Rambam Mishneh Torah Printed Versions Parah Adumah 5 – משנה תורה דפוסים פרה אדומה ה‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים כל זמן עשייתן, שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז ״וכבס בגדיו ורחץ בשרו״ (במדבר י״ט:ז׳ (מקוצר)), ונאמר בשורף ״והשורף אותה יכבס בגדיו״ (במדבר י״ט:ח׳), ונאמר ״וכבס האוסף את אפר הפרה״ וכו׳^א (במדבר י״ט:י׳), מלמד שכל העוסקין בה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים, וטעונין טבילה והערב שמש, דין תורה. אבל המשמר אותה בשעת עשייתה, מטמא בגדים מדבריהם, גזירה שמא יזיז בה איבר: (ב) כל מקום שנאמר בתורה בטמאות ״יכבס בגדיו״ לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם הטמאים, אלא ללמד שכל בגד או כלי שיגע^ב בו הטמא הזה בשעת חיבורו במטמאיו הרי הן טמאים. אבל אחר שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא בגדים:
כיצד, הנושא את הנבילה, אחד בגד שעליו או כלי שיגע בו כל זמן שהוא נושא אותה, הרי הן טמאין, והרי הן ראשון לטומאה, וכן זה הנושא הרי הוא ראשון. פרש^ג ממטמאיו והשליך את הנבילה, הרי הוא ראשון כמות שהוא^ד, ואם יגע בכלי או בגד, אינו מטמא אותו, שאין ולד טומאה מטמא כלים, כמו שביארנו בתחילת הספר^ה. וכן כל כיוצא בנבילה:
וכן, כל העוסקין בפרה, אם נגע בבגד או בכלי בשעת שחיטה או בשעת שריפה, הרי הן טמאים. אבל אחר שיפרוש ממעשיה, אף על פי שעדיין לא טבל, אם נגע בכלי אינו מטמאו, מפני שהוא ולד טומאה. והפרה עצמה אינה מטמאה לא אדם ולא כלים שנגעו בה^ו, אלא המתעסק בה בלבד הוא הטמא וטעון טבילה, ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה: (ג) במה דברים אמורים, בזמן שנשרפת כמצותה, אבל אם נפסלה, המתעסק בה טהור. אירע פסול בשחיטתה, אינה מטמאה בגדים. אירע בהזייתה פסול^ז, כל העוסק בה לפני פיסולה^ח מטמא בגדים, ולאחר פיסולה אינו מטמא בגדים. (ד) השלים לכנוס את אפרה^ט, המתעסק בה אחר^י כן בחילוק האפר^יא או בהצנעתו, וכן הנוגע בו, טהור:
ולא הפרה בלבד, אלא כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים, השורף אותן מטמא בגדים בשעת שריפתו, עד שייעשו אפר, שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכיפורים ״והשורף אותם יכבס בגדיו^יב״ (ויקרא ט״ז:כ״ח), מפי השמועה למדו שזה בנין אב לכל הנשרפין שיהיו מטמאין בגדים עד שייעשו אפר:
במה דברים אמורים, בשלא אירע בהן פסול^יג, ונשרפו כמצותן בבית הדשן, אבל אם נפסלו בעזרה, נשרפין שם כפסולי המוקדשין, ושורפן טהור. וכן, המתעסק בהן משייעשו אפר אינו מטמא בגדים. ואי זה הוא שורף, זה המסייע בשריפה, כגון המהפך בבשר, והמשליך עצים, והמהפך באש, והחותה גחלים^יד כדי שתבער האש, וכיוצא בזה^טו. אבל המצית את האור לשרפן^טז, והמסדר את המערכה, טהור:
וכן^יז למדו מפי השמועה שהנושא פרים ושעירים הנשרפין להוציאן לבית הדשן לשרפן, טמא ומטמא בגדים דין תורה כל זמן שהוא עוסק בהולכתן, וטעון טבילה והערב שמש, כמו המשלח את השעיר לעזאזל, שהוא מטמא כל בגד וכל כלי שיגע בו ככלים^יח שעליו כל זמן שמתעסק בשילוחו, שנאמר ״והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו״ (ויקרא ט״ז:כ״ו): (ה) מאמתי מטמאין בגדים הנושאים פרים ושעירים הנשרפים, משיצאו בהן חוץ לחומת העזרה. נשאום במוטות, ויצאו מקצת הנושאים חוץ לחומת העזרה, והאחרונים לא יצאו, אלו שיצאו מטמאין בגדים, ואלו שעדיין לא יצאו אינם מטמאין בגדים עד שיצאו:
יצאו וחזרו לעזרה, הנושא אותן^יט בעזרה טהור עד שיצא בהן. היה עומד חוץ לעזרה ומושך אותם משם מאחר שחזרו, הואיל וכבר יצאו לחוץ, והרי זה המושך אותן בחוץ, הרי הוא ספק טמא: (ו) ומאמתי מטמא בגדים המשלח את השעיר, משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שעת דחייתו לעזאזל, אבל אחר שדחהו, אם נגע בכלים ובגדים, טהורים: (ז) הנוגע בפרים ושעירים הנשרפין עצמן, אפילו אחר שיצאו, בין אדם בין כלים בין אכלים בין משקין, הכל טהור. וכן, אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו בזמן הולכתו, טהורים, שאין אלו מטמאין אלא למתעסק בהן בלבד, שנאמר ״והשורף אותם^כ יכבס בגדיו״ (ויקרא ט״ז:כ״ח), אבל הנוגע טהור:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א בב2 לית. וכך ד (גם פ, ק). וחסרון המורגש הוא. ב3: את בגדיו.

^ב ב3-2: שנגע.

^ג ד (גם פ, ק): פירש. אך לעיל ׳שיפרוש׳ בבנין קל.

^ד ב3: שהיה. וכך ד (גם פ, ק).

^ה ד: ספר זה. שינוי לשון שלא לצורך.

^ו ד: בו. ושיבוש הוא, ומוסב על הפרה.

^ז ב3 (מ׳בהזייתה׳): פסול בהזייתה. ד: פיסול בהזייתה.

^ח ב3-2: פסולה. וכן לקמן. ולנוסח הפנים ׳פסול׳ – שם המצב ההלכתי, ׳פיסול׳ – שם הפעולה של היווצרות הפסול.

^ט ב2: עפרה. ע׳ לעיל ד, טז הערה 15.

^י ב2: אחרי.

^יא ד: העפר. כנ״ל הערה 9.

^יב בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^יג ד (מ׳בהן׳): להן פיסול. אך בגמ׳ זבחים קד: כבפנים.

^יד ב3-2: בגחלים.

^טו ד: בהן. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^טז בד׳ לית. חיסר את ההדגשה.

^יז ד: כך. אך הוא ענין חדש.

^יח ב3: בכלים. וכך ד. ושיבוש הענין הוא.

^יט ד (מ׳הנושא׳): הנושאין. וקלקול לשון הוא.

^כ ד: אותה. אך מדובר על הפרים והשעירים.

(א) כׇּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים כׇּל זְמַן עֲשִׂיָּתָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹחֵט וּמַשְׁלִיךְ עֵץ אֶרֶז (ויקרא ט״ו:י״ג) וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ וְנֶאֱמַר בְּשׂוֹרֵף (במדבר י״ט:ח׳) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְנֶאֱמַר (במדבר י״ט:י׳) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הָעוֹסְקִין בָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִים בְּגָדִים וּטְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל הַמְשַׁמְּרָהּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵיבָר: (ב) כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּטֻמְאוֹת יְכַבֵּס בְּגָדָיו לֹא בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו בִּלְבַד הֵם טְמֵאִים. אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכׇּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא הַזֶּה בִּשְׁעַת חִבּוּרוֹ בִּמְטַמְּאָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרֹשׁ מִמְּטַמְּאָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. כֵּיצַד. הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה אֶחָד בֶּגֶד שֶׁעָלָיו אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ כׇּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹשְׂאָהּ הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן זֶה הַנּוֹשֵׂא הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן. פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַנְּבֵלָה הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיָה. וְאִם יִגַּע בִּכְלִי אוֹ בֶּגֶד אֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתוֹ שֶׁאֵין וְלַד טֻמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. וְכֵן כׇּל כַּיּוֹצֵא בִּנְבֵלָה. וְכֵן כׇּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה אִם נָגַע בְּבֶגֶד אוֹ בִּכְלִי בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אוֹ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרֹשׁ מִמַּעֲשֶׂיהָ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל אִם נָגַע בִּכְלִי אֵינוֹ מְטַמְּאוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְלַד הַטֻּמְאָה. וְהַפָּרָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בּוֹ. אֶלָּא הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ בִּלְבַד הוּא הַטָּמֵא וְטָעוּן טְבִילָה וּמְטַמֵּא בְּגָדִים כׇּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ: (ג) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנִּשְׂרֶפֶת כְּמִצְוָתָהּ. אֲבָל אִם נִפְסְלָה הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ טָהוֹר. אֵרַע פִּסּוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים. אֵרַע פִּסּוּל בְּהַזָּיָתָהּ כׇּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פִּסּוּלָהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים. לְאַחַר פִּסּוּלָהּ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים: (ד) הִשְׁלִים לִכְנֹס אֶת אֶפְרָהּ הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ אַחַר כֵּן בְּחִלּוּק הֶעָפָר אוֹ בְּהַצְנָעָתוֹ וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. וְלֹא הַפָּרָה בִּלְבַד אֶלָּא כׇּל הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת מִן הַפָּרִים וּמִן הַשְּׂעִירִים הַשּׂוֹרְפָם מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים (ויקרא ט״ז:כ״ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה בִּנְיַן אָב לְכׇל הַנִּשְׂרָפִים שֶׁיְּהוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא אֵרַע לָהֶן פִּסּוּל וְנִשְׂרְפוּ כְּמִצְוָתָן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. אֲבָל אִם נִפְסְלוּ בָּעֲזָרָה נִשְׂרָפִין שָׁם כִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְשׂוֹרְפָן טָהוֹר. וְכֵן הַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאֵי זֶהוּ שׂוֹרֵף זֶה הַמַּסִּיעַ בִּשְׂרֵפָה כְּגוֹן הַמְהַפֵּךְ בַּבָּשָׂר וְהַמַּשְׁלִיךְ עֵצִים וְהַמְהַפֵּךְ בָּאֵשׁ וְהַחוֹתֶה גֶּחָלִים כְּדֵי שֶׁתִּבְעַר הָאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הַמַּצִּית הָאוּר וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה טָהוֹר. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַנּוֹשֵׂא פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין לְהוֹצִיאָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן לְשָׂרְפָן טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים דִּין תּוֹרָה כׇּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּהוֹלָכָתָן וְטָעוּן טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. כְּמוֹ הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל שֶׁהוּא מְטַמֵּא כׇּל בֶּגֶד וְכׇל כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ בְּכֵלִים שֶׁעָלָיו כׇּל זְמַן שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּשְׁלוּחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט״ז:כ״ו) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו: (ה) מֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים. מִשֶּׁיֵּצְאוּ בָּהֶן חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. נְשָׂאוּם בְּמוֹטוֹת וְיָצְאוּ מִקְצָת הַנּוֹשְׂאִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ. אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּצְאוּ. יָצְאוּ וְחָזְרוּ לָעֲזָרָה הַנּוֹשֵׂא אוֹתָן בָּעֲזָרָה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לָעֲזָרָה וּמוֹשֵׁךְ אוֹתָם מִשָּׁם מֵאַחַר שֶׁחָזְרוּ הוֹאִיל וּכְבָר יָצְאוּ לַחוּץ וַהֲרֵי זֶה הַמּוֹשְׁכָם בַּחוּץ הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא: (ו) וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר. מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם עַד שְׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַעֲזָאזֵל. אֲבָל אַחַר שֶׁדָּחָהוּ אִם נָגַע בְּכֵלִים וּבִבְגָדִים טְהוֹרִים: (ז) הַנּוֹגֵעַ בְּפָרִים וּבִשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין עַצְמָן אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁיָּצְאוּ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין אֳכָלִין בֵּין מַשְׁקִין הַכֹּל טָהוֹר. וְכֵן אִם נָגְעוּ בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמוֹ בִּזְמַן הוֹלָכָתוֹ טְהוֹרִין. שֶׁאֵין אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶלָּא לַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י״ט:ח׳) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו אֲבָל הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר:מהדורה זמנית של על־התורה המבוססת על מהדורת תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון