ת3: שהוא. וכך ד (גם פ, ק). אך הכוונה: כאשר הוא עומד בפני עצמו.
ד (גם פ, ק) [מ׳זו׳]: העיסה כולה מדומע. שינוי לשון לגריעותא.
בד׳ נוסף: של. אך בכתבי־היד לית.
ת2-1 (מ׳בהנייה׳): מדבריהם בהנאה. ת3: מדבריהם בהנייה. ד: מדבריהן בהנייה.
ד (גם פ, ק): עצמו. אך מוסב על ׳בריה׳.
כך ת3-1. בא׳ לית מ׳שהוא׳.
בד׳ (גם פ) נוסף: לפי. אך אם רצה להבהיר היה לו להוסיף: לומר, או: ללמד.
ד: כל. שינוי לשון לגריעותא.
ד: בכל. שינה את המשמעות.
בת2 תוקן ל: כמותה. ד: כמות (והפסיק צ״ל אחרי ׳שהיא׳). שינוי לשון לגריעותא.
בד׳ נוסף: יש בהם. תוספת לשם הבהרה.
ד: ומצטרף. אך אחד אינו מצטרף עם עצמו...
ד: שכל. שינוי לשון לגריעותא.
ד (גם פ) [מ׳או׳]: ושל. אף זה שינוי לשון לגריעותא.
בת3-1 לית. וכך ד (גם פ, ק).
ד: לתוך עשרים. שינוי לשון שלא לצורך.
ת2-1: נעשת. וכך ד (גם פ, ק).
ד (מ׳מאתים׳): מאה סאה סאה (והקריאה: לְכל מאה סאה, סאה). כנראה שלא הבין את הלשון ׳לַכֹּל מאתים סאה וסאה׳, שפירושה שנפלו לתערובת מאתים ואחת סאין, ושינה (אך בהלכה הבאה לא שינה).
בד׳ (גם ק) לית. אך בהלכה הקודמת לא השמיטה.
ד (גם פ, ק): סמני. וכן בסמוך. בטיוטת פיהמ״ש שבת א, ד בכ״י רבנו: סמנין, אך במשנה שם בכ״י שהוגה מכ״י רבנו: סממנין.
ת3: יחם. וכך ד. ע׳ לעיל יא, כב הערה 1.
ד (גם ק): יש שבח. שינוי לשון לגריעותא.
ת3: חרס. ד: חדש. ושיבוש הוא.
בד׳ לית. קיצור מכוון.
בת3 נוסף: לו. וכך ד (גם פ, ק).
ד: אסור. שינוי לשון לגריעותא.
ד (גם פ, ק): בשתייה. נגרר מהשינוי שבהערה הקודמת.
כך ת3-1. א: הגוי.
ד (גם פ, ק): שהיה. שינוי לשון לגריעותא.
כך ת3-1. א: מוריק.
ב9: ויהיה. וכך ד (גם פ).
ד: נותן. שינוי לשון לגריעותא.
ב9, ת3: בהנייה. וכך ד (גם פ, ק).
כך ב9, ת3-1. בא׳ לית מ׳בענבים׳ (דילוג מחמת הדומות).
ב9, ת3-2 (מ׳הפת׳): פת. וכך ד (גם פ, ק).