Rambam Mishneh Torah Printed Versions Shofar veSukkah veLulav 3 – משנה תורה דפוסים שופר וסוכה ולולב ג‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) כמה תקיעות חייב אדם לשמוע ביום טוב של ראש^א השנה, תשע תקיעות. לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה שלשה^ב פעמים, וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חודש השביעי אחד הן, בין בראש השנה בין ביום הכיפורים של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה: (ב) תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלויות^ג, ואין אנו יודעין היאך היא, אם היא היללה שמייללין הנשים בנהייתן^ד בעת^ה שמייבבין, או האנחה כדרך שייאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג ליבו מדבר גדול, או שניהן כאחד, האנחה והיללה שדרכה לבוא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג, מתאנח תחילה ואחר כך מיילל. לפיכך^ו אנו עושין הכל, האנחה והיללה^ז: (ג) והיללה היא שאנו קוראין^ח תרועה, והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין אותה שלשה שברים. נמצא סדר התקיעות כך הוא:
מברך, ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלשה פעמים, ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלשה פעמים, ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלשה פעמים. נמצא מנין התקיעות שלשים, כדי להסתלק מן הספק: (ד) שיעור תרועה, כשתי תקיעות. שיעור שלשה שברים, כתרועה. הרי שתקע והריע, ותקע תקיעה ארוכה ומשך בה כשנים^ט בראשונה, אין אומרין תיחשב בשתי^י תקיעות ויריע אחריה ויחזור ויתקע, אלא אפילו משך בה כל שעה^יא אינה אלא תקיעה אחת, וחוזר ותוקע ומריע ותוקע, שלשה פעמים: (ה) שמע תקיעה אחת בשעה זו^יב ושניה בשעה שניה, אפילו שהה כל היום כולו, הרי אלו מצטרפין ויצא ידי חובתו, והוא שישמע כל בבא מהן על סדרה, לא שישמע תרועה ואחריה שתי תקיעות, או שתי תקיעות ואחריהן תרועה, וכיוצא בזה: (ו) שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחד^יג, לא יצא אפילו ידי אחת. תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה משלישי בזה אחר זה, יצא, ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו. ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל התשע תקיעות, שכולן מצוה אחת הן, ולפיכך מעכבות זו את זו: (ז) הציבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות. כיצד, אומר שליח ציבור אבות וגבורות וקדושת השם, ומלכויות, ותוקע שלש, ואומר זכרונות, ותוקע שלש, ואומר שופרות, ותוקע שלש, ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים^יד: (ח) שלש ברכות אמצעיות אלו של ראש השנה ושל יום^טו הכיפורים של יובל, שהן מלכויות וזכרונות ושופרות, מעכבות זו את זו. וצריך לומר בכל ברכה מהן עשרה פסוקין מעין הברכה, שלשה פסוקין מן התורה, ושלשה מספר תילים^טז, ושלשה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים^יז בו. ואם השלים בנביא, יצא. ואם אמר פסוק אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים, יצא. אפילו אמר ובתורתך י״י אלהינו כתוב לאמר, ואמר פסוק של תורה והפסיק, שוב אינו צריך כלום: (ט) אין מזכירין זכרונות מלכויות^יח ושופרות של פורענות. זכרונות, כגון ״ויזכור כי בשר המה״ וכו׳^יט (תהלים ע״ח:ל״ט). מלכויות, כגון ״בחמה שפוכה אמלוך עליכם״ (יחזקאל כ׳:ל״ג). שופרות, כגון ״תקעו שופר בגבעה חצוצרה ברמה^כ״ (הושע ה׳:ח׳). ולא זכרון יחיד, אפילו לטובה, כגון ״זכרני י״י ברצון עמך״ (תהלים ק״ו:ד׳), ״זכרה לי אלהי לטובה״ (נחמיה ה׳:י״ט). ופקדונות אינן כזכרונות, כגון ״פקוד פקדתי אתכם״ (שמות ג׳:ט״ז). ויש לו להזכיר פורענות^כא של אומות העולם, כגון ״י״י מלך ירגזו עמים״ (תהלים צ״ט:א׳), ״זכור י״י לבני אדום את יום ירושלים״ (תהלים קל״ז:ז׳), ״וי״י אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן״ (זכריה ט׳:י״ד):
״שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד״ (דברים ו׳:ד׳), ״אתה הראית לדעת״ וכו׳ (דברים ד׳:ל״ה), ״וידעת היום והשבות אל לבבך״ וכו׳^כב (דברים ד׳:ל״ט), כל פסוק מאלו מלכות הוא ענינו, אף על פי שאין בו זכר מלכות, והרי הוא כמו ״י״י ימלוך לעולם ועד״ (שמות ט״ו:י״ח), ״ויהי בישורון מלך״^כג (דברים ל״ג:ה׳): (י) המנהג הפשוט בסדר תקיעות^כד של ראש השנה בציבור כך הוא, אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר^כה, יושבין כל העם, ואחד עומד ומברך, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו לשמוע קול שופר, וכל העם עונין אמן, וחוזר ומברך שהחיינו^כו, וכל העם עונין^כז אמן, ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק על הסדר. ואומר^כח קדיש, ועומדין ומתפללין תפילת מוסף. ואחר שגומר שליח ציבור ברכה רביעית שהיא מלכויות, תוקע תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה^כט פעם אחת, ומברך ברכה חמישית שהיא זכרונות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה שלשה שברים תקיעה, ומברך ברכה שישית שהיא שופרות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה תרועה תקיעה פעם אחת, וגומר התפילה: (יא) זה שתוקע כשהן יושבין, הוא שתוקע על סדר ברכות כשהן עומדין, ואינו מדבר בין תקיעות^ל שמיושב לתקיעות שעל הסדר. ואם סח ביניהן, אף על פי שעבר, אינו חוזר ומברך: (יב) בדין היה שיתקעו על כל ברכה כל בבא^לא מהן שלשה פעמים, כדרך שתקעו כשהן יושבין. אלא כיון שיצאו מידי ספק בתקיעות שמיושב, אין מטריחין על הציבור לחזור בהן כולן על סדר ברכות, אלא די להן בבא אחת על כל ברכה, כדי שישמעו תקיעות על סדר ברכות. וכל הדברים האלו בציבור, אבל היחיד, בין ששמע על סדר ברכות בין שלא^לב על הסדר, בין מעומד בין מיושב^לג, ואין בזה מנהג: (יג) התקיעות אינן מעכבות את הברכות^לד, והברכות אינן מעכבות את התקיעות. שתי עיירות, באחת יודע בודאי שיש שם מי שיברך להן תשע ברכות, ואין שם תוקע, ובשניה ספק יש שם תוקע ספק אין שם^לה, הולך לשניה, שהתקיעות מדברי תורה והברכות מדברי סופרים:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר זמנים מוקדש לזכר נשמת מורינו ורבינו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
מאחד מתלמידיו

הערות

^א ד (מ׳ביום׳): בראש. קיצור מכוון.

^ב ד: שלש. וכן כ״פ לקמן. אך ׳פעם׳ גם ל׳ זכר, ע׳ שופטים טז, כח.

^ג ב1 (מ׳ורוב׳): ואורך הגלות. ד: ורוב הגלות. אך על ׳גלות׳ לא מתאים רוב.

^ד ב2-1: בנהיהן (=בנהי שלהן). ד: ביניהן. ושיבוש הוא.

^ה בת1 נכתב בין השיטין: בשעה. אך לא נמחק הכתוב בשורה.

^ו ד: לכך. שינוי לשון לגריעותא.

^ז בב2-1 לית מ׳האנחה׳. וכך ד (גם פ). וגם בת1 לא היה, ותוקן כבפנים.

^ח בב2 נוסף: אותה.

^ט ד: כשתים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, כמו: פי שנים.

^י ב1: כשתי. וכך ד (גם פ, ק).

^יא בב1 נוסף: אחת. ד (גם פ): היום. אך אם משך בה כל היום שוב אינו יכול לתקוע...

^יב ד: אחת. שינוי לשון שלא לצורך.

^יג ב1: כאחת.

^יד בב1 נוסף: ושים שלום ופוסע.

^טו ד (גם פ) [מ׳ושל׳]: ויום. קיצור מכוון לגריעותא.

^טז ד: תהלים. אך במשנה סוכה ה, ב בכ״י רבנו בלי ה״א, וכך היה נהוג לכתוב.

^יז ב1: משלימין.

^יח ב1 (מ׳זכרונות׳): מלכיות זכרונות.

^יט ב1: רוח הולך ולא ישוב.

^כ ד (גם פ) [מ׳חצוצרה׳]: וכו׳.

^כא ב1: פורעניות.

^כב ב2: כי י״י הוא הא׳ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

^כג בב1 נוסף: בהתאסף וגו׳. ובב2: וגו׳, ובד׳ (גם פ, ק): וכו׳.

^כד ב2: התקיעות. וכך ד (גם פ, ק).

^כה בד׳ (גם פ) נוסף: למקומו. תוספת לשם הבהרה.

^כו בב2 נוסף: וקימנו והגיענו לזמן הזה.

^כז בד׳ (גם פ) נוסף: אחריו. תוספת מיותרת.

^כח ד (גם ק): ואומרים. אך רק ש״צ אומר.

^כט ב2: ותקיעה. וכן עוד פעמיים לקמן. ובב1 רק בפעמיים דלקמן, וכך ד (גם פ).

^ל ב2-1: התקיעות.

^לא בב1 לית מ׳כל׳.

^לב בב2 נוסף: שמע. וכך ד (גם פ, ק).

^לג בד׳ (גם פ) נוסף: יצא. אך אין המדובר על לצאת י״ח אלא על לכתחילה.

^לד בב1 נוסף: אע״פ שהן מעכבות זו את זו.

^לה בד׳ נוסף: תוקע. ואין בכך צורך.

(א) כַּמָּה תְּקִיעוֹת חַיָּב אָדָם לִשְׁמֹעַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר תְּרוּעָה בְּיוֹבֵל וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְכׇל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכׇּל תְּרוּעוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי אֶחָד הֵן. בֵּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין בְּכׇל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן. תְּקִיעָה וּתְרוּעָה וּתְקִיעָה. תְּקִיעָה וּתְרוּעָה וּתְקִיעָה. תְּקִיעָה וּתְרוּעָה וּתְקִיעָה: (ב) תְּרוּעָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה נִסְתַּפֵּק לָנוּ בָּהּ סָפֵק לְפִי אֹרֶךְ הַשָּׁנִים וְרֹב הַגָּלוּת וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין הֵיאַךְ הִיא. אִם הִיא הַיְלָלָה שֶׁמְּיַלְּלִין הַנָּשִׁים בֵּינֵיהֶן בְּעֵת שֶׁמְּיַבְּבִין. אוֹ הָאֲנָחָה כְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּאָנַח הָאָדָם פַּעַם אַחַר פַּעַם כְּשֶׁיִּדְאַג לִבּוֹ מִדָּבָר גָּדוֹל. אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הָאֲנָחָה וְהַיְלָלָה שֶׁדַּרְכָּהּ לָבוֹא אַחֲרֶיהָ הֵן הַנִּקְרָאִין תְּרוּעָה. שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַדּוֹאֵג מִתְאַנֵּחַ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְיַלֵּל. לְכָךְ אָנוּ עוֹשִׂין הַכֹּל: (ג) הַיְלָלָה הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין תְּרוּעָה. וְהָאֲנָחָה זוֹ אַחַר זוֹ הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים. נִמְצָא סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת כָּךְ הוּא. מְבָרֵךְ וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה וְאַחֲרֶיהָ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים וְאַחֲרֶיהָ תְּרוּעָה וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה. וְחוֹזֵר כְּסֵדֶר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה וְאַחֲרֶיהָ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה וְחוֹזֵר כַּסֵּדֶר הַזֶּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה וְאַחֲרֶיהָ תְּרוּעָה וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה וְחוֹזֵר כְּסֵדֶר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. נִמְצָא מִנְיַן הַתְּקִיעוֹת שְׁלֹשִׁים כְּדֵי לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק: (ד) שִׁעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁתֵּי תְּקִיעוֹת. שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים כִּתְרוּעָה. הֲרֵי שֶׁתָּקַע וְהֵרִיעַ וְתָקַע תְּקִיעָה אֲרֻכָּה וּמָשַׁךְ בָּהּ כִּשְׁתַּיִם בָּרִאשׁוֹנָה. אֵין אוֹמְרִין תֵּחָשֵׁב כִּשְׁתֵּי תְּקִיעוֹת וְיָרִיעַ אַחֲרֶיהָ וְיַחֲזֹר וְיִתְקַע. אֶלָּא אֲפִלּוּ מָשַׁךְ בָּהּ כׇּל הַיּוֹם אֵינָהּ אֶלָּא תְּקִיעָה אַחַת וְחוֹזֵר וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: (ה) שָׁמַע תְּקִיעָה אַחַת בְּשָׁעָה אַחַת וּשְׁנִיָּה בְּשָׁעָה שְׁנִיָּה אֲפִלּוּ שָׁהָה כׇּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְהוּא שֶׁיִּשְׁמַע כׇּל בָּבָא מֵהֶן עַל סִדְרָה. לֹא שֶׁיִּשְׁמַע תְּרוּעָה וְאַחֲרֶיהָ שְׁתֵּי תְּקִיעוֹת אוֹ שְׁתֵּי תְּקִיעוֹת וְאַחֲרֵיהֶן תְּרוּעָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה: (ו) שָׁמַע תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת מִתִּשְׁעָה בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד לֹא יָצָא אֲפִלּוּ יְדֵי אַחַת. תְּקִיעָה מִזֶּה וּתְרוּעָה מִזֶּה וּתְקִיעָה מִשְּׁלִישִׁי בָּזֶה אַחַר זֶה יָצָא וַאֲפִלּוּ בְּסֵרוּגִין וַאֲפִלּוּ כׇּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיִּשְׁמַע כׇּל הַתֵּשַׁע תְּקִיעוֹת שֶׁכֻּלָּן מִצְוָה אַחַת הֵן לְפִיכָךְ מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ: (ז) הַצִּבּוּר חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד. אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וּמַלְכֻיּוֹת וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ. וְאוֹמֵר זִכְרוֹנוֹת וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ. וְאוֹמֵר שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָיָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים: (ח) שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל שֶׁהֵן מַלְכֻיּוֹת וְזִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּכׇל בְּרָכָה מֵהֶן עֲשָׂרָה פְּסוּקִים מֵעֵין הַבְּרָכָה. שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מִן הַתּוֹרָה. וּשְׁלֹשָׁה מִסֵּפֶר תְּהִלִּים. וּשְׁלֹשָׁה מִן הַנְּבִיאִים. וְאֶחָד מִן הַתּוֹרָה מַשְׁלִים בּוֹ. וְאִם הִשְׁלִים בְּנָבִיא יָצָא. וְאִם אָמַר פָּסוּק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה וְאֶחָד מִן הַכְּתוּבִים וְאֶחָד מִן הַנְּבִיאִים יָצָא. וַאֲפִלּוּ אָמַר וּבְתוֹרָתְךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ כָּתוּב לֵאמֹר וְאָמַר פָּסוּק שֶׁל תּוֹרָה וְהִפְסִיק שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם: (ט) אֵין מַזְכִּירִין זִכְרוֹנוֹת מַלְכֻיּוֹת וְשׁוֹפָרוֹת שֶׁל פֻּרְעָנוּת. זִכְרוֹנוֹת כְּגוֹן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה וְכוּ׳ (תהלים ע״ח:ל״ט). מַלְכֻיּוֹת כְּגוֹן בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם (יחזקאל כ׳:ל״ג). שׁוֹפָרוֹת כְּגוֹן תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה וְכוּ׳ (הושע ה׳:ח׳). וְלֹא זִכְרוֹן יָחִיד אֲפִלּוּ לְטוֹבָה כְּגוֹן זָכְרֵנִי ה׳ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ (תהלים ק״ו:ד׳), זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה (נחמיה ה׳:י״ט, י״ג:ל״א). וּפִקְדוֹנוֹת אֵינָן כְּזִכְרוֹנוֹת. כְּגוֹן פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (שמות ג׳:ט״ז). וְיֵשׁ לוֹ לְהַזְכִּיר פֻּרְעָנוּת שֶׁל אֻמּוֹת עַכּוּ״ם כְּגוֹן ה׳ מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים (תהלים צ״ט:א׳). זְכֹר ה׳ לִבְנֵי אֱדוֹם אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָםִ (תהלים קל״ז:ז׳), וַה׳ אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן (זכריה ט׳:י״ד). שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד (דברים ו׳:ד׳). אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת וְכוּ׳ (דברים ד׳:ל״ה). וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וְכוּ׳ (דברים ד׳:ל״ט). כׇּל פָּסוּק מֵאֵלּוּ מַלְכוּת הוּא עִנְיָנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ זֵכֶר מַלְכוּת וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ ה׳ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד (שמות ט״ו:י״ח), וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ וְכוּ׳ (דברים ל״ג:ה׳): (י) הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּסֵדֶר הַתְּקִיעוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּצִבּוּר כָּךְ הוּא. אַחַר שֶׁקּוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וּמַחְזִירִין הַסֵּפֶר לִמְקוֹמוֹ יוֹשְׁבִין כׇּל הָעָם וְאֶחָד עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר וְכׇל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וְתוֹקֵעַ שְׁלֹשִׁים תְּקִיעוֹת שֶׁאָמַרְנוּ מִפְּנֵי הַסָּפֵק עַל הַסֵּדֶר. וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וְעוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף. וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁהִיא מַלְכֻיּוֹת תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה פַּעַם אַחַת. וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה חֲמִישִׁית שֶׁהִיא זִכְרוֹנוֹת. וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרָהּ תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים וּתְקִיעָה. וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה שִׁשִּׁית שֶׁהִיא שׁוֹפָרוֹת. וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרָהּ תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה פַּעַם אַחַת וְגוֹמֵר הַתְּפִלָּה: (יא) זֶה שֶׁתּוֹקֵעַ כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין הוּא שֶׁתּוֹקֵעַ עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִים. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בֵּין תְּקִיעוֹת שֶׁמְּיֻשָּׁב לִתְקִיעוֹת שֶׁמְּעֻמָּד. וְאִם סָח בֵּינֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ: (יב) בְּדִין הָיָה שֶׁיִּתְקְעוּ עַל כׇּל בְּרָכָה כׇּל בָּבָא מֵהֶן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּדֶרֶךְ שֶׁתָּקְעוּ כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ מִידֵי סָפֵק בַּתְּקִיעוֹת שֶׁמְּיֻשָּׁב אֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּבּוּר לַחֲזֹר בָּהֶן כֻּלָּן עַל סֵדֶר בְּרָכוֹת. אֶלָּא דַּי לָהֶן בָּבָא אַחַת עַל כׇּל בְּרָכָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ תְּקִיעוֹת עַל סֵדֶר בְּרָכוֹת. וְכׇל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּצִבּוּר אֲבָל הַיָּחִיד בֵּין שֶׁשָּׁמַע עַל סֵדֶר בְּרָכוֹת בֵּין שֶׁלֹּא שָׁמַע עַל הַסֵּדֶר בֵּין מְעֻמָּד בֵּין מְיֻשָּׁב יָצָא וְאֵין בָּזֶה מִנְהָג: (יג) הַתְּקִיעוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת הַבְּרָכוֹת וְהַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת הַתְּקִיעוֹת. שְׁתֵּי עֲיָרוֹת בְּאַחַת יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיְּבָרֵךְ לָהֶן תֵּשַׁע בְּרָכוֹת וְאֵין שָׁם תּוֹקֵעַ. וּבַשְּׁנִיָּה סָפֵק יֵשׁ שָׁם תּוֹקֵעַ סָפֵק אֵין שָׁם תּוֹקֵעַ הוֹלֵךְ לַשְּׁנִיָּה. שֶׁהַתְּקִיעָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְהַבְּרָכוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:מהדורה זמנית של על־התורה המבוססת על מהדורת תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון