Tefillin uMezuzah veSefer Torah 2 – תפילין ומזוזה וספר תורה ב‏ – Mishneh Torah

פרק שני(א) כיצד כותבין את התפילין של ראש, כותבין ארבע הפרשיות^א על ארבעה קלפים, וגוללין כל אחד ואחד לבדו, ומניחין אותן בארבעה בתים שהן מחוברין בעור אחד. ושל יד, כותבין את ארבע הפרשיות בארבעה דפין על קלף אחד, וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחילתו, ומניחו בבית אחד:

In what manner are the tefillin [placed on] the head written? [The] four passages¹ are written on four parchments² and rolled closed,⁠³ each as a separate entity. They are placed in four compartments, which are covered by a single piece of leather.⁠⁴
The four passages of [the tefillin placed on] the arm are written on four columns on a single parchment.⁠⁵ They should be rolled closed like a Torah scroll from the end to the beginning and placed in a single compartment.⁠⁶

1. mentioned in Chapter 1, Halachah 1: Kadesh Li (Exodus 13:1-10), V'hayah ki y'viacha (Exodus 13:11-16), Shema (Deuteronomy 6:4-8), and V'hayah im shamo'a (Deuteronomy 11:13-21).

2. Menachot 34b explains that the word totafot, with which the Torah refers to the head tefillin, is a combination of the Carthaginian and African terms for two. Since two and two equals four, the word thus means "a four-sectioned ornament.⁠"

3. more precisely, folded closed. Though in this halachah, the Rambam mentions only the tefillin of the arm, the parchments in the tefillin of the head are also folded from the end to the beginning, so that when they are opened, one begins reading at the beginning (Chapter 3, Halachah 7).

4. See Chapter 3, Halachah 2, for a description of how these tefillin are made.
Menachot, loc. cit., derives this concept from the fact that Exodus 13:9 refers to the head tefillin as "a remembrance,⁠" using a singular form of the word. This teaches that all four passages must appear as a single entity, "one remembrance.⁠"
In his Commentary on the Mishnah (Keilim 18:8), the Rambam also mentions tefillin of the head in which four separate compartments are sewn together. Shulchan Aruch HaRav 32:58 and the Mishnah Berurah 32:172 write that tefillin made in this manner or by gluing the four compartments together are acceptable. They nevertheless suggest that it is preferable to purchase tefillin that are made from a single piece of leather.
[At present, frequently, tefillin which are made from four compartments that are either sewn or glued together are referred to as peshutot and sold for a substantially lower price than tefillin made from a single piece of leather. The difficulty in purchasing them extends beyond one's willingness to opt for the more lenient opinion mentioned in the above sources. Since most halachic authorities advise accepting the more stringent view, most careful scribes do not use these peshutot. Thus, it is likely that they will have other problems as well.]

5. They may, however, be written on four separate parchments, which are later glued together (Menachot, loc. cit.).

6. Menachot, loc. cit., derives this concept from the exegesis of Exodus, loc. cit.: "And they shall be a sign for you on your hand.⁠" The verse implies that just as the tefillin's external appearance is as a single sign, so too, internally, they should be a single entity.

א. ד: פרשיות. אך אין אלו פרשיות סתם, אלא הפרשיות הנ״ל א, א.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימקורות וקישוריםהגהות מיימוניותמגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטהעודהכל

(הקדמה)

{כתיבת פרשיות התפילין}

(א) כֵּיצַד כּוֹתְבִין אֶת הַתְּפִלִּין? שֶׁלָּרֹאשׁ - כּוֹתְבִין אַרְבַּע הַפָּרָשִׁיּוֹת עַל אַרְבָּעָה קְלָפִים, וְגוֹלְלִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ, וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בְּעוֹר אֶחָד. וְשֶׁלַּיָּד - כּוֹתְבִין אֶת אַרְבַּע הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּאַרְבָּעָה דַּפִּין עַל קְלָף אֶחָד, וְגוֹלְלוֹ כְּמִין סֵפֶר תּוֹרָה מִסּוֹפוֹ לִתְחִלָּתוֹ, וּמַנִּיחוֹ בְּבַיִת אֶחָד.

כֵּיצַד כּוֹתְבִין אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. כּוֹתְבִין אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת עַל אַרְבַּע קְלָפִין וְגוֹלְלִין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּאַרְבַּע בָּתִּים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בְּעוֹר אֶחָד. וְשֶׁל יָד כּוֹתְבִין אוֹתָן הָאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת בְּאַרְבַּע דַּפִּין עַל קְלָף אֶחָד וְגוֹלְּלוֹ כְּמִין סֵפֶר תּוֹרָה מִסּוֹפוֹ לִתְחִלָּתוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּבַיִת אֶחָד:

(הקדמה) פרק שני

(א) [א] כיצד כותבין את התפלין שלראש? כותבין ארבע הפרשיות על ארבעה קלפים, וגוללין כל אחד ואחד לבדו, ומניחין אותן בארבעה בתים שהן מחוברין בעור אחד. ושליד – כותבין את ארבע הפרשיות בארבעה דפין על קלף אחד וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו ומניחו בבית אחד:

בבלי מנחות ל״ד:

טור אורח חיים ל״ב:ב׳

שו״ע אורח חיים ל״ב:ב׳

[א] וצריך לכתוב בימינו ספר תורה תפילין ומזוזה כדאמר סוף הקומץ מה קשירה בימין אף כתיבה בימין ואפילו אם בדיעבד כתב בשמאל פסולה דאין דרך כתיבה בשמאל כדאיתא פרק הבונה. ושולט בשתי ידיו יכתוב בימין ואיטר כותב בשמאל שהיא ימינו שלו. ס׳ תרומה: [וכן בטור סימן ל״ב:]

[ב] ואם כתבן בד׳ עורות יצא כדמוכח התם דאמרינן היו לו שני תפילין של ראש וכו׳ עד טולה עליהם עור אחד ומניח לשם תפילין של יד. ס׳ התרומה ע״כ:

(א-ב) כיצד כותבין תפילין כו׳ עד והיה אם שמוע סתומה. פרק הקומץ רבה (דף ל״ד):

כיצד כותבין וכו׳ עד על קלף אחד – ברייתות בפרק הקומץ (מנחות דף ל״ד ע״ב) ובמכילתא וכתבם הרי״ף בהלכות תפילין.

ומה שכתב: וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו – כן כתבו הרא״ש והמרדכי וספר התרומה. וכתבו דטעמא משום דילפינן ממזוזה דאמרינן בהקומץ שם (דף ל״א ע״ב) כורכה מאחד כלפי שמע:

כיצד וכו׳. ברייתות פרק הקומץ ומכילתא כתבם הרי״ף בהלכות ספר תורה מרן ז״ל.

על קלף אחד. היינו לכתחילה ולמצוה אבל בדיעבד אפילו ביותר מאחד כשר וכמ״ש רבינו בפ״ג הל׳ ו׳ ועיין בספר ברוך שאמר סי׳ י״ב.

וגוללו. משמע דלא קאי אלא אשל יד דסמיך ליה מדלא כתב וגוללן אמנם נראה דגם בשל ראש בעי מסופן לתחילתן תדע דילפינן לה ממזוזה כמ״ש מרן ז״ל וכן כתב להדיא רבינו זלה״ה בפ״ג הל׳ ז׳ ואם כן צריך לומר דמשום שבאותם של ראש לא אפשר בגלילה כדרכה משום דבעו דרך כיפול להניחם בבתים לרוחב כל בית משום הכי דקדק לכתוב כאן וגוללו כמין ספר תורה וק״ל. והנה מרן ז״ל כתב וז״ל וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחילתו כ״כ הרא״ש והמרדכי וספר התרומה וכתבו דטעמא משום דילפינן ממזוזה דאמרינן בהקומץ כורכה מאחד כלפי שמע ע״כ וקצת קשה דאם כן למה כתב רבינו כמין ספר תורה הוה ליה לומר כמין מזוזה כיון דמינה ילפינן וכמ״ש פ״ה הל׳ ו׳ וכן כתב להדיא הרא״ש ז״ל עיין עליו. ותו דיותר דימוי יש לתפילין עם מזוזה לענין זה מס״ת שהרי בס״ת יש בו שני עמודים מה שאין כן בתפילין ומזוזה ותו דבס״ת לא שייך כל כך מסופו לתחילתו דהכל לפי המקום שהוא קורא ולפעמים יתכן לגוללו מתחילתו לסופו ואפשר דכוונת רבינו אינו לדמותם לס״ת כלומר דמיניה ילפינן אלא לומר שכשיהיה גלול ידמה לס״ת קטן וכעין מ״ש פ״ג הל׳ ו׳ ופ״ד הל׳ י״ז עיין שם ועוד דקרובים הם לענין הקדושה ודוחק.

(הקדמה) פתיחה לפרק שני

בפרק זה מפורשים פרטי כתיבת הפרשיות של תפילין.

תחילה מבואר כי של ראש כותבין ארבעה קלפים ושל יד ארבעה דפים על קלף אחד. (א)

צריך לכתוב את הפרשיות כמו שהן כתובות בתורה: הפתוחות – פתוחות, והסתומה – סתומה. גם הכתיב במלא וחסר הוא כמו שכתוב בתורה. ואם שינה פסל. לתועלת הסופרים מנה רבינו כאן כל החסירות והמלאות בפרשיות של תפילין. כמו כן גם מנה אילו אותיות מצויינות בתגין, ומניין התגין לכל אחת, אע״פ שהתגין אינן מעכבין. (ב–יא).

על פי רשימה זו ניתן לבדוק אם נכתבו הפרשיות כתיקנן, והרי זה מוכיח על מי שכתבן שבקי הוא בהלכתן בחסירות ומלאות, ולפיכך יש לתלות שיודע גם שאר הלכות כגון שצריך לשמה אע״פ שדבר זה לא ניתן לבדוק. על כן הלוקח תפילין ולא נתברר לו שנכתבו בידי מומחה צריך לבודקן, והבדיקה מועילה. אולם תפילין שחזקתן כשירות אינן טעונין בדיקה כל זמן שחיפויין שלם. (יב–יג)

(א) כיצד כותבין... שלראש – השווה ריש פרק ראשון שגם שם הקדים של ראש לשל יד, וכן במנין המצוות בראש הלכות אלה ושם ביארתי.

הלשון ״כיצד כותבין״ מקורו בברייתא המובאה בסמוך.

של ראש כותבין ארבע הפרשיות וכו׳ – מנחות לד, ב: ת״ר, יכול יכתבם על ארבעה עורות ויניחם בארבעה בתים בארבעה עורות? תלמוד לומר ׳ולזכרון בין עיניך׳ – זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים שלשה זכרונות. הא כיצד? כותבן על ארבעה עורות ומניחו בארבעה בתים בעור אחד.

מאי משמע ״בארבעה בתים בעור אחד״? זהו שפירש רבינו שארבעת הבתים מחוברין הן בעור אחד, וכל מעשהו מבואר להלן ג, ב–ג.

ושל יד כותבין וכו׳ – מנחות לד, ב: תנו רבנן, כיצד כותבן? תפילה של יד כותבה על עור אחד, וכו׳ שאות אחת מבחוץ וכו׳.

רישא זו של הברייתא היא לדברי הכל, וראה לקמן ג, ו הובא המשך הברייתא.

בארבעה דפין על קלף אחד... בבית אחד – ספרי לדברים ו, ח: ׳וקשרתם לאות על ידך׳ – כרך אחד של ארבע טוטפות. שהיה בדין הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד ותן תפילין בראש, מה בראש ארבע טוטפות אף ביד ארבע טוטפות? תלמוד לומר ׳וקשרתם לאות על ידך׳ כרך אחד של ארבע טוטפות.

והשווה מכילתא לשמות יג, ט: ׳והיה לך לאות וגו׳⁠ ⁠׳ – כרך אחד של ארבע פרשיות וכו׳.

ושמא משמעות לשון הספרי ״כרך אחד של ארבע טוטפות״ הוא כמו כרך אחד של ארבעה דפין, כי רק אם כל פרשה כתובה על דף נפרד אפשר לקרוא להן טוטפות. (וראה עוד לקמן ג, ו.)

להלן בספרי שם בכל הכי״י: או יעשה ארבעה כיסים של ארבע טוטפות? תלמוד לומר ׳וקשרתם לאות על ידך׳, כיס אחד של ארבע טוטפות.

המפרשים הגיהו במקום ׳וקשרתם לאות על ידך׳ את הפסוק על של ראש ׳ולזכרון בין עיניך׳. אולם יתכן שלפני רבינו היתה הגירסא שבכי״י ועל פיה כתב כאן ״ומניחו בבית אחד״ שהמדובר הוא בשל יד. ואף שלכאורה הדבר מובן מאיליו מכל מקום הרי למדנו מדין זה שאות אחת מבחוץ ועל כל פנים צריך לטלות עור אחד כמבואר לקמן ג, ו, שבדיעבד אפילו בפנים הן ארבעה עורות נפרדים כל שהניחן בבית אחד יצא.

עוד נראה שרבינו גורס בברייתא מנחות לד, ב הנ״ל כגירסת הרי״ף ז״ל בהלכות תפילין (רמז רנ) וז״ל: תנו רבנן, כיצד כותבן? תפלה של יד כותבה על עור אחד ומניחה בבית אחד בעור אחד וכו׳.

גם באור זרוע הלכות תפילין סימן תקע מובאה ברייתא זו כגירסת הרי״ף ז״ל.

וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחילתו – לקמן ג, ז מבואר שגם הפרשיות של ראש גוללן מסופן לתחילתן, וראה שם המקורות לכך. כאן לא בא אלא לפרש איך מעמידין את הדפים. דהיינו, אפשר לכתוב את הפרשיות זו תחת זו. אבל לא כך הוא מעשה התפילין, כי צריך לסדר את הדפים זה בצד זה כמין ספר תורה שהעמודים הם זה מצד זה מתחיל מימין היריעה ומסיים את העמוד האחרון בשמאלה. לקמן ג, ו יתבאר שכך הוא סדרן של הפרשיות.

(יב) הלוקח וכו׳ – עירובין צז, א: אמר רב חסדא אמר רב, הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים של יד ואחת של ראש, או שתים של ראש ואחת של יד. מה נפשך אי מחד גברא קא זבין, לבדוק או שלש של יד או שלש של ראש? אי מתרי תלת גברי זבין, כל חד וחד ליבעי בדיקה? לעולם מחד גברא זבין ובעינן דמיתמחי בשל יד ובשל ראש ... אימא סיפא, וכן בצבת השני וכן בצבת השלישי... בצבתים דמתרי תלתא גברי זבין. אי הכי אפילו רביעי נמי ואפילו חמישי נמי? אין הכי נמי... ולעולם אפילו רביעי וחמישי נמי.

לקח ממנו מאה קציצות – בברייתא הנ״ל לא הוזכר מאה, וגם בתוספתא עבודה זרה ג, ח ששם נראה מקורה לא הוזכר מניין מאה, ז״ל התוספתא: ואם לקח ממי שאיננו מומחה ומצא בידו שנים ושלשה צבתים של תפילין בודק הימנו תפילין אחת של יד או של ראש בצבת הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי.

וראה בתוספת ראשונים שברייתא זו הובאה בכמה חילופי גירסא קלים אבל בכולן לא הוזכר מאה קציצות. ולא זכיתי למצוא מקור למספר זה, אלא אם כן נאמר שתפש רבינו מספר זה מפני שהוא רגיל בהרבה מקומות כגון בתוספתא שם ד, יא: חתיכה שיש בה סימן... ואפילו באחד מן מאה הרי זו מותרת. וכאלה רבים.

אם מצאן כשרים הוחזק זה האיש – לעיל בהלכה ג הבאתי ממנחות מב, ב ״תפילין יש להם בדיקה״ פירש רבינו גרשום ז״ל: יש להן בדיקה בחסירות ויתירות או אם עשויין כהלכתן. אמנם ישנן כמה הלכות בעשיית התפילין שלא ניתן לבדוק אם נעשו כמצוותן כגון אם נתכוון לקדש השמות וכיו״ב, אולם מאחר שאנו בודקין את הניתן לבדוק וראינו שמי שעשה אותן עשה את הכל כדבעי אנו תולין שמן הסתם היה בקי בכל הלכותיהן, ומן הנראה לעינים נדון על שאינו נראה. (וראה תוד״ה תפילין.)

צבתים – פיהמ״ש עירובין י, א: צבתים, עשויות אגודות, מן ׳שול תשולו לה מן הצבתים׳ (רות ב, טז) ... שהצבתים שיהיו של ראש ושל יד בלבד קשורין זה בזה. והוא מן הגמרא שם צז, א: צבתים זווי זווי.

(יג) הכותב תפילין... או שלקחן מן המומחה או משאר אדם ובדקם וכו׳ – מנה רבינו את כל שלש אלה להורות שדינן שווה ואף לכתחילה מותר ליקח תפילין משאר אדם ויסמוך על בדיקתן ואינו מחוייב להקפיד ליקחן דווקא מן המומחה או לכתוב בעצמו. והוצרך לכך שהרי נחלקו בזה הראשונים. לפנינו בדפוס במנחות מב, ב איתא: תפילין יש להן בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה. ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם. וראה שם בתוד״ה תפילין וכן בעירובין צז, א ד״ה הלוקח שלכתחילה צריך ליקח דווקא מן המומחה ואין הבדיקה מועילה אלא בדיעבד. אולם רבינו לא העתיק ״ואין נקחין אלא מן המומחה״, ונראה שהוא גורס כהרי״ף ז״ל שהביא ברייתא זו בהלכות ציצית (רמז רעא) בנוסח אחר (על פי דפוס קושטא וכי״י מהדורת ר״נ זק״ש ז״ל): ת״ר ... ספרים יש להן בדיקה ואין נלקחין אלא מן המומחה, תפילין ומזוזות יש להן בדיקה ונלקחין מכל אדם. על גירסא זו ברי״ף העיד גם הרמב״ן ז״ל במלחמת (סוכה פרק ראשון דף ד ע״ב מדפי הרי״ף דפוס ווילנא) וז״ל: וזו גירסת רבינו וכל ספרי הגאונים ז״ל. (אולם ברי״ף דפוס ווילנא בהלכות ציצית שם הגיהו על פי הגמרא אשר לפנינו.)

אינו צריך לבודקן פעם אחר וכו׳ – ירושלמי עירובין י, א: תני, תפילין צריך לבודקן אחת לי״ב חדש, דברי ר׳; רשב״ג אומר, אינן צריכות בדיקה. הלל הזקן אומר, אלו מאבי אמה הן. (ומאי קמ״ל? אלא לומר דלא נבדקו מאז ועד עתה הואיל וחיפויין קיים והרי הן בחזקתן. – קה״ע)

פסק רבינו כרשב״ג הואיל והלל הזקן עשה מעשה כוותיה ומעשה רב. (וראה מכילתא לשמות יג, י הביאה התוספות מנחות מב, ב ד״ה תפילין בסוף הדיבור.)

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימקורות וקישוריםהגהות מיימוניותמגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטההכל

(ב) וצריך להיזהר בפרשיות, שאם עשה הסתומה פתוחה, או הפתוחה סתומה, פסלן. ושלש הפרשיות הראשונות כולן פתוחות, ופרשה אחרונה שהיא ״והיה אם שמע״ סתומה:

Care must be taken in writing these passages. If one wrote a passage which should be s'tumah¹ as p'tuchah² or a passage which should be p'tuchah as s'tumah, it is invalid.⁠³
The first three passages are all p'tuchot,⁠⁴ while the final passage, V'hayah im shamo'a, is s'tumah.⁠⁵

1. As the Rambam explains at length in Chapter 8, there are two general categories for the passages of the Torah, s'tumah and p'tuchah.
S'tumah means "closed.⁠" It refers to a passage whose first word is always written in the middle of a line in the Torah. (See Chapter 8, Halachah 2.)

2. P'tuchah means "open.⁠" It refers to a passage whose first word is always written at the beginning of a line in the Torah. See Chapter 8, Halachah 1.

3. The Ramah (Orach Chayim 32:36) quotes an opinion which explains that the tefillin are not disqualified for such an error. Since there is a difference between tefillin and a Torah scroll - in a Torah scroll, there are many other passages between Shema and V'hayah im shamo'a - the tefillin are not disqualified if V'hayah im shamo'a is written as p'tuchah. Contemporary Ashkenazic practice is based on this opinion. [Note our commentary on Chapter 5, Halachah 2.]

4. For this reason, the first two passages should be written in a manner in which they end at least nine letters before the end of the column (Shulchan Aruch, Orach Chayim 32:36).

5. As is explained in the commentary on Chapter 8, Rabbenu Asher differs with the Rambam and offers a different interpretation of the terms s'tumah and p'tuchah. Their difference of opinion does not create a difficulty with regard to the first three passages. A problem, however, does arise with regard to the passage, V'hayah im shamo'a. The Shulchan Aruch (loc. cit.) states that the Rambam's opinion should be followed. The Turei Zahav (Orach Chayim 32:26) offers a compromise, which satisfies, according to his interpretation, both the Rambam's and Rabbenu Asher's views. His interpretation, however, is not accepted by all authorities.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטהעודהכל

וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּפָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁאִם עָשָׂה הַסְּתוּמָה פְּתוּחָה אוֹ הַפְּתוּחָה סְתוּמָה - פְּסָלָן. וְשָׁלשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת - כֻּלָּן פְּתוּחוֹת; וּפָרָשָׁה אַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא ׳וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ׳ (דברים יא,יג) - סְתוּמָה.

וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁאִם עָשָׂה הַסְּתוּמָה פְּתוּחָה אוֹ הַפְּתוּחָה סְתוּמָה פְּסָלָן. וּשְׁלֹשֶׁת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כֻּלָּן פְּתוּחוֹת וּפָרָשָׁה אַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (דברים י״א:י״ג), סְתוּמָה:

[ב] וצריך להזהר בפרשיות, שאם עשה הסתומה פתוחה או הפתוחה סתומה – פסלן. ושלש הפרשיות הראשונות כולן פתוחות, ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע סתומה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וצריך ליזהר בפרשיות – כן כתב המרדכי ואורחות חיים וכ״כ הרא״ש ז״ל בסדר תיקון תפילין:

וצריך ליזהר בפרשיות וכו׳. מלתא דפשיטא היא כדאיתא בהבונה דף ק״ג וכבר ביארו רבינו בפרק ז׳ הל׳ י״א אלא משום שמע והיה אם שמוע איצטריך דאינן סמוכות בתורה והוה אמינא דכיון דאינן סמוכות בתורה אם שינה לא פסל קמ״ל ועיין בשו״ת גינת וורדים או״ח כלל ב׳ סעיף ג׳.

שאם עשה הסתומה פתוחה וכו׳ – שבת קג, ב: ׳וכתבתם׳... פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה וכו׳.

רש״י ז״ל פירש שם: ״⁠ ⁠׳וכתבתם׳ דתפילין ומזוזה״. אין לומר שכוונתו רק לציין את מקור הפסוק שאם כן למה הזכיר תפילין והרי הפסוק מדבר על מזוזה. אלא על כרחך שרצה לפרש שהברייתא אינה מוגבלת לספר תורה בלבד אלא מוסבת גם על תפילין ומזוזה שהרי הדין נדרש מן הכתוב אצל מזוזה.

בספרי לדברים ו, ט גורס: כתב לפרשה סתומה פתוחה, לפתוחה סתומה, או שכתבה כשירה או שירה שכתבה כיוצא בה ... הרי אלו יגנזו.

פירש רבינו הלל ז״ל: האי כוליה אספר תורה קאי דאית פרשיות פתוחות וסתומות, דאי אמזוזה קאי הי ניהו פתוחה והי ניהו סתומה? כולה שתי פרשיות הוא דכתיב בה – שמע והיה אם שמוע. ותדע דאספר תורה קאי דקתני או שכתב שירה וכו׳.

אולם רבינו סובר שהברייתא מוסבת גם על תפילין שהרי על כל פנים פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך סמוכות הן בתורה, ובודאי צריך לכותבן כמו שהן בתורה, והברייתא משמיעתנו כי הוא הדין לכולן. (עיין בית יוסף או״ח סי׳ לב ד״ה ויעשה כל.) ודורש ׳וכתבתם׳ – שתהא כתיבה תמה, וכל דבר טעון תמות המתאימה, דהיינו בספר תורה איתא שיכתוב השירה בסדר מסויים ואם שינה או שכתב שאר פרשיות כשירה פסל, ודין זה לא שייך בתפילין ומזוזה, אבל במה ששייך בהם גם תפילין ומזוזה טעונין כתיבה תמה, והא כדאית ליה והא כדאית ליה. זוהי כוונת הגמרא מנחות לא, ב ״כי תניא ההיא בספר תורה״ – פירושו דווקא על בבא זו דעשאה כשירה או שירה כמותה שהיא שייכת רק בספר תורה (וראה תוד״ה עשאה).

פתוחה ... סתומה – צורות פרשה סתומה ופרשה פתוחה מבוארות לקמן ח, א–ב.

ושלש הפרשיות וכו׳ – מקור הדברים ציין רבינו עצמו לקמן ח, ה הוא הספר הידוע במצרים ... שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים והגיהו פעמים רבות.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטההכל

(ג) וצריך להיזהר במלא וחסר, עד שיהיו ארבעתן כתובות כמה^א שהן כתובות בספר תורה הבדוק, שאם כתב החסר מלא, פסל, עד שימחוק היתר, ואם כתב המלא חסר, פסל, ואין לו תקנה. ואלו הן החסירות והמליאות שיש בארבע פרשיות אלו:

One must be careful regarding [the spelling of the words in these passages] with regard to the short or full form.⁠¹ [The manner in which] these four passages are written [in tefillin] should resemble the manner they are written in a Torah scroll that has been checked [for accuracy in this regard].⁠²
When one writes a word which requires a short form using a full form, it is invalid until one erases the extra letter.⁠³ If one writes a word which requires a full form using a short form, it is invalid and may not be corrected.⁠⁴
These are [the correct spellings of the words that could present difficulties] with regard to the short and full forms in these four passages.⁠⁵

1. There are times when the Hebrew vowels cholam and shuruk are written with a letter vav, and times when that letter is omitted. Similarly, there are times when the vowel chirik is written with a yud, and times when that letter is omitted.
The expression, malei, rendered as "full form,⁠" refers to the form which includes the extra letter. Chaseir, rendered as "short form,⁠" refers to the form which lacks the extra letter.

2. In this context, note the comments of the Shulchan Aruch (Orach Chayim 32:20) and Shulchan Aruch HaRav (32:33), which elaborate on the responsibility of a scribe.

3. As mentioned above, every letter of the four passages in the tefillin must be written in order. Nevertheless, although an entire passage was written, correcting a word by erasing an extra letter is not a contradiction to this principle.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 32:23) mentions that a problem may arise if the letter to be erased is in the middle of a word, since, when it is erased, the space left will cause the word to appear divided. The commentaries explain that the difficulty can sometimes be corrected by extending a letter, for example, writing a resh with an extended upper line.

4. Because the additional letter will not have been written in the proper order.

5. The Rambam's inclusion of these particulars in the next four halachot is a clear expression of the desire he expressed in his introduction to the Mishneh Torah, to compose a text that will serve as "a compilation of the entire Oral Law,⁠" that would allow a person to "comprehend the entire Oral Law from it without having to study any other text.⁠" He saw the Mishneh Torah as a guide to the performance of the mitzvot, and therefore included in it details that would allow every individual to understand - and thus carry out - the minute particulars involved in the fulfillment of each mitzvah.
1. The Rambam does not use the expression, "short form,⁠" because the chirik of the alef possesses a yud. Similarly, the Rambam states "without a vav" or "without a yud" in several other instances in these halachot, because the form of the word is neither short or full in its entirety. 2. Generally, the word is written ידך. Menachot 37a explains that this departure from the norm was intended to teach us that tefillin are worn on the left hand, as explained in the commentary on Chapter 4, Halachah 2. 3. There are three sizes of letters in the Torah - the normal size, an enlarged size, and a reduced size - as mentioned in Chapter 7, Halachah 8. The Baal HaTurim notes that ayin and dalet spell the word eid, which means "witness.⁠" The Shema describes God's oneness. By reciting this verse and placing it in their tefillin and mezuzot, the Jews serve as witnesses, testifying to that oneness. 4. The Rambam also discusses the subject of crowns in Chapter 7, Halachot 8-9. When discussing this matter, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 36:3) mentions the obligation to place crowns on the letters, שעטנ"ז ג"ץ. The obligation of placing crowns on these letters is explicitly mentioned in the Talmud, Menachot 29b. Hence, they are regarded with greater stringency.
Afterwards, the Shulchan Aruch also states that there are scribes who customarily place crowns on other letters. Significantly, even in Yemen, where the Rambam's directives are usually adhered to precisely, an exception is made in this instance, and there are different customs with regard to the crowns placed upon letters.
5. Shulchan Aruch HaRav (36:5) and the Mishnah Berurah (36:15) require that one add any crowns that are lacking in the passages. This refers, however, to the crowns on the letters, שעטנ"ז ג"ץ, and not to the crowns required by the Rambam.

א. ב1, ת1, ת3: כמו. וכך ד (גם ק).

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטהעודהכל

וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּמָלֵא וְחָסֵר, עַד שֶׁיִּהְיוּ אַרְבַּעְתָּן כְּתוּבוֹת כְּמָה שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַבָּדוּק; שֶׁאִם כָּתַב הֶחָסֵר מָלֵא - פָּסַל, עַד שֶׁיִּמְחֹק הַיָּתֵר; וְאִם כָּתַב הַמָּלֵא חָסֵר - פָּסַל, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה.

וְאֵלּוּ הֵן הַחֲסֵרוֹת וְהַמְּלֵאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ:

וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּמָלֵא וְחָסֵר עַד שֶׁיִּהְיוּ אַרְבַּעְתָּן כְּתוּבוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַבָּדוּק. שֶׁאִם כָּתַב הֶחָסֵר מָלֵא פָּסוּל עַד שֶׁיִּמְחֹק הַיָּתֵר. וְאִם כָּתַב הַמָּלֵא חָסֵר פָּסוּל וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה. וְאֵלּוּ הֵן הַחֲסֵרוֹת וְהַמְּלֵאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ:

[ג] וצריך להזהר במלא וחסר עד שיהיו ארבעתן כתובות כמה שהן כתובות בספר תורה הבדוק, [שאם] כתב החסר מלא – פסל, עד שימחוק היתר; ואם כתב המלא חסר – פסל, ואין לו תקנה. ואילו הן החסירות והמליאות שיש בארבע פרשיות אלו:

(ג-ז) וצריך להזהר במלא וחסר כו׳ עד אין לו תקנה. במסכת סופרים:

ואלו הן החסרות וכו׳ עד לאבתיכם חסר וא״ו. מן הספר המוגה שסמך עליו.

וצריך ליזהר במלא וחסר וכו׳. עד אין לו תקנה – במכילתא סוף פרשת בא אל פרעה:

וצריך ליזהר במלא וחסר וכו׳. מכילתא סוף פרשת בא אל פרעה מרן ז״ל.

עד שימחק היתר. נכתב בצידו ואם כתב תיבה אחת כפולה נראה שיש למחוק השניה דהראשונה נכתבה כדינה וכן הסכים בספר גן המלך סי׳ ק״ב וחלק על מה שכתב הרב כנסת הגדולה או״ח סימן ל״ב ועוד הזכיר שם דינים חלוקים בענין יתר יעויין שם.

פסול ואין לו תקנה. פשוט הוא משום דכתיב והיו בהוייתן יהו שיהיו כתובים כסדרן דוקא וכן הדין במזוזה וכמ״ש רבינו בפ״ה ומאי דלא קפדינן בהכי לענין ספר תורה דהרי חמורה קדושתו מתפילין ומזוזות הטעם הוא דאי אפשר ליזהר בכל הספר תורה שלא יהא בו שום טעות דכמעט הוא מן הנמנע ולא ניתנה תורה למלאכי השרת וכן כתב בשו״ת גינת וורדים כלל ב׳ סימן ד׳ וכתב עוד דמהך טעמא הקילו כמה קולות בס״ת מה שאין כן בתפילין ומזוזות עיי״ש.

וצריך להזהר במלא וחסר וכו׳ – היינו שאמרו במנחות מב, ב: תפילין יש להם בדיקה. ופירשו שם רבינו גרשום ז״ל ורש״י ז״ל: אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו.

והשווה מנחות לב, ב לענין מזוזה: אמר רב יהודה אמר שמואל, כתבה אגרת פסולה. מאי טעמא? אתיא כתיבה כתיבה מספר. פירש רבינו תם ז״ל (תוד״ה כתבה) אגרת – מקרא ולא מסורת שלא דקדק בחסירות ויתירות אלא כאגרת בעלמא.

וראה בשימושא רבא (בה״ג ד״י עמ׳ 491): ומאן דכתיב לתפילי אי נמי למזוזה אי נמי לספר תורה בעי למיבדק בחסירות ויתירות.

עד שימחוק היתר – שהרי מותר למחוק או לגרוד כמבואר לעיל א, טז.

ואם כתב המלא חסר וכו׳ – מפני שבתפילין ומזוזות אין תולין בהן אפילו אות אחת (שם). ויש מפרשים הטעם שאם יתקן עכשיו יהא נכתב שלא כסדרן. וראה מה שביארתי שם ד״ה במזוזות.

ואילו הן החסירות והמליאות וכו׳ – אף זו מקורה מבן אשר – ראה לקמן ח, ה. וראה גם מה שפירשתי לקמן ח, ד ד״ה וכן בעלי המסורת.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטההכל

(ד) ראשונה^א קדש לי,⁠^ב בכור מלא, זכור מלא, בחזק חסר, הוציא מלא, יצאים חסר ואו, יביאך מלא, והאמרי חסר, והיבוסי מלא, לאבתיך חסר ואו, העבדה חסר, מצת חסר, השביעי מלא, מצות מלא, שאר חסר, גבלך חסר, בעבור מלא, לאות מלא, ולזכרון מלא, עיניך מלא, תורת מלא, הוצאך חסר יוד, החקה חסר, למועדה מלא:

[In] the first passage, Kadesh li kol b'chor, [the word] b'chor [is written using] the full form; the word zachor [using] the full form; the word b'chozek [using] the short form; the word hotzi [using] the full form; the word yotzi'em without a vav; the word y'viacha [using] the full form; the word v'ha'emori [using] the short form; the word v'hay'vusi [using] the full form; the word la'avotecha without a vav; the word ha'avodah [using] the short form; the word matzot [using] the short form; the word hash'vi'i [using] the full form; the word matzot [using] the full form; the word s'or [using] the short form; the word g'vulecha [using] the short form; the word ba'avur [using] the full form; the word l'ot [using] the full form; the word ul'zikaron [using] the full form; the word einecha [using] the full form; the word torat [using] the full form; the word hotziacha without a yud; the word hachukkah [using] the short form; and the word l'moadah [using] the full form.

א. ב2: פרשה ראשונה. וכך ד (גם ק). ולגירסת הפנים, כיון שנזכרו בסמוך ׳פרשיות אלו׳ אין בזה צורך.

ב. בב2-1, ת3-1 נוסף: כל (ולפי זה אין צורך בפסיק, ר׳ לקמן הל׳ ה׳). וכך ד (גם ק).

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזיד פשוטהעודהכל

רִאשׁוֹנָה: ״קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר״ - מָלֵא, ״זָכוֹר״ - מָלֵא, ״בְּחֹזֶק״ - חָסֵר, ״הוֹצִיא״ - מָלֵא, ״יֹצְאִים״ - חָסֵר וָא״ו, ״יְבִיאֲךָ״ - מָלֵא, ״וְהָאֱמֹרִי״ - חָסֵר, ״וְהַיְבוּסִי״ - מָלֵא, ״לַאֲבֹתֶיךָ״ - חָסֵר וָא״ו, ״הָעֲבֹדָה״ - חָסֵר, ״מַצֹּת״ - חָסֵר, ״הַשְּׁבִיעִי״ - מָלֵא, ״מַצּוֹת״ - מָלֵא, ״שְׂאֹר״ - חָסֵר, ״גְּבֻלֶךָ״ - חָסֵר, ״בַּעֲבוּר״ - מָלֵא, ״לְאוֹת״ - מָלֵא, ״וּלְזִכָּרוֹן״ - מָלֵא, ״עֵינֶיךָ״ - מָלֵא, ״תּוֹרַת״ - מָלֵא, ״הוֹצִאֲךָ״ - חָסֵר יוֹ״ד, ״הַחֻקָּה״ - חָסֵר, ״לְמוֹעֲדָהּ״ - מָלֵא.

פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה קַדֶּשׁ לִי כׇל בְּכוֹר (שמות י״ג:ב׳) מָלֵא. זָכוֹר מָלֵא. בְּחֹזֶק חָסֵר. [הוֹצִיא מָלֵא. יֹצְאִים חָסֵר וָא״ו.] יְבִיאֲךָ מָלֵא. וְהָאֱמֹרִי חָסֵר. וְהַיְבוּסִי מָלֵא. לַאֲבֹתֶיךָ חָסֵר וָא״ו. הָעֲבֹדָה חָסֵר. מַצֹּת חָסֵר. הַשְּׁבִיעִי מָלֵא. מַצּוֹת מָלֵא. שְׂאֹר חָסֵר. גְּבֻלֶךָ חָסֵר. בַּעֲבוּר מָלֵא. לְאוֹת מָלֵא. וּלְזִכָּרוֹן מָלֵא. עֵינֶיךָ מָלֵא. תּוֹרַת מָלֵא. הוֹצִאֲךָ חָסֵר יוּ״ד. הַחֻקָּה חָסֵר. לְמוֹעֲדָהּ מָלֵא:

[ד] ראשונה קדש לי: בכור מלא, זכור מלא, בחזק חסר, הוציא מלא, יצאים חסר ואו, יביאך מלא, והאמרי חסר (ואו), והיבוסי מלא, לאבתיך חסר ואו, העבדה חסר (ואו), מצת חסר, השביעי מלא, מצות מלא, שאר חסר, גבלך חסר, בעבור מלא, לאות מלא, ולזכרון מלא, עיניך מלא, תורת מלא, הוצאך חסר יוד, החקה חסר, למועדה מלא:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזיד פשוטההכל

(ה) פרשה שניה והיה כי יבאך חסר^א, ולאבתיך חסר ואו, חמר חסר, בכור מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא, ויהרג חסר, בכור מלא, מבכר חסר, ועד בכור מלא, זבח חסר, וכל בכור מלא, לאות מלא, ידכה כתוב בהא, ולטוטפת חסר ואו אחרונה^ב, עיניך מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא:

[In] the second passage, V'hayah ki y'viacha, [the word] y'viacha [is written] without a yud; the word chamor [using] the short form; the word b'chor [using] the full form; the word b'chozek [using] the short form; the word hotzianu [using] the full form; the word vayaharog [using] the short form; the word b'chor [using] the full form; the word mib'chor [using] the short form; the words v'ad b'chor [using] the full form; the word zove'ach without a vav; the word b'chor in v'chol b'chor [using] the full form; the word l'ot [using] the full form; the word yadecha is written with a hey; the word ul'totafot without the final vav; the word einecha [using] the full form; the word b'chozek [using] the short form; and the word hotzianu [using] the full form.

א. בד׳ נוסף: יו״ד. אך כשאין מקום לטעות בכוונה אין רבנו מציין את האות.

ב. ד: תניינא. אך רבנו אינו כותב בחיבור זה בארמית.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזצפנת פענחיד פשוטהעודהכל

פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה: ״וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ״ - חָסֵר, ״וְלַאֲבֹתֶיךָ״ - חָסֵר וָא״ו, ״חֲמֹר״ - חָסֵר, ״בְּכוֹר״ - מָלֵא, ״בְּחֹזֶק״ - חָסֵר, ״הוֹצִיאָנוּ״ - מָלֵא, ״וַיַּהֲרֹג״ - חָסֵר, ״בְּכוֹר״ - מָלֵא, ״מִבְּכֹר״ - חָסֵר, ״וְעַד בְּכוֹר״ - מָלֵא, ״זֹבֵחַ״ - חָסֵר, ״וְכָל בְּכוֹר״ - מָלֵא, ״לְאוֹת״ - מָלֵא, ״יָדְכָה״ - כָּתוּב בְּהֵ״א, ״וּלְטוֹטָפֹת״ - חָסֵר וָא״ו אַחֲרוֹנָה, ״עֵינֶיךָ״ - מָלֵא, ״בְּחֹזֶק״ - חָסֵר, ״הוֹצִיאָנוּ״ - מָלֵא.

פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ (שמות י״ג:ה׳): חָסֵר יוּ״ד. וְלַאֲבֹתֶיךָ חָסֵר וָא״ו. חֲמֹר חָסֵר. בְּכוֹר מָלֵא. בְּחֹזֶק חָסֵר. הוֹצִיאָנוּ מָלֵא. וַיַּהֲרֹג חָסֵר. בְּכוֹר מָלֵא. מִבְּכֹר חָסֵר. וְעַד בְּכוֹר מָלֵא. זֹבֵחַ חָסֵר וָא״ו. וְכׇל בְּכוֹר מָלֵא. לְאוֹת מָלֵא. יָדְכָה כָּתוּב בְּהֵ״א. וּלְטוֹטָפֹת חָסֵר וָא״ו תִּנְיָנָא. עֵינֶיךָ מָלֵא. בְּחֹזֶק חָסֵר. הוֹצִיאָנוּ מָלֵא:

[ה] פרשה שניה והיה כי: יבאך חסר, ולאבתיך חסר ואו, חמר חסר, בכור מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא, ויהרג חסר, בכור מלא, מבכר חסר, ועד בכור מלא, זבח חסר, וכל בכור מלא, לאות מלא, ידכה כתוב בהא, ולטוטפת חסר ואו אחרונה, עיניך מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

חמר חסר. עי׳ ברכות ד׳ נ״ו ע״א:

ויהרג חסר. ע׳ תוס׳ מנחות דכ״ט ע״ב וגיטין דפ״ו ע״ב ע״ש:

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזצפנת פענחיד פשוטההכל

(ו) פרשה שלישית שמע וכו׳^א, מאדך חסר, לבניך מלא, בביתך בלא יוד שניה, ובקומך מלא, לאות מלא, ידך בלא יוד שניה^ב, לטטפת חסר שני ואוין, עיניך מלא, מזזות חסר ואו ראשונה, ביתך בלא יוד שניה, ובשעריך מלא:

[In] the third passage, Shema, the ayin of [the word] Shema and the dalet of [the word] echad are enlarged.
The word m'odecha [is written using] the short form; the word l'vanecha [using] the full form; the word b'vetecha without a second yud; the word uv'kumecha [using] the full form; the word l'ot [using] the full form; the word yadecha [using] the short form; the word l'totafot without both vavim; the word einecha [using] the full form; the word mezuzot without the first vav; the word beitecha without a second yud; the word uvish'arecha [using] the full form.

א. ב2: ישראל. בב1, ת1, ת3 לית. וכך ד (גם ק). בד׳ נוסף: עי״ן של שמע גדולה, דל״ת של אחד גדולה. אך בכתבי⁠־היד לית, ורבנו הגדיר את מטרתו כאן בסוף הל׳ ג׳, ומאן-דהוא התחכם להוסיף.

ב. ד (מ׳בלא׳): חסר. אך לשון רבנו מדויקת, ולא רצה לקרוא לזה ׳חסר׳ כי באמת אין מקום ליו״ד זו בל׳ יחיד אלא בכתיב מלא דמלא שהוא חריג. וכן לעיל ולהלן ב׳ביתך׳ לא כתב: חסר יוד שניה, אלא: בלא יוד שניה.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזצפנת פענחיד פשוטהעודהכל

פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית: ״שְׁמַע... מְאֹדֶךָ״ - חָסֵר, ״לְבָנֶיךָ״ - מָלֵא, ״בְּבֵיתֶךָ״ - בְּלֹא יוֹ״ד שְׁנִיָּה, ״וּבְקוּמֶךָ״ - מָלֵא, ״לְאוֹת״ - מָלֵא, ״יָדֶךָ״ - בְּלֹא יוֹ״ד שְׁנִיָּה, ״לְטֹטָפֹת״ - חָסֵר שְׁנֵי וָא״וִין, ״עֵינֶיךָ״ - מָלֵא, ״מְזֻזוֹת״ - חָסֵר וָא״ו רִאשׁוֹנָה, ״בֵּיתֶךָ״ - בְּלֹא יוֹ״ד שְׁנִיָּה, ״וּבִשְׁעָרֶיךָ״ - מָלֵא.

פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית שְׁמַע (דברים ו׳:ד׳): עַיִ״ן שֶׁל שְׁמַע גְּדוֹלָה. דָּלֶ״ת שֶׁל אֶחָד גְּדוֹלָה. מְאֹדֶךָ חָסֵר. לְבָנֶיךָ מָלֵא. בְּבֵיתֶךָ בְּלֹא יוּ״ד שְׁנִיָּה. וּבְקוּמֶךָ מָלֵא. לְאוֹת מָלֵא. יָדֶךָ חָסֵר. לְטֹטָפֹת חָסֵר שְׁנֵי וָאוִי״ן. עֵינֶיךָ מָלֵא. מְזֻזוֹת חָסֵר וָא״ו רִאשׁוֹנָה. בֵּיתֶךָ בְּלֹא יוּ״ד שְׁנִיָּה. וּבִשְׁעָרֶיךָ מָלֵא:

[ו] פרשה שלישית שמע וכו׳: מאדך חסר, לבניך מלא, בביתך בלא יוד שניה, ובקומך מלא, לאות מלא, ידך בלא יוד שניה, לטטפת חסר שני ואוין, עיניך מלא, מזזות חסר ואו ראשונה, ביתך בלא יוד שנייה, ובשעריך מלא:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

מזוזת חסר. עיין מנחות ד׳ ל״ד ע״א:

פרשה שלישית שמע וכו׳ – בדפוסים יש שהוסיפו כאן: עי״ן של שמע גדולה דל״ת של אחד גדולה. אבל ליתא בכה״י וגם לפני רבינו מנוח ז״ל לא היה כמוכח מפירושו להלכה ח.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזצפנת פענחיד פשוטההכל

(ז) פרשה רביעית והיה אם שמע חסר, מצותי בואו אחת, יורה מלא, ומלקוש מלא, ותירשך חסר ואו, והשתחויתם מלא, יבולה מלא, הטבה חסר, נתן חסר, אתם חסר, לאות מלא, לטוטפת חסר ואו שניה, עיניכם מלא, אתם חסר, בביתך בלא יוד שניה, ובקומך מלא, מזוזות מלא, ביתך בלא יוד שניה, ובשעריך מלא, לאבתיכם חסר ואו:

[In] the fourth passage, V'hayah im shamo'a, [the word] shamo'a [is written using] the short form; the word mitzvotai with only one vav; the word yoreh [using] the full form; the word umalkosh [using] the full form; the word v'tiroshcha without a vav; the word v'hishtachavitem [using] the full form; the word y'vulah [using] the full form; the word hatovah [using] the short form; the word notein [using] the short form; the word otam [using] the short form; the word l'ot [using] the full form; the word l'totafot lacking the second vav; the word einechem [using] the full form; the word otam [using] the short form; the word b'vetecha without a second yud; the word uv'kumecha [using] the full form; the word mezuzot [using] the full form; the word beitecha without a second yud; the word uvish'arecha [using] the full form; the word la'avoteichem without a vav.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזיד פשוטהעודהכל

פָּרָשָׁה רְבִיעִית: ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״ - חָסֵר, ״מִצְוֹתַי״ - בְּוָא״ו אַחַת, ״יוֹרֶה״ - מָלֵא, ״וּמַלְקוֹשׁ״ - מָלֵא, ״וְתִירֹשְׁךָ״ - חָסֵר וָא״ו, ״וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם״ - מָלֵא, ״יְבוּלָהּ״ - מָלֵא, ״הַטֹּבָה״ - חָסֵר, ״נֹתֵן״ - חָסֵר, ״אֹתָם״ - חָסֵר, ״לְאוֹת״ - מָלֵא, ״לְטוֹטָפֹת״ - חָסֵר וָא״ו שְׁנִיָּה, ״עֵינֵיכֶם״ - מָלֵא, ״אֹתָם״ - חָסֵר, ״בְּבֵיתֶךָ״ - בְּלֹא יוֹ״ד שְׁנִיָּה, ״וּבְקוּמֶךָ״ - מָלֵא, ״מְזוּזוֹת״ - מָלֵא, ״בֵּיתֶךָ״ - בְּלֹא יוֹ״ד שְׁנִיָּה, ״וּבִשְׁעָרֶיךָ״ - מָלֵא, ״לַאֲבֹתֵיכֶם״ - חָסֵר וָא״ו.

פָּרָשָׁה רְבִיעִית וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (דברים י״א:י״ג): חָסֵר. מִצְוֹתַי בְּוָא״ו אַחַת. יוֹרֶה מָלֵא. וּמַלְקוֹשׁ מָלֵא. וְתִירֹשְׁךָ חָסֵר וָא״ו. וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מָלֵא. יְבוּלָהּ מָלֵא. הַטֹּבָה חָסֵר. נֹתֵן חָסֵר. אֹתָם חָסֵר. לְאוֹת מָלֵא. לְטוֹטָפֹת חָסֵר וָא״ו שְׁנִיָּה. עֵינֵיכֶם מָלֵא. אֹתָם חָסֵר. בְּבֵיתֶךָ בְּלֹא יוּ״ד שְׁנִיָּה. וּבְקוּמֶךָ מָלֵא. מְזוּזוֹת מָלֵא. בֵּיתֶךָ בְּלֹא יוּ״ד שְׁנִיָּה. וּבִשְׁעָרֶיךָ מָלֵא. לַאֲבֹתֵיכֶם חָסֵר וָא״ו:

[ז] פרשה רביעית והיה אם: שמע חסר, מצותי בואו אחת, יורה מלא, ומלקוש מלא, ותירשך חסר ואו, והשתחויתם מלא, יבולה מלא, הטבה חסר, נתן חסר, אתם חסר, לאות [מלא], לטוטפת [חסר] (בלא) ואו שניה, עיניכם מלא, אתם חסר, בביתך בלא יוד שניה, ובקומך מלא, מזוזות מלא, ביתך בלא יוד שניה, ובשעריך מלא, לאבתיכם חסר ואו:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזיד פשוטההכל

(ח) וצריך להיזהר בתגין של אותיות, והן כמו זינין זקופות על האות^א שיש לה^ב תג, כמה שהן כתובין בספר תורה. ואלו הן האותיות המתויגות שבארבע פרשיות האלו:

Care must be taken regarding the placement of crowns on the letters. They are formed like [small] zeiynin on the [tops of the] letters which possess crowns as in a Torah scroll. These are the letters which possess crowns in these four passages.

א. ב2: האותיות המתוייגות. כנראה נשתרבב מההמשך.

ב. ד (מ׳על׳): שיש להן. נשתבש לו כל המשפט.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספריהגהות מיימוניותמגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטהעודהכל

וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּתָּגִין שֶׁלָּאוֹתִיּוֹת, וְהֵן כְּמוֹ זַיְ״נִין זְקוּפוֹת עַל הָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ תָּג, כְּמָה שֶׁהֵן כְּתוּבִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאֵלּוּ הֵן הָאוֹתִיּוֹת הַמְּתֻיָּגוֹת שֶׁבְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ:

וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּתָגִין שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְהֵן כְּמוֹ זַיִנִּין זְקוּפוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תָּג כְּמוֹ שֶׁהֵן כְּתוּבִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאֵלּוּ הֵן הָאוֹתִיּוֹת הַמְתֻיָּגוֹת שֶׁבְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ:

[ח] וצריך להזהר בתגין שלאותיות, והן כמו זינין זקופות על האות שיש לה תג, כמה שהן כתובין בספר תורה. ואלו הן האותיות המתויגות שבארבע פרשיות האלו:

[ג] ובכל דבריו אלה שבעמוד זה כתב בס״ה ולשונו ודלא כספר התרומה אשר כתב משימושא רבה ומאלפס בכה״ג ודלא כאשר מצא בקבלה הרי״ח שכתב וז״ל כתרי אותיות תפילין ונתנ״ה לך אשר יהיו לך הז״כרים ויה״י הק״שה פרעה ויה״רג וה״יה לאות על יד״כה וה״יו לטו״טפת שבשמע ואספ״ת לט״טפת שבוהיה אם שמוע על האר״ץ ובקומך שבשמע ונתתי מטר ארצכם אלה התגין הלכה למשה מסיני ע״כ מס״ע:

(ח-יא) וצריך להזהר כו׳ עד וגרע מהם לא פסל. בשימושא רבה:

הלוקח תפילין כו׳ עד לקוחין. פרק בתרא דעירובין (דף נ״ז):

הכותב תפילין עד סוף הפרק. ירושלמי עירובין שם:

וצריך ליזהר בתגין וכו׳:

וצריך ליזהר בתגין וכו׳. ובפרק ז׳ הל׳ ח׳ כתב וכל התגין כצורת זיינ״ין הן דקין כחוט השערה ע״כ ונכתב בצידו ואם התג אינו נוגע באות נראה כאותיות קטנות פירוש או זי״ן או שי״ן בין השיטין ופסול לגמרי מהרמ״ע מפאנו ז״ל סימן ל״ח.

וצריך להזהר בתגין של אותיות וכו׳ – השווה מנחות כט, ב: אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב וקושר כתרים לאותיות וכו׳. וראה לקמן ז, ח הבאתי תשובת רבינו (בלאו סי׳ קנד עמ׳ 298).

ואעתיק פה בקיצור הצריך לעניננו וז״ל:

צורת התגין היא קוים דקים שבראשיהם עובי, כמין זי״ן, באים על אותיות מיוחדות בכל התורה. יש אותיות שעליהן קו אחד מהם, ויש אותיות שעליהן שני קוים מהם ושלשה ויותר עד שבעה קוים. ואין ידוע טעם לזה ואי אפשר לכוללם בכלל. והם מה שקוראים החכמים ״כתרי אותיות״ ועליהם אמרו ״קושר כתרים לאותיות״ ... ומאחר שרבתה המחלוקת בזה ועל פי עיקר הדין אין השמטתן פוגעת ואינה פוסלת ... ראו מקצת אנשי המדינות להשמיטם... ומצוה מן המובחר לכתוב אלו התגין בתפילין והמזוזה וספרי תורות על פי הדעה המפורסמת. ומי שאינו משגיח בזה ואינו כותבם לא הפסיד ולא פסל, אבל אין זה מן המובחר. עכ״ל.

בענין התגין בתפילין רבו השיטות וכמו שהזכיר רבינו בתשובתו הנ״ל, והוא בדק ושקל את כל המסורות שהיו לפניו והכריע כיד ה׳ הטובה עליו, אבל לא זכיתי למצוא המקור ממנו שאב.

וראה לקמן ה, ג.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספריהגהות מיימוניותמגדל עוזכסף משנהמעשה רקחיד פשוטההכל

(ט) פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד, והיא מים^א סתומה של מימים, עליה שלשה זינין. פרשה שניה יש בה חמש אותיות, וכל אחת מהן הא, ועל כל הא מחמשתן ארבעה זינין, והן הא של ונתנה, והא ראשונה ואחרונה של כי הקשה, והא של ויהרג, והא של ידכה:
פרשה שלישית יש בה חמש אותיות, ואלו הן, קוף של ובקומך יש עליה שלשה זינין, וקוף של וקשרתם יש עליה שלשה זינין, וטית טית פא של לטטפת על כל אות משלשתן ארבעה ארבעה^ב זינין:
פרשה רביעית יש בה חמש אותיות, ואלו הן, פא של ואספת יש עליה שלשה זינין, ותאו של ואספת יש עליה זין אחד, וטית טית פא של לטוטפת על כל אחת משלשתן ארבעה ארבעה זינין. כל האותיות המתויגות, שש עשרה. ואם לא עשה התגין, או הוסיף וגרע בהן, לא פסל:

There is only one letter [with a crown] in the first passage: the final mem of miyamim. There are three zeiynin upon it. In the second passage, there are five letters [with crowns]. Each of these is a heh, and four zeiynin are placed on each of them. They are: the heh of un'tanah, the first and final heh in the word hikshah, the heh of vayaharog, and the heh of yadecha.
In the third passage, there are five letters [with crowns.] They are: the kof of uv'kumecha; it has three zeiynin; the kof of uk'shartam; it has three zeiynin; the two tetim and the pei of l'totafot; each of these letters has four zeiynin.
In the fourth passage, there are five letters [with crowns.] They are: the peh of v'asafta; it has three zeiynin; the tov of v'asafta has one zayin; the two tetim and the peh of l'totafot; each of these letters has four zeiynin.
There are a total of sixteen letters which require crowns. If one did not place crowns above them, added other crowns, or reduced the number of zeiynin, the passages are not invalid.

א. ד (גם ק): מם. ע׳ לעיל א, כ הערה 8.

ב. בב2-1, ת3-1 לית. וכך ד (גם ק). אך בלשון חכמים כופלים את המספר בכגון זה, ר׳ למשל משנה שביעית ט, ב.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזמעשה רקחמרכבת המשנהצפנת פענחיד פשוטהעודהכל

פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה - יֵשׁ בָּהּ אוֹת אַחַת בִּלְבַד, וְהִיא מֵי״ם סְתוּמָה שֶׁלְּ״מִיָּמִים״ - עָלֶיהָ שְׁלשָׁה זַיְ״נִין.

פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה - יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, וְכָל אַחַת מֵהֶן הֵ״א, וְעַל כָּל הֵ״א מֵחֲמִשְׁתָּן אַרְבָּעָה זַיְ״נִין, וְהֵן: הֵ״א שֶׁלְּ״וּנְתָנָהּ״, וְהֵ״א רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה שֶׁלְּ״כִי הִקְשָׁה״, וְהֵ״א שֶׁלְּ״וַיַּהֲרֹג״, וְהֵ״א שֶׁלְּ״יָדְכָה״.

פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית - יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: קוֹ״ף שֶׁלְּ״וּבְקוּמֶךָ״ יֵשׁ עָלֶיהָ שְׁלשָׁה זַיְ״נִין; וְקוֹ״ף שֶׁלְּ״וּקְשַׁרְתָּם״ יֵשׁ עָלֶיהָ שְׁלשָׁה זַיְ״נִין; וְטֵי״ת טֵי״ת פֵּ״א שֶׁלִּ״לְטֹטָפֹת״ - עַל כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה זַיְ״נִין.

פָּרָשָׁה רְבִיעִית - יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: פֵּ״א שֶׁלִּ״וְאָסַפְתָּ״ יֵשׁ עָלֶיהָ שְׁלשָׁה זַיְ״נִין; וְתָא״ו שֶׁלִּ״וְאָסַפְתָּ״ יֵשׁ עָלֶיהָ זַיִ״ן אֶחָד; וְטֵי״ת טֵי״ת פֵּ״א שֶׁלִּ״לְטוֹטָפֹת״ - עַל כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה זַיְ״נִין. כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַמְּתֻיָּגוֹת - שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. וְאִם לֹא עָשָׂה הַתָּגִין, אוֹ הוֹסִיף וְגָרַע בָּהֶן - לֹא פָּסַל.

פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה יֵשׁ בָּהּ אוֹת אַחַת בִּלְבַד וְהִיא מֵ״ם סְתוּמָה שֶׁל מִיָּמִים (שמות י״ג:י׳), עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה יֵשׁ לָהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת וְכׇל אַחַת מֵהֶן הֵ״א וְעַל כׇּל הֵ״א מֵחֲמִשְׁתָּן אַרְבַּע זַיִנִּי״ן. וְהֵן הֵ״א שֶׁל וּנְתָנָהּ (שמות י״ג:י״א). וְהֵ״א רִאשׁוֹנָה וְהֵ״א אַחֲרוֹנָה שֶׁל הִקְשָׁה (שמות י״ג:ט״ו). וְהֵ״א שֶׁל וַיַּהֲרֹג (שמות י״ג:ט״ו). וְהֵ״א שֶׁל יָדְכָה (שמות י״ג:ט״ז). פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת וְאֵלּוּ הֵן קוּ״ף שֶׁל וּבְקוּמֶךָ (דברים ו׳:ז׳), יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. וְקוּ״ף שֶׁל וּקְשַׁרְתָּם (דברים ו׳:ח׳), יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. וְטֵי״ת טֵי״ת פֵ״א שֶׁל לְטֹטָפֹת (דברים ו׳:ח׳), עַל כׇּל אוֹת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבַּע זַיִנִּי״ן. פָּרָשָׁה רְבִיעִית יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת. פֵ״א שֶׁל וְאָסַפְתָּ (דברים י״א:י״ד), יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. וְתָי״ו שֶׁל וְאָסַפְתָּ יֵשׁ עָלֶיהָ זַיִ״ן אַחַת. וְטֵי״ת טֵי״ת פֵ״א שֶׁל לְטוֹטָפֹת (דברים י״א:י״ח), עַל כׇּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבַּע זַיִנִּי״ן. כׇּל הָאוֹתִיּוֹת הַמְתֻיָּגוֹת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. וְאִם לֹא עָשָׂה הַתָּגִין אוֹ הוֹסִיף וְגָרַע בָּהֶן לֹא פָּסַל:

[ט] פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד, והיא מים סתומה שלמימים – עליה שלשה זינין, פרשה שניה יש בה חמש אותיות וכל אחת מהן הא ועל כל (אחת) [הא] מחמשתן ארבעה זינין, והן: הא שלונתנה, והא ראשונה (והא) ואחרונה שלכי הקשה, והא שלויהרג, והא שלידכה:

[י] פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן: קוף שלובקומך יש עליה שלשה זינין; וקוף שלוקשרתם יש עליה שלשה זינין; וטית, טית, פא, שללטטפת – על כל אות משלשתן ארבעה ארבעה זינין:

[יא] פרשה רביעית יש בה חמש אותיות ואילו הן: פא שלואספת יש עליה שלשה זינין; ותאו שלואספת יש עליה זין אחד; וטית, טית, פא, שללטוטפת – על כל אחת משלשתן ארבעה ארבעה זינין, כל האותיות המתוייגות שש עשרה. ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן – לא פסל:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ואם לא עשה התגין וכו׳. כתב הרמ״ף בכתיבת יד סי׳ ל״ג דאין לכתוב אפילו התגין של ספר תורה תפילין ומזוזות בבתי ידים ואפילו הם חתוכים חתוכי האצבעות.

פרשה ראשונה וכו׳. עיין בהגהות מיימוני פ״א באריכות בענין שעטנ״ז ג״ץ. ועיין מ״ש לקמן פ״ה ה״ג.

[השמטה רצועה שנפסקה כו׳. הנה בגמ׳ אמר שם הטעם דבעי קשירה תמה והנה באמת ר״ל כך דצריך שתהי׳ הקשירה שקושרין על היד יהי׳ תמה ולא שיהי בה עוד קשר וע׳ בירושלמי שבת פ״ז ופט״ו שביריעות לא היה בהם קשר מדכתיב היריעה האחת שתהא כולה אחת וה״נ ר״ל כן ונ״מ אם הקשר שקושרין על היד זה קשור עם רצועה אחרת י״ל דכשר וכן ר״ל הך דשם דף ל״ד ע״א וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזת ר״ל שתחילה צריך שתשלם הכתיבה לגמרי ואח״כ יהיה על המזוזה ואם יתחילו לכתוב על המזוזה ממש נמצא תהי׳ התחלת הכתיבה קודם הגמר על המזוזה ולכך אמר שם דמתחיל׳ יכתוב על האבן ואח״כ יקבע על המזוזה וכן ר״ל הך דשם דף כ״ז ע״א ולקחתם קיחה תמה וע׳ ירושלמי מגילה פ״א אפילו קשירה תמה ור״ל דאפילו הקשירה צריכה שתהי׳ תמה: ע״כ השמטה]

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזמעשה רקחמרכבת המשנהצפנת פענחיד פשוטההכל

(י) הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה, צריך לבדקן. לקח ממנו מאה קציצות, בודק מהן שלש קציצות, או שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש, אם מצאן כשרים, הוחזק זה האיש, והרי כולם כשרים, ואין השאר צריך^א בדיקה. ואם לקחן צבתים צבתים, כולן צריכות בדיקה, שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים:

A person who purchases tefillin from a person who is not an expert¹ is required to inspect them.⁠² If he purchased 100 tefillin, he should inspect three, either two head tefillin and one arm tefillin, or two arm tefillin and one head tefillin.⁠³ If he finds them acceptable, [from this time onward,] he can assume the scribe [to be proficient].⁠⁴ Thus, they are all considered to be acceptable and need not be checked.⁠⁵
If, however, one purchases them in different packages, they must all be checked, because it can be presumed that each package was purchased from a different scribe.⁠⁶

1. Note the Shulchan Aruch (Orach Chayim 39:8), which states: "One should not purchase [tefillin] from a person who is not an expert.⁠"

2. checking to see that no extra letters were added, no letters were omitted, and that each letter is formed correctly.
[The Shulchan Aruch's directive and the importance of checking tefillin today must be emphasized, because many scribes, particularly those who write inexpensive tefillin, are not experts. Very frequently, people have purchased tefillin only to find that the passages are not acceptable. For this reason, the Rabbis have suggested buying only tefillin that have been written and inspected by an expert.]

3. Eruvin 97a states that one must check at least one arm tefillin and one head tefillin to see that the scribe is proficient in writing both.

4. One of the fundamental principles of Torah law is that a chazakah ("assumption upon which one can rely") about a matter can be established when the matter is repeated on three consecutive occasions.

5. provided the person who sells them states that they were all written by the same individual (Mishnah Berurah 39:22).

6. It is, however, sufficient to check three tefillin from each package.

א. ב1: צריכות.

הַלּוֹקֵחַ תְּפִלִּין מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה - צָרִיךְ לְבָדְקָן. לָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת - בּוֹדֵק מֵהֶן שָׁלשׁ קְצִיצוֹת, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁלָּרֹאשׁ וְאַחַת שֶׁלַּיָּד אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁלַּיָּד וְאַחַת שֶׁלָּרֹאשׁ: אִם מְצָאָם כְּשֵׁרִים - הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ, וַהֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרִין, וְאֵין הַשְּׁאָר צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאִם לְקָחָן צְבָתִים צְבָתִים - כֻּלָּן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה, שֶׁחֶזְקַת הַצְּבָתִים מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְקוּחִין.

הַלּוֹקֵחַ תְּפִלִּין מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה צָרִיךְ לְבָדְקָן. לָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת בּוֹדֵק מֵהֶן שָׁלֹשׁ קְצִיצוֹת. אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ. אִם מְצָאָם כְּשֵׁרִים הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וַהֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרִים וְאֵין הַשְּׁאָר צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאִם לְקָחָם צְבָתִים צְבָתִים כֻּלָּן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה שֶׁחֶזְקַת הַצְּבָתִים מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְקוּחִים:

[יב] הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבודקן. לקח ממנו מאה קציצות, בודק מהן שלש קציצות – או שתים שלראש ואחת שליד או שתים שליד ואחת שלראש. אם מצאן כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריך בדיקה. ואם לקחן צבתים [צבתים] – כולן צריכות בדיקה שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים:

בבלי עירובין צ״ז., בבלי מנחות מ״ב:

טור אורח חיים ל״ט:ח׳, טור אורח חיים ל״ט:ט׳

שו״ע אורח חיים ל״ט:ח׳, שו״ע אורח חיים ל״ט:ט׳

[ד] ולכתחלה אינן נקחין אלא מן המומחה כדאיתא פרק התכלת וטעמא דגזירה פן יהיה עליו לטורח לסתור התפירה ולבודקן ולחזור ולתופרן ושמא יניחם בלא בדיקה ע״כ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה וכו׳ – פרק בתרא דעירובין (עירובין צ״ז) אמר רב חסדא אמר רב הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים של יד ואחד של ראש או ב׳ של ראש ואחד של יד ואמרו שם בגמרא דחזקה דמחד גברא זבין ובעינן דיתמחי בשל יד ובשל ראש ואסיקנא התם דה״מ בכריכות אבל בצבתים בודק אפילו ארבע וחמש נמי. ופירש״י בצבתים דרך הלוקח ליקח צבת מאיש אחד וצבת מאיש אחר ולפיכך אף על פי שבדק צבת אחד צריך לבדוק גם שאר צבתים. וישוב דברי רבינו כך הם הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן והא כיצד אם לקח ממנו מאה קציצות כלומר והם בכרך אחד או בצבת אחד בודק מהם ג׳ וכו׳ ואם לקח צבתים צבתים כלומר שהם כרוכין אגודות אגודות צריך לבדוק בכל צבת שתים של ראש ואחד של יד או שתים של יד ואחד של ראש:

הלוקח תפילין וכו׳. בעירובין דף צ״ז אמר רב חסדא אמר רב הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים של יד ואחת של ראש או שתים של ראש ואחת של יד ומוקמינן לה דמחד גברא זבין ובעינן דמתמחי בשל יד ובשל ראש ומבואר ג״כ שם דאם לקחם צבתים או כריכות חזקתם שהם מאנשים הרבה וצריך לבדוק כולן ונתבארו דברי רבינו כולם. ודע שהתוספות ז״ל הכריחו דהך דינא אינו אלא בדיעבד שכבר קנאם או כגון שאינו מוצא מומחה לקנות ממנו דבלאו הכי הא אמרינן במנחות דף נ״ב תפילין אין נקחין אלא מן המומחה מה שאין כן בספרים ומזוזות וכו׳ והיינו טעמא דאיכא ביזיון להתפילין לקרוע כל התפר כדי לבודקן ותו איכא למיחש שמא יתעצל לטרוח לבדקן ויסמוך להניחן בלא בדיקה לצורך שעה ע״כ ורבינו לא חילק בזה ועיין בב״י או״ח סוף סי׳ ל״ט והמפרשים ז״ל ומבואר הדבר דהך בדיקה אינה אלא להפרשיות אם הם כתובים כדינם אבל לענין העיבוד העורות והקלפים שצריכים לשמן אין לחוש דהכל בקיאים בזה וכן כתבו התוספות ועיין להרב ב״י ומג״א ז״ל שם.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

(יא) הכותב תפילין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה, או משאר אדם ובדקם והחזירם לעורן,⁠^א אינו צריך לבודקן פעם אחר^ב, ואפילו אחר כמה שנים. כל זמן שחפויין שלם הרי הן בחזקתן, ואין חוששין להן שמא נמחקה אות מתוכן או ניקבה. הלל הזקן היה אומר, אלו משל אבי אמא^ג:

After a person writes tefillin himself,⁠¹ purchases them from an expert,⁠² or purchases them from another person and has them inspected, and places them in their leather [compartments], they need not ever be checked again.⁠³
As long as their compartments are intact, they are assumed to be acceptable even though several years have passed.⁠⁴ We do not suspect that a letter has faded out or been perforated. Hillel the elder stated: "These [tefillin]⁠⁵ are from my maternal grandfather.⁠"⁶

1. and inspects them

2. whose work need not be inspected

3. The commentaries explain that since they are enclosed in compartments that are not exposed to air, we can presume that the letters are intact.
Though this decision is quoted in the Shulchan Aruch (Orach Chayim 39:10), a qualification is already made. A pair of tefillin which is not worn on a regular basis should be checked twice in seven years. The later authorities (Shulchan Aruch HaRav 39:11 and the Mishnah Berurah 32:26) suggest checking even tefillin that are worn regularly. At present, perhaps because of the differences in the way the compartments are made or in the parchment or ink that is used, it is very common for letters in tefillin to smudge, fade, and crack. The Mateh Efrayim suggests that each person have his tefillin inspected every year. Even authorities who are not that stringent recommend periodic checks.

4. If, however, the compartments are opened or they are exposed to water, we are obligated to check them (Shulchan Aruch HaRav, loc. cit., Mishnah Berurah, loc. cit.).

5. the tefillin he himself wore

6. ”and they have not been checked since.”

א. בד׳ (גם ק) נוסף: לעולם. אך אחרי ׳לעולם׳ שוב אין טעם ל׳ואפילו אחר כמה שנים׳.

ב. ב2-1: אחרת. וכך ד (גם ק). וכנראה כך היה גם בא׳, ותוקן. ו׳פעם׳ גם ל׳ זכר, ע׳ שופטים טז, כח.

ג. ב1: אבא הן. ב2: אמא הוא. אך בירוש׳ עירובין פ״י ה״א כבפנים.

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזכסף משנהמעשה רקחאור שמחיד פשוטהעודהכל

הַכּוֹתֵב תְּפִלִּין בִּכְתַב יָדוֹ, אוֹ שֶׁלְּקָחָן מִן הַמֻּמְחֶה, אוֹ מִשְּׁאָר אָדָם וּבְדָקָן וְהֶחֱזִירָן לְעוֹרָן - אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָדְקָן פַּעַם אַחֵר, וַאֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים; כָּל זְמַן שֶׁחִפּוּיָן שָׁלֵם - הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא נִמְחֲקָה אוֹת מִתּוֹכָן אוֹ שֶׁנִּקְּבָה. הִלֵּל הַזָּקֵן הָיָה אוֹמֵר ׳אֵלּוּ מִשֶּׁלַּאֲבִי אִמָּא׳.

הַכּוֹתֵב תְּפִלִּין בִּכְתַב יָדוֹ אוֹ שֶׁלְּקָחָן מִן הַמֻּמְחֶה אוֹ מִשְּׁאָר אָדָם וּבְדָקָן וְהֶחֱזִירָן לְעוֹרָן לְעוֹלָם אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָדְקָם פַּעַם אַחֶרֶת וַאֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. כׇּל זְמַן שֶׁחִפּוּיָן שָׁלֵם הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא נִמְחֲקָה אוֹת מִתּוֹכָן אוֹ שֶׁנִּקְּבָה. הִלֵּל הַזָּקֵן הָיָה אוֹמֵר אֵלּוּ מִשֶּׁל אָבִי אִימָא:

[יג] הכותב תפלין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה או משאר אדם ובדקם והחזירם לעורן – אינו צריך לבודקן פעם אחר, ואפילו אחר כמה שנים. כל זמן שחפויין שלם הרי הן בחזקתן. ואין חוששין להן שמא נמחקה אות מתוכן או ניקבה. הלל הזקן היה אומר ״אילו משלאבי אימא״:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

הכותב תפילין וכו׳ עד סוף הפרק – בירושל׳ פ׳ בתרא דעירובין:

הכותב תפילין וכו׳. ציין מרן ז״ל ירושלמי פרקא בתרא דעירובין ע״כ ומדברי התוספות פרק המוצא תפילין דף צ״ז ד״ה הלוקח תפילין וכו׳ יש ללמוד לדין זה דאיכא ביזיון בדבר לקרוע התפירות כדי לבודקן וכו׳ עיי״ש.

הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אמא. הכי איתא בירושלמי פ״ב דעירובין אבל התוספות פרק התכלת דף מ״ג ד״ה והא דתנן כתבו דאיתא במכילתא נאמר כאן ימימה ונאמר להלן ימים תהיה גאולתו מה להלן י״ב חדש אף כאן י״ב חדש מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי״ב חדש דברי בית הלל בית שמאי אומרים אין צריך בדיקה שמאי אומר אלו תפילין של אבי אמא ובפ׳ המוצא תפילין ירושלמי נמי תניא תפילין צריך בדיקה אחת לי״ב חדש דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין צריך וכו׳ עד כאן ולכאורה משמע דפליג אירושלמי עם המכילתא דאין לומר דבתוספתא נפל ט״ס שהרי הרב ב״י או״ח הביא דברי התוספות ככתבם עיי״ש ואפשר לי לומר דלא פליג הירושלמי עם המכילתא כלל דשאני ב״ה וב״ש עם הלל ושמאי דב״ה וב״ש שהם התלמידים הם נחלקו בדבר זה אמנם הלל ושמאי גופייהו לא נחלקו כלל וס״ל דאין צריכים בדיקה ונמצאו ג״כ דברי רבינו מכוונים.

הלל הזקן הי׳ אומר אלו משל אבי אימא.
יתכן דהלל הוי אתי מדבית דוד מנוקבתא כמפורש במדרש ובירושלמי והיו התפילין משל מלכות בית דוד שהי׳ תפילין שלהם משונים משאר בני אדם מפני שהיו מניחים הנזר והעדות במקום תפילין דמקום יש בראש להניח תפילין [עו״ג דף מ״ד] ומביא דלא נתקלקלו התפילין זמן רב לכן אין צריכין בדיקה ויעוי׳ סנהדרין דף צ״ב ע״ב גבי ריב״ב אלו תפילין של אבי אבא הן ודו״ק.

ואם לא עשה התגין וכו׳ – ראה לעיל בהלכה ח הבאתי מתשובת רבינו בזה.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

משנה תורה כ״י תימנייםמשנה תורה דפוסיםהוגה מספרימגדל עוזכסף משנהמעשה רקחאור שמחיד פשוטההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון