Hagahot Maimoniyot Nizkei Mamon 14 – הגהות מיימוניות נזקי ממון יד‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) המדליק בתוך שדה חבירו, ועברה הדליקה^א, חייב לשלם נזק שלם, שנאמר ״כי תצא אש^ב וכו׳ שלם ישלם המבעיר את הבעירה^ג״ (שמות כ״ב:ה׳). והבערה^ד מאבות נזקים היא: (ב) הדליק בתוך רשותו, צריך להרחיק מסוף המיצר כדי שלא תעבור^ה הדליקה לשדה חבירו. וכמה שיעור ההרחקה, הכל לפי גבהה של דליקה^ו. ואם לא הרחיק כראוי, ועברה^ז והזיקה, חייב לשלם נזק שלם. הרחיק כראוי ועברה והזיקה, פטור, שזו מכה בידי שמים היא:
וכן, אם עברה נהר או שלולית שיש בהן מים ורחבן שמונה אמות, פטור. (ג) עברה גדר, אומדין גובה הגדר, וגובה הדליקה, והעצים או הקוצים המצויים שם, אם אינה ראויה לעבור, פטור, ואם ראויה לעבור, חייב:
במה דברים אמורים, באש הקודחת, אבל אם היה לה להב גדול העולה ונכפף מגובה עליית הלהב, והיו העצים^ח מצויין שם, אין לה אומד, אלא אפילו עברה אלף אמה, חייב: (ד) נפלה דליקה בחצירו, ונפל גדר שלא מחמת הדליקה, ועברה והדליקה^ט בחצר^י אחרת, אם היה יכול לגדור הגדר שנפל ולא גדרו, חייב. למה הדבר דומה, לשורו שיצא והזיק, שהיה לו לשמרו ולא שמרו: (ה) השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן, פטור מדיני אדם וחייב בדיני^יא שמים. במה דברים אמורים, שמסר להם גחלת וליבוה, שדרך הגחלת להיכבות מאיליה קודם שתעבור ותדליק. אבל אם מסר להם שלהבת, חייב, שהרי מעשיו גרמו: (ו) שילח^יב את הבעירה ביד פיקח, זה הפיקח שהבעיר חייב לשלם, והשולח פטור. וכן, אם הניח שומר לשמור הבעירה, השומר חייב: (ז) אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים, המביא את העצים חייב. אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור, המביא את האור חייב. בא אחר וליבה, המלבה חייב. ליבתו רוח שאינה מצויה תמיד, הרי כולן פטורין. ליבה וליבתו הרוח, חייב, שהרי הוא גרם, וכל הגורם להזיק משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו^יג כשאר כל המזיקין: (ח) אש שיצאה ואכלה עצים או אבנים או עפר, חייב לשלם, שנאמר ״ומצאה קוצים וכו׳^יד או השדה״ (שמות כ״ב:ה׳). אכלה גדיש וכיוצא בו, והיו כלים טמונין בתוך הגדיש, אם היו כמו^טו מורגים וכלי הבקר^טז וכיוצא בהן מדברים שדרך אנשי השדה לטמון אותם בגדיש, חייב לשלם. היו בגדים וכלי זכוכית וכיוצא בהן, פטור על הכלים: (ט) במה דברים אמורים, במדליק בתוך שדה חבירו. אבל במדליק בתוך שלו ועברה לשדה חבירו, פטור על כל^יז הכלים הטמונים בגדיש, אבל משלם הוא שיעור מקום הכלים, ורואין אותו כאילו הוא מלא גדיש של חיטים או של שעורים: (י) המדליק בתוך שדה חבירו, ויצאת האש ונאכל הגדיש, והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו, חייב, שכן דרך בני אדם לעשות בגדיש. היה עבד כפות לו^יח וגדי סמוך לו ונשרף עמו, פטור: (יא) המשאיל מקום לחבירו והגדיש בו, והטמין^יט כלים, והדליק המשאיל ושרף הגדיש, אינו משלם אלא דמי הגדיש^כ בלבד. השאילו מקום להגדיש חיטים, והגדיש שעורים, או להגדיש שעורים, והגדיש חיטים, או שהגדיש חיטים וחיפן בשעורים, או שהגדיש שעורים וחיפן בחיטים, אינו נותן^כא אלא דמי שעורים בלבד: (יב) המדליק את הבירה של חבירו, משלם כל מה שבתוכה, שכן דרך בני אדם להניח כל כליהם וכל חפציהם בבתים. וכל שיטעון בעל הבית, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ ונוטל. ושבועה זו מדברי סופרים, כמו שיתבאר. ובלבד שיטעון דברים שהוא אמוד בהן, או שהוא אמוד^כב להיות אותן הדברים שטען פיקדון אצלו: (יג) גמל שהוא טעון פשתן ועובר ברשות הרבים, ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את כל הבירה, בעל הגמל חייב, מפני שהרבה במשוי^כג, בין שעמדה הבהמה בין שלא עמדה. הניח החנוני נרו מבחוץ, החנוני חייב אף בדמי הפשתן^כד, מפני שהניח נרו מבחוץ. ואפילו נר חנוכה בעל החנות חייב,⁠^כה שהיה^כו לו לישב ולשמור: (יד) הכופף קמתו של חבירו לפני האש עד שתדלק, אם אין האש מגעת לה אלא ברוח שאינה מצויה, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. והטומן קמתו של חבירו בעפר או בתבן, ועברה האש ואכלה אותה, הרי זה^כז הטומן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, מפני שהמדליק את האש פטור על הטמון: (טו) אש שעברה והזיקה את האדם וחבלה בו, הרי המבעיר חייב בנזקו^כח ובשבתו ובריפויו ובצערו ובבשתו כאילו הזיקו בידו. שאף על פי שאשו ממונו הוא, הרי הוא כמי^כט שהזיק^ל בחיציו. אבל אם הזיקה בהמתו או בורו את האדם, אינו חייב אלא בנזק בלבד, כמו שביארנו: (טז) כל תולדות האש הרי הן כאש. כיצד, הניח אבן או סכין או משא בראש גגו, ונפלו ברוח מצויה והזיקו, חייב לשלם נזק שלם. שכל אלו וכיוצא בהן תולדות הבערה^לא הם. ואם נפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו, פטור: (סיום) בריך רחמנא דסייעןרמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א בד׳ נוסף בסוגריים: והזיקה. אך בכתבי⁠־היד לית.

^ב בד׳ (גם ק) נוסף: ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ג בת1 לית מ׳שלם׳. ת2 (מ׳את׳): וגו׳. וכך ד (גם ק).

^ד ב1, ת1: והבעירה. וכך ד (גם פ). ונראה שקריאת נוסח הפנים היא: והַבְעָרָה, ע׳ במנין המצוות שבראש ההלכות.

^ה כך ב1, ת2-1. א: תבעור. וט״ס היא.

^ו ד (מ׳גבהה׳): גובה הדליקה. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא קמא סא:, אך בכ״י מינכן ועוד שם כבפנים.

^ז בת2-1 נוסף: האש. וכך ד (גם פ, ק).

^ח ב1: עצים. וכך ד.

^ט ד: הדליקה. אך ההמשך ׳בחצר׳ אינו מתאים לזה.

^י כך ב1, ת2 (ת1 חסר עד הל׳ ט״ו). א: במצר.

^יא ד: בידי. אך במשנה בבא קמא ו, ד כבפנים.

^יב ב1: שלח. וכך ד (גם פ, ק).

^יג ד (גם ק): שבנכסים. קלקל את המובן.

^יד בד׳ (גם ק) לית. אך יש עוד מילים בכתוב.

^טו ב1, ת2: כגון. וכך ד (גם פ, ק).

^טז ב1, ת2: בקר. וכך ד (גם פ, ק).

^יז כך ב1, ת2. א (מ׳על׳): אף על.

^יח בד׳ (גם ק) לית. אך במשנה בבא קמא ו, ז כבפנים.

^יט בד׳ (גם ק) נוסף: בו. אך בכתבי⁠־היד לית.

^כ ב1, ת2: גדיש. וכך ד (גם פ, ק).

^כא ב1, ת2: משלם לו. וכך ד (גם ק).

^כב ד: למוד. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ע׳ שבועות מו:

^כג ד: במשאוי. אך שתי הצורות מצויות במשניות בכ״י רבנו.

^כד ב1: פשתן. וכך ד (גם פ, ק).

^כה בת2 נוסף: מפני.

^כו ב1 (מ׳בעל׳): יש. ד (גם פ): היה.

^כז בד׳ (גם ק) לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.

^כח ב1: בנזקיו. וכך ד (גם פ, ק).

^כט ת1: כמו. וכך ד.

^ל ד: שהזיקה. אך מדובר על האדם.

^לא ב1, ת1: הבעירה. ע׳ לעיל הל׳ א׳ הערה 4.

(ב) [א] הכי פסקו אמוראי בגמרא הלכה כר״ש דאמר הכי במתני׳ ודלא כר׳ אלעזר בן עזריה ור״א ור״ע דאמר בע״א שם ומ״מ בהא דאמר ר״ש פ׳ לא יחפור לא אמרו כל השיעורין הללו אלא שאם הזיקה פטור מלשלם פסק רב אלפס דאין הלכה כמותו ועיין ספ״ט מהל׳ שכנים ע״כ: (ג) [ב] הגירסא בספרים ישנים ובשלנו גרסינן הקולחת פירוש שהקולחת מתמרת ועולה למעלה ס״ה ע״כ: (ה) [ג] כר״ל משמא דחזקיה ודלא כר״י דאמר אפילו מסר לו שלהבת פטור דחזקיה רבו של ר״י הוא וכן פסק ס״ה: (ט) [ד] כחכמים לגבי רבי יהודה וע״ש: (יב) [ה] אההיא עובדא דפקדון דסוף פ״ה מהלכות פקדון ואיתא בירושלמי דפירקין גרסינן ר׳ יוחנן בעי מהו שיטענו דברים שאין ראויין לו נשמעיניה מן הדא דאריסא דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דהב מית בר זיזא ומית אריסיה דבר זיזא אתא עובדא קומי רבי ישמעאל בר רבי יוסי אמר מאן הוא דלא ידע דכל מה דאית לאריסיה דבר זיזא [לבר זיזא אינון יתייהבון לבנוי דבר זיזא] הוה לבר זיזא בנין רברבין ובנין דקיקין אמר יסבון רברביא פלגא [וכד רבי דקיקיא יסבון פלגא] דמך ר׳ ישמעאל ברבי יוסי אתא עובדא קומי רבי חייא אמר אין מהדא לית (את) שמע מינה כלום (איתי בר נש דלא בעי לפרסומי נפשיה) יתהבון לבנוי דאריסא (דבר זיזא) א״ל מריה דפקדונא כבר יהבית פלגא א״ל מה שנתת ע״פ ב״ד נתת ומה שאתה נותן ע״פ ב״ד אתה נותן [מהו דיימרון בנוי דאריסיה דבר זיזא לבנוי דבר זיזא יהבון לון מה דנסתון. יכלין מימר לון מה שנעשה ע״פ ב״ד נעשה]. מהו דיימרון דקיקיא לרברביא נפלוג עמכון יכלין מימר להו מציאה מצאנו א״ר יצחק לית בין רברביא לדקיקיא אלא כמי שנותן להם מתנה. ועיין בה׳ חובל ומזיק ספ״ז ע״כ: (טו) [ו] פר״י לא שיבעיר הוא בעצמו האש אלא כ״מ שפשע ולא שימר גחלתו דמטי ליה ברוח מצויה חציו הן ע״כ:
[ז] אמר רבה קרא ומתני׳ מסייע לר״י לגבי ר״ל דאמר אשו משום ממונו בלבד ומסקינן איכא בינייהו לחייבו בד׳ דברים ע״כ:
סליקו להו הלכות נזקי ממון בס״ד:בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון