רמב״ם כלי המקדש והעובדים בו ה׳רמב״ם
(א)
כהן גדול צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכהנים בנואיא בכוח בעושר ובחכמהב ובמראה. אםג אין לו ממון, כל הכהנין נותנין לו משלהן כל אחד ואחד לפי עשרו, עד שיעשיר יתר מעשיר שבכולן.
(ב)
ואין אחד מכל אלו מעכב, אלא כל זה למצוה, אבל אם נתרבה מכל מקום נתרבה:
(ג)
וחייב כהן גדול לנהוג כבוד בעצמו, ולא יקל בעצמוד עם שאר העם, ולא יראו אותו ערום ולאה בבית הכיסא ולא במרחץו ולא כשהוא מסתפר, שנאמר ״הגדול מאחיו״ (ויקרא כ״א:י׳), מלמד שנוהגין בו גדולה יתירה. רצה הוא שירחצו אחרים עמו, הרשות בידו:
(ד)
לא ייכנס לבית המשתה ולא לסעודות של רבים אפילו הן של מצוה, אבל הולך הוא אם רצה לבית האבל, וכשהוא הולך אינו הולך בערבוביאז עם שאר הכהנים, אלא הכהנים מסבבין אותו וחולקין לו כבוד, והסגן ממצעו בינוח לבין העם, והסגן ומשיח שעבר מימינו, וראש בית אב והאבלים וכל העם משמאלו, ואומר לאבלים תנוחמו, והן מכבדין אותו כפי כוחן:
(ה)
מת לו מת אינו יוצא אחריו, ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש, וכל העם באין לנחמו לביתו, והוא עומד בשורה, הסגן מימינו וראש בית אבט משמאלו, ואומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להם תתברכו מן השמים.
(ו)
וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מסב על הספסל:
ואינו קורע על מתו כשאר הכהנים, שנאמר ״ובגדיו לא יפרום״ (ויקרא כ״א:י׳), ואם קרע לוקה, אבל קורע הוא מלמטה כנגד רגליו. ואינו מרבה פרע לעולם, שנאמר ״את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרוםי״ (ויקרא כ״א:י׳), אפילו בעת שלא ייכנס למקדש, אלא מספר מערב שבת לערב שבת. ואינו מספר בתער אלא בזוג, ראש שערה זו בעיקר זו, עד שייראה כאילו הוא צמחיא כאחדיב, שנאמר ״וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו, כסום יכסמו את ראשיהם״ (יחזקאל מ״ד:כ׳):
(ז)
ובית יהיה לו מוכן במקדש, והיא הנקראת לשכת כהן גדול, וכבודו ותפארתויג שיהיהיד יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום, ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם:
(ח)
וכהן גדול דן ודנין אותו ומעידיןטו עליו. ואין דנין אותו דיני נפשות אלא בבית דין הגדול בלבד, שנאמר ״כל הדבר הגדול יביאו אליך״ (שמות י״ח:כ״ב).
(ט)
היה יודע עדות, אינו חייב להעידהטז ואפילו בבית דין הגדול, שזה אינו כבוד לו שילך ויעיד. ואם היתה עדות למלך ישראל הרי זה הולך לביתיז דין הגדול ומעיד לו:
(י)
וכבר ביארנו בספר חמישייח (רמב״ם איסורי ביאה י״ז) שהוא אסור באלמנה ומצווה על הבתולה, ואינו נושא שתי נשים, ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש אחת. וחולץ, וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו, ואם גירש אשה מותרת להינשא לשאר העם:
(יא)
בזמן שכהן גדול נכנס להיכל להשתחוות, שלושה אוחזין בו, אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות של אפוד מאחוריו, וייכנס להיכל וישתחוה, וכיון שישמע הסגן קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא, מגביה לו את הפרוכת, ואחר שיצא ייכנסו אחיו הכהנים וישתחוו ויצאו:
(יב)
בכל יום שירצה להקטיר הקטורת מקטיר. ונוטל חלק בראש בקדשי המקדש כולן. כיצד, כשירצה אומר זאת החטאת שלי וזה האשם שלי, ואינו עובד בפיסיט, אלא כל עת שירצה להקריב מקריב כל מה שירצה. והרי הוא בקדשי הגבול כשאר הכהנים:
(יג)
בזמן שרוצה כהן גדול להקריב, היה עולה בכבש והסגן מימינו. הגיע למחצית הכבש, אחזכ הסגן בימינו והעלהו, והושיט לו הכהן שהוא מוליך את ראש העולה האיברין שבידו, וסומך עליהן וזורקן לאש.
(יד)
וכך היו מושיטין לו שאר האיברים, כל אחד ואחד נותן איברים שבידו לראשון, והראשון נותן לכהן גדול, והוא סומך וזורק לאש:
ואם רצה לסמוךכא בלבד ויהיהכב אחר זורק לאש, עושה. ואין שם סמיכה על האיברין אלא לכהן גדול בלבד, מפני כבודו, אבל כל הסמיכות על בעלי חיים הן:
(טו)
כשיגדל הכהן וייעשה איש הרי הוא כשר לעבודה, אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד במקדש עד שיהיה בן עשרים שנה. ואינו נכנס לעזרה לעבודה תחילה אלא בשעה שהלויים אומרין שירה:
(טז)
אין הכהן עובד תחילה, וכן כהן גדול אינו עובד תחילה, עד שיביא עשירית האיפה משלו ועובדהכג בידו, שנאמר ״זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לי״י ביום המשח אותו״ (ויקרא ו׳:י״ג). ואם עבד קודם שיביא עשירית האיפה, וכן כהן גדול שעבד בכהונה גדולה קודם שיביא עשירית האיפה, עבודתןכד כשרה:
(יז)
כהן שלא עבד עדיין מימיו שמינו אותו כהן גדול, הרי זה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו תחילה כשאר חינוך כל כהן הדיוט, ואחר כך מקריב עשירית האיפה שניה שהיא חינוך כהן גדול, ואחר כך מקריב עשירית האיפה שלישית שהיא חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום כמו שיתבאר, ומעשה שלשתן שוה הוא:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן. הערות
ד (גם פ): בנוי. אך בפיהמ״ש שקלים ה, ב בכ״י רבנו כבפנים, וע׳ מנין המצוות הקצר שבהקדמת החיבור, ל״ת ד׳ הערה 2.
בד׳ לית. גרע מבהירות הדברים.
ב8: עצמו.
ד (מ׳בבית׳): בבית המרחץ ולא בבית הכסא. אך בית הכסא הוא ביזיון יותר גדול, ורבנו נקט בדרך לא זו אף זו.
ת1: בערבוביה.
בב8, ת1 לית מ׳ובגדיו׳. וכך ד (גם פ, ק).
נראה שהקריאה היא: צָמֵחַ, לשון הווה, הש׳ הל׳ יסודי התורה א, ז הערה 11.
ד: כאחת. אך מוסב על ׳הוא׳ (=השיער).
ד (מ׳וכבודו׳): ותפארתו וכבודו. אך כבוד קודם לתפארת (
שמות כח, ב ועוד).
כך ב8, ת1. א: שהיה.
כך ב8, ת1. א: מעידין.
ד: להעיד. שינוי לשון לגריעותא.
ד: בבית. וקלקול לשון הוא.
ד: קדושה. שינוי מכוון כדי להקל על הלומד.
כך ב8, ת1. א (מ׳עובד׳): עובר בפים.
כך ב8, ת1, וכ״ה
במשנה תמיד ו, ו בכ״י רבנו. א (מ׳הגיע׳): עלה למחצית הכבש תפשו. וייתכן שמתחילה כתב רבנו כנוסח א׳, ואחר כך תיקן בספרו על פי לשון המשנה.
כך ב8, ת1. א: לסומך.
בד׳ נוסף בסוגריים: כהן. תוספת לשם הבהרה.
ד: ועובד. טשטש את המובן.
בב8 תוקן ל: עבודתו. וכך ד (גם ק).