(ב)
[א] בפרק קמא דכתובות אהא ולדרוש להו דאונס שרי הקשו התוס׳ האמר פרק בן סורר ומורה דבגלוי עריות יהרג ואל יעבור ומתרץ ר״ת גבי ביאת עכו״ם אין לחוש ויעבור ואל יהרג דרחמנא אפקריה לזרעיה כדאיתא ביבמות פרק נושאין על האנוסה דכתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם וביאת עכו״ם לא הוי גילוי עריות וכן מוכיח פרק בן סורר ומורה דפריך והא אסתר פרהסיא הואי ולא פריך והא אסתר ג״ע הואי אע״פ שהיתה אשת מרדכי כדאמרינן במגילה כאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא כן אבדתי ממך ומתוך כך התיר ר״ת לעכו״ם שבא על אשת ישראל והמירה וגירשה בעלה ועשו שניהם תשובה ונתגייר העכו״ם והתיר לישא אותה לאותו גר לפי שלא נאסרה לבועל באותה ביאה דביאת בהמה היא ואין נראה לר״י וגם לריב״ם ואומר דביאת עכו״ם היא ביאה לפוסלה לכהן כדמוכח הכא דקאמר משום דאיכא פרוצות ואיכא כהנות כו׳ וכן משמע נמי בפרק אלמנה לכ״ג וכן נמי לקמן האשה שנחבשה בידי העכו״ם וההיא דמגילה נמי מוכח הכי ודלא כר״ת דאמר כאשר אבדתי מבית אבא כן אבדתי ממך הרי משמע שמביאת אחשורוש היתה אבודה ממרדכי ולא דמיא לענין זה לביאת בהמה והא דאמר רחמנא אפקריה לזרעיה היינו לענין שאין לו חייס כדמשמע התם שני אחים גרים לא חולצים ולא מיבמים וכו׳ וכן ראיה מפרק ארוסה ושומרת יבם עכו״ם מקנים על ידו וכו׳ ע״ש והא דפ׳ בן סורר ומורה דבגילוי עריות יהרג ואל יעבור תירץ ר״י דהיינו כשעושה מעשה אבל אשה קרקע עולם היא ולהכי לא פריך נמי גבי אסתר אלא פרהסיא הואי מפני חלול השם וכן רבינו המחבר כתב כדבריהם בפרק י׳ מהלכות גירושין אמנם לא מטעמייהו אלא מידי דהוי אנטען מן הנכרית ונתגיירה דאמר ביבמות פרק כיצד הרי זה לא יכנוס ולפיכך כתב דאם עבר ונשאה אין מוציאין אותה מתחתיו כדאמר התם. תשובת רשב״א נפלאתי בישראל שהמיר הוא ואשתו וחזרו בהן היאך הוא מותר בה דהא ודאי זונה היא דדעתה לזנות כזונה שהפקירה עצמה לעבור על כל מצות שבתורה ואי משום דאמר פ״ק דחולין (דף יג:) דמין בניו ממזרים ומסקינן ואידך אשתו לא מפקרה כתבת אע״פ שהוא מין אשתו לא מזנה מיהו פשיטא לך שאינו שומר את אשתו שלא תזנה שאין שום עכו״ם יכול לשמור את אשתו אישתמיטתיה ההיא דפרק אלו הן הנשרפין דכי אתא רב דימי אמר בבית דינו של חשמונאי גזרו על העכו״ם חייב משום נשג״א וכי אתא רבין אמר משום נשג״ז פירוש חייב משום זונה ואידך כלומר רב דימי נשייהו לא מפקרו אלמא דרב דימי פליג אפשיטותא ואפילו רבין לא אמר אלא מכח גזירת בית דינו של חשמונאי וכן בעלי תשובה אין ראוי לאסור דמסתמא לא היו עוברים על איסורא דאורייתא כיון שחזרו בהן ואין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה כדאמר פ״ק דכתובות ואע״פ שאם המירה לבדה בלא בעלה וחזרה בה קיימא לן דאסורה לחזור לו ההוא ודאי כעדים דמי אבל המירו שניהם מותרות כדפירש׳ שמשון ב״ר אברהם ע״כ:
(ג)
[ב] דאין הלכה כר׳ שמעון בן יוחאי כדאיתא התם ע״כ:
(ח)
[ג] כדאיתא בקידושין פרק האומר גבי ההוא סמיא וכו׳ כדאיתא ס״פ כ״ד מהלכות אישות:
(יג)
[ד] אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר״ג ודלא כרבי יהושע דאמר הרי זו בחזקת דרוסת איש לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה:
(יד)
[ה] רב חייא אמר רב הלכה כר׳ יוסי פי׳ דאמר משום ר׳ יוחנן אם רוב העיר משיאים לכהונה הרי זו תנשא לכהונה ורב חנן בר רבא אמר רב הונא הוראת שעה היתה. והנה רש״י פירש כרבינו המחבר ופירש הוראת שעה היתה הא דר׳ יוחנן בן נורי וסגי בחד רובא אבל לדורות בעינן תרי רובי וכן נראה לר״י עיקר ודלא כפר״ח דפי׳ הוראת שעה היתה דבעינן שני רובי דרוב העיר משיאין לכהונה וגם בקרנות של ציפורי כדאיתא התם אבל לדורות סגי בחד רובא ע״כ:
* כתב הטור בלשון זה וז״ל ונראה דאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תנשא לכתחלה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אא״כ הלכה היא אליו וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי תנשא לכתחלה עכ״ל]:
(יח)
[ו] מכאן פסק מהר״ם בתשובה על אשת כהן שנחבשה בידי עכו״ם ויהודים נכנסים ויוצאים אצלה דשריא לבעלה מכ״ש מזה המעשה אבל בתה אין נאמנת להעיד בלא מל״ת כדאיתא פ״ב דכתובות ויש להביא ראיה ממסכת טהרות ומייתי לה פרק עושין פסין חצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאים לה בזו לא חשיב לה ר״ה לטומאה ואע״ג דידוע דבאותו יום לא היו שם יוצאים ונכנסים מ״מ לא חשיב לה מקום סתירה כ״ש הכא דבודאי היו נכנסים ויוצאים שם ואע״ג דליכא לחצר אלא פתח אחד מ״מ כיון דבודאי היו נכנסים ויוצאים שם שריא וכו׳ ע״כ:
(יט)
[ז] אמר ר׳ זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי אמר לו אין אדם מעיד ע״פ עצמו:
(כה)
[ח] ממעשה דר׳ זכריה בן הקצב פרק שני דכתובות ע״כ:
* [כתב הטור על לשון זה ורב אלפס לא חילק אלא אסורין בכל ענין וכן היא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל]:
(כט)
[ט] וכן פר״ח וכן נראה לר״י ודלא כפר״ש שפירש כרכום של אותו מלכות מותר כרכום של מלכות אחרת אסורות ע״ש בתוס׳ ע״כ:
(ל)
[י] אבל ר״י פירש אסורה לבעלה מדלא קתני אסורה לכהונה אלא אסורה לבעלה וע״י ממון מותרת אפילו לבעלה כהן וכן דעת רש״י שפירש ע״י נפשות אסורה דחיישינן שמא נתרצית לו כדי שלא יהרגוה וע״י ממון מותרת שירא פן יפסיד מעותיו:
[כ] ודוקא בכה״ג שבעל כרחה הוליכוה שם דאיכא למיחש דילמא אנסוה אם לא מפני הפסד ממונו אבל במקום שאינה מסורה בידם להיות שם בע״כ אלא שנתיחדה עמם מעצמה אינה נאסרה בכך לבעלה כהן וכן בת ישראל פנויה אינה אסורה בשביל כך דאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו כשרה לכהונה ספר התרומה ותוספות פרק שני דע״ז ע״כ:
[ל] אבל אם יש נכנסין ויוצאין מותרת כבהגה״ה לעיל:בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו