Rambam Mishneh Torah Printed Versions Shofar veSukkah veLulav 3 – משנה תורה דפוסים שופר וסוכה ולולב ג‏ – Mishneh Torah

(א) כמה תקיעות חייב אדם לשמוע ביום טוב של ראש^א השנה, תשע תקיעות. לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה שלשה^ב פעמים, וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חודש השביעי אחד הן, בין בראש השנה בין ביום הכיפורים של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה: (ב) תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלויות^ג, ואין אנו יודעין היאך היא, אם היא היללה שמייללין הנשים בנהייתן^ד בעת^ה שמייבבין, או האנחה כדרך שייאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג ליבו מדבר גדול, או שניהן כאחד, האנחה והיללה שדרכה לבוא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג, מתאנח תחילה ואחר כך מיילל. לפיכך^ו אנו עושין הכל, האנחה והיללה^ז: (ג) והיללה היא שאנו קוראין^ח תרועה, והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין אותה שלשה שברים. נמצא סדר התקיעות כך הוא:
מברך, ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלשה פעמים, ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלשה פעמים, ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלשה פעמים. נמצא מנין התקיעות שלשים, כדי להסתלק מן הספק: (ד) שיעור תרועה, כשתי תקיעות. שיעור שלשה שברים, כתרועה. הרי שתקע והריע, ותקע תקיעה ארוכה ומשך בה כשנים^ט בראשונה, אין אומרין תיחשב בשתי^י תקיעות ויריע אחריה ויחזור ויתקע, אלא אפילו משך בה כל שעה^יא אינה אלא תקיעה אחת, וחוזר ותוקע ומריע ותוקע, שלשה פעמים: (ה) שמע תקיעה אחת בשעה זו^יב ושניה בשעה שניה, אפילו שהה כל היום כולו, הרי אלו מצטרפין ויצא ידי חובתו, והוא שישמע כל בבא מהן על סדרה, לא שישמע תרועה ואחריה שתי תקיעות, או שתי תקיעות ואחריהן תרועה, וכיוצא בזה: (ו) שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחד^יג, לא יצא אפילו ידי אחת. תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה משלישי בזה אחר זה, יצא, ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו. ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל התשע תקיעות, שכולן מצוה אחת הן, ולפיכך מעכבות זו את זו: (ז) הציבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות. כיצד, אומר שליח ציבור אבות וגבורות וקדושת השם, ומלכויות, ותוקע שלש, ואומר זכרונות, ותוקע שלש, ואומר שופרות, ותוקע שלש, ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים^יד: (ח) שלש ברכות אמצעיות אלו של ראש השנה ושל יום^טו הכיפורים של יובל, שהן מלכויות וזכרונות ושופרות, מעכבות זו את זו. וצריך לומר בכל ברכה מהן עשרה פסוקין מעין הברכה, שלשה פסוקין מן התורה, ושלשה מספר תילים^טז, ושלשה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים^יז בו. ואם השלים בנביא, יצא. ואם אמר פסוק אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים, יצא. אפילו אמר ובתורתך י״י אלהינו כתוב לאמר, ואמר פסוק של תורה והפסיק, שוב אינו צריך כלום: (ט) אין מזכירין זכרונות מלכויות^יח ושופרות של פורענות. זכרונות, כגון ״ויזכור כי בשר המה״ וכו׳^יט (תהלים ע״ח:ל״ט). מלכויות, כגון ״בחמה שפוכה אמלוך עליכם״ (יחזקאל כ׳:ל״ג). שופרות, כגון ״תקעו שופר בגבעה חצוצרה ברמה^כ״ (הושע ה׳:ח׳). ולא זכרון יחיד, אפילו לטובה, כגון ״זכרני י״י ברצון עמך״ (תהלים ק״ו:ד׳), ״זכרה לי אלהי לטובה״ (נחמיה ה׳:י״ט). ופקדונות אינן כזכרונות, כגון ״פקוד פקדתי אתכם״ (שמות ג׳:ט״ז). ויש לו להזכיר פורענות^כא של אומות העולם, כגון ״י״י מלך ירגזו עמים״ (תהלים צ״ט:א׳), ״זכור י״י לבני אדום את יום ירושלים״ (תהלים קל״ז:ז׳), ״וי״י אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן״ (זכריה ט׳:י״ד):
״שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד״ (דברים ו׳:ד׳), ״אתה הראית לדעת״ וכו׳ (דברים ד׳:ל״ה), ״וידעת היום והשבות אל לבבך״ וכו׳^כב (דברים ד׳:ל״ט), כל פסוק מאלו מלכות הוא ענינו, אף על פי שאין בו זכר מלכות, והרי הוא כמו ״י״י ימלוך לעולם ועד״ (שמות ט״ו:י״ח), ״ויהי בישורון מלך״^כג (דברים ל״ג:ה׳): (י) המנהג הפשוט בסדר תקיעות^כד של ראש השנה בציבור כך הוא, אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר^כה, יושבין כל העם, ואחד עומד ומברך, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו לשמוע קול שופר, וכל העם עונין אמן, וחוזר ומברך שהחיינו^כו, וכל העם עונין^כז אמן, ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק על הסדר. ואומר^כח קדיש, ועומדין ומתפללין תפילת מוסף. ואחר שגומר שליח ציבור ברכה רביעית שהיא מלכויות, תוקע תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה^כט פעם אחת, ומברך ברכה חמישית שהיא זכרונות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה שלשה שברים תקיעה, ומברך ברכה שישית שהיא שופרות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה תרועה תקיעה פעם אחת, וגומר התפילה: (יא) זה שתוקע כשהן יושבין, הוא שתוקע על סדר ברכות כשהן עומדין, ואינו מדבר בין תקיעות^ל שמיושב לתקיעות שעל הסדר. ואם סח ביניהן, אף על פי שעבר, אינו חוזר ומברך: (יב) בדין היה שיתקעו על כל ברכה כל בבא^לא מהן שלשה פעמים, כדרך שתקעו כשהן יושבין. אלא כיון שיצאו מידי ספק בתקיעות שמיושב, אין מטריחין על הציבור לחזור בהן כולן על סדר ברכות, אלא די להן בבא אחת על כל ברכה, כדי שישמעו תקיעות על סדר ברכות. וכל הדברים האלו בציבור, אבל היחיד, בין ששמע על סדר ברכות בין שלא^לב על הסדר, בין מעומד בין מיושב^לג, ואין בזה מנהג: (יג) התקיעות אינן מעכבות את הברכות^לד, והברכות אינן מעכבות את התקיעות. שתי עיירות, באחת יודע בודאי שיש שם מי שיברך להן תשע ברכות, ואין שם תוקע, ובשניה ספק יש שם תוקע ספק אין שם^לה, הולך לשניה, שהתקיעות מדברי תורה והברכות מדברי סופרים:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר זמנים מוקדש לזכר נשמת מורינו ורבינו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
מאחד מתלמידיו

הערות

^א ד (מ׳ביום׳): בראש. קיצור מכוון.

^ב ד: שלש. וכן כ״פ לקמן. אך ׳פעם׳ גם ל׳ זכר, ע׳ שופטים טז, כח.

^ג ב1 (מ׳ורוב׳): ואורך הגלות. ד: ורוב הגלות. אך על ׳גלות׳ לא מתאים רוב.

^ד ב2-1: בנהיהן (=בנהי שלהן). ד: ביניהן. ושיבוש הוא.

^ה בת1 נכתב בין השיטין: בשעה. אך לא נמחק הכתוב בשורה.

^ו ד: לכך. שינוי לשון לגריעותא.

^ז בב2-1 לית מ׳האנחה׳. וכך ד (גם פ). וגם בת1 לא היה, ותוקן כבפנים.

^ח בב2 נוסף: אותה.

^ט ד: כשתים. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, כמו: פי שנים.

^י ב1: כשתי. וכך ד (גם פ, ק).

^יא בב1 נוסף: אחת. ד (גם פ): היום. אך אם משך בה כל היום שוב אינו יכול לתקוע...

^יב ד: אחת. שינוי לשון שלא לצורך.

^יג ב1: כאחת.

^יד בב1 נוסף: ושים שלום ופוסע.

^טו ד (גם פ) [מ׳ושל׳]: ויום. קיצור מכוון לגריעותא.

^טז ד: תהלים. אך במשנה סוכה ה, ב בכ״י רבנו בלי ה״א, וכך היה נהוג לכתוב.

^יז ב1: משלימין.

^יח ב1 (מ׳זכרונות׳): מלכיות זכרונות.

^יט ב1: רוח הולך ולא ישוב.

^כ ד (גם פ) [מ׳חצוצרה׳]: וכו׳.

^כא ב1: פורעניות.

^כב ב2: כי י״י הוא הא׳ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

^כג בב1 נוסף: בהתאסף וגו׳. ובב2: וגו׳, ובד׳ (גם פ, ק): וכו׳.

^כד ב2: התקיעות. וכך ד (גם פ, ק).

^כה בד׳ (גם פ) נוסף: למקומו. תוספת לשם הבהרה.

^כו בב2 נוסף: וקימנו והגיענו לזמן הזה.

^כז בד׳ (גם פ) נוסף: אחריו. תוספת מיותרת.

^כח ד (גם ק): ואומרים. אך רק ש״צ אומר.

^כט ב2: ותקיעה. וכן עוד פעמיים לקמן. ובב1 רק בפעמיים דלקמן, וכך ד (גם פ).

^ל ב2-1: התקיעות.

^לא בב1 לית מ׳כל׳.

^לב בב2 נוסף: שמע. וכך ד (גם פ, ק).

^לג בד׳ (גם פ) נוסף: יצא. אך אין המדובר על לצאת י״ח אלא על לכתחילה.

^לד בב1 נוסף: אע״פ שהן מעכבות זו את זו.

^לה בד׳ נוסף: תוקע. ואין בכך צורך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון