Rambam Mishneh Torah Printed Versions Parah Adumah 6 – משנה תורה דפוסים פרה אדומה ו‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) המים שנותנין עליו^א אפר הפרה, אין ממלאין אותו^ב אלא בכלי, ומן המעינות הנובעים או מן הנהרות המושכין מהן^ג, שנאמר ״ונתן עליו מים חיים אל כלי״ (במדבר י״ט:י״ז). ונתינת אפר הפרה על המים שנתמלאו הוא הנקרא קידוש, והמים האלו שניתן עליהן האפר הן הנקראין מי חטאת, ומים מקודשין, והן שקרא^ד הכתוב ״מי נדה״ (במדבר י״ט:ט׳): (ב) הכל כשרים למלאות^ה את המים חוץ מחרש שוטה וקטן, והכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן. ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בכלי, ואין מזין אלא מכלי^ו. והמילוי והקידוש כשרים בלילה, אבל אין מזין ואין טובלין אלא ביום. וכל היום כשר להזייה ולטבילה: (ג) בכל הכלים ממלאין ומזין ומקדשין, אפילו בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ובספינה, ואחד כלי חרש ואחד כל הכלים. אבל אין ממלאין ולא^ז מקדשין ולא מזין בדפנות הכלים, ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחפניו, ולא בביצת התרנגולת, ולא בשוקת שבסלע. אבל ביצת היוצרין כשרה, מפני שהיא כלי אדמה: (ד) שולי כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם אין מקדשין בהן, עד שישוף אותן ויתקן אותן ויעשה אותן כלים בפני עצמן. וכן, מגופה שהתקינה להיות כלי, מקדשין בה. וביצת הנעמית כשרה לקדש בה, ואין צריך לומר שהיא כשרה למלאות בה ולהזות ממנה: (ה) כלי שחיברו בארץ או בסלע, אפילו חיברו בסיד, מקדשין בו ומזין ממנו. עשה עטרה של טיט סביב לכלי, והמים שבכלי צפין עד שהלכו לעטרה, אם ניטלת העטרה עם הכלי, הרי המים שבתוכה כשרים, שהרי הן ככלי^ח אדמה, ואם לאו, הרי הן כמי שהקיף עטרה של טיט בסלע או על הארץ ומילא אותה^ט מים, שהן פסולין, מפני שאינן בכלי: (ו) כלי חרש שניקב בכונס משקה אין מקדשין^י בו, אבל אם ניקב במוציא משקה מקדשין בו. (ז) כלי שניקב מלמטה וסתמו בסמרטוטין, פסול, שהמים שבו אינן על עיגול הכלי אלא על הפקק. היה נקוב מן הצד ופקקו, הרי זה כשר למלאות ולקדש ולהזות ממנו: (ח) הזולף מים מן המעין בידיו וברגליו ובחרסים, ונותן^יא לתוך החבית, פסולין, מפני שלא נתמלאו בכלי. נתן את החבית במים, ודחק את המים בידיו או ברגליו או בעלי ירקות כדי שיעברו לחבית, הרי אלו פסולין. וכן, אם שיקען במים כדי שיגברו המים ויעלו ויישפכו לחבית, פסולין. ואם עשה כן בעלי קנים ועלי^יב אגוז, הרי המים כשרים. זה הכלל, דבר שהוא מקבל טומאה, אם סייע בו המים כדי שיתמלא^יג הכלי, המים פסולים, ואם סייע בדבר שאינו מקבל טומאה, כשרים: (ט) המפנה את המעין לתוך הגת או לתוך הגבא, וחזר ומילא בכלי מאותו הגבא או הגת, פסולין, שהרי צריך שתהיה לקיחת המים מן המעין בכלי בתחילה: (י) הים הגדול כמקוה, ואינו כמעין, לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש. וכל הנהרות פסולין לקדש מהן מי חטאת. ושאר הימים כמעין. (יא) והמים הנגררין משאר הימים, והם הנקראין זוחלין, פסולים. והזוחלים מן המעין הרי הן כמעין וכשרים: (יב) מים המוכים והמכזבין, פסולים. ואלו הן המוכין, המלוחין או הפושרין. והמכזבין הן המעינות שפעמים מקירין ופעמים חרבין ויבשין, ואפילו^יד היו חרבין פעם^טו לשבע שנים, פסולין. אבל אם היו חרבים בשני בצורת, או לשנים רבות יתר משבע, או שהיו מימיהן פעמים מרובין ופעמים מועטים ואינם חרבין, הרי אלו כשרים. ומעין שיצא^טז בתחילה כשר, ואינו צריך לבדוק שמא יכזב: (יג) מי ביצים, ומי הירדן, ומי הירמוך, פסולים, מפני שהן מי תערובת^יז. ואלו הן מי התערובת, מים הכשרים לקידוש שנתערבו במים פסולין, אין ממלאין מתערובת שניהם. אבל מים כשרים שנתערבו במים כשרים, כגון מימי שתי מעינות^יח שנתערבו ונמשכו, ממלאין מהם: (יד) המים שנשתנו שינויים מחמת עצמן, כשרים. (טו) באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה, ונעשו מימיה עכורין, ממלא ממנה, ואין^יט צריך להמתין. נפל לתוכה שטף של מימי גשמים, ימתין עד שתיצול^כ: (טז) אמת המים הבאה מרחוק, הואיל ותחילתה מן המעין, כשרה למלאות ממנה, ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה^כא אדם, ונמצא ממלא מן המים שפסקו תחילתן מן המעין, שהן פסולין:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ב3: על. ושיבוש הוא, שהרי נותנים את המים תחילה כדלהלן ט, א. וההתייחסות למים בל׳ יחיד היא בהשפעת הערבית.

^ב ב3: אותן. וכך ד. אך בד׳ לעיל ׳עליו׳.

^ג ד (מ׳הנובעים׳): או מן הנהרות המושכין. חיסר בלשון ובענין.

^ד בב3 נוסף בין השיטין: אותם. ד (גם פ): שקראן.

^ה ב2: למלאת. וכן עוד כמה פעמים לקמן. אך גם הצורה שבפנים קיימת, ע׳ דברי הימים א׳ כט, ה.

^ו ב2: בכלי.

^ז ב2: ואין. וכך ד (גם פ, ק).

^ח ד (גם פ, ק): בכלי. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ומוסב על הכלי והעטרה.

^ט ב2: אותם. וכך תוקן בב3. ולגירסת הפנים מוסב על העטרה.

^י ד (גם ק): ממלאין ומקדשין. אך בגמ׳ שבת צה: מדובר על ׳לקדש בו׳.

^יא ב3-2: ונתן. וכך ד (גם פ, ק).

^יב ד: או בעלי. אך במשנה פרה ו, ד בכ״י שהוגה מכ״י רבנו כבפנים.

^יג ב3: למלא. ד: שימלאו.

^יד ב2-1: אפילו. וכך ד (גם פ, ק).

^טו בד׳ (גם פ) נוסף: אחת. ואין בכך צורך.

^טז ד: היוצא. אך בתוספתא פרה ט, ב כבפנים.

^יז ד: התערובות. וכן בסמוך. ובמשנה פרה ח, י בכ״י שהוגה מכ״י רבנו היה כתוב בשניהם ׳תערובת׳ והוגה: ׳תערובות׳. אך בכתבי⁠־היד כאן כבפנים.

^יח ד (גם פ): המעיינות. שינוי לשון לגריעותא.

^יט ב3-1: ואינו. וכ״ה במשנה פרה ח, יא בכ״י שהוגה מכ״י רבנו.

^כ ד (גם פ, ק): שתצל. וכ״ה במשנה פרה שם בכ״י שהוגה מכ״י רבנו. אך בכתבי⁠־היד כאן כבפנים.

^כא ד: שיפסקנה. אך במשנה פרה שם בכ״י שהוגה מכ״י רבנו כבפנים.

(א) הַמַּיִם שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו אֵפֶר הַפָּרָה אֵין מְמַלְּאִין אוֹתָן אֶלָּא בִּכְלִי. וּמִן הַמַּעְיָנוֹת אוֹ מִן הַנְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י״ט:י״ז) וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי. וּנְתִינַת אֵפֶר הַפָּרָה עַל הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשׁ. וְהַמַּיִם הָאֵלּוּ שֶׁנִּתַּן עֲלֵיהֶן הָאֵפֶר הֵן הַנִּקְרָאִין מֵי חַטָּאת וּמַיִם מְקֻדָּשִׁין וְהֵם שֶׁקְּרָאָן הַכָּתוּב (במדבר י״ט) מֵי נִדָּה: (ב) הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְמַלְּאוֹת הַמַּיִם חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְהַכֹּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בִּכְלִי וְאֵין מַזִּין אֶלָּא מִכְּלִי. וְהַמִּלּוּי וְהַקִּדּוּשׁ כְּשֵׁרִין בַּלַּיְלָה אֲבָל אֵין מַזִּין וְאֵין טוֹבְלִין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכׇל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְהַזָּאָה וְלִטְבִילָה: (ג) בְּכׇל הַכֵּלִים מְמַלְּאִין וּמַזִּין וּמְקַדְּשִׁין אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וּבִסְפִינָה. וְאֶחָד כְּלֵי חֶרֶס וְאֶחָד כׇּל הַכֵּלִים. אֲבָל אֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְלֹא מַזִּין בְּדָפְנוֹת הַכֵּלִים וְלֹא בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ וְלֹא בִּמְגוּפַת הֶחָבִית וְלֹא בְּחָפְנָיו וְלֹא בְּבֵיצַת הַתַּרְנְגֹלֶת וְלֹא בְּשֹׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע. אֲבָל בֵּיצַת הַיּוֹצְרִים כְּשֵׁרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּלִי אֲדָמָה: (ד) שׁוּלֵי כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי זְכוּכִית וּכְלֵי עֶצֶם אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן עַד שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָן וִיתַקְּנֵם וְיַעֲשֵׂם כֵּלִים בִּפְנֵי עַצְמָן. וְכֵן מְגוּפָה שֶׁהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת כְּלִי מְקַדְּשִׁין בָּהּ. וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית כְּשֵׁרָה לְקַדֵּשׁ בָּהּ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁכְּשֵׁרָה לְמַלְּאוֹת בָּהּ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנָּה: (ה) כְּלִי שֶׁחִבְּרוֹ בָּאָרֶץ אוֹ בַּסֶּלַע אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בְּסִיד מְקַדְּשִׁין בּוֹ וּמַזִּין מִמֶּנּוּ. עָשָׂה עֲטָרָה שֶׁל טִיט סָבִיב לַכְּלִי וְהַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי צָפִין עַד שֶׁהָלְכוּ לָעֲטָרָה אִם נִטֶּלֶת הָעֲטָרָה עִם הַכְּלִי הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים שֶׁהֲרֵי הֵן בִּכְלִי אֲדָמָה וְאִם לָאו הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁהִקִּיף עֲטָרָה שֶׁל טִיט בַּסֶּלַע אוֹ עַל הָאָרֶץ וּמִלֵּא אוֹתָהּ מַיִם שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בִּכְלִי: (ו) כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵין מְמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֲבָל אִם נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה מְקַדְּשִׁין בּוֹ: (ז) כְּלִי שֶׁנִּקַּב מִלְּמַטָּה וּסְתָמוֹ בִּסְמַרְטוּטִין פָּסוּל שֶׁהַמַּיִם שֶׁבּוֹ אֵינָן עַל עִגּוּל הַכְּלִי אֶלָּא עַל הַפְּקָק. הָיָה נָקוּב מִן הַצַּד וּפְקָקוֹ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְמַלְּאוֹת וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנּוּ: (ח) הַזּוֹלֵף מַיִם מִן הַמַּעְיָן בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבַחֲרָסִים וְנָתַן לְתוֹךְ הֶחָבִית פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ בִּכְלִי. נָתַן אֶת הֶחָבִית בְּמַיִם וְדָחַק הַמַּיִם בְּיָדָיו אוֹ בְּרַגְלָיו אוֹ בַּעֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ לֶחָבִית הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם שִׁקְּעוֹ בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וְיַעֲלוּ וְיִשָּׁפְכוּ לֶחָבִית פְּסוּלִין. וְאִם עָשָׂה כֵּן בַּעֲלֵי קָנִים אוֹ בַּעֲלֵי אֱגוֹז הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים. זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה אִם סִיֵּעַ בּוֹ הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיְּמַלְּאוּ הַכְּלִי הַמַּיִם פְּסוּלִין וְאִם סִיֵּעַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֵׁרִים: (ט) הַמְפַנֶּה הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת אוֹ לְתוֹךְ הַגֶּבֶא וְחָזַר וּמִלֵּא בִּכְלִי מֵאוֹתוֹ הַגֶּבֶא אוֹ הַגַּת פְּסוּלִים שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לְקִיחַת הַמַּיִם מִן הַמַּעְיָן בִּכְלִי בַּתְּחִלָּה: (י) הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה וְאֵינוֹ כְּמַעְיָן לְפִיכָךְ אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ לְקִדּוּשׁ. וְכׇל הַנְּהָרוֹת פְּסוּלִין לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת. וּשְׁאָר הַיַּמִּים כְּמַעְיָן: (יא) וְהַמַּיִם הַנִּגְרָרִין מִשְּׁאָר הַיַּמִּים וְהֵן הַנִּקְרָאִין זוֹחֲלִין פְּסוּלִין. וְהַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן הֲרֵי הֵם כְּמַעְיָן וּכְשֵׁרִים: (יב) מַיִם הַמֻּכִּין וְהַמְכַזְּבִין פְּסוּלִין. וְאֵלּוּ הֵן הַמֻּכִּין הַמְּלוּחִים אוֹ הַפּוֹשְׁרִים וְהַמְכַזְּבִים הֵם הַמַּעְיָנוֹת שֶׁפְּעָמִים מְקֵירִין וּפְעָמִים חֲרֵבִין וִיבֵשִׁין אֲפִלּוּ הָיוּ חֲרֵבִין פַּעַם אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ חֲרֵבִין בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת אוֹ לְשָׁנִים רַבּוֹת יֶתֶר מִשֶּׁבַע אוֹ שֶׁהָיוּ מֵימֵיהֶן פְּעָמִים מְרֻבִּין וּפְעָמִים מוּעָטִין וְאֵינָן חֲרֵבִין הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. וּמַעְיָן הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה כָּשֵׁר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁמָּא יְכַזֵּב: (יג) מֵי בֵּיצִים וּמֵי הַיַּרְדֵּן וּמֵי הַיַּרְמוּךְ פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת. וְאֵלּוּ הֵן מֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת. מַיִם כְּשֵׁרִים לְקִדּוּשׁ שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם פְּסוּלִין אֵין מְמַלְּאִין מִתַּעֲרֹבֶת שְׁנֵיהֶם. אֲבָל מַיִם כְּשֵׁרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם כְּשֵׁרִים כְּגוֹן מֵימֵי שְׁתֵּי הַמַּעְיָנוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְנִמְשְׁכוּ מְמַלְּאִין מֵהֶן: (יד) הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ שִׁנּוּיָן מֵחֲמַת עַצְמָן כְּשֵׁרִין: (טו) בְּאֵר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ חַרְסִית אוֹ אֲדָמָה וְנַעֲשׂוּ מֵימֶיהָ עֲכוּרִין מְמַלֵּא מִמֶּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין. נָפַל לְתוֹכָהּ שֶׁטֶף שֶׁל מֵימֵי גְּשָׁמִים יַמְתִּין עַד שֶׁתִּיצַּל: (טז) אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק הוֹאִיל וּתְחִלָּתָהּ מִן הַמַּעְיָן כְּשֵׁרָה לְמַלְּאוֹת מִמֶּנָּה. וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנָּה שֶׁלֹּא יִפְסְקֶנָּה אָדָם וְנִמְצָא מְמַלֵּא מִן הַמַּיִם שֶׁפָּסְקוּ תְּחִלָּתָן מִן הַמַּעְיָן שֶׁהֵן פְּסוּלִין:מהדורה זמנית של על־התורה המבוססת על מהדורת תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון