^א ד: חגם. וכן כמה פעמים להלן. שינוי מאימת הצנזורה, ובמשנה עבודה זרה א, א בכ״י רבנו כבפנים.

^ב ד (מ׳ולפרען׳): ליפרע מהן ולפרוע להם. אך במשנה עבודה זרה א, א הסדר כבפנים.

^ג ד (מ׳עמהן׳): ביום חגם עמהן. שינוי לשון לגריעותא.

^ד כך גם ת3-1, וכן בסמוך, וכ״ה בתוספתא יומא ב, יג בכ״י וינה. ב2-1: דורון, וכ״ה לפנינו בגמ׳ יומא נב: ועוד. וכך ד (גם ק).

^ה ד (גם ק): נוטלו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ו בא׳ היה כתוב: הנוצרים, והוי״ו נמחקה, מן-הסתם על פי כ״י רבנו. ב1-2, ת1-3: הנוצרים. וכן להלן הל׳ תשובה ג, ח. ד: כנענים. שינוי מאימת הצנזורה.

^ז ד (גם ק): לאלהיהם (ק בנו״ן). שינוי לשון לגריעותא.

^ח ד (מ׳שהוא׳): שעושה הוא. אף זה שינוי לשון לגריעותא.

^ט ד (מ׳לעובדין׳): לעובדיה. שינה על פי לשון הגמ׳ עבודה זרה ח., אך שם מדובר על ׳קלנדא׳, ואילו כאן על ׳יום האיד׳ שהוא ל׳ זכר.

^י כלומר: דרך מנהג. ד: מפני מנהג. ו״תיקון״ מיותר הוא.

^יא בד׳ נוסף: שבאותו מקום. אך לא נזכר מקום כלשהו לפני כן. מה שאין כן בהמשך, ׳שבאותו המקום׳ מתייחס ל׳מין ממיני עבודה זרה׳, שהוא מין הנוהג במקום כלשהו.

^יב ד: חסד. וטעות הדפוס היא.

^יג ת1: ושלשלות. ד: ושלשלאות. וכ״ה לפנינו בגמ׳ ע״ז טו:, אך הצורה שבפנים מצויה אף היא, ר׳ לקמן הל׳ י״ג והערה 9 שם.

^יד יש לקרוא בטי״ת צרויה. ת3-1: לליסטים. ד (עד ׳ישראל׳): לישראל ליסטם. ע׳ הל׳ תלמוד תורה ג, י והערה 8 שם.

^טו ד: בין. אך רבנו השתמש בצורת הרבים ׳ביני׳ (המופיעה עם כינויי הגוף, כגון: ביניכם, ביניהם), על דרך הצורה ׳בינות׳ (יחזקאל י, ז ועוד).

^טז ב2: בערכאות. וכך ד (גם ק). אך במשנה גיטין א, ה בכ״י רבנו כבפנים.

^יז כך ב2, ת3-1. א: וחללין, ונראה שהיתה מתחילה יו״ד ראשונה ונמחקה (כנראה משום שנשמטה בכ״י רבנו, והמגיה חשב שבכוונה נשמטה, אך במשנה כתובות ד, ד ועוד בכ״י רבנו ׳חלילים׳ בשתי יו״דין). ב1: וחללין, ונוספה י׳ בין השיטין.

^יח ד: מנשר. וכ״ה לפנינו בגמ׳ עבודה זרה יג. אך מצינו בספרי (האזינו פסקא שט״ו), לפי גירסת רוב כתבי⁠־היד, ׳נושרות׳ במובן של משירות, ע״ש.

^יט ד (מ׳הישראלי׳): ולשתות הישראל. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^כ בד׳ נוסף: ימי. אך השלושים יום כוללים את ימי המשתה, ע׳ עבודה זרה ח:

^כא ד (מ׳ההרחק׳): ההרחקה הזאת. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ולשון ׳הרחק׳ מצינו בירושלמי שבת פ״ג ה״ד.

^כב ד: תיניק. אך במשנה עבודה זרה ב, א בכ״י רבנו כבפנים, והתי״ו מנוקדת בקמץ.

^כג בד׳ נוסף: עכו״ם. וכן לקמן. אך במשנה עבודה זרה ב, ג בכ״י רבנו ׳בתרפות׳, בלי תוספת.