ד (מ׳ביום׳): בראש. קיצור מכוון.
ד: שלש. וכן כ״פ לקמן. אך ׳פעם׳ גם ל׳ זכר, ע׳ שופטים טז, כח.
ב1 (מ׳ורוב׳): ואורך הגלות. ד: ורוב הגלות. אך על ׳גלות׳ לא מתאים רוב.
ב2-1: בנהיהן (=בנהי שלהן). ד: ביניהן. ושיבוש הוא.
בת1 נכתב בין השיטין: בשעה. אך לא נמחק הכתוב בשורה.
ד: לכך. שינוי לשון לגריעותא.
בב2-1 לית מ׳האנחה׳. וכך ד (גם פ). וגם בת1 לא היה, ותוקן כבפנים.
בב2 נוסף: אותה.
ד: כשתים. אך בכתבי־היד כבפנים, כמו: פי שנים.
ב1: כשתי. וכך ד (גם פ, ק).
בב1 נוסף: אחת. ד (גם פ): היום. אך אם משך בה כל היום שוב אינו יכול לתקוע...
ד: אחת. שינוי לשון שלא לצורך.
ב1: כאחת.
בב1 נוסף: ושים שלום ופוסע.
ד (גם פ) [מ׳ושל׳]: ויום. קיצור מכוון לגריעותא.
ב1: משלימין.
ב1 (מ׳זכרונות׳): מלכיות זכרונות.
ב1: רוח הולך ולא ישוב.
ד (גם פ) [מ׳חצוצרה׳]: וכו׳.
ב1: פורעניות.
ב2: כי י״י הוא הא׳ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.
בב1 נוסף: בהתאסף וגו׳. ובב2: וגו׳, ובד׳ (גם פ, ק): וכו׳.
ב2: התקיעות. וכך ד (גם פ, ק).
בד׳ (גם פ) נוסף: למקומו. תוספת לשם הבהרה.
בב2 נוסף: וקימנו והגיענו לזמן הזה.
בד׳ (גם פ) נוסף: אחריו. תוספת מיותרת.
ד (גם ק): ואומרים. אך רק ש״צ אומר.
ב2: ותקיעה. וכן עוד פעמיים לקמן. ובב1 רק בפעמיים דלקמן, וכך ד (גם פ).
ב2-1: התקיעות.
בב1 לית מ׳כל׳.
בב2 נוסף: שמע. וכך ד (גם פ, ק).
בד׳ (גם פ) נוסף: יצא. אך אין המדובר על לצאת י״ח אלא על לכתחילה.
בב1 נוסף: אע״פ שהן מעכבות זו את זו.
בד׳ נוסף: תוקע. ואין בכך צורך.