אלה הם כתבי־היד שהשתמשנו בהם להקדמת הרמב״ם וספר המדע:
א כ״י אוקספורד 577 (הונטינגטון 80; מס׳ הסרט במכון לתצלומי כתבי־היד העבריים: ס׳ 19448) – כתב־היד המשובח ביותר המצוי בידינו. נושא עליו את אישורו של הרמב״ם ז״ל בעצם כתב יד קדשו: ״הוגה מספרי אני משה ברבי מימון ז׳צ׳ל׳ ״. הוא כולל את ספרי המדע ואהבה בכרך אחד, ובסופו כתב הסופר: ״ברוך הנותן ליעף כח וכתב יפת בר שלמה הלוי הפרנס נ״ע״. כתב־היד נכתב במצרים בחיי הרמב״ם מתוך אחת ההעתקות שהיו מצויות שם, ואחר כך הוגה על ידי מגיה על פי כתב ידו המקורי של הרמב״ם, ר׳ במבוא הכללי. אמנם, אף כ״י משובח זה אינו נקי לגמרי משגיאות, כפי שיתברר למעיין בהערותינו. הנחנו אותו ליסוד הנוסח, והשווינוהו לכתבי־היד הבאים.
ב1 כ״י ליון 8 (ס׳ 5603) – נכתב בארם־צובה בשנת ה׳רל״ז (1477 למנינם) על ידי ר׳ ברכות בן יוסף הכהן. ככל הנראה הועתק ביסודו מכ״י א הנ״ל, כנזכר במבוא הכללי פרק ו׳. מלבד זהות הנוסח הכמעט־מוחלטת לכ״י א, יש עוד ראיות לדבר מכמה מקומות שבהם קריאת כ״י א בעייתית והדבר ניכר בכ״י זה, ר׳ על כך בהערותינו לנוסח. החילופים המעטים שבין שני כתבי־היד – שהם בדרך כלל ״לטובת״ כ״י ליון – מקורם ככל הנראה בשינויים שהכניס סופר כ״י ליון על פי מקורות אחרים שהיו לפניו, או מדעתו. העובדה שהיה לפניו לפחות עוד כתב־יד אחד של ספר המדע, ידועה לנו בוודאות: יש לפנינו כתב־יד נוסף של ספר המדע שנכתב על ידי סופר זה, כ״י אוקספורד 582 (ס׳ 19453; שם הסופר מופיע בדף 52ב), ונוסחו אינו זהה לנוסח כ״י ליון, אף על פי שהוא קרוב לו. אין זאת אלא שמתחילה השתמש הסופר כמקור להעתקתו בכתב־יד אחר, אף הוא משובח למדי, אך משניתנה לו ההזדמנות להעתיק מכתב־היד שבאישור המחבר – העדיף אותו, וסטה ממנו רק במקומות בודדים.
כתב־היד נכרך ביחד עם ספר זרעים בכתיבת אותו הסופר. בסוף ספר המדע הוא כותב: ״וכתבתי אני העבד הצעיר המקוה רחמי הא-ל ברכות הכהן ב״ר יוסף הכהן רי״ת (=רוח י״י תניחנו) ב״ר מבורך הכהן תנצב״ה ב״ר ברכות הכהן נבתוי״א (=נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ) וכתבתיו לכבו׳ החכם הנבון ר׳ אריה הלוי י״ל (=יחי לעד) ב״ר עובדיה הלוי ימב״ע (=יהא מנוחתו בגן עדן) יהיה סימן טוב עליו ועל זרעו ועל כל זרע ישראל ויקיים עליו ק״ד (=קרא דכתיב) והגית בו יומם ולילה וכאן אל... מנה יום אלארבעא כ׳אמס עשר מן שהר שבט סנה אלף וסבע מאיה ותמאנין ותמאניה למנין אסכנדר (תרגום: והיה ה... ביום הרביעי חמישה עשר לחודש שבט, שנת אלף ושבע מאות ושמונים ושמונה למנין אלכסנדר) ולפרט היצירה הרל״ז ולחרבן בית א־להינו מ״י (=מהרה ייבנה) את״ח ושלום על זרע ישורון במדינת צובה דעל נהר קוקיון מותבה ושלום״. מאן-דהוא מבני אדם שאינם מהוגנים הוסיף לאות רי״ש שבשנה הרל״ז רגל, כדי שתיראה כקו״ף, ובכך להשביח את מיקחו, כלומר: להקדים כביכול את תאריך כתיבתו במאה שנה, אך ההוספה ניכרת היטב. יתר על כן: התאריכים המקבילים, א׳תשפ״ח למנין השטרות וא׳ת״ח לחורבן בית שני, המתאימים לשנת ה׳רל״ז, לא שונו(!). גם בקולופון שבסוף ספר זרעים מפורש תאריך סיום כתיבתו: שנת א׳תשצ״ה לשטרות, שהיא שנת רמ״ד ליצירה (1484 למנינם).
כתב־היד של ספר המדע חסר מעט בראשו: הוא מתחיל ממנין המצוות הקצר שבהקדמת החיבור, מ״ע קל״ט, ואחר כך חסירות בו מצוות ל״ת יז-קנד. משם הוא שלם עד סוף הספר.
ב2 כ״י אוקספורד 580 (מרשל 97; ס׳ 19451) – כ״י מזרחי עתיק, ללא שם הסופר ותאריך הכתיבה. זמן משוער: המאה הראשונה או השניה לאלף השישי (ה-13 או ה-14 למנינם). כתוב בכתב ברור. סדר הדפים בולבל בכריכה. חסר מעט בראשו ובסופו, וגם באמצע חסרים דפים. מתחיל מתכנית הספרים שבהקדמת החיבור, ספר המדע הל׳ עבודה זרה מצוה י״ד, ומסתיים בהל׳ תשובה ה, ה.
ב3 כ״י אוקספורד 581/1 (מרשל 509; ס׳ 19452) – כ״י מזרחי עתיק, ללא שם הסופר ותאריך הכתיבה. זמן משוער: המאה השניה לאלף השישי (המאה ה-14 למנינם). מכיל את רוב ספר המדע. חלקו העתיק הוא מהתחלת הספר עד למנין המצוות הקצר מ״ע ס״ט, ורק בו השתמשנו. מהל׳ יסוה״ת הושלם בכתב מאוחר יותר.
ב9 כ״י אוקספורד 592 (מרשל 27; ס׳ 20182) – זהו כ״י שנשתמר באופן מקוטע, ובחלקו הוא פגום ובלתי-קריא. הוא מכיל כיום קטעים מספרים שונים של ׳משנה תורה׳, מהם קצרים ומהם ארוכים. חלקו הגדול נכתב בידי סופר כ״י א׳ הנ״ל, יפת בר שלמה הלוי, כפי שמוכיחה השוואת הכתב של שני הספרים, ומיעוטו על ידי סופר אחר, אף הוא מזרחי. בדף האחרון של כתב־היד כתוב: ״הוגה מספרי המחבר כ׳ג׳ק׳ רבי׳ משה גאון ז׳ק׳ל׳ על ידי אני אברהם מערבי בר׳ יהודה ר׳י׳ת׳ ״. ונראה שהכתובת מתייחסת רק לכתב־היד שנכתב בידי יפת בר שלמה, שבו אכן נראות פה ושם הגהות, ולא לחלק שבכתב ידו של הסופר האחר. מספר המדע יש בו רק קטע קצר, מהל׳ עבודה זרה יב, א עד הל׳ תשובה א, א.
ת1 כ״י ירושלים, מוסד הרב קוק, 902 (ס׳ 22549) – כ״י תימני. נכתב בצנעא בשנת ה׳פ׳ (1320 למנינם). מכיל את ספרי המדע ואהבה. בראשו חסר עמוד אחד מהתחלת ההקדמה (מתחיל מ״ואחר כך היה תלמיד״). בסוף ספר אהבה כתב הסופר: ״שלים בעזרת שדי בתרין בשבא בירח תמוז תר... יומין בו שנת אתרל״א שנין לשטרי במדינת צנע[א] לישועה קרובה ולפורקנא רבא יהא סימן טוב על מריה סעדיה בר יוסף יזכיהו אל להגו[ת] בו ולדקדק בענינו כדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וכתב הלל ברבי מנצור ש״צ״.
ת2 כ״י ניו־יורק אדלר
ת3 כ״י חולון, מפעל חשיפת גנזי תימן, י״ל נחום, 4 (ס׳ 34077) – ללא שם הסופר ותאריך הכתיבה. זמן משוער: המאה השניה לאלף השישי (המאה ה-14 למנינם). כ״י נאה וברור. מתחיל בראש הספר ונגמר בסוף הל׳ עבודה זרה. הל׳ תשובה הושלמו בכתב מאוחר, שבו לא השתמשנו.
ג1 כ״י סט. פטרבורג (לנינגרד) פירקוביץ
ג2 כ״י קמבריג׳-וסטמינסטר
הערה: בספר המדע הועתקה מהדורת ר״ש פרנקל מכ״י אוקספורד 577, הלא הוא כ״י א במהדורתנו. לפיכך לא מצאנו צורך לעקוב אחריה, ובהערות לספר זה ציינו בהשוואה לנוסח הדפוסים רק את מהדורת הרב קאפח (ק).
״אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך״ (תהלים קי״ט:ו׳)
"In the name of God, Lord of the world"2 (Genesis 21:33)
"Then I will not be ashamed when I gaze at all Your mitzvot"3 (Psalms 119:6).
By referring to these passages as "the beginning" of the text and not "the introduction to the text," the Rambam implies that the subject matter contained in these passages is an essential part of the Mishneh Torah and not merely an author's preamble.