ומה הן עושין אלו המתקבצין בין בירושלים בין בבתי כנסיות, מתענין בשני בשבת שלהן ובשלישי וברביעי ובחמישי, אבל בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת, ובאחד בשבת אינן מתענין כדי שלא יצאו מעונג שבת לצום:
(ד)
ובכל יום ויום משבת שהיאג מעמדן מתפללים ארבע תפילות, שחרית, ומנחה, ונעילה, ועוד מוסיפין תפילה אחרת בין שחרית ומנחה והיא יתירה להן. ונושאין כפיהן הכהנים במעמד שלשה פעמים בכל יום, בשחרית ובתפילה זו היתירה ובנעילה:
וקוראיןד בספר תורה שלשה אנשים פעמיים בכל יום, בשחרית ובתפילה השניה שמוסיפין, אבל במנחה לא היו קוראין בספרה אלא על פה כקוראין את שמע. ולא היו מתקבצין לתפילת מנחה בערב שבת, מפני שהן טרודין לשבת:
(ה)
וקיבוצן לכל תפילה מארבע תפילות אלו, ועמידתן שם לתפילה ולתחינה ולבקשה ולקראותו בתורה, נקרא מעמד:
(ו)
ובמה היו קוריןז, במעשה בראשית. ביום הראשון קורין ״בראשית״ (בראשית א׳:א׳) ו״יהי רקיע״ (בראשית א׳:ו׳), בשני ״יהי רקיע״ ו״יקוו המים״ (בראשית א׳:ט׳), בשלישי ״יקוו המים״ ו״יהי מאורות״ (בראשית א׳:י״ד), ברביעי ״יהי מאורות״ ו״ישרצו המים״ (בראשית א׳:כ׳), בחמישי ״ישרצו המים״ ו״תוצא הארץ״ (בראשית א׳:כ״ד), בששי ״תוצאח הארץ״ ו״ויכולו״ (בראשית ב׳:א׳)ט.
(ז)
פרשה גדולה קוראין אותה בשנים, וקטנה קורא אותה אחדי. ושתי פרשיות שקוראין שחרית הן שחוזרין וקוראין אותםיא בתפילה השניה בספר, וחוזרין וקוראין אותהיב על פה במנחהיג:
(ח)
שמונת ימי חנוכה לא היו אנשי מעמד עושין מעמד בשחרית. וכל יום שיש בו קרבן מוסף לא היה בו מעמד לא בתפילה שניה שלהם ולא במנחה, אלא בשחרית ובנעילה בלבד. וכל יום שהיהיד בו קרבן העצים לא היה בו מעמד בנעילה, אלא בשחרית ובתפילה שניה ובמנחה:
(ט)
ומה הוא קרבן העצים, זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה, ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העציםטו מקריבין עולות נדבה, וזה הוא קרבן העצים, והיה להן כמו יום טוב, אסוריןטז בו בספדיז ובתענית ובעשיית מלאכהיח:
(י)
אפילו יחיד שהתנדב עצים או גזרין למערכהיט אסור אותוכ היום בספד ובתענית ובעשיית מלאכה, ודבר זה מנהג:
(יא)
אנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס כל השבת שלהן, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ומפני מה אסרו עליהן לספר ולכבס, כדי שלא ייכנסו למעמדן כשהן מנוולין, אלא יספרו ויכבסו מקודם:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן. הערות
ד: ויהיו. אך פירוש נוסח הפנים: אשר יהיו.
כך ב8, ת1. א: שהיא.
ד: שהיה. אך כל התיאור כאן בל׳ הווה.
ד: וקורין. אך ר׳ בהלכות הבאות, וע׳ ראש הל׳ קריית שמע הערה 1.
בד׳ נוסף: תורה. אך בכתבי־היד לית.
ת1: לקרות.
ת1: קוראין. וכן בהמשך ההלכה.
ד: ותוצא. ושיבוש הוא.
כך ב8, ת1. א: ויכולו. וכך ד (גם פ). אך דרושה גם וי״ו החיבור.
כך ת1. א: אחר.
ד (גם פ, ק): אותן. אך מצינו כינוי הגוף לנקבות במ״ם סופית, ר׳ למשל במדבר לו, ו.
ד (גם פ, ק): אותן. אך בכתבי־היד כבפנים, ומוסב על הקריאה (או שהשפעת הערבית היא).
ד (מ׳על׳): במנחה על פה. אך בכתבי־היד כבפנים.
ת1: שיש.
בד׳ נוסף: היו. ואין בכך צורך.
ת1: ואסורין. וכך ד (גם פ, ק).
בד׳ נוסף: ודבר זה מנהג. אך בכתבי־היד לית, ונשתרבב מההלכה הבאה. וע׳ ׳משנה למלך׳ שהתקשה בנוסח ד.
ד: במערכה. וקלקול לשון הוא.
ת1: באותו. וכך ד (גם פ, ק).